באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן כז
להרב המופלא כו' מו"ה אלי' נ"י שו"ב ומו"ץ בעיר פאדילוי.
הנה את אשר רצה לפשוט ספיקו של רבינו הפמ"ג ביו"ד סי' נ"ג ס"ק ט"ו בשפ"ד. בזה"ל. אמינא לפשוט הא ספיקא מהא דאיתא בגמ' ב"מ ק"ו ע"א רועה שהניח עדרו ובא זאב וטרף אין אומרים אלו הי' שם היה מציל הרי מוכח מזה בפירוש דדיינינן בכל דבר שאינו בפנינו כאלו הי' בפנינו ממש. עכת"ד. יעיון שם בסוגיא צ"ג ע"ב דמכח תחלתו בפשיעה וסופו באונס דיינינן בזה. וכמש"כ שם הנ"י בשם הראב"ד ז"ל ויראה כת"ה בעצמו שאין זה ענין כלל לספיקו של הפמ"ג כמבואר מעצמו להמעיין ומבין. וכאשר האיר נגד עיני זאת הסוגיא עלה על לבי ישוב לדברי הרמב"ם ז"ל. בפ"ג מהלכות שכירות ה' ח' שכ' וז"ל אומדין אותו אם יכול להציל ע"י רועים ומקלות חייב ואם לאו פטור ואם אין הדבר ידוע חייב לשלם, ע"כ. וכ' הב"י ז"ל בסימן ש״ג. ונראה שטעמו משום דמן הסתם יכול להציל ע"י רועים ומקלות ולפיכך עליו להביא ראיה שלא הי' יכול להציל. ע"כ יע"ש ובפרישה וסמ"ע ס"ק י"א. אמנם הט"ז שם טען ע"ז באמרו, וז"ל. וק"ל הא אין הולכין בממון אחר הרוב כמו שכתוב רבינו כו' וכמו שהבאתי בסימן ר"ס סעיף ח' בשם התוס' וה"נ אמאי נוציא מן השומר ולא ניחוש לשמא לא היו מוציא שוכרין. או שמא לא היו יכולין להציל. ותו ק"ל דאין שום מוצא לדין זה. מהתלמוד כו' ע"כ. ובישוב טעם רבינו הב"י ז"ל נראה די"ל אם דזה כלל גדול דאין הולכין בממון אחר הרוב האי מן הסתם יכול להציל עדיף מרובא. והוי כעין ס"ס אשר לדעת כמה מרבוותאי מוציאין ממון ע"י ס"ס וכמבואר באריכות בתקפו כהן סי' ק"כ יען דעדיף מרובא. ותלו עצמם בדברי התוס' בכתובות ט' ד"ה אי ליתב יע"ש. אולם הט"ז לשיטתו באה"ע סי' ס"ז סק"א דגם ע"י ס"ס אין מוציאין ממון אם כי מש"כ שם רבינו הט"ז להקשות על התוס' דכתובות ד"נ מדבריהם דמוציאין ממון ע"י ס"ס לשמואל. הלא שמואל ס"ל דאין מוציאין ממון ע"י רוב וק"ו לס"ס. אין כאן מקום קושיא על התוס' מכח ק"ו דהרי חזי' לר"מ דחייש גם למיעוטא ולא אזיל בתר רובא מ"מ אזיל בתר ס"ס כמבואר בנדה ריש פ' האשה הרי דעדיף מרובא וכמש"כ הרשב"א ז"ל. ומש"כ שם רבינו הט"ז ויש ראי' דרוב עדיף מס"ס דהתוס' בפ"ק כו' דהא דרובא ברצון אינו רוב גמור אלא מדרבנן הלכך במקום ס"ס שרי כו' משמע דאי הוי רוב גמור הוי עדיף מס"ס וע"כ יש ק"ו. לא זכיתי להבין הלא הפי' הוא דאם הוי רוב גמור שוב ליכא כאן ס"ס יען שאינם שקולין (יע"ש בחי' פי' ז"ל ובק"א ושט״מ שם ובחי' הארכתי בזה ואכ"מ) אולם מנא ידעי' דגם בס"ס גמור ושקולין רובא עדיף מהם גם מש"כ עוד לחזק האי ק"ו. ותו דהא חזקה עדיפא מס"ס כנזכר בדברינו ביו"ד סי' ק"י ורוב עדיף מחזקה כו' זה סובב והולך לשיטתו שם בס"ק ט"ו דגם אף ספיקות לא מהני נגד חזקה. אולם לדעת הש"ך שם בכללי ס"ס אות כ"ח דאך ב' ספיקות לא מהני מטעם סמוך וכמבואר שם בפמ"ג. א"כ דינו כרוב ואין כאן מקום ק"ו להקשות על התוס'. ובגוף בספרי חידושי בן יאיר בחי' עירוכין ז' ובררתי בעזה"ש. דעת הראשונים ז"ל דאין מוציאין ממון ע"י ס"ס ופרשתי דברי התוס' באופן אשר גם המה ס"ל הכי (יעיון פ"ת אה"ע סי' נ"ג סק"ז) יע"ש כי דבריי כנים וברורים המה בס"ד ולהלכה קיי"ל הכי דאין מוציאין ממון ע"י ס"ס וכשיטת הטו"ז וס"ל דאין לחלק בין רוב לרוב (ואולי לזה ציין הט"ז להתוס' בש"ס ב"ב כ"ג שהביא בסי' ר"ס שלא תי' לחלק ולאמר דהאי רוב הוא רובא גמור וחזק אשר ע"י מוציאין משמע קצת דאין לחלק בין רוב לרוב) ולזאת לא ניחא ליה בישובו של הב"י ז"ל דע"י מן הסתם שיכול להציל נוציא עי"ז ממון וגם הש"ך שם בס"ק י' לא ניחא ליה בזה. ושניהם לדבר אחד כוונו מטעם מ"ש ואיל"מ יע"ש.
אמנם יהיה מאיזהו טעם שיהיה פסק פשוט ברמב"ם ז"ל זולא בדרך יראה לי' צריך להיות מוכח ומבואר כדרכו בקודש. ולע"ד דממקומו הוא מוכרע מסוגיא זו, דאמר שמואל ל"ש אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל לא זרעה כלל לא. דא"ל אילו זרעתה הוה מקיים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו, מתיב ר"ש רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר כו' אין אומרים אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור. ואמאי נימא ליה אי הוית התם הוי מקיים בי גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך. משום דא"ל אי הוית חזית לאתרחושי לך ניסא הוה איתרחיש לך ניסא כרחב"יד דמתיין עיזי דוב בקרנייהו. ונימא ליה נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא לניסא זוטא חזינא קשיא. והנה אם דסליק בקושיא מ"מ דינא דשמואל וטעמו הוקבע להלכה דבלא זרעה כלל דא"ל אילו זרעתה הוה מקיים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו וכמבואר ברי"ף ורא"ש וב"י ז"ל בטור חו"מ סי' שכ"ב ובסמ"ע שם סק"ז אם דע"ז הטעם סובב הקושיא מהברייתא דאם אינו יכול להציל פטור דנימא ליה אי הוית התם הוי מקיום בי גם את הארי וגו' משום דא"ל אי הוית חזית וכו' אשר ע"י תירוצא דא הועמד על בסיס נכון טעמא דשמואל אם דקשיא ע"ז ונימא ליה וכו' מ"מ כיון דלא סליק בתיובתא. יעיון פירש"י ז"ל סנהדרין ע"ב ע"א ד"ה קשיא. וברשב"ם ז"ל ב"ב נ"ב ע"ב ד"ה ופ' כר"ח ד"ה כשמואל יע"ש וברא"ש ז"ל ובפ' תפלת השחר בסי' ב' בשם ר"ה גאון ז"ל. לזאת קיים דינו דשמואל וטעמו. ועתה הלא מבואר מסוגיא דאלמלי טעם זה דא"ל אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא כו' היה מחיוב גם באם הדין הארכתי בזה ברור שלא היה יכול להציל ע"י רועים ומקלות אלו היה מקיים בי גם את הארי וגו' בדרך נס אשר זה פשוט דמידי ספיקא לא נפיק כמו כל אלו דאמרי' הוה מקיים בי שהוא בדרך ספיקא ומ"מ חייב לשלם יען דלא אתי ספק פטור ומפיק מידי וודאי חיוב שנתחייב לו לשלם. וכן מדמה הסוגיא דינא דרועה לחייב גם אם היה באפשרות להנצל בדרך נס אם שהוא בדרך ספק ואפשר רחוק. אך דזה נדחה מטעמא דבדרך נס היה יכול להנצל גם בהיותו בעיר ולזאת פטור בתנאי שברור לנו שלא היה יכול להציל אמנם אם אין הדבר ידוע חייב לשלם מק"ו של החיוב שהיה יכול לבוא בדרך נס. ופסק הרמב"ם ז"ל לחייב באין הדבר ידוע יהיה מאיזה טעם שיהיה הוא כמבואר בסוגיא כנלע"ד פשוט ואמת במקור מקומו של פשטות פסק הרמב"ם ז"ל.
ובגוף דינו של רבינו הפמ"ג. יעיון בלב"ש בהקדמתו אות מ"ד ובחי', רע"א ז"ל ביו"ד סי' ק"צ על הש"ך ס"ק ס"א בשם התפל"מ ג"כ לאסור. אמנם מחו' הגאון מברעזאן ז"ל בהגהותיו לספק משמרת שלום. על הפמ"ג הראה כי הפמ"ג בעצמו במ"ז סי' ע"ד כ' להקל בלא נודע. וכן הכרעת דעת התב"ש וד"ק ותפ"ל וספר יהושע ז"ל וכן מסתבר לענ"ד.
חיים מרדכי.