אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק יורה דעה › סימן כו

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן כו

סימן כה

להרה"ג כו' מו"ה יעקב הורוויץ נ"י רב בעיר יאססי.

מכתבו הגיענו, שאלתו שאלת חכם בזה"ל:

בדבר העובדא שאירע אצל אחד שיש לו חדר בחצרו שמחזיק ה' על ד' אמות והיה לו ששה עופות ובבוקר בא להחדר ומצא עוף אחד שהיה נקרע גם את בשרה והעופות הנשארים עמדו על קורה אחת שיש בגובה. והחדר היה מסוגר עכ"ל. הנה אם במה שכ' כת"ה נקרע גם את בשרה גם זה בא לרבות שנמצאת מתה וגם נקרע את בשרה בזה פשיטא לי כי שאר עופות הנשארים אשר לא נראה בהם שום רושם דמותרים גם באכילה. כי האי דינא דקטע רישא דחד מינייהו דנח מרותחיה הלא הוא ש"ס ערוך בחולין נ"ג והלכה פסוקה בטוש"ע יו"ד סימן נ"ז. ואם כי הצ"צ בסימן ק' שדי נרגא בזה ולחלק יצא דלא נאמר רק היכא דראה הדורס הנדרס מת לפניו כגון בקטע רישא ודכוותיה. אולם אם נמצא אחד מת בבוקר חיישי' שמא לא מת לאלתר ולא נח רוגזיה (ויעיון ר"ן אלפסי ז"ל שם ובהגהות דרישה סק"ו. והמהר"ם שיף ז"ל שם עמד ג"כ בזה ולא הזכיר כלל מדברי הר"ן ז״ל) נלע"ד דזה הוא רק כשראינו דורס לפנינו אבל היכא דאנו אוסרין רק מכח מצוי להחמיר כבש"ע שם סעיף י"ג. כבר העליתי בספרי חידושי בן יאיר לחולין שם להתיר האחרים כשאין רואין בהם שום רושם מכח סברת המהרש"ק ז"ל בטוטו"ד מהד"ק סימן פ"ח דאם דתולין במצוי להחמיר היינו לענין אותו דבר בעצמו דאיתייליד בו ריעותא אבל לענין אחרים שלא ראינו בהם שום ריעותא כלל אין תולין במצוי להחמיר דלגבי אחרים הו"ל ס"ס שמא לא היה ע"י דורס כלל ואת"ל ע"י דורס שמא לא דרס האחרים והאי ס"ס עדיף ממצוי ואת"ל שצריכין לילך בתר המצוי גם לגבי אחרים הלא זה ג"כ מצוי הוא שהדורס יהרוג הנדרס והכא לא ניכר בהם שום רושם ואיך תאמר לאסור אחרים מכח מצוי וא"כ הו"ל ממ"נ להתיר, וכן נהג להתיר בכה"ג הנשארים כל דלא איתחזק דורס במקום ההוא ולא ידעי' אם נעשה ע"י דורס או לאו. והמהר"ם שיק ז"ל דחה דבריו בשתי ידים והדע"ת כ' דדבריו מסתברין ולא ראיתי דבריהם וטעמיהם (רק מה שהובא בשמם בספר דרכי תשובה שם ס"ק קצ"ח) אך אני בעניי הארכתי שם לבאר דלא הוי ס"ס השקולין. וביחוד מה דהתיר במהד"ת סי' רי"ז בנמצא אחת מבעבע דם מכח ס"ס שמא כתו"ס ורא"ה ז"ל דלא תלינין בדורס גם במצוי להחמיר. ואת"ל כרשב"א ז"ל שמא לא דרס האחרים יע"ש אשר לענ"ד א"א לעשות ספק מדעת התוס' ורא"ה ז"ל נגד דעת ר"ת ורמב"ם וראב"ד ורשב"א וסמ"ג ז"ל דרבים המה (יעיון רמ"א ז"ל חו"מ סי' כ"ה ובש"ך יו"ד רמ"ב בהנהגות הוראות או"ה) ובעלי הש"ע הכריעו כוותם ודעת הרא"ה ז"ל לא הובא כלל בש"ע אשר להלב"ש בח"ד ליו"ד ס"ק מ"א ועוד כמה מגדולי בתראי כל שלא הובא בש"ע אין לעשות ממנה כלל ספק (וכ"כ התומים בקיצור תקפו כהן ס"ק קכ"ד לענין כללא דקים לי יע"ש וביו"ד סימן מ"ח בש"ד ס"ק כ"ה) גם בארתי דגם לרשב"א ז"ל דאך רוב ראוין לדרוס מ"מ בראינו שדרס אחד וכשלא מת אשר לא נח רוגזיה כש"כ דחמתו בערה בו, ושכיח יותר לאיסור דדרס האחרים ושני הספיקות שכיחין לאסור. ואם כי הבאתי סעד לסברתו מסוגיא דחולין שם מ"מ למעשה לדעתי העניה אין לסמוך בזה על פסק המהרש"ק ז"ל וכאשר בארתי שם. אמנם היכא דמצא א' מת בבוקר ואנו אוסרין אך מכח מצוי להחמיר הלא אם כי הכו"פ ופר"ח ועוד כמה מרבותינו האחרונים שהסכימו לשיטתו לעומת זה רבינו הפמ"ג בש"ד ס"ק כ"ה חולק עליו ומה שפקפק המק"מ בס"ק כ"ד על דברת הפמ"ג באמרו:

ובאמת לא מסתבר כדבריו דהא גופיה דהתיר הרשב"א ז"ל בספק מקרקרין טעמא בעי דהרי הרשב"א ז"ל גופיה בחי' ובתה"א הביא דברי רבו הרר"י ז"ל דבספק שקול לא מוקמ"י אחז"כ ואסור ומה"ט חוששין לספק דריסה יע"ש סתירת דברי הרשב"א ז"ל ישבתי שם בחי' בד"ה ועוד יש מהדיוק ולדבריי שם זה באמת טעם הרשב"א ז"ל דהתיר בספק דכיון דלא חזי שום רושם ופצע מבחוץ באחרים מצוי יותר להיתר יע"ש והאי טעמא איכא גם בנמצא אחד מת בבוקר להתיר האחרים שאין בהם שום רושם ודברי רבינו הפמ"ג שרירין וקיימין אשר כן הסכימו גם הלב"ש בח"ד ס"ק ע"א. והחת"ס בסימן נ"ז שהמה שלשה מטיבי צעד מעמודי ההוראה אשר כל בית ישראל נשען עליהם. ואם כי לאחר כ"ז קיימו וקבלו רוב האחרונים דברי הצ"צ להלכה (כעדותו של הדבר משה תנינא ס"ק מ"ח יע"ש) די לנו להחמיר רק היכא דראינו דורס אמנם היכא דאין אך מצוי להחמיר י"ל דגם הצ"צ מודה. והן הן הדברים אשר באתי שם למסקנא. סיומא דהך פיסקא דזאת נלע"ד להחזיק בפסק המהרש"ק ז"ל בנמצא א' מת יען דמה דחוששין לדעת הצ"צ דשמא לא מת בפניו ולא נח רוגזיה אינו אלא ספק והוא ספק השקול וגם לא ראינו דורס ואך אנו רוצים לאסור מכח מצוי להחמיר בזה יש מקום להתיר ע"י סברת מהרש"ק ז"ל דלעומת זה אינו מצוי שלא יוכר שום רושם ואיכא ס"ס שמא לא ע"י דורס ואת"ל ע"י דורס שמא לא דרס אחריני ובצירוף שניהם הוי ס"ס מעליא וכאשר בארתי שם באריכות וכנלע"ד גם כעת ברור להלכה וא"כ ה"נ בנידון דידן שלא ראינו הדורס אך דאנו אוסרין מכח מצוי להחמיר (ואולי שכיח שם עכברי' גדולים הטוטו"ד בקו"א סימן נ"ג היקל לתלות בזה. ושאר אחרונים חולקים בזה והוא לפי ראות עין המורה) כיון שאחת נמצאת מתה בבוקר (גם הלא נמצא נקרע את בשרה אשר מבואר בצ"צ ואחרונים דהיכא דנמצא בטנו קרוע הוי כקטע רישא ותלינין דמת תיכף בפניו ואין לחוש כלל להאחרים אם אין בהם שום רושם בנ"ד גם להצ"צ) הנשארים שאין בהם שום פצע ורושם מותרים המה גם באכילה מטעמא דחמרן.

גם חזי לאיצטרופי הוראת וסברת החסד לאברהם סימן כ"ט אשר נידון דידיה היה ג"כ שהיה הרבה עופות בחדר אחד ובבקר מצא עוף אחד מת והיה בו הרבה פצעים אשר לפי הנראה נעשה ע"י דורס ורחוק לתלות בסבה אחרת דקיי"ל דתולין במצוי, ונשאל אם יש מקום לדון ולהתיר עופות הנותרים שאין רושם דריסה ניכר בהם. והנה במה שפלפל שם דבדריסה איכא חזקה דמעיקרא דע"כ לא נולדה בזה יש להעיר ע"ז מדברי הט"ז בסימן ע"ט די"ל דדריסת האם תזיק גם לוולד והרבה מאחרונים שהחליטו כן להלכה. וגם בדריסה אין כאן חזקה ברורה מלידה. ומש"כ שם בדברי המהרש"א ז"ל ובסוגיא דחולין י"א כעין או הדברים נאמרו בשו"ת גאוני בתראי סימן ס"ח יע"ש ויש להאריך בזה אולם לא באתי כעת לפלפל אך לדינא. אשר סיים שם דגם הצ"צ לא אמר רק היכא שראינו כי הדורס נכנס לשם כו' וברור לנו שהדרוסה הנראה לפנינו ע"כ נעשה באותה שעה שהדורס נכנס לשם ולכן כשמצאו מת למחר חיישי' דלמא אחר שנדרס בשעה שהיה הדורס שם, והלך לא מת ולא נח רוגזיה ודרס עוד אחרים ובזה שפיר מוקמי' ליה אחזקת חי דמעיקרא שלא מת עד עכשיו סמוך למחרתו שנמצא מת ושהה הרבה בין המיתה להדריסה ולא נח רוגזיה. אבל בנ"ד שלא שמע ולא ראה כלל מתי היה הדורס שם ועכשיו נמצא מת כמו דמוקמי' אחזקה שלא מת עד רגע אחרונה קודם שמצאו מת כן לא נדרס עד אותו שעה ועד רגע אחרונה שראוי לספק בעוף הנמצא שעדיין לא נדרס ולא מת מוקמי' ליה אחזקה דמעיקרא עד זמן שא"א להסתפק שע"כ מת ונדרס באותה שעה הואיל ואין לנו להחזיק ! במת ונדרס רק ברגע אחת אמרי' דתרווייהו בהדדי הוי ולא נח רוגזיה ולא דרס אחרים. לכן בזה שעדין הדבר בספק קצת אולי לא מחמת דריסה רק מדבר אחר אף דתולין במצוי יש להקל בזה עכ"ל. העתקתי לשונו כי לענ"ד האמת לחסד לאברהם בזה. ואני מוסיף עוד כי מלבד שיטת הט"ז ביו"ד שצ"ז דבמיתה כיון דכל חי עומד לזה לכך לא מוקמי' אחזקה דמעיקרא וכאן נאמר עוד להיפוך דהמיתה לא היה עד בוקר שנמצא, והדריסה שאינו עומדת לזה נוציא אותה מחזקה דמעיקרא בקדימת הזמן וכדברי החס"ל שהאריך בזה. הלא נודע דקיי"ל כרבינא בבכורות כ' דרובא דתלי במעשה לא הוי רובא ומהפרישה ביו"ד שט"ז וש"ך שם סק"ב מש"כ בשם מהרי"א ז"ל ומט"ז צ"ח סק"ב ומהראנ"ח ז"ל ח"א סימן כ"ב מבואר דמה"ת לא הוי רובא יע"ש ובמלחמות פ"ב דקידושין גבי סבלונות ורי"ט אלגאזי ז"ל בפ"ג דבכורות, ויעיון מג"א תקט"ו ס"ק י"ג ויעיון גוו כלל ס"ב ובראש יוסף חולין י"א ויעיון תוס' שבת י"ג ד"ה רבא וי"ל דשם איצטרכו הטעם לרבא דחולק על רבינא בבכורות שם ואכ"מ להאריך. הרי לאמור דאיתעביד בו מעשה לא אמרי' גם ברובא אך דמ"מ תולין במצוי (יעיון תוס' יבמות קי"ט דדבר מצוי וממילא לא נכנס בסוג זה) יען דהלא ראינו שנעשה בזה מעשה. אולם כל עדן שיכולים להרחיקו מאחרי' ליה ולאמור דלא איתעביד ביה מעשה ובוודאי דלא נתן להאמר עוד להיפוך המיתה שבא ממילא מתולדות הדריסה שנעשה בשעת מציאתן, ומעשה הדריסה להחזיק מאז ולהקדים בוודאי לא מחזקי' שנעשה בזה מעשה הדריסה עד רגע האחרונה משעת מציאתן והדריסה והמיתה בהדדי הוי ולח דרס אחרים כי נח רוגזיה וכהוראת החס"ל ז"ל.

ברם כ"ז לא נאמר רק אם נמצא מת ונקרע את בשרה אמנם אם נמצא רק נקרע את בשרה ולא מת כיון דמצוי שהיה ע"י דורס. אם כי המהרש"ק ז"ל הורה גם בכה"ג להתיר אחרים שאין בהם רושם דריסה כבר כ' כי לענ"ד אין לסמוך על פסק זה מהטעם דלא הוי ס"ס השקולין אם כי כעת עלה על לבי למש"כ הב"י ז"ל בסימן תל"ט. בד"ה ומש"כ רבינו בזאח"ז כו' וכו' וקיי"ל דספק זה שמא אכלו עכבר כולו הוי רחוק קצת דאינו מצוי שיאכלנו כולו ולא ישאר ממנו כלום ולגבי ט' צבורין דווקא מהני ס' זה משום דאיכא בהדיא ספיקא דמצה או חמץ דחשיב טובא. ועוד דדין כל קבוע כמע"מ דמי הוי חידוש והלכך ס' זה דשמא אכלו כולו דהתם חשוב אבל הכא לא חשוב ואע"ג דגבי על ובדק ולא אשכח כ' רש"י דאמרי' עכבר אכלה שאני התם דיש ידים מוכיחות שהרי בדק ולא מצא כו' עכ"ל אשר מזה אנו למדין כי בקבוע דחידוש הוא לא בעי' ס"ס השקולין (ומת"י קמא של הב"י ז"ל שמעי' ג"כ דבס"ס חשוב ל"ב לס"ס השקולין) וזה י"ל גם גבי דריסה לשיטת הרמב"ם ז"ל דלכך החמירו בס' דריסה ולא מוקמי' אחזקת כשרות ולאמור דנשחטה הותרה יען דמפורש בתורה (דלא ס"ל כסברת התוס' יבמות ל"א וחולין מ"ג דשאני ס"ד דשכיח לאיסור) ולזאת החמירו לאסור כל ס' בו וכמש"כ הב"ח וט"ז ביו"ד כ"ט יע"ש וא"כ הוי כחידוש ול"ב ס"ס השקולין וכמש"כ הב"י ז"ל לגבי קבוע, אמנם לשיטת הרמב"ם ז"ל בזה בלא"ה כיון דס"ל דהא דחוששין לס"ד הוא רק מדרבנן וכהוראת הלשון דהחמירו וכמש"כ הפמ״ג שם ובנ"ז במ"ז ס"ק י"ד בשם המ"ב יע"ש, ולפ"ז לא בעי' לס"ס השקולין מטעם שיטת הפ"י ז"ל בחי' לכתובות ט' דלדעת הרמב"ם ז"ל דס' מה"ת לקולא אך מדרבנן לחומרא י"ל דלא החמירו רק בס' אחד אבל לא בשני ספיקות אם דאינם שקולין יע"ש ובחי' ליומא ס"ה בד"ה אמנם קבעתי בזה מסמורות אשר כנראה ברור הוא גם שיטת הכ"מ בפ"ט מה' ט"מ ה' י"א י"ב יע"ש ואנן הלא קיי"ל דחוששין לס"ד מדאורייתא כדעת הלבוש וכהכרעת רבינו הפמ"ג, ועכצ"ל כס' התוס' יען דשכיח לאיסור וגם שני הספיקות שכיחין לאיסור וכנ"ל ולזאת לענ"ד אין לסמוך בזה על פסק המהרש"ק ז״ל.

ומה"ט אין לסמוך גם על סברת כת"ה שכ' ובפרט שעמדו בגובה על הקורה עכ"פ לא גרע ממחבואה אחת כו' מלבד מה שנודע דברי המאיר נתיבים בזה ואם כי דחוי זה חוזר ונראה בטוטו"ד מהד"ת סימן רכ"א הלא גם לסניף לא צירף זה רק היכא שהיה רבים אשר ברור לנו כי לא נדרסו רק מיעוטן וכמש"כ המהר"מ ז"ל בסימן ק"ד ומה"ת בטל ברוב ואין כאן אך איסור דרבנן כמבואר בנקה"כ ביו"ד סימן ק"צ על דברת הט"ז בס"ק י"ז יע"ש בטוטו"ד באריכות אשר גם בדרבנן לא השתמש בזה אך לסניף וצירוף משא"כ בנ"ד שהיה רק ששה עופות אשר יש לחוש דנדרסו כולם או רובם ואיכא חששא דאורייתא בוודאי אין לסמוך על סברא דמחבואה.

והנה כת"ה צדד להקל מתרי טעמי יען שמחזיק ה' על ד' לדונו כמקום רחב לגבי עופות כי לדעת הדברי שאול גם בד' על ד' אמות נחשב מקום רחב לגבי עופות ועוד כיון שעופות הנשארים היו בגובה והדורס שהוא הברדלס אינו יכול לעלות ואפילו יכול לעלות ע"י הדחק חשוב הגובה כחדר אחר וכמש"כ הדעת קדושים בסעיף ט' והוי כ"ס על עכת"ד בכ"ז הרבה דברו בעלי תשובה והובא דבריהם שם בדרכי תשובה ס"ק ע"ח ואינם ת"י לעיין בהם טעמיהם ונימוקיהם וגם קשה מאוד להכריע בכגון אלו הדברים להגביל השיעור דמקום רחב אשר המקום בזה צר בש"ס ופוסקים ומסתברין דברי היד יוסף בסימן מ' שהובא ג"כ שם כי בענין זה הכל תלוי בראות עין המורה אם אין המקום צר להם לברוח יע"ש ובנידון שיעור דידן אין בזה בלבד כדי סמיכה להתיר אך חזי לאיצטרופי למה שהיה על הגובה כי מלבד דהאי היתרא יסודו בדעת קדושים שם סק"ד דאם היו העופות על הבאנטעס בגובה והדורס היה על הארץ אף בחדר קטן יש להקל דהוי כ"ס על הלא עוד נובע מבאר מים חיים של רבינו הב"ח בתשובותיו סימן קמ"ח (גם דבריו ראיתי אך מה שהובא בד"ת שם ס"ק קצ"ה) בעובדא דשני תרנגולים קטנים נמצאים על הקרקע מתים שהתיר התרנגולים שהיו עומדין על הכלונס שתחוב בכותל ממקום למקום במקום גבוה יען דהוי כ"ס לא על יע"ש והמהרש"ק ז"ל בסימן רכ"א הוסיף עוד לקבוע מסמורות מכח חילוק רשיות מטעמא כיון דיכולין לפרוח באוויר הוי כ"ס על יע"ש ועוד כמה אחרונים שכ' כן בתשובותיהם והיטב אשר דבר בזה כ"ת דבלילה והחדר היה מסוגר בוודאי לא היה ע"י עוף הדורס אך תלינין במצוי בברדלס והוא אינו יכול לעלות למעלה וכיון שנמצא העופות למעלה הוי כ"ס על אשר גם בדרס אחד מ"מ מתירים הנשארים מכח ס"ס היכא דאיכא ספק על וכמו שהאריך בזה התואפת רא"ם ז״ל בסימן ח' יע"ש ובצירוף סברת המהרש"ק ודברי שאול ז"ל (וגם יש לחקור אולי נקרע בשרה ע"י עץ וכדומה אשר בחדר שיש בזה לתלות) יש מקום להתירם גם באכילה. אמנם גם מי שחושש להחמיר מבלי להתיר אך במכירה יש לו פנים בהלכה וכמובן. באופן כי המתיר אך במכירה אין מזחיחין אותו, והמתירם גם באכילה אין מזניחין אותו, אולם אם נמצאת מת וגם נקרעת בשרה פשוט דהנשארים שאין בהם שום רושם מותרים באכילה. והנלע"ד כתבתי:

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה