באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן כה
ובדבר מש"כ בדרכי תשובה שם ס"ק ס"ו בשם השו"ת שאילת שלום תנינא סי' ק"ז שנשאל בניקב חצר הכבד שלא כנגד הכבד ועלה בו סירכא אך לא נסתם הנקב לגמרי ועוד נשאר נקב כמחט סדקית והכשירה הרב ונמצא מפרערין עליו וכ' שהמורה חף מעון ויפה הורה בזה דכיון דכל עיקר הטעם דניקב טרפש הכבד טרפה הוא משום דסוף הכבד לינטל, א"כ בנד"ד ממ"נ אין לאסור אם אתה דן כמו שהוא עתה אין לאסור דהא הכבד לפנינו שלמה ובריאה, ואם אתה דן על שם העתיד הרי אנו רואין שהתחיל להתקרם וליעבד סירכא שיסתום ונעשה הענין המכשרת אלא שלא נגמר סתימת הנקב מכל וכל וודאי יש להסתפק דבעוד זמן מה, היה נסתם לגמרי וכיון שיש ספק בדבר תו אין עתידה להנטל ובפרט בנ"ד שהיה הנקב שלא כנגד הכבד שיש לצרף דעת האומרים דשלא כנגד הכבד אין הנקב אוסר וגם היה הפ"מ ע"כ יפה הורה המורה להכשיר בזה יע"ש הוראה הזאת לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי כי יסוד ההיתר. בש"ש שם בתשובה הוא כי בטרפות שהוא ע"ש סופו לא נאמר רק בוודאי ולא היכא דאיכא ספק בדבר והוכיח זאת מהפמ"ג ממש"כ בפתיחה לסי' ל"ט וז"ל:
ויש לחקור בשלמא לשיטת התוס' סירכא שלא כסדרן וודאי טרפה הוי דסופו להתפרק משא"כ לרש"י ז"ל יש לעיין אי וודאי אין סירכא בלא נקב או ספק או דה"ק כו' וסברות כאלו כ' הראשוני' ז"ל עיין תה"א ל"ז א' ע"ש ע"כ. ומדלא חקר הפמ"ג להתוס' אם הוי וודאי טרפה או ספק מוכח דטרפות דהוא ע"ש סופו א"א להטריף בספק אם תתפרק אך בוודאי עכ"ד יע"ש. ואני אין רואה בזה אפילו סמך ראיה כי דברי הפמ"ג מתפרשין בפשיטות כי להתוס' שכ' דטריפות הסירכא שלא כסדרן הוא מטעמא דעתידה להתפרק מאין לנו לחקור ולאמור כי אך ספק הוי מה שלא נרמז כלל בדבריהם, וגם בשיטת רש"י ז"ל לא היה מסתפק בזה אך יען כי סברות כאלו כ' הראשונים ז"ל כאשר סיים הפמ"ג הוא שהביאו לחקור בזה, וכאשר בראש יוסף בסוגי' דחולין מ"ו הביא בזה ד' פירושים וככל השלשה פירושים הראשונים שם שהמה שלש שיטות הראשוני' המובאים בפתיחתו כאן כן הוא גם הפ"י הרביעי אשר ממקור שיטת הראשונים ז"ל נובע יע"ש ויראה שזה הוא פשוט וברור עד שאני אומר כי מש"כ הש"ש שם וכן הוכחתי בתשובתי בכת"י ובראיות ברורות והוכחתי דגם הפמ"ג ס"ל כן ממ"ש בפתיחתו כו' אם כי הראיות שהעיד שהוכיח הלא לא למראה עיני המה לדון עליהם מראיה הזאת שבחרה והציגה לפנינו אשר נראה שהיא היתה לו החזקה שבכולם אשר אין זה סיוע כלל מהגליות לנו יש לנו להרהר גם על הנסתרות אולי לאו ברורות המה. ואנכי בעניי אני רואה להיפוך בדברי רבותינו הראשונים ז"ל בהג"א פא"ט סי' מ"ט ובמרדכי שם סי' תרל"א ובאו"ז סי' תכ"ח בדינא דהוריקה כבד נגד ב"מ כ' וז"ל:
ועוד יש לחוש ״שמא״ סופו לינטל כו' ומכאן יש סמך לדברי הגאונים שמטריפים כשניקב חצר הכבד ״דחיישי"' שסופו לינטל כל הכבד יע"ש אם כי הפוסקים חולקים על המרדכי כמבואר בסי' נ"א אבל לא מטעם זה פליגו לאמור כי ע"ש סופו אין מטריפין מכח שמא הרי דמטעם ״שמא״ ״וחיישי' מטריפין גם ע"ש סופו מבואר בלשון הראשונים ז"ל.
ומש"כ הש"ש שם וז"ל אמנם מה שהביא מס' פ"ת בסי' ל"ז ודברי א״ז הב"ח ז״ל בסי' מ' דדעתם דהא דאמרי' כל העתיד לנקוב כנקוב דמי, היינו דוקא היכא דסופו ודאי לנקוב ולא בהיכא דאיכא ס' בדבר יפה הביא. עכ"ל לדעתי לאו שמיה מתיא כלל כי ז"ל הב"ח בסי' מ' ותו ק' לפ"ז דמי הגיד לט שסופו לינקב וודאי דליכא למימר דמטעם חששא שמא הוי סופו לינקב מטריפין לה דא"כ מחט שנמצא בב"ה מצ"א דכשרה כמבואר בסי' מ"ח כו' אלא בע"כ דלא דמי לנפלה לאור כו' וכיוצא בהם דטרפה משום דסופו לינקב דדווקא היכא דסופה וודאי היא שתמות מאותה חולשא התם הוא דאמרינן דכיון שסופו לנקוב וודאי ולא מהני לה רפואה אפי' בדרי לה סמא כנקוב השתא דמי אבל בדליכא וודאי דתמות אע"ג דאית בה ריעותא דמחט תחוב בה בפנים כיון דלא ניקבה לחוץ כשירה כו' עכ"ל. הרי מבואר כי כוונת הב"ח לשלול אך גוונא דמחט אשר לפנינו אנו רואין שלא ניקב אך להטריף מכח אולי יעשה נקב להלאה זה בוודאי לא חיישי' אבל בטרפות מחולאת אבר אשר טעם הטרפות כי מתנוונת והולכת וסופו להנטל ותמות מאותה חולאת ואין בידינו לעשות לה רפואה ולזאת טרפה ע"ש סופה למה לא נחוש גם לשמא התחיל הטרפות (היכא דחזי' ריעותא) באופן שלא תעלה ארוכה כדין כל ספיקא דאורייתא ומה שהביא בשם הפרי תואר אשר כוון למש"כ בסי' ל"ז ס"ק ז' על טעם הרשב"א ור"ן ז"ל בתרתי בועי דסמיכי אההדי מפני שדוחקת אחת לחברתה וסופן לינקב הוו כנקב וז"ל:
ופי' רשב"א ור"ן ז"ל דחוק הוא כי למה נטריף בחששת שמא תדחוק כו' סוף סוף הרי עד עתה לא דחקה ולא נקבה ואין וודאות דתדחוק ותנקוב דכל כי האי לא אשכחן דנטרפת בהכי אלא דוקא אז הוא בוודאי דמנקבא אבל דלמא תדחוק את חברתה לא מצינו בכל חששות הטרפות כה"ג והם ז"ל כו' כו' עכ"ל יע"ש בזה אני אומר עד שאתה משיבני מדברי הפרי תואר ז"ל הלא תסייעינו מדברי הרשב"א ור"ן ז"ל שנתנו באמת טעם זה דסופן לינקב אם כי אין וודאות דתדחוק ותנקב לשיטת הפ"ת, ולהלכה הלא ידוע הכרעת התב"ש ופמ"ג ואחרונים לחוש לחומרת כל הטעמים בתרתי בועי דסמיכי הרי דקיי"ל כטעם הרשב"א ור"ן ז"ל ויש לנו עוד סעד מרשב"א ור"ן לדברת הראשונים ז"ל שכ' דחיישי' לשמא סופו לינטל כולו (יעיון פרי תואר סי' נ"ב ס"ק י"ג בשם הראב"ד ז"ל דהוריק הכבד לא הוי רק ספק טרפה וגם מזה כעין ראיה לדבריי וכמובן) כי גם בטרפות שהוא ע"ש סופו חיישי' לספיקא וכדאמרן.
ועתה אשר כל כחה דהיתרא של הש"ש נבנית על זאת הסברא דאם אין וודאי אשר עתיד להנטל או להנקב אין אנו דנין ע"ש סופו לאחר שנתברר דעת הראשונים דגם מה שמטריפים ע"ש סופו חיישי' לשמא אין מקום כלל להאי היתרא. ואני מוסיף עוד לאמור גם לטעמיה וסברת הש"ש, אשר לדעתי אין להמקום להלכה, דטרפות ע"ש העתיד אין מטריפין מכח שמא מכל זאת בנד"ד דהטריפות דניקב טרפשא דכבדא לפנינו ולא נסתם לגמרי הנקב איך ניקום ונסמוך דבהמשך הזמן יהיה נסתם לגמרי מה שראינו דאיתעבד הלא נעשה אבל מה שלא נתקרם עדיין על על מה נבטח לעשותו ספק גמור כי יעשה. ולדבריו הלא חלילה שלא בדיוק כ' כל הפוסקים קמאי ובתראי להכשיר בנסתם הנקב אשר פירוש הפשוט מורה על סתימת כל הנקב והיה להם לפרש ולאמור כי גם בהותחל קצת להסתם כשר ע"ש סופו שיוגמר והלא זה כלל גדול כי סתימת הפוסקים הוא לראיה היותר חזקה ואין לזוז אפי' זוז כ"ש מפשטות הדברים דבעי' לסתימת כל הנקב, ולאמור דבעי' דווקא לסתימת רובא דרובא מהנקב ושישאר אך נקב סדקית וכמעשה שהיה לפני הש"ש הלא נתת דבריך לשיעורין ? ומנין לך זה ? אין זה אלא דברי נביאות בפרט לשיטת המשאת בנימין ז"ל אשר כמה גדולי הפוסקים הולכים בשיטתו בטעמא דמועיל סתימת הקרום בטרפשא דכבדא כי תרי רואין לא אמרי' פשוט וברור דטעם זה לא ניתן להאמר רק בנסתם לגמרי הנקב אשר צריכין לחוש רק לסתירת הקרום זה לא אמרי' תרי רואין לראות כמו נסתם הקרום ולראות כאלו נטל הכבד. אמנם ביש עוד נקב משהו אשר צריכין עוד לרואין לאמור כי יסתם פשיטא דאין כאן כלל מקום לדון מכח דברי הש"ש וטרפה היא כדין ניקב טרפשא דכבדא שלא נסתם כלל. וגם בניקב שלא כנגד הכבד (גם הש"ש בעצמו לא סמך ע"ז רק לסניף בעלמא כי באמת להלכה אין זה צירוף לסמוך) ובמקום הפ"מ אין להורות כי די בסתימת רובא דרובא מהנקב אך גם אם נשאר נקב משהו יש להטריף והוראת הגאון בעל ש"ש ז"ל בזה במחילה מכת"ה לאו דסמכא הוא ואך בעי' שיסתם הנקב. כולו כסתימת הפוסקים. והנלע"ד בזה להלכה כתבתי.
חיים מרדכי.