אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק יורה דעה › סימן כב

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן כב

סימן כא

להחריף ושנון כו' מר יעקב שעכמער נ"י.

קולך קול יעקב מאהלי של תורה בקן קולמסא שמעתי והנני להשיבך בדבר מה שבאו פסקי רבינו הרמ"א ז"ל בכפילא, בסימן מ"ח סעיף ח' שלאחר שכ'. ויש מקילין להתיר אם לא ניקב מעל"ע והודח כו' ולא בדק מבחוץ אם היו עליו ק"ד. ויש לסמוך עלייהו במקום הפ"מ באותו סעיף כ' עוד וז"ל מחט או קוץ הנמצאים בהמסס וביה"כ בחללו ולא נתחב בהן כלל כשר בכל ענין וא"צ שום בדיקה (הגהות מיימוני) ויש מקילין דאפי' בניקב המחט מצ"א א"צ לבדוק מבחוץ אם יש עליו ק"ד (רמב"ם והרא"ש) ויש לסמוך עלייהו אם הוא הפ"מ וא"א לבדוק כגון שנמלח או הודח או נאבד ע"כ אשר עמדו בזה רבותינו הט"ז וש"ך שם. ועל ישובו של הש"ך הפרי מגדים בש"ד ס"ק ל"ג שאל בשתים וז"ל ומ"מ ק' לי הג"ה א' ובשניה סגי לדידן כו' לא הבינותי כו' גם מ"ש כו' והנה יש מקום אתי לומר דכפל דבריו הוא כך דלעיל כ' דיש להקל אם לא נקב מעל"ע היינו שבדק אחר נקב ולא אחר ק"ד וזה דעת סמ"ק הא לא בדק אחר נקב טרפה אף בה"מ וכיון דהודח ונמלח או נאבד המחט ולא בדק מעל"ע יש לסמוך אהר"ם ורא"ש דלא הזכירו כלל ק"ד כו' עכ"ל ובזה נתקשית דהלא גם לת"י הפמ"ג הקושיא דל"ל הג"ה שני' במקומה עומדת דהלא מהג"ה שניה נלמד דגם בספק נקב כשר בה"מ נדע מק"ו בספק ק"ד דכשר בה"מ והג"ה א' ל״ל. לק"מ כי אך אם שניהם שווין אז ק' האי כפילא ל"ל אבל לישוב הפמ"ג מתפרשין דברי הרמ"א ז"ל בדרך לא זו בספק ק"ד דכשר בה"מ כבהג״ה א' אף זו בדינא דהג"ה ב' בספק נקב ג"כ כשר בה"מ ולסמוך על הר"ם ורא"ש ז"ל אשר זה דרך סוגיות דתלמודא בכמה מקומות וגם בפוסקים לפרקים (עיין ב"ק ל"ב ע"ב ובמש"כ בספרי חידושי בן יאיר בח"י ע"ז י"ב בד"ה ולכאורה יש לתמוה) וזה פשוט.

ואנכי בעניי אלמלי דברת רבותינו הט"ז וש"ך הייתי אומר בכוונת הג"ה שניה כי לאחר שהביא הרמ"א ז"ל דעת הגה"מ להקל בנמצא מחט שא"צ בדיקה כלל (מקורו נראה מסוגיא דחולין מ"ג וכמש"כ בביאור הגר"א ז"ל ובהגהות מיימוני לא מצאתי האי דינא) לחזק הלכה זו הביא דעת היש מקילין אשר המה הקילו ביותר דגם בניקב מצ"א שא"צ לבדוק ושיש לסמוך עלייהו ביש תרתי, הפ"מ, וגם א"א לבדוק. א"כ פשוט וברור האי דינא דבלא נתחב כלל דכשר בכל ענין כלומר גם במקום שאין הפ"מ, וא"צ שום בדיקה גם במקום שאפשר לבדוק כנלע"ד פשוט ומסתבר בנתינת טעם לשבח לכפילת דברי רבינו הרמ"א ז"ל המזוקקים שבעתים (עיין ש"ד כאן ס"ק כ"ה והמה נובעים מהתומים בקיצור תקפו כהן ס"ק קכ"ד יע"ש) כי המה דברי אלקים חיים.

ומה שהקשית על האי כללא דחדית לן רבינו הפמ"ג בפתיחה לה״ש בשורש הב' דעשה שאינו זבוח חל גם על חצי שיעור דנבלה א"כ איך יפרנס הסוגיא דיומא פ"ג דמאכילין אותו הקל הקל טבל ונבלה מאכילין אותו נבילה, אם דטבל חמור דהוא איסור מיתה הלא לעומת זה בנבילה בכל ח"ש עובר גם באיסור עשה משא"כ בטבל אם דגם ח"ש אסור מדאורייתא מריבויא דכל (יומא ע"ד) אמנם על עשה אינו עובר ומה"ט שוחטין לחולה בשבת ואין מאכילין אותו נבלה לשיטת הר"ן ז"ל שם אם דשבת איסור סקילה הוא איכא חומרא אחרינא בנבלה לפי שהאוכלה עובר בלאו על כל זית וזית שבה אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא עכת"ד. אם כי הרגשתך יפה היא אולם בבדיקה לאור האמת לק"מ, כי על הר"ן ז"ל אין כאן גם התחלת קושיא כי גברא אגברא קרמית ? הלא בנין הפמ"ג נבנית על יסוד שיטת התוס' והוא ז"ל בעצמו כ' שם כי רש"י ז"ל שפי' בחולין ט' וכמה דוכתי דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת הוא חזקת אמ"ה מוכח דס"ל כריצב"א ז"ל שם בשבועות כ"ד דהעשה הוא תיקון הלאו וא"כ הר"ן ז"ל דגם הוא פי' בפ"ק דחולין כרש"י ז"ל גם הוא ס"ל הכי וא"כ לשיטתו ח"ש דנבלה שוה לכל ח"ש דאיסורי תורה אך לדקדוקך יש מקום כפי מה דנראה מט"ז ומג"א סימן שכ"ח סעיף ט' דקיי"ל כסברת הר"ן ז"ל, והפמ"ג שם בה"ש מסיק דאיכא עשה שא"ז להלכה, וגם זה הלכה פסוקה דטבל ונבלה מאכילין אותו נבלה וכמבואר ברמב"ם ז"ל בפי"ד מהמ"א ובאו"ח סימן תרי"ח במג"א סק"ט וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא. אמנם באמת גם זה לק"מ, כי מלבד מה שאמרתי מאז כי הך דינא דפמ"ג לחלק יצא דדווקא בנבלה ע"י שלא נשחט כהוגן דאז איכא עשה שא"ז משא"כ אם נשחט כראוי אך שהיא נבלה מסבת נקיבת הוושט וכדומה אז אין כאן עשה שא"ז אך לאו דנבלה ואחזה מצאתי לאחרונים שכ' ג"כ הכי ולפ"ז י"ל דהאי דינא דמאכילין אותו נבלה מיירי בכה"ג. אולם סתימת הסוגיא והפוסקים מורה להדיא כי בכל גווני דנתנבלה גם בשחיטה מ"מ הוא קדום לטבל ובדרך פלפול י"ל בכמה אנפי. אמנם הנלע"ד פשוט ואמת הוא, דהנה י"א מאכילין אותו נבלה ואין שוחטין בשבת וגם לשיטת רובם ככולם מראשונים ודקיי"ל הכי דשוחטין ואין מאכילין נבלה נתנו בזה טעמי אחריני כמבואר שם ברא"ש ור"ן ז"ל יע"ש ובב"י סימן שכ"ח הרי דלא אזדי בסברת הר"ן ז"ל ואולי תלוי זה בפלוגתא דר"נ ורבה ביבמות קי"ט דלרבה דאמר שם רישא דאיסור כרת חששו סיפא דאיסור לאו לא חששו י"ל דאיסור כרת וסקילה חמור עוד מכמה לאוי דמלקות ולזאת נאדו מסברת הר"ן ז"ל אולם לר"נ דאמר שם מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וה"נ לפ"ז אמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור סקילה וכמש"כ התוס' בקידושין י"ד ע"א ד״ה ותהא ורשב"א ור"ן ז"ל גבי הא דאמרי' אם הקלנו בשבויה ניקל בא"א יע"ש וזה שיטת וסברת הר"ן ז"ל אם דאיסור לאו דנבלה קל מאיסור סקילה מ"מ כיון דאמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור סקילה וגם איכא בנבלה חומרא דכמה לאווי בכל זית וזית זוז"ג לאמור דמוטב לשחוט מלהאכיל אותו נבלה. ואין כוונתי לאמור דזה יסוד סברת הר"ן ז"ל דא"כ יוולד תולדה חדשה למש"כ המגי' במל"מ בפ"א מה' יו"ט דבלאו שאין בו מלקות לא אמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וכש"כ כנגד עשה וכמש"כ בנו"ב מהד"ת חיו"ד סימן ע"ח יע"ש וא"כ באיכא איסור חמור דסקילה וכדומה נגד כמה איסורי עשה או לאוי דאין לוקין עליהם נימא דזה קל לגבי חולה מאיסור חמור דסקילה וכדומה ובאמת ז"א כי גם גבי איסור דרבנן איכא בזה פלוגתת הפוסקים כמבואר בב"י וב"ח וט"ז ומג"א ז"ל שם באו"ח יע"ש ובפמ"ג. וגם מד"כ שם המג"א אבל הר"ן כ' כו' ובפחות מכזית. איכא נמי איסור דאורייתא אע"פ שאין בו מלקות כו' יע"ש מבואר כי גם באיסורי תורה שאין בהם מלקות נאמרה סברת הר"ן ז"ל, אך כוונתי לאמור כי שינוי טעמיהם הוא כעין סברת פלוגתת דרבה ור"נ דלרוב ראשונים איכות חומרת האיסור תכריע (אלמלי טעמים אחרים שאמרו דלכך שוחטין ואין כו'), ולר"ן ז"ל כמות האיסור תכריע, אמנם יהיה איך שיהיה בטעם פלוגתתם אני אומר כי גם הר"ן ז"ל לא אמר רק בגוונא דשוחטין לחולה בשבת ואין מאכילין אותו נבלה אשר בעשיית האיסור דשחיטה שוב אין כאן איסור כלל באכילה בזה אמרי' דכמות האיסור בכמה לאוי בכל זית וזית ואיסורי תורה בכל ח"ש מכריע ועדיף לשחוט אמנם בטבל ונבלה אשר בשניהם בכל ח"ש איכא איסור דאורייתא אך בנבלה איכא חומרא דבח״ש יש גם עשה שא"ז (יעיון ש"ך יו"ד סימן רל"ח סק"ו, בשם הרשב"א ז"ל דח"ש ג"כ יש לו חומרא דאין שבועה חלה עליו וליש פוסקים גם על עשה חל שבועה אם כי מש"כ הפמ"ג שם להוכיח מד"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה"ת ה"א כהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו במיתה שזו אינו קודש מדנתן טעם זה ולא כ' הטעם דאין אחע"א מוכח דס"ל דעל עשה חל איסור מלבד מש"כ שם הפמ"ג ז"ל בעצמו לדחות זה י"ל עוד עפמש"כ הלח"מ בפ"א מה' נזירות ה' י"ג דדרך הרמב"ם ז״ל ולכתוב טעם שהוא לכ"ע יע"ש ולזאת גם הכא כ' הרמב"ם ז"ל הטעם שהוא לכ"ע גם להסוברים דאחע"א וגם מה שהביא שם משבועות כ"ז עיין בספרי בח"י לשם מש"כ ליישב זה, באופן שאין מכאן ראיה. מ"מ הלא זה במחלוקת ישינה שנויה ואכ"מ ועכ"פ אין חמור כ"כ יותר עשה מאיסור דאורייתא דאתי מריבויא. (ומה שפלפלו גדולי האחרונים אי עשה חמור מל"ת או ל"ת חמור הדברים עתיקים וארוכים ולא עת האסף פה) מ"מ כיון דבשניהם בנבלה וטבל בכל ח"ש וח"ש עובר איסור דאורייתא ונוסף עוד בטבל דאיכא חומרא דעונש מיתה בכזית וח"ש הוא ח"ש דאיסור מיתה גם הר"ן ז"ל מודה וזה כלל גדול כי אפושי פלוגתא לא מפשינין, ולמה נאמר לעשות פלוגתא גם בזה בין הר"ן ז"ל לשאר הראשונים ז"ל) דאיכות האיסור תכריע ולזאת גם אם נימא דאיכא בח"ש דנבלה עשה שא"ז מ"מ א"ש מה דקיי"ל דטבל ונבלה מאכילין אותו נבלה יען דטבל חמור. והנלע"ד פשוט וברור כתבתי:

חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה