באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן כא
להרה"ג כו' מו"ה משה קאהם נ"י רב בעיר וויניפעג במדינת אמעריקא.
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו, בזה"ל:
מקוה שמימה מרודדין אף שיש בה מ' סאה אך היא באופן שאין כל גופה מתכסה במים בבת אחת שלא עלתה לה טבילה גם בדיעבד אף לשיטת הגאונים כבטוש"ע יו"ד סי' קצ"ח סעי' ל"ז אם מותר ליתן בה מים שאובין עד שיהיו בה שיעור טבילה כביו"ד שם סעי' ל"ו ובמדינת קאנאדע מצוי הדבר מקואות שמימיהם מרודדין וממלאין אותן במים שאובין ולא כ"ע דיני גמירי להשגיח עליהן שתהיינה עפ"י דין וכת"ה יצא לדון בזה ע"פ מש"כ בתשו' תולדות יצחק הובא בפ"ת סי' ר"א ס"ק כ"א דמקוה שנעשה משלג שהובא השלג בכלים ולא נימוח אשר לכאורה יש מקום להתיר להביא מים רותחים בכלים לשפוך למקוה לפשר השלג דכיון דמותר לטבול בשלג הוי כמו שאר מקוה כשר שיש בה מ' סאה שאין מים שאובים פוסלים בו, אכן לפ"מ שפסק הש"ך כדעת הפוסקים לאסור טבילה בשלג אם לא נימוחו א"כ הני שלג הוי כמונחים שם עצים ואבנים והני מים שאובים שנשפך לשם הוי כמו ג' לוגין מים בתחלה שפוסלין המקוה אפי' הוי אח"כ מ' סאה כשרים והמקוה פסולה וכ"כ החת"ס בסי' ר' דלאחר שנתמלא הגומא שלג לא יצוק עליו מים אלא יניחו על השלג טס ברזל מלובן וגחלים הרבה וזולת זה אין להתיר בשום אופן ולפ"ז גבי מקוה נמי שמימס מרודדין שגם עומק אמה מים אין בה שגם בשכבה לא יעלה מום עליה לכסותה (כביומא ל"א ע"א) הני מ' סאה מרודדין הוי ג"כ כמונחין שם עצים ואבנים ומים שאובים שנשפכו לשם הוי כמו ג' לוגין מים בתחלה שפוסלין המקוה ובפ"ז דמקואות דתנן מקוה שמימה מרודדין כובש אפי' חבילי עצים אפי' חבילי קנים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל בדווקא נשנית האי תקנתא דכובש חבילי קנים או עצים דאז במי המרודדין עצמן כל גופן עולה בהן אבל כשממלא בכתף לא מהני לעשות מים המרודדין כמו כל גופו עולה בהן והמים שנשפכו במקוה המרדדת הוי כשאובין שפוסלין בתחלה המקוה אפילו הוי אח"כ מ' סאה כשרים דהמ' סאה שהי' מתחלה מרודדין לא הוי שא כמו עצים ואבנים כאשר גבי שלג לשיטת התולדות יצחק והחתם סופר ז"ל עכת"ד כת"ה.
הנה תנן (פ"ז דמקואות מ"ז) מקוה שמימיו מרודדין כובש אפי' חבילי עצים אפי' חבילי קנים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל ובתפארת ישראל שם אות י"א בבועז כ' וז"ל. אמנם מדלא נקט תנא רבותא טפי דאפי' כלים מותר להניח בשפתו סביב דייק הרשב"ץ בתשו' דאם עושה כן בכלים נפסלה המקוה שבאמצע כו' וכ' העט"ז דטעמו משום דהוויית המקוה ע"י טהרה בעי' (כזבחים כ"ה) והרי כלים מקבלין טומאה וכן סתם רבינו הב"י בש"ע הטהור (ר"א סס"ו) ואין להקשות לפי"ז מלעיל (ס' פ"ה) דשרי לגדור הזוחלין בכלי ולאו כל דכן הוא. ומה התם שהמים פסולין לטבילה מדהן זוחלין, ורק ע"י הכלים יכשירן לטבילה. מדנעשין על ידן אשבורן ואפ"ה הכשרנום. מדאינם רק מעכב פסולן (וע"ש) כ"ש הכא שהמים כשרים לכל גוף קטן. כמחטין וצינורות וגם לאדם קטן ואין כאן עיכוב לטבול בהן מצד המים בעצמן רק מצד הנטבל שגופו גדול והמים מרודדין והרי זה אין מעכב הפסול רק מעכב הטבילה מכ"ש דהול"ל דלא מחשב כמהווה מקוה ע"י דבר המקבל טומאה נ"ל דהיא הנותנת דזה גרע וגרע ממעכב הפסול דמדא"א לאדם זה לטבול בהן בלתי העמדת הכלים אע"ג דקודם שהעמיד הכלים היו המים כשרים אפ"ה כשהעמיד הכלים פנים חדשות באו לכאן ומקוה אחרת היא שנתהווית ע"י דבר המקבל טומאה. ופסול עכ"ל אשר לכאורה יש להשוות ולאמור כמו דבהווי' ע"י דבר המק"ט כיון שהעמיד בכלים אמרי' דפנים חדשות בא לכאן ומקוה אחרת היא שנתהוות ע"י דבר המק"ט ופסול ואשר לרמב"ם וראב"ד ועוד ז"ל הוויה ע"י טהרה בעי' אך למעיין ומים חיים אבל פסול שאובה פוסל לכ"ע גם במקוה) כן בהוסיף מים שאובים כיון שפנים חדשות באו לכאן וכמקוה חדשה היא דהטבילה היא במים שאובים כי בלעדם לא היו ראוי כלל לטבילה נאמר ג"כ לפסול וכסברת כת"ה. אמנם האמת הוא כי הנושאים אינם שווים והמה דברים נפרדים.
הן היה למראה עיניו מש"כ בספרי בחי' יבמות פ"ב אשר בעניי ביארתי בס"ד כל השיטות בדינא דנתן סאה ונטל סאה באר היטב ובטעם שיטת הרמב"ם ז"ל דגם במים שאובים דווקא עד רובו כשר דחיתי דברי החסד לאברהם ז"ל והעליתי כי בישוב דברי הרמב״ם ז"ל נקבל את האמת ממרן הב"י ז"ל כי מה יפה אף נעים דברי בן פורת רבינו יוסף ז"ל שנתן הטעם עלי עין כלומר דאסור אך מפני מראית עין אם כי בתי' אחד ליישב קושית החס"ל ז"ל שכ' שם, בזה"ל, יש עוד מקום לאמור כי המ"ע דהכא לא מפני הרואים היא כמו בעלמא דהתם העושה יודע שאינו עובד מאומה מה שאסור אך יש חששא דהרואה יטעה משא"כ הכא דהחשש גזירת חז"ל היא מפני דמחזי לאינשי כנוטל סאה כשרים ונותן סאה שאובים ואתי להכשיר בכולו שאוב ובזה החשש אינו מובדל העושה מאחרים וגם בחדרי חדרים אסור. כעת ראיתי בשיירי טהרה להגאון מהרש"ק ז"ל בסי' מ"א ד"ה ובנידון ובסי' מ"ה להתיר מטעם זה בח"ח יען דבמ"ע דרבנן בח"ח שרי (יעיון בספרי בחי' כתובות ס' מש"כ בפרט זה) וגם בשו"ת אוריין תליתאי סי' נ"ג ד"ה הנה משכא לי שמעתתא כ"כ יע"ש לולי דבריהם אני אומר דלענ"ד האמת כמש"כ כי להרמב"ם ז"ל בנתן ונטל יותר מרובו דגם במים שאובים אסור גם בחדרי חדרים אסור וכהוראת סתימת לשון הרמב"ם ופוסקים ז"ל שלא לחלק יצא אך בכל גווני גם בח"ח אסור מהטעם שכתבתי יהי' איך שיהיה אבל זה פשוט הוא דאסור אך מפני מ"ע דרבנן להרמב"ם ז"ל.
ועוד זאת העליתי דגם להראב"ד ז"ל דאוסר בנתן ונטל יותר מרובו מעיקר הדין גם במים שאובין מ"מ אינו אלא מדרבנן ובד"ה אמנם הב"י הביא שיטת הראב"ד ז"ל כ' בזה"ל. כי התו"ס בב"ק ק' ע"ב ד"ה אומר לו גדור הקשו וז"ל אבל ק' דאמר בפ' הערל נתן ונטל סאה עד רובו וברובו מיהא מיפסל ולא אמר קמא קמא בטיל וי"ל דהתם במי פירות איירי דהחמירו טפי עכ"ל ותירוצם א"ש לשיטתם דמפרשי הסוגיא במי פרות אמנם להראב"ד ז"ל דפי' הסוגיא במים שאובים הדק"ל בפרט דהראב"ד ז"ל ס"ל דקמא קמא בטיל בכל האיסורים (גם באיסור תורה יעוין מהרש"א ז"ל ב"ק שם) וגם בנתרבה האיסור בכדי נתינת טעם (יעוין ר"ן אלפסי ז"ל בד"ה השוכר את הפועל ובטוש"ע יו"ד ס' קל"ד וש"ך יו"ד צ"ט ס"ק כ"א) ונלענ"ד דהנה במים שאובים אין לקרותם שם איסור תדע כי גם לכתחלה יכול ליתן מים שאובים להמקוה ואימת' חל עליהם שם איסור בהגיע השיעור שיכול לפסול את המקוה לכן מקודם שהגיע לשיעור זה ל"ש בו ביטול כי היתר בהיתר אינו בטיל וליכא למימר קמא קמא בטיל ובהגיע השיעור שיכול לפסול אז ליכא במה להתבטל ומיושב קושית התוספת גם לראב"ד ז״ל.
אשר לפ"ז דל״ש לאמור קמא קמא בטיל יש לכאורה לאמור כי הראב"ד ז"ל יפסול מדינא דאורייתא האתי שם למסקנא לאמור. אמנם אף דל"ש לאמור קמא קמא בטיל מ"מ נראה דגם להראב"ד ז"ל אינו פסול אלא מדרבנן (ותדע דאינו תלי זב"ז כי אנן קיי"ל דלא אמרי קמא בטיל היכי דמתרבה האיסור ומ"מ קיי"ל מעיקר הדין במים שאובים למקוה כשרה אפילו נתן ונטל כל היום כשר) כיון שהיה מקודם מקוה כשרה, ומוכרח כן לפרש הסוגיא דמייתא הש"ס ראיה דבעי' ריבוי בדרבנן ולדידיה במלא בכתף פסול המקוה מה"ת, (יע"ש בתוס' דיה נתן) וכ"נ מלשונו שכ' וש"מ דלא קפדי' בכה"ג אלא דלא ישקול ריבוי דמקוה כו' נראה דתלי רק בקפידא דרבנן. גם אין לעשות פלוגתא גדולה כזו דלרובו ככולו מהפוסקים יהיו מותר גם לכתחלה ולדידיה יפסול מה"ת. וטעם הפסול דחששו חז"ל שמא יבוא לעשות לכתחלה מקוה ממים שאובים שימלאו בידו, ואיכא חששא דאורייתא עכ"ד יע"ש. כעת מצאתי לי חבר בספר נחל אשכול בביאורו על האשכול להראב"ד ז"ל בה' מקואות סי' נ"א אות ח' שכ' וז"ל, יהיה איך שיהיה ע"כ צריך אתה להודות הא דפ' הראב"ד ז"ל אף מקוה שלם אם הוסיף ונטל עד שתוספתו מרובה על מי מקוה ולא נשארו רוב מים הראשונים הכשרים שהמקוה פסול. שפסולו אף לדידיה לא היה אלא מדרבנן. דאלת"ה. מ"פ ביבמות לר"י דס"ל דבדרבנן לא בעי' רוב מנתן סאה ונטל סאה (ולראב"ד ז"ל במים איירי) הלא שפיר אמרי ברובו פסול דמה"ת רוב כשרים בעי:
אלא ע"כ אף להראב"ד ז"ל כל המים הבאים למקוה כשרה קמא קמא בטיל (אם כי בזאת הסברא אינני שוה עם הנח"א כנ"ל אבל בגוף הדבר שאינו אלא מדרבנן באנו לעמק השוה.) וכמש"כ תוס' גבי מ"פ. ומדרבנן ס"ל להראב"ד דבעי' שנשתיירי רוב כשרים כו' והרב גדולי טהרה שכ' כו' להראב"ד מקואות המוסיפין חמין יום יום או צונן שלא יחסר המזג פסולים מה"ת הפריז על המדה וליתא עכ"ל וע"ש. וכן דעת הגאון מהרש"ם ז"ל בתשובותיו מהד"ק סי' מ"ד יע"ש.
והנה הטעם הלא מבואר בפוסקים קמאי ובתראי דביש מ' סאה שיעור מקוה. מים שאובים נזרעו ונטהרו וכל מה שנתוסף עליו שאובים שם מקוה עליהם וזה אך ביש מ' סאה שהוא שיעור מקוה מה"ת וכדאמרי' (חגיגה י"א) טהרות מיכתב כתיבן לא נצרכה אלא לשיעור מקוה דלא כתיבא דתניא ורחץ את כל בשרו במים במי מקוה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על א' ברום ג"א ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה. ובדברי חיים להגאון מהר"ח מצאנז ז"ל על ה' מקואות אות ב' לאחר שהביא דברי הגמ' כ' וז"ל ש"מ דהוא מה"ת ודומיא דאידך דלא כתיבן דמייתא התם שם מה"ת ולא מצאנו בשום מקום לומר שהוא מדרבנן שיעור מ' סאה גבי מקוה וכ"נ בהדיא בריש נדה גבי מקוה שנמדד עכ"ל וע"ש. וזה מאז אשר שאלני תורני אחד בזה"ל:
תמוה לי על דברי מרן הד"ח במקואות שהביא ראיה דמקוה מ' סאה שלימות היא מדאורייתא מהא דתנן במס' נדה מקוה שנמדד ונמצא חסר כו' ואי לא הוי דאורייתא א"כ הוי ספיקא דר', ופליאה דהא בטבילת כלים לכ"ע לא בעינן מ' סאה שלימות וסגי ברביעית מה"ת ושם קאי הסוגיא על טבילת כלים וכפירש רש"י ז"ל וגם קושית הד"ח היא כחומה נצבה והשבתי לו כי הפליאה היא אך בעיניו כלומר לפירושו בכוונת ראיית הד"ח אמנם הד"ח לא כוון כלל לזה. כי לפירושו מה לו למס' נדה וגבי מקוה שנמדד הלא ממקוה עצמה ממתני' דפ"ב דמקואות שמעי' לה. אמנם באמת ממתני' גופא לדינא דמקוה שנמדד אין ראי' וגם אין קושיא על פירש רש"י ז"ל שפי' בגיטין ל"א ובנדה שם כל טהרות שנעשו ע"ג שנשתמשו בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן באותה מקוה טמאה אם כי לטבילת כלים די מה"ת ברביעית ואך מדרבנן בעי' מ' סאה וכמבואר בנזיר ל"ח ובפי' רש"י ז"ל בפסחים י"ז והוי ספיקא דרבנן למפרע מ"מ טמא מספק יען לר"י גס בטומאה קלה מוקמי אחזקת טומאה וטמא בספק גם לרבנן עכ"פ בטומאה חמורה שהיא אב הטומאה גם בטומאה מד"ס מודי לר"י דטמא גם בספק כיון שטומאת אה"ט יש מה"ת וכמבואר בפ' ד' דטהרות מ' י"א וע"ש. ובפירש רש"י ז"ל בעירובין ל"ה והגהות רש"ש שם ובמל"מ פי' מ"ה מקואות ה' ו' יע"ש ק"ו בטומאת כלים בטומאה מה"ת אך דהשיעור דמ' סאה היא מדרבנן דמוקמי אחזקתייהו חזקת טומאה בספק ג"כ לרבנן ואין קושיא על פירש רש"י ז"ל. וגם אין ראיה להוכיח מדינא דמתני' דלטבילת אדם בעי' מ' סאה מה"ת:
אך ראיית הד"ח הוא מהא דאמרי' בריש נדה בפלוגתא דר"ש ורבנן גבי מקוה שנמדד ושניהם לא למדוה אלא מסוטה אשר כל פלפול הסוגיא מורה כי בדינא דאורייתא קמיירי וזש"כ הד"ח וכ"מ מנדה גבי מקוה שנמדד כלומר מהסוגיא דגבי מקוה שנמדד. וצא ולמד סתום מן המפורש שכ' התב"ש בבכ"ש בח"י לחולין י' שחלק על הב"ח שצדד בתשובה לאמור דהא דמטמאין למפרע במקוה היא רק מדרבנן כי מה"ת מוקמי המקוה על חזקתה וכ' שם וז"ל אלא דבמקוה נמי דאורייתא כדאיתא בריש נדה דלמדוה מסוטה כ"ו יע"ש, ובתב"ש ס' ב' ס"ק ל"ב שכ' אלא ברור דס"ל לתוס' דדין מקוה נמי דאורייתא הוא ולמדוה נמי מסוטה כדאיתא ריש נדה ובקדושין כו' ע"ש ולזה כוון גם הדברי חיים ז"ל וזה פשוט ואמת.
וא"כ כשיש שיעור מקוה מה"ת שהיא מ' סאה כל המימות שיביא עליהם נזרעו ונעשו כמי המקוה ואם כי שם מקוה מה"ת גם על רביעית לענין כלים מה נעמו בזה אמרי הדברי חיים ז"ל שם באות כ"א וז"ל והנה הטעם לדבריהם משום דהוי השאובין כנזרעו בתוך המקוה והרי המה גופא מים כשרים כו' להגאון מהר"מ א"ש ז"ל שכ' להקשות דלפ"ז לא יפסול מה"ת ברוב שאובים כיון ששם מקוה מה"ת על רביעית לענין מחטין וצנורות א"כ הוי המים הנוספין כנזרעו מה"ת וכולם כשרים לטבול בהם מה"ת וא"כ שוב כשר גם לאדם אם יש בו מ' סאה כו' מטהר אותו רביעית את כל הנוספים עליו ושבו כלם כזרועים ומחוברים לטבול בהם כו' ולכן נ"ל דהנה זה ברור דלענין מה מעיין בידי שמים אף מקוה בי"ש לזה לא מהני שום חיבור והשקה כאשר כן כ' בהדיא הט"ז ז"ל וכן משמע מדבעי הש"ך ז"ל וכן הסברא נותנת דכיון דקודם שהיו בו שיעור מ' סאה לא היה מקוה לאדם ורק לאח"כ נעשה כילה מקוה בידי אדם והיאך שייך לומר דהוי כזרוע כיון שהיה הרביעית כשר לטבול מחטין הא באמת הוא כזרוע מ"מ נעשה כל המקוה בידי אדם ואפילו הרביעית הכשר שמקדם נעשה מקוה בידי אדם שע"י מפעל האדם נעשה מקוה כשר כי לולי פועל האדם בו לא היו עליו שם מקוה לאדם וא"כ נעשה כולו בידי אדם ואינו דומה למעיין בודאי דפסול מה"ת ומה יועיל לנו שנזרע מ"מ הכל נעשה בידי אדם כי הרביעית שנעשה מקוה לאדם הוא מפעל האדם שרבו עליו שיעור מקוה טרם הפעלות האדם דבר בו לא היו עליו שם מקוה לאדם וא"כ איך יטהר הרביעית את תוספתו המ' סאה שברייתם בי"ש כיון שהוא עצמו הוי נעשה בי"א רק דקשה על זה א"כ גם מעיין יפסול ברבה עליו שאובין לסברת הר"ת והרא"ש ז"ל שס"ל דגם למעיין בעי מ' סאה א"כ איך יטהר מעט המים את המרובה שאובין כיון שכולה נעשה בי"א א"כ אינו דמי למעיין שהוא בי"ש וא"כ ק' להרא"ש ז"ל שפ' כר"י ז"ל דמעיין אינו מטהר במשהו לאדם וא"כ למה כ' שמעיין אינו נפסל בג' לוגין ולא ברוב שאובין וק' הא עכ"פ נעשית בי"א, ואולי ס"ל להרא"ש ז"ל דמה"ת באמת מטהר במשהו לאדם ומש"ה הוי שפיר מקוה כשר ומטהר הנוסף עליו ורק רבנן הצריכו מ' סאה אבל מ"מ לענין השקה שפיר מחבר להנוסף להיות כזרוע והוי בי"ש כנ"ל עכ"ל הזך ומורם מן המדובר של אותו גאון וקדוש המיוחד בגאוני דור שלפנינו בשערים המצוינים בהלכה וביחוד בספרו על מקואות דלהסוברים דמעיין מטהר במשהו מה"ת גם לאדם מטהר גם הנוסף עליו מה"ת אם דשיעור טבילה אין, ולא חזי כלל לטבול בכ"ש גוף אדם, וגם ברביעית הוה מן הראוי להכשיר הנוספים עליו כיון ששם מקוה עליו לענין מחטין וצנורות אך יען שלא היו עליו שם מקוה לאדם לזאת לא מהני הזריעה כי נעשית המקוה כולה בידי אדם ולזאת במקוה ומעיין גם שניהם כל עוד שאין מ' סאה מים כשרים הלכה פסוקה היא דפוסל גם ג' לוגין מים שאובין, וכמבואר בטוש"ע יו"ד שם.
אמנם על המקואות ששאל כת"ה שיש בהם מ' סאה שיעור מקוה מה"ת אך דהמים מרודדין כ"כ דלא חזי לטבילת אדם בשום אופן גם ע"י מיגנדרא כבניתא מ"מ כיון דיש כאן שיעור מקוה לאדם מה"ת מים הנוספים נזרעו ונטהרו ונעשו כשרים ולא דמי כלל לדינא של הת"י וחת"ס ז"ל (ועיין לעיל סימן ג' מש"כ בזה) כי שם כיון דקיי"ל דאסור לטבול בעוד שלג נחשב כעצים ואבנים ואין כאן שם מקוה כלל שיהיו נחשבים המים כנזרעים.
ובזה מובן מאליו ההבדל אשר אם עושה כן בכלים נפסלה המקוה יען כי הווית המקוה ע"י טהרה בעי' וכביאור התפא"י מלתא בטעמא דאם שקודם שהעמיד הכלים היו המים כשרים אפ"ה כשהעמיד הכלים פנים חדשות באו לכאן ומקוה אחרת הוא שנתהווית ע"י דבר המק"ט ופסול. והסביר עוד יותר באמרו, הא למה זה דומה למי שהיו לו מקוה שלימה ורוצה להמשיך מים מתוכה לגומת מקוה אחרת ע"ג כלים שוודאי נפסלה המקוה אחרת אע"ג שהן הן המים שממקוה כשרה ה"נ הכא אע"ג שהמקוה הראשונה המרודדת כשרה היתה אפ"ה זו המקוה העמוקה טפי מראשונה שעשאה כך ע"י כלים פסולה עכ"ל. משא"כ הכא בנידון דידן כיון שהמים השאובין יבוא על מקוה הכשרה מהית גם לאדם בשיעורא דמ' סאה אם כי פ"י שהם רחדין א"א לטבול בהם מ"מ כיון דשם מקוה עליו גם לאדם כך נאמרה ההלכה בזה דכל המים שיבואו עליהם זרעו והוכשרו אשר עי"ז גם מים הנוספים הם בעצמם מקוה כשרה הם.
ולענ"ד יש לפרש בזה לשון משנתינו. כובש אפילו חבילי עצים וחבילי קנים ופי' הרע"ב ז"ל דאע"ג דנראה כמקוה שחלקו אפ"ה הואיל והמים נכנסין ביניהן לא הוי חלוק. והקשה התוי"ט דלפ"ז דוקא חבילי עצים וחבילי קנים והיכא קתני אפילו יע"ש מש"כ בשם הר"ש ז"ל גם במשנה אחרונה שם הניח דברי הרע"ב ז"ל בתימה. ומ"ש שם דכובש דמתניי היינו שנותן עצים וקנים בצד כותל המקוה מצ"א וע"ש, ובתפארת ישראל מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מקואות ה' י"ג שכ' מקוה שמימיו מרודדין כובש אפילו חבילי קש וחבילי קנים בתוך המים. ומן הצדדין מבואר שפי' משנתינו שנותן לתוך ומן הצדדין ואולי דייק זאת מהא דבא בכפילא במתניתן אפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים דהוי די בחדא. ובטור יו"ד סי' ר"א כתב באמת אך חבילי עצים ובשו"ע הוסיף אבנים לאשמעי' דינא דר"ש ז"ל יע"ש ואין שום רבותא בחבילי קנים יותר מחבילי עצים לזאת פ"י הרמב"ם ז"ל כובש אפילו חבילי עצים בתוך המים ואפילו חבילי קנים מן הצדדים ומדוקדק לשון המשנה שבא בכפלים ולשון הרמב"ם ז"ל מזוקק שבעתים.
ובתפארת ישרם ומשנה אחרונה חתרו לפרש מלת אפילו יע"ש ולדידי נראה לפרש דלא מיבעיא להוסיף מים שאובין עד שיהיו שיעור טבילה זה פשיטא דשרי כי מי השאובין הוכשרו ונזרעו להחשב כמי המקוה אך יען דזה שמעי' עוד מפ"ו דמקואות מ"ח ממלא בכתף כו' לזאת בא התנא הכא לאשמעי' רבותא אחריתי דכובש אפי' חבילי עצים וחבילי קנים והמים שביניהם מצטרפין כפי' הר"ש ז"ל או אע"ג דנראה כמקוה שחלקו וכפי' הרע"ב ז"ל ומיושב שפיר פירושו כי מלת אפילו סובב והולך דלא מיבעיא דלהוסיף מים דשרי וא"ש ולפ"ז תשובת שאלתו מבואר במשנה דשדי, יהיה איך שיהיה בכוונת אמרם ז"ל שאפילו' אבל הדין דין אמת כי לאחר שיש מ"ס שיעור מקוה מה"ת גם לאדם אם כי המה מרודדין פד שבשום אופן א"א לטבול בהן מ"מ שרי להוסיף עד שיהיו שיעור טבילה וכדאמרן מלתא בטעמא בס"ד.
והנה דברי רבינו הרא"ה ז"ל בריש שער ז' בבד"ה דנראה מריהטת לשונו שאוסר בזה ודברי רבינו הרשב"א ז"ל במיה שם שחולק עליו. ודברת החת"ס ביו"ד סימן רי"ב שכ' בזה"ל אך אם לא היה מי הבאר עמוקים מא מרודדין ולא היה כל גופו של אדם עולה בהן בלתי הוספת שאובין הייתי חושש לכתחלה לדעת הרא"ה ז"ל בבד"ה כי דברי טעם הם אע"ג דבמ"ה דחי ליה בגילוי דחטתא כ"ז היו למראה עיני כת"ה. ומה שבעיניו לפליאה נשגבה על החת"ס דפוסק בשלג כיון שאין טובלין בו השאובין פוסלין בו למה לא חשש לשיטת הרא"ה ז"ל אך לבתחלה כבר נתבאר בדבריי באר היטב אין שם מקוה עליו משא"כ הכא במים מרודדין דשם מקוה מה"ת עליו אשר בכחו להכשיר ולטהר כל מים הנוספים עליו – ובגוף שיטת הרא"ה ז"ל הנח"א שם בסימן ס' סק"ב כ' וז"ל ונ' דאם הניח כלים עליהם כשפ"ה להטפיח המקוה לא מיפסל וכ"כ ש"ך דלא מקרי הווייתו עי"ט דשיעור המקוה בלא"ה איתיה ואף לר"ש דאוסר העמדת הזחילה בדבר המק"ט ה"ט שאם אין מעמידו יצאו המים ואין כאן מקוה אבל הכא איתיה לשיעור מקוה ואם שוחה ומשתטח עצמו יוכל לטבול בלא"ה. וראיתי בג"ט שכ' שאף זה מקרי הווי' עי"ט לרא"ה ז"ל בבד"ה ריש שער ז' שכ' אפי' מקוה שיש בה מ' סאה והמים מרודדין שאין גופו עולה כאחת אין ראוי לטבול עד שיהיו המים ראוים לטבול ואסור לתן בהם שאובין עד שיהיו בהם כשיעור זה. אבל אין לפחות ממ' סאה דמקוה, דמקוה מים משמע שיעור לגדול והיינו מ"ס עכ"ל הראיה ז"ל והוא הוסיף ה"ה בכלים מקרי הווית ע"י דבר המק"ט. ושתי תשובות בדבר חדא שכוונת הרא"ה ז"ל שאסור לתן שאובין עד שיהיו כשיעור הזה ר"ל מ"ס שהרי מסיים אבל אין לפחות ממ"ס וכ"כ הרשב"א ז"ל במ"ה ואם בא לומר אע"פ שיש מ"ס אסור להוסיף אם המים מרודדין טעות הוא בידו שהרי שנינו ממלא בכתף עכ"ל ואין ספק שלא טעה הרא"ה ז"ל בזה. ועוד אם שאובין פסולין בכה"ג שאני שאובין דפסולין בגופן ובתוכן טבל משא"כ אם דוחק המקוה לעלות למעלה המקוה כו' וכ"כ השיך ס"ק ק"ו וכל האחרונים אם סילון ממשיך מן מעין או מקוה למק"א לא מקרי הווייתו בטומאה שחבורו לכשר מבטל אבל לענין מים היוצאים מכלי דאית פסול שאובין לא מהני חבורן, ש"מ דהחמירו יותר בשאובין מהווייתו עי"ט עכ"ל אשר פי' הנח"א בכוונת דברי הרא"ה ז"ל יש להם מקום להמעיין ולפירושו שרי גם להרא"ה ז"ל.
אמנם גם להנח"א ספוקי מספקי לי' האי פירושא מדכ' ועוד אם שאובין פסול בכה"ג שאני שאובין דפסולן בגופן ובתוכן טבל משא"כ כו' (דבריו בזה הם כסברת כ"ת אבל כבר נתבאר ביטול זה יען כי המים גופן נטהרו והוכשרו כנ"ל ובגוף דברי הנח"א ותפא"י לענין דינא דתשב"ץ ז"ל הדברים ארוכים ואכ"מ) ואין ספיקו של הנח"א מוציא מידי וודאי של הג"ט וחת"ס בהבנת שיטת הרא"ה ז"ל כנראה מפשטות דבריו אשר כן ביארם הרשב"א ז"ל וכבר הורה זקן רבינו החת"ס דלכתחלה צריכין אנו לחוש לדעת הרא"ה ז"ל כי דברי טעם הם.
ודע כי בספר מי השילוח להגאון ר' שמחה יואל הכהן ז"ל על ה' מקואות בסי' א' אות י' כ' וז"ל, אין צריך שיהיו גובה המקוה שלש אמות אלא אם נמוך משלש ורחב יותר מאמה על אמה ומחזיק בתשבורת זה השיעור די ובלבד שיוכל הטובל בו להתכסות כל גופו בבת אחת. ועכ"פ גובה כשפופרת הנוד דבלא"ה לא מצטרף כמ"ש לקמן בעזהש"י עכ"ל אם כי מה שהראה למש"כ לקמן לא מצאתי בספרו (ואולי נכתב באלו עלים שנחסר בספרו שתח"י) אמנם דברי טעם הם וברורין מעצמותן כל עוד שאין כאן גובה כשפ"ה לא חזי לאיצטרופי ואין כאן צירוף ושם מקוה כלל גם לטבילת כלים, וזה לענ"ד פשוט וברור.
ועתה
זו תשובה וסיומא דהאי פיסקא בדינא דמקוה שמימיו מרודדין. אם אין בגובה גם כשפ"ה אז אין כאן צירוף לכמות המים ואין לה שם מקוה גם לטבילת כלים וביש גובה יותר משפ"ה אולם אין כאן אפשרות לטבילת אדם גם במיגנדרא כבניתא כלומר להשתטח על פניו. לכבוש חבילי עצים או קנים כדי שיתפחו המים זה מבואר במשנה ובטוש"ע דשרי וגם להוסיף מים שאובין עד שיעור טבילה מעיקר הדין המקוה כשרה גם לטבילת אדם כי מים הנוספים נזרעו ונטהרו במים המרודדין שהי' בהם מ' סאה ונעשו גם הנוספים כמקוה כשרה כי כך נאמרה הלכה בזה.
אולם לכתחלה במקוה שהיא לרבים, ולעולם לטבילת נדה דאורייתא, ואיסור כרת, העומד ברומו של עולם היהדות וטהרת קדושת בית ישראל לפני אבינו שבשמים דברי רבינו הר"ן ז"ל (שבב"י ז"ל או"ח תר"צ) הם כקילורין לעינים שאפי' בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו דרך היותר בטוח והמשומר מכל נזק ומכשול ואפי' באפשר רחוק עאכ"ו שיש לנו לעשות בדרכי התורה והמצוות שהם כבשונו של עולם אשר לכתחלה אנו מחויבין לחוש לדעת רבינו הרא"ה ז"ל מבלי להוסיף מים שאובין למקוה שמימיו מרודדין רק שיהיו לפחות שיעור טבילה לאדם בדרך השתחטות על פניו וכמו שכ' החת"ס ז"ל. והנלע"ד בזה להלכה למעשה כתבתי:
חיים מרדכי.