באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן יח
להרב המאיה"ג כו' מו״ה אליעזר פריש נ"י אבד"ק טפ"מ.
בדבר שאלתו שאלת חכם אם לסמוך על עדות האב לבנו שידין ויורה הנה נודע דעת ההלכות קטנות בח"א סי' ל' לענין קבלה לשחיטה דאב נאמן להעיד על בנו מטעמא דכ"מ שהעידה תורה עד אחד אפילו קרובים נאמנים באיסורים. אמנם השבות יעקב ז"ל בח"א סי' מ"ד שדי נרגא בזה באמרו שם. וז"ל ובאמת אין מוכרח דהא להדיא איתא בפ"ב דכתובות כ"ג ע"ב מעלין לכהונה עפ"י עד אחד ואס"ה פליגו שם בגמ' ד' כ"ה ע"ב אמאי מעלין לכהונה עפ"י אביו בתרומה דרבנן ואע"ג דקיי"ל הלכתא כרבי שהעלה בן עפ"י אביו היינו משום מגו דבידו להאכילו בתרומה כדאיתא שם בש"ס ודעת הרמב"ן ז״ל דאינו נאמן כשיודעין שהוא אביו וכמבואר ברמב״ם ז"ל בפ"כ מהא״ב ובמ"מ שם, ועיין באה"ע סי' ג' ובב"י שם וא"כ כש"כ לענין שחיטה שאין האב נאמן עכ"ל ולכאורה היא סתירה מבוארת מסוגיא ערוכה לסברת ההלק"ט והנלע"ד די"ל דהנה על תשובת רבי לר"ח שהשיב אני מאמינו להאכילו שבידו להאכילו בתרומה ואינו מאמינו להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה הקשו התוס' שם בד"ה שבידו ובת"י שם דהלא האי מגו לאו דסמכא הוא יען כי אין בידו להאכילו אחר מיתה, וגם כגורן לא יטלו פי שנים ועוד הרבו להקשות על האי מגו הקדמונים, כמבואר בשיטה מקובצת שם. וכ' בשם הרמב״ן ז"ל. וז"ל וא"ל רבי שאינו דומה, מאמינו להאכילו בתרומה דאי בעי הוי אמר כהן הוא ואינו בנו והיה אוכל על פיו לבדו ואין זו עדות גמורה. ואין בידו להשיאו אשה דא"נ אמר הכי אינו נאמן להשיאו אשה אלא אם מצטרף עמו אחר וכיון דעדות בעינין (בזה מסלק תמיהת הת"י על האי תירוצא וכמבואר להמעיין) חע"ג דאיכא האי מגו פסול דרחמנא פסליה ועוד דגבי עדים ליכא מנו כו' עכ"ל ולתירוצא דא הסכימו הרא"ה וריטב"א ורא"ש ז"ל בחידושיהם כמובא בשט"מ שם ולכאורה נ' כי תי' הרמב"ן ז"ל סובב והולך אך לשיטתו בישוב קושיות התוס' בד"ה נאמן להאכילו בתרומה מסתירת הסוגיא דקדושין ע"ט דמשם נראה כי אב אינו נאמן גם להאכילו בתרומה יען כי התם מיירי בידעינין דהוא אבוה מה שאין כן הכא בסוגיא דמיירי בדלא ידעי' שהוא אביו ודווקא בכה"ג נאמן (יעיון חי' ריטב"א ז"ל שם) אולם חזי' בחי' הרא"ש ז"ל שם דבסתירת הסגיות הלך בעקבות ישובי רבותינו בעלי התוס' וגם בידעי' דהוא אביו מ"מ נאמן וכמבואר בחי' הרא"ש ז"ל שם ובתוס' ד"ה הרי שאמרו ומ"מ בישוב הקשיות על המגו הסכים לתי' הרמב"ן ז"ל יען כי הסוגיא עכ"פ מיירי בלא ידעי' שהוא אביו כהוראת הוספת ה' ואו של וכהן וכמש"כ התוס' (אך לשיטתו לאו בדווקא הוא) ולפ"ז דיש מקום לתירוצא דרמב״ן ז"ל גם למאי דקיי"ל דבכל גווני נאמן האב יש מקום לפרש באופן שיהיה סעד לסברת ההלק"ט בשנאמר שזה השיב רבי לריח אני מאמינו להאכילו בתרומה אם דאביו הוא יען דבידו בלבד להאכילו בתרומה אם לא היה מגלה שהוא אביו כי ע"א בלבד מהני לתרומה ולא בעינין עדות גמורה לזאת גם קרוב נאמן כי בכ"מ שהאמינה תורה ע"א גם קרוב נאמן ואינו מאמינו להשיאו אשה יען שאין בידו בלבד להשיאו אשה אם לא בצירוף אחר לזאת גם ע"י צירוף לא מהני כי במקום שבעי' עדות גמורה כלום יש אב שמעיד על בנו וכמש"ב הרמב"ן ז"ל וא"ש להמבין ומעיין בסוגיא ולפירושא דא אדרבה מסוגיא זו מתבאר כי רבי דקיי"ל כוותיה ס"ל כי במקום שהאמינה תורה עד אחד גם במקום דליכא מגו קרוב כרחוק יחשב ונאמן וכפסקא דבעל הלק"ט וכדאמרן.
ויעיון בפ"י ז״ל שם בתוס' ד"ה נאמן להאכילו בתרומה שדקדק על שאלת ר"ח לרבי דמ"ש תרומה מיוחסין דהלא שאני ושאני כי בתרומה דסגי בע"א מש"ה מכשיר רבי אפי' בקרוב כמו האיסורין דקיי"ל ע"א נאמן באיסורין לא שני לן בין קרוב לשאינו קרוב משא"כ ביוחסין דבעי' ב' עדים כעדות גמורה יע"ש וזה כפירושי בתשובת רבי' גם מבואר דעת רבינו הפ"י ז"ל כהלק"ט דבמקום דע"א נאמן לא שאני לן בין קרוב לשאינו קרוב.
אמנם לפירושי בסוגיא מה דאמר רבי יען שבידו להאכילו בתרומה לא יתפרש בדרך מגו אך דמזה ראיה דל"ב עדות גמורה ומה אעשה כי עומד נגד פירושי דברי רבותינו הראשוני' ז״ל אשר מבואר בדבריהם הקדושים כי מכח מגו קאתי, ולפ"ז הדרא קושית הש"י ז"ל דמשמע דבלא מגו לא היה קרוב נאמן אם דע"א נאמן וצ"ל כמש"כ הפ"י ז"ל שם בחי' בד״ה ור"ח כו' דמשים מעלה בעלמא החמירו בתרומה מבלי להאמין ע"א קרוב או משום דהוי איסור שיש בו ממון שאיכא גזל השבט לכהנים יע"ש אשר לפ"ז לק"מ מהא דבעי' לטעמא דמגו (ומשיטת הרמב"ן ז"ל ג"כ לק"מ כי לא קיי"ל הכי וכמבואר ברמב"ם ז"ל וטוש"ע שם יע"ש) וכמובן בפשיטת גם בב"ש שם באה"ע ס"ק ז' כ' ה"ה לשאר דברים כל שע"א נאמן, נאמן אביו יע"ש שזה ג"כ כהלק"ט. וכן הש״י ז״ל שם בעצמו הביא קצת סמוכין דקרוב יכול לסמוך מתוס' סנהדרין ה' ע"א ד"ה נקיטנא רשותא יע"ש ולכאורה הלא ש"ס ערוך הוא שם דאמר רבה בר"ה נקיטנא רשותא מאבא מארי וצ"ע על הש"י ז"ל שהביא אך מתוס' ואולי דברו בזה הפמ"א וחו״י ז"ל ואינם ת"י לעיין בדבריהם היקרים. ולדינא גם הש"י ז"ל העלה דלכתחלה יש ליטול קבלה מאחר שאינו קרובו גם בשו"ב. אם דצידד שם להקל מטעם דבלא"ה רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ורק תקנת אחרונים ליטול קבלה וגם הוא מלתא דעבידא לגלויי אם הוא בקי או לא ע"כ לא משקר יע"ש כל אלו הטעמים אינם נאמרים בהוראה, כי בימים האלו בעו"ה לאו מילתא דעבידא לגלויי הוא וכמובן וידוע להמשכיל וגם לא נאמר האי כללא דרוב המצויין אצל הוראה יודעין המה ואם המהרש"ל ז"ל אמר המורים מרובים והיודעין מועטין אנן מה נעני אבתריה. וגם הסמיכה להוראה לאו מתקנת אחרונים הוא אך הוא ש"ס ערוך שם בסנהדרין ה' ע"ב תלמוד אל יורה אלא א"כ נוטל רשות מרבו, וכן מסיק הברכי יוסף ביו"ד סי' א' סק"ה דראוי לחוש ולקח סמכא מאחר וכן הסכימו האחרוני הדעת תורה ומקדש מעט והעידו שכן המנהג להחמיר בזה"ז כבל"י ז"ל וכן ראוי להורות. והנלע"ד כתבתי:
חיים מרדכי.