אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק יורה דעה › סימן יז

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן יז

סימן טז

להרב הגאון הגדול המפורסים בכל העולם לאחד המיוחד שבגאונים כו' כו' כש"ת מו"ה מאיר אריק שליט"א אבד"ק טארנא.

הנה זיו תשובתו היקרה מול פני האירה אשר בהשקפה כללות ממנה אור המאיר כחמה ברה, היא דיש לדון בזה מכח ס"ס שמא כר"י ז"ל דלענין מקוה קטפרס חיבור, ושמא המשכה מהני גם על גבי אבנים. אם דדברי הח"ס ברור מללו דדעת כמה גדולי הפוסקים דבעי' קרקע הראוי לבלוע. והרמ"א ז"ל שהיקל בדעבד הוא רק לענין ג"ל שאובין ולא לענין דאורייתא הלא מתוס' ב"ב ס"ו ד"ה מכלל כ' דאע"ג דשאובה דאורייתא מ"מ בהומשכה טהורה ומש"ה משקה בי מטבחייא בקרקע טהורין דנמשכו על הרצפה יעו"ש וכ"כ הר"ש פ"ב דמקואות ורצפה שבעזרה אבני שיש ואינו קרקע ואפ"ה מהני לענין דאורייתא ולפ״ז יש לכאורה לדון מכח האי ס"ס או לאמור ס' שמא כולה שאובה כשרה מה"ת ושמא כהפוסקים דהמשכה מהני גם ע"ג אבנים בתור ס"ס בדאורייתא וס"א בדרבנן. אך דמעולם לא שמענו להכשיר מקוה ע"י ס"ס יען שהוא ס"ס במקום חזקת איסור וכ"כ בתשו' ב"ש בכמה תשובות (ב"ש חיו"ד אינו תח"י) עכת"ד דמר כהד"ג. ולדבריו אין כאן אך פסולא דרבנן כי מה"ת ס"ס דעוד עדיף מרובא הלא רובא וחזקה רובא עדיף. ועוד יש מקום להעיר דהלא בספיקא דפלוגתא מהני גם בחזקה כי בשביל חזקה לא ישתנה הדין אשר הדברים עתיקין וגם אני בעניי בספרי ובחידושיי הרבה הארכתי בזה אמנם האמת הוא לענ"ד כי אין כאן צידוד מס"ס כלל. מלבד מה אשר כהד"ג הראה פנים מאירות דאין לדון כאן ולהכשיר מכח ס"ס. אם דמש"כ כת"ה בזה"ל אף שדעתי ר"י בתוס' גיטין ט"ז דהא דקטפרס אינו חיבור דווקא לענין השקת מים טמאין מיירי ולא לענין מקוה יעו"ש היינו לענין מקוה חסר להכשירה אבל במקוה שאוב הרי כל ההכשר מדין השקת מים טמאים כמש"כ הרא"ש בתשו' וכיון דבהשקה אין ק' חיבור ה"ה במקוה לענין שאובין שהושקה כו' והא דכ' תוס' בשם ר"י דלא לענין חיבור מקואות מיירי היינו לענין צירוף ב' מקואות חסרים או חסר לשלם ובזה דחה דברי הנח"א עכ"ל הזך. לענ"ד לא כן הוא כי מפי' הרא"ש ז"ל בעצמו בפ"ו דמקואות מ"ז עירוב מקואות כו' שפי' עירוב מקואות שאוב בצד מקוה כשר או חסר בצד שלם או שניהם חסרים דבחדא מחתא מחתינהו הלשון מורה דממקום אחד יצאו מדרשתם ז"ל בת"כ שמיני מנין אם טמא יטהרנו ת"ל מקוה ומעיין יהיה טהור כו' אשר מזה נלמד הטהרה ע"י חבור והשקה למקוה שאובה או חסרה גם שניהם וכמבואר מכמה דוכתי, וקוטב דברי הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ל"א סעיף ב' סובב והולך אך להוכיח דכיון דנתחברה פעם א' הוכשר גם אם נפסק אח"כ כדקיי"ל דלא כי"מ שברי"ו ז"ל פרט זה נלמד מטהרת מים טמאים שהשיקן למקוה. ואדרבה הגאון מהרש"ק והשואל בד"ח ז"ל שם כ' לצדד דדוקא במקוה חסרה אשר בעי' להתחברות תמידיות להיות לאחדים אז קטפרס אינו חיבור משא"כ לענין שאובים שדי בהשקה כמו רגע, אשר הוא היפוך סברת כהד"ג. והוכחת הנח"א הלא דחיתי בתשובתי בד"א בתשובה מספקת, אמנם דבריו המאירים הם קילורין לעינים לאמור כיון דלאחר שנפסק החיבור דנשאר בהכשרו מתבאר מתשו' הרא"ש ז"ל דנלמד מהשקת מים טמאים דיו לבוא כו' כמו התם ק' אינו חיבור ה"ה במקוה שהושקה לענין שאובין גם לר"י ז"ל וגם אני כוונתי בזה לדעתו הגדולה לאמור דגם לר' יהודא לזה לא אמרי' גוד אסיק וכמבואר בתשובתי לעיל אמנם דברי מר שכ' וגם לענין זה דעת רוב הפוסקים דבכ"ע קטפרס אינו חיבור זה אמת ויציב. וכאשר ביארתי באריכות קצת כי דברי הר"י ז"ל יחידאה הוא נגד כל הפוסקים ומפרשים, וגם בשיטת הר"י ז"ל האמת הברור כדברי הד"ח בסימן פ"ח שהבאתי דגם הר"י ז"ל לא כ' זה אך לר"י דס"ל גבי מקוה גוא"ח אבל לרבנן דתוספתא דקיי"ל כוותייהו נשאר הדבר ממילא דק' אינו חיבור והוא שכ' הריב"ש ז"ל דלא מצא מי שיקל לאמור במקוה דנו"ק חיבור, וכ"כ השו"מ במהד"ג ח"ב סי' כ"ז דגם לר"ת דכ' משלמה לחסרה הוי חיבור ור"י מודים דנו"ק אינו חיבור כרבנן דתוספתא והתוס' לא כ' רק לר"י ור"מ ואני הראיתי כי כן מבואר באו"ז בסימן של"ג דאם דמפרש מתני' כפי' הר"י ז"ל לענין השקה מ"מ מתוספתא אנו לומדין דקטפרס אינו חיבור לחכמים דקיי"ל כוותייהו וכמבואר בתשובתי. האמת הברור כי גם ר"י ז"ל יודה להלכה דק' אינו חיבור. יהי' איך שיהי' לכלל הידוע דקיי"ל דבע"י ס"ס השקולין פשיטא ופשיטא דאין כאן שום צידוד לעשות ס' שמא ק' חיבור כי רובא ככולם הכריעו דק' אינו חיבור ולא נחשב לספק כלל וכמש"כ גם כהד"ג.

האי ספיקא דשמא המשכה מהני גם ע"ג

אבנים הלא גם כת"ה כ' דדברי החת"ס ברור מללו. ודיעה. הישרה מכרעת מאוד לסברתו דשאובין הפסולין מה"ת לא יתבטלו מהיות שאובין אלא ע"י קרקע שראוי לבלוע והמקילים הקילו רק ברבייה והמשכה דאין כאן אך שאובין דרבנן. ואני מוסיף עוד על דברי החת"ס כי המכשירים בהמשכה ע"י צנור הלא המה השאלתות והרמב"ם וכמבואר בב"י ז"ל אזדו לטעמייהו דשיטת הגאונים (אשר מסתמא גם רב אחאי גאון ז"ל בעל השאלתות מכללם) והרמב"ם ז"ל הוא דשאובה כולה גם כן מדרבנן ולזאת בש"ע סעיף נ"ג דהכריע כשיטתם וכמש"כ בש"ך ס"ק י"ז לזאת גם בהמשכה פ' המחבר כוותם בסעי' מ"ד כי שאובה כולה מדרבנן, וגם איכא רביי' והמשכה דהוי תרי דרבנן. והרמ"א ז"ל לשיטתו בסעיף ג' דשאובה גם רובה היא מה"ת לזאת החמיר דבעי' דווקא ע"ג קרקע הראוי לבלוע. אך יען דהוא ברביי' והמשכה שאינו אלא מדרבנן החמיר אך לכתחלה. וגם בזה מלשון הב"ח שם שכ' וז"ל. ונראה עוד כו' דלא נהגינין הכי ע"כ נראה דעתו לפסול גם בדעבד וכנראה דלזה כוון הש"ך בסקצ״ז במש"כ ואנן לא נהגינן הכי אלא בעי' המשכה עג"ק שראוי לבלוע כדלקמן סעיף מ"ו וכ"כ הב"ח דלכאורה מאי הוסיף בזה הלא מבואר הוא ברמ"א ז"ל אלא כוון לאמור דאנן בעי' המשכה עג"ק הראוי לבלוע גם בדעבד והוא שסיים וכ"כ הב"ח אשר בלשונו כמבואר דהכי נקטי' גם בדעבד. וכ"נ מריהטת לשון הש"ך בס"ק י"ז שכ' והרב כו' והלכך הכא בגג פוסלת המשכה כו' אשר לשון הב"ח והש"ך מורה גם ברבייה והמשכה שאינו אלא מדרבנן לפסול גם בדעבד ובזה החמיר הרמ"א זיל אך לכתחלה אבל בכולה שאובה ולהסובר שהיא פסולה מה"ת לא מצינו בפירוש שיכשיר בהמשכה ע"ג רצפת אבנים אך ממה שהראה כת"ה מדברי הר"מ מפונטוזיא ז"ל בתוס' ב"ב ס"ו וגם במי השילוח במקור נפתח סימן ד' הרגיש בזה (וכ' להוכיח מכאן דהמשכה עג"ק הראוי לבלוע בעי' רק מדרבנן יע"ש אמנם מלשון המרדכי בשם הרא"ם ז"ל והפוסקים מבואר דהוא מהללמ"מ) אשר גם לזה יש מקום לדחוק ולאמור דהלא גם בהמשכה עג"ק אם כי הרא"ם ז"ל הסביר הדבר דאז נתבטלו אגב קרקע וכשיזחלו לגומא נעשית כאלו בא מתמצית הקרקע כי נתבטל מהם שם שאובים אבל המשיכום ע"ג רצפת אבנים (או נסרים שאינו ראוי לבלוע) לא נתבטל שם שאובים מינייהו שהרי אינם יכולים לדונם כאלו באו מתמצית הקרקע שהרי אינם יכולים לבלוע מהתמצית מכל זאת מצד הסברא במים שאובים גם ע"ג קרקע מ"מ ידעי' בבירור דהן הן המים שאובים שבאו להגומא ולא מתמצית הקרקע ועכצ"ל, כמש"כ הר"י ז"ל בחגיגה כ"א דטומאה וטהרה והשקה הלכתא גמירי לה ולא בסברא תליא מלתא וכך בא הלכה דהתבטלות השאובין אך עג"ק הראוי לבלוע וא"כ י"ל דרצפת עזרה שאני כיון דאמרי' ביומא כ"א וזבחים צ"ו דשברי כלי חרס וכן מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן אם שהיה בדרך נס, ולבלוע גם דברים גושים ולא מצינו שיפליט. מכל זאת נוכל לקרוא רצפת עזרה כקרקע הראוי לבלוע גם לענין המשכה וכעין דאמרי' בחגיגה כ"ג שאני שלחן דרחמנא קרי' עץ ומזבח הנחשת נחשב כקרקע יען שהכתוב קראו מזבח אדמה ומסלקין ממנו הציפי כאלו אינו כך הכא ברצפת עזרה נסלק את רצפת אבנים יען שבולע גם ע"י האבנים וכקרקע הראוי לבלוע יחשב לזה. אשר נאמר כי גם ר' משה מפונטוזיא ז"ל יודה דבשאובה דאורייתא בעי' דווקא עג"ק הראוי לבלוע ידעתי גם ידעתי דשינויא דחיקא הוא. אולם חזי לאיצטרופי למה דבתוס' שם בשם הרשב"א ז"ל דרך אחר לו בסוגיא דפסחים ולרמב"ן ועוד קדמוני ז"ל בשיטתם דאם שאובה כולה מדאורייתא א"א להכשיר בשאובה שהמשיכוה כולה ע"כ דלא ס"ל כשינויא דר"מ ז"ל יעיון באו"ז סימן של"ה. אם שלא נוכל לאמור כ"ע כי הרא"ם ז"ל הלא כ' שמעתי דמפרש דהל"מ ל"ש המשיכה ע"ג קרקע או רצפת אבנים הלא זה המפרש מדבר מהללמ"מ שהוא לשאובה דאורייתא אבל רובם ככולם נאמר ברור שהם סוברים דבשאובה דאורייתא בעי' דווקא קרקע הראוי לבלוע אשר החולק לדיעה יחידאה יחשב, וגם אם יש עוד מקום לומר גם לאותה שיטה הוא רק ברצפת אבנים או בנסרים עג"ק אשר בטל לגבי קרקע ע"ז בא הללמ"מ לבטל השאובה גם דאורייתא אם שאינו ראוי לבלוע, אבל לא בשוקת שבגובה כבנידון דידן זה לכ"ע לא תוכל לבטל השאיבה דאורייתא ומלשון השאלתות ורמב"ם והמחבר ז"ל אין סתירה לזאת הסברא דהם לשיטתם דגם כולה שאובה היא רק מדרבנן וכנ"ל, מכל הלין טעמי ברור אצלי דבכאן דהמשכה הוא ע״י שוקת שבגובה שאין כאן שום צידוד מספק דשמא נחשבת המשכה לשאובה דאורייתא ואין כאן ס' השקול כי רובא המה החולקים וכאשר נתבאר. והספק דשמא שאיבה כולה מדרבנן הלא ממקומו הוא מוכרע מפסק הרמ"א ז"ל בסעי' ג' דכל המקוה שאובין הוא פסול מה"ת וספיקא לחומרא הלא איכא ס"ס בדאורייתא וס"א בדרבנן שמא כולה שאובה מדרבנן וס' שמא אינו שאובין אלא ע"כ דהחלטת הרמ״א ז"ל מבלי לצרף זה לספק כלל אך בהחלט קיי"ל דש' כולה מה"ת וכמש"כ הפמ"ג בכעין זה בפ"ב דשער התערבות דר"ה ואני העני לענין טכ"ע מהות יע"ש לזאת נלע"ד ברור כי אין בנידון דידן שום צידוד מס"ס, וכיון דהחיבור אינו חיבור וכאשר כ' גם כהד"ג, והמשכה אין כאן כדת התורה שוב המקוה פסולה מן התורה וכאשר הסכים עמי ידידיי הגאונים המפורסמים מו"ה יהודא ליב צירילסאהן שליט"א אבד"ק קעשנוב ומו"ה בצלאל זאב שאפראן שליט״א אבד"ק באקוי. ואין להאריך יותר יען כי להלכה הלא באנו לעמק השוה וכאשר סיים כהד"ג בתשובתו כי הדין דין אמת שאין לטבול במקוה זו. וב"ה כי עלתה בידינו לתקן הדבר ולעשות מקוה טהורה כדת התורה. החותם ברגשי כבוד ואהבה רבה בכל חותמי ברכות שבתוה"ק.

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה