אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק חושן משפט › סימן ע

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק חושן משפט · סימן ע

סימן סט

לגיסי התורני וירא ה' כו' מו"ה מנחם מענדיל סאריף נ"י בפארז.

מכתבך הגיעני, ובדבר שאתך אם רשאון למכור תכשיט לאשה בעד סכום מסיום. בעת שתאמר להמוכר כי בעלה לא ידע מזה, והיא תשלם מעט מעט, אשר כנראה בעלה נותן לה כסף להוצאות הבית, והיא תקמץ. האם מדמים זה לצדקה שאין מקבלין מהם אלא דבר מיעוט ולא דבר גדול, כבשלהי ב"ק וטוש"ע יו"ד סי' רמ"ח עכת"ד. הנה גם בצדקה ידועים המה דברי היש"ש ז"ל בב"ק סי' נ"ט שכ' וז"ל:

וראב"ן ז"ל כ' בספר צפנת פענח, שהאידנא נשים אפוטרופסים של בעליהן. לוקחין מהן כל דבר, וכן מקבלין מהן צדקה, אפי' דבר מרובה, ומ"מ נראה הכל לפי הבעל ואשה. דלפעמים עיקר השתדלות בתוך הבית אינה אפוטרופוס, על דבר מרובה, ואף אם היא אפוטרופוס, מ"מ אין הבעל מרשה לה אלא כדי להוציא לצורך הבית. או אפי' קצת לקנות או למכור כדי להרוויח, אבל ליתן צדקה צריכה רשות בעלה, א"ל שהיא אשת חיל ומחייה את בעלה, דאז אפי' סך מרובה מסתמא מרשה לה בעלה, וניחא ליה שאם ימחה תפסק מלישא וליתן. ס"ד הכל לפי הענין והסיבה עכ"ל יע"ש. ובחו"מ סי' צ"ו ובש"ך ס"ק ט' דה"ה לענין תביעה ושבועה יע"ש ובאחרונים. אולם זה בסתם אמנם במוחה הבעל הלא הלכה פסוקה היא שם ביו"ד סעי' ד', אבל אם הבעל מיחה אפי' כ״ש אסור לקבל מהם. וא"כ לכאורה גם הכא כן. אמנם מאמרה שבעלה לא ידע מזה, אין במשמעות שיש כאן מבעלה מחאה, אך כי חוששת שלא יסכים לה לזאת תעשה אך עתה את זאת בהעלם ממנה עד שתכוון את השעה. אשר גם הסכמת בעלה יהיה בזה.

אמנם בכלל הענין אשר באת לדון בשאתך אך מה דאין מקבלין צדקה מנשים, תדע גיסי יקירי כי לא כן הוא. אך מקור הלכתא דא. הוא מהא דתנינין בב"ק קי"ג אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכים של גבאין כו', ושם קי"ח אין לוקחין מן הרועים צמר וכו' ולא משומרי פירות כו', ואיפסקא ברמב"ם וטוש"ע ז"ל שניו שס"ט וז"ל הרמב"ם ז"ל שבש"ע שם שס"ט סעיף א' אסור לקנות דבר הגזול מהגזלן ואסור לסעדו כו' שכל העושה דברים האלו וכיוצא בהם מחזיק ידי עוברי עבירה, ועובר על ל"ע לא תתן מכשול כו' ובסי' שנ"ו סעי' א' אסור לקנות מהגנב כו' ועון גדול הוא שהרי מחזיק יע"ע וגרם לו לגנוב גנבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח אינו גונב וכן אסור לסייע לגנב בשום דבר כדי שיגנוב (רמ"א ז"ל) ובסמ"ע שם סק"ג רימז למ"ש הריב"ש סי' ק"ח, דכ' וז"ל:

אותו נפח שעשה ל"א ראובן שני מפתחות בהסתר פנים מבעלה, ונתנה לו שכר הרבה עבורם, ראוי לעונשו על בלי הגיד לבעלה, שכבר הי' לו להבין. שלא על חנם רבתה במחיר שני המפתחות, אלא שהיתה כוונתה לגנוב מנכסי בעלה, וסייע בגניבתה כו' יע"ש. ואם כן לכאורה ה"נ דכוותה, ע"י שמוכר לה התכשיט גורם שתגנוב ממעות בעלה לשלם, והוי כסייע לגניבתה, אולם ההבדל מבואר דבעשיית המפתחות, הלא בזה עיקר הסיוע שתוכל לגנוב. משא"כ כשמוכר לה הלא תוכל לשלם גם בדרך היתר.

והלא מתבאר כי כלל עיקר האיסור בזה הוא אך ממסייע וע"ע ולפני עור, אשר בחד עברי דנהרא אינו אלא מדרבנן כמבואר בע"ז ו' ופסחים כ"ב (יעיון תוס' ורא"ש ז"ל ריש שבת ובמג"א ז"ל שמ"ז וביו"ד סי' קנ"א ויעיון מש"כ בזה לעיל סי' ל"ה) וגם בנד"ד הלא אם אתה לא תמכור לה תמצא הרבה אחרים שימכרו לה (ול"ד למסייע לגנב לקנות ממנו כי ירא לנפשו למכור וכמבואר בשו"ת חו"י ז"ל סי' ר"ט יע"ש). ובדרבנן אמרי' דיש ברירה אשר לבסוף שתתקשט עם התכשיטין לפני בעלה ותתגלה לו יהיה סופו ברצון, אמרי' כי הוברר הדבר למפרע שהיה מסכים לה. גם זאת ידוע כי מה שתקמץ האשה מפרנסת הבית ועוד עבור קניית דבר תכליתי אין דרך להבעל להקפיד ועוד יש סברא בזה לחלק כי בקונה מן הגנב. או כל דבר שנהנה מהם בשעה שלוקח קעביד איסורא שמסייע בזה יע"ע. משא"כ הכא בשעה שמוכר לה הלא אז הדבר בהיתר והמכירה אך אח"כ אשר תשלם לו, שהיא מה שלוקחת שלא בידיעת בעלה, הלא מבואר שם בב"ק קי"ג, דאם דאין פורטין מתיבת מוכסין, אבל נותן לו דינר ונותן לו את השאר. ואיפסקא שם בשס"ט סעיף ד' דשרי, מטעמא שהוא כמציל מידו, וה"נ שרי אח"כ להשתלם ממנה, אם כי בעת שמוכר לה הלא יודע הוא כי אח"כ צריכה לשלם לו. ואיך מותר לכתחלה למכור, הלא כעין זה מצינו לב"י ז"ל באו"ח סי' רמ"ד שכ' גבי יהודים הקונים המכס שהתיר הר"ם ז"ל לשכור עכו"ם לקבל המכס משום פסידא, דהוי כמציל מידם, שכ' וז"ל:

ונ' שאין ד' הר"ם אלא במי שכבר קנה המכס כו' אבל לקנות המכס להדיא לא שרינן ליה, משום הרווחה, ומיהו אפשר דבשעת קנויה שרי' דהא לא עביד איסורא, ולכי מטי שבת כיון דכבר קנוי הוא שרי להשכיר לו עכו"ם בקבולת לקבל לו המכס משום פסידא עכ"ל יע"ש. ומה"ט התיר הדעת תורה בסי' י"ז ס"ק כ"ד לקנות בהמה מסוכנת מעכו"ם כי הקניה שרי ואח"כ שוב הוי ממון ישראל דשרי בהפ"מ והביא מב"י ז"ל ועוד מכמ"ק סעד לזה יע"ש ויש להביא עוד כעין זה מרמב"ם ז"ל פ"ה מה' מלכים ה' ח', מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא כו' ואינו אסור אלא להשתקע שם, ואין לוקין על לאו, זה שבעת הכניסה מותר הוא, ואם יחשוב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה יע"ש. ויעיון ב"ב י"ז ע"ב התם דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשיה דמזקי לה לבור, אם כי בוודאי יבוא אח"כ אנו דנין אך כאשר הוא עתה, שהוא ג"כ כעין זאת הסברא. והוא הנאמר גם בנד"ד כי המכירה הלא הוא עושה בהיתר ואח"כ שמקבל ממנה התשלומין הלא הוא כמציל מידה דבכה"ג מבואר להדיא דשרי וגם י"ל דתשלם בדרך היתר, כי גם הבעל יסכים לבסוף ואין דרך להקפיד וכנ"ל הלא מבואר שם בסוגיא ובחו"מ שס"ט סעיף ג' ד' דגם באיכא למתלי במיעוט דהיתרא תלינין ושרי לקח ולהנות מהם יע"ש כש"כ בנדון זה דאיכא כל או הצירופים דשרי למכור לה תכשיטין מכל הלין טעמי' הנאמרים באמת. והנלע"ד כתבתי:

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה