באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק חושן משפט · סימן סט
להתורני כו' מר צבי בלאמענפעלר נ"י גאר ליטץ לבאקאווינא.)
מכתבך הגיעני, ובדבר קושיתך, במס' מכות ג' תוס' ד"ה באומר עדות שקר העדתי ושוב הוזם כו' לכך יש לפרש עדות שקר העדתי ושוב הוזמו שניהם כו' וק"ל לפי דברי התוס' מאי מקשה בגמ' כמאן דלא כר"ע דלמא ה"נ מיירי הגמ' בכה"ג דאמר א' מהם העדנו והוזמו וחבירו לא הודה לו ואח"כ הוזמו שניהם בב"ד זה וחייב חבירו לשלם מכח הזמה וזה שאמר העדני פטור מכח הא דר"ע וצ"ע עכ"ל אם כי קושיתך נאמר בתבונה אולם לאור האמת אינו נכונה, ראשית צריך אתה לידע כי דרך הסוגיא בכ"מ לחפש ולתפוס ביותר השינויא אשר למדין מזה חידוש דין בכאן הלא שינויא דרבא לפי' התוס' הלא יש בזה חידוש דין גדול כי גם בהוזמו שניהם העד שאמר עדות שקר העדתי יען דסתר עדותו ל״ש ביה תורת הזמה אשר באמת לא קיימא למסקנא וכדדחי הש"ס כל כמיניה כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד וגם אותו עד בא לידי הזמה, ולריטב"א ז"ל גם לס"ד לא נאמר כי הוא הביא פי' התוס' בסגנון אחר וז"ל:
בחי' ובחבורה נאמר פי' אחר דהא דרבא כשהוזמו שניהם ולהכי קרי ליה עד זומם אלא שהאחד מהם אמר קודם שהוזמו עדות שקר העדתי או העדנו וקאמר רבא שמשלם בהזמה שהזימוהו העדים כמו חבירו ופריך תלמודא הא פשיטא דהא מחמת הודאתו לא נתבטלה עדותו עד שנאמר שלא תחול עליו הזמה דכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד עכ"ל (ולסגנון פי' התוס' שהביא הוא אין מקום כלל לדקדוקך וכמובן) הרי שמעי' מפירושו דגם לס"ד דש"ס גם אותו עד אתי לידי הזמה והש"ס דחי שינויא זה יען דפשוט הוא ומאי קמ"ל וא"כ לפי' התוס' שלפנינו דלס"ד דש"ס לא אתי הוא לידי הזמה הלא הוא חידוש גדול ושפיר קמשני רבא וכיון שנדחה האי שינויא קמשני הש"ס אלא באומר כו' ומקשה כמאן דלא כר"ע כו' אף אינו משלם ע"פ עצמו ומסיק אלא באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני וחוייבנו ממון אשר מפלפול הסוגיא ושינויא שתים שמענו חדא ד״ה כר"ע וכמש"כ הכ"מ בפי"ח מה' עדות ה' ח' יע"ש, ועוד דגם לר"ע באומר וחוייבנו ממון מחיוב לשלם גם בהודאתו, ועוד בה שלישיה מה דקמסיק הש"ס סד"א כיון דלחבריה לא מצי מחייב ליה איהו נמי לא מיחייב קמ"ל אשר לא כן אם היה הש"ס משני באומר העדנו והוזמנו וחבירו לא הודה ואח"כ הוזמו שניהם שהוא פטור וכר"ע וחבירו חייב לשלם כקושיתך שאין כאן שום חידוש דין ומאי קמ"ל מה דחבירו משלם פשוט יען דהוזמו שניהם ומה דהעד שהודה פטור הוא פשוט אליכא דר"ע ואם לא נשמע מדינא דרב אך דה' כר"ע היה לו לאמור אך דה' כר"ע בפירוש, ועתה יראה נא אהובי האם יש מקום כלל לקושיתך להקשות דהש"ס ישנה בשינויא רחוקה (ומפי' התוס' שלפנינו נאדו כל המפרשים) ושאין בזה שום חידוש דין במקום דקמשני הש"ס שינויא עדיפא וטובא קמ"ל וזה פשוט וברור.
ודע כי זה כלל גדול בסוגיות הש"ס כי במקום דיוכל הש"ס לאשמעוי' דרך אגב חידוש דין מה ניחא ליה להש"ס לשנות הכי ובזה יש מקום ליישב קושית התוס' בסנהדרין ד' ע"א ד"ה מנין לרביעית דם כו' שכ' וז"ל ומיהו ק' דבפ' כל שעה לא משני אקושיא דדם כשהותרה נבלה היא ודמה הותרה כדמשני אקושיא דחלב וגיד משמע דדם לא חשיב כבשר כו' ע"כ ומכח קושיא זו הוכרח התוס' לחזור ממש"כ מעיקרא וסיימו בקושיא יע"ש וי"ל עפמש"כ הנו"ב במהד"ת חיו"ד סימן ס"ב בשם הפרי תואר דמותר לסחור בדם אם דאסור לעשות סחורה בדברים אסורים מ"מ כיון דקאמר הש"ס בפסחים כ"ב שאני דם דאיתקש למים דכתיב לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותרין אף דם מותר ואם מועיל היקש זה להתיר דם בהנאה יועיל נמי להתיר הסחורה בדם יע"ש ולפ"ז י"ל דאה"נ דהסוגיא שם היה יכול לתרוצי דכשהותרה נבלה היא ודמה הותרה אך הש"ס קמשני האי שינויא דהוקש דם למים בדרך אגב לאשמעוי' הך דינא דמותר לעשות סחורה בדם שהוא נ"מ רבתי לדינא וא"ש.
ועיין שם בתוס' ד"ה אקרא אני שבעים שכ' וז"ל:
ה"מ לשנויי כדמשני בפ' ב״ש משום דכתיב כנדתה פי' כך יש להוסיף בנקבה על ימי שבע טומאה דזכר ע"כ אולם בזה נלע"ד די"ל בטעם שינוי הסוגיות עפ"י מה דנודע כי גדר המספר לתשעה יחשב כי עשירית יחשב לאחד ועשרים לשני עשירית וכן במאות ואלפים לזאת בסוגיא זו אשר שאלת התלמידים היה לקרות שבעים לא קמשני הסוגיא מהא דכתיב כנדתה כי יש לפרש וטמאה שבעים שבעה עשירית כנדתה אשר יש שבעה אחדים לזאת הוכרח הש"ס בסנהדרין לשינויא אחרינא אולם בזבחים דהסוגיא אזדי דנימא אהני קרא ואהני מסורת לאמור ארבעין ותרין שפיר קמשני הש"ס כנדתה כתיב כי בארבעין ותרין ליכא שבעה עשירות (יעיון תו"כ בתוה"מ פ' תזריע אות י"ט מש"כ בשם הרוו"ה ז"ל אולם ריהטת ופשטות הסוגי' דסנהדרין וזבחים לא משמע הכי יע"ש בזבחים בפירש"י ז"ל) וא"ש שינוי הסוגיות.
וכל זה כתבתי אך להתלמד במקום אחר ולהאריך עמך קצת הדבור של חבה בחבת התורה. אמנם הכא מעיקרא דקושיא ליתא כי אם דרב שהוא בעל המאמר דעד זומם משלם לפי חלקו ס"ל דמודה בקנס ואח"כ באו עדים ג"כ פטור וכמבואר בב"ק ע"ה אולם זה רק בהודה שגנב שחייב א"ע בקרן קודם שבאו העדים אבל בהודה בטביחה ומכירה ואח"כ באו עדים חייב בדו"ה לפי שפטר עצמו תחלה מכלום עד שבאו העדים וכמבואר שם בסוגיא וברמב"ם ז"ל בפ"ג מה' גנבה יע"ש (ובמל"מ שהוכיח מהסוגיא שכן הדין בהודה בח"נ למ"ד דקנסא הוא או שהודה שהפיל שן עבדו או עינו דליכא ממונא ואח"כ באו עדים דחייב יע"ש מה שתמה על סוגיא דשבועות ל"ד ומסיק וז"ל:
וכל מה שכתבנו הוא ליישב הסוגיא דשבועות אך אכתי יש לתמוה על רבינו, דכאן בהי גניבה פ' כרב וכר"ה ובפ"ט מה' שבועות פסק דמשביע עדי קנס פטורין משבועות העדות. ולפמש"כ הוי תרתי דסתרן אהדדי וצ"ע עכ"ל. אולם יעיון בשט"מ ב"ק בד"ה ולענין פסק בשם המאירי ז"ל שכ' וז"ל:
וכבר בארנו שיציאת העבד בראשי אברים קנס הוא מעתה מי שבא והודה שסימא כו' ואם באו עדים אח"כ יצא שהרי פטר עצמו בהודאתו מכלום ויש חולקים בזו שלא לומר טעם זה אלא בגנבה ולמדוה ממה שלא השיבו כן במה שהקשו על רב ממעשה הנ"ז בר"ג במה שבא בסוגיא זו וכן ממה שפסקנו כן בפ"א בענין פלגא נזקא עכ"ל יע"ש ולהיש חולקים יש מקום ליישב פסקי הרמב"ם ז"ל וכמובן אמנם הכרעת המאירי נראה כסתימת דעה הראשונה וכפסק המל"מ ויש להאריך בזה ואכ"מ) וא"כ ה"נ באומר העדנו והזמנו בב"ד פלוני הלא פטר א"ע מכלום (לשיטת הר"ח ז"ל דבאומר עדות שקר העדתי פטור גם מדינא דגרמי ולא כרא"ש ז"ל עיין טוש"ע חו"מ סימן ל"ח ובש"ך שם ובקצה"ח שם והתומים בסימן כ"ט שחלקו על הש"ך, ועיין בפי' הר"ח ז"ל בש"ס דפוס ווילנא ובחי' הריטב"א ז"ל שכ' וז"ל:
ואיכא למידק על פי' זה דמאי קושיא כו' וי"ל דלישנא דנקט רבא עד זומם קשיא ליה לתלמודא דמשמע מדין עד זומם משלם ולא מדינא דגרמי וכ"ש מדין הזמה בעי' כאשר זמם ולא כאשר עשה אפי' לגבי ממונא כדכתיבנא לעיל וכיון שזה אינו יכול לחזור מעדותו כאשר עשה הוא ולא כאשר זמם ע"כ יע"ש באריכות ובחי' ב"ד ב' ע"ב ד"ה תדע. אולם לא כן דעת התוס' בב"ק ד' ע"ב בד"ה ועדים זוממין אך דבממון גם בשלח ל״ש כאשר זמם ולא עשה מתרי טעמי יע"ש ואולי מטעם זה נאדו התוס' במכות מפי' המפרשים שהביא הריטב"א ז"ל יען דלשיטתם אין מקום לתי' הריטב"א ז"ל וכמובן ועיין ברמב"ם ז"ל בפ"כ מה' עדות ובכ"מ שם והדברים עתיקים וארוכים ולא עת האסף פה. אך מכל זה תבין כשתעיין היטב כי קרוב לנו הדבר מאוד לאמור כי התוס' ס"ל לפטור גם מדינא דגרמי וכר"ח ז"ל ובפרט קודם ששלם הלא אז ל?כ"ע פטר א"ע מכלום בהודאתו) ואם באו עדים אח"כ והוזמו שניהם הלא גם לרב אותו עד שהודה מראשית מ"מ חייב גם הוא לשלם ואין מקום כלל לקושיתך וכמובן. והנלע"ד כתבתי:
חיים מרדכי