אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק חושן משפט › סימן סז

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק חושן משפט · סימן סז

סימן סו

להרב הגאון המפורסם כו' מו"ה בצלאל זאב שאפראן נ"י אבד"ק באקוי.

ועתה על דברי תורה באתי במה שהעיר כהד"ג בלאו ד"א ויתום ל"ת אשר הרמב"ם ז"ל מנה אותם לחד והרמב"ן ז"ל בסיה"מ במל"ת סי' תנ"ו השיג עליו, באמרו שם וז"ל:

שאפילו נאות לדעת הרב נאמר שהלאו שבכללות לא ימנו פרטיו אלא אחת אבל כאן נאמר שהוא לאו פרטי וימנו לשתים שהרי חלקו הכתוב באמרו אם ענה תענה אותו וזה מדרש חכמים בכ"מ כיו"ב ע"כ. והתשב"ץ בזהר הרקיע שם תי' שיטת הרמב"ם ז"ל בפלוגתת ר"י ור"ל בסנהדרין ס"ה דלר"י חלוקה דמיתה לאו שמה חלוקה, וע"ז השיב כת"ה דזה ליתא כי המל"מ בפ"ד מה' שגגות ה' א' ובפי"ח מה' מע"ק הוכיח כי הרמב"ם ז"ל פ' ר"ל עכת"ד הנה במנחת חינוך מצוה רנ"ו הביא דברי המל"מ ומכח זה קרא תמה על הכ"מ בפ"ו מה' עכו"ם שכ' בפלוגתא דר"י ור"ל, ופ' הר"ם כר"י דעל ידעוני חייב דאיך כ' ד"ה כר"י דהלא באמת הר"ם פ' כר"ל והניח בצ"ע יע"ש אולם יעיון במראה פנים בירושלמי סנהדרין פ"ז משנה ט' בד"ה משל למה הדבר דומה שרוח אחרת עמו בישוב פסק הרמב"ם ז"ל וז"ל ובעיקר פלוגתא דר"י ור"ל כו' לא פ' הרמב"ם ז"ל כוותי' דר"י שהרי כו' נ' דהיינו טעמא משום דר"י לא קאמר הכא אלא אליבא דר"ע כדקאמר התם כו' אבל חכמים פליגו עליו בהא כו' עכ"ל. ולפ"ז לרבנן גם לר"י חלוקה דמיתה שמה חלוקה, ויעיון ירושלמי שם ה' י' ולמה לא תנינן ידעוני בכריתות ר"ח בשם ר"ל מפני שנכללו כולם בלאו אחד כו' הרי דמיחלפי שיטתי' דר"ל יע"ש במה"פ ואולי הי' גי' הרמב"ם ז"ל גם בבבלי כגירסת הירושלמי דלר"ל חלוקה דמיתה שמה חלוקה ולר"י להיפוך. ובזה קמה לדממה הסערה בטעם פסקו וא"ש דברי רבינו הכ"מ ז"ל.

ולשיטתא דא דלרבנן גם לר"י חלוקה דמיתה שמה חלוקה ביתר שאת ועוז נתחזק עוד קושית הרמב"ן ז"ל על הרמב"ם ז"ל שכלל יתום וא' בלאו אחד לאחר שחלקו הכתוב באמרו, ואם ענה תענה. ועלה על לבי לאמור דשאני גבי אוב וידעוני שנאמר או לחלק וכפירש"י ז"ל בסנהדרין שם וכריתות ג' (יעיון בפסקי רגמ"ה ז"ל בכריתות שם ד"ה חלוקה דמיתה לא הוי חלוקה שכ' וז"ל. דלאחר שמת אינו חוזר ומת ולהכי תני להו תרווייהו דסד״א דלא לימות עד דעביד תרווייהו קמ"ל דהי דעביד חייב סקילה ע"כ דלפ"ז יש מקום לחלק בין חלוקה דמיתה לחלוקה דעונש מלקות דבזה נימא לכ"ע שמה חלוקה יען דאפשר דילקה בכפלים ויעיון מל"מ בה' מע"ק שם וצ"ע בזה ואכ"מ) משא"כ הכא דדיוקא לחלק הוא רק מכח מה שנאמר ענה תענה בכפילא אשר יש צד לאמור דכל היכא דלא מסתבר לאמור הכי אמרי' דברה תורה כלשון בני אדם (וכעין מש"כ התוס' בכתובות ס"ז ד"ה וחכ"א וכ"כ במלוא הרועים אות ד' סק"א) ולזאת הרמב"ם ז"ל דמסתברא ליה למנותם כחדא (ואולי מהטעמים שכ' הפ"ד בדרך מצוותיך ד"ה ולא ידעתי יע"ש) ס״ל דענה תענה דברה תורה כלשון בני אדם. והרמב"ן ז"ל דמסתברא ליה להיפוך לזאת ס"ל דענה תענה לחלק נאמר, ולפ"ז שורש פלוגתתם מסובב מסברתם. אולם כבר מנה וספר המשביר הגדול רבינו המל"מ בפ"ו מ"ה דיעות מקומות דבבלי וירושלמי דדרש"י יתורא וכפילא דלישנא ומהם דאמרי' דברה תורה כלשון בני אדם יע"ש באריכות ובתוס' סוטה כ"ד ע"א ד"ה הרי וצ"ע בפסקי רמב"ם ז"ל לבאר באר היטב אנה סובב והולך שיטת קדשו בזה.

ונלע"ד בישוב שיטת הרמב"ם ז"ל בפשיטות כי ענה תענה הלא איצטרך לדרשת חז"ל אשר קרובה היא במקומו שם במכילתא. ופסיקתא זוטרי וילקוט שם וז"ל:

אם ענה תענה אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מיעוט רבי אומר אם ענה תענה מגיד שאינו חייב עד שיענה וישנה כבר היו כו'. אמרה תורה אם ענה תענה אחד כו' ע"כ ואולי זה מקור לשון הזהב של הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' דיעות באמרו:

וכל המקניטן או מכעיסן כו' שזה בכלל עינוי מיעוט. הרי זה עובר בל"ת וכש"כ המכה אותן או המקללן שזה בכלל עינוי מרובה וכדרשת ר' ישמעאל, ועתה הלא לדרשה איצטרך כפילת הלשון של ענה תענה ולא בא לחלק ולזאת מנה אותם באחד וא"ש דברי הרמב"ם ז"ל בדרך פשוט ואמת בס"ד.

ומה שעמד כהד"ג עמש"כ בספרי שער נפתלי בזה"ל. פ' שופטים כ' וז"ל:

ישראל שנקראו ציון כנאמר ולאמור לציון עמי אתה דכאן מצינו שנקראו ישראל ציון (ב"י ז"ל או"ח קכ"ה בשם חז"ל) עכ"ל. הנה הב"י ז"ל כ"כ בשם הפסיקתא ותמהני שלא הביא להתלמוד ירושלמי בפ"ד דתענית סוה"ב ופ"ג דמגלה סוף ה' ו' ולאמור לציון עמי אתה או ישראל, אר"ח בפ' חזרנו על כל המקרא, ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה כו' וכן מצאתי בזוה"ק פ' צו כו' עכ"ל דמר. הנה ירושלמי הלז שהובא בילקוט ישעיה שם (נ"א) במקומו, וגם זוה"ק המצוין שם בת"א כ"ז היה למראה עיני ולזאת אם כי בב"י ז"ל שם הובא אך בשם הפסיקתא דקדקתי לכתוב בשם חז"ל הכולל אמרם ז"ל שנאמר בכמה דוכתי, ולדעתי הציון לכל המקומות שנאמר המאמר למותר יחשב, וביחוד בדברי אגדה וגם בדבר הלכה הלא מבואר בנזיר (נ"ו ע"ב) כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא קדמאי ובתראי אמרי' מציעאי לא אמרי' ולאחר שהבאתי בשם קדמאי שהוא מאמר חז"ל והובא בבתראי בפוסקים די בזה ולתמיהת כהד"ג על רבינו הב"י ז"ל שלא הביא גם מירושלמי מלבד מה שאין זה דרך הקדמונים להביא ולציין כל המקומות, ולפרקים גם המס' או הפרק לא ציינו אך כ' סתמא בשם חז"ל כי הכל היה גלוי לפניהם והפסיקתא אשר סתמא הוא פסיקתא רבתא דרב כהנא תלמוד רב שהיה בזמנו של ר"י מארי דירושלמי הלא הוא קדום כירושלמי י"ל עוד דהנה בתי' שם תרגם ולמימר לדדיירין בציון עמי אתון וכפי' הרד"ק ז"ל לבני ציון כי הוא עיקר המלכות ולפירושו הלא גם במקרא הזה לא נקראו ישראל ציון, ובירושלמי שם קדום תמן תנינין שמעון הצדיק כו' היה אומר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, ושלשתן בפסוק אחד ואשים דברי בפיך זה ת"ת, ובצל ידי כסיתיך זו ג"ח ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובג"ח, זוכה לישב בצלו של הקב"ה הדא הוא דכתיב מה יקר חסדך וגו', לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות, ולאמור לציון עמי אתה, ארחב"פ חזרנו וכו' ופי' שם הק"ע, שע"י מצות אלו ישראל הם עמו ומצויינים בעולם, שאין כל אומה ולשון יכולין לעקרן, ולפ"ז דהמשך לשון הירושלמי מורה, דלזאת נקראו ישראל ציון, יען כי הם מצוינים באלו שלש המצוות א"כ שם ציון הוא אך שם המושאל על ישראל, כדוגמא אמרם ז"ל (ברכות ח') אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים בהלכה, מכל זאת לא נקרא בעצם הלכה ציון אולם בפסיקתא הובא לשונו בילרוט שם וז"ל:

ר"ה בשם ר"א עוברי הים פירשו אותו, נחית בחסדך עם זו גאלת זו ג"ח נהלת בעזך זו תורה ה' עוז לעמו יתן. ועדיין העולם מתמוטט ואימתי נתבסם, כשבאו אל נוה קדשך, ולאמור לציון עמי אתה ארחב"פ כו' אשר לא דרש אלו ג' דברים מהמקרא ואשים דברי בפיך, הקדומים על הנאמר ולאמור לציון עמי עתה, ודרש מזה דכאן מצינו שנקראו ישראל ציון, מבואר ומוכח יותר דישראל נקראו בעצם בשם ציון. (וי"ל הטעם למה שנאמר רועה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף וגו' ופי' אא"ז רש"י ז"ל מנהיגם ופרנס שלהם יוסף. וכל ישראל נקראים על שם יוסף, לפי שהוא פרנסם וכלכלם בימי הרעב וחושבנא דציון הוא בחושבנא דיוסף, והן הן דברי הזוה"ק שם בפ' צו להמעיין ומבין) וכן באבודרהם כ' וז"ל:

ובדברי קדשך כתוב לאמור ימלוך ה' לעולם א' ציון ישראל נקראו ציון כדאיתא בפסיקתא כו' או י"ל ציון ממש, ומן הדין היה לומר ה' ימלוך לעולם ועד שהוא של תורה, אלא בשביל הזכרת ציון אנו אומרים זה שאמר דוד על שם אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי ובכל התפלות אנו מזכירין או ציון או ירושלים טעם השני מאבודרהם י"ל שהוא לפי' התי' שאין הכרח מהקרא דישראל נקראו ציון ולהמבואר באור זרוע ה' תפלה סי' ק"ו, דקול רעש גדול בא מג"ע ואומר ימלוך ה' לעולם א' ציון וגו' ואז דוד בא וכל מלכי בית דוד אחריו כו' עומד ואומר שירות ותשבחות כו' וכשפותח ואומר ימלוך וגו' וכל מלכי בית דוד אומרים, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ע"כ יע"ש באמרי קודש כי נעמו, הלא מובן היטב הטעם שאומרים ימלוך ה' לעולם א' ציון וגו' אשר אמר נעים זמירות ישראל דוד מלך ישראל חי וקיים. אשר ע"י ביאת משיח בן דוד יהיה בנין ציון וירושלים. ותגלה ותראה על כל העולם כולו מלכות שמים באור תורת א' חיים. ובזה אחתום באהבה בחותמי ברכות שבתוה"ק:

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה