אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק חושן משפט › סימן סו

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק חושן משפט · סימן סו

סימן סה

לכבוד חמי התורני ונבון שואל כענין כו' מו"ה אברהם חיים סאריף נ"י

מכתבו הגיעני, ובדבר שאלתו בהא דנזהרין מלשבע גם שבועה באמת, והאריך בזה בטוב טעם ודעת, הנה חז"ל אמרו בשבועות ל"ט ע"ב: ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים זל"ז סורו נא כו' בשלמא ההיא דקא משתבע קאי בסורו נא אלא האי דקא מישבע ליה אמאי כדתניא כו' שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שחלה שבועה על שניהם ואא"ז מאור הגולה רש"י ז"ל פי' דשניהם נענשין בה שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן ויבוא לידי ח"ה, וכ"כ הגאון ר"ח ז"ל (בש"ס דפוס ווילנא) פי' ע"ז שנשבע לשקר וע"ז שנתן לו בלא עדים וגרם לו ליכפר ולישבע ע"כ ובדעת הרמב"ם ז"ל ס"ל לכ"מ ורדב"ז ז"ל כי ס"ל כפירש"י ז"ל כי עמש"כ בפי"א מה' שבועות ה' י"ח אמר הריני נשבע וחבירו תובע העומדים שם כו' הביא הכ"מ פירש"י ז"ל והרדב"ז ז"ל שם כ' וז"ל שגם על המשביע יש צד עונש ממ"נ אם נשבע לשקר הוא היה סבה שנשא ונתן עמו בלא סהדי ואם נשבע על אמת הוא סבה להוציא שם לבטלה שלא דקדק יפה בחשבונו וזה שאמרו שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם ע"כ וכנראה הוציאו כן מלשון והוא תובע שהוסיף הרמב״ם ז״ל וכפי' הסמ"ע בסי' פ"ז ס"ק ס"א יע"ש וגם הגהממ״י שם באות ו' כ' על הרמב"ם ז״ל וז"ל:

גרסינן התם כו' ששבועה חלה על שניהם ופי' ר"ת נשבע לשקר יש גם על המשביע עונש שבועה שגורם לכ"ז שלא היה לו לשא ולתן עמו ואם נשבע באמת יש על המשביע עונש שבועת שוא שהשביעו ועל הנשבע עונש שבועה בחנם שנתגלגלה על ידו, אכן בתוס' גרסי בין שניהם אין יוצאין בלא עונש אם נשבע לשקר השבועה חלה עליו ואם נשבע באמת סוף עונש שבועת שוא בא על המשביע וכן פר"ח וכן ס"ה ע"כ והביא מקודם פי' ר"ת ז"ל להורות כי הוא כדעת הרמב"ם ז"ל כדרכו להבקי בהגהמ"י וכפי' התוס' פי' גם הר"י ז"ל בשערי שבועות שהביא כבודו והוא נכד האלפסי אשר הוא כבתרא נגד ר"ח ורש"י ז"ל, וגם חז"ל בויקרא רבה פ"ו פי' וז"ל. שבועת ה' תהיה בין שניהם שאינה זזה מבין שניהם אם המשביע משביע לשקר סופה לצאת עליו ואם הנשבע נשבע על שקר סופה לצאת עליו, ע"כ שהוא כפי' התוס', ומבואר מזה כי הוא פלוגתא דרבוותאי אם הנשבע לשקר חל עונש על המשביע או לאו לשיטת התוס' ור"י וס"ה ז"ל אך הנשבע לשקר ילכד בעונו, ולשיטת הראשונים נגדם הר"ח ורש"י ורמב"ם ור"ת ועוד ראשונים ז"ל גם המשביע לא יצא נקי, ובטור וב"י ז"ל אין הכרעה כי הביא שיטת רש"י ותוס' גם שניהם ולשיטת התוס' נראה דתלוי בחילוף הגירסאות אם גרסינין על שניהם או בין שניהם ולפ"ז סגנון דעלמא אשר הגי' היא על שניהם תכריע אולם הר"י ז"ל בש"ש בהקדמתו פי' פירושו גם על הגירסא דעל שניהם בהוספת מלת ״אחד״ משניהם יע"ש, אולם פי' הפשוט מראה פנים יותר לרבן של כל הפרשנים מקמאי ובתראי רש"י ז"ל ובש"ע אשר הועתק לשון הרמב"ם ז"ל והוא תובע לשיטת ופי' הפרישה ובסמ"ע הכריע בש"ע כשיטת רש"י ורמב"ם ור"ת ז"ל ואין לנו אלא הכרעת הש"ע וגם הוא שיטת ודעת רובן מראשונים ז"ל.

אמנם אם גם הנשבע באמת צריך לחוש אין למדין כלל מכל אלו הראשונים אך מדברי ר"ת ז"ל שבהגהמ"י שכ' ואם נשבע באמת כו' ועל הנשבע יש עונש שבועה בחנם שנתגלגלה ע"י והוא הלכה פסוקה בש"ע או"ח סי' קנ"ו ליזהר מלישבע אפי' באמת יע"ש בב"י ז"ל, והנה בירושלמי שבועות פ"ו ה' ה' איתא וז"ל:

בא וראה הדברים שאין האש שורפן שבועת שוא מכלתן, ר"י אומר אף על האמת חגיי דריש כהא דר' יוסי עובדא הוה בהדא איתתא כו' בסגנון המובא בויק"ר פ"ו שם יע"ש הדא מלתא אמרה בין זכאי בין חייב לשבועה לא תיעול ע"כ ופי' הפ"מ שם ״על האמת״ אפילו הוא נשבע על האמת בדעתו וכסבור שאמת הוא אלא שטועה בדבר דסוף סוף אצלו הוא כהאי עובדא דלקמן ״הדא מלתא אמרה״ שצריך לשמור עצמו מן השבועה ואפי' קסבר שהוא זכאי ואמת הוא ולא תכניס עצמך לשבועה, ע"כ וגם בויק"ר שם סיימו הכי יע"ש ובסוגיא דידן בגיטין ל"ה שהובא זה בסגנון אחר כ' בחי' הרשב"א ז"ל בשם בה"ג דש"מ דמיתפיס בשבועה אע"ג דלא ידע, ובמקום שכ' התוס' דגבי פקדון הוה ליה להזהר טפי כתוב בחי' שם דלענין ממון שאני דהוה ליה למידק טפי יע"ש ואדם בהול על ממונו וקרוב מאוד שישבע בדדמי, ובשבועה מיתפיס גם בדלא ידע וק"ו מזאת העובדא אשר באמת בדרך זר ורחוק מאוד שלא יעלה על לב האדם כי המעות יהיה שם מ"מ לא יצאה נקיה ק"ו לגווני אחרינא אשר האדם קרוב אצל עצמו וביש לו נגיעה עצמיות עלול לטעות וביחוד בנגיעת ממון העולה על כולנה.

והנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ש ה"א כ' וז"ל:

כשם ששבועת שוא ושקר בל"ת כן מ"ע שישבע מי שנתחייב שבועה בב"ד בשם שנאמר ובשמו תשבע זו מ"ע שהשבועה בשמו הגדול והקדוש מדרכי העבודה היא והדור וקידוש גדול לישבע בשמו וכ' ע"ז הרדב"ז ז"ל וז"ל בפרק זה מבאר רבינו דיני שבועות הדיינין ולפי שאם נתחייב אדם שבועה יפרוש מפני חומר השבועה לכך הקדים שכשם שמצווה על שבועת שוא ושקר כן הוא מצווה לשבע בשמו באמת כי הידור וקידוש גדול הוא להשבע באמת בשמו ע"כ אשר במקום שאין בכחו לפשר ולתן או לוותר למי שרוצה לעשקו ולבו נקפו ומה יעשה יש לו אילן גדול לסמוך עליו כי דרכיה דרכי נועם. אולם נראה כי הרדב"ז ז"ל כ' זה אך לשיטת הרמב"ם ז"ל אשר במנין המצוות סי' ז' כ' שצוונו להשבע בשמו כשנצטרך לקיים דבר מהדברים או להכחישו כי בזה תהיה הגדולה והכבוד והעילוי והוא אומרו ית' ובשמו תשבע אמנם הרמב"ן ז"ל בהשגותיו שם כ' שאין הפסוק הזה מצוה אלא רשות שנשבע בשמו לעת הצורך ובתנאים ידועים ונסתייע לזה מדברי חז"ל במד"ר פ' מטות וז"ל:

ונשבע חי ה' באמת במשפט ובצדקה אמר להם הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי הגדול אפי' באמת אין אתה רשאי להשבע בשמי אא"כ יהיה בך כל המדות האלו את ה' אלקיך תירא וג' וכו' כו' אם יש בך כל המדות, אתה רשאי להשבע בשמי ובפשיטות הטעם כי אז לא ישבע בדדמי גם ע"צ הרחוק באחד מני אלף שיש לחוש שאינו אמת ואם לאו אין אתה רשאי להשבע מעשה בינאי המלך שהיה לו ב' אלפים עיירות וכולם נחרבו על שבועות אמת כיצד אומר אדם לחבירו בשבועה שאני הולך ואוכל כך וכך כו' צע"ק כי שבועות האלו אין להם כלל נגיעת ממון והוי כשבועת חנם הנשבע באמת כך כו' עכ"ל יע"ש ובתנחומא. אשר זה סעד גדול לשיטת הרמב"ן ז"ל ולשיטתו אשר על השבועה אין מקבלין שכר בתור קיום מ"ע פשוט כי מקבל שכר יותר על הפרישה מהשבועה וכדאמרן

והטעם באזהרת השבועה גם לאמת התב"ש בחי' בכ"ש לשבועות שם כי יען כי על המשביע יש עונש שבועה והמשביע בחנם מסבב עונש לו ולעולם כסוג שבועת שקר יע"ש ולפ"ז יש לחלק דאם העכו"ם הוא התובע ומשביע גם לזה אין לחוש וכמובן. אולם בפשיטות הטעם למען שלא ילכד בשבועת שקר בטעות אשר בשבועה נענש גם על זה וכמבואר בירושלמי ובמד"ר וגיטין שם ובהגהות הר"צ ז"ל שם תמה דלמה לא קאמר הש"ס דאיענשיה גם על שבועת אמת וכאמרם ז"ל ולא נצטרך להגיה כנשבע באמת יע"ש ולק"מ כי על שבועה באמת אם דצריכין ליזהר מ"מ אין עונש גדול כזה וחומרא דשבועה נאמרה פה להענש בעונש כזה בשבועה בטעות אשר גם זה חידוש הוא והבו דלא לוסיף עלה כי האזהרה על שבועה באמת הוא רק שלא ילכד בעונש שבועה בטעות, וגם כבוד ה' הוא מבלי להשבע בשמו הגדול והנורא גם באמת ויעיון בספר חסידים תי"ח, תי"ט, ובשו"ת חתם סופר חחו"מ סי' צ' ובאוריין תליתאה סי' מ"ה שציינו והאריכו בכל זה יע"ש בדבריהם הנעימים.

העולה מן המדובר בירור הדבר, כי בנשבע על שקר אם גם על המשביע יש עונש בפלוגתא דרבוותאי הוא וכנ"ל. ובנשבע על האמת אז על המשביע בחנם לכ"ע ילכד בעוונו והנשבע אם הוא אך סובר שנשבע באמת וטעה נענש גם על שגגתו וכנ"ל. אמנם אם הוא אמת לאמתו, אם א"א לפשר וכפי ראות עיני הדיין, אז בשבועתו לדעת הרמב"ן ז"ל יצא נקי בלא עונש ולא שכר, ושכר מצוה יש להציל עשוק מיד עשקו ולרמב"ם ז"ל עוד יקבל שכר כקיום מ"ע, אולם היכא דאפשר מחיוב לעשות כל טצדקי מבלי לשבע גם באמת כאשר זאת מפורש יוצא מפי רבותינו חז"ל בירושלמי, ותנחומא, ומד"ר והוא דעת הראשונים ר"ת ור"י החסיד ועוד ז"ל. והלכה פסוקה הוא בחו"מ סי' פ"ז בסמ"ע שצריכין לפשר בכל מה דאפשר וכדאיפסקא באו"ח סי' קנ"ו שצריכין ליזהר גם בשבועת אמת ומקמאי ובתראי הוא הוראה ברורה והנזהר בזה אשרי וטוב לו. ואחתום בטוב. חתנו המכבדו:

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה