אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק חושן משפט › סימן סה

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק חושן משפט · סימן סה

סימן סד

להתורני כו' מו"ה משה שמואל נ"י בפאשקאן.

מכתבו עם שאלתו בדבר הד"ת הגיעני, ולאחר שהיה למראה עיני הפסק מדייני אדעס והמכתבים מר' ישראל צבי סרעברעניק בצירוף השטר שותפות והטענות שבינו עם שותפיו הר' יעזר שמואל לעסיס ור' ליעזר אדאווסקיע ראיתי כי לא אוכל כלומר איני רשאי לחוות דעתי דעת תורה בדבר המשפט אשר בין הר' ישראל צבי עם שותפיו מתרי טעמי כאשר אבאר בקצרה בעזהש"י.

חדא כי ש"ס ערוך הוא בבבא בתרא קל"ח ע"ב דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי (ובנ"י ושטה מקובצת שם כתבו ואסיקנא דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי יע"ש ובש"ך חו"מ סימן מ"ו ס"ק נ"א) וגם אין הב"ד רשאין וכמבואר בד"מ ס״ס כ' הובא בסמ"ע סימן י"ט סק"ב וז"ל:

וכ' בד"מ ס"ס כ' בשם תשובה שבסוף חזה התנופה וז"ל:

ראובן ושמעון שבאו לדין ויצא אחד מהם זכאי ושוב חזר בעל דינו ותבעו בפני ב"ד אחר אין זקוק לירד עמו לדין ולא להשיב על טענתו, וגם אין הב"ד רשאים לשמוע דבריו כלל אחר שכבר יצא זכאי מב"ד הראשון עכ"ל וכ״כ בד"מ בריש סימן כ"ה בשם תשו' הרא"ש ז"ל כלל פ"ה סימן ה' דב"ד בתר ב"ד לא דייקי ע"כ יע"ש ובש"ך סק"ג אם כי בתשו' המבי"ט ח"ב סימן קע"ב הובא תשובת הרדב"ז ז"ל (ובפ"ת שם סק"ג הביאו) וז"ל:

ואע"ג דאמרי' בגמ' לא חיישי' לב"ד טועים וב"ד בתר ב"ד לא דייקי ה"מ בזמניהם אבל האידנא דייקינין ודייקינין שכ"כ רי"ו בשם הרשב"א ז״ל בתשובה דהאידנא לא בקיאי כ"כ בדינין הלכך דייקינין בתר ב"ד ואם בזמן של הרשב"א ז"ל ככה כש"כ בזמנינו זה עכ"ל ועתה אנן מה נעני אבתריה דרבינו הרדב"ז ז"ל אם בדורו דור דעה ככה ק"ו ב"ב של ק"ו בדורינו דמלבד שאין לבן של אחרונים כלבן של ראשונים (עירובין נ"ג), וא"א לאחרונים להיות כראשונים (ר"ה כ"ה ע"ב בפירש"י ז"ל) הלא כתב הרמב"ם ז"ל באגרותיו בתשובה להחכם ר' פנחס בר' משולם ז"ל וז"ל:

אמרתי אל תתמהו אלו בני פרנצ"א גם כל היהודים שבערי הנוצרים אפילו חכם גדול שבהן אינו בקי בדינין לפי שאינן רגילין בהן שאין הנוצרים מניחים לדון כמו הישמעאלים וכשיבוא להם דין יאריכו בו יותר מדאי ולא ידעו אותו עד שיחפשוהו בתלמוד הרבה כמו שאנו עושים בדין מדיני קרבנות היום לפי שאין אנו עוסקין בהן ובאותו הזמן שהיו עוסקין בהם היו בקיאין בהן ואין צריך לשאול ולא לחפש כמו שאנו השוכנים בין הישמעאלים בפסקי הדינין שכבר הורגלו פה אפילו התלמידים עכ"ל והן הן הדברים אשר בזה"ז נאמרים כי בעו"ה דת תוה"ק בדיני ממונות אשר יסודתו בקודש על עמודי האמונה והתבונה מונחת כעת בקרן זוית מסבת... ואין הדיינין רגילין בזה וא"כ לכאורה קמה וגם נצבה סברת הרדב"ז ז"ל כי בזה"ז ב"ד בתר ב"ד דייקי אולם התומים שם בסק"ד חולק על זה באמרו שם וז"ל:

ובתשובת המבי"ט כו' וסייע מרי"ו ותשו' רשב"א הובא בב"י סימן ט"ל וכן הוא בש"ע סימן ט"ל סעיף י"א יע"ש אבל הש"ך חולק לקמן דיש ריעותא שיש מקום לתלות שטעו אז אמרי' בזה"ז אולי טעו אבל מסתם אף בזה"ז ב"ד בתר ב"ד לא דייקי עכ"ל והוא האמת להמעיין בש"ך שם ס"ק ל"ו (יעיון בציונים שציינם שם בהגהות אמרי ברוך ז"ל) יע"ש ובש"ע אה"ע סימן קס"ט סעיף נ"ו ובבית שמואל בסימן קנ"ה ס"ק י"א יע"ש והרדב"ז ז"ל יחידאה בדבר לגד דעת רבינו הב"י (בתשו' מבי"ט שם סי' קע"ג) וד"מ וסמ"ע וש"ך ז"ל ועוד פוסקים דס"ל דגם בזה"ז נאמר האי כללא דב"ד בתר ב"ד לא דייקי וכהכרעת התומים.

ועתה אשר אך צד אחד הוא הרי"צ סרעב רעניק אשר בא בקובלנא במכתביו כי לדברת אחד מהדיינים נשתנה פרט אחד בכתיבת הפסק ממה שאמר בפה וזאת הביאו לחשוד לדיינים כי גם מה שכפול ומשולש בהפסק כי דנו בזה דין תורה כאשר זאת מראשית התנה כי אין רצונו בפשרה אולי גם זה אינו אמת ואחזו במצוה לבצוע את הדין אשר לא הסכים לזה ועוד אולי טעו בדין על זה אני אומר כי לענין החשד התשובה מבוארת בתשובת ב"י ז"ל שם וז"ל:

ומה שאמר כי כפי דברי ראובן התובע האי עולבנא דדיינא הוא שמאמין את התובע וחושד את הדיין עכ"ל וכן בכאן איך אתן אומן לצד אחד כי הפסק הנכתב הוא רק מפי כתבם ולא מפיהם וגם דנו עפ"י פשרה והעלימו זאת לאמור כי דנו בדין תורה חלילה חולין הוא לי לחשוד בזה דייני ישראל ולחששא דב"ד טועין אולי טעו בדינא הלא כתבתי דקיי"ל בי דינא בתר בי דינא לא דייקי ולא זו שאין חבירו זקוק לירד עמו לדין עוד הפעם אך גם הדיינים אין רשאים לשמוע כלל דבריו כל עוד שלא יתרצו שני הצדדים לדון עוד הפעם ולמראה עיני אין רק מכתב מרי"צ סרעברעניק אבל לא משותפיו הרא"ש ור"א כי באו לעמק השוה לדון עוד הפעם או לשום עין העיון על פסק הדיינים.

חדא ועוד קאמינא דגם לשיטת הרדב"ז ז"ל דבזה"ז ב"ד בתר ב"ד דייקי וחיישי' לב"ד טועין וגם אם ישלחו כל השותפים טענותיהם ויסכימו כולם לעיין בפסק הדיינים. אשר בנתרצו שני הצדדים לכ"ע הרשות נתונה לדון מכל זאת א"א להשיב ע"י טענות בכתב יען כי הב"י בסימן י"ג כ' בשם הנ"י ז"ל ואיפסקא שם בש"ע סעיף ו' וז"ל:

אם הוצרכו הדיינים לשאול דבר מב"ד הגדול כותבין ושולחים וב"ד הגדול מודיעים להם והם דנין אותם דליכא למימר שיפסקו ב"ד הגדול עליהם את הדין דהא בעי' שיהיו בעלי הדין עומדים לפני הדיינים ע"כ ולשיטת הסמ"ע בס"ס י"ח ס"ק י"ג ובש"ך שם בסימן י"ג הא דמבואר בש"ע ס"ס י"ח דב"ד פוסקין בדיני ממונות שלא בפני בעלי דין זה דווקא כשכבר טענו לפניהם אבל לולי זאת בכל גווני גם בדיעבד וא"א דכדיעבד דמי מ"מ אין לדון עפ"י טענות בכתב יע"ש וגם לשיטת הב"ח דבדיעבד וא"א דכדיעבד דמי דנין בד"מ גם שלא בפני בע"ד אשר הסכימו לזה הקצות שם והתומים בסק"ד יע"ש וא"כ גם כאן נאמר דאולי א"א להם לבוא כפת וכדיפבר דמי אשר דנין גם שלא בפני בע"ד לדעת הב"ח נלע"ד דזה דווקא בבאו לדון בפנינו בפעם ראשונה אבל בנידון דידן אשר איפסקא בבי דינא דאדפססי וכתבו בראשית הפסק כי יצא זה הפסק מהם לאחר העיון היטב ואחרי החקירה והדרישה איך יש מקום לדייק בתר בי דינא ע"י טענות בכתב הלא קיי"ל בש"ע סימן י"ג סעיף ג' דאין לדיין לקבל טענות בכתב לא ישמעו טענותיהם מפיהם (אך בנתרצו הבע"ד) ומבואר הטעם בב"י וסמ"ע ז"ל שם בשם הריב"ש ז"ל וז"ל:

וגם יש לדיינים לשמוע טענות הכתוב מפיהם שמא מתוך דבריהם ילמדו ויבינו מי מהן טוען באמת ולא שיבואו בטענות מסודרות מפי אחד כאשר בודה מלבו ליפות טענות של שקר בתיקון הלשון הא ישמעו הדיינים טענות התובע והנתבע מפיהם (יפיון בבד"ה בשם הריטב"א ז"ל די"א כי גם בבע"ד בעי' מפיהם ולא מפי כתבם יע"ש) עכ"ל וא"כ איך נוכל לאמור כי דייקי' בתר פסק בי דינא ע"י טענות בכתב הלא תשובתם על אתר כי אך להם משפט הבחירה לעמוד על הדרישה והחקירה ושלא יהיה דין מרומה יען כי שמעו הטענות מפיהם משא"כ ב"ד השני אשר ראו אך טענות מסודרות בכתב וזה ברור מסברא לענ"ד.

ולזאת לא אשיב בזה אך אם הדיינים בעצמם אשר דנו האי דינא המה יציעו לפני את כל הטענות וטעמם ונימוקם בפסקם, אז אי"ה אשיב להם בזה שיקול דעתי דעת תורה בס"ד.

דברי חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה