אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק חושן משפט › סימן סד

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק חושן משפט · סימן סד

סימן סג

לכבוד חמי התורני חכם ונבון דייק וסביר כו' מו"ה אברהם חיים נ"י מכתבו הגיעני, ובדבר דיוקו בהא דאמרי בסנהדרין ל״ד ור"מ האי ושפטו את העם בכל עת מאי דריש ביה אמר רבא לאתויי יום המעונן דתנן כו' דל"ל קרא ע"ז דהלא אך בנגעים הדין נותן למעט מסברא האמורה בש"ס שם משא"כ בדין דל"ש האי סברא ומה בין יום המעונן ליום ברור, ידע חמי יקירי כי זה כלל גדול דאין היקש למחצה ואם כי התוס' בקידושין ל"ד בד"ה גברא בעי חיי בסה"ד כתבו דסברא מפיק מהיקשא כבר האריך מלוא הרועים באות ה' סי' ט"ז להוכיח מתוס' קידושין י"ד ע"ב ד"ה ולא אזנו ומסוגיא דקידושין ט"ו, ע"א ומ"ב ע"א דסברא אין מפיק מהך דאין היקש וגז"ש למחצה (ודברי הפ"י ז"ל בריש קידושין ובק"א שם אות א' ידועים המה אלא שאין ענינם לכאן וכן כעין זה מנדרים ס"ט דקיי"ל כר"י דנשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר אם דאיתקשי להדדי הקמה והפרה שאני התם דבהפרה ל"ש כלל שאלה וכמש"כ הר"ן ז"ל ולזאת בכגון דא לא נאמר אין היקש למחצה וסברא דלא מפיק מהך דאין היקש למחצה ענין אחר הוא וכמובן להמעיין, ועוד כי בר"ן ז"ל נדרים פ"ו ע"א ד"ה למימרא דלאו היקישא הוא אלא סמיכותא בעלמא יע"ש) יע"ש שכ' וז"ל:

ונ"ל דבהא פליגו אביי ורבא בקידושין ה' במ"ש ונקיש נמי יציאה להוי' מה הוי' בכסף כו' אמר אביי יאמרו כסף מכניס כו', רבא אמר, אמר קרא וכתב לה כו' נראה דלאביי סברא דוחה היקש ולרבא אין סברא דוחה היקש ולכך הוצרך ללמוד מוכתב לה עכ"ל יע"ש וגם הכא האומר הוא רבא לשיטתו דאין סברא מפיק מהך דאין היקש למחצה לזאת אי לאו קרא דושפטו הו"א אין היקש למחצה וגם ליום המעונן איתקש ריבים לנגעים כיון דלר"מ הוא היקש גמור ולרבנן אשר לכמה רבוותאי (ויוסף הוא המשביר ומלקט כל כסיפת אמרי קודש מקמאי ובתראי בזה בברכי יוסף בחו"מ סי' ה' יע"ש באריכות) וגם הרמב"ם ז"ל מכללם בפ"ג מה' סנהדרין ה' ג' דגם הם מקשי ריבים:

לנגעים מ"מ כיון דס"ל דלאו היקש גמור הוא ואין בזה לדון מכח אין היקש למחצה לא איצטרכו באמת ושפטו ליום המעונן וכמש"כ הכ"מ שם יע"ש וברדב"ז מכ"י ז"ל (בר"מ ז"ל מדפוס ווילנא) והר"ן ז"ל בחי' לסנהדרין כ' מזה וז"ל:

דוודאי אי מכשירינין לילה אית לן לאכשורי נמי סומין (באחד מעיניו) מפני שהן שווין ודומין זה לזה שבשניהם יש חושך ולא אור אדרבה יותר רואה הסומא באחד מעיניו משאר בני אדם בלילה כו' ומ"ה הוצרך ר"מ לדרוש ושפטו את העם בכל עת לאתויי יום המעונן מפני שיש בו קצת חושך ומוציא לילה מפני שהיקש הכתוב ריבים לנגעים ואם היה דורש ושפטו להתיר לילה היה מבטל ההיקש לגמרי כי כמו כן מותר סומא בא' מעיניו (ולהמבואר ברדב"ז ז"ל וכאן קצת בחי' הר"ן ז"ל דאם סומא באחד מעיניו כשר אז י"ל דושפטו אתי להתיר לילה כי לאו היקש גמור הוא ההיקש דריבים לנגעים ואם פסול אז א"א למדרש מושפטו להתיר לילה מדיוק מאוד במה דקא נטיר הסוגיא בהקושיא ור"מ האי ושפטו את העם מאי דריש ביה לאחר המעשה דהאי סמיא ולא קשאל הכי תיכף לאחר דקאמרה מתני' דלא כר"מ דתניא כו' כי מהברייתא יש מקום לדחות דר"מ לא פסל רק בשתי עיניו דבזה גם רבנן מודים וגם הוא ס"ל דלא היקש גמור הוא וא"כ ושפטו אתי להתיר לילה לגמ"ד (והא דקאמר הש"ס מתני' דלא כר"מ מנא ידע יעיון בר"ן ז"ל ובמפרשים) לזאת הובא מקודם גם המעשה דהאי סמיא דמבואר מדברי ר"י שר"מ פוסל בסומא מא' מעיניו, והיקשא גמורה הוא וא"א לומר דושפטו אתי להתיר לילה דא"כ מבטל ההיקש לגמרי וא"כ קשה מאי דריש ביה וא"ש כנלע"ד לפום רהיטא) אבל בשביל היתר יום המעונן אין ההיקש בטיל שאין הפסול לענין נגעים אלא מפני שכהה נראית עזה כו' עכ"ל יע"ש וכ"ז פשוט וברור.

ובעמדי בזה צופה הייתי לפי' הגאון הר"ח ז"ל שכ' וז"ל:

דיני ממונות כו' אמר רבא דכתיב ושפטו את העם וגו' וכתיב והיה ביום הנחילו וגו' עד והיתה לבני ישראל לחוקות משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין הא כיצד יום לתחלת דין ולילה לגמ"ד וכדרב יהודא דאר"י כו', ואר"ח כו' עכ"ל. הרי שהאחיד דרשת רבא תם דינא דר"י ור"ח ביחד והיו לאחדים בידו אשר הוא שלא כדברת מרן הכ"מ בישוב דברי הרמב"ם ז"ל שם בפ"ג מה"ס ה' ג' שכ' ח"ל:

אין מתחילין את הדינין בלילה מפי השמועה למדו שהדינים כנגעים שנאמר כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים ביום בלבד אף הדיינים ביום בלבד ע"כ אשר הדיוק מבואר לעין כל שהביא היקשא דר"מ להפסק כרבנן לחלק בין התחלה לגמ"ד אשר זה נובע מרימויא דרבא ודרשתו, וחתר שם רבינו הכ"מ ליישב דכיון דדרשה דביום הנחילו את בניו לשיטת ר"מ הלכה היא וכפסק הרמב"ם ז"ל שם בה' ו' וא"כ בטלה לה האי ראיה דרבא יע"ש באריכות ומהרח"ש חיון הובא בברכ"י ז"ל שם אות י' הקשה עליו במש"כ דכיון דביום הנחילו איצטרך לביום אתה מפיל נחלות בטלה ראיית רבא דהלא נחלות משום דנקראים משפט ומינה דדינין ביום וכמש"כ הרשב"ם ז"ל בב"ב קי"ג והלשון למודים יצא לישע הכ"מ אמנם התורת חיים בח"ג סימן צ"ג ונתיבות המשפט הסכימו למהרש"ח וקושית הלשון למודים דא"כ לר"מ הדק"ל ביום הנחילו מאי עביד ליה דכיון דנחלות דין וודאי הם ביום מהיקשא דריבים. כבר יישבו זה הראשונים התוס' בב"ק צ' וב"ב שם ורמב"ן וריטב"א ז"ל בב"ב שם ור"י, ור"ן ז"ל בחי' בסנהדרין כאן וכמבואר שם בברכיי יע"ש בדבריו הנעימים וברורים וכעת זכינו לאור חדש בהכרעת גאון אשר אין לחלוק על גאון כבחו"מ סימן כ"ה שכל דבריו דברי קבלה בביאור הסוגיא לאחד ההלכה דביום הנחילו דקאמר הש"ס לר"מ עם דרשת רבא ביחד כי אחדים המה ואלמלי היה זה נגד עיני מרן רבינו הכ"מ ז"ל בוודאי לא היה אומר נגד גאון וביחוד ליישב בזה דברי הרמב"ם ז"ל אשר רובא ככולא מפסקיו סובבים והולכים לגירסות וביאורי הר"ח ז"ל שכל דבריו דברי קבלה מקבלת הגאונים ז"ל, ולפ"ז הדק"ל בישוב לשון הרמב"ם ז"ל מלבד מה שהאריכו בזה כל הגדולים בישוביהם וכמבואר בברכ"י שם וגם התומים שם בסק"ג (אגב ראיתי שהקשה שם וז"ל:

דבלא"ה יש לדקדק דאם ס"ל לרמב"ם הך היקשא א"כ אין היקש למחצה ונימא כהיקשא דר"מ מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים והרמב"ם בה' נגעים פוסק כל נגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו הרי דמכשיר קרובים לראיית נגעים ע"כ יע"ש להאי כללא דחדית לן הצל"ח בפסחים כ"ח הובא במלוא הרועים שם בס"ק י"ב דאין היקש למחצה נאמר דווקא בסגנון אחד כגון היכא דהיקש ללמד חמץ ממצה אז למדין כל דברי חמץ ממצה אבל שנאמר כיון דאין היקש למחצה נילוף להיפוך ג"כ מצה מחמץ זה ל"א די"ל דההיקש רק ללמד חמץ ממצה ולא מצה מחמץ יע"ש לק"מ קושית התומים כי י"ל דרבנן ס"ל רק ההיקש מריבים לנגעים לכל דבר ללמוד ריבים מנגעים אבל לא נגעים מריבים שאין זה נכנס בסוג אין היקש למחצה לדברת הצל"ח ומבואר מקושית התומים דלא ס"ל סברת הצל"ח וגם המלוא הרועים הניח בצ"ע יע"ש ואכ"מ להאריך בזה) ונתיבות שם האריכו בנועם פלפולם בישוב זה ואני לעצמי אם כי מה אני מכל זאת אומר אני בפשיטות להמבואר בכללי רמב"ם ז"ל בשם מהרי"ק ולח"מ ובאר שבע ומהר"י קורקס וכנה"ג ז"ל דדרכו של הרמב"ם ז"ל לכתוב הדרשה היותר פשוטה אע"ג דבגמ' אידחיי לה לפעמים מביא קרא שלא נזכר בגמ' כלל מאחר שהוא מבואר יותר (יעיון תוס' גיטין כ"א ע"ב ד"ה אינה מתגרשת ובגליון שם ציין לעיין בתוס' עירובין ט"ו ומ"ק ח' ומגילה וסנהדרין ל"ד וזבחים קי"ז וכריתות ט"ו יע"ש כעין זה, ויעיון מש"כ בספרי הדל חידושי בן יאיר בחי' יומא ז') ולזאת גם הכא כיון דבירושלמי נדרים פ"ט ה' א' מצינו ר' ירמי' כד לא הוי ביה למידן אמר עיני כהיי ועל פיהם יהיו כל ריב וכל נגע לכל מראה עיני הכהן הרי דבירושלמי אשר דרך הרמב"ם ז"ל בהרבה פעמים להביא כדרשות הירושלמי ור' ירמי' דהוא בתרא תפס היקשא דר"מ (יע"ש במראה פנים מש"כ בזה ובשיירי קרבן ובברכי יוסף שם באות י"ג) דהיא יותר פשוטה מדרשה דרבא ולזאת אחר שיצא הדין דין אמת לחלק בין התחלה לגמ"ד מרומיא דקראי כדרשת רבא והרמב"ם ז"ל ביאר זאת אשר אין כאן מקום טעות לאמור דמהיקשא הלא גם אין גומרין לר"מ להדיא לזאת תפס על דינא דהתחלת הדין ביום הדרשה היותר פשוטה מהיקשא כדרכו בכמה מקומות וא"ש בפשיטות. והנלע"ד כתבתי חתנו המכבדו:

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה