באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אורח חיים · סימן יא
להרבני כו' מו"ה שבתי נ"י בעיר פאנזעשט.
מכתבו הגיעני. והנה במה שהביא עצת בשם מהרש"ק ז"ל דבשכח בשעת התקופה ולא הבי"צ בתיקון הבית סי' ס' סק"ב הניח דבר על מאכל ומשקה כנהוג שיתנו לתוכה דבר חריף כגון מלח ותבלין ויניחו הדבר אצל האש כדי לקלוט ולהרתיח ואח"כ להשליך דברים החריפים וחיליה דיליה מהא דאמרי' כחולין מ"ח ע"ב דר"פ ור"ה כי הוי להו גילוי שדי להו בציר. ופרש"י ז"ל לפי שהציר שורף הארס ושוב אינו מזיק. והש״ך ביו"ד קט"ז השוה סכנת התקופה לדין גילוי וביותר דליכא חששא דהא התקופות שהעולם נגררים אחריהם המה תקופות לפי חשבון מר שמואל והעיקר למנות אחר תקופת רב אדא. והיתרון ביניהם כמה ימים עכת"ד צ"ע על הבית יצחק שלא העיר כי אין לזה מקום אך לשיטת הרשב"א וטור ז"ל בסי' קט״ז דלא הזכירו ציר במשקין האסורים. אמנם הרי ורמב״ם ורא"ש ז"ל פסקו להדיא דגם בציר יש בו משום גילוי וכמבואר שם בב"י וב"ח טעם פסקם יע"ש. וכיון דרבים המה. וגם בסכנתא דחמירא בוודאי דהלכתא כוותייהו וכמבואר שם בב"ח. ולפ"ז לא תקום עצת המהרש"ק ז"ל אולם בשו"ת כח שור סי' י"ב פלפל בזה לענין גילוי בדבש. והעיר שמה לאמור דבסכנת נפשות חיישי' גם לסברת יחידאה יע"ש ויש סעד לזה ממש"כ הרא"ש ז"ל בפ"ק דפסחים הובא גם בב"י ז"ל בסי' תל"ג שכ' דכיון ויאיכא סכנה עבדי' כפלימו פי' אם דרבים פליגו עליו מ"מ בסכנה חיישי' גם ליחידאה. ויעיון חולין י' דבסכנה לא אזלינן בתר רובא יע"ש בפירש"י ז"ל ובתוס' פסחים קט"ו ע"ב ד"ה קפא. מיהו יש לחלק בין מיעוט דמציאות לפלוגתא דרבוותאי ביחיד ורבי' דשאני המיעוט דפלוגתא דחשיב כמו שאינו וכמש"כ התוס' בב"ק כ"ז ע"ב ד״ה קמ"ל ובשאר דוכתי יע"ש והסבירו הטעם דשאני מיעוט המציאות כי שניהם בעולם משא"כ דבר התלוי בדיעות אם האמת כרובא הלא המיעוט כמו שאינו ולכאורה יש לפקפק ע"ז מהכלל הידוע לנו מדחז"ל כי אלו ואלו דא"ח ויש להאריך בזה ואכ"מ. ולפי מה שהעלה שמה הכח שור בנעימת פלפולו בצירוף כמה צירופי' להקל גם בדבש. נלמד מק״ו להקל בציר לענין תקופה כמבואר להמעיין שם יע"ש. מ"מ יש מקום לחלק ולאמור דאין לדמות טבע כל הדברים חריפי' זה לזה ללמוד מלח ותבלין מציר. וגם ציר עצמו בפלוגתא נשנית וכנ"ל לזאת צ"ע לי כעת אם עצת הבית יצחק בשם המהרש"ק זיל תקום להלכה.
והנה אמרי' בריה כ"א ע"א דשלח ליה ר"ה בר"א לרבא כד חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שעתא ולא תחוש לה דכתיב שמור את חודש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן יע"ש בפרש"י ותוס' ז"ל ובסנהדרין י"ג ע"ב בסוגיא ובפרש"י ותוס' ומאור ז״ל. ויעיין בחי' רשב"א ז"ל בר"ה. ובחי' ר"ן ז"ל בסנהדרין שם. והיא הלכה פסוקה ברמב"ם ז"ל פ"ד מה' קדה״ח הי ב' יע"ש במפרש ובמנחת חינוך במצוה ד' אות ו' הקשה על פסק הרמב"ם ז"ל. בזה"ל. אך יש להקשות על הרב שכ' דאי משכה תקופת טבת עד שיחסר בניסן מעברין שתא דכתיב שמור כי' דאביב יהיה בחידוש של לבנה ובאמת מבואר בסנהדרין דגם אם נופלת תקופת טבת ט"ו בניסן אין האביב בחידוש הלבנה דהש"ס מקשה נעבריה לאדר ותהי' התקופה בי"ד ומוקי בשיתסר דאף אם נעבריה לאדר תפול התקופה בט"ו ואין האביב בחידוש הלבנה ע"כ מעברין שתא, וכ"מ ברש"י ר"ה שם. א"כ אמאי לא כ' הר"ם ז"ל דין זה דצריכין ליזהר שלא תפול תקופת ניסן בט"ו ואם משכה עד ט״ו צריכין לעבר אדר והיא מצוה מה״ת דשמור את חודש האביב. אף דהר"ם אינו מביא לשון זה מ"מ וודאי דין זה דאחרים הוא ובש"ס מבואר להדיא ד"ז כו' עכ"ל יע"ש שהאריך ליישב זה בדרך הפלפול ולענ"ד נ' בדרך פשוט בטעם פסק הרמב"ם ז"ל דסובב והולך לגי' ופי' הגאון הריח ז"ל שפי' בר"ה שם. וז"ל. שלח ליה ר"ה בר"א לרבא כי מצית דמשכה תקופת טבת עד ט"ז בניסן עברה לההיא שעתא ולא תחוש לה דכתיב שמור את חודש האביב וגו' שמור חודש של אביב שתהא נופלת בו כלומר לא יהי' אביב קרב אלא בתקופה חדשה. זה הדבר היי נוהג בזמן שביהמ"ק קיים. וזה אחד מן הדברים המסורים בידי ב"ד בזמן שהיה האביב קרב אבל עכשיו שאין אביב לא חיישינן להא דשלח ר"ה עכ"ל. הרי מבואר דלא פי' כפירש"י ותוס' ז"ל בפירושא דאביב להורות על תקופת חמה שיהיה בחודש לבנה אשר לפ"ז גם בחל בט״ו צריכין לעבר השנה או החודש אך אביב מציין הקרבת העומר שבא ציווי ה' שיהיה בתקופה חדשה וא״כ זה רק כשמשכה תקופת טבת עד ט"ז שאז הוא זמן קצירת. ותיקון. והקרבת העומר. (יעיון סנהדרי' שם בפ"י הר"ח ז"ל שפי' ג"כ כן בשם הר"י ברי ז"ל ומה דאקשיה שם הסוגיא וליעבריה לאדר ואמרי' דלאחרים מיעוטו מעברין. אשר לפי' הר"ח ז"ל אין מקום לזה יע"ש על הגליון שביארו דפירושא דא לא נאמר לסוגי' דסנהדרין בשיטת אחרים אך אליביה דרבא בר"ה יע"ש ותבין. וא"כ פסק הרמב"ם ז"ל כסוגיא דר"ה וכרבא שהוא בתראה. וכדאמרן.) משא"כ אם חל התקופה ביום חמש עשרה אז באמת א"צ לעביר מאומה יען כי ט״ז זמן תיקון והקרבת העומר יהיה בתקופה חדשה ומלבד מה שנודע כי רוב פסקי הרמב"ם ז"ל סובבים והולכים לגי' הר"ח ז"ל שהיה מרבותיו של הרי"ף ז"ל הלא ראה זה חדש באור פי' הרמב"ם ז"ל בעצמו שפי' בסוגיא דר"ה שם וז"ל, שלח ליה אם הגיע ט"ז בניסן יום הקרבת העומר ועדיין לא הגיע השמש למזל טלה אלא בסוף מזל דגים כמו שפי' למעלה ואדר סוף ת' טבת כו' נמצאת ת' טבת משכה עד י"ו בניסן ועדיין לא שלמה ת' טבת. עברה לההוא שעתא ולא תיחוש דכתיב שמור את חודש האביב וכו'. פירשה רבינו חננאל ז"ל עכ"ל. הרי מבואר בפירושו כי העיקר בזה יום הקרבת העומר ודייק לאמור כי חודש האביב מבואר בפירוש ר"ח ז"ל להוציא פירש"י ותוס' ושאר ראשונים ז"ל כי בא האזהרה על תקופה חדשה שיהי' בחידוש לבנה אך כפי' הר"ח ז"ל דיו הקרבת העומר יהי' בתקופה חדשה ונתבאר פסק הרמב"ם ז"ל באור האמת בס"ד ייצא לנו עוד מפי' הגאון הר"ח ז"ל כי מש"כ הפ"י ז"ל על קושית התוס' בד"ה עברוה מסוגיא דסנהדרין י"א דמבואר דבתקופת תשרי אך על שני סימנים מעברין ומ"ש תקופת ניסן דעל סימן אחד מעברין הלא שניהם מקראי ילפי' (יעיון רמב"ם ז"ל בה' קה"ח שם ובהשגות הרמ"ה ז״ל, ומש"כ בפ"י שיטת הראב"ד צ"ל הרמ"ה ז"ל) ותי' הפ"י ז"ל דבסנהדרין בזמן הבית איירי דאיכא סימנין דאביב ופירות אילן מש"ה אין מעברין אלא על שני סימנין דאל"כ הוה לי' עבורי טובא משא"כ הכא בימי ר"ה בר"א ורבא דתו ליכא אלא סי' דתקופה מעברין גם על סימן אחד יע"ש לפי' הר"ח ז"ל אין מקום לדברי הפ״י אל ואדרבה בר"ח ז"ל מבואר דזה הדבר היה נוהג אך בזמן שביהמ"ק היו קיים בזמן שהיו האביב ועכשיו שאין אביב ל"ח להא דשלח ר"ה (ולפ״ז לא שלח ליה ר״ה לרבא אך הלכתא למשיחא אשר הלשון אין מורה כן וצ"ע לי כעת להבין דברי רבינו הגאון הר"ח ז"ל. ואולי תלוי בפלוגתא דרבנן ורבי בתענית י"ז דחיישי' לשמא יבנה הבית ור"ה ס"ל כרבנן ולפ"ז יש לחוש גם בזה"ז ור"ח ז"ל כ' להלכתא למאי דקיי"ל כרבי דנהוג עלמא כוותי' כמבואר שם בסוגיא) אמנם לפירש״י ותוס' ז"ל יש מקום לתי' הפי' ז"ל וכמבואר להמעיין.
והנה רבינו הפ״י ז״ל כ' עוד להקשות היאך מצאנו ידינו ורגלינו דכ"ש נמשך תקופת ניסן עד אחר חה"פ ות' תשרי עד אחר החג אשר ע"ז כבר תמהו עליו וכמבואר שם גם במ"ח דהש"ס מיירי בתקופת ר"א אשר ע"ז היה הב"ד סומכין לעבר השנה וכמש"כ הר"ם ז״ל בפ"י מה' קה״ח ה' ו' אבל ת' שמואל נמשך עד אחר הפסח ולית לן בה וכמבואר גם במפרש שם בפי' ה' א' יע"ש וכ"כ בשם שו"ת מיב סי' כ"א. אמנם תקיפות הנדפסים בלוחות לזהירת התקופות הוא עפ"י חשבון שמואל. וכאשר כבר כתוב עלי שו"ת צ"צ סי' י״ד וחוי״ט שם להעיד דיסוד חשבון התקופות מזהירות העולם מיוסד על חשבון צ״א וז"ח לא יזח. שהוא ת' שמואל עפ״י חשבון האמצעי ואינו אמיתי הוא עפ"י ת' ר"א יע"ש באריכות. וכ"כ הפר״ח בסיס תכ"ח הטעם שהאריך בביאור חשבון ת' הראשונה וקצר בשניה בתקופה לחשבון ר"א יען שהעולם לא נהגו להכריז אלא ת' הראשונה אלמא משמע להו שהיא עיקרית יע"ש ובתשו' תוי״ט שם בצ"צ שכ' בזה"ל. דעל כרחינו צריכין לומר שאותו הסכנה כך היתה מימות עולם עפ"י חשבון האמצעי כו' ומנהג עוקר הלכה וכך נתיסד המנהג מפני שנודע למיסרי המנהג שכך היתה גזירת הסכנה וכלל גדול כל שההלכה רופפת בידך פוק חזי מה עמא דבר עכ"ל יע"ש ובשבלי הלקט סי' כ"ג שמצוה להחזיק מנהג הראשונים בכל מה שאדם יכול להחזיק יע"ש ובמג"א סי' תר"צ ס"ק כ"ב אם כי המקור אשר הביא הד"מ ביו״ד קט"ז מאבודרהם ושם בשער התקופות ביאר מקודם תקופת שמואל ואח"כ תקופת ר״א והביא דברי הר"ם ז"ל שחשבון תקופת ר"א יותר אמת ולאחר שביאר כ"ז כ' מ"כ שיש ליזהר בכל תקופה מארבעתן שלא לשתות מים בשעת התקופה משום סכנה כו' והביא בזה ארבעה טעמים וגם דברי הראב"ע ז"ל יע"ש. ולא ביאר באיזו תקופה לחוש וי"ל דעל שתיהן סובב והולך המ"כ שיש ליזהר. אמנם מנהג העולם תכריע כזה (יעיון שו"ת השיב משה סי' י"ג בשם תשו' הרשב"א ז"ל) וביחוד בכגון אלו הדברים אשר לכל הטעמים הנאמרים המה למעלה משכל אנושי. ומש"כ הראב"ע בשם הגאונים ז"ל דאלו הדברים נאמרים מקדמונים למען ישיבו בני אדם לה' שיצילם מד' תקופות וסיים בזה כי ידוע ידענו כי כל דברי חכמים אמת כאשר הם במשמעם או יש להם סוד סתום וכמש"כ שם האבודרהם יע"ש. הלא מקור מקומו בזוה"ק ריש ויקהל ובפ' ויקרא ט"ו תניא בארבע תקופין דשתא קלא אתקסק ודינין מתערין ותשובה תליין עד דאתתקן יע"ש ובש"ך וביאור הגר"א ז"ל ביו"ד שם, ובכגון אלו הדברים אין לך אלא מה שהנהיגו ושלא להוסיף עוד. ובוודאי דאין להורות לאחרים בזה לחוש גם לתקופות ר"א. ומכל זאת יש שכר לפעולתו בסידור לוח פרטי עד כלות אלף הששי לחשבון תקופות ר"א. כי הכח שיר שם סיים בזה"ל. והעיקר שרוב התקופות שלפי חשבונינו אינם אמיתיות, ואפשר שעדותו של הפר״ח כנזכר וכמו כן שמעתי בימי חורפי שמתו מזה היה תקופה אמיתיות ושומר פתאים ה' השומר לאינם נזהרים ושותים בעת תקופה האמיתיות ע"כ וכן מטין דברי התוי"ט בצ"צ שם. להב״י ז״ל באה"ע סי' ט' כ' דציע אם שייך למימר האי טעמא דשומר פתאים לת"ח שהוא יודע ומכיר ונזכר למופלא בדורו יע"ש (ויש סברא לאמור דיותר נכון מבלי להודיע לעולם בפרטות תקופות ר"א למען יהיו בכלל שאינם יורעים) וגם המהרי"ל ז"ל בתשו' סי' קנ"ב (ט"ס שם בצ"צ קס"ג) דחשש לחשבון מכוון לחלק בין ימים ללילות ארוכים ושלא לחשוב ימים ולילות שוים ואם כי לעולם לא החמיר והניח להם כמנהגן וכמבואר בצ"צ שם (יעיון פר״ח שחולק בזה על הצ״צ) מכל זאת לעצמו החמיר. ויעשה כ"ת בזה טוב בהוצאת לוח כללי לכל אלף הששי חשבון התקופות כפי שיטת ר"א למאן דחושש ליזהר גם לתקופות ר"א שהוא אמיתיות. ואם כי לא שמתי עין עיוני על כל סידורו בפרטות אמנם ראיתי בכללותיו שהעריך לפני כי יסודם ממקור נאמן ואמת מרמב"ם ז"ל בה' קה"ח ופר"ח יעיון בספר מועד דיד שביאר כ"ז היטב בארוכה וקצרה. וה' יהיו בעזרתו להוציאו לאור עולם.
חיים מרדכי.