אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אורח חיים › סימן י

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן י

סימן ט

להרה"ג כי' מו"ה אורי לנדא נ"י אבד"ק פאדילוי.

הנה כת"ה העיר עמש"כ בספרי חידושי בן יאיר בשם אאמ"ו שליט"א שחקר אי בוודאי איסור דמסיח דעתו מאכילה אי חיישי' לתקלה וע"ז כ' כת"ה כי מהא דקאמר הש"ס בקידושין נ"ח לריב"י דקנסוה רבנן לבע"ב דלא איבעי ליה לשהויה לסבלי' והוא מטעמא דחיישי' לתקלה מבואר דגם בוודאי איסור יש חשש תקלה ואדרבה התויו"ט בפ"ח דברכות משנה ג' כ' דבאב הטומאה חיישי' יותר לנגיעה מבראשון הרי שכל שהאיסור חמור חיישינן יותר וזה להיפוך מסברת אאמ"ו שליט"א ולעומת זה בא כת״ה בציונים לציין לכמה מקומות בש"ס דמצינו דאיידי דחמירא ולא אתי לזלזולי ביה לא גזרו חז"ל משא"כ באיסור קל וזה כמסייע לסברת אאמ"ו שליט"א עכת"ד ידע כת"ה כי אנכי לא באתי שם כלל לידי מו״ם זו לבמת יסוד חקירה זו מטעמא דחמור לזאת לא ניחוש לתקלה כי זה לא נתן לחקור יען כי מבואר בהרבה מקומות בש"ס עצמו מספר דלפעמים החמירו בשל תורה יותר ולפעמים עשו חיזוק והרחקה לדבריהם יותר משל תורה וגם על מה דקאמר רבא ביבמות ק"ט מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת כבר עמד המל"מ בפ"א מה' יו"ט ה' י"ז בזה דמצינו בכמה מקומות בש"ס להיפוך יע"ש ובמגיה שם במש"כ בשם התה"ד להקשות על פירש"י ז"ל מיבמות פ"ב ויעיון מש"כ בזה בספרי בחי' לשבת מ"ד וב"ב קל"ה בד"ה אמנם והדברים עתיקים וארוכים ולא עת האסף פה אך יסוד חקירת אאמ"ו שליט"א נבנית על מה דקאמרי' ביומא שם דכיון דמסיח דעת מהקרבה לא טריד בה ולא יבוא לידי תקלה ה"נ י"ל בוודאי איסור כיון שמסיח דעתו מאכילתו לא חיישי' שיבוא לידי תקלה ואין זה ענין כלל לחומרא וקולא ואין מכאן לא סיוע ולא סתירה אבל בכמה סוגיות בש"ס מצינו דגם בוודאי איסור חששו לתקלה אם דמסיח דעתו מאכילתם כאשר כתבתי שם אך יצאתי לחלק בסברת החת"ס חיו"ד סי' ס"א לסלק קושית הפר"ח מהרשב"א ז"ל מה העמדתי גם חקירת אאמ"ו שליט"א כי היכא דיכול להכשל בעינא פשיטא דגם היכא דמסיח דעתו מאכילה חיישי לתקלה אך בבהמה דאיכא תרתי לטיבותא דעד שישחוט ויתקן קרוב הדבר שידכור וגם מסיח דעתו מאכילה בזה יש לדון אי חיישי' לתקלה או לא כמבואר שם בספרי בד"ה אמנם באמת יע"ש ואין לפשוט זה מחששא דתקלה גבי טבל מקידושין נ"ח שהביא כת"ה (ויותר היו לכת"ה להביא מפ"ק דשבת י"ז ע"ב דקאמר הש"ס בהדיא דלמא משהי לי' גבי' ואתי לידי תקלה יעיון פר"ח ס"ס נ"ז) מחדי טעמי חדא דגבי טבל אפשר דכשיל בעינא ועוד דגבי טבל אינו מסיח דעתו מאכילה עוד יותר מספק טרפה כי זה לאו בידו אם יחיה יב"ח אבל טבל הלא דעתו ובידו בכל יום לתקנו וכל זה פשוט להמעיין שם בדבריי ולדינא העליתי שם כי גם בוודאי איסור באופן דמסיח דעתו מאכילה וגם איכא מעשה רבה דאדהכי והכי מדכר מ"מ חיישי' לתקלה וכשישים כת"ה עין עיונו לעיין בדבריי שם היטב אקוה כי יראה כי דבריי נבנים שם על יסודי האמת בעזהש"י ומש"כ כת"ה וז"ל יש להעיר על דברת התה"ד בסי' ב' לענין קורא ק"ש והגיע למודים דיכול להפסיק ולענות מודים ולא סגי בשחי' לחוד וע"ז כ' שם ואע"ג דרש"י ותוס' פי' הטעם דמודים כדי שלא יראה ככופר במי שהצבור משתחווים וא"כ די בשחי' לחודא מ"מ כו' יע"ש ולפי סברת הגאונים (דכל דבדעבד אסור אין לסמוך לכתחלה ע"ס שיבדקנו אח"כ דשמא ישכח) הנ"ל שהתה"ד ג"כ ס"ל כן בסי' קפ"ד יש להעיר אדרבה היא הנותנת כלפי שטעמו דמודים שלא יהיה ככופר לזה אין לסמוך על שחיה לחודא מחשש שמא לא ישחה דחמור איסורא אם לא ישחה שיהיה נראה ח"ו ככופר לזאת חיישי' לשכחה ולזה מוכרח לצרף גם אמירת מודים בפה למעשה דשחיה אשר בזה ל"ח לשכחה כיון שיש ב' פעולות אמירה. ושחי' כו' ועיין בהגהות חכמת מנוח בריש פסחים על התוס' בד"ה בודקין תי' לשם קושית תוס' על רש"י ז"ל דחיישי' שמא ישכח ולא יבטל אבל שישכח ב' פעולות בדיקה וביטול ל"ח לשכחה יע"ש ועוד י"ל דרק לסמוך שישחה לחוד כו' אבל כל שיהיה עליו חיוב באמירת מודים בפה אז בוודאי ישתה כהרגלו תמיד לשחות באמירת מודים וסרכיה נקיט ואזיל כו' ודברי תה"ד צ״ע עכ״פ עכ"ד כת״ה. מה שנראה מדבריו כי שני טעמים עמדו לחזק סברתו, מכח דברי הח"מ כי ב"ב פעולות ל"ח לשכחה וגם האמירה יבוא אותו לשחיה כהרגלו זיא כי צריכין זה לזה כי מח"מ אין ראיה לכאן דשאני התם דבכל אחד מהפעולות או בבדיקה או בביטול ינצל מאיסור דכ"י וב״י לזאת טובים השנים מן האחד כי עכ"פ אחד יעשה משא"כ הכא דבאמירה בלחוד לא יתקן אך בשחיה לזאת צריכין לבוא לסברא השניה כי האמירה בטבעו תביא את השחיה אבל בזה לחוד עדיין יש מקום לדון ולאמור דשמא ישכח גם שניהם לעשות (והיו צריכין הפוסקים להתנות דלכתחלה יראה שלא יעמוד באמצע ק"ש בתפלה כאשר התנו בתפלה) לזאת צריכין לסברת הח"מ ושניהם כאחד טובים והיא סברא טובה מעצמותה לאמור דמטעם זה בעי' לשחיה גם באמירת מודים אמנם להניח מכח זה דברי תה"ד בצ"ע לא ידענא כי האם מדמין כל החששות זה לזה והלא ממקומו הוא מוכרע דזה מוסכם בטוש"ע יורה דעה סימן ב' דכיון דבדיעבד אסור אין לתן לו לכתחלה על סמך שיבדקנו אח"כ ומ"מ בסתירת דברי הטור מסי' ק"ט לקרב שבסי' קי"ג פסק בפשיטות דבאמצע הברכות יכול לשחות ובסי' קיט פ' דלכתחלה אין לעשות כן בתפלה ולסמוך על השחיה שישחה באמצע אחת מהברכות:

כעת שיאמרו הצבור מודים חתרו ליישב זה המהרי"א וב"י וב"ח ודו״פ וט"ז ז"ל שם בדרכים אחרים ולא הלכו בישוב זה בדרך הרמ"א ז"ל דחיישי' לשמא ישכח אם דבתפלה אין כאן אך שחיה בלבד בלאי אמירה מ"מ לא חששו לשמא ישכח ואם המהרי"א וב"י וכ"ח ודו״פ וט"ז ז"ל ס"ל הכי אין כאן שום דוחק אם נימי כי גם התה"ד ס"ל כסברתם. ולא זכיתי לראות את התה"ד בעצמו. אך בביאור הגר"א ז״ל שם בסי' ס"ו כ' וז"ל וכן למודים כו' כמ"ש שם אם יכול כו' אלמא הוי כמו קדושה ואף שרש"י ותוס' פי' משום השתחוואה מ"מ כ' בד"ה עד מיהו לכתחלה כו' עכ"ל אשר נראה כי המה דברי התה"ד ואם כסגנון זה נאמר שם הלא הכוונ' פשוטה דלכאורה כיון דעיקר הקפידא על ההשתחוואה שלא יהיה נראה כו' א"כ לא בעי לאמירה אבל כיון שכ' התוס' דלכתחלה אין לעשות כן בתפלה ולשיטת הב"ח הטעם יען שאין זה הגון שהצבור ישחו ויתנו שכח לפניו ית' בשעה ששוחין והוא ישתוק בשעה ששוחה ולא יאמר שום שבח וכמש"כ בסי' ק"ט בד"ה ומ"ש יע"ש וכיון דאיכא גם חיוב אמירה בהכריעה לזאת דווקא בתפלה שנאמר ודברת בם ולא בתפלה אין להפסיק אבל בק"ש כעניית קדיש וקדושה וברכו כן גם מודים וכהכרעת הפוסקים וגם הת"ה מכללם כמבואר שם בב"י ז"ל כנלע"ד פשוט וברור.

ובמה דאמרי' בברכות ו' ע"ב אר"ח אר"ה כל שיודע בחבירו שהוא רגיל לתן לו שלום יקדים לו שלום ואם נתן לו ולא החזיר לו נקרא גזלן אשר כת"ה חתר לקשר המאמר בסברת הגאונים דכל דבדעבד אסור חיישינן לשמא ישכח לזאת כיון דאם לא החזיר שלום נקרא גזלן לזאת יקדים הוא מחששא דשמא ישכח להחזיר אלמלא שאין משיבין על אגדה יש להשיב דאם כן יתקן א"ע ויקלקל את חבירו דשמא לא ישיב ויקרא גזלן וגם הוא יעבור על ל"ע לת"מ (אשר קיי"ל דגם בחד עברי דנהרי עכ"פ מדרבנן אסור וכמש"כ התוס' ורא"ש ז"ל בריש שבת ומיפסקא באו"ח שמ"ז במג"א סק"ד וביו"ד סי' קנ"א) ויותר מסתבר בזה דברי רבינו המהרש"א ז"ל דדוקא לחבירו שרגיל לתן לו שלום יקדים הוא כי בטוח הוא שלא יבא מכשול לחברו על ידו להקרא גזלן כי בוודאי ישיב לו (ומש"כ המהרש"א ז"ל דבעכו"ם ל"ח לזה כעין סעד לשיטת הש"ך ביו"ד שם סק"ו דבעכו"ם לא חיישינן בחד עברי דנהרי והדברים ארוכים ואכ"מ) יע"ש ובפשיטות יש לפרש דכיון שחבירו רגיל להקדים לו שלום מחיוב עפ"י התורה בראשונה ועפ"י שכל אנושי באחרונה לכבד את חברו ג"כ בהקדמת שלום כי אינו יכול לפטור א"ע רק במה שמחזיר לו שלום דכיון דבלא החזיר נקרא גזלן אין זה אלא כפריעת חוב לזאת יקדים לו שלום. ואחתום בברכת שלום:

חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה