באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אורח חיים · סימן ט
לגיסי הה"ג וכו' מ״ה מנשה ראבין נ״י רב ביאמסי.
מכתבך קבלתי, ובדבר שאלתך אם רשאין לקח ס"ח מביהמ״ד לביה"מ אחר בנתנוהו סתם. יעיון מג״א ז"ל סי' קנ"ג ס"ק כ"ב שכ' דכיון שהמנהג כן הו"ל כאלו התנה בתחלה שלא תחול קדושת רבים עליהם יע"ש אשר בזה תשובה למש"כ בשם הד"ח להעיר ע"ז מירושלמי בפ' הבונה ה' ג' הובא גם בר"ן אלפסי ז"ל שם. והקימות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט בעצים אלא איזהו קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום כן י"ל בזכה להנתן בביהמ"ד זה קנה מקומו בכאן שלא ינתן לביהמ"ד אחר. מלבד מה דלאחר שהביא המג"א ז"ל בסי' ח' משל"ה לחוש לירושלמי בציצית שלפניו שיהיו לעולם לפניו הביא בשם רבינו הקדוש האר"י ז"ל דלא היה מקפיד על זה. גם בדפנות הסיכה שכ' במהרי"ל בשם מהר"ש ז"ל שהיה מסמן מטעם זה נראה דלא עשה זה רק בדרך הידור ולא דס"ל הכי לדינא לדון מכח זה להוציא מכחו של מוחזק בס"ת שלא יעשה כאדם העושה בשלו. וגם הפוסקים לא הביאוהו אך בבה"ט סי' תר"ל וכאשר העיד ע"ז גם בספר בכורי יעקב שם ס"ק ט״ז. ומש"כ אתה גיסי יקירי בדרך ואולי יש לחלק בבכורי יעקב שם כ' בדרך ברור וז"ל. ולפענ"ד נ' דאין דומה כלל כו' דבשלמא שם לצפון יש קדושה יותר שק"ק נשחטו בצפון דווקא ושלחן בצפון. וכן לדרום יש קדושה יתירה שמנורה בדרום לכן אין מורידין בקדושה אבל בציצית ודפנות הסוכה אין ק' לאחת מחברתה לכן אין מקפידין לסימן עכ"ל. ונראה דלזה כוון קרבן העדה שם שפי' ינתן בצפון ששם השלחן ינתן בדרום ששם המגורה כי לכל רוח יש מעלה וקדושה מיוחדת משא"כ מביהמ"ד לביהמ"ד ויש ליישב בזה דקדוק קה"ע שם בהא דנאמר שם בירושלמי. אילין דר' הושיעא ודבר פד הגון שאלין בשלמיה דנשייה בכל יום והוון אזלין דר"ה עלין קדמאי ונפקין קדמאי אזלין אלין דבר פזי ואיתחתנות בנשיאותא אתון בעיין מיפול קדמאי אישתאלת לר"א אמר לון ר"א והקימת את המשכן כו' ודקדקו הי"מ מה לקרשים שלא נשתנו אבל אלו שנשתנו למעליותא שנתחתנו לנשיא למה לא יזכו ליכנס תחלה כו' יע"ש. ולהאמור דמסתמא היה לדר"ה מעלה יתירה בחכמה או בזקנה על אלו דבר פזי שזכו ליכנס תחלה. ולאח"כ מלבד מעלתם של אלו דבר פזי נתוסף להם עוד מעלת החיתון וקורבה לנשיא אשר הוא בדדמי ממש לקרשי המשכן כי מנורה בדרום אשר הרוצה להחכים ידרים בנר מצוה ותורה אור שעדיף ממעלת השלחן שבצפון. אולם עוד מעלה לרוח צפון מקורבת עבודת בית ה' שק״ק נשחטין בצפון, מ"מ לא נחשב זה להעדיף מעלת רוח צפונית כי לקרשי דרומית יחשב למעלין בקודש אך כא"א בזכותייהו קיימו ה"נ בדר״ה ודבר פזי גם לאחר החיתון לא ידחו דר"ה כיון שזכו מאז וא"ש.
וכ"ז ביש לכל מקום מעלה וקדושה מיוחדת משא"כ מביהמ"ד לביהמ"ד דכולהו חדא קדושה נינהו ומבואר ברדב"ז ז"ל בתשו' ח"ב סימן תרמ"ד. שכ' בנידון דידיה וז"ל. ועוד יש טעם אחר דלעולם הן בחזקת בה' של ירושלים תובב"א שהרי כשיבוא שמעון להוציאם ולהוליכם לצפת כפי תנאו אומרים לו ב"ד אין אתה יכול להוליכם דמעלין בקודש ולא מורידין וקדושת ירושלים עדיפא טפי מקדושת א"י כו' יע"ש בכל חלקי התשובה באריכות אשר נשמע כמבואר ברדב"ז ז"ל דמביהמ"ד לביהמ"ד אין עומד כלל לשאול אך מירושלים לשאר מקומות מפני דמעלין בקודש והוא כדאמרי' בירושלמי פ"ג דסנהדרין ה' ט' ולא עוד דשבק ספרים כתב ר"א לירתוי ספרים שזכה בהן א"י אין מוציאין אותם חו"ל אשר זה יסוד וסעד לפסק הרדב"ז ז"ל וצ"ע למה לא הביא הירושלמי לפסקו. אולם כ"ז בלא התנה. אמנם בהתנה הלא מבואר בירושלמי שם ר"נ בשם ר"א אם כ' ע"מ להוציא מוציא. וכתיבה לאו דווקא כמבואר שם במראה פנים יע"ש ועתה שהעיד המג"א ז"ל דהמנהג כן למכור והוי כהתנה ע"מ שלא תחול בזה קדושת רבים והארכתי בזה קצת בספרי בחי' למגלה כ"ז יע"ש שיישבתי בזה הערת המחנה אפרים ז"ל בה' צדקה סי' י"ב. וכן מבואר ביו"ד סי' קס"ט סי"ח בהג"ה ובאו"ח סי' רע"ט ובחו"מ רס"י ס"ז ובשם תשו' הרא"ש ז"ל ועוד בכמה דוכתי דכל שהמנהג כן הוי כהותנה בפירוש. וא"כ מלבד מש"כ לעיל לא דמי כלל להך דירושלמי בקרשים שלא היה שם שום תנאי כלל, משא"כ בנתינת ס"ת לביהכ"נ דסתמא הוי כהתנה פשיטא דיכול להוציא מביהמ"ד לאיזהו מקום קדושה שירצה כאדם העושה בשלו. וכן ראיתי בספר אורחת חיים בסי' קנ"ג בשם שו״ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' י"ט והרי בשמים סי' קמ"ה וספר משא חיים (כולם אינם תי' לעיין בדבריהם) בהוראה פשוטה דמחויבין הקהל להחזיר לו הס"ת ושהוא יתן אותו לאיזהו צבור שירצה ויעיון בעבוה"ג סי' מ"ט בסוף התשובה וזה פשוט וברור כי אותו כח שיש לאב הנחיל ליורשיו אחריו וכמבואר בתשובות אחרונים. וגם אני בעניי בארתי כן להלכה בספרי בחי' למגלה שם יע"ש וכן עמא' דבר והוראתך שהורית כי הרשות ביורשיו לקח הס"ת לביהמ"ד אשר המה מתפללים היא ברורה ודעתך בזה דעת תורה. והנלע"ד כתבתי:
חיים מרדכי.