אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אורח חיים › סימן ח

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן ח

סימן ז

להרב הגדול וכו' מו"ה נחום שעכטער נ"י אבד"ק דארבאן.

בדבר שאלתו אם לעשות מעשה כהוראת הגאון מהרש"ם ז"ל מברע זאן בתשובותיו ח"א סי' רי"ד. הנה פתח דבריו באותה תשובה יאירו להעיר על שיטת ר"ת ז"ל המובא בהגהמדר פ"ח דגיטין ותומים סי' ט"ו דדוקא אם בגדיהן עליהן קדושתן עליהן והיינו בזמן הבית שהיו מקריבין קרבנות כדכתיב כי את לחם א' הם מקריבים. דהלא מת"כ פ' אמור וחינוך סי' רס"ט ותוס' מנחות ק"ט ע"א מתבאר דגם בע"מ בכלל קדושה מריבויא דוהיו קודש דמזה נראה דגם בזה"ז שאין מקדש ואין בגדיהם עליהם קדושתן עליהם דלא גרעי מבע"מ שאין מקריבים ואעפ"כ קדושתן עליהן עכת״ד י"ל עפמש"כ התוס' במנחות נ״ו ע"ב ד"ה הכל מודים הקשה הר"י כו' ופריך וליהוי כמטיל מום בבע"מ אע"ג דלא חזי לא לגופיה ולא לדמי' והשתא הרי מחמץ אחר מחמץ דל"ח לא לגופיה ולא לדמי וחייב. וי"ל דבזה"ז יש לפטור יותר ע"כ יע"ש ובע"ז י"ג ובהגהות רע"א ז"ל שם וברי"ט אלגאזי ז"ל בפ"ה מה' בכורות. ובספרי חידושי בן יאיר יישבתי תמיהתם עפ"י דברי התוס' האלו דבזה"ז דשום בהמה לא חזי גרע מבע"מ בזמן שביהמ"ק היה קיים דעכ"פ אחריני חזי יע"ש. וה"נ י"ל דבע"מ בזמן שביהמ"ק היה קיים כיון דאחריני בגדיהן עליהן לזאת הקדושה מרחף גם על בע"מ. משא"כ בזה"ז שאין גם אחד אשר בגדי כהונה עליו ואין סתירה מת"כ לשיטת ר"ת ז״ל.

ויש לעיין כיון דבקרא מבואר קדושים יהיו וגו' כי את אשי ה' לחם א' הם מקריבים. וכן וקדשתו כי את לחם א' הוא מקריב. להגיד מה גרם וכמבואר שם בת"כ. א"כ תלוי אי דרשינין טעמא דקרא או לאו שהוא פלוגתא ישינה בש"ס ופוסקים ועדיין במחלוקת שנויה שאין בזה הלכה קבועה וברורה, והדברים עתיקים וארוכים ואכ״מ להאריך.

ומה שדקדק המהרש"ם ז"ל שם בכתובות כ״ד בהא דקאמר רבא אנא מתניתא ידענא דהול"ל בלשון ת"ש וכדומה כדנקט בכל דוכתי ואמאי הוציא א"ע מן הכלל באמרו אנא מתניתא ידענא והאריך בזה בדרך פלפול, ולענ"ד נראה בפשיטות עפמש"כ המהרי"ק ז"ל בשורש פ״ד הובא במלוא הרועים. הטעם שמאביי ורבא ה' כבתראי אף נגד רבותם מפני שמזמנם ואילך היו מתנו הלכתא בי"ג מתיבתא כמש"כ בפ"ג דברכות ואספו ולקטו כל הברייתות והבינו שרבם הלך עפ"י ברייתות ר"א, והם מצאו ברייתא אחרת שחולקת על זה, ולכך חלקו על רבם. ולזאת בראשית ששאל רנב"י לרבא מהו להעלות מנ"כ ליוחסין השיבו פלוגתא דר"ח ור"א, וכיון ששאל עוד הלכתא מאי כי הכרעת רבא תכריע השיבו אנא מתניתא ידענא שהוא הטעם דקאים הלכתא כבתראי מאביי ורבא ואילך כי אנא לשלול גם רבם כי ברייתא א"צ אמורא לידע כולם מתניתא ידענא אשר בידינו עוד יותר מקמאי וכמש"כ המהרי"ק ז"ל והוא פשוט ונכון.

ומה שהניח בצ"ע לדעת האחרונים בשיטת הרמב"ם ז"ל דמ"ע דוקדשתו נאמרה גם על לפתוח ראשון והוא מה"ת, מירושלמי דספ״ה דגיטין דלרשב״י דהוא מה״ת מקרא דויתנה אל הכהנים וגו' ואח"כ אל זקני ישראל דבוודאי זקני ישראל היו הסנהדרין ואפ"ה קדמו הכהנים להם. וכיון דהר"ם ז"ל פ' דהוא מ"ע מה"ת איך פ' בפשיטות בפיה"מ דת"ח קודם, וסיים שאין כזה מחלוקת כלל והוא נגד הירושלמי ע״כ. יעיון בשיירי קרבן שם בירושלמי דדרשה דוקדשתו אם שהוא דרשה גמורה. ומה"ת לא איירי אלא בזמן שאינו ת"ח או בשווין יע"ש. והרמב"ם ז"ל בפיה"מ ובפ"ד מהי כלי המקדש לא הביא אך הקרא דוקדשתו שהוא מש"ס בבלי ולזה כיון שאין כאן מחלוקת כלל, כי גם אם הוא דרשה גמורה ומה"ת מ"מ ת"ח קודם וכמש"כ הש"ק ופשוט.

והנה בגוף הדין האריך המהרש"ם ז"ל בראשי בסתירת דברי הרמב"ם ז"ל מפיה"מ בגיטין שם דמהני מחילת הכהן למש"כ בסה"מ מצוה ל"ב דאפילו ימאנו לא נשמע להם כי זה כולו הגדלה להשי"ת אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו. והביא בשם מהר"י לבית לוי ז״ל ליישב זה בתרי אנפי (יעוין בהגהות רב"פ ז"ל סי' קכ"ח על הט"ז ס״ק ל"ז שהעיר ג"כ בזה, וכוון לתי' הראשון של המהר"י ז"ל) והוא תי' דלפעמים מהני מחילתו משא"כ לעולם יע"ש ובחתם סופר ח' או"ח סי' כ״ד שכ' ז״ל. ואע"ג דכהן שרצה למחול משום דרכי שלום. נהגו בכל תפוצות ישראל אפילו כהן ע"ה קודם לת״ח מופלג ורמב"ם בעצמו שקרא תגר בפי' המשנה ס"פ הני״ז מ"מ בחבורו פ' כמנהג כו' א"כ אינו יכול למחול. היינו לאדם פרטי משום דאתי לאינצויי לאמור גם אני חשוב כזה, ומאי חזית כפירש"י ס"פ הני"ז. אבל היכא דמוחל לצבור לעשות תקנה על מקרה ידוע כנידון שלפנינו או נידון מהרי"ק לית לן בה עכ"ל. אם כי בסה"מ כ' רמב"ם ז"ל הטעם דכבודו הוא כבוד ה' מכל זאת נראה כי לצורך תיקון ושלום לצבור יכול למחיל' העין סעד מדוד מלך ישראל שמחל לשמעי לצורך תיקון המלכות כפשוטו או מטעם אמרם ז"ל אם כי מלך שמחל על כבודו אין כבידו מחול וגם חכם על בזיונו א"י למחול כמבואר בכ"מ בספ"ז מה' ת"ת בשם הראב"ד ז"ל מ"מ למען השלום יכולין למחול וכאמרם ז"ל בנדרים ס"ו ומה לעשות שלום כו' יע"ש. והמהרש"ם ז"ל שם כ' וז"ל. ויען כי המחבר מהר"י לבית הלוי ז"ל היה רב קדמון ואין הספר מצוי טרחתי להעתיק תו"ד בקצרה אשר זאת תורת העולה מדבריו דלתקן לשנות רק לעתים מיוחדות תקנת חז"ל משום דיש אין חשש כלל אשר מזה ימצא סעד גדול למה שתיקן כת"ה למען השלום אשר בב' וה' ובמנחה שבת שעולים רק ג' יקראו לישראלים שלשתן ובשוי"ט תהי תקנת חז"ל קיימת להקדים הכהן. ואני מוסיף שהרי מדין הש"ס בב' וה' ליכא תקנתא כלל דלא שכיחי רבים כדאיתא בגיטין נ"ט ע"כ אלא שהתוס' וש"ס כ' דהאידנא שכיחי רבים בב' וה' כמו ביו"ט ובאמת שאין כל העתים והמקומות שוין בזה עכ"ל. ומה שהביא שם לדון בזה מכח דברי הב"י באו"ח סי' י״ג ומג"א סי' ש"א כעין זה גם בחת"ס חיו"ד סי' קפ"ב גבי שיעור כתמים כבזמן חז"ל אם כי אין זה רק לסניף ואין לסמוך ע"ז וכאשר סיים גם הוא, והעיקר מטעמא שהבאתי בשם מהר"י לבית לוי דלבטל רק לפרקים והוא לצורך ד"ש אין חשש. אמנם ריהטת דעת האחרונים בתשובותיהם נראה להחמיר יעיון שו"ת תשובה מאהבה סי' צ"א וחת"ס סי' כ"ד ומבלי לחלק בין ב' וה' לשוי"ט מ"מ בנידון כת"ה שאין לוי בביהמ"ד ואך כהן אחד ועולה בשוי"ט וב' וה' בכל המנינים שני עליות גם במקום לוי, אשר עי"ז נעשה מבוכה גדולה וקטטה בביהמ"ד אין מקום רעש לכשנגדו שהרעיש על הוראת כת"ה לצדד להקל בב' וה' מכח הוראת מהרש"ם ז"ל. ואני מוסיף דגם בב' וה' לפרקים יקראו גם לכהן תחלה לקיים תקנת חז"ל. והכהן ימחול אשר למען הצבור והשלום בוודאי יכול ומהני מחילתו מכל הני טעמים הנאמרים ויעיון ר"ן ז"ל במגלה בפ' הקורא שיטתו דוקדשתו נאמר עיקרו בכה"ג, ויעיון רמב"ם ז"ל פ"ה מה' כלי המקדש ה' ג' וחייב כה"ג לנהוג כבוד בעצמו כו' רצה הוא שירחצו אחרים עמו הרשות בידו. ואולי במלך ברמב"ם ז"ל ס"ב מה' מלכים ה' ג' לא תלה ברצה, יען דכה"ג שמחל על כבודו כבודו מחול, וכמש"כ הלח"מ שם יע"ש וק"ו בכהן הדיוט. אמנם דרך היותר נכון וטוב לראות שיתפלל גם לוי מעיר בביהמ"ד זה או כי הכהן יתפלל בביהמ"ד אחר אשר אז כ"א על מקומו יבוא בשלום כתקנת חז"ל בהלכה ברורה מפני דרכי שלום ולא מצא הקב"ה כלי כהן לוי ישראל מחזיק ברכה לישראל אלא השלום.

והנלע"ד כתבתי:

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה