אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אורח חיים › סימן ז

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן ז

סימן ו

להתורני כו' ר' מאיר דוף נ"י בעיר ואססי.

מכתבו הגיעני, והנה שאל אם יש צד היתר לעשות נשואין בבית המדרש היינו קודם החופה מחולות נשים ובתולות ואחר החופה הסעודה כנהוג מצ"א אנשים ומצד השני נשים כנהוג בזמנינו לדאבון נפשינו נשים וראשם פרוע מובן מאליו שאחר המשתה ראוי ונכון לשמח חתן וכלה במחולות וריקודים נשים לבד ואנשים לבד רק משפחה ביחד כנהוג עכ"ל שאלתו.

גרסינן במגלה כ"ח בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין מטיילין בהם כו'. ואיפסקא בטוש"ע או"ח סי' קנ"א, וברמב"ם ז"ל פי"א מה"ת ה' ו' ז"ל. ב"כ וב"מ אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה (יעיון ספרי חב"י בחי' יומא ז' ע"ב ד"ה ועתה נחזה בסה"ד) ואין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהן ואין מטיילין בהן כו' וחכמים ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהן מדוחק עכ"ל ויש מהדיוק בלשון הרמב"ם ז"ל המזוקק שבעתים כלישנא דתלמודא, ובגמ' הלא נאמר על פיסקא דואין נאותין בהן אמר רבא חכמים ותלמידיהן מותרין דחמר ריב"ל מאי בי רבנן ביתא דרבנן. הרי דגם איסורא של ואין נאותין לא נאמר לחכמים ותלמידיהם. ולמה שינה הרמב"ם ז״ל ושאר פוסקים וכ' זה לענין אכילה ושתיה ולא כ' כלישנא דתלמודא אי לסתום ולאמור כי חכמים ותלמידיהם שרי בכולן, ולב״ח שם בשיטת הרמב"ם ז״ל דרק אכילה ושתי' לא היתר אך מדוחק יען דאית בהו קלות ראש ביותר וכמש"כ שם בתוס' משא״כ שאר צרכים שאדם משתמש בהם שרי לת"ח גם שלא מדוחק יע"ש א"ש כי הרמב"ם ז"ל פרט אכילה ושתי' דאך זה לא היתר אלא מדוחק, והטור ושאר פוסקים שהתירו גם שלא מדוחק נקטו א' וש' לרבותא דגם בזה שרי אף שלא מדוחק. אולם לשיטת הב"י זיל שם בדעת הרמב"ם ז"ל דלא ס"ל לחלק בין א' וש' לשאר מילי. טעמא בעי בשינוי לשון הרמב"ם ופוסקים ז"ל לכתוב היתרא על א' וש' ובש"ס נאמר על פיסקא דואין נאותין כי חכמים ותלמידיהן מותרין. וביותר ק' לשיטת המג״א ז"ל שם בסק"ב דדווקא אכילה ושתיה (יעיון ירושלמי פ"ג דמגלה ה' ג' בגליון הש"ס שהעיר דמירושלמי לא משמע הכי יע"ש) הותר לת"ח ולא שאר מילי אשר מפיסקא דש"ס ל"נ הכי לכאורה.

ונלע"ד דיש מקום לפרש דלזאת הובא דברי רבא על פיסקא דואין נאותין כי רש"י ז"ל פי' ואין נאותין ואין מתקשטין. ופירש"י נובע מהא דאמרי' ביומא י״א ע"א מאי נאותיות מתקשטות (יעוין בהגהות רש"ש ז"ל) וביומא פירש"י ז"ל אע"פ שהנשים מתקשטות שם בבשמים כו' יע"ש. ובברכות מ"ג אמרי' ת"ר הביאו לפניהם שמן ויין כו' וחוזר ומברך על השמן וטחו בראש השמש. ואם שמש ת"ח הוא טחו בכותל מפני שגנאי לת"ח לצאת לשוק כשהוא מבושם. ת"ר ששה דברים גנאי לו לת"ח אל יצא כשהוא מבושם לשוק (במס' ד"א זוטא פיו ליתא מלת לשוק) כו' יע"ש ומשמע קצת מהא דבשמש ת"ח טחו בכותל ולא בראשו יען שגנאי לת"ח לצאת כשהוא מבושם לשוק דגם בבית לא היו רגלין הת"ח להתקשט בבשמים כדי שלא יבואו לצאת לשוק ויעיון פמ"ג אי"ח סי' רנ"ב בא"א ס״ק כ"ו כעין זה) מבושם (אם דבברכות שם אמרי' דאזהרה זו לא נאמרה לת"ח רק במקום דחשודין יעיון ברמב"ם ז"ל פ"ה מה"ד ה"ט אשר סתימתו יורה שנאמר לת"ח בכל מקום ובכל זמן יע"ש ובלח"מ) ולפ"ז י"ל דלזאת הובא מאמר רבא על פיסקא דואין נאותין, כי מזה יש סעד לדברי רבא כי ואין נאותין כלומר ואין מתקשטין בבשמים בביהמ"ד ע"כ לא נאמר לת"ח כי בלא"ה אין דרכן של ת"ח להתקשט בבשמים גם בבית כדי שלא יבואו לצאת לשוק וביחוד בבית המדרש דכמקום של רבים יחשב, ועכצ"ל כדאמר רבא דחכמים ותלמידיהם מותרים בכל אלה יען כי הוי ביתא דרבנן. וכל אזהרת הברייתא לא נאמר לת"ח (יעיון ב"ח שם) ולהך פירושא הלא לא הובא מאמר רבא על פיסקא דואין נאותין להתיר זה לת"ח. אך דמואין נאותין כעין סעד דכל אזהרת הברייתא לא נאמרה לת"ח, ולזאת שפיר נקטו הפוסקים היתרא לת"ח לאכילה ושתיה יען כי זה נאמר לאיסור בראשונה בברייתא לאין ת"ח (וגם הוא שכיח וצריך ביותר לת"ח ותלמידיהם בביהמ״ד) לכל מר כדאית ליה לרמב"ם ז"ל דווקא מדוחק ולטור גם שלא מדוחק ולשיטת המג"א ז"ל שאר מילי לא היתר גם לת"ח אך אכילה ושתיה ולק"מ וכדאמרן.

אמנם יותר נלע"ד דהרמב"ם ז"ל מפרש (אך מכ"מ שם שהביא פירש"י ז"ל ל"נ כן) כפי' המאירי שפי' וז"ל. ואין נאותין בהם כלומר כאדם המתיישב בה כעומד בביתו אלא שיעמוד בה באימ' וכמו שבא להתפלל עכ"ל ונ' דהמאירי מפרש בדאמר רב כהנא ביומא שם ניאותיות רוחצת ופי' הריטב"א ז"ל שם בחי' כי ר"כ מפרש נאותות מלשון הנאה יע"ש ולפי"ז הוא שם הכולל לכל הנאות כי לא נתנו בהכ"נ וביהמ"ד להנות כמו מביתו לזאת הובא ע"ז מאמר רבא כי ת"ח מותרין בכולן יען דהוא ביתא דרבנן. ויש להסביר עוד כי עיקר האיסור הוא למען לעמוד באימה ויראה בביהכ"נ וביהמ״ד והת"ח המובדלים גם בפעולותיהם משאר העם כי כל מעשיהם נאים ומתוקנים ביותר וכמש"כ הרמב"ם ז״ל בפ"ה מה' דעות א"כ המה עומדים בכל עת באימה, ושחוק וקלות ראש רחוק מכליותיהם ולזאת ת"ח מותרין בכולן (יעיון מג"א סי' מ״ד סק"ב ובספרי חב"י בחי' יומא ז' בפרטי דינא דהסיה לענין קדושת תפילין בפן הב' יע"ש) ובגמ' נאמר היתרא דת"ח בכלל על כל הנאות בביהכ"נ לזאת נאמר בציון על ואין נאותות, אבל הרמב"ם ופוסקי' ז"ל שפי' פרטי הברייתא להלכה נקטו אכילה ושתי' להתירא דת"ח הנשנית ראשונה בברייתא ושכיח וכנ"ל ויעיון בירושלמי מגילה שם דלא נאמר בברייתא ולא נאותין, ומאמר דריב"ל להיתרא לת"ח נאמר על כל הברייתא וא"ש בפשיטות וכמובן.

והנה חזי' לרמב"ם ז"ל ועוד פוסקים כי גם לח"ח הותר א' ו"ש אך מדוחק כדי שלא יתבטלו מלימודם ומטעמים הנ"ל, ולהאכיל לעניים. הוא פלוגתא דרבוותאי בהא דאמרי' בפסחי' ק"א לאפוקי אורחין ידי חובתן דאכלו ושתו וגנו בבי כנשתא שיטת התוס' שם במגלה ופ"ק דב"ב דקאי על החדרים הסמוכין לביהכ"נ אבל בביהכ"נ עמו אסור וכן פי' המאירי וריטב"א ז"ל שם והוא שיטת רוב המפרשים. אמנם ברין אלפסי ז"ל שם בפסחים כ', וז"ל ואפשר דאורחין מותרין ״שמצות הרבים היא״ שאוכלין שם מקופה של צדקה של בני העיר עכ"ל יע"ש ובר"ן פ"ג דמגלה ד״ה בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשיות בשם הרמב"ן ז"ל ולזה הסכים גם הרשב"א ז״ל בתשו' חלק רביעי סי' רע"ח יע"ש ובב"י וב"ח סי' קנ"א ובטו"ז סק"א, ובמג"א סי' רס"ט סק"ב ופרמ"ג שם, ויש להעמיס בלשון הזהב של הר"ן ז"ל שכ' שמצוות הרבים היא כי היעב"ץ ז"ל בהגהותיו במגלה שם כ' ליישב דלכך הותר לאורחין יען דהוי סעודת מצוה, ושדי שם נרגא בזה, בהג"ה במוסגר דמי התיר לאורחים גופייהו כי המצוה היא להנותנים אבל לא למקבלים יע"ש, ונ"ל לשי' התוס' בשבת ד' ד"ה וכי אומרים לו דאם דקיי"ל דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך מ"מ במצוה דרבים לא אמרי' הכי וכדמוכח מברכות מ״ז דר"א שחרר עבדיו להשלימו לעשרה אם דכל המשחרר עבדו עובר בעשה מ"מ מצוה דרבים שאני יע"ש ובפסחים פ"ח ד״ה כופין ובגיטין מ"א וכמה דוכתי ויעיון מג"א ש"ו ס"ק כ"ט] והיינו טעמא איכא גם הכא שהותר לעניים לאכול למען יזכו ע"י בני העם שמסרנסין אותם וזה שדייק הר״ן ז״ל ואפשר דאורחין מותרין שמצות הרבים היא' אשר ברבים לא נאמר הכלל דא"א לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ולזאת הותר לאורחין לאכול בביהכ"נ למען יזכו ע״י הרבים ומיושב הערת המגיה ומדוקדק לשון הקדוש מר"ן ז״ל.

אמנם גם לתוס' ושאר פוסקים דגם אורחין אין רשאין לאכול בביהכ"נ הוא רק מטעמא כי המצוה הוא לבני עיר אבל עצם הסעודה אינו סעודת מצוה. כי בסעודת מצוה שרי לכ"ע וכמש"כ הפוסקים מירושלמי פ"ק דפסחים בעי ר"י ב"כ ובתי מדרשות מאי שיהיה צריכין בדיקה כו' שכן מכניסין לשם בשבתות ובר"ח פי' הסעודו' שהיו עושין כשמקדשין את החודש ולי"ג בעיבורית ובר"ח היינו הסעודה שהיו עושין בעיבור השנים יע"ש בק"ע ופ"מ וגה"ש:

ואיפסקא בטוש"ע שם שם סעי' ד' אולם כ' שם המג"א בסק"ה ובסמ"ק כ' דסעודת מצוה מותר ופי' בהג"ה כגון עיבור שנה שאין בה קלות ראש פי' דאין עולין בה אלא בפת וקטניות. הרי מפורש דסעודה גדולה אסור וכמש"כ שם מחה"ש תובקלויזען שעושין גם סעודת נשואין, יעיון ב״י ז"ל בסי' קנ"א בשם נ״י ומהריב״ח ז"ל ובש"ע סעי' ב', וכיון שכן המנהג אדעתא דהכי נעשו והוי כהתנו יעיון רמ"א ז"ל באו"ח קנ"ד סעי' ח' וביו"ד רנ"ט סעי' ב' ולכמה פוסקים מהני תנאי בביה"כ גם בישובן יע"ש בסי' קנ"א ובמג"א סק"ב, ועוד יש לחלק יעיון דברי חיים ח"ב ח"מ סי' ל"ב וכמובן) והפמ"ג שם בסק"ה כ' וז"ל, סעודת מצוה שיש בה שכרות אסור אף בביהמ"ד יתום ויתומה או כדומה אפי' סיום מסכתא הואיל ויש בה קלות עכ"ל הרי הוראה מפורשת מפי רבינו עמוד ההוראה אשר כל בית ישראל נשען עליו כי גם סעודת נשואין מיתום ויתומה אסיר לעשות בביה"מ ובפרט לעשות מחולין וריקודים. מאנשים נשים משפחה ביחד כנהוג כעו"ה, אשר אוי שכך עלתה בימינו כי עוד במקדש מעט יעשה כזאת? שמעו זאת הזקנים ההיתה כזאת בימיכם ואם בימי אבותיכם ? אשר נשים פרועי ראש העוברים על דת התורה, ואנשים ביחד ירקדו בבית ה'? האם יש לך קלות ראש יותר מזה ? ועוד ועוד. יכל מי שיראת ה' בלבו, מחיוב להשתדל בכל עוז לבטל מנהג הרע הזה שהוא נגד דת התורה. ושכרו יהיה הרבה מאוד משמים בהחזקת תורת א' חיים. ובזה אחתום את שמי:

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה