אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אורח חיים › סימן טו

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן טו

סימן יד

ובדבר שאלתו, וז"ל בישוב שמצוי שם לערך י"א י"ב יהודים והביאו להם מגלה ממקום אחד והיו בה חסרות ויתרות מאותיות שאינם מאותיות השורש. ואחד מהצבור רוצה לעשות עיקר המצוה כתיקונה ששמע שבכפר אחד סמוך למקומו יש שם מגלה כשרה לכתחלה בלי חסר ויתיר ורוצה לילך לשם לקרות במגלה הכשרה לכתחלה, אולם אין שם עשרה כ"א ג' יהודים איך להורות בזה הלכה למעשה עכ"ל שאלתו. הנה במגלה ה' ע"א. אמר רב מגלה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד שלא בזמנה בעשרה. ר"א אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה, הוה עובדא וחש ליה רב להא דר"א. ומכח זה דחש ליה רב לדר"א צבא רב מגאוני קמאי דקבעו הלכתא כר"א. אולם לעומתם רוב הראשונים ז"ל פסקו כרב מטעם המבואר בתוס' ורמב"ן ור"ן אלפסי ז"ל יע"ש, ובב"י וב"ח בסימן תר"צ באורך טעם פסקם. ואור חדש בטעם פסק זה מצאתי באו"ז סי' ש"ע וז"ל:

ואני המחבר מביא ראיה מפ' אלו טרפות דאע"ג דחש לה רב להא דר"א אין להוכיח מכח זה שאין הל' כרב. דת"ר (בחולין מ"ה) חוט השדרה שנפסק ברובו דברי רבי, ר"י אמר אפי' ניקב הורה רבי כר"י. אמר ר"ה אין הל' כר"י. ועתה ע"כ רבי שהורה כר"י לא הדר ביה משמעתיה דאי הדר ביה מאי קאמר אין הל' כר"י. והא רבי הדר ביה אלא וודאי מה שהורה לא עשה כ"א לחומרא בעלמא הכא נמי הא דחש לה רב להא דר"א לא עשה כ"א לחומרא בעלמא. ושפיר אפשר שהל' כרב עכ"ל. ונלע"ד די"ל בשיטת דעת הפוסקים הכא כר"א מדחש ליה רב, דשאני התם דאמר ר"ה בפירוש דהל' כרבי היכא דאתמר אתמר. ואדרבה יש לעשות כעין סעד לשיטתם. דזה כלל ידוע דה' כרבי מחבירו (עירובין מ"ו) ולר"נ גם מחביריו (ב"ב קכ"ד) ולמה איצטרך כלל ר"ה לאמור דה' כרבי (ואם כי לפרקים מצינו בסוגיות הש"ס לפסוק ככללא הידוע הוא רק היכי דמסתבר טעמי דאידך או מטעמי אחריני יעיון בעיטור חלק שני אות א' מחכמה. ובחי' רשב"א ור"ן ז"ל בשבועות מ"ב וחי' ריטב"א ז"ל גיטין נ"א ובספרי חידושי בן יאיר בחי' לבכורות ל"ט כתבתי בזה יע"ש. ובנדרים כ"ג ע"ב איבעיא להו פליגי רבנן עליה דראב"י או לא. ואת"ל פליגי הלכתא כוותייהו או לא יע"ש בתוס' ורא"ש ז"ל מש"כ בישוב הקושיא דהלא בלא"ה קיי"ל משנת ראב"י קב ונקי. וי"ל דכיון דבנדרים נאמרה בלישנא דצריכה תיקון וכדאמרי' חסורי מחסרא והכי קתני כו' והאי כללא הלא נאמר אך היכא דמשנת ראב"י קב ונקי. ולזאת קבעי הש"ס אם גם הכא הלכתא כוותיה ואיצטרך לפרושי דגם בזה ה' כראב"י וא"ש) אך יען דהורה רבי כר"י, ואלמלי אתמר בפירוש הוי אמרי' דאין הל' כרבי מכח מה שהורה כר"י וא"כ הכא דלא אתמר בהדיא קיי"ל כר"א מכח מה דחש ליה רב. ובפרט לדעת קצת מפרשים דר"א אמר לעיכובא גם בדעבד וביחיד לקרות בלא ברכה איך חש רב לדר"א לחומרא ולא חשש לעומת זה לחומרא דאתי לקולא למאן דחזי דגם רב חש לדר"א לבוא לבטל מקרא מגלה בברכה באין עשרה. מכל זה עשו כידים מוכיחות דהדר רב משמעתיה לפסוק בהחלט כר"א כן י"ל בטעם פסק חלו הראשונים ז"ל.

אמנם רובא ככולא מקמאי ובתראי דפסקו כרב וי"ל דס"ל דכיון דשקיל וטרי הש"ס אח"כ ומי אמר רב הכי הוי כמבואר במסקנת סתמא דתלמודא דלא הדר רב משמעתיה. והל' כוותיה. אשר לזאת קשקיל וטרי תלמודא במימרא דרב איך נאמרה. ואולי יש להעמיס זאת בכוונת דברי ר"ח ז"ל שפי' וז"ל, א"ר מגלה בזמנה כו' וקיי"ל כרב. דהא ר"י אמר בפירוש בפרקין דלקמן הקורא במגלה כו' ר"א אמר כו' הוה עובדא כד' ואקשי' ומי אמר רב שנא בזמנה קורין אותה בעשרה כו' ואע"ג דחש לה רב להא דר"א קיי"ל כרב דאמר אפילו ביחיד עכ"ל אשר יש מהדיוק בלשונו הזהב דהלא בראשית כ' דה' כרב מדר"י קאי כוותיה. ולמה כפל עוד במסקנא לאמור ואע"ג כו' ולהאמור י"ל יען דיש מקום לאמור דרב קדר משמעתי' וא"כ רב ור"א קיימא בחדא שיטתא נגד ר"י אשר בכגון דא לא נאמר כללא בהחלט דהלכה כר"י גם נגד שניהם. לזאת הביא ר"ח ז"ל בראשית שקלא וטריא דתלמודא לברר איך אמר רב אשר מזה מוכח דקים ליה לתלמודה דלא הדר רב משמעתיה ואך לכתחלה לחומרא חש לדר"א. והוא שמסיק אח"כ ואע"ג דחש לה כו' קיי"ל כרב דאמר אפי' ביחיד. וזה קרוב לאמת בכוונת סידור לשון הגאון ר"ח ז"ל.

והנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מגלה ה' ז' כ' וז"ל, וכל אלו שמקדימין וקורין קודם י"ד אין קוראין אותה בפחות מעשרה עכ"ל. וכ' האור זרוע שם על דבריו. משמע אבל בזמנה א"צ עשרה יע"ש. ויש מהדיוק על הרמב"ם ז"ל שסמך על המשמעות ולא ביאר להדיא דבזמנה א"צ עשרה כדרכו. ונראה בהקדם מה שכתבתי בספרי ילקוט באר חיים מרדכי בישוב פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' תפלה ה' ג'. בהא דאמרי' בברכות ח' ע"א א"ל רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דר"ח במילי דבי כנישתא. א"ל הכי אר"ח מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב. אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות והיינו דארחב"א משמיה דעולא מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. ואמר אביי מריש הוי גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דארחב"א משמיה דעולא מיום כ"ו לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא ופסק כן הרמב"ם ז"ל שם אך שהתנה. והוא שיתפלל שם תפלת הצבור, אמנם בתר"י וכ"מ שם בשם הרמ"ך ז"ל כ' דמסוגיא דברכות ל' ע"ב שהביאה עוד הפעם האי דר"א ור' אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא הוו מצלי אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי לסעד דה' כרבנן להתפלל תפלת מוסף גם ביחיד. וכמש"כ שם תוס' ורא"ש ז"ל יע"ש במעי"ט יש סתירה לפסק הרמב"ם ז"ל יע"ש. ונלע"ד די"ל בשנדייק עוד במה שאמר אביי כיון דשמענא להא דאמר רחב"א כו' ולא אמר הא דאמר ר"ח אוהב ה' וגו' עפמש"כ הצל"ח בכוונת רש"י ז"ל שפי' המצוינים ציון ואסיפת צבור, דזה כשיטת הרמב"ם ז"ל שיהיו הד' אמות של הלכה מציון גם באסיפת צבור. ולפ"ז לדרשת ר"ח בעי' באמת צבור. ואביי שאמר דלא הוי מצלינא אלא היכא דגריסנא דמשמע גם ביחיד הוא מפני מימרא דרחב"א דאין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה לבד. גם כשהמה בלבד וביחיד וגם ר"א ור"א ס"ל כאביי ושפיר הובא בסוגיא דברכות ל' לסעד לפסוק כרבנן. אמנם רבא לא ס"ל הכי אך כדרשת ר"ח דבעי' גם מציון בצבור ולזאת גם במגלה כ"ט (לגי' הילקוט וכן הוא גי' הר"ח ז"ל ומיושב דקדוק הטורי אבן ושאר מפרשים שם יע"ש) אמר רבא הוי גריסנא בבי כנישתא דהוראת בי כנישתא מורה על צבור ופ' הרמב"ם ז"ל כרבא דקיי"ל כוותיה לגבי דאביי לאחד תורה ותפלה בקביעת מקום אחד ושיהיה עשרה אשר כל בי עשרה שכינתא שריא כאמרם ז"ל בסנהדרין וביחוד במקום קביעת ד' אמות של הלכה אשר שמה אוה ה' למושב לו וא"ש פסק הרמב"ם ז"ל.

ואם כי אין למדין משם לכאן אולם אנו רואין שיטת ודעת הרמב"ם ז"ל דעדיפא ליה מעלת הצבור לפחות בעשרה, אשר גם קביעת מקום מד' אמות של הלכה לא תעמוד לפניו. וביחוד בזה אשר גם רב חש לדר"א אך דרב חזר על עשרה וקבצן כפירש"י ז"ל ודעת הרמב"ם ז"ל לפסוק בהחלט כרב דבזמנה לא בעי' עשרה רק דמ"מ אי איכא עשרה טפי עדיף ברב עם הדרת מלך אבל א"צ לחזור אחריהם וכמש"כ שם המ"מ (יע"ש בלח"מ) בשיטת הרמב"ם ז"ל ואולי כוון בזה לתקן על מה שלא ביאר בהדיא דבזמנה ל"ב עשרה, יען כיון דגם בזמנה ס"ל לרמב"ם ז"ל דלכתחלה טפי עדיף בעשרה לזאת לא ביאר רק דקודם הזמן אין קוראין אותה בפחות מי' דמזה נשמע דבזמנה מעיקר הדין קורין אותה גם בפחות מעשרה ורמז לנו בהשמטתו מבלי לאמור זאת בפירוש דגם בזמנה בעשרה טפי עדיף דברב עם הדרת מלך וכמש"כ המ"מ בשיטתו, זה הנלע"ד להעמיס ברמיזת לשון צדיק ככסף נבחר של הרמב"ם ז"ל.

ולהלכה אם כי ר"ה גאון ור"ח ורי"ף ורמב"ם ור"ת ורמב"ן ומנהיג ואו"ז ואשכול ורא"ש ור"ן ושב"ל ורובא ככולא מקמאי ובתראי ז"ל דפסקו כרב הלא לעומתם יש גם צבא רב מגאוני קמאי הלא המה רב עמרם ובה"ג וספר עשרת הדברות ורגמ"ה ופרדס לרש"י ורבינו ישעי' ואגודה ומרדכי ז"ל ועוד אשר החליטו להלכה כרב אסי. ורבים מהם הסוברים דר"א לעיכובא אמר אשר גם בדעבד לא יקרא ביחיד ואם א"א לו יקרא בלא ברכה, ואם דלא קיי"ל הכי לדעבד. אמנם לכתחלה כמעט כולם באו לעמק השוה והכי איפסקא בש"ע סי' תר"צ דצריך לחזור אחר עשרה. ולזאת עדיף לשמוע מקרא מגלה בעשרה אם שאינה כשרה אלא בדעבד ע"י חסר ויתיר מ"מ בדעבד הלא כשרה ויצא לכ"ע וגם לברך עליו כמבואר בסוגיא ערוכה דמגלה י"ח ע"ב ובטוש"ע סי' תר"צ ותרצ"א סעי' ב' ברמ"א ז"ל מלקרות במגלה כשרה לכתחלה ואך ביחיד אשר לצבא רב מראשונים ז"ל אין לברך כלל דיש כאן חשש ברכה לבטלה וכמש"כ המרדכי בשם ר"ג ז"ל הובא בב"י ז"ל שם (ובס' ברכה גם בס"ס לברך דעת קצת אחרונים דאין מברכין מפני חומר דלא תשא יעיון שערי תשובה או"ח סי' ס' בשם הברכי יוסף ז"ל ורבינו הפמ"ג הניח זה בספיקא דדינא בכמה דוכתי. ויעיון לח"מ פ"ד מה' ברכות ה' ו') אם דנקטי' לברך גם ביחיד וכמש"כ שם הב"י ורמ"א ז"ל זה רק היכא דא"א אמנם היכא דאפשר אם כי המגלה היא כשרה אך בדעבד מכל זאת בעשרה עדיף משום פרסומי ניסא אשר לכתחלה צריך לחזור לרובא ככולא מקמאי או מטעמא דגם ר"א לא אמר רק לכתחלה וקיי"ל כוותי' או מטעמא דגם לרב אשר הכי נקטי' מכל זאת צריכין לחזור לכתחלה אחר עשרה כמבואר בפוסקים זה הנלע"ד להלכה ביש לפניו גם שניהם מכל זאת עדיפא מעלת עשרה גם בזמנה מטעמא דאמרן.

אמנם בשאלתו דצריך להניח מקומו ולילך לכפר הסמוך שיש שם מגלה כשרה גם לכתחלה אולם אין שם עשרה ובמקומו יש עשרה ומגלה כשרה אך בדעבד, פשיטא דא"צ לטרוח ולילך יעיון פסחים מ"ו ובטוש"ע סי' צ' דגם לתפלה בצבור לאחריו אך עד מיל. וגם יש בזה משום שיהוי מצוה וזריזין מקדימין למצוות יעיון פסחים ס"ח ומנחות ע"ב, ובמג"א סי' כ"ה סק"ב יע"ש ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ב ושבו"י ח"א סימן ל"ד שהרחיבו בזה הדבור והדברים עתיקים וארוכים, ואם כי מבואר להמעיין בדבריהם דמיד כלומר באותו יום לא קפדי' כ"כ על שיהוי מצוה הוא רק כשיעשה אח"כ המצוה מן המובחר ובהידור יותר, והוא כעין מש"כ התוס' בשבת ק"ו בד"ה חוץ כו' ור"ת מפרש כו' לפי שאין התיקון בא באותה שעה אלא לאחר מכאן כו' וקורע ע"מ לתפור כו' אע"ג שבשעת הקלקול אינו בא התיקון היינו משום שהקלקול גורם תיקון יותר טוב לבסוף כו' יע"ש אשר בזה מובן היטב. אם דקיי"ל דבעי' בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה מ"מ בעשה החמור שיש בה כרת או דרבים או דגדול השלום ל"ב בעידנא כמבואר בתוס' בכמה דוכתי יען כי בעי' התיקון בשעת קלקול של עקירת הלאו. אמנם אם התיקון הוא בעשה דחמור וגדול השלום אז לא איכפת גם אם בא התיקון אח"כ וכסברת ר"ת ז"ל. וכן כאן אם דמקלקל קצת בזריזין מקדימין למצוות מ"מ נדחה יען דגורם תיקון יותר טוב לבסוף לעשות מצוה מן המובחר ובאותו יום. אולם לדחות קריאה בעשרה במגלה הכשו״ה בדעבד מפני הקריאה דיחיד במגלה הכשרה לכתחלה מלבד האמור למעלה דקריאה בעשרה עדיפא. גם אם נימא דשווין המה דשניהם אך בדעבד בזה לכ"ע שיהוי מצוה לא משהינן ולילך ביום הפורים לכפר אחר כי חביבה מצוה בשעתה ולהקדימה ובפרט היכי דאיכא להסתפק שתעבור עשיית המצוה לכ"ע לא משהינן גם לעשות מן המובחר וכמבואר שם בתשובות הנ"ל יע"ש ובאו"ח סי' תכ"ו וכאשר אירע כן בנידון דידיה שבהליכה וחזרה היום פנה והפסיד מש"מ וגם סעודת פורים. מכל הלין טעמי פשוט וברור שאינו מחיוב וגם אינו רשאי לילך לכפר אחר אך שיקרא במקומו גם במגלה הכשרה אך בדעבד במעלת עשרה ובזריזין מקדימין למצוות אשר דבר בעתו מה טוב.

אולם במה ששאל אם אין לו מגלה כלל ועד שילך למקום שקורין ויבוא חזרה לביתו היום יפנה ולא יוכל לקיים סעודת פורים ומש"מ וכן מתנות לאביונים הי מינייהו עדיפא לדחות זה מפני זה. הנה אמרי' במגלה ג' כהנים בעבודתן כו' כולן מבטלין ובאין לשמוע מקרא מגלה כו' שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מ"מ כו' ל"ק הא דרבים הא דיחיד. והרמב"ם ז"ל בריש ה' מגלה סתם ולא חילק כלל בין יחיד לרבים יע"ש בלח"מ וב"ח סימן תרפ"ז ומג"א סק"ג ובשבו"י ח"ב סי' מ"ז שהעלה העיקר בישוב פסקו כי לא מקרי ת"ת דרבים לענין זה לבטל מ"מ אך של כל ישראל יע"ש והוא האמת כי פסקי הרמב"ם ז"ל סובבים והולכים לגי' ופירש הגאון הר"ח ז"ל, שפי' שם וז"ל. ופרקינן התם גבי יהושע ת"ת דכל ישראל ולפיכך חמור מעבודה אבל דיחידים כגון ת"ת דרבי עבודה חמורה ממנו. וכן פורים עכ"ל. ואולי היה גם גירסתו, הא דכל ישראל והא דיחידים, יהיו איך שיהיו סתימת פסק הרמב"ם ז"ל הוא כשיטת פיר"ח ורש"י ז"ל וכמש"כ שם השבו"י הרי כמה גדלה מעלת פרסומי ניסא של מקרא מגלה שאין לך דבר שנדחה מ"מ מפניו מלבד ת"ת דרבים מכל ישראל. אם דידוע שזה לא נאמר אך לתן לה משפט קדומה וכמש"כ התוס' ור"ן וראשונים ורמ"א ז"ל שם דכ"ז לא מיירי אלא באיכא שעות לעשות שתיהן אבל אם א"א לעשות שתיהן אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מ"מ, הלא הותנה בפירוש רק מצוה דאורייתא. משא"כ מצוה דרבנן נדחה מפניו, דכמו שיש למ"מ משפט קדומה למצוה דאורייתא כן יש לה כח הדחיה למצוה דרבנן. ואם במילה ומגלה צדד הת"ה דבאין שהות יקרא המגלה מטעמא דאפשר למול בתשיעי וכמש"כ שם המג"א סק"ה בשם הת"ה. אם דביום השמיני נתנה המ"ע מה"ת אפילו בשבת מ"מ כיון דגוף המצוה אפשר לקיים אח"כ צידד הת"ה לדחותה מפני מ"מ. אברא דלא קיי"ל הכי וכמש"כ שם הפמ"ג ואחרונים מ"מ הלא חזי' ערך למעלתה להת"ה גם נגד מצוה דאורייתא אשר פשיטא דמצוות דרבנן כמש"מ וס"פ נדחין מפני' שהיא העיקר וראשית חובת היום לפרסומי ניסא מה זה ועל מה זה כל חובת היום (יעיון בלשון הב"ח בסי' תרפ"ז שכ' וע"כ כ' רבינו וצריך ליזהר שלא לבטל קריאתה ר"ל קריאתה עם הצבור בבית הכנסת ולא יחוש למצוות הכנסת סעודת פורים או שאר מצוות שהרי כו' יע"ש באריכות) שהמה כענפים המסתעפים מקריאת המגלה עץ החיים. ויש להביא לזה כמה ראיות אמנם הוא פשוט עד שא"צ לראי' כי מקרא מגלה עדיף מס"פ ומש"מ ומ"ל. אמנם החכם עיניו בראשו לצאת ידי שניהם לילך להכפר שיש שם מגלה לשמוע הקריאה, ושמה גם לקיים סעודת פורים ומש״מ וגם מתנות לאביונים אם יש ואם אין יעשה כמבואר בסי' תר"צ כשם המרדכי ז"ל. והנלענ"ד כתבתי:

חיים מרדכי. סליק חאו"ח

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה