אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אורח חיים › סימן יד

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן יד

סימן יג

להרבני כו' מו"ה שבתי שו"ב נ"י סמוך לפאני זעשט.

מכתבו הגיעני ובדבר דקדוקו במג"א ז"ל סי' ל"א סק"ג כי האות בחוהמ"פ הוא אכילה מצה, ובסוכת ישיבת סוכה, הלא חיובא דמצה אינו אלא בלילה הראשונה. וגם יש כאן שאלת מה נשתנה לשון המג"א ז"ל מדברת התוס' במנחות ל"ו כי איסור אכילת חמץ הוא האות והג' רב"פ ז"ל בהגהותיו הוסיף על דברת המג"א באכילת מצה דאסור באכילת חמץ שכוון לתקן זה עכת"ד. יפה העיר וביחוד במג"א אשר א' אברהם בעזרו בלשון צדיק ככסף נבחר מזוקק שבעתים. ולמה פה שנה לשונו בסגנון שצריך לתיקון ונראה דיש בזה כוונה מיוחדת, והוא. כי האי טעמא דאות מאיסור אכילת חמץ הלא מבואר הוא בתוס' ורא"ש ומרדכי ואו"ז סי' תקפ"ט וברדב"ז חי"ד סימן ח' ובב"י ועוד בראשונים ז"ל. ובשו"מ מהד"ג ח"ג סי' ס"ד יצא לפקפק בזה, וז"ל, אך לענ"ד תלוי בזה דאם מותר מלאכה בחוה"מ אז מותר להניח תפילין דאינו יו"ט דמה שאסור בפסח חמץ אין אות גלוי דיכול לאכול מאכלים של מצה או שלא יאכל כלל רק בשר וכדומה. וא"כ אין אות וכן סוכת אם לא ירצה לאכול פת רק בשר ופירות לא יתחייב בסוכה. וגם אם הוא מצטער פטור כו' וכדומה כמה פטורים. וא"כ עיקר תלוי בעשיית מלאכה כלומר אם הוא מה"ת או מדרבנן. ועיין רדב"ז ז"ל שם כו' ומעתה לענ"ד אין מהזהר ראיה דהרי שם כתוב דחוה"מ אסור למעבד עבידתא כו' והוא ס"ל דחוה"מ אסור במלאכה ושוב אסור בתפילין וא"כ לדידן כו' עכ"ל יע"ש. והנה מש"כ דהזוהר לשיטתו כוון בזה לדברי הד"ח בה' תפילין ס"ק ע"ד וא"ר סי' ל"א סק"ב יע"ש ובפמ"ג מ"ז סק"א. אולם מה שפקפק בטעם הראשונים ז"ל י"ל עפ"י מה דאמרי' בירושלמי פ"ב דמו"ק הובא בתוס' חגיגה י"ח כלום אסרו לעשות מלאכה בחש"מ אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ויעיון בהגהמי"י פ"ו מה' יו"ט בביאור הירושלמי כי הכל תלוי שישמח במועד ומתוך שמחה נוח לו ללמוד ולהבין בהלכות רגל. וזה כאמרם ז"ל בסנהדרין צ"ז בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת ללומדיה. הרי אם ״מלאכת״ חוה"מ רק דרבנן מוכרח הטעם למען לאכול ולשתות ולשמוח בתורת ה' משא"כ אם מלאכת חוה"מ הוא מה"ת אי דרשי' טעמא דקראי הוא פלוגתא דתנאי ואמוראי. וגם במחלוקת הפוסקים הוא שנוי', ומירושלמי הזה מוכח כפסק התניח במג"א סימן תק"ל דחייבין לכבד חוה"מ במאכל ומשתה (יעיון רע"ב ז"ל פ"ג דאבות) ועיקר אכילה הוא לחם יעיון ב"י ז"ל בסי' קפ"ח ד"ה וכ' הרשב"א ז"ל ולתשב"ץ בסי' שצ"ח הביאו הב"י ז"ל שם פעם אחת ביום מחיובין לאכול לחם. ואם דלא קיי"ל הכי לענין חזרה בביהמ"ז. אמנם לכתחלה מצוה בפת וכמש"כ המג"א ז"ל שם. וא"כ האות חזק בדרך ממ"נ, אם מלאכת חוה"מ דאורייתא האות מאיסור מלאכה, ואם הוא רק מדרבנן הלא מוכח מטעם האיסור החיוב דאכילה ושמחה בחוה"מ ויש אות דאכילת מצה, וישיבת סוכה. (ובל"ז מש"כ השו"מ דהלא איכא כמה גווני דפטור מסוכה, התשובה מבוארת דאזלי' בתר רובא דרובא דמחויבין ומקיימין) ואין להרהר ולפקפק כלל על טעם הראשונים ז"ל.

וחזיתיה לאחד קדוש הוא הרמ"ע מפאנו ז"ל בסי' ק"ח שהרחיב בזה הדבור, ופשטות דבריו יורה לכאורה, כי דרך עטו מול דברת הראשונים ז"ל באמרו, וז"ל. ובאמת טועים כל האומרים שהאות הוא איסור מלאכה. וכן סוכה ואיסור חמץ דהא כולהו מילי דעבידי לאיגלויי נינהו והאות הוא דבר סתם בין ב' כורתי ברית לא יכירהו זולתם ולא עבר זר בתוכם, שאלו הרגישו אנשי יריחו בתקות חוט השני שהיה לאות מפנחס וכלב להצלת רחב היו בלי ספק מבטלים אותו ומהפכים הוראתו. אבל האמת הברור במהות האות הזה הוא מתן שכרן של קדושת אלה שהן גופן אות לא אמרו שיש בהן אות. אלא קדושתן היא עצמה אות דלא עבידא לאיגלויי אי לאו דא"ל רחמנא למשה לך והודיעם תדע דר"ע דרש כי אות היא ביני וביניכם. וסיפא דקרא למתן שכר הוא דאתא לדעת כי אני ה' מקדשכם כדאיתא בשבת בפ"ק י' ואין לנו בזה מתן שכר גדול מנשמה יתירה ותוספת קדושה הנתונה באדם וכיון ששבת וטהר יומא ויאבדה נפש כדר"ל, וזה ראיה גמורה מה"ת ומן הגמ' שאין להשיב עליה. ויש לחוש"מ מתן שכר לא יספיק בו הרא"ש חלילה, והוא מבואר אצל בעלי אגדה והסומך אהימנותייהו מרבנן מובטח לזכות בו. והם אמרו שיש לר"ח ג"כ תוס' עלוי חוש"מ לענין זה בשעת המוסף בלבד עכ"ל יע"ש בנעימת אריכת דבריו הקדושים. אולם מה שאמר ובאמת טועים כל האומרים כו' חלילה חולין הוא לחשוד לרבינו הרמ"ע ז"ל לכתוב זה על הראשונים ז"ל אשר מפיהן אנו חיין, ואמת הברור כי רבותינו הראשונים ז"ל כל רז היה טמור ונעלם אצלם עד מאוד כי כבוד אלקים הסתר דבר והלבישו את כל בטעמים גלוים של איסור מלאכה או איסור חמץ וישיבת סוכה. אשר זה מסתעף מתוספת קדושה שיש בחוה"מ כעין קדושת שבת ויו"ט בשביתה ממלאכה כבני מלכים ובישיבת סוכה כאם המרחפת על הבנים ואות קדושה הוא באמת וכוונת הרמ"ע ז"ל בדבריו ובאמת טועים סובב על המבינים בטעם הראשונים ז"ל אך כפשוטן של דברים (וכדאמר ר"א בזוה"ק בהעלותך) כי חוק הנגלה והנסתר לאחדים וזל"ז מצומדים לא מתפרשים כריעים ודודים, ודברי רבותינו הראשונים ז"ל המה דברי ח' חיים אשר ברוחם פי שנים, כי האות שבגלוי הוא לעד לאות הפנימי של תוספות קדושת הנשמה אשר נתונה באדם בשבת ויו"ט וגם חוה"מ בכלל מתן שכר זה וכדברי הרמ"ע ז"ל המאירים כספירים, אשר ע"ז אחז"ל ביצה ט"ז ואב"א מתן שכרה נמי אודעינהו, נשמה יתירה לא אודעינהו ופירש"י ז"ל נשמה יתירה רוחב לב למנוחה ולשמחה להיות פתוח לרוחה ויאכל וישתה ואין נפשו קצהו עליו נפשו דייקא. הרי מקדושת נשמה יתירה מסובב המנוחה שהוא השביתה ממלאכה ולהיות פתוח לרוחה לחיוב אכילה ושתיה כי קדושת הזמן תהפך את כל לצורה כנודע הטעם בעליה ממטה למעלה, והן הן הדברים אשר גם בחוה"מ נאמרים גם בקום ועשה בשמחה ואכילה ושתיה והוא שרמז המג"א ז"ל (יעיון תומים בקיצור תקפו כהן ס"ק קכ"ד ופמ"ג יו"ד סי' מ"ח בש"ד) לציין האות באכילת מצה וישיבת סוכה כי קדושת אות הפנימי מרומז בזה וכדאמרן. באופן כי דברי רבותינו הראשונים ורמ"ע ומג"א ז"ל המה לאחדים והמעיין ומשכיל יבין את זאת כי המה דברים ברורים לענ"ד.

ואגב ראיתי בא"א להגאון בעל דעת קדושים, שהאריך בזה כדרכו בקודש, וכ' בזה"ל. ויש מבוא גדול לגדר מקום והרבה מצוות כמו שבת ק' שהוא לפי המקום, וכמש"כ הרז"ה ע"ה בר"ה שיש שעה יום כאן ולילה כאן כו' יע"ש. צ"ע דשאני קדושת הזמן התלוי בזמן של המקום משא"כ תפילין אקרקפתא דגברא חל החיוב ואין מקום לחלק בין מקום למקום. וכן מש"כ וגם אם היה ספק קיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ובפרט שא"ל דהו"ל כחזקה לחומרא עד שיפקעו כו' יש לפקפק בזה מכח דברי הגהות אלפסי דבספיקא דדינא לא מוקמי' אחזקה וכמש"כ התב"ש ופמ"ג בכמה דוכתי. אולם מח"מ באה"ע סי' י"ז ס"ק נ"ה ותשו' מהר"י בן לב המובא בקונט' עגונות סי' ל"ה נראה סתירה להאי כללא יע"ש ובספרי חידושי בן יאיר על ש"ס בגיטין ס"ג כתבתי בזה ואכ"מ להאריך. ובמש"כ וגם אולי שייך רוב גבי סדר זמנים שרוב ימים חייבין בתפילין ועיין בזה מקום העיון, הוא כיון דקיי"ל כר"ע דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין מה"ת ויש בזמנים כקבוע לחיוב ולפטור אשר כל קבוע כמע"מ דמי (והוא לענ"ד הטעם במש"כ הפמ"ג ביו"ד סי' מ"ט בש"ד דמחט בחלל הגוף בעוף שיש לו זפק הוה רק ספק טרפה אם דרוב הנבלעים דרך הוושט מ"מ שמא בא דרך הזפק במקום שאין עושה טרפה. אשר לכאורה יש לילך בתר רוב המקומות שהוא אורך הוושט וקורקבן ודקין ושיהיה וודאי טרפה. אך יען שכל אלו המקומות קבועים כי אין אנו דנין על המחט דליהוי כפירוש אך על המקום דנין באיזהו דרך הלך ולזאת אם כי מקום הזפק הוא מיעוט ממקומות ההליכה מ"מ הוי רק ס' טרפה כדין קבוע שהוא כמע"מ לקולא ולחומרא) והוא שסיים ומהולך במדבר וא"י יום ש"ק יש הכרעה קצת. אשר אותו קדוש ז"ל רמז לכוון למש"כ המג"א ז"ל בסי' שד"מ סק"א יע"ש ובפמ"ג והכא עדיפא מהתם וכמובן.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה