אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אורח חיים › סימן ג

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן ג

סימן ב

החוט המשולש בעשיית מקוה ע"י שלג וכפור אם רשאין להתיכן ע"י כח חימום הדאמפף. הנה משנה שלימה שנינו (בפ"ז דמקואות) אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור וכו' אר"ע היו ר"י דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה את המקוה והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה והורה זקן הוא רבינו שמריה ז"ל (במרדכי שבת פי ב"ט סי' של"ב) כי הטובל בשלג שאינו מפושר ומחזיק מ' סאה שעלתה לו טבילה דמתנ"י איירי בלא הופשר דאי בהופשר פשיטא דהוי כשאר מים ולדעת הב"י ביו"ד (ר"א) גם הרמב"ם ורא"ש ז"ל ס"ל הכי. ולענ"ד גם ממש"כ הר"ש ז"ל (בפ"ג דטהרות מ"ב) בדינא דשלג לא אוכל ולא משקה וז"ל טהור מקצתו שהשיקו למקוה כאלו השיקו כולו ותימה דלהקל הוי חיבור ולהחמיר לא הוי חיבור וי"ל לענין השקה היינו טעמא כדתנן במקואות פ"ז דשלג מעלה מקוה וכשר לטבילה א"כ נמצא דכשהושק מקצתו למקוה כהושק כולו שהרי כולו נוגע זב"ז והוי כנוגע במקום מקוה אבל לקבלת טומאה אין דברים הנוגעים זב"ז נחשבים כאחת (יעיון מרדכי שם מש"כ בשם רבינו שמחה ז"ל ועוד דאין מטבילין בכיפין והב"י ז"ל פקפק בזה ויעיון מש"כ ע"ז החת"ס בסי' ר' בד"ה ור"ש אשר מדברי הר"ש ז"ל אלו שאין דברים הנוגעים זב"ז נחשבים כאחד כעין סעד לדברי החת"ס יע"ש) ע"כ אשר כמבואר נראה דגם הר"ש ז"ל מפרש למתני' לטבול במקוה משלג קודם שהופשר הרי לנו צבא רב מראשונים ז"ל העומדים בשיטתא דא.

והקשה על זאת השיטה החת"ס בסי' רי"ג בשם חכם אחד בזה"ל בשלמא לראב"ד ז"ל והעומדים בשיטתו דשלג לא הוי בכלל מקוה מים דקרא עד שיופשר ויהיו מים ע"כ שפיר כ' דשלג בעין לית בי' משום שאובין דנפל פסולן מהיקש מקוה מים למעיין מה מעיין בי"ש אף מקוה מים בי"ש לאפוקי שאובין ושלג לאו מים הוא וכשנפשר והוי מים פנים חדשות בא לכאן וכ"ז לראב"ד ז"ל אבל לר"ש ז"ל דשלג בעין הוי בכלל מים דקרא דתולדות מים נמי מים נינהו א"כ גם שלג איתקש למעיין דבעינן בי"ש. וק' הא כו' שנינו כו' שא"ל צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה וצע"ג לכאורה ע"כ. ותוכן ישובו של החת"ס בזה הוא כיון דלמסקנא דר"פ בפסחים שם יז' לכ"ע יש טומאה למשקין מה"ת אך במשקי בית מטבחייא הלכתא גמירי לה דדכן והכי קיי"ל וכמבואר בפסקי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מ"ה אה"ט ובפ"י מהט"א ה' ט"ז יעיון לח"מ בפ"א מה' פסולי המוקדשין ה' ל"ו דהקשה הלא דברי ר"פ עלו בקושיא ותי' ואע"ג דאסיק ר"פ בקשיא לא אסיק בתיובתא ולית לן בה כוון בזה לדעת הגאון הר"ח ז"ל שפ"י שם וז"ל אמר ר"פ כ"ו ואקשי' עליו כו' ולא מצא ר"פ תשובה ולא דחינין לה דהא לא עלתה בתיובתא ע"כ יעיון ברש"י ז"ל סנהדרין ע"ב ע"א ד"ה קשיא וברשב"ם ז"ל ב"ב נ"ב ע"ב ד"ה ופ' ר"ח דה' כשמואל יע"ש וברא"ש ז"ל בפ' תפלת השחר בסי' ב' בשם ר"ה גאון ז"ל וכשיטת הגאונים המה פסקי הרמב"ם ז"ל לפסוק כר"פ) ומבואר מסוגיא דשם ט"ו דלפ"ז איצטרך האי קרא דאך מעיין ובור מקוה מים לגופיה דמים מחוברין אינם מקבלים טומאה וכמבואר שם וברמב"ן ז"ל בפירושו להתורה וא"כ צריך חקירה מנ"ל דקרא מיירי כלל מטבילה דלמא ורחץ בשרו במים דכתיב גבי טמאים במים כ"ש קאמר ואפילו תלושין ועכצ"ל מסברא דבלא"ה ק' הרי מים מקבלים טומאה בעצמן ואין מטהרין ולזאת פסול שאובין וא"כ ממילא שלג וכפור שאין בהם קבלת טומאה כלל כמבואר ברמב"ם ז"ל בפ"א מט"א ה' כ"ב לא קפחי' שיהיו הווייתו ע"י טהרה עכת"ד יע"ש באריכות בנעימת דבריו הקדושים אולם המהרש"ק ז"ל בשירי טהרה סי' י"א כ' עליו וז"ל והנה דבריו תמוהין בתרתי, חדא דהרי מפורש בפ״ב דנדה י״ז ובפ"א מהט"א ה' כ"ב בר"ם ז"ל דאם חשב עליו למשקין מטמא טומאת משקין וא"כ אם בא לטבול בו בעודו שלג בע"כ דצ"ל דאחשב למים וס"ל כסברת ר"ש וא"כ הוי חשב עליו למשקין ומטמא תורת משקין ועוד גוף הקושיא אין התחלה לקושיא דהרי י"ל דהטבילה והטהרה באין כאחד כמו דאמרי' בגיטה וחצרה באין כאחד כן ה"נ הטבילה והטהרה באין כאחד ואינו מטמא המים. וא"ל דתיכף כשהטביל רגליו דמים נטמאו טרם שבא לשם כל גופו ז"א דהרי חזינן השחיטה שמתחיל לשחוט ואם לא היה גומר השחיטה היו עושה נבלה במשהו מן הוושט ואעפ"כ אם שחט דחד מעשה אמרי' בחד שחיטה הוא ולא נעשה נבלה כן ה"נ אם מתחיל לטבול תיכף מתחיל מן הטבילה והוי כולו חד טבילה והטבילה והטהרה באין כאחד ע"כ יע"ש. ולענ"ד נראה כי הטעם דטהרה וטבילה באין כאחד כשחיטה א״א לומר כי שאני התם דבא הלמ"מ דשהיה פסול ואם כי הפמ"ג בסי' כ"ג בש"ד ס"ק כ"ב כ' דאין ליתן טעם דשהיה פסולה דכי שהה הוי מה דשחט נקב הוושט שכבר הלך לו אותה שחיטה דליתא אלא גזירת המלך הוא וכמש"כ התב"ש שם בסק"א, הלא כ' האחרונים כי בפרדס לרש"י ז"ל בסי' רי"ח ובכלבו סי' ק"ז מובא גם טעם זה, יהיה אך שיהיה עכ"פ כיון דשהיה פסיל שפיר בא השחיטה והכשר כאחד משא"כ בטבילה דאין כאן הלכה דשהיה ואם תחב רגליו ולקחם ואח"כ טבל כל גופו ג"כ עלתה לו טבילה כסברא החצונה של החת"ס בתקפה דאיך אפשר לומר שיטמא את המים והוא יטהר ומזה אנו דנין דבעינן הויה ע״י טהרה. וטענה השניה מסוגיא דנדה י"ז ורמב"ם ז"ל הלא בחת"ס שם באותה תשובה הובא סוגיא זו ופסק הרמב"ם ז"ל ולא היה בהעלם עין גם לשעה ועכצ"ל דסברת החת"ס הוא דחשב למשקה לא נחשב רק היכי דחשב שיופשר במציאות ויהיה כמים אז מחשבתו אכשריה לקבל טומאה אבל בטובל בשלג כיון שמטהר בעוד שלג מכח תולדות מים כמים לא נחשב בזה כחשב עליו למשקה וז"ב בסברא וא"ש דברי רבינו החת"ס ז״ל.

ואם כנים אנחנו בזה יש לדון על החולדה שהוציא המהרש"ק ז"ל וז"ל ולכך הכלל כך לר"ש אם ידע המביא שהביאו לשם מקוה פסול כ"ז שלא נהפך למים ממש ואם נהפך למים כשר ואם לא ידע כלל המביאו לשם מה מביאו מותר אח״כ לטבול בו אפילו בעודו שלג ע"כ וחזק זה בהדיוק שעשה באמרו וז"ל ובזה יהי' מדיוק הלשון מ"ש להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה מאי לשון ועשו מקוה בתחלה הרי הבאת השלג הוי עשיית המקוה הו"ל לומר והביאו שלג ויהיה מקוה בתחלה ובע"כ דהכוונה דב' מעשים בעינן כו' ע"כ יע"ש הנה בישוב דיוקו נראה למש״כ הרמב"ם ורא"ש ז״ל דבשלג בע"י שימטך חללו שיהיה ככפור וכדאיפסקא ברמ"א ז"ל שם סעי' ל' וזה שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו כלומר בעשיה והויה חדשה למעך חללה שיהיה מקוה בתחלה ואין כאן הוכחה לדינו של המהרש"ק ז"ל ואלמלי שאין דעת עני כמוני מכרעת הייתי אומר כי מסתבר כסברת החתם סופר דחשב למקוה אין דינו כחשב למשקה ולפ"ז גם בהביא בתחלה בכוונה למקוה כש לטבול בו בעודו שלג לשיטת רבינו שמריה ז"ל

אמנם באמת ישוב החת״ס הוא רק ליישב שיטת הר"ש ז״ל כי סוגיין דעלמא מדברי חז"ל ודברת הפוסקים מבואר דדינא דהויה ע״י טהרה והיקשא דמה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים נובע מהקרא דאך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור וכאשר כ' גם החת"ס שם מסוגיא דחולין פ"ד ומבואר עוד יותר בת"כ שמיני פ' י"א (וסתם ת"כ הוא ר"י דס"ל יש טומאה למשקין מה"ת) ועכצ"ל כפרש"י ז"ל וכשיטת הרא״ם ז"ל בפירושו דמן יהיה טהור תרתי שמעינן מיניה דקאי אקבלת טומאת המים דמחיברין אין מקבלין וקאי נמי אטבילה דהויה ע"י טהרה. ולקושית החת״ס דאיך שמעינן מיניה שנים הלא יפה דבר בזה המלבים שם באות קמ"ג דכיון דממה שאמר בכל כלי ידעינן שאם אין המשקה בכלי רק בקרקע היא טהור לזאת פי' חז"ל באך מעיין וביר ומקוה מים יהיה טהור כוונה שניה דמה מעיין בי"ש ובעינן הוויה ע"י טהרה יע"ש ולפ"ז דהלימוד מהקרא גם בשלג בעינן הורה ע"י טהרה ואין מקום לשיטת הר"ש ז"ל לטביל בעודו שלג במקים שהביאו בכלים ובאמת גם על הר"ש ז"ל דחיקא לאמור דס"ל שהלימוד אינו מקרא נגד פשטות דברי חז"ל ושיטת כל הפוסקים ולכאורה י"ל לקושית החת"ס לדברת הרא"ש זיל בתשו' כלל ל"א סי' ז' שכ' וז"ל וע"ק לי על מה שפי' ר"י הזקן דכולו שאוב כשר מה"ת כו' וכולו שאוב אין הווייתו ע"י טהרה כו' ותמיה הוא בעיני איך לא העלה ר״י ז"ל על לבו משנה דפרה פ״ו וגמ' דפ"ב דזבחים כ"ה כו' מתוך אלו הקושיות עלה בלבי לולי דמסתפינא להקל לפרש האי דרשה דהיויתי ע״י טהרה לא קאי רק אמעיין אבל לא אבור ומקוה מים לפי שהם כשירים בידי אדם אבל במקום שצריך מעיין כגון טבילת זב ומי חטאת כו' דבעי' בהו מים חיים צריך שתהא הווייתו ע״י טהרה כ"י ע"כ יע"ש והוא באמת שיטת הרמב"ם וראב"ד ז״ל (יעיון מש"כ בזה בספרי חידושי בן יאיר בחי' לזבחים כ"ה) ונימא כי גם ר"ש ז"ל ס"ל הכי וכיון דמה"ת לא בעי' הוויה ע"י טהרה אך במעיין וכן פסול שאובין במקוה הוא רק מדרבנן לזאת הקילי חז"ל בשלג הם אמרו והם אמרו לחלק בין שלג למים כיון שאיני שכיח לא גזרו בזה אולם לרא"ש ז"ל דמחיר ג"כ לטבול בעודו שלג וס״ל דכולו שאוב מה"ת ובדקיי״ל כמבואר ביו"ד סעי' כ״א בהג"ה וכן קיי"ל דבעי' הווייה ע"י טהרה גם במקוה וכמבואר שם סעי' מ"ח ועכצ"ל כמש"כ התולדות יצחק (הובא בפ"ת ביו"ד שם וגוף הספר איני ת״י) כי דברי הרמ"א ז"ל מלתא באפי נפשא הוא ובשלג שלא נמוח אין מקום להתיר רק בשלג שבבקעה אי שבא ממילא אבל אם הובא בידים לכ"ע בעי' שיתפשרו עד שיעשו מים וכ"כ הדברי חיים (בס"ק מד') למען שיהיה הווייה ע"י טהרה ובידי שמים והיא הלכה ברורה בתורת א' חיים.

והנה כ"ז לשיטת העומדים בשיטת הר״ש ז״ל אולם לדינא הלא נודע כי על מסקנת הרמ"א ז"ל שם דאך טוב להחמיר כשיטת האוסרים לטבול בעודו שלג שפתי כהן (בס"ק עא') ישמרו דעת (זה טהרות כבשבת ל"א) בהכרעה המכרעת לאסור מעיקרא דדינא הטבילה בעודו שלג והאריך להוכיח שכן הוא דעת רובא ככולא מראשונים ז״ל ועל יסוד פסק זה נבנה פסק התולדות יצחק והחת"ס ועוד כמה מגדולי האחרונים דכיון דאסור לטבול בשלג הוי השלג כמונח שם עצים ואבנים ואין שם מקוה עליו ונפסל ב"ג לוגין שאובין ולזאת להפשיר השלג ע"י יציקת מים חיים כבר יצאה ההוראה מכל גדולי הפוסקים לאסור ובחימום כח הדאמפף הנלע"ד בזה הוא דזה פשוט אצלי כי הזיעה וגם מה דנוטף כטיפי מים דדינו כמים גמורים לפסול בשאובין כי מלבד דזיעת משקין כמשקין כמבואר ברמב"ם ז"ל בפ"ז מהט"א ה' ב' וברא"ש ז"ל בכלל כו' סי' כו' והריב"ש ז"ל בש"י רצ"ה הוכיחו ממשניות דפ"ב ופ"ה ממכשירין דזיעה היוצא מן חום המשקה כמשקה דמי יע"ש ובד"מ יו"ד קכ"ג סק"ז וש"ע. שם ובס"י צ"ב ובח"י או"ח תמ"ב סק"ד בפמ"ג או"ח במ"ז תמ"ז סק"ט ובהנהגות שו"נ בפתיחה ח"ב אות ל"ז ודברת שו"ת הפ"י והפ"י בקונטרס אחרון בקידושין בפסק החדש ועוד מה שהאריכו בזה כל הגדולים ידועים המה והדברים עתיקים וארוכים ואכ"מ אולם פירות הנושרים מדבריהם הוא דזיעת משקים כמשקים וה"נ בזיעה הבא ע"י כח הדאמפף ממים, כמים יחשב ועוד הלא נראה לעין כל כי ע"י כח הזיעה נוטף גם טיפי מים וזה פשוט כי אין זה ענין כלל לשלג ואח"כ נעשה מים אשר להראב"ד ז״ל אין פסול השאובה בעודו שלג יען כי מעיקרא שלג ואחר כך מים ופנים חדשות בא לכאן משא"כ הזיעה וטיפי מים שבא ע"י חום הדאמפף מהמים דתחלה וסופו מים פשיטא דפוסל ב"ג לוגין וא"כ יש לחוש אולי מהזיעה וטיפי מים יתקבץ ג' לוגים קודם שיופשר שיעור מקוה מ' סאה.

אם כי זה אין לומר דכיון דבמשניות בפ"ב ג' דמקואות וכמה דוכתי וברמב"ם ז"ל בפ"ה ו' דמקואות ובטוש"ע יו"ד ס"י ר"א לא נאמר כ"א דפחות מג' לוגין אין פוסל וא"כ י"ל דלכתחלה אסור לתן גם בפחות ולדונו כח"ש דגם באיסור דרבנן (ובפרט לר"ת ז"ל דג' לוגין הלמ"מ) אסור ואין לבטל איסור לכתחלה (יעיון סוגיא יבמות פ"ב בדינא דנטל סאה ונתן סאה ובתו"ס ב"ק ק' ע"ב ד"ה אומר לו גדור ובמש"כ בספרי בח"י יבמות שם בדברי המתחיל אמנם הב"י ויעיון בדברי חיים בה' מקואות ס"ק כ' כ"א) דז"א כי מריהטת לשון הפוסקים נראה דגם לכתחלה שרי וטעמא י"ל דכיון דבפחות מג' לוגין לא פוסלין ולא מכשירין וכמבואר שם בסעי' כ"ב ולא אהני מעשיו לזאת אין כאן מקום לגזור שלא לבטל לכתחלה כיון שאין מרויח בזה מאומה (וכמבואר ביו"ד צ"ט דהקנס הוא שלא יהנה ממעשיו) ויותר נראה כיון שלא גזרו אך על ג' לוגין מטעם הראב"ד ז"ל בפ"א דעדיות כיון דאשכחן דרביעית ההין שהוא ג' לוגין חשוב לנסכי צבור לענין זה נמי חשוב ופוסל בשאובין או מטעם הרא"ש ז"ל במקואות ס"י א' משום דהוי דבר חשוב וחזי לרחיצת אדם יע"ש בפחות משיעור זה אין עליו שום איסור כלל וראיה לזאת הסברא ממשנה דפ"ג דמקואות שני מקואות שאין בהם מ' סאה ונפלו לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו כשרים מפני שלא נקרא עליהן שם פסול והוא הלכה פסוקה בטוש"ע יו"ד שם וכ' האחרונים דלכך לא אמרי' בזה חוזר וניעור כשנתערבו כבכל האיסורים יען דלא גזרו אלא על ג' לוגים ובפחות אין עליהן שם איסור כלל והוי כנפילת היתר (יעיון ט"ז או"ח ס"י תרכ"ו ותמ"ז סק"ה וגם החולקים שם על הט״ז מודים בזה וכמובן) והיינו טעמא ג"כ דאין כאן ביטול איסור ושרי גם לכתחלה ואם היה נודע לנו בבירור שלא יצורף לג' לוגין היה מקום להיתר החימום ע"י הדאמפף גם לכתחלה.

אמנם באמת נראה כי להפשיר ארבעים סאה משלג או כפור יוכל היות ואולי עוד קרוב שיתקבץ מהזיעה וטיפי מים שלשה לוגין קודם שיופשר מ' סאה ויהיה מקוה פסולה לרבים ולעולם. ואין להקל בזה מכח ספיקא דרבנן דספק ג' לוגין שאובין וכמש"כ הב"י ז"ל בתשו' סי' ס"א הובא בברכי יוסף שם בסעי' כ"ב דס' ג' לוגין כשר (יעיון רמ"א ז"ל סעי' ד' וט"ז וש"ך שם) דפסול ג' לוגין דרבנן, ז"א כי אסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחלה וכמש"כ המג"א בסי' י' ס"ק י"א והרא"ש ז"ל בשלהי פסחים דהתיר לספור בביה"ש יען דהספירה בזמן הזה דרבנן וספק דרבנן לקולא מלבד מש"כ עוד טעם דתמימות. הלא חולק הר"ן ז"ל עליו ואיפסקא הכי בש"ע סי' תפ"ט יע"ש בב"י ובט"ז ובמ"ז סק"ה דאין לספור עד צה"כ יען דאסור לעשות ספק איסור דרבנן בידים וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' חולין קי"ב גבי בי דוגי וז"ל ומיהו אפ"ה לכתחלה לא שרי בלא גללי דמלחא דכל היכא דאיכא לתקוני ולמיפק מידי ספק (אם דדם שבשלו דרבנן וספיקו לקולא כמבואר שם) מתקנינין ומפקי' כו' ע"כ, יע"ש ואם בטבילת ידים דרבנן אשר משנה שלימה שנינו בפ"ב דידים דספקו טהור כ' הראב"ד ז"ל בפ"ו דברכות עם כל זה אם יש לו מים לרחוץ אמרי' לו קום רחוץ והוציא עצמך מן הספק והובא גם בש"ע סי' ק"ס בשם יש מי שאומר לחוש לדעתו במקוה דאית ביה טבילת נדה דאורייתא ואיסור כרת האם יעלה על הדעת לעשות מקוה לכתחלה באופן חשש פיסול (יעיון ר"ש ז"ל בפ"ב דמקואות מ' ג' דחזקת העושה מקואות עושהו בכשרות) ולסמוך על ספק דרבנן לקולא פשיטא ופשיטא דגם המתיר לעשות ספק דרבנן בידים בכגון דא מודה דאסור וזה פשוט וברור.

הלא נודע סברת הראשונים ז"ל דבמקום שעשו חז"ל תקנה חששו גם למיעוטא יען שהוא לעולם וגם לרבים ואם שאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך מצוה דרבים שאני וכמש"כ התוס' בשבת ד' מהא דאמרי' בברכות מז' דר"א שחרר עבדו יע"ש ובתוס' פסחים פ"ח ובגיטין מ"א וכמהדוכתי ובמג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט יעיון או"ח סי' ת"ר סעי' ב' ג' אשר בתקי"ש לא כ' הרמ"א ז"ל ללבוש בגד חדש כבקידוש והוא שיטת הגהמ"יי פג'. מה"ש לחלק בין קידוש לתקי"ש. יע"ש בד"מ ובב"ח. ולהאמור י"ל דבתקי"ש שהוא עס"י הרוב להוציא את הרבים אין שום פקפוק דיחיד רשאי להכניס א"ע בספק כ"ד מברכה לזכות את הרבים בברכה יעיון תוס' בפסחים פ"ט ע"א ד"ה ה"מ ובלח"מ בפ"ד מה' ק"פ יע"ש ולפ"ז טוב יותר כי הרבים בברכת שהחיינו של תקי"ש לא יאמרו מלה במלה בלחש ולמהר קודם הסיום כדי לענות אמן. אך ישמעו כל הברכה ולכוון לצאת רק בעניית אמן וכמובן) וגם בברכה מפני חומר דל"ת גם בס"ס דעדיף מרובא רבים הסוברים דאין לברך (יעיון ברכי יוסף או"ח סי' ז' והפמ"ג באו"ח בכמה דוכתי הניח בספיקא דדינא) ועתה בעשיית המקוה דכולהו איתנייהו בהו ברכת טבילה, לעולם, ולרבים וטבילת נדה דאורייתא, ואיסור כרת. וגם לענ"ד הוא חששא קרובה כי יצורף ג' לוגין ועכ"פ מידי ספיקא לא יצא מכל הלין טעמי נלע"ד שאין להפשיר לכתחלה מקוה משלג וכפור ע"י כח חימום הדאמפף כנלע"ד בזה להלכה.

והנה היטב אשר אמר בזה בני הרה"ג כו' ר' מנחם מענדל שליט"א כי יש עצה אשר פי הצנור מהדאמפף יהיו למעלה מהמקוה ואז טיפי הזיעה מהדאמסף אינם נוטפים כלל להמקוה והפשר המקוה יהיו אך מחימום צנור הדאמפף הנה אז בוודאי שרי ועצתו נכונה היא. אמנם אם א"א להפשיר את המקוה אך באופן שיהיו פי הצנור בתוך המקוה אם כי ראיתי בשו״ת חיים של שלום (יעיון שו״ת מהרש"ם ז"ל מהד"ק ס״י ר') ז"ל מהד"ק סי' ס"ח שדחק בצדדים להתיר הלא בדבריי מבואר סתירת דבריו וקורא אני ע"ז מש״כ הב"י ז״ל בסי' תר"צ לענין קריאת המגלה בלעז בשם הר"ן בתשו' לריב"ש ז"ל וז"ל רואה אני דבריך טובים ונכונים שאפי' בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח. והמשומר מכל נזק ומכשול ואפי' באפשר רחוק עאכ"ו שיש לנו לעשות כן בדרכי התורה והמצות שהם כבשונו של עולם ואיך נניח הדרך אשר דרכו כה רבותינו הקדושים ונכניס עצמינו במקום צר ובמשעול הכרמים עכ"ל. כן אני אומר בזה הלא לפנינו דרך כבושה של הוראת אותי זקן וגאון רבינו החת"ס ז"ל להפשיר השלג או הכפור ע"י טסי ברזל מלובן וגחלים הרבה עליו עד שיופשר השלג ובזה נלך לבטח דרכינו כי הוא משומר מכל מכשול ושיהיה ברור מקוה כשרה וטהורה באור דעת התורה.

כ"ז אני דן לפני כהד"ג כבן ותלמיד לפני אביו ורבו ואם כהד"ג יסכים לזה בדעתו הטהורה דעת תורה ישמח לבי גם אני יאצא בקודה והשתחוואה ואחתום ברגשי כבתי ואהבה רבה בכל חותמי ברכות שבתיה"ק.

חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה