אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אורח חיים › סימן ב

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן ב

סימן א

שנית בדבר ההוראה בחכמת שלמה הוא הגאון הרש"ק ז"ל הכתובה עלי ספר שדה יהושע (בסי' ס') אשר בבואו לחון פני העיר בראד נשאל שאלה לפני רבינו הגאון מהר"ז מרגליות ז"ל באשה שזרקה חלה לשרפה ונפלה לקדירה של תבשיל בשר ותיכף ניטלה החלה מהקדירה וזרקה לאש ונשרפה ושאלה מה הדין של הקדירה עם התבשיל ופ' רבינו הג' מהר"ז ז"ל שהקדירה עם התבשיל אסורה משום דבכה"ג שוב ל"ש לשאול על החלה דכבר נשרפה ושוב הלכה לשאול את פי הגאון מהרש"ק ז"ל ופסק דיש להתיר התבשיל ע"י שאלה אם דנשרפה החלה ואמר הטעם דממ"נ יש להתיר ע״י שאלה דאם טכ"ע דאורייתא ומש"ה נאסר הקדירה והתבשיל א"כ שפיר מהני שאלה אף על הטעם דהא הוי כעיקר ואם טעם אינן כעיקר ומש"ה לא מהני שאלה א"כ ממילא אין לאסור הקדירה והוטב מאוד בעיני הגדולים דשם וע"ז תמה כהדר"ג על הוראת המהרש"ק זיל דאיך אפשר לעשות תקנתא דשאלה אם דקיי"ל טכ"ע דאורייתא וכמבואר ביו"ד סי' שכ"ד בט״ז ס"ק ט"ו וש״ך ס"ק כ״ד מ"מ אם ישאל הדרא הטעם לטבלא למפרע וא"כ יש בתבשיל זה טעם טבל שאוסר לכ"ע בא"מ בנ"ט. אולם גם על הוראת הגאון מהר"ז ז"ל לאסור בהחלט תמה כהד"ג דהלא יש תקנה דלאחר שישאל על טעם חלה להפריש חלה מעיסה החייבת בחלה עליו ועל הקדירה וכאשר הורה הגאון הלב"ש בחידושי דינים סי' קט"ז בחמצו משקה בארשט בשאור של טבל דבאין ס' כיון דטכ"ע מדאורייתא יכול להפריש מעיסה אחרת החייבת דהוי מחיוב על החיוב וא"כ ה"נ אם דלא הוי ס' כי בס' אליבא דכ"ע שרי וכפסק הרמ"א ז"ל בסי' שכ"ג סעי' א' ובדליכא ס' א"כ איכא תקנתא עכת״ד של כהד״ג. מטיבותא דמר אבא שליט"א הנני דן כתלמוד לפני רבו לאמור כי עצת כהד"ג בהפרשה ממקום אחר לאחר השאלה זה לדעתי העניה דעת הגאון מהרש"ק ז"ל כי הני גאונים לא איפלגו רק בסברא זאת אם תועיל שאלה לטעם בלבד אשר לדעת הגאון מהר"ז ז"ל אין תקנה לשאול על הטעם ולשיטת הגאון מהרש"ק ז"ל יוכל לשאול גם על הטעם אבל פשוט דלאחר השאלה צריכין לתקנה בהפרשה ממקום אחר וכאשר כ' כהד"ג ולא הוי מחיוב על הפטור כיון דאין ס' וטכ"ע דאורייתא וכמש"כ הלב"ש. ואם דיש לדון בזה למש"כ רבינו הפמ"ג בשער התערובות פ"ב בח"ב בד"ה ואני העני לספק לחומרא נימי טכ"ע דרבנן וא"כ הוי כמפריש מחיוב על הפטור מחד דרבנן על חרי דרבנן מלבד מה דחזינן רבותינו הט"ז וש"ך בהחלטה בטעם היתר זה בפשיטות ולא חששו לחומרא דנימי טכ"ע דרבנן וכאשר הורה הגאון הלב"ש בכמה דוכתי אך גם לסברת הגאון מהרש"ק ז"ל דקאתי מכח ממ"נ דנראה דספוקי מספקי ליה אי טכ"ע דאורייתא או דרבנן וא"כ יש מקום לפקפק ולאמר דאסור להפריש ממקום אחר יען דהוי מפריש מוודאי חד דרבנן על ספק תרי דרבנן אני אומר כי אין כאן מקום לפקפק כלל כי בעיקרא דדינא דפסק הב"י ז״ל בסי' ש"ל בשם המ"כ דאין להפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן חלק ע"ז הד"מ בסי' שכ"ד סק"ד. ואם כי הלבו"ש בנאות דשא בסי' מ"א בד"ה ואחרי שאנו רואין הכריח מכמה ראיות להעמיס כוונה אחרת בהד"מ דלא יחלוק על המ"כ רק במה שאוסר להפריש מיניה וביה יע"ש הלא רבינו הגאון מהר"י ז"ל מליסא בסידור דרך החיים בה' חלה לא הבין כן דברי הד"מ וסילק שם במלות קצרות קושיות הנאות דשא והחזיק בשיטת הד"מ דבחלה בזה"ז אין לחוש בהפרשה מחיוב על הפטור כי אין כאן חשש תקלה בזה"ז (ותלי"ת כי קיימתי זאת מסברא דנפשאי) יע"ש וממקומו הוא מוכרע כי האי דינא מפלוגתא דרבוותאי לא נסיק כי משנה שלימה שנינו בפ"ג דחלה משנה ח' הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון כו' אשר הרא"ש ז"ל כ' שם בטעמא דלא הוי כמפריש מה"ח על הפטור יען דטכ"ע מדאורייתא יע"ש ובנאות דשא שם בסי' מ"א שהאריך בזה בחריפתו ובקיאתו (אגב ראיתי שם בד"ה באופן שכ' וז"ל ועכ"פ במעמיד לא מצינו מי שיאמר בבירור שהוא מדאורייתא זולת המג"א בסי' תמ"ב ס"ק ט' ממשמעות הטור כנ"ל ושאר כל הפוסקי' אומרים בהדיא דהיא רק מדרבנן ולא מצינו חבר לדעת הטור לפ"ד המג"א זולת הר"ש שהוכחנו מדבריו דס"ל במחמץ שהיא מדאורייתא ה"ה במעמיד כו' ע"כ יעיון ב"י ז"ל בס"י קי"ח ביו"ד שכ' בשם תשו' ר"י ז"ל וז"ל ועוד היה נראה לרבינו טוביה דאפילו לשמואל כ"ו דאפילו את"ל דדבר המעמיד הוי כבית שאור שחימוצו קשה מ"מ אין שם אלא נ"ט ורש"י פסק דטעמא הוי מדרבנן כו' ואף לדברי ר"ת דטכ"ע דאורייתא כו' ע"כ יע"ש ובמרדכי בפ' א"מ הרי מבואר גם שיטת הר"י ז"ל כי למ"ד טכ"ע דאורייתא גם מעמיד מה"ת וכשיטת הטור) ומנה וסיפר בזה שלשה שיטות דלי"א שבתשב"ץ מתני' מיירי דאיכא טעם גמור ולר"ש ז"ל גם במחמץ סגי יען דס"ל דמחמץ דאורייתא ולרא"ש ז"ל, אפילו במשהו שרי להפריש מה"ח על התערובות כיון דחלה בזה"ז דרבנן אין הפרש בין חד דרבנן לתרי דרבנן יע"ש באריכות ועתה מלבד שיטת הרא"ש ז"ל דבזה"ז שרי להפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן (ואם כי שם בד"ה ולפי שאני רואה הסיע דעתו של הרא"ש ז"ל לשיטה אחרת הלא כ' בעצמו שם יען כי דעה זו נדחית לגמרי זאת הביאו לזה וא"כ לשיטת החוו"ד אשר החזיק להלכה כן בוודאי אין להוציא דברי הרא"ש ז"ל מפשוטן) גם לשיטת הר"ש ז"ל דתפס פירושא דמתני' כפשוטה דלא נשנית רק באיכא טעם גמור אך דהוא ס"ל כי גם מחמץ הוא דאורייתא וא"כ למאי דקיי"ל מחמץ ומעמיד הוא רק מדרבנן וכמש"כ גם הלב"ש בתשו' שם בד"ה באופן שבאו לפירוש הר"ש ז"ל יהיה מוכה דגם מחד דרבנן על תרי דרבנן שרי להפריש וכמובן וגם לי"א שבתשב"ץ דמוקי למתני' בפחות מס' ואיכא נ"ט גמור בא בטענה בעל חלת לחם על זה בסי' ג' בפתיחתו לסעי' כ"ה וז"ל ואמנם יתר על כן תקשי מה יענו לדעת הני קדמונים דס"ל טכ"ע דרבנן והוא שיטת רוב הקדמונים הרמב"ם ורמב"ן וראב"ד ורש"י ז"ל ואפילו הר"ח ז"ל דסבירא ליה טעם כעיקר דאורייתא ס"ל דצריך שיהיה בו כזית בכא"פ וא"כ הכא במתני' דלא אדכר שום דבר אפי' נימי דמיירי שיש בו טעם מ"מ למאן דס"ל דלאו דאורייתא איך יפרישו עליו ממקום אחר הא הו"ל כמפריש מה"ח על הפטור עכ"ל יע"ש שהאריך ומכח ראיה זו ועוד ראיות הראה פנים והחזיק בשיטת מורו החוו"ד דבזה"ז שרי להפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן ואם דשם בס"ק צ' כ' וז"ל ואמנם כאן נ"ל עוד דכל הני פוסקים דס"ל טכ"ע לאו דאורייתא היינו מטעם דהו"ל חצי שיעור דלדעת כלהו כזית בכא"פ דאורייתא אלא ביש יותר מכא"פ הו"ל ח"ש ואע"ג דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת כ' האחרונים הטעם דהיינו שהוא בעיניה דאז אמרי' דאחשביה מדאכלו משא"כ ע"י תערובות דאז לא מינכר דאחשביה ע"כ אומר אני דבכי הא בנותן שאור לעיסה פשיטא דחשביה שהרי נותן בכוונה לתקן העיסה ואע"פ שהוא שוגג שלא ידע אם הוא אסור מ"מ נתקנה העיסה ונעשית כוונתו וא"כ הרי אחשבי' וא"כ שוב אסור מה"ת אלא שאין לוקין עליו ולכך יוכל להפריש עליו מן המחיוב אף לכתחלה עכ"ל.

ולענ"ד אין זה מספיק אם כי דבר זה דח"ש ע"י תערובות שיהיה מותר מה"ת יען דל"ש אחשביה מקורו מתוס' ע"ז ס"ז בד"ה ואידך בשם ר' יקר ז"ל וחכ"ל ז"ל בסי' פ"ו דח"ש אסור מטעם אחשביה יע"ש ובתוס' נזיר ל"ח ופסחים מ"ד ד"ה כשהוא בעין ומהרש"א ז"ל שם והרבה האריכו האחרונים בזה והדברים עתיקים וכעין סעד לזה יש להביא עוד מפרש"י ז"ל דהוריות (ז' ע"ב) בד"ה הוא בחלב המכסה את הקרב שפ"י א"נ דהורו בחלב שעל הקרב בין בכזית לפחות מכזית דכזית לא כתיב בהדיא והוי דבר שאין הצדוקין מודין יע"ש ובהגהות הרש"ש ז"ל שהקשה מזה עמש"כ המל"מ בריש פ' י"ב מה' שגגות דבעינן שיורו שדבר זה יותר לגמרי דהלא בכאן גם ח"ש אסור מה"ת יעיי"ש ובשו"ת נו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ל"ב שכתב וז"ל:

ודע דהאי א"נ היינו אליבא דר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת ע"כ ונראה דכוון לתקן בזה קושיא זאת יען דלר"ל שרי מה"ת אולם זה דחוק קצת יען דאנן קיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת אבל להאמור דח"ש ע"י תערובות שרי מה"ת גם לר"י (יעיון כו"פ סי' ק"ט דגם חזי לאיצטרופי ל״ש בתערובות) יש ליישב הא"נ דהורו על כזית שהוא פחות מכזית והוי ח"ש והיה בתערובות דשרי מה"ת גם לר"י אולם מלבד שהוא רק דרך פלפול נלע"ד דיש לפקפק בתירוצא דנו"ב דלר"ל א"ש כי לטעם המל"מ נראה דבעינן הוראות ב"ד להיתרא לגמרי דגם איסורא דרבנן לא ישאר כי בעי' שיהי' תולה בבי"ד וכיון דאמרו דמ"מ איכא איסורא דרבנן לא הוי תולה בבי"ד וגם הלא קיי"ל דבעינן שיאמרו מותרים אתם כמבואר ברמב"ם ז"ל בפי"ג מה"ש וכמש"כ שם המל"מ וכיון דאיכא רק איסורא דרבנן לא משכחת שיאמרו הב"ד מותרים אתם לעשות וצ"ע בזה ויע"ש תירוץ הרש"ש ז"ל. אמנם לדינא קיי"ל דגם ח"ש ע"י תערובות אסור מה"ת כי גם החכ"צ ז"ל דחידש דח"ש אסור מה"ת בדאיכא גם סברא דאחשביה הוא רק לשיטת הרא"ש ז"ל בפ"ג דפסחים דח"ש דחמץ לא בעי ביעור אבל להלכה לא קיי"ל הכי כמבואר בטוש"ע או"ח סי' תמ"ב יע"ש ובמג"א ס"ק י"ב ובאחרונים ומש"כ החכ"צ ז"ל לענין איסורי שבת וכדומה דנימי דח"ש יהיה שרי מה"ת הלא נודע מש"כ המל"מ בפי"ח מה' שבת בשם הג"א ורש"י ז"ל בשבת ע"ד שמבואר דאסור מה"ת יע"ש ובמגיה שם שתמה על החכ"צ ז"ל ובפרמ"ג מפתיחה כוללת ח"א ס"ק ה' ובפתיחתו לה' שבת וכמ"ז ש"א סק"א ויעיון בר"ש ז"ל בפ"ב דטבול יום משנה ג' ובטוש"ע יו"ד סי' צ"ח סעי' ו' ובגליון מהרש"א ז"ל שם והדברים ארוכים ועתיקים וגם אני העני בדעת כתבתי בזה במקומות רבים בספרי הדל חידושי בן יאיר וכיון דקיי"ל דגם ח"ש ע"י תערובות אסור מה"ת הרי דלא אזלי' בסברא דאחשביה וא"כ א"א לומר כסברת החלת לחם וגם אם נימי דהסוברים דטכ"ע דרבנן ס"ל הסברא דאחשביה מלבד דזה דוחק ואפושי פלוגתא לא מפשינין גם אם נימי הכי אכתי יש לפקפק בסברתו שחידש דבנותן שאור לעיסה אם דהיה שוגג שלא ידע אם הוא אסור מ"מ כיון דנתקנה העיסה ונעשית כוונתו פשיטא דאחשביה מה דפשיטא ליה לאותו גאון לדידי מספקא טובא כי ממ"ש הריטב"א ז"ל במכות י"ז בטעמא דר"ש דאמר כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן וז"ל ורבינו מאיר ז"ל נתן טעם דלמלקות כיון דאכל במזיד אחשביה לחומר איסור להתחייב בכ"ש אבל קרבן שהוא על אכילת שוגג בעי כזית לחשיבות ע"כ הרי אם דנעשית כוונתו לדבר אחר מ"מ כיון דלענין איסור הוא שוגג ל"ש אחשביה וזה היפך סברת בעל חלת לחם לפום רהיטא, וצ"ע לי בזה כעת ובר מן כל דין היסוד שהניח החלת לחם דהפוסקים דס"ל טכ"ע דרבנן הוא מטעם דהו"ל ח"ש ע"י תערובות חזינן דלא כן דעת רבותינו הראשונים ז"ל כי ראש המדברים בזה הוא רש"י ז"ל והוא כ' להדיא בחולין צח' עב' בד"ה לטעם כעיקר בטעמא דטכ"ע דרבנן יען דמה"ת נאמר אחרי רבים להטות וחד בתרי בטיל גם בא"מ (יעיון חוו"ד סי' צח' סק"ג) יע"ש וא"כ אין מקום כלל לחלק בין שאור לשאר דברים וא"א לומר כתירוץ החלת לחם וכאמור.

ולפ"ז הדק"ל להפוסקים דטכ"ע מדרבנן איך ממקום אחר מוציא לפי חשבון הלא

קאמרה מתני' גבי שאור דאם יש לו פרנסה הוי כמפריש מה"ח על הפטור וכקושית הר"ש ז"ל ועכצ"ל דבחלה דרבנן בזה"ז שרי להפריש מן חד דרבנן לתרי דרבנן לשיטתם ולאמור דגם בחלה דרבנן בזה"ז אין להפריש מחד דרבנן לתרי דרבנן אין לו מקום אך לשיטת האומרים דטכ"ע דאורייתא ולאוקמי מתני' בפחות מששים וכשיטת הי"א שבתשבץ ז"ל ועתה קמה וגם נצבה הוראת הגאון מהרש"ק ז"ל בלא שום פיקפוק בדרך ממ"נ דאם טכ"ע דאורייתא הלא מפריש מה"ח על החיוב ואם טכ"ע דרבנן ומפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן הלא אם טכ"ע דרבנן מוכח ממתני' דשרי להפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן בחלה בזה"ז וכדאמרן וא"ש.

ואם כי ידענא כי הר"ש ז"ל שם הביא עוד תקנתא דתוספתא דמביא קמח ממקום אחר ומצרפה לה' רבעים לחייב עליו לפי חשבון וזה תפס הרמב"ם ז"ל בפיה"מ שם ובפ"ז מה' בכורים ה' י"א אשר לפ"ז לק"מ כי ממ"נ אם השאור בטל בעיסה שהורמה חלתה א"כ אין בעיסה זו החיצונה שיעור חלה ופטורה ג"כ, ואם נימי דאין השאור בטל ונעשית בר חיוב בצירף השאור הרי מפריש מה"ח על ה"ח וכמש"כ שם החלת לחם ובלב"ש בחידושי דינים בס"ק רמ"ד יע"ש וא"כ אין הכרח דלמ"ד דטכ"ע דרבנן שרי להפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן ואין כאן ממ"נ וכמובן (אמנם דבריי הנאמרים א"ש להפירושים והשטות דמתנ"י התירה להפריש ממקום אחר גם בלא תקנתא דתוספתא) מ"מ אני אומר דגם אם נימי להחשיב ספיקא גמור שמא טכ"ע דרבנן (אשר באמת נראה דקיי"ל בהחלט טכ"ע מה"ת גם לקולא) וכמו שדן הגאון מהרש"ק ז״ל בדרך ממ"נ מ"מ שרי להפריש מחד דרבנן על ספק תרי דרבנן כי חזינן להש"ך בסי' שכ"ט סק"ט שפסק בעיסה שנילושה במי פירות בלבד דכיון דהרא"ש ז"ל פוטר והברטנורא מסתפק לזאת יפריש חלה מעיסה שלא הורמה חלתה גם על זו שנילושה במי פירות הרי דס"ל דשרי להפריש מוודאי חיוב על ספק חיוב ואם כי בלב"ש ס"ק רל"ט ורס"ד הניח באמת דברי הש"ך בצ"ע והאריך בזה בתשו' שם בסי' מ"א, מ"מ בסי' מ"ד בד"ה ועתה אחרי בסה"ד כ' וז"ל ואולי י"ל כיון דיש פוסקים מחייבים בחלה מי פירות הוי ספק פלוגתא דרבוותא לא חיישי' כולי האי ודוחק עכ"ל ועתה אני אומר דאם הגאון הלב"ש אשר החליט בהחלטה גמורה דאסור להפריש גם בזה"ז בחלה מה"ח על הפטור ומ"מ כ' ע"צ הדחק דעל ספק לא ניחוש כולי האי הלא הרחיב לנו את המדובר לאמור בלא דחק כלל דשרי להפריש מחד דרבנן על ספק תרי ואם דרבנן ומלתא בטעמא קאמינא דכבר כ' דהחוו"ד החזיק בשיטת הד"מ דבזה"ז שרי להפריש חלה מה"ח על הפטור וגם פשטות דברי הש"ך בסי' שכ"ד ס"ק י"ח במש"כ דגם בנתערב עיסה בעיסה דינא כשאור מוכח דשרי להפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן וכאשר האריך בזה הלב"ש שם בס"י מ"ב וכ"נ מש"ך שם סק"כ יע"ש ובחי' רעק"א ז"ל והחלת לחם שם החזיק בשיטת רבו החוו"ד עד דמסיק להלכה שם בסי' ג' סעי' כ"ז וז"ל אמנם באם יש בו ששים יש בו דעת מהאחרונים שאוסרים להפריש מזו על זו דהו"ל מפריש מ"ח על ה"פ והמיקל גם בזה להפריש ממקום אחר נראה לדעתי דיש לו על מי לסמוך ע"כ יע"ש וראה זה חדש מה שמצאתי ברדב"ז ז"ל על הרמב"ם ז"ל בה' בכורים שם (מדפוסי ווילנא) שכ' וז"ל ולא אמרי נמי שהשאור בטל אצל העיסה ונמצא מפריש מחיוב על הפטור שהרי הטבל אוסר בכ"ש ולא בטל ע"כ. יע"ש הרי מבואר דעת רבינו הרדב"ז ז"ל דגם בלמעלה מששים מ"מ כיון דטבל אוסר בכ"ש אם דאינן אלא מדרבנן והוי תרי דרבנן מ"מ שרי להפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן וזה כדעת הרא"ש ז"ל (וגם זה סעד מבלי להוציא דברי הרא"ש ז"ל מפשוטן כיון שאנו רואין שגם הרדב"ז ז"ל כ"כ בפירוש) ונהי דמ"מ לדינא אין לזוז מהכרעת רבינו הלב"ש מבלי להפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן מ"מ פשיטא דלספיקא דפלוגתא יחשב יען כי לרא"ש ורדב"ז וד"מ וש"ך ז"ל שרי להפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן ובאחרונים הלא עמוד ההוראה החוו"ד ז"ל עומד נגד הכרעת הלב"ש והחלת לחם אשר העמיק הרבה בזאת ההלכה הכריע דהמיקל לא הפסיד והוא הדבר אשר דברתי בראשית דבריי כי האי דינא מספיקא דדינא לא נפיק ובהצטרף אליו עוד ספק הלא איכא ס"ס מעליא ספק שמא שרי להפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן ואת"ל שאסור שמא טכ"ע דאורייתא (גם לקולא) ולא הוי כלל תרי דרבנן והוראת הגאון המהרש"ק ז"ל בביאור מר אבא שליט"א דלאחר השאלה יתקנה ממקום אחר ברור בלא שום פקפוק כלל וגם יצא לנו דין חדש כי מחד דרבנן על ספק תרי דרבנן שרי להפריש גם לכתחילה וכאשר ביארתי מלתא בטעמא בעזה"י.

ואם כנים אנחנו בזה דמחד דרבנן על ספק תרי דרבנן שרי להפריש יש להעמיד פסק הרמ"ץ ז"ל בתשובותיו חיו"ד סי' פ"ד שכ' וז"ל ומ"ש מס' לבו"ש בה' חלה בס"ק קט"ז בבארשט שחימצו בשאור של טבל דבאין בו ס' יכול להפריש ממק"א וביש בו ס' א"א להפריש דהוי מחד דרבנן לתרי דרבנן דמחמץ בטל מה"ת דע שדבריו נכונים לדינא אך יש תקנה להוסיף בבארשט שאור של טבל שלא יהי' בו ס' וחוזר וניעור עביו״ד סי' צ"ט ס"ו וטכ"ע דאורייתא ואז יכול להפריש ממק"א ול"ד למ"ש שם בס"ק רמ"ב ודו"ק עכ"ל והנה בגוף פסק הלב"ש שם בס"ק רמ"ב דאף אם נזדמנה עיסה שהירמה חלתה שנתחמצה בשאור של חיוב ויש ס' בעיסה נגד השאור אזי מפריש מעיסה זו עלי' ועל הבארשט אבל אסור לעשות בידים עיסה כזאת יען דאין מבטלין איסור בידים לענ"ד יש מקום עיון בזה דהנה בהגהמ"יי סוף ה' זרעים כ' וז"ל כיצד יעשה ילוש עיסה כשיעור חלה ויקח ממנו מעט כביצה ויערב בעיסה של עכו"ם וישער שתהא עיסה של עכו"ם ג' בצים כדי שתהיו רבה על אותו ונמצא בטל ברוב ויקיף אותן ג' בצים לעיסה בסל ויטול כל אותם ג' בצים לחלה דנמצא דמפריש מכיוצא בו עליו דאידי ואידי בטל ברוב ואין להקשות והא אין מבטלין איסור לכתחילה דה"מ כדי להנות ולאכול מן האיסור אבל הכא לא קאכיל לה עכ"ל והחלת לחם בסי' ג' ס"ק ק"ד הביאו וכ' ליישב דברי הלב"ש שלא תקשי עליו מדברי הגהמ"יי בזה"ל והנה י"ל דהלב"ש שני דאסור לעשות בידים עיסה זו היינו משום שכ' דמפריש מן העיסה עליו ועל הבארשט וא"כ אינו לוקח העיסה כולה לחלה אלא מפריש ואוכל השאר ובזה י"ל דאסור דהו"ל מבטל איסור לכתחלה כיון שאוכל השאר משא"כ בדברי הגהמי"י כ' ויטול כל אותן שלש בצים לחלה וא"כ כיון שנוטל הכל אין כאן מבטל איסור לכתחלה כמו שסיים דהא קאכיל לה (והאריך שם בטעמו של הלב"ש שלא המציא זאת העצה שיעשה עיסה קטנה ויקח כולה לחלה וגם העלה דיכול לעשות גם לכתחלה עיסה קטנה ויקח שאור של חיוב ויערב מקצתו בעיסה להחמיצה וגם ישייר מקצת מהשאור באופן שיהי' ששים בעיסה נגד השאור ומשיתחמץ יוכל להפריש ממנו על התערובות ויותר הכל דכיון דמשייר מהשאור מקצת אז לא הו"ל מבטל איסור לכתחלה כיון דקיי"ל חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש כאשר ביאר שם בס"ק קד' קח' יע"ש דברים ברורים) עכ"ל יע"ש ולענ״ד נראה להידוע אם כי דעת הראב"ד ז"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מדאורייתא והפרי תואר שם ביו"ד צ"ט סק"ה כ' שכן דעת רש"י ורמב"ם ז"ל אשר מזה יש סעד למש"כ בספרי חדושי בן יאיר לחי' נזיר ל"ז בישוב דברי רש"י ז"ל בפסחים מ"ד יע"ש ויעיון מל"מ פ"ד מ"ה מעילה (מש"כ המל"מ שם בדברי התוס' מעילה כ"א יעיון בספרי מש"כ בחי' שם במעילה) ושעה"מ פט"ו מהמ"א ובנו"ב מהד"ת חיו"ד סי' מ"ה ובהגהות יד אפרים יד אברהם ז"ל שם ביו"ד, אולם אנן קיי"ל כשיטת התוס' רשב"א ורא"ש ועוד מקמאי ז"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן נלפע"ד כשמערב שאור של חיוב גם ביש ס' בתערובות נשאר איסור דרבנן כי מחמץ לא בטל מדרבנן וא"כ לכאורה שרי לבטל גם לכתחלה מכח ממ"נ לדינא דאורייתא דנתבטל הלא מה"ת מותר לבטל, ולדינא דרבנן דאסור לבטל הלא מדרבנן לא נתבטל כי עדיין איסורא דרבנן יש ואסור לאכול את התערובות. ויש להעמיס זה בכוונת לשון הגהמ"יי דה"מ כדי להנות ולאכול מן האיסור כלומר היכי דע"י הביטל שרי לאכול אבל הכא לא קאכיל לה, כלומר דהלא מדרבנן אסור גם עתה לאכול מן התערובות ואי דעי"ז נעשה מחד דרבנן לתרי דרבנן וגם יוכל להפריש ולתקן תערובות אחר כעין זה, על זה לא מצינו גזרת חז"ל דגם בכה"ג אין מבטלין ובדרבנן על המחמיר להביא ראיה ובמושכל הראשון היא סברא ברורה עד אשר לכאורה יש מקום תמוה על הלב"ש במש"כ דאסור בזה משום דא"מ איסור לכתחלה.

אמנם נראה דיש לתלות זאת הסברא בפלוגתא דאשלי רברבי, אשר הרמב"ם פט"ו מהמ"א) והרמב"ן ז"ל במלחמות בפ' כל שעה ס"ל דחמץ בפסח הוי דשיל"מ ולזאת היא במשהו, והר"ן ז"ל שם בפסחים חולק בזה באמרו וז"ל, ועוד שקרוב הדבר לומר דכיון שחומרא דדבר שיל"מ מדרבנן הוא לא החמירו בה אלא כשהמין בעצמו עתיד להיות ניתר אבל כאן שחמץ עצמו אסור גם לאחה"פ אף על פי שתערובתו מותר אפשר שהשוו מדותיהן שלא לדונו בכלל דשיל"מ. ואע"פ שבעלי סברא זו אמרו דכיון דמדאורייתא לר"ש דשיל"מ הוא כשאסרו ר"ש משום קנסא לא בא להקל עליו אלא להחמיר עליו לא נהירא לי שאילו היה מה שאנו אומרים אפי' באלף לא בטיל מדאורייתא יפה הם אומרים אבל וודאי משמע דחומרא דרבנן הוא שלא לבטלו מעכשיו כיון שהוא עתיד להיות ניתר וכיון שהם אסרוהו לאחר זמנו אין ראוי שיחמיר עליו חומרא זו בתוך זמנו עכ"ל יע"ש והוא הנאמר גם בסברא דידן כי לדברי הרמב"ן ז"ל שם גם כאן כיון דמה"ת נתבטל השאור של טבל נכלל בגזרתם דא"מ איסור לכתחלה, ואם מדרבנן לא נתבטל לא אמרו להקל אלא להחמיר אולם להר"ן ז"ל גם הכא יש לדון בתור ממ"נ. מדאורייתא הלא. שרי לבטל ואולי מדרבנן הלא גם לאחר הביטול אסור. והגהמ״יי ס"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן וגם ס"ל כסברת הר"ן ז"ל ופסק הלב"ש מלבד מה דלשיטת הראב"ד ועוד מקמאי ז"ל אין מבטלין איסור לכתחלה הוא מדאורייתא גם אם הוא מדרבנן כדקיי"ל א"ש לסברת הרמב"ן ז"ל וכדאמרן.

ולהלכה הביא הרמ"א ז"ל ביו"ד ק"ב דעה הראשונה בסתם דחמץ לא הוי דשיל"מ אשר זה כלל גדול שהוא להלכה נגד היש חולקים וסובב והולך לשיטתו אשר הכריע כן בת"ח כלל ע"ד אות ט'. אם כי המהרש"ל ז"ל טען בזה לאמור עליו מה רב גוברי' להכריע נגד הרמב"ם ז"ל יעיון כו"פ יו"ד שם סק"ט מש"כ ליישב זה בדרך פלפול. ולדעתי העני' נראה בפשיטות למש"כ המ"מ בפ"א מה' חו"מ הובא בב"י ז"ל באו"ח תמ"ז דלרמב"ם ז"ל דחמץ במשהו משום דהוי דשיל"מ ה"ה בנתערב ערב פסח מ"ו שעות ולמעלה הוא במשהו וא"כ מתבאר דלשיטת התוס' רא"ש סה"ת וס"ה סמ"ק ומרדכי ז"ל דבע"פ מחצות ולמעלה בטל בששים והכי קיי"ל כבש"ע שם סעי' ב' לשיטתם חמץ לא הוי דשיל"מ והמה רבים ובתראי נגד הרמב"ם ז"ל, לזאת הכריע הרמ"א ז"ל כוותם דחמץ לא הוי דשיל"מ אין להכריע מכח פסק זה כסברת הר"ן ז"ל כי הלא נתנו הטעם מפני דחוזר ונאסר לשנה הבאה לזאת לא הוי דשיל"מ משמע דאי לאו האי טעמא הוי דשיל"מ א״נ אדרבה מוכח דס"ל כסברת הרמב"ן ז"ל וכמש"כ המ"י ז"ל בת"ח שם ס"ק יט' יע"ש וכן מפסק הש"ך שם בסק"ח (יעיון בחת"ס חיו"ד סי' צ"ו הובא בפ"ת שם ובספרי לחי' ב"מ נ"ג מש"כ בטעם פסק הש"ך) דבתערובות כלים צריכין להשהותם עד שיהיו אינם בני יומן אשר בטעם פסקו כ' בכו"פ שם סק"ה דכמו זה כ' על חמץ בפסח דהוי דשיל"מ אע"ג דלאחר הפסח מדרבנן אסור מוכח ג"כ כסברת הרמב"ן ז"ל אשר מכ"ז סעד לפסק הלב"ש אולם עדיין יש מקום לחלק ולאמור דשאני דשיל"מ, מלבד דלדעת המל"מ שם מה"ת דשיל"מ אינו בטיל גם לדידן שהוא רק מדרבנן ביאר שם החת"ס דהוא קרוב לדאורייתא יע"ש והסברא נותנת כל מה דאפשר לתקוני שיהיו בהיתר מדאורייתא לדרבנן שייך הסברא דעד שתאכלנו כו' משא"כ הכא בגזירת חכמז"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הלא מדרבנן אינו מבטלו סברא חזקה לאמור דבכה"ג לא גזרו ולפירושי סברא זאת כתיבה היא גם בהג"מ אשר כנראה לשעה לא היו דברי הגהמי"י לפני רבינו הלב"ש מדלא הביאו ויוכל היות אם היו רואה אותו אז רוח אחרת הוי מרחף בדעתו של אותו גאון הלב"ש ז"ל. הוא אשר אמרתי כי לענ"ד בגוף פסק הלב"ש ש יש מקום עיון וכדאמרן.

אמנם זאת אני אומר בהחלט בנזדמן שיש לו תערובות שאור של טבל בעיסה אך שאין בו ס' בוודאי דשרי להוסיף עיסה שיהיו ששים למען לתקן תרובות אחר אשר בו ששים כי לדעת המחבר בסי' צ"ט סעי' ו' דפ' כשיטת הרשב"א ז"ל הלא באיסור דרבנן שרי להוסיף גם ביש לו עיקר בדאורייתא וכ"פ היש"ש והט"ז ואם כי אנן קיי"ל כפסק הרמ"א ז"ל דגם באיסור דרבנן אסור להוסיף כמה גדולי אחרונים ומהם גם בתשו' הגאון רע"א ז"ל בסי' ל"ח צירף פסק המחבר לסניף גדול לסמוך עליו במקום הפ"מ ואיכא עוד צדדים להקל יע"ש ואם כי בספר יד יהודא על ה' שחיטה בסופו האריך לסתור דברי הגאון רע"א ז"ל הלא ביארתי בתשו' כי דברי היד יהודה ז"ל המה סתורים ודברי רע"א ז"ל המה קיימים וגם הבאתי מפי' רבינו חננאל ז"ל בסוגיא דביצה ד' כי גם הוא ס"ל כשיטת הרמב"ם ורשב"א ז"ל דבדרבנן שרי להוסיף לזאת בחלת חו"ל דהקילו בו חז"ל בכמה פרטים וגם בגוף דברי הלב"ש דיש בזה משום אין מבטלין הלא כתבתי דעדיין הוא בצריך עיון מכ"ז נראה לי ברור דלהוסיף שרי מטעמים הנאמרים.

גם עצת פסק הרמ"ץ ז"ל תקום לנכון למש"כ למעלה דמחד דרבנן שרי להפריש על ספק תרי דרבנן כי כהד"ג פקפק על עצתו אך למש"כ הכו"פ בסי' צ"ט ס"ק י"ב דרק מדרבנן אמרינן חוזר וניעור וא"כ מאי הועילו חכמים בתקנתן להוסיף שאור של טבל בבארשט עד שלא יהיו בו ס' דהלא מ"מ לא יצא מדי תרי דרבנן כי גם חוזר וניעור אינו אלא מדרבנן. לזה נראה לדעתי העני' יען כי הכו"פ בעצמו ממש"כ בסי' ק"ט סק"ד בד"ה אך א"א חוזר וניעור נראה דס"ל דמה"ת אמרי' חוזר וניעור יע"ש וכן פשיטא לי' לרבינו הפמ"ג שם בש"ד ס"ק כ"א שכ' יבאינו מינו הוה דאורייתא כל שטעמו נרגש וחיך אוכל יטעם ואף נודע אסור כו' יע"ש גם אם נימי מבלי להחליט כן אבל זה פשיטא דעכ"פ מדי ספיקא דדינא לא נפקא וא"כ שפיר תקנת הרמ"ץ ז"ל להועיל כי במוסיף עד שאין ס' לא הוי רק ספק תרי דרבנן כי שמא חוזר וניעור מה"ת ולא הוי רק חד דרבנן וכיון דהוי אך ספק תרי דרבנן הלא שרי להפריש מחד דרבנן על ספק תרי דרבנן וכדאמרן.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה