אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אורח חיים › סימן א

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן א

חלק אורח חיים

בראשית בהא דאמרי' ברכות ה' ע"ב. תניא אבא בנימין אומר, שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא כו', ואם המתין לו מה שכרו, א"ר יוסי בר' חנינא זוכה לברכות הללו שנאמר (ישעיה מ"ח) לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו' ויהי כחול זרעך וגו'. הנני לבאר בקצירת אומר את השיטות בזה, אם כי דברים פשוטים המה. (א) בתלמידי רבינו יונה ז"ל כ' וז"ל, כ' ר"ח שבימיהם היו הבתי כנסיות חוץ לעיר ומתוך כך אם מניחו יחידי שמא יסתכן מהמזיקים שמצוין שם יותר עכ"ל, והריא"ז ז"ל כ' ע"ז. ונ' בעיני שלא נאמר כן אלא בתפלת ערבית שמא יסתכן חבירו בלילה, וכן ביאר ר"ח ז"ל ע"כ, מתוך דברי שניהם מבואר יוצא כי החרוב להמתין הוא רק בתפלת ערבית. וגם בביהכ"נ שלהם דאז דווקא יש לחוש שמא יסתכן וזה שיטת ר"ח ז"ל,

ב שיטת הרי״ף ז"ל לאחר שהעתיק דינא דאבא בנימין כ' וז"ל, הא פירשוה רבנן ואוקמוה בתפלת ערבין שאם הניחו יחידי ויצא חיישי' שמא יבוא לידי סכנה, ולפיכך צריך להמתין לחבירו עד שיסיים את תפלתו. ע"כ סתימת לשונו. מורה דס"ל דביום גם בשלהם אין סכנה. ובערבית גם בביהכ"נ שלנו איכא חשש סכנה וצריכין להמתין.

ג שיטת ר"ת ז"ל בתוס' ד"ה המתפלל, וז"ל, פיר"ת ז"ל דזה היו להם בבתי כנסיות שלהם שהיו בשדה, ולכך בלילה יש להמתין, ע"כ פירושם נראה, דלר"ת ז"ל סתימת לשון הש"ס מורה דגם ביום צריכין להמתין. לזה אמר דזה דווקא בביהכ"נ שבשדה דאז גם ביום איכא חשש סכנה, ולכך בלילה יש להמתין גם בביהכ"נ שלנו דיש ג"כ חשש סכנה, אבל ביום בשלנו א"צ להמתין ואעיד לי עד נאמן לפירושי הרא"ש ז"ל בתוספותיו שכ' וז"ל, פיר"ת ז"ל דווקא בביהכ"נ שלהם שהיו רחוקים מן העיר, ושמא גם בשלנו בלילה ע"כ, הרי מבואר כפירושי. אך מה דמספקי ליה לרבינו הרא"ש ז"ל פשיטא ליה לתוס' בשיטת ר"ת ז"ל דבלילה גם בשלנו צריכין להמתין, וזה שכ' התוס' בריש פרקין בד"ה ושבע ברכות וז"ל, ולא קחשיב יראו עינינו דהאי ברכה תקנו כדי להמתין לחבריהם בביהכ"נ, ודווקא בביהכ"נ שלהם שהיו עומדים בשדה והם מסוכנים מן המזיקין. אבל בביהכ"נ שלנו א"צ להמתין אלא בלילה ע"כ, שהוא שיטת ר"ת ז"ל דבימיהם היו צריכין להמתין גם ביום, ובזמנם היו מתפללין תפלת ערבית מבעוד יום קודם צאת הכוכבים וברכו ברכת יראו עינינו מבעוד יום, וכוונתם במש"כ, ולא קחשיב יראו עינינו דהאי ברכה תקנו כו' הוא דמפני זה אינו במנין השבע כי נתקן מסיבה וטעם אחר (וכעין מש"כ החרדים כאן בירושלמי ה' ה' לענין השכיבנו יע"ש וכתוב עלי ספרי חידושי בן יאיר על התוס' שם,) ומה דסיימו ודווקא בביהכ"נ שלהם כו' אין זה ביאור לדבריהם הראשונים דלכך לא קחשיב יראו עינינו, אך דאגב דינא קמ"ל דבביהכ"נ שלנו א"צ להמתין אך בלילה, וזה שיטת ר"ת ז"ל.

(ד) שיטת הר"י ז"ל בתוס' שכ' וז"ל, והר"י ז"ל היה מאחר בתפלתו ומאריך עד שיצא כולם ואם בתוך כך היה שום אדם בא בביהכ"נ היה מעיין בספר עד שגמר בתפלתו, ונאה להחמיר אף לנו, ע"כ פי' כי הר"י ז"ל חולק על ר"ת ז"ל והיה מחמיר להמתין גם ביום ובשלנו, וכ"כ שם הרא"ש ז"ל וז"ל, ור"י היה רגיל להמתין אף ביום ע"כ. ואם דביום ליכא סכנה בשלנו מ"מ בלבול הדעת איכא כשעומד יחידי ולכך היה מחמיר גם ביום, יעיון שלטי גבורים.

(ה) שיטת תר"י ז"ל שכ' וז"ל. ונראה דאפי' בבתי כנסיות שבעיר יש זה הדין שדרך העולם כשאדם עומד יחידי בתפלה תפלתו מתבלבלת ע"כ אין לפרש דיצא לחלוק רק על שיטת הר"ח ז"ל וס"ל כי גם בשלנו בלילה צריכין להמתין כי זה שיטת הרי"ף ז"ל ולמה תלה הדבר בנראה לו, ועוד דבלילה גם בשלנו הטעם מפני חשש סכנה כנ"ל ודוחק לאמור שיחלוק על טעם הרי"ף ור"ת ז"ל ושלא להזכירם כלל לזאת נלע"ד כוונתו דגם בשלנו ביום צריכין להמתין ואם דליכא סכנה מ"מ בלבול הדעת איכא, ולזאת סתם דבריו. ולא ביאר דגם ביום צריכין להמתין, כי מובן זה מאליו מהטעם ומלשונו שכ' יש זה הדין משמע דדינא קאמר ולא אך מחומרא.

ובטור או"ח סי' צ' כ', ופר"ח ז"ל דדווקא בימיהם כו' וכ' הב"י ז"ל ומה שפירש רבינו בשם ר"ח כ"כ הר"י בשמו וכ"כ התוס' בשם ר"ת ז"ל פי' דבזה באו לעמק השוה דאבא בנימין אמר על ביהכ"נ שלהם. אולם בזה מחולקים דלר"ת ז"ל דווקא כלילה, ולר"ת ז"ל בשלהם גם ביום וכנ"ל, והי"א דשם דאף בשלנו בלילה צריכין להמתין, הביא הב"י ז"ל שיטת רי"ף ר"י ותר"י ז"ל, וכמו שביארתי יע"ש, ומה דהשמיט הטור שיטת ר"ת ז"ל כי אין נ"מ לדידן אם בביהכ"נ שלהם היו צריכין להמתין גם ביום ולא הביא אך מה דנ"מ לדידן וכדרכו בקודש, בש"ע שם, אם נשאר אדם יחידי מתפלל בביהכ"נ שבשדות או אפי' בביהכ"נ שבעיר אם היא בתפלת ערבית חייב חבירו להמתין לו עד שיסיים תפלתו כדי שלא יתבלבל בתפלתו ע"כ פ' כרי"ף ור״ת ז"ל והא דלא כ' הטעם מחשש סכנה י"ל יען דבזמן הזה ל"ש מזיקין ורוחות רעות וכמש"כ התוס' יומא ע"ז וחולין ק"ז ע"ב ולזאת כ' הב"י ז"ל הטעם מפני בלבול הדעת דזה בוודאי איכא, ורמ"א ז"ל הביא יש מחמירין להמתין גם ביום ובשלנו, ומציין שם ר"י ותר"י ז"ל כי בזה שניהם שווין אך לתר"י ז"ל מדינא ולר"י ז"ל מחומרא והמחמיר ע"ע תבוא עליו ברכה. של (ישעיה מ"ח) לי הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו' ויהי כחול זרעך וגו' יעיון פירש"י ותר"י ומהרש"א ז"ל ויעיון באלשיך ישעי' שם שפי' המקרא על ברכה המשולשת בני חיי ומזוני יע"ש והוא מדה כנגד מדה שגרם שלא יתבלבל דעת חבירו ישלם לו הקב"ה שלימות הטוב שהוא שלש אלה המרחיבים ומיישבים דעת האדם.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה