באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אבן העזר · סימן סא
להרה"ג כו' מו"ה ברוך באסערעם נ"י אבד"ק בארדזען.
מכתבו הגיעני, ובדבר שאלתו שמת חכם בזה"ל:
כבאי הנה אשתקד לחון את פני העיר. ומאשר שהרבנים שקדמוני ע"ה סדרו גיטין פ"ק, חקרתי לדעת איך נכתב שם העיר והנהר, כי כל ספרי הרב האחרון מהר"מ שפירא ע"ה, עלו על מוקדה עם כל הכתבים בהתבערה שהיתה באותה שנה. אמנם הרב מבאקוי שלח לי ג"פ אחד שנשלח לו מהרב דפה עוד בשנת תרנ"א ולא מסר ליד האשה ע"י איזה סיבה וראיתי כתוב בו למנין שאנו מונין כאן בבארדזען מתא דיתבא על נהר וואלקאנעשט ועל מי מעינות, ולבי מהסס לכתוב כן בג"פ בארדזען בלא יוד אחר הדלית. דבקריאת שם עירנו יש שינוי מהיהודים לעכו״ם דישראל קורין לה בארדיזען וכן כותבין באגרותיהם. וגם ראיתי פתוח חותמו של הרב האחרון שהיה לפני וסגנונו הוא מ' שפירא האבד"ק בארדיזען (מ"מ בג"פ סידר גם הוא שם בארדזען בלא יו"ד). והערלים בערכותיהם ובאגרותיהם בשפת רומעני כותבין Burdujeni (אות בשפת המדינה נבטאה כמו z בפולנית) בקמץ תחת הדלית וגם מבטיאים מעט מזער את הנון האחרונה קצת בחירק ונקרא בלשונם אי קצרה כמו שמבטיאים פה במדינתינו באטאשאני, באקארעשטי, זולת האשכנזים מחוץ למדינה מדגישים הנון באחרונה ביוד ומסתבר דהעיקר המה הערכאות והערלים הרומנים אזרחי המדינה והמושלים בקרבה. והמה אך מעט מדגישים החירק בנון האחרונה עד שהשומעים אותם מזכירים שם העיר ישמעו רק בארדזען ולא יותר עכ"ל שאלתו. וכת"ה החלטת דעתו לכתוב בארדיזען ביוד, יען כי מדגישין הד' בחירק ושוה לכל מו השמות אשר מדגישין המבטא של החירק דכותבין ביוד ולחוש ללעז על גיטין הראשונים. כבב"ש קכ"ה סק"י יען דבשרפה נשרפו כולם בבית הרב וכולם ספו תמו אין זכר למו אין כאן האי חששא, וכמש"כ בשו"ת שאילת שלום מהד"ת סימן ק"ל ושם בארדאזעני כקריאתם בקמץ לאחר הד' להשמיט כבאה"ע קכ"ח ג'. בשם רעדיש וכמש"כ הח"מ דבההפרש נקודה אחת אזלי' בתר שם העברי והרה"ג מהר"י צוף שליט"א מלבוב השיב לכתוב בארדזען ודמתקריא בארדזעני על שם העכו"ם ותשובתו לראות טעמו לא היה למראה עיני אך האיר נגד עיני תשובת המאיר לארץ בספריו ותשובותיו רחומאי דנפשאי הגאון האמיתי מו"ה מאיר אריק שליט"א, אשר השיב אם כי לא דמי כ"כ לרעדיש הרעדיש מ"מ כיון דבכל ענין קיי"ל דשם ישראל עיקר ובהשמיטו שם הטפל כשר בדיעבד אין לשנות עבור זה סדרי גיטין ובכה"ג יש לחוש ללעז הראשונים וסמך עצמו בזה על דברי החת"ס בליקוטים סימן מ"א, ועל מה שהאריך הבית שלמה ז"ל בסימן ע"ח להוכיח שלא כדעת מרכבת המשנה שבתשו' רח"כ ז"ל סימן ע"א דלא אזלי' בתר שם ישראל שנשתבש, מא בכל ענין שם ישראל עיקר לזאת אין לשנות בשביל זה ולכתוב אך שם ישראל שהוא בארדזען ובכתיבת היוד צדד כדעת כת"ה, ואם כי בחת"ס שם כ' לצדד דבכל ענין שינוי יש לתלות דבשעת קביעת שם בגיטין היה נקרא כן ואח"כ נשתנה ויש לכתוב כמקדם, והביא מתשו' מרן הב"י ז"ל בה' גיטין סימן א' שכ' כן. וא"כ אפשר דגם בנד"ד י"ל כן. דבעת קביעת השם לענין גיטין היה נקראת בפי ישראל בלא הרגשת חירק בארדזען וא"כ אין לשנות כלל, מכ"ז צ"ע טובא יען כי בהשמיטו היוד המורה על חירק, יש חשש אף בדיעבד וכמש"כ הב"ש בסימן ע"א לענין שם גיטל שהשמיטו היוד שבין ג' ל"ט דפסול אף בדיעבד, ובכה"ג דיש חשש בדיעבד אין לחוש ללעז קריאת הראשונים וגם כיון שנמצא רק גט אחד מרב דלפנים נכתב בארדזען יש לחוש דלמא טעה אז הסופר והשמיט היוד ואולי מקרה הוא וגם מאז נהגו לכתוב בארדיזען, וגם אין בהוספות יוד חשש לעז כ"כ על גיטין הראשונים וכדאמרי' בע"א ח' תנא תוספאה ספרא בצירא, לכן היה נראה לכתוב עתה בארדיזען, אך יען כי הוא במדינתינו לא החליט אך אם יסכים לזה אני וידי"נ הרב הגאון כו' מו"ה בצלם זאב שאפראן שליט"א מבאקוי זה ת"ד והרה"ג מבאקוי השיב לכ"ת כי לדעתו נכון הדבר לכתוב בלא יוד וכמש"כ הט"ג בלק"ש עיירות ס"ק ט"ו בשם עיר טרעבוולא אם דבפי כל הוא בהרגש יוד אחר הל' מכל זאת כיון דרבנן קמאי כ' בלא י' אין לחוש מה שהשם משתרבב בפי העולם. והביא ע"ז מתוס' כתובות ב' ד"ה לא נשאו מקובלין היו כך לקרות לא נישאו ומר"ן ז"ל נדרים ל״ה שכך היתה קבלה בידם לקרות נתנן בחירק ה"נ י"ל דהרבנים שקדמוהו כך הוה להם בקבלה לכתוב בארדזען בלא יוד, וציין לתשו' מהרשד"ם ומהר"י הלוי ז"ל לענין שם אישקופייא שהובא בג"פ סימן קכ"ח סק"ג וב"מ קכ"ח ותו"ג שם לזאת בא למסקנא שבכאן אין לשנות ממש"כ הרבנים שקדמוהו וכת"ה השיב לדחות ראייתו מהט"ג מכח דברי תשו' אבן יקרה מהדו"ג סימן ע"ט. וגם מה שהעיר מכתובות ונדרים האריך לבאר שאין זה ענין כלל לנד"ד, ועומד בדעתו לכתוב ביוד וכאשר צדד הגאון מהר"מ שליט"א ובא לשאול הכרעת דעתי דעת תורה, ועתה זו תשובה הנלע"ד בזה להלכה בס"ד.
הנה שנינו (גיטין ע"ט) היה במזרח וכ' במערב במערב וכ' במזרח תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה. ובגמ' שם פ', ומאן אילימא בעל היינו שינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה, אלא לאו סופר, כדאמר להו רב לספריה וכן אמר להו ר"ה לספריה כי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואע״ג דמימסרו לכל מילי בהיני כו'. ובחי' דו"ז הפ"י ז"ל שם ד"ה ושם עירו ושם עירה, כ' וז"ל:
וחפשתי בכמה פוסקים ומפרשים קדמאי ובתראי ולא מצאתי שום טעם למה תקנו לכתוב מקום עמידת הסופר והעדים יע"ש באריכות ומש"כ בישוב שיטת אא"ז רש"י ז"ל על התוס' ד"ה וצריכה גט ובחי' ל"ד י"ז ל״ו ד"ה מפני תיקון העולם דצדד לאמור דבגט לא בעי' עדות שאתה יכול להזימה יע"ש בנעימת דבריו הקדושים, אולם הנו"ב במהד"ק סי' פ"ח כ' והנלע"ד שתקנו כדי שיהי' עדות שאתה יכול להזימה ומש"כ הפ"י ז"ל דבגיטין ל"ב עדות שאי"ל אין נלע"ד כו' כו' יע"ש שהאריך בפלפולו ובנה ע"ז בנין חדש ומפואר כידו הגדולה. לעומתו יצא הבית מאיר ז"ל בסי' קכ"ז להוכיח דבגיטין ל"ב עדות שאי"ל יע"ש ובסי' קכ"ח שהאריך בזה. ולזאת כ' בטעם התקנה וז"ל:
וטעם תקנות מקום העדים לענ"ד פשוט עס"י דאיתא בגיטין ד' ל"ו, בראשונה היה כותב אני פלוני חתמתי עד כו' אר"ג תקנה גדולה התקינו שיהיו מפרשין שמותיהם מפני תיקון העולם, ופירש"י ז"ל מאחר שיתפרשו שמותם יחזרו אחר מכיריהם להעיד על כת"י. וידוע שע"פ השם לבד בלא המקום אין בנקל לדעת על מי נשאל ונהי דלהפוסקים המכשירים בלא מקום עמידת העדים. ע"כ לחלק בין חתם מבלי הזכרת השם דפסול, דהיינו משום דהזכרת השם לחוד מ"מ אפשר לחקרו ע"צ הדוחק, ובלא השם א"א כלל לחקרו, אבל על התקנה דלכתחלה שיהא מורווח לאהדורי אבתרייהו, וודאי נכון הטעם, וכן משמעות לשון הרשב"א ז"ל שהעתקתי ריש סי' ק"ל, שכ' דמצי לאהדורי אכולהו ראובן דאיכא במתא וק"ל עכ"ל. והחת"ס ז"ל בחאה"ע סי' י"ב כ' על דבריו, גם מ"ש הב"מ שימצא קיום לחתימת העדים, אינו נראה דא"כ היה יותר ראוי שיכתבו מקום דירתם, ששם ניכר יותר מבמקום עמידתם, לפי שעה לפעמים. ולדעתו הטעם בכתיבת שם עיר עמידה, העיקר משום שלום מלכות נגעו ביה, כי לפרקים שנות המלכות ישתנה ממקום למקום, וכעין טעם זה כ' גם התו"ג בחי' לגיטין בסוגיא זו ד"ה שא לאו סופר, ולשניהם טעם זה שייך אך בגיטין ולא בשטרות (יעיון תוס' שם ד"ה לפי ובחי' ראשונים ז"ל דדווקא בגיטין הקפידו ואיכא בזה שלום מלכות) כמבואר להמעיין בדבריהם, וכן הטעם שהוסיף החת"ס בליקוטים סי' מ"א למען לידע אם הוחזק במקום הכתיבה בתרי שמא יע"ש אך בגיטין יש לו מקום, ובזה לדחות טעם הנוב"י ז"ל יען דבגיטין ל"ב עדות שאיל"מ באו לעמק השוה הגאונים הב"מ חת"ס ותו"ג ועוד מגדולי האחרונים ז"ל
אמנם ראה זה אור חדש אשר האיר לעולם, התוס' רי"ד ז"ל בסוגיא זו שכ' וז"ל:
שלמה כותבין המקום בגיטין או בשטרות כדי שתראה עדות שאתה יכול להזימה, שההזמה הוא תלי בזמן ובמקום, כדתנן בסנהדרין באיזה יום ובאיזה שעה באיזה מקום, ואם יבוא להזימן יאמרו להם הלא ביום פלוני עמנו הייתם במקום פלוני, נמצא שעיקר ההזמה היא תלויה במקום ובזמן, והלכך אם שינוי המקום פסול הוא, דהויא לה עדות שא"א יכול להזימה, וכל עדות שא"א יכול להזימה קיי"ל דלאו שמה עדות עכ"ל. אשר דברי חד מקמאי דקמאי לא נתן לדחות מפני קושיות ולכל קושיא יש פירוקא, ולא אפונה כי אם רבותינו הגאונים הפ"י ב"מ חת"ס תו"ג ז"ל היה רואים ושומעים דבר זה מפורש יוצא מפי גאון קדמון היו מיישבים טעם זה לשבח וטעם הנו"ב שנדחה חוזר ונראה לאמת.
ויש להעמיס עוד בלשון רבינו התוס' רי"ד ז"ל שכ' שלמה כותבין המקום בגיטין או בשטרות אשר בחדא מחתא מחתינהו גיטין ושטרות, למש"כ התוס' בריש מכות ד"ה מעידין אנו באיש פלוני דגבי עדות דבן גרושה וב"ח דל"ש בהו כאשר זמם ולא נכתב לגבי עדות ב"ג וב"ח לא חיישי' בזה לעדות שאי"ל. (יעיון חי' ריטב"א ז"ל שם ובנו"ב קמא חאה"ע סי' ע"ב וב"מ שם קכ"ז והדברים עתיקים וארוכים) לזאת כ' הנו"ב שם וז"ל:
והנה לפ"ז עדים שבאו להעיד פלוני גירש אשתו והוזמו מה דין הזמה שייך בהו אם שיגרשו הם נשיהם, הא בעי' לו ולא לאשתו, כמו שאמרו בעדים דב"ג ממש בריש מכות, וא"כ למה נצטרך בעידי גט עדות שאי"ל, אמנם ע"י הגט הא גובה כתובתה כו' וא"כ בממון בעי' עדות שאי"ל ואף שבטלו לדו"ח בדיני ממונות, אבל עדות שאי"ל בעי' כמבואר בש"ך חו"מ סי' ל"ג ס"ק ס"ז באריכות עכ"ל יע"ש ובב"מ שם, והוא שרמז לנו התוס' רי"ד ז"ל (כדרך הקדמונים לרמז בקצרה בלשונם הזהב) באמרו שלמה כותבין המקום בגיטין או בשטרות כו' לכולם יחד מצד השתוות שביניהם דאיכא דררא דממונא בשניהם. ובזה מובן היטב לשון הרמב"ם ז"ל כפ"א מה' גירושין ה' כ"ד שכ' וז"ל:
וכן התקינו חכמים שיכתוב זמן בגט ומקום כתיבתו כשאר השטרות. אשר הג"פ שם בסק"א עמד בזה בזה"ל:
דלמה ליה למתלי דין הגט בדין שאר שטרות ותלי תניא בדלא תניא הלא בגיטין יש רמז לתקנה זו מדתנן היה במזרח וכ' במערב. אבל בשאר שטרות לא מצינו שום משנה בענין זה יע"ש מה שתי' ולהאמור א"ש כי הרמב"ם ז"ל בצחות לשונו הזהב רמז לנו טעם תקנת כתיבת המקום בגיטין יען דיש בו ממון דכתובה כשאר שטרות של ממון אשר עי"ז בעי' עדות שאי"ל (ו תשיבני מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' עדות שהובא בחו"מ סי' כ"ח סעיף י"ב יע"ש ובש"ך ס"ק י"ד, הלא יעיון בלח"מ ובט"ז תומים ונתיבות שם, ובנו"ב וחת"ס שהובאו בפת"ש שם ס"ק כ"א יראה דיש מקום לדבריי גם בשיטת הרמב"ם ז"ל) ע"י המקום והזמן וכדברת התוספת רי"ד ז"ל אם כי דרך הרמב"ם ז"ל להביא אך המבואר הלא הוא כמבואר בסוגיא, אשר להתקנה ודינא דמתני' דכ' במזרח כו' שנשנית בגיטין קאמר הש"ס כדאמר להו רב לספריה כו' שהוא לשטרות כמבואר גם בב"ב קע"ב כי היינו טעמא דשטרות היינו טעמא בגיטין (יעיון פ"י ז"ל שם בסהיד ג"כ הטעם דכותבין בגיטין יען דצריכין לכותבו בשטרות וכן בשיירי קרבן בירושלמי בסוגיא זו דגזרו גיטין אטו שטרות יע"ש). ואולי לזה כוון גם המ"מ שם שכ' וז"ל:
ומקום כתיבתו נמי כדאמרי' בפ' ג"פ כי קיימיתו בהיני כתובו בהיני, אשר יש מהדיוק הלא זה נשנה במשנה מפורשת כ' במזרח כו' ולמה ציין לשטרות דג"פ, אך לרמז כי מקום כתיבתו הוא רק מטעמא דשטרות (משום דבעי' עדות שאי"ל כטעם התוס' רי"ד ז"ל, או כטעם הב"מ שהוא ג"כ טעם קדמונים) וכדאמרן וא"ש הכל להמעיין ומבין.
וכאשר הנו"ב בטעמו כוון לדעת קדמון התוס' רי"ד ז"ל (אמנם מה שתמה שם הנו"ב עוד על הפ"י ז"ל עד שכ' ואני אומר שרי לי' מריה בהאי הלא כדברי רבינו הפ"י ז"ל מבואר בנ"י ז"ל ר"פ אד"מ ומצאתי בד"ח ז"ל בשער התשובות סימן רצ"ה שתמה ג"כ בזה על הנו"ב יע"ש, אברא כי בתומים סימן ל"ד סק"ט ועוד מגאוני בתראי שהאריכו לתמוה על שיטת הנ"י ז"ל הלא האחרונים חתרו ליישב דבריו וגם בספר תפארת מנחם על הרמב"ם ז"ל בה' גירושין שם האריך הדבור בזה ליישב כל הקושיות והדברים ארוכים ולא עת האסף פה אמנם תמיהת הנו"ב מהפ"י ז"ל סרה. כי יש לו אילן גדול מקדמונים לעזרתו הנ"י ז״ל). כן הבית מאיר ז"ל בטעמו מלבד מה שתלה עצמו בלשון הרשב"א ז"ל הלא מבואר עוד כדבריו במרדכי ז"ל פ' ג"פ סימן תרמ"ו וז"ל:
כי יתביתו בהיני, כ' ראבי"ה ז"ל י"מ משום שע"י מקום כתיבת השטר נדע לחקור אחר עדים המכירים חתימות עדי בני מקומן כו' כו' ואין הדבר תלוי אלא בחתימות העדים שידעו כדי לקיים חתימתן כו' עכ"ל ואלמלי היה באותה שעה נגד רבינו החת"ס דברי הראבי"ה שבמרדכי ז"ל לא היה כותב שאינו נראה, ומה שהקשה דא"כ היה יותר ראוי שיכתוב מקום דירתם ששם ניכר יותר ממקום עמידתם לפי שעה, לק"מ לענ"ד כי רגילות הוא רובא דרובא דהעדים המה מיושבי העיר אשר עמידתם הוא גם מקום דירתם ולמיעוטא דמיעוטא אשר עמידתם לא יהיו במקום דירתם, לא חששו חז"ל וטעם הב"מ (ולהמעיין ימצא סעד לטעם זה מלשון הפוסקים) שיצא עוד מראבי"ה שבמרדכי ז"ל הוא שריר וקיים.
והנה גם לטעם זה גיטין ושטרות טעם אחד להם, וכאשר התוס' רי"ד ז"ל כללם ביחד גיטין ושטרות וכהוראת לשון הרמב"ם ז"ל אשר הוא כמבואר מפשטות הסוגיא כי על דינא דמתני' דכ' במזרח כו' שנשנית בגיטין קאמר תלמודא כדאמר להו רב לספריה כו' כי יתביתו בשילי כו' שהוא בשטרות כי טעם אחד להם. וזה תשובה לטעמי החת"ס ותו"ג ועוד מגדולי האחרונים ז"ל אשר יש להם מקום אך בגיטין ולא בשטרות ואין לנו לעיקר אלא טעמי הראשונים תוס' רי"ד וראבי"ה שבמרדכי ז"ל אשר כוונו לדעתם מתקיפי גאוני בתראי הנו"ב וב"מ ז"ל.
ולטעמים הנאמרים הלא מובן יען כי הזמה לקיום חתימתם הוא אך ע"י עדי ישראל, לזאת העיקר לידע שם מקום העיר המפורסם אצל ישראל אשר הן הן דברי מהרי"ק שהובא בב"י ז"ל שם בסימן קכ"ח והועתק סיום לשונו בג"פ שם ס"ק כ"א וז"ל:
מ"מ לכאורה אין לחלק בכך מאחר שנתקן (לכתוב שם העיר) דלא ליתי למיטעי באחר ששמו כשמו ושמה כשמה (יעיון שט"מ ב"ב קע"ב מש"כ בשם הרמב"ן ז"ל ויעיון פמ"א סימן י"ט כ' כ"א) יש לנו לכתוב בשם המתפרסים יותר בין העברים דפרסום הגוים לא מעלה ולא מוריד יע"ש ובב"י ז"ל שם שסיים וכיוצא בזה כ' מו"ה ישראל בכתביו סימן קמ"ב כו' הרי דאינו חושש כו' אלא על לשון אשכנז שהוא המפורסם. בין העברים יע"ש ובד"מ, ואם דנודע דעת המהרש"ל ז"ל ביש"ש פ' השולח סימן ל"ב להחשיב שם העיקר שנקרא בערכאות בעת התייסד העיר ונחקק בספר הערכי שנקרא גרונד בוך. הלא כל בית ישראל יוצאין ביד רמ"א זיל שם סעיף ג' אשר קבע להלכה בזה"ל. ואם יש לעיר ב' שמות א' נקרא בפי ישראל וא' בלשון כותי, שם שקורין לו ישראל עיקר וכותבין כפי משמעות לשונם ונרשם המראה מקום לפסקי מהרי"א ומהרי"ק ז"ל דבשו"ת ד"ח סימן ק' כ' שבטעות נרשם מהרי"ק, ולדעתי אין כאן שום טעות כי מדברי שניהם מתבאר דמעיקר הדין שם ישראל עיקר וא"צ לכתוב אך שם ישראל ואם הב' לשונות קרובין זה לזה, ושם שקורין לו ישראל אינו אלא קיצור לשון כגון עיר שכותים קורין הרעדיש וישראל רעדיש אין כותבין רק שם ישראל, וזה מפסקי מהרי"א ז"ל סימן רנ"א שהובא בד"מ וכלשונו שסיים בד"מ ומשמע הא בלא"ה יש לכתוב ב' השמות (ואולי שזה אך ממנהגא והוא שסיים שם) וכן נוהגין. כן כ' גם בהג"ה, אבל בלא"ה כותבין שם ישראל תחלה. ונרשם, כן משמע שם כלשונו שבד"מ (אולם י"ל ד״ה ס"ל למהרי"א ז"ל אך ממנהגא ולא מעיקרא דדינא וצ"ע בזה) ועל שם כותים דמתקריא, ולדעתי העניה זה פשוט ומבואר, וכן פי' בנו"ב מהד"ת סימן קי"ו ובילקוטי חת"ס סימן מ"א יע"ש וכתבתי זאת אך מפני כי הגאון הג"פ שם סקל"א תמה על המראה מקום כי הכרעה הזאת דבשמות מחולקים צריך לכתוב שניהם הוא רק הכרעת הרמ"א ז"ל אבל ממהרי"ק ז"ל לא נראה כן. וגם ממהרי"א ז"ל אין הכרח אך דממש"כ בסימן רנ"א יש להוכיח קצת דבשמות מחולקים צריך לכתוב שניהם דנשאל כו' הרעדיש כו' הא אם לא הוה קיצור כו' היה צריך לכתוב שניהם. אע"ג דשם הא' הוא מפורסם בין העברים עכ"ל יע"ש ולא הבנתי והוא לי לפליאה, כי הלא הן הן הדברים בעצמם אשר המה מבוארים בד"מ ובהמשך לשון הרמ"א ז״ל.
והנה מה שהעיר הרה"ג מבאקוי מתוספות כתובות ב' ור"ן ז"ל נדרים ל"ה, כל מה שהשיב כת"ה על זה המה דברים ברורים ויעיון בהגהות יעב"ץ ז"ל בכתובות שם וז"ל:
רב שאין נקוד במשנה והיוד שנמצאת בתיבת נשאו שבוש כי אינה סובלת חירק מושך יוד שהשין דגושה כי המלה מבנין נפעל בחסרי פ"א, דכוותה בנדרים ל"ה אר"א דיקא נמי דקתני שנתנה כו' עכ"ל אשר בזה סעד לכל דברי כת"ה. ויעיון בשט"מ שם בכתובות בשם הרשב"א ז"ל על הא דכתובות ונדרים דכך היו רגילות הקריאה יע"ש וברא"ש ז"ל בנדרים שם שפי' בע"פ היתה הגירסא שגורה בפיהם אשר כוונתו מובן מדבריו שבשט"מ כתובות שם שכ' דהא לא היה להם כתיבת תורה שבע"פ וגורסין עפ"י הקבלה והיה ידוע להם איך קבלו הקריאה יע"ש אשר מלבד דלדעת כמה פוסקים לשון בני אדם לחוד ולשון חכמים לחוד, הלא ברור כי לא נתן כלל להשוות לקבלה בלימוד תוה"ק תורה שבע"פ לשון בני אדם ולאמור כי כן קבלו הרבנים בקריאת שם העיר ואין מקבלין דין מן דין להיות גם סמך כל דהו גם ציוני הרב הגאון מבאקוי לתשובות שהובאו בג"פ שם ולהב"מ ותו"ג שהובאו גם בפ"ת שם סק"ג י"א בנידון שם העיר מאישקופייא. אך בזה יש מקום לציוניו לעומת דברי הגאון מהר"מ שליט"א שכ' דיש חשש אף בדיעבד בהשמיטו היוד המורה על חירק, כאשר פסל הב"ש בשם גיטל שהשמיטו היוד בין ג' לט', לזה בוודאי יש תשובה כי אין למדין משם איש ואשה דחמיר הרבה. לשינה במקום העמידה אשר בלא כתב ואף בשינה ממש מקום עמידה יש מכשירין כמבואר בטוש"ע שם. וכבר האריכו בזה המפרשים בסוגיא והפוסקים בביאור השיטות כי רבים המה וגם אמלי היו צריכין לכתוב ביוד ונכתב חסר יוד בדיעבד ושעת הדחק בוודאי דיש מקום לצדד ולהקל, אמנם אינם ציונים להלכה שאנו דנין עליה כי המה דברו על דיעבד ושעת הדחק אם להכשיר אשר אך ע"ז סובב והולך כל פלפולם לצדד להקל בדיעבד, ונדון דידן הוא איך לכתוב לכתחלה שם העיר בארדזען, ומה נעמו בזה דברי הט"ג בשם המג"ש ז"ל בילקוטי שמות עירות סק"ג שכ' וז"ל:
שלכך דקדקו חז"ל כל מי שאינו יודע בטוב גיטין ולא אמר בה' גיטין אלא שזה אפי' בה' שחיטה כל טבח שאינו יודע בה' שחיטה כו' אך בגיטין צריך לדעת בטיב גיטין דהיינו נתקן שיהיה כשר בלא גמגום, כדאמרינן אתקין שמואל בגיטא דש"מ כו' מעכשיו לאפוקי מדר"י דאמר זמנו כו' ופירש"י ז"ל אע"ג דקי"ל כר"י מ"מ בגט משום חומר א"א יש לתקן שיהיה כשר אליבא דכ"ע ע"ש ואמרתו צרופה לכל בעל נפש היפה עכ"ל יע"ש במוסריו ונועם אמרותיו אמנם מה שהביא מהט"ג בשם טרעבוולא בזה צדקו דבריו, והשגת כת"ה עליו מכח דברי האבן יקרה גוללין את האבן גם אם נאמר כי הצדק כדברי האבן יקרה בשם טרעבוולא ל"צ לטעם הט"ג מכל זאת הלא חזינין לדעת הגאון הט"ג דאין לשנות ולכתוב אך כאשר כ' רבנן קמאי בגיטין וזה לו ליסוד מונח במקומות רבים. ושפיר הביא הרב הגאון מבאקוי שליט"א.
אמנם בזאת אתפלא עליו ועל כת"ה, במה שאני רואה כי אך היוד דבארדזען פורח באויר החקירה והשאלה אם לכתבה או לא ולא שמתם כלל לבכם להידוע לכם לכם דייקא ולא להגאון מהר"ם שליט"א לזאת לא דבר מזה כי לא זו אשר בשפת המדינה נכתבת Burdujeni הלא גם בלשון ישראל בכל מדינה נקראת בארדיזשען בז' שבורה, אשר ידועים המה דברי הד"ח ז"ל בש"נ אות מ' ס"ק ו' שכתב ויש נקראים מנדזשא בז' שבורה, ומלשון פולניא כידוע שנשתרבב בין היהודים, ואין בלשונינו הקדוש אות שיורה על מבטא זה, לכן כותבין על הברה כזה:
זיין שין יע"ש ובאהלי שם כלל י' אות ב' כ' ויש בלשון לע"ז הברה שמדגישין כמו ז' ושין מחוברין יש לכתוב כן וכן הוא בט"ג בשם העיר פרעשבורג דמתקריא פאזשען יע"ש בס"ק י"א, אם כי ידוע דברי התה"ד דבדקדוק לשון בני אוסטרייך ובני כפרים גם ה"ז והשין בימין קרובים להתחלף להם לפי עבות לשון אשכנז שיש להם ויעיון בט"ג בש"נ באות זאפירה שכ' זה בשם המהרי"ט ז"ל והניח בצ"ע, וכ' ומ"מ גם לדידיה הדבר ברור דדווקא בכה"ג שהם קרובים במבטא ויש שלשונם גסה ויש שלשונם רפה, וכל הקורא מרגיש שהוא שפה אחת ודברים אחדים משא"כ בשאר חילופים אע"ג דגם ה"ז מתחלפת בצ' ובש' ימנית שהם מאותיות זסשרץ כו' וכיוצא בהם בשאר אותיות החילוף פוסל בהם כיון שבמבטא הם רחוקים זמ"ז, אין זה מציל מה שבמקרא מתחלף לפעמים, כיון שבפי העולם הם רחוקים במבטא לא יצאנו מידי חשש לעז ופסול כו' יע"ש, ובד"ח שם סק"א ובשאר שינוי אותיות אות ד' ובאה"ש כלל י' סק"ג אשר הכלל בכל אלו הדברים דאם יש שינוי במבטא ונרגש הרבה פסול ובין ז' לז"ש הלא השינוי במבטא נראה וניכר טובא (יעיון שו"ת ד"ח מהד"ק חחו"מ סי' מ"ט דכ':
אך בנידון ה"ז כיון שהישראל והגוים קורין בשוה בוודאי א"צ לכתוב דמתקרי כלל יע"ש, אשר מבואר מדבריו דאם אך ה"ז אין קורין בשוה צריכין לכתוב שניהם) ולהמעיין היטב באלו התשובות שהובאו בג"פ שם סק"ג, ובאלו שציינם שם הפ"ת ס"ק י"א י"ב י"ג הלא נראה כמבואר דבכגון דא צריכין לכתוב שניהם. ובצירוף עוד מה שנתעורר כת"ה בחסרון היוד כי בבארדיזשען יש בכתיבה יוד לאחר הד', וא"כ מבארדזען לבארדיזשען הלא יש חסרון שתי אותיות, אשר בזה אין דרך הסופר לחסר שתי אותיות כמבואר בב"ב קס"ו וחו"מ מ"ב סעי' ו' (יעיון תו"ג שם סק"ז), אשר ע"י כ"ז גם לדיעבד יש לכאו' לדון בהשמטת שם בארדיזשען אמנם לכתחל' בוודאי הלא צריכין לכתבו ולא עוד גם להקדים שם בארדיזשען יש מקום, יען כי לשיטת הרמ"א ז"ל הלא שם זה נקרא ומפורסם בישראל בכל המדינה, ולשיטת המהרש"ל ז"ל הלא בלשונם וכתבם. נקרא ונכתב באות (j) שהוא זש' ז' שבורה, ואיך לא נתתם כלל לב לזה ועברתם ע"ז בשתיקה כת"ה והרה"ג מבאקוי, הלא הרבה צריכין להתיישב בזה.
ולצאת מזאת המבוכה אין לנו להשען אך על הגט שנמצא מסודר מרבנים הקודמים וכתוב בו בארדזען בלא יוד ובלא שי"ן ונסמוך על כחו של אותו זקן הגאון החת"ס ז"ל אשר גם הגאון מהר"מ אריק שליט"א בראשית דבריו הניח עליו יסוד הבנין אשר שם בסי' מ"א (ויען כי לכת"ה נשרפו כל הספרים, לזאת אעתיק לו לשון החת"ס באריכות קצת) כ' וז"ל:
ובלאה"נ ממש ברוב קהלות ישראל ידוע ומפורסם שנשתנו שמות העיר והנהר שכותבין בגיטין, מאשר נאמרים בפה ומבטא שפתים, מענץ כותבין מעגנצא, פ"פ דמיין כותבי וורנקבורט הנה גם פה העיר נקרא בפי כל מאטרשדארף, ואין אחד הן ישראל או גוים שיקרא בשם אחר, כ"א מאטרשדארף בד' ח' בין שין לריש, וכשסדרתי גט פה, חקרתי אחר טופסי גיטין הראשונים, וראיתי בגט אחד שסדר הגאון מו"ה גרשון זצ"ל כו' וכ' בו מאטורשטורף בט' ואו בין שין לריש ואח"כ הובא לפני ג"כ טופס אחר מהגאון מו"ה ירמיה נ"י כ' ג"כ כנ"ל, וכן העידו לפני שכן נכתב שם העיר בגט מעולם אבל אין א' יודע מאין בא זה השם, ואנכי עמדתי מרעיד ואשתומם כשעה חדא וכי נשוי לכל הגאונים והרבנים טועים ח"ו הלא דבר הוא, והנה אם באנו לדון אחר כל עיר ועיר, ולהמציא בו בסברות הכרס ולדרוש לשון הדיוט לומר טעם קריאת שם זה כך ושם זה כך נאריך בדברים שאין להם שורש, ונבדה דברים מלבנו ע"כ אמרתי אני עם לבי להסביר בזה סברא כוללת, בכל עניני שמות עיירות אשר בו יתורצו כל הקושיות, ונביא קצת ראיה לדברינו מדברי הש"ס והראשונים ויהיו כל דברי חכמים קיימים עכ"ל ובדברי השכל ודעת כידו הגדולה הבנוים על יסודי האמת, עשה בזה שלשה כללים וכהכרעה שלישית כ' וז"ל:
הכלל השלישי עיר שיש לה שם קבוע ונכתבו כבר כמה גיטין ומכ"ש כשהובא שמה בספרים, ולא נמנו עליו לשנותה שמה מעולם, אך מכח מבטא הלשון משתנת לאותיות שונות בכל דור ודור בכל כי האי גוונא, אנן לנו לחקור כלל, ושם המפורסים בגיטין הקודמים כה יהיה וכה יקום, דמה שנשתנה שמה לא היה בהסכמה באופן שיעקר שם הראשון, רק ממילא נעשה, א"כ בוודאי אבותינו הראשונים שכ' גיטים המה חקרו וידעו מוצא הלשון, ואז נקרא העיר כך. וכה יהיה וכה יקום. ולאו כל כמיניה דהנהו אינשי לשנות שמה, אפי' כ"ע אם לא בהסכמה, דהרי אזלינן בתר צחות לשון משום דתלינן מסתמא כך היה עיקר השם מתחלה, אע"ג דאפשר דמניח השם ג"כ היה מלעגי שפה, מ"מ מסתמא הבונה עיר הוא מחשובי המדינה המדבר צחות וסמכי' ע"ז, א"כ מכ"ש כשיש לפנינו גיטין ותופסים מקדמונינו ז"ל שאין להרהר אחריהם, ותלינין השינוי בבני העיר ולא אזלי' בתרייהו. ומכ"ש כשכבר נתפרסם בין העולם שכך כותבים שם העיר בגט, א"כ המשנה מזה קרוב לומר דהו"ל שינה שמו דאזלינן בתר לשון המורגל בגט, ועמ"ש בתשו' חו"י סי' נ"א, וללעז ליכא למיחש כה"ג, דכ"ע ידעו שכך כותבים בגט, ומכ"ש אותם שמות שכבר נכתבו על ספר, וזה היה תועלת המחברים לעלות שמות הערים על ספר שנדע עיר פלונית כבר הוקבעה שמה ע"פ גיטין הנמצאים שם מקדמות דנא כו' כו' ומצינו למדין לפ"ז להחזיק במעוזנו כל מורה כאשר ימצא טופס גט מקדמונים בעירו, הוא נם הוא ינהג אחריו, ובלבד שלא נעשה בטעות בתחלה דאז לא ניזול בתריהון, ולא נאמר כי הם הפקיעו שם העיר כך ע"י טעותם. כי דעת שוטים אינו דעה, אך כל מה דאפשר ליישב ולתרץ דלא נשוויין לקדמונים לטועים חובה עלינו, ובפרט בעניני גיטין כי אם נאמר שהמסדרים נכשלו בעניני שם העיר ולא ידעו זה הדין נהי דמצד שינוי השם לא היה איכפת כ"כ לדעת כמה פוסקים כמו שהביח מעלתו בדבריו, מ"מ יש לחוש לומר שלא היו בקיאים בטיב גיטין ח"ו כי נכשלו בדבר פשוט וקרוב לפסול כל הגיטין שסדרו ח"ו ע"כ חובה עלינו ליישב כל מה דאפשר, ומזה הטעם לא שניתי כלל בטופס הגט כאשר מצאתי פה עכ"ל יע"ש באריכות וזאת היא גם הכרעת עמוד ההוראה בכל וביחוד בטיב גיטין' אשר כל בית ישרף נשען עליו מלבד מש"כ בעיר טרעבוולא שהביא הרה"ג מבאקוי, הלא הוא לו להחלטה ברורה בכמה מקומות שם, ומהם בסק"ו וס"ק ל"ה שב' וז"ל:
ברעזן כך נכתב ני משם שכותבין כך בגיטין, והנה לפי מה שקורין העולם עתה היה צריך לכתוב בערזן העין אחר הבית, ועיין בהקדמת ספר צאן קדשים איתא שם העתק מכתב וד ד"ז הגאון בעל ת"ח שכ' אני וחברי הגאון מויה מרדכי ה דק"ק בערזאן כו' והנה מחמת המה שאחר יין אין קפידא כיון שקורין הזיין בפתח ושפיר קורין בפתח אף בלא אף, ומ"מ אם כותב אף נסימן על נקודת פתח גיר כשר כמש"ל כמה פעמים, אד בשינוי העיין שנתחלף מקומו אחר הריש יש קפידא, וצ"ל דבימי קדם היתה נקראת בפי העולם הבית בשבא והריש בסגול, ואף שנשתרבב הלשון לקרות הבית בעיין לא פסקו מלכתוב בגיטין ובשטרות כאשר כ' מקודם, והו"ל כחתימתה כמש"ל גבי טרעבוולא ע"ש עכ"ל. וכ"כ האחרונים בתשובותיהם. ובחי' אנשי שם בהשמטות סי' ד' דהגט צריך להיות נשמר שלא יהיו שום שינוי ממה שנהגו מקדם יע"ש.
ועתה גם אנו נאמר בנד"ד כאשר כותבין ברעזן אם שנקרא ג"כ בעולם בערזשאן בז' שבורה כבארדיזשען (יעיון שו"ת בית שלמה סי' מ"ט ומהרש"מ ז"ל מהד"ק סימן כ"ו) מכל זאת כותבין כמימי קדם אך בז' וגם בחילוף העיין לאחר הריש כן בנד"ד כיון שבטופס הגט מרב הקודם נכתב אך בארדזען בז' ולא בז"ש אין לנו בסידור גיטין אך שם זה, ופשיטא דאין ביד כת"ה לתפוס החבל בתרי ראשין ולאמור כי מה שלא נכתב בז' שבורה אך בז' לחוד הוא כהוגן, ומה שבא בחסרון יוד הוא בטעות אלא לכתוב בלא יוד וגם בז' לחוד ככתבו וכלשונו של טופסי גיטין מרבנים הקודמים.
ומש"כ כ"ת, וכן אזכור כי ראיתי בשו"ת שאילת שלום להגאון ר"ש טויבש ז"ל אבד"ק באטשאן הרובה לקהלתינו ושם נדפס כמפ' תשובות לרבנים דפה שם העיר ביוד אחר הדלית, ומכ"ז נראה בעליל שהרב המסדר הראשון שגה לכתוב בג"פ שלא בדיוק בארדזען ונהרו אחריו הרבנים ר"א אמוניא ור' מרדכי שפירא כי יראו לשנות מחשש לעז על גיטין הראשונים, וכבר נתבאר דאין לחוש בזה בנד"ד מכמה טעמים עכ"ל. הנה טעמו דאין כאן לחוש ללעז יען דגיטין הראשונים נשרפו אשר כסברא זאת כ' בש"ש סימן ק"ל הלא הש"ש שם כ' יען דאין זכר לגיטין הראשונים. והרבנים הקודמים בעצמם אינם זוכרים בבירור וכ"א כ' כפי שעלה על לבו וכסומא בארובה לכן יש לתקן לכתוב מהיום כפי הראוי מדינא יע"ש. משא"כ הכא מסתמא ל"ח לב"ד טועין ובוודאי רבנים הקודמים ידעו מה שעשו ובזכרון וישוב הדעת היה כתיבתם וסברתו יען דגיטין הראשונים נשרפו הלא מבואר היפוך סברתו בנו"ב מהד"ת חאה"ע סימן קי"ח שכ' וז"ל:
ומש"כ שכיון שנשרפה העיר נשרפו כל גיטין הראשונים א"כ ל"ש הוצאות לעז על הראשונים, אני תמה וכי מה בכך שנשרפו הגיטין כיון שידוע שם גיטין ונכתב בהם שם העיר באהניאדי הרי יש חשש לעז על הנשים שנישאו בגיטין הללו, ועל הבנים שהולידו. ועוד אפי' לדבריו מי הגיד לו שלא נתקבלו איזהו רבנים משם למקומות אחרים והוליכו הגיטין שסדרו שמה עמהם למקומם שנסעו עכ"ל אשר גם בכאן אלו דברים נאמרים, כיון שנודע שם העיר איך נכתב ע"י הגט שנמצא כתוב בו בארדזען, ואם כי הרבנים לא נסעו מבארדזען עם הגיטין מכל זאת כאשר מצא כת"ה גט הנשלח אצל הרה"ג מבאקוי, מי יודע לאיזה רב עוד נשלח מגיטין הקודמים פוק חזי בתשו' הב"ח ישנות סימן צ' שהובא בתשו' מהרש"מ מהד"ק סימן ק"ח, ובתשו' פמ"א סימן כ"א בדברי הגאון מהר"א ברודא ז"ל דגם עבור גט אחד שנכתב בשעת הדחק ומקום עיגון וכשר אך בדיעבד מכל זאת צוו לכתוב להלא כגט זה שלא להוציא לעז על גט אחד בלבד ובחי' אנשי שם סימן ר' החזיק דגם בשוא"ת חיישי' ללעז, ויעיון בנו"ב מהד"ת חאה"ע סימן קי"ח:
ובמהרש"מ שם סימן ק"ח מש"כ בשם האבני צדק חאה"ע סימן קי"ג, והביא עוד לזה מתשו' הרא"ש ז"ל שהובא בפר"ח סימן תצ"ו אות י"ב יע"ש וכן כאן מי הגיד לכת"ה שלא נמצא עוד גיטין מרבנים הקודמים ששלחו לרבנים אחרים כאשר נמצא אצל הרה"ג מבאקוי שליט"א.
ודברי כת"ה כי המסדר הראשון שנה לכתוב כו' ואחריו נהרו הרבנים כו' המה נגד כלל הידוע כי ב"ד בתר ב"ד לא דייקי אם כי לרדב"ז ז"ל בתשו' מבי"ט ז"ל סימן קע"ב הובא גם בפ"ת חו"מ סימן י"ט סק"ג) דאסידנא לא בקיאי כ"כ בדינין ולזאת ב"ד בתר ב"ד דייקי בזה"ז הלא הוא יחידאה נגד דעת הב"י ז"ל שם בסימן קע"ג וח"מ וסמ"ע וש"ך חו"מ י"ט יע"ש ובתומים סק"ד ויעיון באה"ע קס"ט סעיף נ"ו וב"ש סימן קנ"ה סעיף י"א, ומבואר בכמה דוכתי בפוסקים דזה יתד שלא תמוט דב"ד בתר ב"ד לא דייקי גם בזה"ז, וכפי השמועה מסדר הראשון היה הרה"ג רי"ל ז"ל תלמוד הגאון הקצוה"ח ואולי עשה זאת את עוד מדעת רבו הגאון. וגם אם עשה מדעת עצמו הלא היה מוחזק לת"ח גדול וירא ה' גם בדורו של הגאון מהר"מ טאביש ז"ל כנראה מכבוד הגדול שחלקו לי בתשובות תועפת ראם ושאילת שלום ובלא שום ספק היה מתון ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא וביחוד בה' גיטין החמורה לעשות כדת התורה בהוראה ברורה.
ומה שהביא כת"ה סעד לדבריו מתשובת שאילת שלום שנדפס כמה פעמים בתשו' להרבנים שם בארדיזען ביוד, מלבד מה שאין להעמיד יסוד על דפוס וכמש"כ בט"ג. אולם יען כי כעין סעד וזכר לדבר יחשב, לזאת חפשתי שם וראיתי כי גם משם סתירה לסברת כת"ה ומבואר ההיפוך, כי אך בש"ש מהד"ת סי' קכ"ד רע"ט נדפס בארדיזען ביוד. ולעומת זה בש"ש מהד"ק י"ט, מ"ז ע"א ק"א וכן במהד"ת ט' נ"ו נ"ז בכל אלו המקומות בא בארדזען בלא יוד, וכן הוא בשו"ת דבר משה מהד"ת סי' קט"ו ובתשו' תועפת ראם סי' א' ס"ז בחאה"ע בכולהו נדפס שם בארדזען אך ב״ז ובלא יוד וכנראה כי אז בזמן קביעת השם בגיטין היה כן הקריאה בפי ישראל, ושם זה הוי כמפותם גם מספרים, לזאת אך כאשר כתוב בגיטין הקודמים כן יש לסדר גם עתה וכהכרעת הגאונים החת"ס וט"ג ועוד מגדולי האחרונים ז"ל בתשובותיהם ועוד אני אומר כי לכל זה אנו צריכין ליישב כתיבת שם העיר ב"ז בלחוד, אמנם לחסרון היוד אין אנו צריכין לכל זה. כי זה כלל גדול ומבואר כי אך אם מדגישין ודוחקין האות בחירק אז צריכין לכתוב יוד. ולזאת גם בשם גיטל וכדומה שאין דוחקין ה"ט בחירק אין כותבין יוד בין ט' לאות ל'. וכן שם העיר בארדזען להברת מדינתינו אין דוחקין ה"ד בחירק שיוכרח ליוד:
והוא ממש במשקל השוה לשם עיר פאלטשען שאין דוחקין ה"ט ונכתב בלא יוד בין ט' ל"ש. וכן הוא בקריאת שם עיר בארדזען, ולדעתי כשמדקדקין היטב בהברת קריאת שם העיר אם נקרא ב"ז שבורה כאשר אנו קוראין כעת בארדיזשען אז נדחק ה"ד ביותר ואז צריכין לכתוב ביוד. לזאת בשו"ת חיים של שלום במהד"ק בשו"ת להגאון ר' חיים טאביש ז"ל אבד"ק באטשאן בכל מקום תשובותיו להרבנים דשם נכתב בארדיזשען כי כשתבוא בז"ש אז תבוא גם היוד. אולם כשנקרא בארדזען אך ב״ז אז באמת אין מדגישין, כ"כ ה"ד ולזאת בכל אלו התשובות הנ"ל שבא שם זה אך ב"ז בא בחסרון יוד ונכתב בארדזען.
ולדעתי יש מקום נתינת טעם למסדר הראשון שקבע כתיבת השם בלא יוד. יען אם דאין לנו אלא פסק הרמ"א ז"ל. לכתוב אך שם המפורסם בישראל באם שניהם קרובים, מ"מ חתרו הגדולים בתשובותיהם. להשוות בכתיבת שם העיר בכל מה דאפשר, שיהיה נקרא לכל עם ועם כהברת לשונו. ובחת"ס שם בד"ה ומעתה נבוא לענין קובלסדארף והגוים קוראים קאברשדארף. כ' יען כי שינוי סמך ושין הוא שינוי הרגיל במדינה זו שהגוים מדברים שפת אוסטרייך כמש"כ מהרי"א הנ"ל גבי קרימש וקרימס. וא"כ כ' הרבנים בשין דמשתמע בימין ובשמאל כמש"כ מהרי"א הנ"ל יע"ש בנו"ב מהד"ת סי' קט"ז שכ' בטעמא דכותבין פרגא אם שנקרא פראג. וז"ל וכיון ששם היהודים נכלל בפרגא ולפעמים גם בלה"ק מלות קמוצים שבאים בחסרון אלף לכן אין כותבין פראג יע"ש ה"נ כשנכתב בארדיזען ביוד הלא השינוי מבוארת, מלשון העמים אשר הוא ב"א אחר ה"ד בקמץ. ובב"ש שם בסי' ע"ח צידד לאמור דביש שני שינוים יש לכתוב דמתקריא אף דמשום שינוי א' מאילו השינוים לא היה צריך לכתוב יע"ש וא"כ בנד"ד אשר בלשונם כותבין (Burdujeni בארדאזשעני) ב"ז שבורה (בהוספת היוד צדד הגאון מהר"מ שליט"א דאין כאן חשש לעז כ"כ וציין לע"א ח' תנא תוספאה ספרא בצירא, יעוין בד"ח שער התשובות סי' רפ"ט מש"כ בזה בשם המבי"ט ומהרי"ט וס"ש ז"ל. אולם בקריאה מ"ז לחוד לז"ש הלא ההבדל ניכר הרבה במבטא. ואין כאן שום צידוד להסיר חששא דלעז ואנו מוכרחין אך לסמוך על כתיבת גיטין הקדומים וכנ"ל) ויהיה השינוי בכפלים יוד במקום א'. ו"ז לחוד במקום ז' שבורה שהוא ז"ש, הלא אז היו צריכין לכתוב גם שם העכו"ם ובדמתקריא וכמש"כ הב"ש לזאת קבעו מאז לכתוב בלא יוד בארדזען. למען אשר יקרא גם כלשונם ה"ד בקמץ אם כי נחסר ה"א להוראת הקמץ וכמש"כ הנו"ב ז"ל ובלשונינו שהוא העיקר הלא נקרא בנקודת מלאפום או חירק שאינו נדגש כ"כ ה"ד דבארדזען. וזה מסתבר מאוד בטעם מסדר הראשון שקבע כן כתיבת שם העיר וכמובן.
והנה הגאון הד"ח ז"ל המצוין בגאוני דורו וביחוד בהלכות גיטין שירד בספרו לעמקם ולרחבם, כ' בתשו' ח"ב סימן ק' וז"ל:
וכ"ז כתבתי להלכה ולא למעשה כי דבר זה אינו אצלי דבר פשוט כ"כ כאשר בעיני מעכ"ת כי אנכי דל ויראתי לנפשי. ומחוד מאוד החמיר בזה בספר הקנה הקדוש, ואמר כי כמה עולמות תלויין בניקוד קל וחומר א"א אין לשער, לכן אינני מחליט דעתי בזה. ורק לאחר החקירה היטב ויציע הדבר לפני שלשה גדולים אמתיים אז כן יעשה עכ"ל יע"ש ובסימן ק"א ק"ב ק"ו איך דן בכובד ראש בעניני שמות עיירות, אנן יתמי דיתמי מה נעני אבתריה לזאת אם כי מכל הני טעמים הנאמרים באמת בעזהש"י ברור אצלי להלכה לכתוב בגיטין בארדזען בלא יוד ככתוב בטופס גט מהרבנים הקודמים אשר בזה ואך בזה נצא מחששא דנקרא כעת בז' שבורה, ונסמוך על כחם של הזקנים עמודי ההוראה הט"ג וחת"ס ועוד מגדולי בתראי בתשובותיהם ז"ל וכנ"ל, ובאתי לעמק השוה עם ידי"נ הרב הגאון מבאקוי שליט"א מ"מ אינני מחליט להלכה ולמעשה עד אשר כת"ה ישלח תשובתי לרחומאי דנפשאי גדול הדור וגאון אמיתי ומצוין ביראת ה' מו"ה מאיר אריק שליט"א אשר הוא נשא ראשון בזה, אך כדעת זקנים של הד"ח ז"ל במהד"ת חחו"מ סימן מ"ט שכ' יען שאינו בקי בשפת מדברת של מדינת וואליכייע לא אוכל להורות וכמש"כ בשער אפרים ועדות ביהוסף ז"ל יע"ש לזאת גם אותו גאון העמיס זאת ההוראה עלינו, ולאחר שיהיו למראה עיניו דברינו נשמע מה בפיו של אותו גאון שליט"א וזאת אשר השיב לי בדבר העיר בארדזען בטח כת"ר אשר העמיק יותר בזה, וגם בקי שם בלשון המדינה וגם הסכים לו הרב הגאון מבאקוי נ"י כוונו יפה להלכה כו' עכ"ל. ולאחר אשר גם הוא עמנו נקבע זאת הלכה למעשה וה' יהיה עמנו בכל לכוון לאמתה של תורה. והנלע"ד כתבתי:
חיים מרדכי.
אמנם