אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אבן העזר › סימן נז

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אבן העזר · סימן נז

סימן נו

ותורני כו' מו"ה נפתלי נ״י במשערנאווי"ץ. מכתבך הגיעני, ובדבר תמיהת השו"ת ש"ש במהד"ק סימן כ"ח על פירש"י ז"ל בחולין י' ע"ב ד"ה ע"א נאמן באיסורין, דכל יחיד ויחיד האמינתו תורה, וזבחת מבקרך וצאנך, ושחט את בן הבקר ואכלי כהנים על ידו ולא הזקיקו להעמיד עדים בדבר כו' עכ"ל דלפ"ז דנלמד מדכתיב בלשון יחיד, למה אמרינן בכתובות ע"ב מנין לנדה שסופרת לעצמה שנאמר וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה, הלא גם וספרה נאמרה בלשון יחיד ומהא איכא למישמע דנאמנת להרבני ותיבת לה ל"ל שהבאתי בקונט' באר חיים מרדכי אות מ"א, וע"ז כתבת דהלא עיקר ראיתו של רש"י ז"ל הוא מפסוק ושחט את בן הבקר, דמוזבחת מבקרך י"ל ששוחט לעצמו ואוכל. אבל רש"י ז"ל עיקר קסמיך על ושחט את בן הבקר, וכמו שמסיים ואכלי כהנים על ידו, וא"כ י"ל שאני התם דבמקום דכתיב והקריבו וזרקו בלשון רבים, בהאי קרא גופא נאמר ושחט בלשון יחיד ולא ושחטו, וכמו שדקדקו בעלי התוס' בדעת זקנים על התורה, ש"מ למידרש קאתי דע"א נאמן באיסורין. אבל גבי וספרה דכל הפרשה כולה נאמרה בלשון יחיד, ליכא למילף מוספרה אלמלי כתיב מלת לה עכ"ד. יפה הרגשת ולכאורה יש להביא עוד סעד לדבריך מחי' הר"ן ז"ל בחולין שם שכ' ע"א כו' פירש"י ז"ל דכאו"א האמינתו תורה כדכתיב ושחט וגו' ואכלי בני אהרן ולא הזקיקתו להעמיד עדים בדבר, ע"כ ולאמור דבכוונה השמיט הראי' מוזבחת, יען דעיקר הלימוד הוא מושחט וגו'. אמנם ראה בחי' הרשב"א ז"ל. לאחר שהביא הלימוד מושחט וגו' כ'. וכתיב וזבחת מבקרך, הרי דמשניהם ילפי', ובפירש"י ז"ל שלפנינו הקדים עוד הלימוד מוזבחת לושחט אם כי בתורה הוא מאוחר, וזה טעמא בעי. וי"ל למש"כ בפי' מלבים בת"כ פ"ד אות ל"ה עמש"כ בת"כ, כשהוא אומר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו. מכאן ואילך מצות כהונה, אבל שחיטה כשרה בכל אדם וז"ל שתחלה אמר וסמך ושחט בלשון יחיד ואח"כ אמר והקריבו בני אהרן וזרקו בלשון רבים, ובהפשט ורחיצה חזר ללשון יחיד. ללמד שא"צ בני אהרן עכ"ל יע"ש אשר יש להסביר דבמקום שבעי' בני אהרן והוי עבודה הלא נאמר ברוב עם הדרת מלך משא"כ בשחיטה, ולזאת נאמר בלשון יחיד ולא ללמד דגם יחיד נאמן. לזאת נראה לו לרש"י ז"ל יותר ראיה מקרא דוזבחת ולזאת הקדימו (אשר הקדום יש לו משפט חשיבות כברכות מ"א וחמירא כבסנהדרין מ"ט) וגם שם הוא זובח וב"ב אכלי ולא הזקיקה התורה לעדים. גם אם נאמר שלא כוון רש"י ז"ל לזה בהקדמתו. אמנם זה מתבאר מפירש"י ורשב"א ז"ל דמשניהם ילפי', ועיקר הלימוד ממה שנאמר בלשון יחיד, ויש מקום לקושית הש"ש ולישוב צריכה אשר נתיישב היטב שם בקונט' באות מ"א, ובאות מ"ב בשם אאמ"ו הרה"ג זללה"ה יע"ש.

ומה שעמדת עמש"כ בספרי חידושי בן יאיר בחי' פסחים ט' ע"ב על התוס' ד"ה היינו שתי קופות, ליישב דקדוק האו"ח בקישור לשון התוס' דנראה דיען דהסוגיא מיירי בככר גדול דליכא למימר אכלתיה לזאת לא אתי כר"ל, יען כי אם הסוגיא מיירי בככר קטן, ונימי כתי' הא' מהמג"א ז"ל בסימן תל"ט, דבלאחר שש לא מהני הס"ס דשמא אכלתיה, ושמא נכנס עם החמץ לבית שאינו בדוק, יען כי ספק אחד נודע מקודם אשר זה אך מדרבנן לא הוי ס"ס. וא"כ יוכל הסוגיא לבוא גם כר"ל, כי אם דר"ל גבי שתי קופות בעי תרי דרבנן, תרומה בזה"ז דרבנן וגם רבייה הלא גם הכא איכא תרי דרבנן, בדיקת חמץ דרבנן כי מה"ת בביטול בעלמא סגי. וגם מדינא דאורייתא הלא יש כאן ס"ס, אך מדרבנן בעי' שיוודעו שני הספיקות ביחד. אבל כיון דהסוגיא מיירי בככר גדול (והתוס' שיטתם כתי' הב' מהמג"א ז"ל) לזאת לא קאי הסוגיא רק אליביה דר"י, עכת"ד בספרי שם. וע"ז שמת בשתים, חדא דמ"מ לא דמי לר"ל בי התם איכא תרי דרבנן, לבד משאני אומר חולין לתוך חולין נפל, ועוד דאיך אפשר כלל למוקמי הסוגיא בככר קטן ובלאחר שש לשיטת תירוצא קמא דהמג"א דבכה"ג לא הוי ס"ס ומחיוב לבדוק ובסוגי' אמרי' דתלינין לקולא עכת"ד. דקדוקך בשניה לאו כלום הוא, כי המג"א ז"ל לא קאמר רק בלא בטלו מקודם דחיוב הבריקה מה"ת אז לא מהני הס"ס, כיון שלא נודע ביחד משא"כ בסוגיא דמיירי בבטלו מקודם ולא נשאר חיוב הבדיקה רק מדרבנן. אם כי ספיקא חדא לא מהני לשיטת הרמב"ם ז"ל מטעם שכ' המ"מ יען דתחלת תקנתם היה על הספק לזאת החמירו בספיקא, אבל ס"ס בדרבנן מהני גם לרמב"ם ז"ל, וכמש"כ הט"ז שם בסק"ב בתחלתו (יע"ש מסקנתו ופמ"ג שם) ובדרבנן הלא א"צ שיוודעו שני הספיקות ביחד, וכמש"כ הפמ"ג שם במ"ז והוא מבואר בש"ך יו"ד ק"י ס"ק ס"ב ובכללי ס"ס אות טו"ב יע"ש.

אמנם שאלתך באחת עלתה לך. ויפה הרגשת בדקדוקך הראשון, וי"ל למש"כ הכו"פ בבית הספק בד"ה ויש דמות ראיה להוכיח דר"ל ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ואך מדרבנן לחומרא וכשיטת הרמב"ם ז"ל (יעיון בספרי שם בחי' לכתובות ט"ו ובחי' נזיר י"ב) יע"ש. ולפ"ז לר"ל בס' אחד דשמא אכלו ג"כ מה"ת לקולא אך מדרבנן לחומרא (יעיון פמ"ג או"ח שם בא"א סק"ג) וא"כ איכא תרי דרבנן חיוב הבדיקה אך מדרבנן יען כי בטלו מקודם, וגם מה"ת בספיקא דשמא אכלו בלחוד הוא לקולא מלבד מה שיש לתלות עוד לאמור כי העכבר עם החמץ נכנס לבית שאינו בדוק ודמי ממש לשתי קופות דאיכא תרי דרבנן מלבד השאני אומר (ואין להקשות דהלא למ"ד ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ל"ב כי יוודעו שני הספיקות ביחד וכמש"כ בכו"פ סימן ק"י ס"ק כ"ט. אולם יעיון שם בפמ"ג בש"ד ס"ק ס"ב בשיטה השלישית והוא שיטת הרשב"א ז"ל הלא זיל בתר טעמא דהוא יען דאם ספק אחד מה"ת לקולא לא בעי' להצטרפות שני הספיקות ביחד, אך כיון דבחדא ספיקא נשאר רק איסורא דרבנן, שוב בספק השני הוי ספק דרבנן ולקולא יעיון כו"פ בבית הספק בדין ס"ס המתהפך בד"ה כשאני לעצמי ולזאת ל"ב כי יוודעו דווקא שני ה"ס ביחד, משא"כ בחמץ דבחדא ספיקא לא מהני גם בהוי ספיקא דרבנן לשיטת הרמב"ם ז"ל, יען דתחלת תקנתם היה על הספק. וא"כ בעי' להצטרפות שני הספיקות רעיון טו"ז יו"ד ק"י ס"ק י"ד, ובנה"כ ופמ"ג שם ובעי' דווקא שיוודעו יחד גם למ"ד ס' מה"ת לקולא וכמובן) וא"כ יוכל הסוגיא לבוא גם כר"ל אך יען דהסוגיא מיירי בככר גדול לזאת צ"ל דאזדי רק לר"י וכדאמרן שם בספרי וא"ש. והנלע"ד כתבתי.

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה