אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אבן העזר › סימן נג

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אבן העזר · סימן נג

סימן נב

שאלה מבני הרה"ג כו' מו"ה מנחם מענדל נ"י אבד"ק וואסלאי.

במותב תלתא כחדא הוינא ואתי לקדמנא הני תלתא סהדי מפה הוא, ר' משולם ב"ר בצלאל הלוי ור' פאליק ב"ר שמואל. ו״ר אלימלך ב"ר משה. ואחר אשר איימנו עליהם דת תוה"ק, העידו לפנינו בתו"ע גמור כדת, מה שיודעים בענין ר' אברהם כהנא מפה הוש, ואשר העידו הנני כותבים כמעט בלשונם והן הן הדברים אשר מפיהם נאמרים.

ר' משלם ב״ר בצלאל הלוי, העיד בזה"ל ווען מיר זענין געוועהן אין דער איצטעקאר מאבעליזארע אין בולגאריען אין א שבת פריעה זענין מיר אוועק געגאנגען פאן טארקעשוואשע. איז דעם אברהם כהנא וואס ער איז מיט מיר צוזאממען אין קארט שלעכט גאווארען. ער האט ניכט געקאנט נאך גייען. האט איהם דער אשיציער געצוויכגען ער זאל גייען. איז ער זעהיר שוופר געגאנגפן. אין אז ער האט שוין מעהר ניכט געקאנט גייען האט מען איהם אויף געלייגט אויף א אוקסען וואגען, אין מיהאט איהם אוועק געפירט אין שפיטאל, איז ער געווען דארט א שטיק צייט, ערך פאן 2 וואכען, אין דאן איז געקאממאן א פאפיר צי דעם קאפיטאן אז דער אברהם כהנא. איז געשטארבען. אין דאן איז גאקיממען דער קריסט וואס האט איהם אוועק געפירט אין שפיטאהל, האב איך איהם געפרענט אויף אברהם כהנא האט ער געזאגט אז ער איז נעביך געשטארבען. איך האב בעפאר דעם גוי יעדין טאג געפרעגט אויף איהם האט ער מעהריר מאהל געזאגט, אז געהט איהם בעסיר. אין דער זעלבער קריסט האט אויך געהאט א צעטיל צאן דיא גאשטארבינע פאן דעם רעגימענט איז דער אברהם כהנא אויך געוועהן אין דעם צעטיל.

ר' פאלק ב"ר שמואל, העיד בזה"ל וואן מיר זענין געוועהן אין בולגאריען אין דאר יעצטיקע מאבעלעזארע זענין מיר געוועהן יודין אין קארט. אין איינער פאן אינז איז געוועזין אברהם כהנא מהוש, אין וואט מאן סאפיע ערך 30 ק"מ האט דער אברהם כהנא געזאגט. אז עס איז איהם ניכט גיט. אין דער צריה איז ער פארענדירט געווארען, האבען מיר איהם געזאגט ער זאל גייען אהנע משא. האט דער האציציר איהם געהייסען נאך געהין אן דעם געוועהר, ער האט אזוי אויך ניכט געקאנט גייען האט מען איהם גענעמין אין שפיטאהל. מיר האבען זיך נאך געפרעגט אויף איהם, אלע מאהל האט מען געזאגט אז עס געהט איהם נישט גיט. דאן האט דער אינזער פלאטינער געזאגט, אז ער האט באקיממען א אדרעסי פאן דעם שפיטאהל, אז דער אברהם כהנא פאן דעם רעגומענט איז געשטארבען. היינו פאן אינזערע קאמפאניע. האבען מיר אפילו ניכט געוואלט גלייבען. האט ער פאן אינז געלאכט, אין האט געזאגט, אז מען האט מיר געשריבען איז אוודאי אמת. דאן זענען געווען קריסטען פאן דעם שפיטאהל:

האבען זיי אויך אינז געזאגט, אז דער אברהם כהנא איז געשטארבען. אין אייניגע האבען אינו זעלבסט געזאגט אז ער איז געשטארבען דער אברהם כהנא פאן דער קאמפאניע אין פאן דעם דעגימענט.

ר' אלימלך ב"ר משה העיד בזה"ל. ווען מיר זענין געוועהן אין באלגאריען אין דער מאבעלעזארע זענען מיר געוועהן אין קארט 8 מענשין 4 יודין אין 4 קריסטען. צווישען דיא יודען איז אויך געווען אברהם כהנא מהוש, מיר זענין געשטאנען אין אמבראססע אין אוועג גייענדונג שאן דארט. איז דער אברהם כהנא קראנקגעווארען אין האט ניכט געקאנט מער גייען, נאר דער האפיציר האט איהם געצווינגען צום גייען, איז ער זעהר שוואך געגאנגען אגאנצען טאג אבענד זענען מיר געקוממען קיין אלכעגצוא האט מען איהם אוועק געצירט אין שפיטאהל. איך האב מיך אלע מאהל נאך געפרענט אויף איהם. האט מען עטליכע מאהל מיר געענפערט אז עס געהט איהם בעסיר. אין א טאג האב איך געוואשען לעבען דער דאהנע איז צי געקיממען דער פלאטינער אין האט געזאגט בזה הלשון. דער אברהם כהנא פאן וואנעט איז ער, א הושער אדער א ברינזער, האב איך געזאגט ער איז א הושער. האט ער מיר געזאגט ער וועט שוין מעהר נישט זייען הוש, ווייל ער איז שוין גשעטארבען, האב איך נישע געוואלט גלייבין, איז ער געווארען ברוגז אוף מיר אין האט געזאגט אז מען האט מיר אזוי גפשריבען איז דאס העליג. אין דאן האט מען איין געצייגט אין דער קאמפאניע. אז דער צייכען וואס דער אברהם כהנא האט געטראגען מוט זיך איז געקיממען צו אונזער ריגימענט ווייל ער איז נגטשמארבען אין דאן האב איך געזיין דיא ליסטע פאן דיא געשטארבינע פאן ריגימענט איז דער נאהמען פאן אברהם כהנא אויך געשטאנען געשריבען כ"ז העידי לפנינו הח"מ העדים הנ"ל בתורת עדות לאחר האיום כדת תוה"ק, והעדים אינם בכלל מחללי שבת בפרהסיא באיסור דאורייתא וע"ז באעה"ח י"ג כסלו תרע"ד פה הוא יע"א.

חיים ב"ר יעקב איוערבאך שו"ב משה ב"ר ישראל אהרן שו"ב אלי' גוטבעטיר ב"ר יואל מעה"ק צפת יע"א

העתקה מתעודה שבחיל הצבא. איבער ציילוגנ. סאלדאטאל כהנא אברהם פאן דעד 10 קאמפאניעי האט אבגעלעבט. אין דער צייט פאם קאמפאניע אין בולגאריע. אין טאג פאם 1 אוגוסט 1913 לוט דעם טאגעם ארדין נ' 136 פאם דעגימענט 7 ״ראקאווא״ נ' 52 פיר אבערסק דער 10 קאמפאניע פלוטאניער מ' שארגאן 14/913 ראמאניע רעגימענמ 7 "ראקאויא 25

העתקה מן רעפעראט מילימאר אפיציאל

סאלדאטאל כהנא אברהם מ' נ' 1158/900 האט אבגעלעבט. אין צייט פאן דער קאמפאניע 1913 אין טאג פאם אוגוסט 1913 לוט אונזער אונטערזוכוגג מיט דעם נ' 47/913 פאם 1/8/913

ידעתי גם ידעתי כי תשובת היתר עגונה אך לגדולי הדור מסור וכמש"כ בשו"ת צ"צ ז"ל סי' מ' וז"ל הרי מבואר שצורך לשאול דווקא לגדול הדור כו' אע"פ שהוא מוסמך מה זו סמיכה הכל יודעים שאין דינים הללו מסורים לכל כשאר דיני איסור והיתר, בב"ח ונטל"פ וכיוצא בזה. עכ"ל הובא בבה"ט אה"ע י"ז ס"ק ק"ו ופ"ת שם סק"ד והנני אך לעורר יסודי ההיתר שיש בזה לענ"ד ולבוא בשערים המצוינים להלכה במקום שבעלי תשובה עומדים.

הנה התעודה מהריגימענט, הלא הוא כתוב וחתום מראשי חיל הצבא. הנומער והיום. ומאיזהו קאמפאניע שהיה, גם מאות שנשא הנומער גם ממנו, אשר כ"ז מציין לבירור גמור על זה האיש אברהם כהנא מהוש שמת. אשר בכגון דא לא מרעי נפשייהו לאסהודי שקרא, בוודאי קושטא הוא וכמבואר בסוגיא דגיטין י' ובחו"מ סי' ס"ח אשר כבר הרחיב בזה הדבור רבינו עמוד ההוראה. אשר כל בית ישראל נשען עליו החת"ס במאה"ע סי' מ"ג מ"ד צ"ד והעלה להלכה ולמעשה כי ע"י תעודת ערכאות גם באינו מסל"ת ובלא צירוף אומדנות יש להתיר יע"ש באריכות אמרותיו כי נעמו ובצרוף אומדנות גם הישיע"ק ז"ל שם בס"ק ט"ו הסכים להתיר, הובא בפ"ת שם ס"ק נ"ג יע"ש. אם כי בשם הבית אפרים ז"ל כ' להחמיר וכן העטרת חכמים בסי' ח' וד"ח בסי' נ"ה ס' בח"ב, וב"ש בסי' נ"א חששו להחמיר, מבלי לסמוך גם על נאמנות ערכותיהם באינם מסל"ת. אמנם לעומתם השואל ומשיב בח"א מהד"ק סי' קמ"ח, קפ"ח, קפ"ט ובח"ב סי' צ"ד ובמהד״ת ת"ב סי' כ"ו והד"ח בח"א סי' ל"ג ובגדי כהונה סי' י' ונחלת דוד סי' ל"ג ותפארת יוסף סי' כ"ג ומהר"מ שיק סי' מ"ב, ונודע בשערים סי' ל"ה והב"ש בעצמו בסי' מ"ז ובדבר משה תנינא סי' מ"ג ועוד כמה גאונים בתשובותיהם שהחליטו להלכה למעשה להתיר ע"י עדות ספר הערכי שלהם, והאריכו בזה למעניתם בדברים כנים וברורים כאשר מבואר להמעיין בדבריהם הקדושים.

גם למש"כ בשם הבית אפרים ז"ל טעמו דחוכך להחמיר בהימנותא דערכאות יען שהיענוראל קאמאנדא. אשר ממנו היה התעודה. לא היה בשעת מיתתו, רק עפ"י מה שהגידו לו המשמשין. ויש לחוש שמא זה ברח כדרך בעל מלחמות שבורחין ומפני היראה אומרים שמת, זאת החששא אין לה מקום בנידון דידן אשר יש עדות מישראל שהיה חולה מונח בשפיטאהל. שלא היה ביכלתו לברוח. וגם אין כאן שום סבה לבריחה בחזירתם לביתם לשלום אשר בכגון דא יודה גם הב"א ז"ל.

ובצרוף אשר אז הסטאטמאזשאר הודיע זאת בעולם ע"י מאניטאר אפיציאל. כי זה האיש אברהם כהנא מת. לפרסם זה בכל העולם. וזה היה במסל"ת בלא שום שאלה מאדם והיכא דאיכא אומדנות דמוכחי גם המחמירים מודים לסמוך על תעודת הערכאות, וכ"כ בשו"ת מהרש"ם ז"ל סי' ו' דכיון שבא גם על הצייטונג בוודאי יש לסמוך על סברת המקילים בערכאות שנאמנים גם מפי הכתב ושלא במסל"ת יע"ש.

ועוד בה שלישיה, העדות משלשה ישראלים שהעידו מפי עכו"ם אם כי היה ע"י שאלה רוב ידועותיהם. אמנם בעדותו של ר' פאלק נאמר:

דאן האט אינז דער פלאטינער געזאגט אין אייניגע האבען אינז זעלבסט געזאגט, אז פר איז געשטארבעי. דער אברהם כהנא פאן דער קאמפאניע אין פאן דעם רעגימענט. וכן בעדותו מ"ר אלמלך שאמר, אין א טאג האב איך געוואשען לעבין דער דאהנע, איז צי געקיממען דער פלאטינער אין האט געזאגט בזה הלשון:

דער א' כהנא פאן וואנעט אין ער כו' כו'. שכל זה היה בלא קדימת שאלה מהם. דהוי עדות ישראל מפי כותי מסל"ת. אם כי יוכל היות דשאל לאחרים במעמד אלו אשר בכה"ג לא הוי מסל"ת להט"ז וחלקת מחוקק שם ס"ק ל' יע"ש בב"ש ס"ק מ"ב. וגם אולי שאל אותם מקודם ימים אחדים, אשר גם אם כעת השיבו לו בלא שאלה מ"מ לא יחשב למסל"ת וכמש"כ הח"מ שם, ואם כי כ' שאינו אלא חומרא בעלמא, זה רק בזמן רב ביניהם אבל לא כשיש אך ימים אחדים מן השאלה. מכל זאת לו יהיה אלא ספק מסל"ת ידועים המה דברי הט"ז הובא בב"ש שם ס"ק מ"ט דבספק אם אמר עכו"ם מסל"ת או ע"י שאלה. ויש אומדנות מוכיחות, יש לנו לילך לקולא, ואמרי' שהיה מסל"ת אפי' לכתחלה יע"ש ובאחרונים, ובנד"ד יש אומדנות מוכיחות שראו אותו ישראלים תולה ונלקח לשפיטאהל. אשר באיכות החולאת שהיה לו, ובמקום הצבא עלי שדה, כמעט נחשב למסוכן וכל אלו הוכחות הנ"ל אשר המה ידים מוכיחות וברורות, כי זה האיש א' כהנא מת. וכשיצורף לזה עוד ספק מסל"ת בוודאי דיש לסמוך ע"ז להתיר גם לכתחלה.

גם מה שבא בעדותו של ר' אלימלך שאמר, אין דאן האב איך געזייען דיא ליסטע פאן דיא געשטארבינע פאן איוזער רעגימענט, איז דער נאמען א' כהנא הנ"ל אויך גפשטאנען געשריבען. אשר הוא דינא דירשלמי ואיפסקא שם בש"ע סעי' י"א מצאו כתוב בשטר מת איש פלוני ב"פ או נהרג תנשא אשתו. אפי' איני מקיום, וגם לרמב"ם ז"ל שצריך שידעו שהוא כתב ישראל, בידוע ש"כ מסל"ת הסכימו רובם ככולם בתשובותיהם דגם הרמב"ם ז"ל מודה דסמכי' גם בכתב כותי, והליסטע הלא נעשית בכתב מסל"ת בלא שום שאלה או הודעה לישראל וא"כ לכ"ע יש לסמוך בזה. אברא דיש לפקפק בכלל עדותו של חיל הצבא, אם דבגב"ע בא דאינם בכלל מחללי שבת בפרהסיא באיסור דאורייתא אשר רש"י ז"ל פי' בר"ה כ"ב גזלן דאו' דחציף לעבור בפרהסיא לא הכשירו חכמים לעדות אשה, דנראה שיטתו דגם בפ"ע דאורייתא בעי' בפרהסיא, הלא כבר כ' הבית מאיר ז"ל בסי' י"ז סעי' ג' דמסתימת כל הפוסקים ז"ל לא משמע לחלק בין עובר בפרהסיא או לאו. וכמה גדולי אחרונים מהם החליטו ומהם חששו להחמיר מבלי לסמוך על עדות בע"מ, ומהם צדדו להקל והדברים ארוכים ועתיקים, אמנם ע"י תעודת הערכאות ואומדנות דמוכחות מדלא בא לביתו אשר ידוע דברי המבי"ט וחת"ס ז"ל בסי' קל"א. ועדים מישראלים הנ"ל מכל הלין טעמי נראה דיש להתיר להאשה אסתר א' ר' אברהם כהנא מכבלי העיגון. אמנם מראשית כזאת הודעתי, כי אך לעורר ולציין באתי להיות שואל כענין. מפי גדולי הדור גאונים המפורסמים בעולם. אאמ"ו שליט"א והרב הגאון מו"ה מאיר אריק שליט"א והרב הגאון מו"ה אברהם מענדל שטיינבערג שליט"א אבד"ק בראדי. וב"ה כי יצא מפי ב"ד הגדול להיתר ונתתי שמחה בלבי אשר עזרני ה' לכוון להלכה כדת התורה.

מנחם מענדל ראללער

תשובת הגאון הגדול המפורסם כו' כש"ת מו"ה מאיר אריק שליט"א אבד"ק בוטשאטש ב"ה יום ד' וארא תרע"ד כוטש בוטשאטש ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב הגדול החריף המופלג מו"ה מנחם מענדל ראללער נ"י אבד"ק וואסלאי.

מכתבו הגיעני ולרוב טרדותי, לא היה הזמן עמדי להשיבו עד כה ע"ד שאלתו בעסק עיגונא דאתתא בסביבה שלו, שה"ר אברהם כהנא היה בחיל הצבא מראמאניען שהיו בבולגאריעץ ועפ"י תעודה מקוימת מראשי הצבא מת הנ"ל שם, ונסמן היום והנומער של ה"ר אברהם הנ"ל. מריגימענט שלו, שידוע בבירור שזה הוא ה"ר אברהם מעיר הוש והנה באם הדבר ברור שידענו שה"ר אברהם הנ"ל היה בריגימענט הנ"ל בנומער הנ"ל, אם לסמוך על עדות ערכאות כבר הארכתי בספרי מ"פ לאה"ע סי' י"ז ובתש"ו אמרי יושר סי' קי"ד דיש להקל בזה והדברים עתיקין. רק צריך לדעת בבירור שזה ה"ר אברהם כהנא היה בריגימענט בנומער הנ"ל, דאל"כ יש לחוש שמא אחר היה בריגימענט דהוי כשכיחי שיירתא. שבריגימענט אחד יש כמה ישראלים ושם העיר לא נאמר בהתעודה, רק הנומער ע"כ צרך לדעת שכן היה הנומער שלו ואף להמחמירין בעדות ערכאות יפה כתב כ"ת לצרף בזה עדות ה"ר פאלק מחד מחיל הצבא שהעיד בתו"ע שנכרי א' מחיל הצבא שאל לו. אם הר' אברהם כהנא הוא מהוש, או מעיר אחרת, וכחשר אמרו לו שהוא מהוש, אמר שלא יראה עוד הוש כי כבר מת. וזה הוי מסל"ת גם בקישור דברים, כמו מאן איכא בי חסא, ובפרט דלדינא כבר הסכימו להקל במסל"ת גם בלא קישור דברים.

ומה שחושש רו"מ מחמת שה"ר פאלק הוא מחיל הצבא דלמא הוא פסול לעדות מחמת עבירה, כבר הארכתי במק"א שאין לחוש לזה כלל, וכעת יראה להוסיף לפימ"ש רש"י ז"ל בפ' בחקותי, והוא מהת"כ עה"כ לא תעשו לכם אלילים כנגד זה הנמכר לנכרי שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמוהו וכו' יעו"ש, הרי שזה הנמכר לנכרי יש לו איזה צד היתר וסברא לומר כן. אף שהזהירה התורה באמת שלח יאמר כן אבל עכ"פ חיל הצבא אין יודעים זה ומורים היתר לעצמם. וכל שיש להם איזה היתר לא נעשו חשודים, כמש"כ הגאון רעק"א ז"ל לענין מגולחי זקן. וגם יש לדון עפ"י דברי הקה"י בסי' י"ז דלשיטת נימו"י דכל שאינו רשע דחמס פסול רק מגזה"כ וכשר לעדות אשה יע"ש, אף שבקצה"ח ונה"מ סי' מ"ו כ' דמודה הנמו"י בעדו"א כיון דרוצח פסול כדאי' ביבמות כ"ה אף שאינו רשע דחמס. אבל בתשו' רעק"א ז"ל מהד"ת סי' י"ז הרגיש בזה, וכ' דרוצח דרע לבריות הוי רשע דחמס, יעו"ש ועיי' תשו' בי"צ אה"ע ח"א סי' קמ"ו צירף ג"כ דברי הנמו"י, ועיי' תשו' בי"ש אה"ע סי' פ' בזה באריכות.

והנני מוסף עוד כיון שאין לנו בבירור ולא הועד עדות עליו שעבר עבירה שנפסל יש לנו לצרף דברי התומים סי' פ"ז ס"ק כ"ו שכ' דגם בעבר עבירה פסול רק מגזיה"כ, ולאחר שהעידו עליו שנפסל למפרע כדאי' בב"ק ע"ג, אבל כל שלא הועד עליו בב"ד לא נפסל והביא ראיה, מהא דפלוני רבעני לרצוני דאמרי' פ"ד עדותן וע"כ דכל שלא העידו עליו ב' עדים לא נפסל יעו"ש, וכה ראיתי בתשו' חלקת יואב אה"ע סי' ה' שהביא דברי התומים הנ"ל, ותמה מהא דחו"מ סי' ל"ד דיודע בחבירו שהוא רשע אף שאין אדם יודע רק הוא, אסור להצטרף עמו ובאמת בתשו' חו"י הובא בפ"ת רס"י ל"ד כ' די"ל דהיינו שלא יחתום לכתחילה עמו בשטר, אבל בתומים גופא סי' ל"ד, לא הזכיר מזה. רק ברס"י כ"ח הסכים לחו"י דאפי' שיודע בעצמו שעבר עבירה כשר להעיד כיון שלא נפסל עפ"י עדים יעו"ש וכ"כ בנה"מ רס"י, כ"ח ולפלא שלא ביארו בסי' ל״ד דמיירי רק לענין לחתום לכתחלה לעד עמו, אבל לא שיפסול מלהצטרף עמו בעדות שכבר ראו. ובתשו' חלקת יואב הנ"ל הביא תשו' חת"ס יו"ד סי' י"א שכ' דהאי דינא דחו"מ סי' ל"ד היינו שנודע שנפסל ע"י ב"ד. אבל כשהוא בעצמו יודע האמת מותר להצטרף עמו יעו"ש, והנה ראיית הח"ס שם מהא דא"כ איך משכח"ל קרבן בשבועת העדות אף בשני הרי כיון שכבר הכחיש הראשון ונשבע הרי נפסל לעדות ואסור לו להצטרף עמו, ואף דמיירי תוכ"ד. הרי לא יוטל חזרתו להכשיר עצמו. ואינו מוכרח לפימ"ש בקצוה"ח סי' כ"ח סק"ח דגם לענין זה אמרי' תכ"ד כדיבור דמי ולא עבר על השבועה כלל ויעו"ש ראייתו ממגדף. ומ"ש בח"ס שם עוד ראיה לדבריו דאל"כ איך משכח"ל שבועת העדות שחייב קרבן שבועה הרי יוכל לומר שהוא יודע שחבירו רשע ולא יוכל להצטרף עמו לעדות. ונהי דקרבן שבועה משכח"ל כשהודה אבל ק' על רש"י ותוס' ז"ל בשבועות ל"ז שדחקו ליישב הא דל"ב בהזיד בשבועת העדות אם לוקה, הרי בפשיטות שי"ל שיוכל לאמור שיודע שחבירו רשע. ולפענ"ד י"ל דהא בלא"ה קשה דהא אמרי' בכריתות י"ב דיכול לומר לא נתכוונתי להעיד ובתוס' שם, דלא נתכוון להעיד אינו עד כלל. וע"כ לא משכחת מלקות בשבועות העדות מה"ט, וע"כ דקושית התוס' דאכתי משכח"ל כגון שהעדים שהתרו בהו יודעים שהוזמנו בפירוש עם עוד אחד להעיד, דהיינו שיראה ויעיד אח"כ בבי"ד, ובכה"ג הרי ע"כ שאז כשרים היו, דאל"כ לא היה מצטרף עם רשע להעיד, דאין לומר דאח"כ ראה בו דבר עבירה. דאכתי משכח"ל כשהעידו עדים שלא זזה ידם מיד השני מני אז ועד עתה ולא עבר עבירה ובגוף הקושיא על תוס' שבועות ל"ז מכריתות י"ל לפמש"כ הח"ס ז"ל באה"ע סי' ק' דהא לא נתכוין להעיד, היינו כשהיה העדות בזמן רחוק. אבל בזמן קרוב אף כשלא נתכוין הוי עד יעו"ש. ע"כ שפיר משכח"ל הזיד בשבועת העדות שהיה העדות מקרוב. אבל צ"ע דהרי הר"ן פ' כל הנשבעין כ' דבזמן רחוק בלא"ה יכול לומר אשתלי יע"ש וע"כ דהש"ס דכריתות דהוצרך לומר לא נתכוונתי להעיד היינו שהיה בזמן קרוב. ומוכח דבכה"ג אף בזמן קרוב יכול לומר כן וצ"ע.

ושו״ר בתשו' חלקת יואב הנ"ל שהעיר בהא דכריתות י"ב דלמ"ל לטעמא דלא נתכוונתי להעיד, ת"ל דיכול לומר שעבר עבירה שפסול לעדות ורוצה להוכיח מזה דאף שאמת כן לא נפסל לעדות כהח"ס הנ"ל י"ל לפמש"כ בקצה"ח סי' כ"ח דבעבר עבירה ולא הועד עליו בב"ד מועיל אף הרהור תשובה בלבו להכשירו. א"כ אף שעבר עבירה. כיון שבידו להרהר בתשובה ויוכשר להעיד ואינו עושה כן הרי שבועתו לשקר דבידו להעיד תיכף ע"י הרהר תשובה. אמנם הוכחתו י"ל מקום עפ"י דברי הש"ך סי' ל"ה דפסול עבירה נמי בעי' תחילתו וסופו בכשרות, א"כ בידו לומר שבשעת ראיה כבר היה רשע ואין בידו להכשיר עצמו ע"י הרהר דהו"ל תחילתו בפסלות, ואולי י"ל באמת דזה כוונת הש"ס בכריתות שלא נתכוונתי להעיד שהדבר תימה דהא כשר לעדות אף בלא נתכוון להעיד וכבר האריך בזה בט"א ר"ה כ"ג. ועתה מצאתי בשע"מ שהביא בשם הרא"ש. ז"ל שהקשה כן ולהנ"ל יתכן עפ"י דברי הבה"ט חו"מ סי' ל"ד ס"ק ל"ו שכ' הטעם דבעבר עבירה אף שעשה תשובה אח"כ פסול להעיד ע"מ שראה בעודו רשע דכיון דהוי פסול לא דקדק בעדות כהוגן, והוי כמלתא דל"ר עליו דמה"ט פסול עכו"ם להעיד לאחר שנתגייר, ולפ"ז יתכן דאם הוזמנו לעדות בשעה שהיה פסול שלא ידעו שהיה פסול שפיר נאמן אח"כ להעיד כשעשה תשובה, כיון דהזמיניהו לעדות בוודאי דקדק והוי מלתא דרמיא עלה, רק בלא נתכוון לעדות כשהיה רשע פסול אף שעשה תשובה אח"כ, והיינו דקאמר בכריתות דיכול לומר לא נתכוונתי להעיד פירוש שהיה רשע אז ולא נתכוון להעיד א"כ אין בידו להכשיר את עצמו בעדות זה ופטור מקרבן שבועה ודו"ק.

ועכ"פ גוף הסברא של הח"ס הנ"ל יש לה מקום דלא נפסל רק כשהעידו עליו ובתשו' חו"י ז"ל הנ"ל הקשה ע"ז דא״כ בפלוני רבעני לרצוני, דאמרי' פלגינן דיבורא, אבל אי לא"ה הו"א דרשע הוא ופסול לעדות והרי לא הועד עליו בב"ד, ולק"מ דאי הו"א דאדם מע"ר ונאמן ע"ע, הרי כשהעיד בב"ד פלוני רבעני לרצוני. והב"ד מאמינין לו הוי כהעידו עליו ב' עדים וז"פ, ועכ"פ לפי דברי התומים ונה"מ הנ"ל אין לחוש כלל באנשי הצבא כיון שלא העידו עליהם, ובצירוף כל הטעמים הנ"ל ובעדות ערכאות, הדבר ברור שיש להתיר האשה אשת ה"ר אברהם כהנא להנשא ע"י ב"ד של ג' שיתירוה, ובאופן שיסכים גם כבוד אביו הגאון נ"י ועוד רב מובהק

הק' מאיר אריק

תשובת הגאון הגדול המפורסם כו' כש"ת מו"ה אברהם מענדל שטיינבערג שליט״א אבד"ק בראדי ב"ה יום ד' וארא תרער"ל בראדי החיים והשלום לכבוד הרב החריף המופלא ומופלג בתורה מו"ה מענדל נ"י ראללער אבד"ק וואסלאי דאמעניען יצ"ו

מכתבו בדבר העגונה נכון הגיעני, וכבר כתבתי בזה בכמה מקומות וא"א להאריך כעת. ולדינא מ"ש בענין העדות של הישראלים דיש לחוש להם לפס"ע שהם מחללי שבתות, כבר האריכו בזה האחרונים וכ"ת ראה דבריהם, ועיין עוד בשו"ת בי"צ אה"ע ח"ר סי' קמ"ז ובמפתחות שם, ואין מן הצורך להאריך בזה דבל"ז הבעלי מלחמות לא ראו בעצמם מיתת מ' אברהם כהנא רק מה ששמעו מהגוים, ועדות ר' משלם כיון שאמר ששאל להגוי על אברהם כהנא. והשיב לו ער איז געשטארבען. זה לא מיקרי מסל"ת כיון שהיה ע"י שאלה וכמ"ש הרמ"א ז"ל סט"ו, ומה שאמר שראה צעטיל שהיה ביד הגוי מהמתים מהריגימענט. והיה גם אברהם הנ"ל בתוכם. אינו מבואר אופן הצעטיל אם היו חתום בחתימת הערכאות משם לכן א"א להעמיד יסוד ע"ז. דבכתב עכו"ם מבואר בש"ע סי"א והוא מהרמב"ם ז"ל שצריך שידעו שהוא כתב ישראל. ואפילו לפמ"ש הב"י בבד"ה, שאם כתבו כתוב בדרך מסל"ת למה יגרע. ועיין בפ"ת סקי"ג שהביא בשם מה"צ שנתן טעם לדברי הה"מ משום דהוי תרי קולי מסל"ת ועפ"י כתב, והוא היקל כל ש"כ כן בהמשך ענין אחר, ובקישור דברים אחרים. והב"מ כ' דהה"מ הוצרך לחדש דע"י כתב ל"מ מסל"ת לשיטתו שסובר דאפי' בלא ק שור דברים כל שלא בשאלה מקרי מסל"ת ולכן היה ק"ל על הרמב"ם למה בעי' שיהיה נודע שהוא כתב ישראל. והוצרך לחדש ד"ז דעפ"י כתב ל"מ מסל"ת. אבל להסוברים דצריך דווקא קישור דברים. אין הכרח לדין הה"מ, דהא הרמב"ם מיירי שהיה בלא ק"ד, אבל בק"ד שפיר י"ל דמהני גם כתב נכרי במסל"ת ע"ש וא"כ בנ"ד לפמ"ש הבאה"ט ס"ק מ"ג דאם נכרי מספר לנכרי חבירו לכ"ע א"צ ק"ד והצעטיל שמבואר ממיתת האנשים מהריגימענט, לא נכתב לישראל רק הוי כמו נכרי לנכרי. וגם י"ל כיון דנכתב בו עוד משאר מיתת אנשי המלחמה חשוב כקישור דברים, וי"ל שפיר דמהני משום מסל"ת. אך דנראה דהצעטיל הוא בלא חתימה, ואפי' בכתב ישראל בלא חתימה הארכתי בתשובה אי מהני, ועיין בתשו' ד"ח אה"ע ח"ר סי' ל"ט שמיקל בזה, וכתבתי בזה הרבה, אמנם בכתב נכרי ובלא חתימה וודאי קשה להקל וגם בעדות ר' פאלק היו ג"כ ע"י שאלה אף שאיזו גוים אמרו בלא שמה מ"מ כיוון שהיה באותו מעמד ששאל להערלים אחרים לא מיקרי מסל"ת כמש"כ הח"מ והט"ז ועיין בבה"ט ס"ק מ"ט ואף שנכתב בהגב"ע בזה"ל:

מיר האבען זיך נאך געפרעגט אויף איהם אלע מאהל האט מען געזאגט אז עס געהט אים נישט גיט, דאן האט אינז דער שיהרער געזאגט, אז ער האט באקיממען א אדרעסי שאן דעם שפיטאהל אז אברהם כחק פאן דעם ריגימענט איז גטשטארבען. ויראה שמה שאמר אח"כ שמת לא היה ע"י שאלה רק בעצמו אמר כן מ"מ כיון דמקודם שאלו אותו בכל פעם י"ל דמה שאמר אח"כ בעצמו חשוב כע"י שאלה עיין בח"מ ובבאה"ט ס"ק מ"ו ובפ"ת ס"ק ס"ז. וגם בעדות אלימלך יש לדון כך כיון דכמ"פ שאל עליו י"ל דאף שאמר אח"כ מעצמו חשוב בע"י שאלה, ויש לעיין לפלפל בכ"ז אמנם באמת אין לנו נ"מ בכל עדותם. כיון דגם הגוים לא ראו בעצמם מיתת אברהם, רק ממה שהגיע להם מהשפיטאהל או מהקאמפאניע וא"כ העיקר תלוי בנאמנות הערכאות שכבר האריכו בזה הרבה גדולים, וכתבתי בתשו' והבאתי מפרשת מרדכי ועט"ח ותשו' בית אפרים סי' ל"א שמחמירין בזה אבל הח"ס ונודע בשערים ובשו"מ ותשו' בי"צ סמכו עצמם על ערכאות להתיר. ועיין תשו' מהרי"ק סי' קכ"א ותשו' כנ"י סי' נ"ג ותשו' ב"ש סי' מ"ז וע"י בתשו' ד"ק ח"ב סי' נ"ה שהאריך להחמיר שלא לסמוך על עדות ערכאות שמעידים על איש הצבא שמת דבעי' שידעו דלא מקבלי שוחדא. וגם כי הערכאות שואלים מאנשי מלחמה והם מעידים על מיתתו א"כ הוי מסל"ת ע"י שאלה דלא מיקרי מסל"ת. וכבר הארכתי בזה. והבאתי מתשו' ח"ס אה"ע סי' קל"א קל"ב שכ' להקל גם ע"י שאלת השופט. כל שאין השאלה לצורך דת ישראל. וכ"כ בתשו' מהרש"ם ח"ב סי' ל"ב להקל דמיקרי מסל"ת אף שאלה מגוי לגוי כל שאין שואלין אותו לצורך עדות נגד התרה דאשה אלא לצורך חיל הצבא ר"ל דלכ"ע מהני ע"ש. והבאתי עוד מתשו' ב"א הנ"ל ומתשו' נו"ב סוס"י מ"ב ש"כ דאין לבדות חששות מלבנו ע"ש ובח"ס סי' מ"ג, וכ' עוד מתה"ד בפו"כ סי' קל"ט שכ' כיון דנאבד זכרו זה כמה שנים אילו היה חי היה נשמע לנו ע"ש שכ' דאפי' באדם דלאו צורבא מרבנן מ"מ בזמנינו, אם איתא דחי הוא הו"ל קלא זה כמה שנים טפי וטפי מקלא דצו"מ בזמן הש"ס ומתיר משום זה בנשאת לא תצא ומסכים עמו הרמ"א ז"ל בזה, וכ' בסט"ו באיכא אומדנות המוכיחות אף שלא מיקרי מסל"ת מ"מ אם נשאת ל"ת יע"ש.

וכבר כ' הח"ס הובא בפ"ת סוס"ק קל"ח וקמ"ד דבזה"ז ע"י מציאות הבי"ד והט"ג והתחדשות בכתבי עתים סגי בי"ב חודש, ואף דבח"ב סי' קל"א וסי' קל"ח כ' שא"א לחדש דבר ע"י אומדנות ע"ש מ"מ לענין מסל"ת אף במתכוין להעיד כיון ד"פ הרמ"א ז"ל דביש אומדנות המוכיחות מהני דאם ניסת לית אף במתכוון להעיד, א"כ בלא נשמע ממנו זמן רב וודאי ריש לסמוך בדעבד לענין אם נשאת דל"ת. אף אם נחזיק דזה קרוי מתכוין להעיד כיון דאמר ע"י שאלת הערכי הגדול, וכיון דעכ"פ אם ניסת ל"ת שוב י"ל לסמוך גם לכתחלה להתיר להנשא ולסמוך על הגדולים המתירים ע"י עדות ערכאות בכה"ג כיון דיש עוד הרבה דיעות דס"ל דאף ע"י שאלה כל שאינו לצורך דת ישראל מיקרי מסל"ת. ועוד הארכתי בזה וא"א לכפול הדברים. אמנם בנד"ד עדיין לא עברו יב"ח מזמן שהיה המלחמה לכן נלע"ד להמתין מלהתירה עד שיעברו יב"ח מעת שנעלם, ואז יש לסמוך להתיר כנ"ל. ויראה כמש"כ כ"ת לשלוח שני אנשים נאמנים שיעיינו בספרי הערכי מהריגימענט היינו אצל הגענאראל קאמאנדע, אם נכתב בביאור היטב שאברהם כהנא מן הוש, מאותו ריגימענט. ומאותו קאמפאניע מת. שאותן הסימנים הם כשמו, ושם אביו, ושם עירו, והוא מת בשפיטאהל ולא במלחמה. אם ימצאו כתוב כן אז יש להמתין עד שיעברו יב"ח מיום שנעלם, ויודיעו גם במכתבי עתים מהעלמתו, יש לסמוך להתיר אשת אברהם כהנא הנ"ל להנשא לאחר יב"ח מיום העלמתו מחיל הצבא, ויושיבו אז ב"ד שלשה ויתירה כדת של תורה. ובאופן שיסכימו עוד שני גדולי רבנים מומחים להיתרא, אז גם אני מצטריפנא בהדייהו. וה' הטוב יצילנו משגיאות שלא נכשל בדבר הלכה ח"ו. באתי עה"ח.

אברהם מענדל הלוי שטיינבערג אבד"ק בראדי. לבני אהובי הרה"ג כו' מו"ה מנחם מענדל ראללער נ"י אבד"ק וואסלאי.

מכתבך בשאלתך שאלת חכם אשר תוכה רצוף גם התשובה בצירוף תשובת ידידיי אהוביי הגאונים המפורסמים גדולי הדור כו' כו' כש"ת מו"ה מאיר אריק שליט"א מבוטשאטש. ומו"ה אברהם מענדל שטיינבערג שליט"א מבראדי. כ"ז היה למראה עיני ולבי, ועתה זו תשובה מאהבה. ובראשית כל הנני פה, בתשובה לרבים אשר לאחר כי שקטה הארץ ממלחמת כללות העולם, אשר כמוה לא נהייתה משנות אלפים, ונשארו בכבלי העיגון בנות ישראל למאות וגם לאלפים, ונשמתי מרבנים הג' ונעלים. ממקומות רבים ובעזהש"י אשר היה עמדי בזכות הרבים, הותרו עגונות רבות בהלכה ברורה, באמת לאמתה של תורה. אמנם מסבות טרדות שונות שלא נתנני הזמן להאריך עם השולים הדבור של חבה בחבת התורה, ובאתי בתשובה בקצרה ברמיזת הטעמים להתירה, ולאחדים מהם שהשבתי אך להתיר מטעמים אשר עמדי. עתה אשר עזרני השי"ת בחסדו להוציא לאור עולם קונטרס באר חיים מרדכי להיתר עגונות לתיקון העולם. אמר מרדכי עם זה הספר גם בתור תשובה כללית לכל השואלים הנעלים רבנים וגדולים. אשר שמה נתבאר כל יסודי ההיתר באריכות. בסברות ברורות, ובראיות חזקות בטוב טעם ודעת בדרך האמת בס"ד. והן הן הדברים, אשר גם לך בני אהובי נאמרים. כי גם תשובת שמתך הלא כתוב הוא עלי ספרי קונטרס באר חיים מרדכי, לזאת מה שהשבתי לך בזה כעשר שנים בארוכה, עתה לדפוס יבא אך תוכן הדברים וברמיזת אמרים להקונטרס אשר שמה באריכות מבוארים. הנה ראשית יסוד ההיתר הוא, עדות הערכאות אשר רובם ככולם מגאוני בתראי בתשובותיהם הסכימו להלכה למעשה לסמוך עליהם כאשר הבאת אותם, וע"ז סמכו גאונים המובהקים מבוטשאטש ומבראדי. וגם אני בעניי ביארתי זה באריכות בקונט' שלי, עד שבאתי למסקנא באות חיי"ם, בזה"ל:

ועתה באתי להלכה למעשה בס"ד. ראשון לציון אמר מרדכי אם כי כבר הורו הזקנים וגאוני האחרונים ז"ל לקבל עדות ערכאות בזה, מכל זאת באלו הימים אשר ע"י אי משטר וסדר שהיה בכל העולם מסבת גודל השערורה, ראינו באחדים כי לאחר שבא התעודה, חתום ומקוים ממקום שהי' בחיל הצבא, כי ביום פלוני ועוד יותר מציון גם במקום פלוני מתו באו לביתם בחיים, אם כי לזאת הסבה אשר היה כן במעט מזעיר לא איתרע בכלל היתר נאמנות הערכאות וכדלעיל באות ס"ז מ"מ על המורה להיות מתון ומדייק היטב היטב, וגם מבלי להתיר עד אחר שעבר יותר משנה מעת שקוטת המלחמה, ואין לספק עליו שהוא במדינת רוסיא וכדומה, אשר עדיין עת מלחמה שמה, ואין יוצא ואין בא כבעת שלום וגם בי דואר אין אז ע"י אומדנא זו דמוכח דלא בא, וגם לא כתב המצטרף לעדות ערכותיהם, יש להורות בלא שום פקפוק להתיר בכח זה בנות ישראל מכבלי העיגון וכמבואר לעיל באות טו"ב י"ט כ' כ"א, בטעם זאת ההוראה אשר כבר יצאה מפי רבותינו גדולי וגאוני האחרונים ז"ל בתשובותיהם עיין עליהם עכ"ל יע"ש באריכות ואני מוסיף עוד לאמור כי בנד"ד גם הגאונים אשר חששו להחמיר בעדות עדכאות. יודו כאן כי לחששת הבית אפרים ז"ל (אינו תח"י ולמראה עיני אשר עמדי הלא המה אך התשו' חת"ס, עטרת חכמים, ד"ח שו"מ תפארת יוסף ב"ש דב"מ מהרש"ם ז"ל אשר ראיתי דבריהם מש"כ בזה) מבריחה יפה אמרת בני, כי כאן כיון שהיה מונח בשפיטאהל, וגם היה בחזירתם לביתם לשלום, אין כלל מקום לחששא זו והוא ברור בסברא ובעט"ח חא"ה סימן ח'. ראיתי טעמו שכ' וז"ל:

וכ"ז לרווחא דמלתא, כי בלא"ה אין לחדש להקל באיסור א"א בסמיכה על ערכאות ואיסורא מממונא לא ילפי' והרי לדעת הג"א ז"ל בגיטין כל דיני נאמנות בערכאות אינו אלא מצד תקנת חז"ל, כי ראו שהמה מקפידים ע"ז יע"ש, ואף שלא נראה כן מדברי שאר פוסקים עכ"ל. והנה דעת הג"א ז"ל הלא העיד העט"ח בעצמו כי היא דיעה יחידאה, ואך עיקר הטענה היא דאיסורא מממונא לא ילפי' בזה נלע"ד די"ל בנידון דידך אשר יש גם העדיות מישראל מפי עכו"ם אם דיש לפקפק קצת דלא היה במסל"ת, אמנם לאחר שהיה מונח בשפיטאהל חולה, ומדלא בא לביתו ונפסק ממנו גם הכתיבה בצירוף העדיות בוודאי דהוא אומדנות דמוכחות כי מת וכמש"כ גם אתה בשאלתך, אשר בכגון דא קיי"ל כפסק הרמ"א בשם המהרי"א ז"ל דאם נשאת לא תצא, וכבר נתבאר אצלי בקוט' שם כ"ז באריכות מאות נ״ו עד אות חיי"ם, וביארתי שם באות ס"ג כי גם הרדב"ז ז"ל דחולק על המהרי"א ז"ל בנידונים כאלו מודה גם הוא דהוי ידים מוכיחות ואומדנות גדולות יע"ש, וכיון דאך מדרבנן לכתחלה לא תנשא בזה שפיר ילפי' איסורא מממונא. וכמש"כ העצמות יוסף ושארית יוסף ז"ל דאם דלא ילפי' ממונא מאיסורא הוא רק על ידי בנין אב אבל ע"י ק"ו ילפי' הובא דבריהם במלוא הרועים אות מ' יע"ש וכן איסורא מממונא ע"י ק״ו ילפי', ועוד יותר מזה מצינו בתוס' יבמות קט"ו ד"ה והא חבי בר ננאי כו' וז"ל. וא"ת היכי פשיט רבא איסורא מממונא דהכי פרכי' על רבה בפ"ק דב"מ גבי גיטא דאשתכח בי דינא דר"ה, ועוד הא בהוחזקו תרי יצחק מודה רבא כדפי' לעיל, והכא בהוחזקו שני חבי בר ננאי וי"ל דמדמה רבא ממונא היכי דהוחזקו לאיסורא דלא הוחזקו ע"כ יע"ש ובתשו' צ"צ סימן ק"ו. וה"נ נלמוד בתור ק"ו דאם בממון מפקי' על ידי עדות ערכאות מחזקת ממון, חזקה אלימתא דאורייתא דגם ע"י רוב אין מוציאין. (ובספרי חידושי בן יאיר חי' עירוכין ז' ביארתי דגם ע"י ס"ס אין מוציאין יע"ש) ק"ו דיש לסמוך ע"ז היכי דמדאורייתא יצאה מחזקת א"א ואך מדרבנן לא תנשא, ובלימודא ע"י ק"ו גם העט"ח ז"ל יודה דילפי' גם איסורא מממונא וכדאמרן.

ובזה יש תשובה, גם למה שדן העט"ח שם. וחתנו הגאון הד"ח בח"א סימן ל"ג ובח"ב סימן נ"ה ס' אשר אב ובנו ותלמידו, לדעה חדא יחשב לחוש לשיטת הרמב"ם ז"ל דאין נאמנות לערכאות רק בידעי' דלא מקבלי שוחד, ואם כי נידונים כאלו ל"ש שוחד כי מי יתן, מ"מ כיון דמקבלי שוחד שוב אינם נאמנים גם לשאר דברים דל"ש שוחד. והעט"ח שם קבע מסמורת בהחזקת שיטת הרמב"ם ז"ל בזה"ל:

וכדברי הרמב"ם וסייעתו קבע המחבר בש"ע סימן ס"ח, והרמ"א ז"ל הוא שהביא דעת הרא"ש ז"ל בלשון וי"א, ובכנה"ג סימן הנ"ל מביא מספרי תשובתיו כמה וכמה מגדולי קדמונינו שהעלו דעת הרא"ש ז"ל יחיד בדבר זה. ולהלכה כרמב"ם כו' וכ"כ בתומים על ערכאות החשודים והעלה שאין יסוד להכשירם רק מצד דדמ"ד יע"ש, וממילא אין לסמוך על ערכי שאין ידוע לנו עכ"ל, אם כי ידי"נ הגאון מבוטשאטש שליט"א בספרו המאיר מנחת פתים על אה"ע שם סעיף ט', הביא בשם תשו' הרי"מ דמצא און לשיטת הרמב"ם ז"ל מפי' הערוך דהא דאמרו בגיטין י"א בשמות מובהקים, היינו שופטים ידועים דלא מקבלי שוחדא, והמפ' מצא פי' זה גם באו"ז הגדול סימן תשמ"ה יע"ש אם נחשיב זה לראיה חזקה מפי' האו"ז וערוך ז"ל. הלא נימא לאידך גיסא מדחזי' לרש"י ז"ל, ורובם ככולם ממפרשים ופוסקים דלא פי' כן דלא ס"ל כסברת הרמב"ם ז"ל (ויש לדחות וכמובן) ומרמ"א ז"ל נראה דנטה לדעת הרא"ש ז"ל (וכנה"ג ספרדי שהחזיק בדעת הרמב"ם ומחבר ז"ל) אמנם גם לשיטת הרמב"ם ז"ל הוא רק דאם אינם מוחזקים בכך דלא מקבלי שוחדא חיישי' רק דלמא מקבלי שוחדא ומידי ספיקא לא יצא וכמבואר להמעיין. ולזאת אך להוציא ממון אין יכולין כי אין מוציאין ממון מספק, וכן להתיר א"א דאורייתא בזה חששו הגאונים העט"ח וד"ח ז"ל דלמא מקבלי שוחדא וספיקא דאורייתא לחומרא וביחוד בחומרא וחזקת א"א. משא"כ בנד"ד דיצאה מחזקת א"א דאורייתא ורק אנו דנין בדרבנן דלכתחלה לא תנשא (ודבריי הם כעין מש"כ הגאון מבראדי שליט"א, אמנם טעם חדש בא לכאן) בזה יש לסמוך על עדות ערכאות גם לשיטת העט"ח וד"ח ז"ל וכדאמרן מלתא בטעמא ברור.

ועם האמור סרה גם פקפוקו של הגאון מבראדי באמרו, ומה שאמר שראה את הצעטיל שהיה ביד הגוי מהמתים מריגימענט, והיה גם אברהם הנ"ל בתוכם. אינו מבואר אופן הצעטיל אם היה חתום בחתימת הערכאות משם. לכן א"א להעמיד יסוד ע"ז דבכתב עכו"ם מבואר בש"ע סעיף י"א והוא מהרמב"ם ז"ל שצריך שידעו שהוא כתב ישראל כו' וגם אתה בני בשאלתך הרגשת בזה. בלבד מה שהוגד לי, כי צעטיל שנתן לקרות בתוך חיל הצבא מוכרח להיות ככתבו ולשונו של הפונקס מערכותי' אשר שמה כתוב וחתום בדיוק. ויש להעמיד יסוד על זה, הלא הובא בדברי הגאון מבראדי שליט"א טעם הלבוש בפסק הרמב"ם ז"ל ודברי הב"מ, יעיון בהגהות רב"פ ז"ל שם ובמש"כ בזה בספרי חידושי בן יאיר בחי' ב"ק קי"ד, ולטעם הלבוש בפסק הרמב"ם ז"ל משום דהוי תרי קולי, כדי שלא לאפושי פלוגתא, אשר זה כלל גדול דלמעט במחלוקת עדיף. וגם מאוד שקדו חז"ל לתקנת בנות ישראל כשיצאה מחזקת א"א דאורייתא. ואך מדרבנן אסורה להנשא לכתחלה, נלע"ד דגם הרמב"ם ז"ל מודה דמהני כתב עכו"ם מסל"ת ולזאת בנד"ד אשר אנו דנין אך לאיסורא דלכתחלה מדרבנן יש לסמוך על כתב עכו"ם מסל"ת ושלא לחוש לתרי קולי גם לשיטת הרמב"ם ז"ל, וגם מש"כ אתה דספק מסל"ת בוודאי דיש כאן בכל מו העדיות של הישראלים מפי עכו"ם אשר קיי"ל להקל (ובקונט' שלי באות י"א כתבתי בשם ד"ז החסיד שבכהונה גאון ישראל וקדושו בעל ברית כהנת עולם ז"ל זי"ע מש"כ בשו"ת זכרון כהונה טעם אמיתי ומתוק בהא דקיי"ל ס' מסל"ת להקל יע"ש) רואה אני דבריך ברורים.

ומה שכתבת דיש לפקפק בעדותו של בע"מ, אם דבגב"ע בא דאינו בכלל מחללי שבת בפרהסיא באיסור דאורייתא. אשר רש"י ז"ל פי' בר"ה כו' והבאת דברי הב"מ דמסתימת כל הפוסקים ז"ל לא משמע לחלק בין עובר בפרהסיא או לאו, והיה למראה עיניך דברי האחרונים אם לסמוך על עדות בע"מ, מחמירים. ומקילים, ורחומאי דנפשאי הגאון מבאטשאטש שליט"א השיב שאין לחוש לזה, והביא מת"כ ופירש"י ז"ל בפ' בחקותי, יעיון מש"כ בקונט' מאות א' עד אות כ"ז אשר בעזהש"י ביארתי שיטת רש"י ז"ל דר"ה, ושיטת הנ"י ז"ל כי שיטתם מתבררת וכעין מוכרחת מהסוגיא ודברי רב מנשה. (יע"ש באות י"ד ט"ו) ודחיתי דברי הדב"מ והעמדתי דברי השו"מ כי הני שלשה עמודי עולם רש"י רשב"א ונ"י ז"ל שיטתם הוא צירופא מעליא לתקנת עגונות אם כי לא קיי"ל בזה כשיטת רש"י ונ"י ז"ל וכמש"כ שם באות כ"ד אמנם חזי לאיצטרופי היכא דאיכא עוד יסודות וטעמים להיתרא יע"ש באריכות ותמצא נחת. והעליתי שאין לדקדק כ"כ בעדות בע"מ, ובאתי למסקנא באות חיים, בזה"ל:

שנית, בעדות ישראלים מבעלי מלחמה, אשר בעת שהיה בשדה המלחמה עשו מה שעשו באונס וגם ברצון, מכל זאת אם בבואם לביתם חזרו בתשובה בשלימות, מקבלין עדותם. כי בעדות אשה קיי"ל דדי גם בסופם בכשרות וכדלעיל באות ח"י י"ט כ"א יע"ש, ועוד בה שלישיה, בבוא לב"ד גב"ע מב"ד, אחר שקבלו עדות מישראלים מאנשי הצבא, אין לדקדק בזה, כי בוודאי ידעו בהם שכשרים הם ונכללא דב"ד בתר ב"ד לא דייקי וכדלעיל באות נ' נ"א יע"ש עכ"ל. וכיון שבא כאן בגב"ע דאין העדים בכלל מחללי שבת בפרהסיח, אין לחוש שמא בצנעא. כי ישראל קדושים הם וחזקתם חזקת כשרות. וכמש"כ הד"ח ז"ל באה"ע ח"ב סי' ס"ד, דכ"ז שאין עדות לפסול לבע"מ הוא בחזקת כשרות יע"ש דבריו כי נעמו.

מבוטשאטש שליט"א, ראיתי שהביא לצרף דברי התומים בסי' פ"ז ס"ק כ"ו, דגם בעבר עבירה פסול רק מגזה"כ קיעיון בקונט' אות ו' מש"כ בשם ד"ז הז"כ ז"ל.) וכל שלא הועד עליו בב"ד לא נפסל. ולתמיהת התשו' חלקת יואב אה"ע סי' ה'. מהא דחו"מ סי' ל"ד דיודע בחבירו שהוא רשע. אף שאין אדם יודע רק הוא אסור להצטרף עמו. הלא י"ל למש"כ החו"י הובא בפ"ת רס"י ל"ד. דהיינו שלא יחתום עמו לכתחלה בשטר או כדברי החת"ס ביו"ד סי' י"א דהאי דינא דחו"מ סי' ל"ד, מיירי שנודע שנפסל ע"י ב"ד. אבל כשהוא בעצמו יודע האמת מותר להצטרף עמו. והחת"ס הביא ראיה לשיטתו מרש"י ותוס' ז"ל בשבועות ל"ז שדחקו ליישב האי דל"ב בהזיד בשבועת העדות אם

ובאמרי נועם של הגאון המאיר לעולם לוקה, הרי בפשיטות י"ל שיוכל לאמור שחבירו רשע. וה"ג מהר"מ שליט"א הקשה מהא דאמרי' בכריתות י"ב, דיכול לומר לא נתכוונתי להעיד, וחתר ליישב זה. ולדברי החלקת יואב שהעיר בהא דכריתות י"ב דלמ"ל לטעמא דלא נתכוונתי להעיד ת"ל דיכול לומר שעבר עבירה שפסול לעדות, ועשה מזה הוכחה שאף שאמת כן לא נפסל לעדות כשי' החת"ס, השיב (מש"כ בשם קצה"ח סי' כ"ח דבעבר עבירה ולא הועד עליו בב"ד מועיל גם הרהור תשובה בלבו להכשירו. יעיון מש"כ בקונט' באות נ"ד) דהלא השט"מ בשם הרא"ש ז"ל שם והט"א בר"ה כ"ג. הקשו דהלא כשר לעדות אף בלא נתכוון להעיד והבה"ט בחו"מ סי' ל"ד ס"ק ל"ו כ' דבעודו רשע שראה דהוי פסול לא דקדק כ"כ והוי כמלתא דל"ר. לזאת אולי י״ל באמת דזה כוונת הש"ס דיכול לומר לא נתכוונתי להעיד, פי' שהיה אז רשע ולח נתכוון להעיד, א"כ אין בידו להכשיר א"ע בעדות זה ופטר מקרבן שבועה עכת"ד הנה מה שרצה להעמיס בלישנא שלא נתכוונתי להעיד כלומר שאז היה רשע ולא דקדק, אם דמה שיש לפקפק דאאמע"ר יש ליישב. אמנם גם אותו גאון בעצמו הרגיש בחולשת פירושא דא, בסתימת דברי אמורא עד שכ' זה בדרך ואולי, ומה יפה אף נעים בזה פירושא דרגמ"ה ז"ל שם וז"ל וכן כשאמרו לו כו' והוא אמר לא ידעתי פטור דאיבעי מצי אמר להון לא נתכוונתי לעדות. לא שמתי דעתי להיות זוכר אם לאו הלכך אין עדותן עדות ונאמן הוא עכ"ל. אשר בזה לא יכחיש את העדים שלא ראה. אך ראה ולא כוון אז להעיד. לשום לב להיות זוכר, ולזאת נשכח ממנו ואינו זוכר דבר ברור להעיד, אשר בפירושא דא אין כאן מקום קושיא דהלא כשר לעדות גם בלא נתכוון להעיד, והוא כמש"כ התוס' בשבועות שם ד"ה הזיד. משום דא"א לידע לעולם אם הם מזידין שיכולין לומר שכחנו, ולק"מ קושית הגאון מהר"מ שליט"א, דלמה לא תי' דיכולין לומר לא נתכוונתי להעיד כי הלא פירושא שלא נתכוונתי להעיד הוא יען שלא כוון להעיד אינו זוכר ונשכח ממנו העדות אמת כי הגאון שכל קלמסו להביא פירושא דתוס' בכריתות אשר לפי' יש מקום להקשות וליישב. אמנם התוס' דשבועות יפרשו כפי' רגמ"ה ז"ל והן הן דברי התוס', ונראה דלזה כוון הב"ח ז"ל בהגהותיו לכריתות שם על דאי בעי אמר, נ"ב ועיין מס' שבועות ריש ד' ל"ז לרמז לנו כי כמש"כ התוס' שם כן הוא פירושא דסוגיא כאן וכן מבואר בשו"ת מהרי"ט ז"ל ח"א סי' י"ד שכ' וז"ל:

וכ"מ מדבעי' לן בריש שבועות הפקדון כו', וכ' התוס' דבשבה"ע ליכא למיבעי שא"א לעולם לידע אם הם מזידים שיכולים לומר שכחנו. והיינו דאמרי' בכריתות כו' דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות עכ"ל. ועתה נתגלה סעד לפי' הב"ח ומהרי"ט ז"ל מפירושא דמאור הגולה ר"ג ז"ל והוא האמת.

וראתה עיני בספר לוחות העדות פ"ב ה'

ד' אות ג' שהביא דברי התומים ופקפק בראייתו יע"ש. ובאות ד' כ' וז"ל:

נראה לכאורה להביא ראי' גדולה לשיטת התומים, מהא דאמר אביי כריתות י"ב כ"ו, וכמה פלפולים פלפלו גדולי אחרונים, להבין דברי הש"ס הללו, משום דלא מצינו בשום דוכתא דעדים צריכים שיכוונו לעדות דווקא, ואדרבה כו' והלא לכאורה עדיפא מיניה הוה ליה להש"ס לומר מיגו דאי בעי אמר שיודע בחבירו שהוא רשע, ואסור לו להצטרף עמו. וע"כ דלא נפסל אלא בשני עדים שראוהו שעבר עבירה כו' אבל שוב ראיתי דמכאן לא מוכח מידי, ואדרבה יש לדייק איפכא מדלא קאמר אביי מודה ר"מ לחכמים באומרים אתם ידעתם כו' והם אומרים דהא כו' אלא ע"כ דבשנים לא איצטרך ליה לאשמעוי' דפטורים מיגו דאי בעי אמרו כ"א ידעתי בחבירי שהוא רשע, ורבותא אתי לאשמעוי' אפילו בע"א וכגון בנסכא דר"א כו' דג"כ יש לו מגו דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות עכ"ל, ולהאמור בשם רגמ"ה ב"ח ומהרי"ט ז"ל בפירושא דלא נתכוונתי לעדות עדיפא ליה להש"ס לאמור האי מגו שהוא בדרך קרוב וברור, מלאמור מגו בדרך רחוקה שידע בחבירו שהוא רשע, נגד חזקת כשרות דישראל. וגם בדרך לכאורה אין כאן ראיה מסוגיא זו להתומים אולם מש"כ ואדרבה יש לדייק איפכא. איננו רואה שום דיוק לאיפכא דכיון דבמתני' בפלוגתא דר"מ וחכמים מוכרח להיות בשנים אומרים לאחד, לזאת נקט אביי ג"כ בגוונא דא כדרך התלמוד בכל מקום, ולאמור בלשון רבים, ואין כאן שום סתירה לסברת התומים וחת"ס ז"ל ולשיטתם אין לחוש כלל בעדות חיל הצבא כ"ז שלא העידו עליהם וכמש"כ ידי"נ הגאון האדיר מהר"מ שליט"א

ודע בני כי עתה במלחמת כללות העולם, אשר היתרא דבנות ישראל ממקומות רבים היה תלוי ועומד אך על עדותם מאנשי חיל הצבא כי גם תעודות מערכאות לא היה להם אשר בעו"ה גם בבואם לביתם הם מגולחי זקן ומחללי שבתות ועוד.. אשר רבים הם פס"ע דאורייתא, אשר ע"ז סובב והולך, נקודה המרכזית של כל הקונט' באר חיים מרדכי, עד שבאתי למסקנא באות חיים בזה"ל:

ועל ארבעה אני בא לאמור בעזהש"י להתיר קבלת עדות של ישראלים מבעל"מ גם אם הם בביתם, כאשר הם בעו"ה, מכל זאת בצירוף כל הטעמים הנאמרים שיטת אא"ז רש"י רשב"א ונ"י ז"ל שנתבאר לעיל מאות א' עד אות כ"ז, ויסוד הסובב והולך בבנין החדש מרב האי גאון רי"ש ז"ל דכיון שא"א בענין אחר, בכח זאת הסברא להכשיר עדותם, שהובא לעיל באות כ"ז, אשר בס"ד העמדתי והחזקתי זאת הבנין ביסודות חזקות, וכמבואר להמעיין מאות כ"ח עד אות מ"ט וצדדי קולות אשר צדד הגאון בתשו' יהודה יעלה ז"ל המובא לעיל באות מ"ט נ' יע"ש ובאות נ"ב נ"ג. ועוד זאת יעשו הב"ד לאיים עליהם בעת קבלת העדות ולאמור להם שיהרהרו בתשובה, וגם יאמרו זאת בפיהם אשר לצירופא כ"ד חזי לאמיר כי באותה שעה יצא מכלל רשע ולכשר יחשב וכדלעיל באות נ"ד, ובצירוף אומדנות הגדולות שעברו זמן וזמני זמנים אשר מלבד שלא באו לביתם, גם בדבור הכתיבה לא באו, אשר אומדנות דמוכחות המה. כי דבר אמת בפי הישרמים מבע"מ בעדותם, וכאשר נתבאר מאות נ"ו עד אות ״חיים", ובשימת לב גם למש"כ באות ס"ד ס"ז. מדברי המבי"ט ונו"ב ז"ל, מכל הלין טעמי נלע"ד כעת אשר היא הוראת שעה, להתיר מכבלי העיגון בנות ישראל לאלפים שהיא תיקון עולם דיכולין לסמוך על עדותם, כנלע"ד בס"ד אמת להלכה. ואם יסכים לזה גדול מצוין בתורה, ויראת ה' טהורה. יש להורות כן הלכה למעשה. אך על המורה להיות בזה מתון מתון ולדקדק היטב בגב"ע, ובדרישה וחקירה כדת התורה זה הנלע"ד בזה למען גודל המצוה של תקנת עגונות, וכבר כ' הב"ח ז"ל בתשו' סי' ס"ד והמהרש"מ ז"ל במהד"ק סי' פ"ד הביא זאת גם בשם הרה"ק ר"א חיון ז"ל, הובא בנח"ק שמי שמתיר עגונה אחת בזמה"ז כמו בנה מחורבות ירושלים העליונה ק"ו לתקנת אלפים ואולי גם רבבות בעולם אשר עת לחננה, ושנזכה לנחמה בכפלים, לכללות בנין ציון וירושלים, ויקיום בנו מה שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. עכ"ל שמה. ולאחר שנדפס עוד שם ממני תשובה בקצרה להיתר עגונה, באתי באלו הדברים. ועתה. אודה את ה' אשר נחני בדרך אמת, בכל אשר העליתי להלכה באות חיים כי בשלשה פרטים הראשונים הלא הסכים עמי הגאון האמיתי מהר"מ שליט"א, במלוא המלה כי הדברים ברורים, ועל ארבעה אשר התניתי שמה בתנאי קודם הלכה למעשה, אם יסכים לזה גדול מצוין בתורה ויראת ה' טהורה, הלא מזאת ההוראה. אשר אני בעזהש"י פתחתי השער בראשונה להיתר זאת העגונה והסכים עמדי הרב הגאון מבאקוי שליט"א. ולזה הסכימו וכן הורו גדולי הדור גאונים המצוינים ומפורסמים בכל העולם, מראדמישלא ומבראד שליט"א, ואם כי כלום יש אב כו' מכל זאת יש בזה צירוף דעת תורה של רב האי גאון המצוין בגאוני הזמן מטארנא שליט"א, אשר מזה מובן מאליו כי גם בפרט הארבעה, בהצטרף יחד כל התנאים שהתניתי שמה נתבאר בעזהש"י להוראה ברורה להלכה למעשה. וה' יצילנו משגיאות ויורינו מתורתו נפלאות, לברר האמת לאמתו של של תורה עכ"ל שם, אשר העתקתיו פה אך למען כי העולה מהקונט' באר חיים מרדכי להיתר עגונות לתיקון עולם, יבוא גם בספרי שו"ת כאן לאור עולם, והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים, יעיין בקונט' אשר שם באריכות מבוארים.

אמנם לתשובת שאלתך אין אנו צריכין לכ"ז כי יש כאן עדות ישראל שהם בחזקת כשרות מפי עכו"ם, ותעודות מערכאות ואומדנות דמוכחות אשר ע"י שלש אלה ברור דיש להתירה מכבלי העיגון ודעתך בזה דעת תורה, וכאשר הסכימו לך הגאונים האדירים ומפורסמים מבוטשאטש ומבראדי שליט"א, וגם אני בעניי מצטריפנא עמהם לקח חבל בזאת המצוה, והאשה אשת ר' אברהם כהנא מותרת להנשא לאחר שיתירוה ב"ד של ג' כפסק רבינו הרמ"א ז"ל והנלע"ד כתבתי, אביך החותם לך באהבה בחותמי ברכורת שבתוה"ק:

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה