באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אבן העזר · סימן נא
להרב הגאון המפורסם כו' מו"ה מנחם מענדל באבד נ"י אבד"ק גאראהאמארא באקאווינא
מכתבו הגיעני, והנה כתב להעיר על הקונט' שלי באר חיים מרדכי להיתר עגונות בזה"ל:
כתבתי תשו' בענין עגונה. דנתי בכתב מערכאות שלהם מהמלחמה שיש להתיר לא מטעם ערכאות רק מטעם מסל"ת אף שהוה ע"י כתב, וכתב עכו"ם לא מהני מסל״ת לשיטת הרמב"ם כמבואר בש"ע סעי' י"א. ודנתי כפי מ"ש הלבוש הובא בפ"ת שם ס"ק נ"ג. הטעם משום דהוה תרי קולי מסל"ת ועפ"י כתב. ועיין תשובת שערי דעה סי' פ"ד דכ' טעם זה מדעתיה דנפשיה. והביא סמוכין לזה ממשנה דחגיגה ופלא שהיה נעלם ממנו דברי הלבוש. ועיין רש"י גיטין ע"א ע"א ד"ה ולא מפי כתבם. והסביר בחי' הרי"מ ז"ל היטב דברי רש"י ז"ל, דהתורה לא מיירי בכ"מ רק כאורחיה. ע"כ מותר שלא כדה"נ כיון שנהנה שלא כאורחיה, ע"כ אסור עדות מפי כתבם משום דאורח ארעא להעיד בפיו ולא מפי כתב. אבל בשטר אורחא בכתב, לפ"ז נראה כיון בשעת מלחמה דרך כל העדות רק בכתב כי א"א באופן אחר אלא מפי כתב ואין זה קולא מאי דהוה מפי כתב, ודוק עכ"ל. הנה מה שחידש כת"ה לדון בזה מטעם מסל"ת הלא הוא מבואר גם בחת"ס סי' מ"ד. דהכתיבה שנכתבה בספר הערכי הוי כמסל"ת אמנם זה דווקא אם הישראל בעצמו ראה שם הכתיבה, אבל בבוא יבוא מערכאות, בתור תשובה לשאלת הנשים או המשפחה לא הוי מסל"ת יע"ש. והובא גם בפ"ת שם, אשר רובא דרובא המה בכגון דא. ובזה אין יכולין לדון מטעם מסל"ת אך מכח נאמנות הערכאות. וכאשר תמה על השערי דעה, כן יש לתמוה על החת"ס שכ' בסי' צ"ד טעם זה דתרי קולי בתור ונ"ל משמיה דנפשיה יע"ש.– ומה שהוליד סברא חדשה מכח דברי הרי"מ ז"ל (ספר זה אינו עמדי לעיין בו). לענ"ד לא בא לעמק השוה. כי שלא כדה"נ שאני שאין זה בכלל אכילה דאסרה תוה"ק, אולם הכא צריכין אנו לדרוש ולאמור בטעמא דקרא מפיהם ולא מפי כתבם יען דלאו אורחיה. והכא בערכאות דאורחיה לזאת נימא דכשר גם מפי כתבם. אשר לפ"ז י"ל עוד בשנאמר הטעם בציווי התורה מפיהם ולא מפי כתבם יען כי מפיהם יכולין הב"ד להכיר יותר האמת וכמש"כ הב"י וסמ"ע בשם הריב"ש ז"ל, בחו"מ סי' י"ג לענין טענות בע"ד בכתב יע"ש בב"י בב"ה מש"כ בשם הריטב"א ז"ל ובערכאות אדרבא עדיף כתבם מדבור. וכמש"כ החת"ס שם דבדבור מקרי ואמרי שקר, אבל לחתום שקר לא מרעי נפשיה כידוע כי הקול קול יעקב אשר אמת ליעקב גם בקולו קול הדר והידים ידי עשו אשר אך בחתימת הידים בערכאות אז לא מרעי נפשם וממילא עדיף כתבם מפיהם, דלא ליתחזי כעדות נכרי יע"ש וכיון דבערכאות עדיף כתבם מפיהם, דלא ליתחזי כעדות נכרי יע"ש, וכיון דבערכאות עדיף כתבם מדבור, שוב אין כאן תרי קולי. אמנם כ"ז אינו, חדא דזה תלוי אי דרשינן טעמא דקרא או לאו, שהוא פלוגתא ישינה בש"ס ופוסקים, ועדיין במחלוקת שנויה שאין בזה הלכה קבועה וברורה והדברים עתיקים וארוכים. חדא ועוד קאמינא כי בנאמנות העכו"ם הלא אסור לנו לדון מכח עדות, דהתורה צותה אל תשת רשע עד וכמבואר בפוסקים ובדברי ד"ז גאון וקדוש ישראל הזכרון כהונה ז"ל, שהבאתי בקונטרס באר חיים מרדכי באות ו', אך מצדדים אחרים להתיר במקום שידוע לנו כי האמת בפיהם, וכמ"ש באות כ' או כדברי החת"ס שהבאתי באות י"ט ואין כאן מקום כלל לדון מכח הטעמים דמפיהם, ולא מפי כתבם וכמובן וכוונת פירש"י ז"ל עיין בתוס' רי"ד ז"ל שם בגיטין מש"כ בזה באריכות אשר בדבריו יתבאר היטב כוונת דברי רש"י ז"ל בקצרה יע"ש וזאת נלע"ד דלסברת הלבוש בטעם הרמב"ם ז"ל משום דהוה תרי קולי כדי שלא לאפושי פלוגתא אשר זה כלל גדול דלמעט במחלוקת עדיף. וגם מאוד שקדו חז"ל לתקנת בנות ישראל, כשיצאה מחזקת א"א דאורייתא, ואך מדרבנן אסורה להנשא לכתחלה. גם הרמב"ם ז"ל יודה דמהני כתב עכו"ם מסל"ת (אם דכהאי לישנא מבלי להקיל בתרי קולי בהפ"מ הנאמר בט"ז יו"ד צ"א ובש"ך ע', הוא בדרבנן, מלבד מה אם שהם שווים בלשונם אולם אינם כדברים אחדים, הלא גם שם באיכא צירוף שעה"ד וכדומה מתירין) ולזאת כיון דלצירוף תעודת הערכאות איכא עוד אומדנות דמוכחות, אשר בדעבד אם נשאת לא תצא כפסק הרמ"א ז"ל אך דלכתחלה לא תנשא מדרבנן. וכאשר הארכתי בזה הדבור מאות נ"ו עד אות חיים. גם לרמב"ם ז"ל יש לסמוך על כתב עכו"ם מסל"ת ושלא לחוש לתרי קולי (יעיון בהגהות מרדכי ז"ל פ״ב דיבמות הובא בב"ח אה"ע שם). וגם למש"כ החת"ס שם הטעם יען שא"א להבחין מתוך הכתב אם הוא מסל"ת יעיון בית מאיר ובהגהות רב"פ ז"ל באה"ע שם ובמש"כ בזה בספרי חידושי בן יאיר בחי' ב"ק קי"ד, הלא הוי אך ספיקא דרבנן, ויש לקבוע בכ"ז מסמורות בהסבר וראיות באריכות. אולם אין להאריך כי האמת הוא כמש"כ באות טו"ב וגם כת"ה כ"כ כי בעיקר הדבר כבר התירו הפרושים בערכאות. אך יען כי עתה נולד בזה פקפוק חדש, אשר מסבת גודל שערורת כללות מלחמת העולם היה אי משטר וסדר גם בכתיבת התעודות אשר איזהו מהם נכתבו בטעות, על החיים כי מתים כאשר מהם באו אח"כ לביתם בחיים לזאת עוררתי וזה הדבור בקונט' להעמיד האי היתרא אשר הוחלט ויצא מרבו זינו גאוני האחרונים ז"ל בתשובותי' בצירוף האומדנות דמוכחות וכמש"כ באות ס"ז יע"ש.
ומש"כ כת״ה וז"ל:
ובעיקר הדבר איני יודע מאי מקום פלפול בזה ומה שהגאוני' חששו קצת בעדות בע"מ זה היה בזמן הלזו. ידוע לא כל האדם, ולא כל המקום, ולא כל השעות שוין (יבמות ק"כ ע"א) ולא כל העתים שוות (משנה פ"א דתמיד) הם חששו בזמניהם מי היה בזמניהם בע"מ מקודם שהי' קונים מהעיר, איזה אנשים פחותים עבור כל העיר, בוודאי פחותי ערך אנשים גרועים שבכל העיר אף לאח"ז לא היה שכיח שיהי' בע"מ רק אנשי פחותי כמו שידוע לכל. אבל בזמן האחרון בפרט בעת המלחמה שנלקחו לצבא רובם ככולם ת"ח וי"ש אשר מסרו ממש נפשם על קודש איני יודע הפלפול הזה למה וד"ל. עכ"ל. שותיה דמר בזה לא ידענא. האם חלילה על כלל בעל מלחמות דנתי. ידעתי גם ידעתי כי רבים מהם אשר מסרו נפשם על קדושת הדת גם בשדה המלחמה. וסברת כת"ה כי לא כל המקומות והעתים שוין הלא הבאתי גם אני את זאת באות מ"ט דברי הגאון דאונגוואר. דבמדינות שלוקחין עפ"י הגורל אפשר שרובן כשרים. והגאון בעל תשו' יהודא יעלה ז"ל, כ' ע"ז כי דבר אמת בפי הקדוש לדעתי במה שיצא חלק שאותן היוצאון בגורל הם רובם כשרים. ומה שרצה הגאון באמרי אש להחמיר גם ברובם כשרים. הלא למראה עיני כת"ה מש"כ באות י"א בסתירת דבר זה. ודברי הד"ח ז"ל באה"ע ח"ב סי' ס"ד ברורים המה במה שהעלה דכ"ז שאין עדות לפסול לבע"מ הוא בחזקת כשרות ולזאת כ' באות נ"א כי בבוא לב"ד גב"ע מב"ד אחר שקבלו עדות מישראל בע"מ אין לדקדק כלל כי בוודאי ידעו דכשרים הם וגם אם אך סופם בכשרות די להכשיר עדותם וכמש"כ באות ח"י כ"א. אמנם כמוני כמוהו יודעים כי יש גם רבים אשר גם בבואם לביתם הם מגולחי זקן. מחללי שבת ועוד ועוד. וגם אני אומר כי לא כל העתים שוות. ואם הגאונים בזמנם מאז פלפלו וחקרו בזה, אנן בזמנינו. אשר רבים הם פסולי עדות דאורייתא. ונשמתי ממקומות רבים וגם לפני באו. אשר תעודות לא היו להם מערכאות והיתרא דבנות ישראל היו תלוי ועומד אך על עדותם אשר על זה סובב והולך נקודה המרכזית של כל הקונט' באר חיים מרדכי להכשיר גם בזה בצירוף כל האומדנות דמוכחות שהיא הוראת שעה לתיקון עולם אשר אם כי לא הלכתי בקונט' בגדולות ונפלאות אמנם הסברות הם ברורות ובראיות חזקות. ונהניתי ממה אשר גם כהד"ג העיד לי כי כל דבריי נאמרים בצדק, וכאשר העליתי הלכה למעשה גם בפרט הרביעי באות חיים בעזהש"י. והנלע"ד כתבתי:
חיים מרדכי.