אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אבן העזר › סימן מט

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אבן העזר · סימן מט

סימן מה

להרב המאוה"ג וכו' מו"ה דוב בעריל דרומער נ"י אבד"ק דארהוי.

מכתבו עם שאלתו הגיעני וטרם כל שיח אעתיק לכת"ה מה שהשבתי בכגון דא להרב הגאון ז"ל האבד"ק קראקא אשר דברים אחדים משם גם לנדון דידן המה, וז"ל שמה ועתה זו תשובה כו' כו' עד כתקנת קדמונינו ז"ל עכ"ל שמה (בתשובתי הקדומה) אשר גם בנידון דידן אמורה.

והנה כדעתי מאז כן דעתי גם עתה מבלי להקל אך כשישליש מה במזומן ועל המותר להשליש שט"ח וכאשר אני רואה כעת כי כן יצא מפי רבותינו הראשונים ז"ל בהג"ה אשרי מאו"ז הקצר ליבמות ב"פ י"ד וז"ל:

על השוטה התירו כל רבותינו חר"ג ע"י מאה ת"ח כו' רק שזו תהי' בטוחה במזונתיה ומכתובה ומפרנסה כו' רבותינו והרא"ש ז"ל השיבו אין ידו משגת יעשה עתה כאשר תשיג ידו והמותר יבטחנה בשטר שלא יתעגנה עכ"ל הרי מבואר שלא יצא להיתר רק באופן שישליש במזומן לפחות אשר ישיג ידו כעת כי הצ"צ שם לא התיר רק באופן שימכור הכתובה בטוה"נ ושיהי' מספיק לה הרווחים בוודאי למזונתיה ולפרנסתה וגם לזה הוכרח להאריך בראיות ולקבוע מסמורות להתיר באופן זה. לזאת די לנו להקל במה שמצינו מפורש יוצא מפי רבותינו הראשונים ז"ל והסכימו לפסק זה רוב מגדולי האחרונים להתיר במשליש לפחות מה במזומן. וכלשון הגאון בעל תפ״צ ז"ל בסי' ל"ט שכ'. לכן עכ"פ ישליש מה שתשיג ידו והמותר יהיו חוב עליו, אמנם להשליש את כל אך בשט"ח. אם כי ידעתי כי מקצת אחרונים בתשובותיהם הקילו גם בזה, ומהם חדשו להשביע את הבעל שבועת אין לי. ומש"כ כת"ה ע"ז וז"ל:

אך לא נ"ל דבריהם דהא מדאורייתא ליכא שבועת אין לי רק הגאונים תקנו שבועה זו וענין השלשת הכתובה עתה שאינה מגרשה הוא ג"כ רק תקנת מאה"ג ז"ל ותקנתא לתקנתא לא עבדינן (ב"מ ה' ע"א) ועוד דהא עיקר היה בכדי שלא תנעול דלת כו' ובכאן ל"ש זה מפני שיותר ממה שהאיש רוצה כו' (גיטין מ"ט ע"א) ע"כ ל"ש בכאן שבועת אין ני עכת"ד אין בכח זאת הסברא לדחות דבריהם. כי בקל יש לחלק דשאני התם בעובדא דרעיא שהוא להוציא ממון מידו מכח שמחיוב שבועה ואיל"מ הלא הוא בא בטענה שיש עמה עוד חזקת ממון שהיא גדולה מכל החזקות כיון דחיוב שבועתו הוא רק מתקנת חז"ל האם עבדו עוד חז"ל תקנתא לתקנתא להוציא מידו מכח שאי"ל, כי תקנתא לתקנתא שהוא אך לטובת המוציא לא עבדי' משא״כ הכא אשר רגמ"ה ז"ל תקן לטובת בנות ישראל (יעיון ד"מ וב"ש סימן א' ס״ק כ"א) וקיימו וקבלו עליהם ועל זרעם אחריהם כל חכמי אשכנז וצרפת. והח' מונח אקרקפתא דגברא (יעיון בה"ט שם סק"כ) אך זאת התנו רבותינו הראשונים כי ביד חכמי הדור להתיר בעת שיהיו מקום להתיר כגון בנשחטית וכדומה והותנה בתנאי קודם לתקנה שלא הותר רק בהשלשת הכתובה ונ' ות"כ וע"י מאה רבנים, והוא בא לבקש מאתנו לעשות לו תקנה לטובתו להשליש שט"ח ע"ז הלא בידינו לאמר שאין אנו מאמינים לו וישבע שאין לו. וזה תשובה גם להסברא דכאן ל"ש נעילת דלת כי לזה היו מקום רק אם אנו מטילין עליו חוב אבל כאן אדרבה אנו באנו להקל עליו בהשלשת שטיח, ויש מקום לסברת האומר להטיל עליו שבועה שאין לו, ובפרט היכי דיש מקום לחוש שהוא מערים הלא משנה שלימה שנינו (שבועות מ"ד) נגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות הוא אומר כליי נטלת והוא אומר לא נטלתי הוא נשבע ונוטל ר"י אומר עד שתהא שם מקצת הודאה, וקיי"ל כחכמים. והקשה השטה מקובצת שם בב"מ וז"ל:

ותימא הא רבנן פליגי אדר"י ב"פ כו' גבי נשבעין ונוטלין ולא מצרכי הודאה במקצת. ונראה דשאני התם דאיכא הוכחה דחשיד באותו ממון עצמו כיון שנכנס למשכנו חנא ברשות והכא ליכא הוכחה בשאר חיותא. מהר"י כ"ץ ז״ל עכ"ל הרי דהיכי דאיכא הוכחה במקצת עבדי' גם תקנתא לתקנתא ולחייב שבועה. אברא דלמש"כ הלח"מ בפ"ב מה' גזלה ה' א', על לשון הרמב"ם ז"ל שכ' קנס קנסו חכמים, וז"ל:

וא"ת דכל חשוד על השבועה קנסו שכשהוא חייב שבועת התורה שכנגדו נשבע ונוטל כו' וי"ל דהכא קנסו דאפי' שאמר נטלתי כלי זה ובעה"ב טוען שנטל זה וכלי אחר דמה שאמר כלי זה הוי הילך, ואינו חייב שבועת התורה ובשאר חשוד לא מהפכינין אשכנגדו והכא קנסו טפי דאע"ג דהוי שבועה דרבנן מהפכינין אשכנגדו עכ"ל מיושב קושית הר"פ ז"ל כי הכא שאני שהוא מטעם קנסא שקנסוהו חז"ל לגזלן, ואדרבה נראה דאלולי קנסא אם דאיכא הוכחה, מ"מ לא היינו מחייבין שבועה מכח תקנתא לתקנתא אמנם הש"ך בסימן צ' ס"ק א' תי' דהקנס הוא רק שעשעוהו חז"ל כחשוד יע"ש אשר לתירוצו מוכרחין לבוא לתי' הר"פ ז"ל וכמובן. הרי לנו מבואר דעת חד מקמאי הר"פ ז"ל דהיכא דאיכא הוכחה משביעין גם בתקנתא לתקנתא וכעין דפסק"י בסימן ע"ה סעי' י"ז דהיכא דאיכא רגל"ד משביעין גם על טענת, ספק יע"ש. ות"ח שאמר מלתא אין מזניחין אותו וא"ל כי בדותא היא (חולין ז') כי מי שאמר לחייבו שבועת אין לי יש מקום לדבריו וכדאמרן.

אמנם אנכי לעצמי אם כי מה אני מכל זאת אומר אני כי גם בשבועה אין להתיר אך שיעשה מה שיעשה הבעל להשליש לפחות מה במזומנים. דהלא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. ועכצ"ל דכך הוי תקנת מאוה"ג ז"ל וכמש"כ הב"ח בסימן א' יע"ש וכיון שלא הותר אך ע"י השלשת כתובה ונדוניא ות"כ ומאה רכנים אין לשנות ולזוז מדבריהם אפילו זוז כ"ש כיון דאנן אך שליחותי הו דקמאי עבדי' ובשינוי מה הלא תחדל השליחות אי לזאת די כשנתיר במה שמצינו באו"ז להתיר כשמשליש מה שבידו אשר אנו רואין שהיו בזה הסכמת הראשונים ז"ל וגם יצאה הוראה זאת מגדולי רבותינו האחרונים אמנם להתיר גם בשלא ישליש מאומה במזומנים אין דעתי דעת תורה נוחה בזה.

וא"ת הלא נתת דבריך לשיעורין וגבול ההשלשה לא הגבלת אשר הרבה פעמים מצינו כי חז"ל חשו מאוד לזה, ואולי זה הוא טעם פי' שיטת רש"י ז"ל בהוריות ט' ע"א דבעא מיניה רבינא מר"נ בר"י נשיא שנצטרע מאי מידחא דחי או מיפטר פטור, א"ל דילך או דגזא (יעיון עין משפט שציין באות ג' על א"ל דילך או דגזא. מי"י פט"ו מה"ש ה' ט', כנראה אשר פסק הרמב"ם ז"ל שם דנשיא שנצטער עבר מנשיאתו והרי הוא כהדיוט מקורו מכאן. ובאמת זה אינו כי פשטות זאת האיבעיא אין לה מקום כלל בפסק הרמב"ם ז"ל לשיטתו שפסק בפ"י מה"ש ה' ז' כר"ע דגם מלך חייב בקרבן עולה ויורד. ופסק הרמב"ם ז"ל שם הוא מסוגיא דהוריות י' ע"א וכמבואר שם בכ"מ, ונראה דציון העין משפט צ"ל על מלות נשיא שנצטער שזה מבואר ברמב"ם ז"ל שם דדינו כהדיוט אשר מזה נובע זאת האיבעיא ופשוט.) וכ' התוס' הרא"ש ז"ל שם וז"ל:

פירש"י ז"ל משלך, או מאוצר שלו יביא. פשיטא דמשלו יביא הלכך אפילו נצטרע נמי פטור דגזא דידי' כדקאי קאי והרי אינו בא לידי עניות. ול"נ להרמ"ה ז"ל דאע"פ שיש לו ממון הרבה יכול לבוא לידי עניות כיון שהוא עבר ממלכותו ואין בידו לקח מעם הארץ. משום דהוי כעשיר שיש לו אוצרות הרבה, ואפ"ה חייב דיכול לבוא לידי עניות אם יאבד העושר ההוא בענין רע, ופי' וכי משלך כו' אבל לישנא דגמ' משמע כפירש"י ז"ל כו' אלא דסתם מלך יש לו אוצרות מרובין, וא"א לבוא לידי עניות הלכך כיון שכבר נפטר מחמת עשרו עדיין הוא עומד באותו הפטור, ול"ד לעשיר מתחלה ואין לו כ"כ אוצרות מרובין ויכול לבוא לידי עניות אין לפטרו משום עשרו שיש לו עתה עכ"ל (הרואה יראה כי גם הרמ"ה ורא"ש ז"ל הלכו בפירושא דרש"י ז"ל בשם גזא, ולא כמש"כ הרש"ש ז"ל בהגהותיו שם, וז"ל:

א"ל דידך או דגזא, גם בזה פירש"י ז"ל דחוק, ואולי יל"פ דגזא שם חכם ואשכחנא ביבמות מ"ה ע"ב רבינא ספר ממנו עובדא ולכן א"ל האי שאלה דילך או ששמעת מגזא ולא פשיט ליה. ע"כ אם כי זה אין מקום דיוק על פירושו דלמה ביבמות קראו רבינא בשם רב גזא וכאן קראו רנב"י בלא שם רב. יען כי לשיטת רש"י ז"ל בגיטין ל"א ע"ב, ומגלה כ"ח ע"ב רנב"י הוא ר"נ סתמא שהוא הי' רביה דרביה דרבינא, כי רבא קבל גם מר"נ ורבינא מרבא. אך גם לשיטת התוס' שם ובכמה דוכתי דר"נ סתמא הוא ר"נ בר' יעקב ורנב"י לאו היינו ר"נ סתמא מכל זאת הלא נראה מגיטין שם דרבא ורנב"י יתבי כהדדי כחברים וכיון דרבינא היו תלמידו של רבא, לזאת קראו בשם רב גזא ורנב"י שהיה חבירו של רבא ואולי גם של רב גזא, לזאת לא קראו בשם רב. אולם האמת כי מש"כ הוא על פירש"י ז"ל שהוא דחוק, יאמר על פירושו כי אין לו ביאור כ"כ דמאי נ"מ אם אמר משמיה דנפשיה או משם רב גזא, והאמת הוא כפי' רבותינו הראשונים רש"י ורמ"ה ורא"ש ז"ל אשר מפיהן אנו חיין) ולסברא האמורה שאין ליתן הדבר לשיעורין י"ל עוד בטעם פירש"י ז"ל ולחלק בין מלך לעשיר גדול כי א"ת שיפטור בעשיר גדול יען שלא יוכל לבוא עפ"י הטבע לעניות, הלא נתת דבריך לשיעורין להגביל איזהו עשיר גדול משא"כ מלך אשר הוא מופלג בעושר באוצרות מרובין, ומלך אחד יש ושם מלך נצמד תמיד בשם מופלג בעשיר משא"כ בעושר אשר צריכין לחלק בין גדול, לעושר שאינו גדול שזה לא נתן להאמר לתן הדבר לשיעורין וה"נ הלא נתן הדבר לשיעורין מה הוא הכמה שישליש במזומן לפחות ואם כי זה נמסר לחכם ומורה אשר יעריך ערכו של עני זה וככה יראה לעשות מה שיעשה ולהשליש גם במזומן כמו התרת מאה רבנים אשר לפרקים יעלה להוצאה מה מכל זאת לא נאמר כי לעני ניקל בפרט זה יען שאין ידו משגת גם לזה וכן בפרט זה של השלשה מחיוב להשליש מה במזומן כפי ראות עיני החכם המתיר למען לקיים מה את תקנת קדמונינו ז"ל.

אולם נלע"ד אם כי נאמר ע"ז שהוא מהדברים שאין להם שיעור הוא רק למעלה אבל לא למטה וגם מלתא דפסיקא נאמר כי לפחות ישליש את הכתובה במזומן יען שזה הוא תקנת חז"ל למען שלא תהא קלה בעיניו להוציאה (כתובות י"א וכמה דוכתי) ולשיטת הרשב"א ז"ל והעומדים בשיטתו באין לו לסלק הכתובה אסור לגרש וכמבואר באה"ע סימן קי"ט בב"י וח"מ וב"ש ופר"ח יע"ש וכאן אשר קוטב תקנת רבינו הראשונים ז"ל שלא תהא אגידא ביה ותיכף כשתתרפא ותשתפה תקבל הג"פ שהושלש כעת או שינתן אז (יעיון צ"צ שם ד"ה ומסברא) לזאת לפחות מעות הכתובה תהא מונח במזומן אשר אז תהא קל להוציאה, ולא רק בהשלשת שט"ח גם מבטוח, כי מש"כ כת"ה. מה לי האבליגאציע (שטר שעבוד) מאיש בטוח ומה לי באנק נאטען ממלכות, אין הדמיון עולה יפה, כי ההבדל מבואר כי באנק נאטען הלא עובר לסוחר מיד ליד במדינה וחוץ למדינה (יעיון שו"ת השיב משה סימן נ"ה שהחשיבן גם לגופן ממון) אשר לא כן בהאבליגאציע מאדם פרטי, וגם סתירת סברתו הלא מבואר בתוס' הרא"ש ז"ל בסוגיא דהוריות הנ"ל דסתם מלך יש לו אוצרות מרובין וא"א לבוא לידי עניות משא"כ בעשיר גדול שיכול לבוא לידי עניות (ואם כי לפרקים גם מעות המלכות יורד ונפסל הלא הוא מיעוטא דמיעוטא אשר לכ"ע לא חיישי' משא"כ בעשיר פרטי שהוא גלגל החוזר בעולם מיום ליום) וכנ"ל וזה פשוט וברור מסברא לזאת אין להתיר אך שישליש לפחות מעות כתובתה במזומן ועל שאר הפרטים בטוחות וכהכרעת רובם ככולם מגדולי האחרונים. והנלע"ד כתבתי:

חיים מרדכי:

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה