אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אבן העזר › סימן מה

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אבן העזר · סימן מה

סימן מז

להרב הגאון הגדול המפורסם וכו' מו"ה חיים אריה הלוי איש הורווייץ נ"י אבד"ק קראקא.

קונטרסו מגלה עפה הגיעני ובמה דבדק לן מר לחוות דעתי העניה בהיתרא דהאי גברא ממחניכם הר' נחמן בר' בירך זעליג אשר זה כעשר שנים נשא אשה אכן רק כשנה יוכלו לדור כאורח כל ארעא ואח"כ זה כתשע שנים אשר יצאה מדעתה רח"ל והיא נשתטית גמורה אשר א"א לדור עמה בשום אופן וזה תשע שנים אשר פירש ממנה בעלה והיא אצל אביה ואמה ונתברר משגעונה התמידי באין מרפא וגם רופאים מומחים ומובהקים דנוה למשוגעת גמורה עד אשר גם אבי האשה נכמרו רחמיו על ימי הנעורים של חתנו האומלל הנ"ל והודיע כי בלב ונפש חפצה מסכים להזדקק להתיר חתנו מכבלי העיגון והוא התחייב להחזיק את בתו המשוגעת גם מהיום והלאה כאשר עד הנה להאכילה ולפרנסה ולשמרה כראוי ויען כי ראה כהד"ג את גודל המצוקה של הנדכא הנ"ל ולא טוב היות לבדו שרוי בלא אשה זה ט' שנים עברו ועד מתי יתעגן וכפי הראות אין למחלתה מרפא וגם לא קיים פו"ר כלל וגם איכא משום הרהורי עבירה לזאת נעתר לבקשת הנדכא הנ"ל להזדקק לו ולהתירו מזיקי העיגון עכ"ת השאלה.

ועתה זו תשובה בקצרה אם כי בני ישראל יוצאים ביד רמ"א ז"ל באה"ע סי' א' דבנשתטית מתירין לו לישא אחרת מכל זאת אין מתירין רק בהסכמת מאה רבנים משלשה מדינות ובהשלשת סך הכתובה ונדוניא ות"כ ביד הב"ד וכמש"כ הב"ח וח"מ וב"ש שם ואולם אחר שנעשה כל זה כפי התקנה בדבר שבממון והשלשת הגט הכל כמבואר בנו"ב סי' ג' חובה ומצוה רבה איכא להתיר את האיש מכבלי העיגון ואם בהתרת עגונה כ' רבינו הב"ח דנחשב כאולי בנה אחת מחורבות ירושלים אשר היא אינו מצוה בפ"ו (יבמות ס"ה) וגם על לשבת לא מיפקדה לכמה פוסקים (יעיון בי"ש סי' א' סק"ב) אשר הרשות נתונה לה שלא תנשא לעולם וכמש"כ הרמב"ם ז"ל (בפכ"א מהא"ב) ואך משום חשדא מחיובת כבהגהות ש"ע שם (סעי' י"ג) ק"ו באיש אשר כולהו איתנייהו ביה דמצוה רבה איכא ונחשב כאולי בנה חורבה אחת מציון וירושלים ואם כי ציון אך במשפט השלשה של הכתובה ות"כ ונדוניא אז תפדה וכמש"כ הב"ח וצ"צ בסי' ס"ז בזה יצא כהד"ג כגבור מלחמה במלחמתה של תורה להיות משכיל אל דל אשר לרש הזה אין כל להשליש כל תנאי ההשלשה במזומנים וחתר לו עצות עפ"י התורה להשליש את מה שבידו במזומנים ולהתפשר עם חותנו אשר התחייב א"ע להחזיקה ולהאכילה ולשמרה כעין עצת הצ"צ שם ועל המותר להשליש וועקסיל אשר בזה עשה משפט וצדקה עם העני הלז עשה צדקה באופן שהוא כמשפט של תורה כאשר כבר יצאה הוראה זאת מגדולי המורים אשר בית ישראל נשען עליהם וראש המדברים בזה הוא הגאון רח"כ ראפיפארט ז"ל בתשובותיו סי' ג' (ושאר התשובות אשר ציונם כהד"ג אינם ת"י) באמרו שם וז"ל:

ועוד נלע"ד דהא לכאורה תקשי הא אף אם לא תיקן ר"ג בכה"ג מ"מ יהיה אסור לשא אחרת עליה דכיון שנהגו הוי כמו התנה כן אלא צ"ל דהואיל וברשות אשתו מותר הוי כמו התנה מתחלה נמי להיפוך דהיא אינסבה ליה נמי אדעתא דהכי דכשיהיה ח"ו הכרח יהיה רשאי לשא אחרת כמש"כ הח"מ בשם הנ"י בטעמא דאינו רשאי לישא אחרת שלא ברשותה וז"ל דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי אינסבה לי' כו' עכ"ל. א"כ להיפוך נמי אמרינן דאומדנא דמוכח הוא כדכתיבנא דאטו ישב בלא אשה ויבטל פו"ר ויהיה בהרהור עבירה ולפי"ז לענין כתובה נמי פשיטא דאמרי' הכי דאדעתא דהכי אינסבה לי' דאם תשתטית יוכל לנסוב אחריתי אף אם לא תשיג ידו להשליש הכתובה במזומנים ותשאר החוב עליו וא"כ הוי כאלו התנו כן וכל תנאי שבממון קיים והוי כמו ברשות וכן ראיתי למעשה שהשליש אחד ש"ח על הכתובה עכ"ל הרי מפורש יוצא מפי כהן גדול להלכה למעשה להתיר בהשלשת ש"ח על הכתובה אם כי בשו"ת שו"מ מה"ד תליתאה ח"ג סי' ק"ו שדי נרגא בזה באמרו שם וז"ל:

לפענ"ד ל"ש בזה אומדנא דכבר נודע מש"כ התוס' בכתובות מ"ז דהיכא דתלוי בדעת שניהם ל"ש אומדנא ע"ש וה"ה כאן כו' אמנם עכ"פ אומדנא להיפוך ל"ש בזה וע"כ צריך עיון בזה עכ"ל לענ"ד צדקו דברי רח"כ ז"ל כי התוס' שם בכתובות לא כתבו רק דאומדנא דמוכח אין בכחו לעקור את אשר כבר נעשה (יעיון שו"ת נו"ב מהד"ק חיו"ד סי' ע"ט) היכא דתלוי בדעת שניהם משא"כ הכא דהחיוב מבלי לשא אשה אחרת אתי רק מכח אומדנא דמוכח דאך אדעתא דהכי אינסבא ליה א"כ אתי אומדנא דמוכח להיפוך דאינסבא ליה אדעתא דהכי דאם תשתטית יוכל לינסוב אחריתא גם אם לא תשיג ידו להשליש הכתובה במזומנים ומפיק מאומדנא הנ"ל וזה ברור בישוב דברי רח"כ ז״ל.

ואין לדון בזה אך מכח חדרגמ"ה ז"ל אם אזלי' בתר אומדנא הלא השו"מ בעצמו כ' במהד"ת ח"א סי' רס"ו דבתקנה גם בחרם אזלי' בתר אומדנא יע"ש (ובספיקא ובתקנה מוקמינן אדינא ואכ"מ להאריך בפרט זה דספק תקנה) ואפי' אם תאמר מבלי להחשיב האי אומדנא לאומדנא גדולה אשר גם בתלוי בדעת שניהם הוא להועיל וכמש"כ התוס' שם וכאשר ביאר בארוכה הנו"ב שם אבל גם באומדנא בינונות מידי ספיקא לא נפקא ולזאת התוס' שפיר כ' דאין בכח אומדנא בינונית לבטל מעשה היכא דתלוי בדעת שניהם כי לא אתי ספיקא ומפיק מידי וודאי קנין וכדומה משא"כ הכא אשר אנו דנין אם ניזל בתר אומדנא זאת להתיר חדרגמ"ה ז"ל מלבד מה דנודע שיטת הנוב"י בקמא ותנינא דבספק חרם אזלי' לקולא אם כי בזה יש לפקפק כאשר כבר דברו בזה האחרונים (וגם אנכי בעניי בספרי הדל חידושי בן יאיר בחי' ב"מ קט"ז הראיתי כי לא כן דעת הראב"ח ז"ל בתשובה סי' נ"ה) אבל לאחר אלף החמישי הלא גם השו"מ שם הסכים דאזלי' בספיקא לקולא וא"כ אם דתלוי בדעת שניהם מכל זאת האי אומדנא עכ"פ לספיקא יחשב ושפתי כהן ישמרו דעת בהכרעת אמת להלכה ליזל בתר אומדנא דמוכח ולסמוך על השלשת שטר על הכתובה ומעשה רב כאשר העיד כי כן נעשה מעשה ופוק חזי מאן גברא רבא וכהנא רבא דקמסהיד עלזה. אברא כי מקצת אחרונים חלקו בזה ולמעשה צריכין להתיישב בזה כי רבים חולקים. אבל בדרך שעשה כהד"ג להשליש מה שבידו במזומנים ולהתפשר עם אביה ואמה ואך על המותר להשליש וועקסיל בזה גם החולקים מודים, כאשר השו"מ בעצמו כ' במהד"ק ח"ג סי' י"ב וז"ל:

וע"כ אם לא יספיק הדירה בעד כתובתה בוודאי נוכל לסמוך ע"ז שישליש לה על המותר וועקסיל ואז נוכל להתיר לו עכ"ל יע"ש הרי דפשיטא ליה דאריך למיעבד הכי ולזאת לאחר שיקיים הר"נ ככל אשר פקד עליו כהד"ג בדבר הגט כמבואר בנו"ב ובאחרונים ובדבר שבממון יעשה ככל מה שכתוב בקונטרסו הנדפס אז גם אנכי אצטרף בצירופא דרבנן להתיר להאי גברא מכבלי העיגון ואין עליו חדרגמ"ה ז"ל כי בכגון דא לא גזר ואנן שליחותא דקמאי עבדינן להתיר עפ"י הסכמת מאה רבנים משלשה מדינות כתקנת קדמונינו ז"ל.

ולמען להשתשע קצת בדבריו הנעימים אמרתי להעיר במה שכ' כהד"ג בקנטרסו וז"ל אכן רבינו מהר"י מינץ ז"ל בסי' יו"ד האריך בפסקו לדחות דברי האומר דבמקום פו"ר ליכא חדרגמ"ה ז"ל והביא הא דב"ב ד' ס' ע"ב משחרב ביהמ"ק דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לשא אשה ולהוליד בנים כו' ע"כ וזה הטעם שאין כופין לשא אשה בזה"ז והנה לכאורה קשה להבין דברי רבינו מהר"י מינץ ז"ל הא שם בב"ב הקשו התוס' תימא הכתיב פרו ורבו ותי' שהפי' דדי הוא שנגזור על עצמינו על אותו שכבר קיימו פו"ר שיה להם בן או בת יע"ש וא"כ אין מקום להוכחה שמי שלא קיים פו"ר אין כופין אותו עכ"ל והנה תירוצא דמר עפ"י סברת הט"ז באו"ח תקפ"ח בשם המזרחי כתוב הוא גם עלי ספר פני שלמה להגאון מהר"ש גאנצפריעיד ז"ל בחי' לב"ב שם ואגב ראיתי שתי' עוד שם וז"ל ועוד י"ל כי המ"א בריש ה' שבת הביא דברי הצ"צ שנכון לתקן שלא לקנות דגים לשבת כשמייקרין השער וראייתו מקינון וכ' הפמ"ג לדחות הראיה כי בקינון הוי בקום ועשה ובדגים הוי שוא"ת היינו שיתבטל ממ"ע יע"ש ולפ"ז יפה הקשו התוס' שהרי גם כאן אין עוברין בפועל רק שמתבטלים ממצוות מילה ובשביל כן אין לבטל מ"ע של ופרו ורבו וק"ל עכ"ל ויש לפקפק בתירוצא דא כי מלבד שלא כן דעת תר"י ז"ל בריש ברכות גבי פלוגתא דחכמים ור"ג יע"ש אם כי השאג"א בסי' ד' חולק בזה וס"ל כסברת הפמ"ג וכ"כ בחי' אנשי שם על הר"ן ז"ל בפ"ב דשבת בסוגיא דנר חנוכה ונר שבת יע"ש הלא כבר הביאו האחרונים סעד לסברת תר״י ז"ל מביצה ט"ו ע"ב דחזי' גבי עירוב תבשילין אליבא דרבא דמשום כדי שיברור מנה יפה לשבת פטרינן ממצוה משום קיום המצוה עצמה יע"ש וגם בקו"א לשאג"א שם הביא סעד לסברת תר"י ז"ל ולפ"ז אין מקום לתירוצא דא וגם אם נימי דתוס' לא ס"ל כסברת תר"י ז"ל מ"מ ממה דקאמר הש"ס שגוזרין עלינו גזירות קשות ומבטלות ממנו תורה ומצוה ואין מנחת אותנו לכנוס לשבוע הבן נראה דגזרו על כל התורה כולה אשר זה נכלל במאמרם ומבטלת ממנו תורה ומצוות אך ביחוד אמרו עוד ואין מנחת אותנו לכנוס לשבוע הבן שהוא מצוה הראשונה ואות שבין ישראל לאביהם שבשמים. וא"כ אין מקום כלל לתירוץ זה. ויעיון בת"ח ובעיון יעקב שם מש"כ בזה ולענ"ד נראה בפשיטות כי אם שחז"ל אמרו דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת לא נאמר רק דיש כח אבל לישנא דבדין הוא שנגזור על עצמינו ל"ש לאמור בזה ולזאת לא ניחא להו להתוס' לאמור האי לישנא רק במקום דליכא עקירת מצוה פ"ו וגם זה כ' בלשון ושמא וא"ש בפשיטות.

אולם יהיה איך שיהיה בכוונת דברי התוס' אבל על מהר"י מינץ ז"ל אין שום מקום קושיא. כי ז"ל בתשו' שם. ועוד אוכיח שראבי"ה ס"ל דמצות יבום עדיפא מפ"ו כי זה לשון המרדכי בריש הבעי' נשא אשה ושהה עמה עשר שנים כו' ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה מן המנין כו' ואהא ברייתא סמכי' בזה"ז שאנו בחו"ל ושוהין טפי מעשרה שנים ואין כופין להוציא וכ"פ ראב"ן ז"ל זקיני כו' וגרסי' בס"פ ח"ה משחרב ביהמ"ק דין הוא שנגזור כו' אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בו הלכך לכל הפחות אין כופין להוציא ואפי' בא"י חייב לתן כתובה ות"כ אביאסף עכ"ל אלמא ס"ל לאביאסף משום דאמרו דין הוא שנגזור עלינו שלא לשא אשה ושלא להוליד בנים אע"פ שלא גזרו מ"מ גורם שאין כופין להוציא כו' ולא אמרי' משום מצות פ"ו ניכוף אותו כדי לקיים מצות פ"ו ואולי לענין יבום לא אמרי' דיגרום מה שאמרו דין הוא שנגזור על עצמינו כו' אלא וודאי מצות יבום יותר גדולה ממצות פ"ו ולית דין צריך בשש כו' וכו' ותוס' ס"פ ח"ה מסופקים בדבר דמקשי התם דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לשא אשה תימה והא כתיב פרו ורבו ושמא על אותן שכבר קיימו פ"ו והיינו זרעו של אברהם כלה שלא יוליד אלא בן ובת עכ"ל אלמא דתוס' הקשו בלשון שמא כו' וכו' עכ"ל יע"ש הרי דמהר"י מינץ ז"ל בעצמו הביא דברי התוס' אך קוטב ראייתו סובב והולך כי התוס' לא כ' רק בלשון שמא וגם אביאסף לא אזיל בשיטת התוס' מדהביא ראיה מסוגיא זו שלא לכוף למצות פ״ו בשהה עשר שנים וכל זה פשוט להמעיין בגוף התשובה (ואולי אין תי' כהד"ג תשו' מהר"י מילץ ז"ל לזאת העתקתי לשונו הנצרך לענינינו) ודברי מהר"י מינץ ז"ל פשוטין וברורין. והנלע"ד כתבתי

חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה