אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק אבן העזר › סימן מז

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אבן העזר · סימן מז

חלק אבן העזר

להרב הגאון הגדול המפורסם וכו' מו"ה אברהם מענדל שטיינבערג נ"י אבד"ק בראד.

קונט' מגילה עפה הגיעני. וז"ל השאלה בדבר האיש כו' שזה לערך ז' שנים שנשא אשה מפה קהלתינו כו' ודר עמה השנים הללו ואין לו שום וולד ממנה שלא ילדה עד הנה כלל והאשה היא עתה יותר מארבעים שנה כפי ששאלתי וחקרתי אצל כמה אנשים מפה קהלתינו כולם בפה אחד אומרים שהיא בוודאי יותר מארבעים וי"א שהיא בת מ"ה או אפשר בת מ"ז והאיש הנ"ל הוא צעיר לימים ערך בן כ"ח שנים והאיש הלזה רוצה לגרש את אשתו הנ"ל וצועק מר על ימי חייו שנמאסת בעיניו יען שהיא זקנה כנגדו וא"א לו לדור עמה גם אין לו בנים עמה ובוודאי לא יהיה לה עוד שום וולד ולא תלד אם לא היה לה עד עתה וכעת שהיא יותר ממ"ם מסתמא לא תלד עוד ורוצה לגרשה. ואני דברתי על לב האשה שתתרצה לקבל גט כי בעלה הנ"ל רוצה ליתן לה הרבה יותר מכתובתה כמעט כל מה שיש לה כי מעות מזומן אין לו רק שיש לו בית ששייך מחצה להאיש הנ"ל ומחצה להאשה והוא רוצה ליתן לה כל הבית ומה יש לו לעשות עוד בזה. והאשה אינה מתרצית לקבל ג"פ בשום אופן והאיש הנ"ל דופק על פתחי בכל עת להוציאו ממסגר אסור ולהתירו לישא אחרת כי עם האשה הלזו א"א לו לדור בשום אופן וזה ערך חצי שנה שאינם דרים ביחד והאשה הלכה מאתו ויושבת אצל קרוביה עכ"ל השאלה. כהד"ג יצא כגבור מלחמה במלחמתה של והנה

תורה בתקפו וגבורתו בש"ס ופוסקים בכחא דהיתרא וחצי גבורותיו קולעים אל המטרה לעשות בת שבע כבת עשר מכח מה דאר"ח (ב"ב קי"ט) ניסת פחותה מבת עשרים יולדת עד ששים בת עשרים יולדת עד ארבעים בת ארבעים שוב אינה יולדת ולזאת בנ"ד שנשאת ביתר משלשים וכעת היא בת ארבעים הלא ידוע לנו שלא תלד עוד וא"כ דינה כדין שהה י' שנים ולא ילדה אשר דעת רוב הפוסקים כי רגמ"ה ז"ל לא גזר במקום מצוה ולשיטת רובם ככולם מאחרונים בהיתר ממאה רבנים כ"ע מודי דשרי במקום מצוה ולאחר שהאריך בזה כהד"ג בקונ"ט כידו הגדולה בש"ס ופוסקים בא למסקנא. וז"ל. עוד זאת איכא בכאן גם צירוף קצת להתיר כיון שהוא צעיר בשנים והאשה היא רבת בשנים הרבה ממנו והבעל אומר שמאוסה עליו בשביל זה שא"א לו לדור עמה בשום אופן וכבר מצינו לחז"ל שאמרו ביבמות מ"ד וק"א דדוחין מצוות יבום מה"ט דמשיאין לו עצה ההוגנת לו מה לך אצל זקנה כלך אצל ילדה שכמותך ואל תכנוס קטטה לתוך ביתך. אם אמנם בשביל טענת מאוס עלי א"א להתיר החדר"ג וכמו שהאריך בתשו' מהרי"ק סי' ק"ז ועיין ברמ"א סוף סי' קי"ז ובח"ס חו"מ סי' ר"ג. אמנם בכה"ג דהיא יותר ממ"ם ואינה ראויה עוד לבנים וגם הבעל טוען מאוסה עלי במה שיש רגל"ד שהוא צעיר לימים נגדה וודאי דיש להתיר וכמו שהארכתי. ומצאתי בס' שד"ח מערכת אישות סי' ב' שהביא בשם תשו' צ"צ החדש שכ' ג"כ בצירוף הני תרי טעמי א' לקיים מצות פו"ר שכמעט אינה ראויה לילד (ע"ש בנדונו ששהה עמה כ"ה שנים וא"ל בנים ממנה שמת' והיא בת מ"ז שנים כעת ע"ש) ב' טענות מאוס עלי שיש הוכחה שהוא אמת שהוא נפרד ממנה שש שנים וטוען דהיא אשה רעה בלתי אפשר לו לדור עמה ומתיר לו עפ"י מ"ר לישא אחרת ע"ש וה"נ בנ"ד איכא נמי הנך ב' טעמי שהבעל טוען שמאוסה עליו וא"א לו לדור עמה אף שאינו נפרד ממנה רק ערך חצי שנה ועתה כבר עבר ערך שנה שנפרד ממנה מ"מ הדבר מוכח שהוא אמת יען שהוא צעיר הרבה ממנה כנ"ל וגם ברור שלא תלד עוד וכנ"ל א"כ יש להתיר לו לישא אחרת עפ"י מאה רבנים עכ"ל של קוטב תשובת היתרא דמר.

אמנם אנכי העני בדעת אומר הן אמת כי זה סוגיא ערוכה בלא שום חולק דבנשאת יותר מכ' אינה יולדת אך עד מ' ובנשאת למ' שוב אינה יולדת ומה שפירש"י ז"ל בהא דתנינן (עירובין מ"ז יבמות מ"ב כתובות ס') או שהיתה עקרה וזקנה איילונות וקטנה כו' ושאינה ראויה לילד פי' שנעקר בית הריון שלה או ע"י סם ולא פי' כגון שנשאת בת ארבעים וכפי' הרי"ף ז"ל בפ' החולץ והר"ח ז"ל שהובא בתוס' סוטה כ"ד י"ל יען דס"ל דזה נכנס תחת סוג זקנה ולכך נאיד רש"י ז"ל מפירושא דא (ואם כי לפירש"י ז"ל יש מקום לקושית התוס' שהוא בסוג עקרה יעיון מל"מ בפ"ב מה' סוטה מה שתי') והר"ח ז"ל בעירובין שם (בדפוס ווילנא) גורס או שהיתה היא חולה כו' או עקרה או זקנה שאינה ראויה לילד ולא גרס ושאינה ראויה לילד בוא"ו המפרדת ולגירסתו סובב והולך פירושו דקאי בנשאת בת ארבעים באופן כי חלוקת פירושי ר"ח ורש"י ז"ל נובע ממקור חילוף הגרסאות אם זקנה ושאינה ראויה לילד בדבור אחד נשנו או כי שתים המה (ובמציאות רחוק מאוד לאמור כי בפלוגתא שנויה. כל עוד שאינו מבואר להדיא) אולם סוגיא זו דב"ב מוסכמת גם מכל הפוסקים ומפרשים וכדאמרן.

אולם להוליד מכח זה לעשות בת שבע כבת עשר ולדון בנ"ד כדינא דשהה עשר שנים ולא ילדה זה לא ברירא לי כי גלוי וידוע דברי הנו"ב (סי' ס"ט) בביאור דברי התוס' שכ' ביבמות ל"ז דאין סברא כלל לאמור בנשים ששהו עם בעליהן כמה שנים ולא עיברו ומתו בעליהן. דרוב מעוברת היינו רק בשהו עשר שנים אבל קודם ע"ש לא יצאו מהרוב וא"כ פשע זה האיש שנשא אשה בת שלשים ושלש שנים יען דמיעוט המצוי הוא להשהות הלידה עד עשר שנים (ואם כי שכיח וכרובא יחשב המתעברות ויולדת בתוך י' הלא עד מ' כיון שאין הוכחה דהיא הגורמת י"ל דעון חו"ל גורם אשר עי"ז לא נשמע להתיר ע"י מ"ר גם בשהה י"ש וכסהדותא דגברא רבא הגאון בנו"ב מהד"ת סי' ק"ב וסברת כהד"ג אשר יסודה דביותר מארבעים כיון דיש רגל"ד דהמניעה ממנה לא תלינן בעון חו"ל דלא שכיח וכמש"כ הרא"ש ז"ל ובכגון דא גם הנו"ב מודה וכמש"כ הבית שלמה והדבר משה ועוד אחרונים בתשובותיהם בכעין זה אין לה מקום רק כשאנו דנים בשנותיה דלאחר ארבעים) ובהגיע למספר עשר שנים מהנשואין הלא אז עברה תור מ' ולי"א שבע שנים הלא ימי הלידה חלפו ועברו וכיון דסבת אי הלידה בא ע"י פשיעה (וא"ל בזה אטו כ"ע דינא גמירי מלבד מש"כ האחרונים להוכיח מכמה דוכתי דמחזיקין לכ"ע לדינא גמירי ויעוין ש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק נ"ו. לידע זאת כי אשה הבאתה בשנים ל"ש כ"כ שתלד זה כ"ע ידעי) א"כ לדברת קצת אחרונים ז"ל דמקום מצוה חר"ג ז"ל נדחה מכח דעשה דפ"ו דוחה הלאו דחר"ג ז"ל הלא ידוע שיטת התוס' (בעירובין ק') דאם בא הדחיה ע"י פשיעה אז אין עשה דוחה ל"ת ואם כי אין זה כלל פשוט ולחלק יצא בכמה פרטים וכאשר האריכו בזה הט"א (בר"ה כ"ח) והנו"ב במהד"ת (סי' קמ"א) ועוד כמה אחרונים והדברים עתיקים ויש להאריך בזה טובא אולם אכ"מ כי אין זה עיקר טעמי כי האמת הוא כשיטת הראשונים דלהסוברים דבמקום יבום או קיום פ"ו אין עומד חדרגמ"ה ז"ל הוא מטעם כי הותרה ובדבור אחד נאמר בעת שרגמ"ה ז"ל עשה את ה"ח לא גזר במקום מצוה והתנה שזה יצא מהכלל אמנם במקום פשיעה ברור מסברא דלא התנה ולא עבד תקנתא לאלו אשר פשיעתם ופחזותם תסלף דרכם וזה פשוט וברור בסברא מעצמותה.

ועם סברא האמורה גם הטענה דמאוסה עליו מסבת זקנותה לא חזי לאיצטרופי גם בצירוף כ"ד כי בעת שנשאה ג"כ היתה זקנה ממנו בשנים עשר שנים לי"א לערך עשרים שנים אשר הכרת פניה ענתה בה ומכל זאת סבר וקבל ומשנה שלימה שנינו (כתבות ע"ה) דבמומין שבגלוי אינו יכול לטעון ואם יש מרחץ באותה העיר אף מומין שבסתר אינו יכול לטעון מפני שהוא בודקה בקרובותיו וכמבואר פרטי הדינים בטוש"ע אה"ע (ל"ט קי"ז) והלא אסור לקדש אשה עד שיראנה וא"כ הוא דחב בעצמו. ובפרט למש"כ כהד"ג בקונ"ט כי מפורסים לכל היודעים אותה בעיר שהיא יותר מארבעים ולי"א ארבעים ושבע אשר ע"ז סמך בגב"ע שלב"פ דכיון שמפורסם א"צ לת"ע דהוי רק כגילוי מלתא בעלמא ופשוט כי כעת כן היה גם בעת הנשואין מפורסים בעיר לכל היודעים אותה שנותיה שהיתה יותר משלשים או עוד קרובה לארבעים ובחזקה ששמע וידע וסבר וקבל וגם אם נאמינו שלא ידע אז כיון שהיה קרוב לו בעיניו לראות ובפיו לשאול ולחקור ואזניו לשמוע והוא לא כן עשה אין אנו אחראין לו.

חדא ועוד קאמינא כי לא מצאנו לאחד מפוסקי' קמאי ובתראי מהמפורסמים לאמור דכדינא דשהה עשר שנים ולא ילדה אשר לדינא דש"ס כופין אותו להוציא בדברים או גם בשוטים לשיטת הרי"ף ורמב"ם ז"ל שכן הדין בהגיע האשה לתור ארבעים שנים גם בלא עברו עשר שנים מהנשואין ג"כ כופין להוציא ומדלא בא מבואר הרי הוא כמבואר כי אין כופין וחז"ל גזרו אך במלתא דפסיקא בשהה ע"ש או בזקנה ועקרה ויעיון בב"י בשם הריב"ש ז"ל בסי' קנ"ד וברמ"א ז"ל בסי' א' כ' וז"ל ובזה"ז נהגו שלא לכוף כו' וכן מי שלא קיים פ"ו ובא לישא אשה שאינה בת בנים כגון עקרה וזקנה כו' ואפי' בנשא אשה ושהה עמה עשר שנים לא נהגו לכוף אותו כו' והח"מ וב"ש שם דקדקו דהלא בריב"ש ז"ל בתשו' נראה להיפוך דמי שרוצה לשא אשה עקרה מסתבר טפי שכופין אותו יע"ש וי"ל בישוב לשון הרמ"א ז"ל דכיון דגזירת חז"ל מצינו להדיא אך בשהה עשר שנים דכופין אותו להוציא דכל כמה דאיתא להא גביה לא נסיב אחריתי (פירש"י ז"ל בכתובת ע"ז) ויש מקום לחלק ולאמור דבעקרה או זקנה כיון דל"ש שישא לכתחלה יען כי בוודאי אינם מולידים ואיכא עוד סברא דמאוסה מסבת זקנותה ובוודאי ישא עוד אחרת עליה ולזאת לא גזרו בהא על כפיה להוציא ואם כי לקושטא דמלתא לא כן הוא וכמבואר בריב"ש ז"ל מ"מ שייך לאמור אפי' על דינא דשהה ע"ש ולא ילדה דבזה מצינו להדיא גזירתם ומ"מ אין כופין בזה"ז וא"ש לשון הרמ"א ז"ל אולם זה מיירי רק בנושא אשה זקנה שבוודאי לא תלד עוד אמנם בנשא אשה שהיתה יותר משלשים ולא עברו ע"ש עד שנעשית בת ארבעים אשר אין וודאי שלא תלד עוד כי חז"ל על הרוב אמרו ורוב נשים שנשאו אחר עשרים אינם יולדים לאחר ארבעים וכ"כ האזולאי בביאורו לספר חסידים סי' תצ"א שאיני ברור שלא תלד יע"ש ולא מצינו שחז"ל גזרו בזה וגם הפוסקי' לא הזכירו דין זה א"כ פשוט וברור לדינא כי גם להסוברים דבזה"ז וגם בחו"ל כופין מ"מ בהא אין בידינו לכופו גם בדברים עד שיעברו ע"ש מעת שנשאה ודמי למש"כ האחרונים בשיטת הנ"י ז"ל במתני' דנשא אשה ושהה עמה י"ש דבאין לו וולד כלל אז ליכא חר"ג וכמ"ש שם בשם הריטב"א ז"ל מ"מ ביש לו עכ"פ זכרים או נקבות כיון דאין כופין להוציא אם דלא קיים עדיין פ"ו מ"מ איכא בזה חר"ג ז"ל וכמש"כ בברכת יוסף סי' י"ז בשם המהר"ם זיסקינד ז"ל וכהד"ג בקונ"ט כ' כי כ"כ גם בשו"ת הרי"ם, ז"ל, ה"נ בנידון דידן כיון דאין יכולין בדין לכופו להוציא גם הסוברין דכופין גם בזה"ז ובחו"ל מ"מ בעברה מספר ארבעים אין כופין עי"ז עד שיעברו ע"ש מהנשואין לזאת גם החר"ג בתקפו עומד שלא לגרש בע"כ ושלא לשא אשה אחרת ואין בידינו להתיר גם ע"י מאה רבנים.

גם בהצירוף דמאוסה עליו יש לשדות עוד נרגא כי יסודו של כהד"ג הוא במה שאחז"ל שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרין לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה בביתך הלא גדר גדרו חז"ל ילדות לזקנה אשר בן ששים. לזקנה וכן פי' השבו"י ז"ל בעין יעקב במה שאחז"ל (סנהדרין ע"ו) אל תחלל את בתך להזנותה ר"א אומר זה המשיא בתו לזקן דהיינו בן ששים לזקנה וכדאיתא בפ"ה דאבות (יעיון ברמב"ם ז"ל בפכ"א מהא"ב ובמ"מ שם) וילדות ובחרות המה עוד בפחות מעשרים ולזאת מספר של ארבעים או גם שלשים שנים שביניהם המשנה טבעותיהם וזה גורם גם שינוי בדעותיהם הוא המכניס קטטה ביניהם אולם בהרחקה דעשר או שנים עשר שנים שבין איש לאשתו זה אין נכנס כ"כ תחת סוג זה דמשיאין לו עצה טובה ואין בכח זה לסייע בהתרת חר"ג ז"ל גם בסיוע כ"ד מלבד מטעמים הנ"ל והנה מצאתי תנא דמסייע לי חד מתקיפי גאוני בתראי ועמוד ההוראה הגאון מהרש"ק ז"ל שכ' בהגהות ח"ש לאה״ע סי' א' וז"ל. ואפי' בנשא אשה כו' עיין בתשו' כו' ביו"ד ה"ת סי' ק"ה בחיבורי טוטו"ד מהד"ז שלו שם כ' דאף המתירין חרגמ"ה בשהה עשר שנים היינו רק אם נשא הבעל שכמותו כגון בחור לבתולה וכדומה שהם שווין בשנים אבל אם בחור נשא זקנה או עכ"פ באה בשנים הרבה ממנו לכ"ע אין מתירין לו חרגמ"ה כיון דעשה בפשיעה ונשא זקנה ממנו ולא קיים מאמר חז"ל כלך אצל שכמותך יע"ש ודוק מוטב עכ"ל (ספרו מהד״ז מעולם לא ראיתי ואולי יצא לאור והוא ת"י כהד"ג לעיין טעמו באריכות) ולשיטתו בנ"ד גם אם היה עשר שנים יש מקום לדון אם להתיר אמנם בזה יען כי בנ"ד אין זה בסוג זקנה לבחור וגם אולי באמת לא ידע כ"כ בעת הנשואין כי היא באה בשנים הרבה ממנו יש מקום להתיר ע"י מ"ר אולם להתיר עוד קודם עשר שנים זה לענ"ד לא נוכל לאמור מכל הני טעמים הנאמרים.

והאמת אגיד כי לא ידענא איה ההכרח אשר יכניס אותנו בפרצה דחוקה כזו להזדקק ולהתיר חר"ג ז"ל החמור אשר שבע שנים ישב עמה והלא אך שלש שנים המה לתשלום עשרה אשר גם אז יהיה אך ל"א שנים שאין מקום יראה אצלו כי בתוך כך יעברו ימי ההולדה למה לא נגביל להם זה הזמן אשר יוכל היות כי תלד אם כי היא בת ארבעים שתהיה מהמיעוט היולדת וכנ"ל ואם גם בשלש אלה לא תלד הלא אז יהי' לנו כחא דהיתרא כהסכמת הגאונים בתשובותיהם דע"י מ"ר יש להתיר לכ"ע בשהה ע"ש ובכאן נוסף עוד דהוי כנתברר יותר דהמניעה ממנה ותלינן בזה ולא בעון חו"ל וגם הנו"ב מודה וכאשר האריך בזה כהד"ג בקונ"ט ואחשוב כי לא אחשב להולך רכיל אם אגלה הסוד כי כנראה האיש הזה רוצה לפטור ממנה תחת המסוה שאין לו בנים ממנה כעת ויש לו טעם הגון שאינו רוצה לישב עוד עמה כי אולי תלד באלו השלשה שנים. ומה יעשה אז. אמנם אנו אין יכולין להזדקק לו מטעם זה ולהתיר חר"ג ז"ל אשר הר"י מינץ ז"ל בתשו' (סי' י') כ' דשמעי' מדברי ר"י הלב"ן ז"ל כי גזירת הגאון חשיבא כתקנה שגזרו חכמי התלמוד יע"ש ולדעת כמה פוסקים ה"ח לאותן שקיבלו עליהם ועל זרעם אחריהם הוא מה"ת ולזאת לענ"ד אין להתיר אך עד שישבו עוד שלשה שנים וכשלא תלד אז יהי' מקום להתיר ע"י מ״ר כנלע"ד בזה להלכה ולמעשה הלא את כהד"ג החכמה והמדע וידיו רב לו בש"ס ופוסקים ומי כמוה מורה לעשות כדעתו הרחבה דעת תורה ובהסכמת גדולי המורים שבזמנינו. ואנכי העני בדעת אם זקנה אין כאן חכמה אין כאן וימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה ואני כלי ריקן קנקן חדש שאפילו חדש אין בו אולם לא אוכל כלומר איני רשאי להצטרף במקום אשר לבי לא כן להלכה והאמת אשר בלבי גליתי ולאדוני משפט הבחירה.

והנה בעת אשר זיו תשובתו היקרה מול פני האירה באורה זו תורה כהמה ברה עלה על לבי איזהו גרגרים הנוגעים לפלפולא דמר ואבוא בקצירת אומר ראשית מה שהאריך כהד"ג בפלפולו הנעים להעדיף מצוות פו"ר על מצוות יבום יען דיבום אפשר בחליצה וכשיטת הב"י ז"ל מלבד מה שקשה להכריע בדרך פלפול בפלוגתא דתקיפי קמאי רבותינו הב"י ור"י מינץ ז"ל הלא לעומת זה יש סברא להעדיף מצוות יבום במה שיודע בוודאי כשיבמה שקיים המצוה משא"כ פו"ר אולי לא יזכה להבנות גם מאחרת ואולי תזדמן לו עקרה ויעיון בהגהות עזר מקדש להגאון מבוטשאטש ז"ל שהאריך בזה. ומה"ט כתבתי בספרי הדל בחידושי בן יאיר לכתובות פ"ז. וז"ל שם. אלא לרב תחליפתא בר אבימי ליתני נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כופין. ופירש"י ז"ל וז"ל דמדאורייתא לא מחייב לאפוקה דאפשר ליקח לו אשה אחרת אצלה אבל מדרבנן קאמר דכל כמה דאיתא להא גביה לא נסיב אחריתי ע"כ הרי מבואר דליקח עוד אשה אחרת הוא מחויב מה"ת והוא פשוט ולפ"ז צ"ע בהא דנראה מסתימת כל הפוסקים וטוש"ע באה"ע סי' קנ"ד שלא כ' דאם גם מהשני לא הי' לו בנים מחויב לישא שלישית משמע שאינו מחויב. וזה טעמא בעי. אם כי למש"כ הברכי יוסף באה"ע סי' ט' בשם ראב"ן ז"ל דבשהתה עשר שנים דעלה קאמר ר"י ד"ה כרבי ביבמות ס"ד ע"ב בזה קיי"ל כוותיה לא משום ספיקא. ובשאר מילי קיי"ל כרשב"ג לבר מהיכא דאיכא סכנת נפשות (וכ"נ דעת הב"ש ממש"כ באה"ע שם ס"ק ל"ב ושם בסי' ט' סק"ד יע"ש) יע"ש א"ש דכיון דבנשואין קיי"ל כרבי בלא שום ספיקא לזאת גם לקולא נקטי' כוותיה דבנשא גם השניה ולא ילדה הוחזק הוא שאינו מוליד וא"צ ליקח עוד שלישית. אמנם למה דמבואר בחי' הרמב"ן והרשב"א וריטב"א ונ"י ז"ל שם דלחומרא קיי"ל כרבי בנשואין כמבואר להמעיין בדבריהם הקדושים וגם הברכ"י שם הביאם. וכן הוא הכרעת האחרונים הלא המה הבכור שור. וכו"פ. וברכ"י ומ"י. וביאר הגר"א ז"ל ביו"ד סי' ק' דמספקא לן הלכתא כמאן ובדאורייתא קיי"ל לחומרא ובדרבנן להקל וא"כ כאן דהוא מה"ת היה לנו בדין לילך לחומרא לפסוק כרשב"ג דלא הוחזק בעקר אך בתלתא זימני. ולכאורה י"ל הטעם מפני דאיכא ס"ס שמא ה' כרבי דבתרי זימני הוי חזקה והוחזק הוא בעקר שאינו מוליד ואת"ל דלא זכה להבנות מהם שמא גם מהשלישית לא יזכה (ובפרט למש"כ בהגהות עזר מקודש סי' א' דאיכא עוד ספק שמא תזדמן לו עקרה יע"ש שהאריך להסביר אותו ספק) וכיון דאיכא ס"ס לכך אינו מחויב (יעיון ש"ך כללי ס"ס אות ל"ה) ויותר נראה דכיון דהאי סברא דלא זכה להבנות ממנה הוא ע"צ הרחוק ולכך כל שיש הוכחה קצת לא תלינן בזו וכמבואר בב"ש שם ס"ק י"ד יע"ש (וכ"כ בשו"ת תועפת רא"ם חאה"ע סי' א' ע"ש) ולזאת די דחיישינין בפעם ראשונה ולא לחוש עוד גם בפעם שני כנלע"ד לפום ריהטא וצ"ע לי בזה עכ"ל בחידושיי שם והעתקתיו יען כי אבקש לשמוע בזה חוות דעתו הגדולה דעת תורה להלכה.

ומה שהאריך כהד"ג בדרך פלפול דיבוא עשה דפו"ר ולדחות הלאו דחר"ג ז"ל ואם דלא הוי בעדנא הלא מכשירי מצוה הוי כבעדנא והביא פלוגתא דרנב"ר ור"י הלוי ז"ל דבנ"י בפ"ב דב"מ ודברי הנו"ב בסי' קמ"א דבסברא זו פליגי רבא ור"א בזבחים צ"ז. ומסיק כהד"ג בזה"ל. אמנם כ"ז לפלפולא אבל לאמת כבר כ' הט"א בר"ה כ"ח והשעה"מ בפ"ג מנדרים דגם ר"א סובר דאין עשה דול"ת שבמקדש ולכן לא ק' ליה מהא דשבירת עצם ולא בא ר"א לומר רק דבהך דיקדש בלא"ה. ל"ק משום דיקדש הוי עול"ת ע"ש וא"כ אדרבה מרבא מוכח דזה חשוב בעדנא וליכא מאן דפליג עליה עכ"ל בקונ"ט יעיין מר בפ"י ר"נ גאון ז"ל (שבת קל"ג דפוס ווילנא) שכ' וז"ל. וסבר רבא כי ל"ת שבמקדש מוציא מזה העיקר וכי לא נדחה מפני עשה ולא שוה עמו ר"א בדבר זה כמו שאמרו בשחיטת בפ' דם חטאת כו' עכ"ל הרי מפורש יוצא מפי רב ניסים גאון ז"ל בפירושא דסוגיא דר"א פליג על רבא וס"ל דגם במקדש עדל"ת ואלמלי ראו הט"א ושעה"מ דברי הגאון בוודאי לא היו אומרים היפוך פירושו כי אם הראשונים אמרו דאין לחלוק על גאון ק"ו לאחרונים והאמת הוא כפירושא דגאון וכשיטת הנו"ב ולפ"ז לשיטת פלפולו להכלל שבידינו לפסוק כר"א יש להוכיח מסוגיא זו להלכה דמכשירי מצוה לא הוי כבעדנא ועשה דפו"ר איני יכול לדחות הלאו דחר"ג ז"ל מה"ט אולם יען כי זה אך לפלפולא. ובפרט זה האריכו האחרונים למעניתם וגם אנכי בעניי כתבתי בזה הרבה ועתי בל אתי כעת לזאת קצרתי כאן בזה.

אמנם מש"כ כהד"ג דהכולל שהחדר"ג יחול גם על דבר מצוה הוא מכח מגו דחל על אותו איש לשא אחרת שאינה בת בנים חל על כל הנשים ולא משום שחל על מי שקיים פו"ר וכמש"כ התפ"צ בסי' ל"ט ופקפק בזה כוון בזה כהד"ג לדעת הגדולים הריב"ש ורדב"ז ז"ל שכ"כ הביאם הכנה"ג בסי' א' ס"ק ס"א אך בשם מהריב"ל ז"ל כ' כדברי התפ"צ ז"ל יע"ש ובס"ק מ"ג מש"כ בפלוגתא דפליגי אי פו"ר עדיף או יבום. ובס"ק מ"ו כ' גם הוא בשם הראנ"ח ז"ל דבמקום שהוא רוצה לגרשה אך היא אינה רוצית אז גם הר"י מינץ ז"ל מודה דבמקום מצוה לא גזר וכמש"כ גם כהד"ג בשם הנו"ב ותפ"צ ז"ל ושאר אחרונים.

ומש״כ להקשות במש"כ התוס' בגיטין מ"א בח"ע וחב"ח דליתי עשה דפו"ר ולידחי ל"ת דלא יהיה קדש ותי' משום דבדידה ליכא עשה הלא כ' התוס' שם בד"ה כופין דאע"ג דעובר בעשה אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וא"כ ה"נ נימא לה חטא בשביל שיזכה הוא. וכהד"ג ת"י בזה בדרך פלפול לענ"ד ההבדל מבואר כי בכפיה את רבו הלא יעבור רבו אך פ"א והעבד יקיים עי"ז הרבה פעמים מצות ה' לזאת אומרים לו חטא פ"א בשביל שיזכה חבירך הרבה פעמים והוי כאמרם ז"ל דמוטב לחלל שבת אחת למען ישמור שבתות הרבה משא"כ בח"ע וחב"ח כיון דבדידה ליכא עשה ובכל ביאה וביאה עוברת בלאו דלא יהיה קדש ואם כי אצלו יחשב בכל פעם לגרם מצוות עשה דפו"ר או קיום לשבת מכל זאת מאי חזית וא"ש בפשיטות.

והנה כהד"ג העיר עוד מדברי הט"א במגלה ד' ה' בד"ה ע"ש זמנם דחכמים אין יכולים לעקור דבר מה"ת גם בשוא"ת אך במלתא דאיסורא ולא לטובת העולם כהד"ג הביא סעד לדבריו מהא דאמר הש"ס בריש מגלה דאי ס"ד אנשי כנה"ג תקנו י"ד וט"ו כו' הא אין ב״ד יכולין לבטל כו' ומאי קושיא הא תקנות אנשי כנה"ג לא חמור מד"ת ויכולין לעבור בשוא"ת שלא לקרות המגלה בי"ד וט"ו א"ו כיון דלא הוי רק לטובת בני עיירות אין יכולין לעקור גם בשוא"ת וה"נ כיון דהר"ג שלא לשא ב' נשים הוא רק לטובת העולם משום קטטה וכמש"כ הב"ש בסי' א' א"כ א"ל בזה דחכמים יכולין לעקור דבר מה"ת בשוא"ת עכתו"ד אולי יש להעמיס כי לזה כוון רש"י ז"ל שפי' שם היכי אתו רבנן דבתרייהו ועברו תקנתא והתירו להקדים בתמיה. כלומר דקושית הש"ס אין סובב והולך על העקירה דבי"ד וט"ו כי זה הוי שוא"ת אך הקושיא הוא על הקדימה שמה שקורא בתורת חיוב שלא בזמנו הוי כעקירה וניגוד לתקנת כנה"ג בקום ועשה. גם י"ל דהסוגיא היה יכול ליישב קושיא זו הכי אבל עדיפא מיניה קמשני כדרך סוגיות הש"ס בכמה דוכתי. ובפרט דכל הקושיא דאין ב"ד כו' הוא רק לאלומי הקושיא וכמש"כ הפ"י ז"ל שם יע"ש ולזאת לא חש הש"ס להאריך בזה. ואין כאן סעד מסוגיא לדברי הט"א וגם נראה דדברי הט"א שכ' שם וז"ל דאל"כ א"א לרבנן בתראי לעקור לתקנתם כיון דאין בו סייג משום דררא דאיסורא דמאי אולמי מצות מתנת עניים ממצות מקרא מגלה דנבטל קריאתה בזמנה משום עיניהם ש"ע נשואות למ"מ. ועוד כו' עכ"ל מלבד מש"כ גם הוא ועוד כו' דנראה דלא סמך העיקר על סברא הראשונה. נראה עוד שהט"א הולך בזה לשיטתו בשאג"א סי' ד' לחלוק על תר"י ז"ל שפי' בריש ברכות דלחכמים משום סייג אם לא קרא קודם חצות שוב איני רשאי לקרות וכ' ע"ז וז"ל אבל הכא אין סברא לגזור ולבטל מצות ק"ש בוודאי ממאן דלא קרא קודם חצות מפני הסייג חדא דאין חשש שלא יבוא לידי איסור בקום ועשה דנימא מוטב לדחות מ"ע של תורה בשוא"ת מפני חשש איסור של תורה בקום ועשה אלא הסייג הוא נמי מפני חשש ביטול מ"ע בשוא"ת וא"כ מאי אולמי דהאי מהאי לדחות זה בפני זה כו' עכ"ל יע"ש ושיטתו תפס גם הכא לאמור דמאי אולמי מצוות מ"ע ממצוות מקרא מגלה לבטל קריאתה משום מ"ע ובאמת שכ"כ גם הפמ"ג באו"ח סי' רמ"ב בא"א סק"א יע"ש ובחי' אנשי שם על הר"ן ז"ל בפ"ב דשבת בסוגיא דנ"ח ונר שבת יע"ש אולם חזי' כי אין כן דעת תר"י ז"ל והאחרונים הביאו סעד לסברתו מביצה ט"ו ע"ב דחזי' גבי ע"ת אליבא דרבא דמשום כדי שיברור מנה יפה לשבת פטרינן ממצוה משום קיום המצוה עצמה יע"ש ובקו"א לשאג"א שם הביא ג"כ סעד לסברת תר"י ז"ל ושפיר י"ל כי חדר"ג ז"ל יעקור דבר מה"ת בשוא"ת מפני תקנת העולם לשמירת קטטה בבית ובפרט כי קטטה ומריבה בבית המביא ג"כ להטלת אימה יתירה אשר רבים המה האיסורים המסובבים מזה וכאמרם ז"ל בכמה דוכתי. גם י"ל דהט״א לא כ' רק בעקירת תקנת הקריאה שהוא לכל העולם לא עקרו מפני תקנת העולם משא"כ בעקירה לפרקים בשוא"ת כשיזדמן במקום מצוה גם הט"א מודה דיכולים לעקור בשוא"ת גם לטובת העולם.

ובעודני עומד לפני רום כבודו אמינא מה שנפלא בעיני בפלפולו דטוב יותר להתיר ע״י מ"ר לשא אשה אחרת מלהתיר גירושין בע"כ אשר קוטב פלפולא דמר סובב כיון שכל אדם א"י לגרש בע"כ ע"י חדר"ג ז"ל ואין חילוק בין גברא לגברא יש מקוס חששא דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ כפי נעימת פלפולו. ואתפלא האם אין ספרדים ומקומות שלא נתפשט תקנת הגאון ז"ל ואיך אפשר להחשיב זה בסוג כל העולם.

אולם סברתו הטהורה המיוסדת על דברי הב"מ בצלעות הבית סי' ד' היא יפה אף נעימה זכה וברורה ודפח"ח להחזיק הכרעת רובם ככולם מגדולי האחרונים דבמקום דמתירין ע"י מ"ר מבלי להתיר הח' לגרש בע"כ אך להתיר הח' דב' נשים אולם זה במקום דיכולין להתיר אבל בנ"ד כבר גליתי דעתי העניה כי לדידי אין להתיר אך עד עבור עוד שלש שנים שישבו יחד ויהיה עשר שנים מהנשואין וכנ"ל גם אאמ"ו הרב הגאון שליט"א כ' לי כי גם הוא כ"כ לכהד"ג בהכרעת דעתו דעת תורה. והנלע"ד כתבתי

חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה