אור ברסלב
באר היטב (על התורה) ביאורים מלוקטים מספר שמות › פרשה כט

באר היטב (על התורה)· רבי אריה רבינוביץ'

ביאורים מלוקטים מספר שמות · פרשה כט

פרשה כח

(לז)

כל הנוגע במזבח יקדש המזבח מקדש את הראוי לו ר' יהושע אומר כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה גו' מה עולה שהיא ראוי' לאישים כו' רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה ע"מ על המזבח מה עולה שהיא ראויה למזבח כו' אין בין דברי ר"ג לדברי ר' יהושע אלא הדם והנסכים שר"ג אומר לא ירדו ור' יהושע אומר ירדו רש"א הזבח כשר והנסכים פסולין הנסכים כשירין והזבח פסול אפילו זו"ז פסולין הזבח לא ירד והנסכים ירדו (זבחים פ"ג' א') במשנה המזבח מקדש פי' אפילו פסולין שיקרבו דמכיון שעלו לא ירדו רש"י בשינוי קצת ר' יהושע אומר כו' ר"י ור"ג פליגי בביאור רישא דמתניתין ויש לבאר בזה: א) לדברי ר"ג מיעוטא דכל הראוי למזבח מפרשינן שם בגמ' משמי' דר"פ למעוטי קמצים שלא קדשו בכלי ובזה ליכא שום פלוגתא דלכ"ע ירדו והיינו לכולהו תנאי דס"ל דקומץ בעי קידוש בכ"ש ולר"שי דס"ל דקומץ לא בעי קידוש בכ"ש לעיכובא כמוש"ל פרשה ב' ע"ש כתבו התוס' דממעט לבונה קודם קמיצת הסולת. ב) בפי' ירד ולא ירד בדם פירש"י דירד היינו יתקנח לאחר זריקה והתוס' (שם פ"ז ב') בסד"ה כלי שרת כתבו דאם נזרק ודאי לא יתקנח וירד היינו אם עלה בכ"ש ע"ג המזבח ירד ולא יזרוק ולמ"ד לא ירד יזרוק. ג) נסכים דפליגי בהו ר"ג ור"י היינו בין נסכים הבאין בגלל הזבח בין נסכים הבאין בפ"ע הובאו בספר במדבר (פ' ט"ו) בספרי זה שהרי שניהם הן למזבח ולא לאישים. ד) מנחות בין הבאות בפ"ע בין הבאות בגלל הזבח לדברי ר' יהושע ולדברי ר"ג לא ירדו שהרי הן למזבח ולאישים. ה) ביאור דברי ר"ש במה שלאח"ז תניא רש"א עולה מה עולה הבאה בגלל עצמה אף כל הבאין בגלל עצמן יצאו נסכים הבאין בגלל הזבח ריה"ג אומר מתוך שנאמר כל הנוגע גו' שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי ת"ל כבשים מה כבשים ראויין אף כל ראויין רעק"א עולה מה עולה ראוי' אף כל ראוי' (זבחים פ"ג ב') ומתוך זה מתבאר בדעתי' דר"ש דבדם ס"ל כר"ג דלא ירד ובנסכים הבאים בגלל הזבח ס"ל כר' יהושע דירדו ויתבאר עוד בסמוך מאי בינייהו פי' בין רע"ק לריה"ג אר"א ב"א עולת העוף פסולה א"ב מר מייתי לה מעולה פי' רע"ק מייתי לה מעולה דלא תרד ומר מייתי לה מכבשים פי' ריה"ג מייתי לה מכבשים דתרד דדווקא במין בהמה איירי קרא ונ"ל דפלוגתייהו היינו רק בענין דאינה מטמאה בגדים אבית הבליעה ורק בענין דבבהמה כה"ג אם עלה לא ירד כמו"ש התוס' (שם ס"ט א') ד"ה מליקת זר מאי איכא בין הני תנאי להני תנאי דמתניתין אר"פ קמצים שקדשו בכלי א"ב לתנאי דידן פי' לתנאי דמתניתין היינו ר' יהושע ור"ג ור"ש לא ירדו. לאנאי דמתניתא פי' ריה"ג ורע"ק ירדו (שם ב') בגמ' וע"ש (ס"ט א') דקמצה זר תרד ומשמע דהיינו לכו"ע אמר ר"ל 1 מנחה הבאה בפ"ע פי' שכולה כליל היינו מנחת כהנים לדברי כולם לא תרד פי' לדברי ר' יהושע ור"ג ור"ש לא תרד לדברי ריה"ג ורע"ק תרד דאף לדברי רע"ק מנחה אינה בכלל עולה. 2 מנחה הבאה עם הזבח לדברי ר"ג ור' יהושע לא תרד לדברי כולן פי' ר"ש וריה"ג ורע"ק תרד 3 נסכים הבאין בפ"ע לדברי כולן ירדו פי' לדברי ר' יהושע וריה"ג ורע"ק ירדו לדברי ר"ג ור"ש לא ירדו 4 נסכים הבאין עם הזבח לדברי כולן ירדו פי' לדברי ר' יהושע ור"ש וריה"ג ורע"ק ירדו לדברי ר"ג לחודיה לא ירדו (שם פ"ג ב' פ"ד א'). 5נסכים הבאין בגלל הזבח אע"ג שקרבין ביום אחר מ"ס לר"ש אם עלו ירדו (שם). אלו אם עלו לא ירדו 1 הלן פירש"י בין דם בין אימורים 2 היוצא 3 והטמא 4 ושנשחט חוץ לזמנו פי' במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו 5 ושקבלו פסולין וזרקו את דמו (זבחים פ"ד א') במשנה בחוץ למקומי מצינו פלוגתא דרבה ורבא (מנחות ע"ט א') לפי הגי' שלפנינו בחטאת ולגי' התוס' שנ"ע בתודה ועש"ה פי' וזרקו את דמו יובא להלן בזה. הנתנין למטה שנתנן למעלה למעלה שנתנן למטה הנתנין בחוץ שנתנן בפנים בפנים שנתנן בחוץ ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן אם עלו לא ירדו שם בגמ' ר' יהודה אומר שנשחט בלילה ונשפך דמה ויצא דמה חוץ לקלעים אם עלתה תרד רש"א לא תרד שם במשנה קדשי קדשים ששחטן בדרום או שקיבל דמן בדרום לר' יהודה ירדו ולר"ש בעי בגמ' (מעילה ב' ב') בעלי מומין פלוגתא דתנאי (זבחים פ"ד א) במשנה דלרע"ק אם עלו לא ירדו ולת"ק ירדו אמר רבי יוחנן לא הכשיר רע"ק אלא בדוקין שבעין (שם פ"ה ב') 1 הרובע והנרבע 2 מוקצה 3 נעבד 4 אתנן 5 מחיר 6 כלאים 7 טריפה 8 יוצא דופן לכו"ע ירדו (זבחים שם) ואפילו בנפסלו אחר שהוקדשו (נדה מ"א) ועיין תוס' שם כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו פי' לאחר שעלו לא יעלו (זבחים שם במשנה) אמר עולא ל"ש אלא שלא משלה בהם האור אבל משלה בהם האור יעלו (שם) וכן הדין בקומץ ואע"ג דלא מחבר (זבחים מ"ג א' ב') א"ר אחאי הלכך האי קומץ פיגול דפלגיה מחית אארעא ופלגא אמערכה ומשלה בו האור מסקינן ליה לכוליה לכתחילה (שם) עולה שעלתה חיה למזבח תרד שחטה בראש המזבח יפשיטנה וינתחנה במקומה (זבחים פ"ד א' במשנה) כיצד עושה מוריד את הקרבים למטה ומדיחן ברייתא הובאה (שם פ"ה א') ומפרשינן שם דאפילו בפסולה הדין כן דמדיחן ומניחן שמא יבוא כהן שאינו יודע ויחזיר ויטלן שם בגמ' אלו אם עלו ירדו פי' אף שהן כשרים בשר קדשי קדשים פי' שנאכל ובשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והקטורת (זבחים פ"ה ב' במשנה) הצמר שבראשי אשי כבשים ושער שבזקן תישים פירש"י מפני שהראש אינו בכלל הפשט העצמות והגידין הקרנים והטלפים בזמן שהן מחוברין יעלו כו' פירשו לא יעלו (שם במשנה) ועמ"ש מזה פרשה א' פסוק ט' ד"ה את הכל ובמשלה בהן האור וירדו אם יעלו כמו בפסולין תרי לישני בגמ' (שם פ"ה ב') חולין פשוט דירדו ועיין תוס' (מנחות ע"ט ב') ד"ה וליתני וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר כו' (זבחים פ"ו א' במשנה) פירש"י דקאי אפסולין דאם עלו לא ירדו ועצמות וגידין שהעלן מחוברין והקשו התוס' מזה אהא דאמר עולא לעיל אם משלה בהן האור יעלו ותי' א) כפירש"י דלא יחזיר דהכא היינו א"צ להחזיר ויעלו דלעיל בהא דעולא היינו אם ירצה ב) דמשלה בהן האור היינו פורתא דלא נעשה מצותן ופקעו היינו שנעכל קצת ג) דיש חילוק בין ירדו בידים לפקעו ממילא אמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו נעשו לחמו של מזבח (זבחים פ"ג ב') ול"ד לקמצים שלא קדשו בכלים דירדו כנ"ל דהני מחוסרי מעשה בגופייהו (שם) כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו. כך הכבש מקדש כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן כך הכלים מקדשין (שם פ"ו א' במשנה) ומפורש להלן פרשה ל' פסוק כ"ט בעי בגמ' (זבחים פ"ז ב') אויר מזבח אי כמזבח דמי או לא ומסקינן שם דבדנקט להו בראש המזבח וודאי מקדש והבעיא היא בתלינהו בקניא פירש"י שהקנה עומד על הקרקע ולא על המזבח ע"ש בעי מיניה ר"ל מר' יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין א"ל תניתוה כשם כו' כך כלים מקדשין א"ל לכתחילה ליקרב קמבעיא לי פי' מתניתין לענין פדיון במנחות ונסכים דאף שנטמאו כיון שקדשו בכלים אין לה פדיון כדאיתא (מנחות ק' ב') ובעיא דידי היינו ליקרב לכתחילה דבדיעבד פשיטא דאם עלו לא ירדו דהא המזבח וודאי מקדש א"ל הא נמי תנינן שקבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו שקבלו פסולין וזרקו פסולין לא שקבלו פסולין א"נ זרקו פסולין שה בפי' וזרקו את דמו י"ל א) דאו או קתני ולפי"ד בהכרח דכ"ש אינו מקדש פסולין ליקרב לכתחילה ולענין מעילה בקדשי קדשים דזריקה מפקעה מידי מעילה ובמשנה דמס' (מעילה ב' א') ג"כ איתא בלשון הזה. צ"ל בהכרח כר' יוחנן דהיתר אכילה שנינו הובא בדיני מעילה עש"ה פי' ב'. דתרוייהו בעינן שקבלו פסולין וגם זרקו פסולין ולפי"ז ע"כ כ"ש מקדש פסולין ליקרב לכתחילה ולענין מעילה צ"ל להיתר זריקה שנינו כר' זירא שם מדלא סגי בזרקו פסולין לחוד פי' ג' דזרקו את דמו היינו וג"כ זרקו את דמו אלא דהיינו בין כשרים ובין פסולין ולפי"ז צ"ל ג"כ דכלי שרת אינו מקדש את הפסולין ליקרב לכתחילה ורק בדיעבד שזרק לא ירדו ולענין מעילה בהכרח דהיתר זריקה שנינו דדווקא בקבלו פסולין ה"ל לא היתה לו שעת הכושר אבל לא בזרקו פסולין ולפי"ז תימא דהא ר' יוחנן דס"ל היתר אכילה שנינו במעילה ע"כ מפרש כפי' הא' הנ"ל דאו או קתני דמסתמא אידי ואידי בחד פירושא מתפרשין ואיך ס"ד למימר כפי' הב' והנ"ל לפיענ"ד דצ"ל בהכרח דמוחלפת השיטה וצ"ל מאי לאו שקבלו פסולין א"נ זרקו פסולין ומוכח דכ"ש אינו מקדש פסולין ליקרב ודחי לא שקבלו פסולין וזרקו פסולין וה"ה דה"מ למימר וזרקו פסולין או כשרין ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בביאור הסוגיא דהכא ודמעילה שם וכתבו התוס' שם פ"ז דבאת"ל דכ"ש מקדש לכתחילה ליקרב הא דתנן הלן והיוצא כו' וכן הא דתנן (מנחות ק' ב') המנחות והנסכים שנטמאו משקדשו בכלי אין להם פדיון דמשמע דלא קרבו היינו בעירה לכלי חול ואע"ג דגנאי הוא לערות לכלי חול אחר שנתקדש בכלי קדש כמו"ש התוס' (מנחות צ"ה ב') ד"ה ומאי קושיא מ"מ אינה נפסלת עי"ז וע"ש עוד כמה ענינים אע"פ שכלי שרת אינו מקדש את הפסולים ליקרב לכתחילה מ"מ מקדש את הפסולים ליפסל ה"ד כגון שקמץ בשמאל וקידש הקומץ בכלי שרת הרי קדוש ואינו חוזר וקומץ אף למ"ד דחוזר וקומץ כשלא קידש בכלי דנעשו להו שיריים והקומץ קדוש ופסול (מנחות ז' א') בשינוי לשון ועמש"ל ספר ויקרא פרשה ב' בדיני המנחות בביאור כ"ז מנחות שכבר הוקדשו וקומץ ונסכים שכבר הוקדשו כלי שרת מקדשן להכשירן להקרבה כמוש"ל בדיני המנחות שטעונין קידוש וכיון שקדשו בכלי אין להם פדיון כדאיתא (מנחות ק' ב') והבאתי בכ"ד והוכשרו לפסול במחו"כ כמוש"ל בס' ויקרא פרשה ב' פסוק ב' ד"ה והביאה כלי שרת אינו מקדש אלא מדעת (מנחות ז' א') ועיין (מנחות מ"ז ב') דאיכא פלוגתא בזה ועיין תוס' (מנחות ע"ט ב') ד"ה וליתני דאף באת"ל מקדש שלא מדעת מ"מ חולין וודאי אינו מקדש שלא מדעת ועיין (מנחות ז' א') דמוכח דבאת"ל מקדש שלא מדעת מקדש אף במתכוין בפירוש שלא יקדש כלי הלח מקדשין את הלח ומדות יבש מקדשות את היבש אין כלי לח מקדש את היבש ולא יבש מקדש את הלח (זבחים פ"ח א') במשנה כלי הלח שבע מדות הן הבאתים בספר במדבר פרשה ט"ו פסוק ה' מדות היבש הם שנים ג"כ נתבארו שם. הא דמדות היבש מקדשות היינו בפלוגתא דתנאי (מנחות נ"ז ב' צ' א') ופלוגתייהו במדת היבש אי נתקדשה בשמן המשחה או לא או אי נמשחה מבחוץ ומבפנים או לא ועיין (מנחות ח' א' וט' ב') אפילו למ"ד מדות היבש לא נתקדשו ואין מקדשין מ"מ י"ל דתנור מקדש ורבי ס"ל תנור מקדש (מנחות ע"ב ב' צ"ה ב'). ביסא והיא כלי שלשין בה מקדשת לכ"ע (שם נ"ז ב') לר"י חנינא דאמר (מנחות ח') דאין מנחה קדושה אלא עם שמן ולבונה עשרון אינו מקדש אלא מנחת חוטא (שם) וערש"י שם ד"ה שניהם מלאים ולוג אינו מקדש אלא שמן של מצורע דשל מנחות אינו מקדש בלא סולת (שם) אין כלי הלח מקדש את היבש כו' אמר רב ואיתימא רב אמי אין מקדשין ליקרב פי' מנחות כשרות שצריכין קידוש אבל מקדשין לפסול (זבחים פ"ח א') מקדשין לפסול פירש"י לפסול בט"י ומחוסר כפורים ושלא יהיה להם פדיון (ע"ש) כלי שרת שמקדש לפסול במחו"כ מקדש ג"כ לפסול בלינה (מעילה י') ובכ"ד מיהו בנסכים הבאין עם הזבח לפירש"י אין נפסלין בלינה. עיין תוס' (מנחות ט"ו ב') ועמ"ש בספרי עוד"ד (מנחות ע"ט ב') אף שכלי שרת מקדש לפסול במחו"כ ובלינה מ"מ אינה מועלת לפסול ביוצא ורק דמכוער הדבר להוציא לחוץ אחר שנתקדשה בכלי (תוס' מנחות ט' א') ד"ה ר"ל אמר וצ"ע לפי"ז במנחת כהנים וחביתי כה"ג דלית בהו קמיצה אימת מפסלי ביוצא (תוס' מנחות שם) סכין אי מקדש ללחם דתודה פלוגתא בגמ' (מנחות ע"ח ב'). כלי שרת אי מקדשת שלא בזמנו עיין (יומא כ"ט ב'):

תוכן העניינים

באר היטב (על התורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה