באר היטב (על התורה)· רבי אריה רבינוביץ'
ביאורים מלוקטים מספר שמות · פרשה כח
(לח)
ונשא אהרן וגו' הציץ מרצה על הטומאה בקרבנות לענין שיוכשרו הקרבנות ע"י ריצוי הציץ (יומא ז' ב' זבחים כ"ג) ובכ"ד אי מרצה בציבור פלוגתא דתנאי ואמוראי (יומא שם) דלמ"ד טומאה דחוי' בציבור כנ"ל בס' במדבר פרשה כ"ח פסוק ב' ד"ה במועדו בעי ציץ לרצויי ולמ"ד שהבאתי שם דטומאה הותרה בציבור לא בעי ציץ לרצויי ועל איזה הוא מרצה על קרבן יחיד ועל מה הוא מרצה א) על טומאת הדם למ"ד בפ"ק דמסכת פסחים דדם הקרבנות מקבל טומאה ולמד שם דדם הקרבנות אינו מק"ט מה"ת הא דקתני בכ"ד שהציץ מרצה על טומאת הדם היונו מטומאה דרבנן (פסחים ע"ז ב' וע"ש ב) בטומאת בשר פלוגתא דר"א ור' יוסי (פסחים ע"ז א' ב' ע"ח א') ואין זה לענין היתר אכילה דודאי ציץ אינו מתיר את הטמא אלא דנ"מ לר' יהודה דאמר אם אין בשר אין דם הבאתי להלן בסדר ויקרא ועוד נ"מ למקבעי בפיגול דאם הציץ מרצה דינו כטהור ויש בו משום פגול כמוש"ל שם וגם לאפוקי להאי בשר מדין מעילה אחר הזריקה בקדשי קדשים דחשיב יש לו היתר לכהנים (פסחים שם) ועוד יש נ"מ בנטמא לחם התודה קודם זריקה אי יוצא ידי נדרו או לא ואם נטמא רק מקצת הלחם אם השאר מותר ע"י זריקת דם התודה הבאתי בספר ויקרא פרשה ז' ע"ש ג) בטומאת האימורין פלוגתא שם אי הציץ מרצה על העולין ונ"מ לר' יהודה דס"ל דאין הדם נזרק עד אש שיהיה או בשר או חלב כמוש"ל בספר ויקרא ד) על טומאת הקמצים במנתות שהן כנגד דם בזבחים (פסחים ט"ז ב') ע"ש ה) על טומאת כהן בטומאת המת לזקני דרום לפי הש"ס דינן (זבחים כ"ב) ולשיטת הירושלמי פרק כיצד צולין אף בטומאת שרץ ומתניתין דזבחים (ט"ו ב') דטמא פסול מוקי לה בטומאת זב ו) טומאת בעלים בקרבן פסח ובנזיר בטומאת מת לזקני דרום (זבחים שם) דס"ל משלחין קרבנותיהם בדיעבד ולמ"ד אין שוחטין וזורקין על עמא שרץ אף בבעלים טמאי שרץ צריך ציץ לרצויי ז) בטומאת התהום דבעלים בקרבן פסח ונזיר למ"ד דאינו משלח קרבנותיו בדיעבד בטומאה ידועה ודכהן בטומאת המת למ"ד אין הציץ מרצה בטומאה ידועה ובטומאת שרץ אף לזקני דרום ולהירושלמי בטומאת התהום דזיבה עיין (זבחים כ"ב ב' פסחים פ' ב') עש"ה כי קצרתי בזה הציץ מרצה על המזיד ועל הרצון ופלוגתא דאמוראי (פסחים פ' ב') רבינא אמר טומאתו בין בשוגג בין במזיד הורצה זריקתו במזיד לא הורצה כדתניא (זבחים מ"ה) במזיד לא הורצה ר' שילא אמר זריקתו בין בשוגג בין במזיד טומאתו במזיד לא הורצה והייני מדרבנן (תוס' שם) ד"ה נזרק דמו אימתי הציץ מרצה פלוגתא דתנאי (יומא ז' ב) פסחים ע"ז ב') ר"ש ס"ל בין שישנו על מצחו בין שאיני על מצחו מרצה ור"י ס"ל אינו על מצחו אינו מרצה אמר אביי בנשבר הציץ דכו"ע אינו מרצה כי פליגי בדתלי בסיכתא (שם):