אור ברסלב
באר היטב (על התורה) באר היטב סדר ויקרא › סדר אחרי

באר היטב (על התורה)· רבי אריה רבינוביץ'

באר היטב סדר ויקרא · סדר אחרי

סדר מצורע

פרשה טז

(ב)

ואל יבוא בכל עת גו' קדשי קדשים מקודש מהם שאין נכנס לשם אלא כה"ג ביוה"כ בשעת עבודה (כלים פ"א מ"ט). כל הכהנים אסורין ליכנס לקודש או לקודש הקדשים שלא בשעת עבודה. רמב"ם הלכות ביאת מקדש מהח"כ טהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל כולו בארבעים מבית לפרוכת במיתה ר' יהודה אומר כל ההיכל כולו ומבית לפרוכת בארבעים ואל פני הכפורת במיתה (מנחות כ"ז ב') ועמ"ש בספרי עוד"ד בפ"ק דמסכת כלים:

(ג)

בזאת גו' שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כ"ג מביתו כו' ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע לו פסול ריש מסכת יומא במשנה ועיין מש"ל פסוק ל"ב במה מתחנך אותו הכהן לכ"ג ביוה"כ מה"מ א"ר מניומי כו' א"ר יוחנן אמר קרא [במלואים] כאשר עשה גו' לעשות אלו מעשי פרה לכפר אלו מעשי יוה"כ (שם בגמ') א"ל ר"ל לר"י מהיכא קא ילפת לה ממלואים מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב אף ה"נ כל הכתוב בהן מעכב וכ"ת ה"נ והתנן ומתקינין לו כהן אחר ולא קתני מפרישין כו' א"ל אלא מר מהיכא יליף לה א"ל מסיני דכתיב כו' זה בנה אב שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה והא אנן שבעה תנן מתניתין ר"י ב"ב היא דחייש לטומאת ביתו (שם ג' ב') למה מפרישין למה מפרישין כדאמרינן לר"י כדא"ל לר"ל כדא"ל הכי קאמר מביתו למה פי' תניא ריב"ב אומר כו' שמא כו' ותמצא ספק (נדה ו' א') וע"ש בגמרא ותוספות ואפי' למ"ד טומאה הותרה בציבור כדאיתא (שם ו' ב') בועל נדה כנדה ולא הותרה ולא דחוי' בציבור כדמוכח בגמ' שם ובמס' (פסחים צ"ח א') ויתבאר בספר במדבר פרשה כ"ו:

שם בפר בן בקר גו' ואיל לעולה משלו הן באין כדמוכח להלן פסוק ה' ומשל ציבור הוא מקריב ש"ע אחד לחטאת משני שעירים דבפסוק שלאח"ז ואיל אחד לעולה המוזכר ג"כ אח"ז ועוד באין משל ציבור המפורשים בסדר פנחס עולת פר בן בקר אחד כבשים בני שנה שבעה ובאיל האמור שם פלוגתא דתנאי יומא ע"ב אי היינו האיל האמור בפסוק שלאח"ז או איל אחר ושעיר עזים אחד לחטאת האמור שם ושני תמידים כהלכתם. על מה פר החטאת מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו ולר"ש וידויו של פר החטאת מכפר על הכהנים בשארי עבירות (שבועות ב' ב' י"ג ב' יומא ס"א א'):

(ד)

כתונת בד קודש ילבש גו'. בכל יום היה כ"ג משמש בשמונה בגדים 1 מכנסים 2 כתונת 3 מצנפת של שש 4 ואבנט של כלאים (שמות ל"ט כ"ט) 5 מעיל 6 אפוד 7 חשן 8 וציץ (שם ל"ט) ונקראים בגדי זהב וביוה"כ משמש בד' בגדים אלו ונקראים בגדי לבן ואבנטו של יוה"כ משונה מאבנטו שבכל השנה שהרי ביוה"כ הוא של בד לא של כלאים ומה הוא משמש באלו הבגדים עבודות המיוחדות ליום זא והמה מעשי הפר ושני שעירים דבפסוק שלאח"ז והקטרת הקטורת בבית קדשי הקדשים (יומא ל"ב א'):

שם ורחץ גו' ולבשם לא בזה היא תחלת עבודתו ביוה"כ שכבר עשה תמיד של שחר בבגדי זהב כמו שיתבאר להלן פסוק ו' ומ"מ צריך טבילה שהמשנה מעבודה לעבודה צריך טבילה בכל טבילה צריך שני קידושין היינו קידוש ידים ורגלים (יומא ל"ב א') חוץ מטבילה ראשונה שא"צ קידוש לפניה שהקידוש דלפני טבילה היינו משום פשיטת בגדי קודש שלפניה (שם ל"א ב') קידוש ידיו ורגליו ביוה"כ היה מקיתון של זהב (יומא מ"ד ב') שני ש"ע מצותן שיהיו שניהם שוין במראה בקומה בדמים ובלקיחתן כאחד ואעפ"י שאין שוין כשרין לקח א' היום וא' למחר כשרין (שם ס"ב א'):

(ו)

והקריב אהרן גו' כל עבודות יוה"כ אינם כשרות אלא בכה"ג (יומא ל"ב ב') ומוכח להדיא שם דהתמידין והמוספין בכלל עבודות יוה"כ הן לענין זה הלכך ע"כ צ"ל שאין זה תחלת עבודתו שאין לך דבר שקודם לתמיד ש"ש (פסחים נ"ט א' יומא ל"ג ב') אלא שהכתוב מתחיל בזה מהענינים המחודשים ביוה"כ וסדר עבודתו עד שמגיע להקרבה זו כך היא תרומת הדשן וסידור המערכות לפי ענ"ד מוכח ממתניתין (דיומא י"ט ב') שלא היו בכ"ג ועיין תוס' (יומא כ"ב) ד"ה משום חולשא דכ"ג ולפי"ז אף ביוה"כ היה פייס הראשון לתרומת הדשן כשהגיע זמן שחיטת התמיד פרשו בינו לבין העם משום צניעותא סדין של בוץ להכיר שעבודות היום בבגדי לבן פשט בבגדי חול שעליו ירד וטבל (יומא ל"א ב') וטבילה זו היתה שלא בקודש (שם ל' א') עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב לבש וקידש ידיו ורגליו הביאו לו את התמיד (שם ל"א ב') שחטו ברוב שנים ל"ב ב' ומרק אחר שחיטה על ידו קבל הוא את הדם וזרקו על המזבח כמצותו (שם ל"א ב') העלאת אברים לכבש נ"ל ממתניתין (דיומא ל"א ב') שלא היה בכ"ג הלכך הכהנים הדיוטים מעלין האברים לכבש ששה כהנים מעלין אותי כדאיתא במס' תמיד פ"ד השביעי מעלה סולת המנחה השמיני החביתין של כ"ג התשיעי ביין הלכו ונתנום מחצי המזבח ולמטה במערבו ומלחום וירדו ובאו להן ללשכת הגזית לקרוא את שמע הממונה אומר ברכו ברכה אחת והן פותחין וקורין אהבת עולם עשרת הדברות שמע והיה ויאמר אמת ויציב רצה שים שלום תמיד פ"ה ובשבת דכל ימות השנה וכן בשבת יוה"כ אומר משמר היוצא למשמר הנכנס מי ששכן שמו בבית הזה ישכין ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות (ברכות י"ב א'). כה"ג נכנס אח"כ להיכל והקטיר קטורת של שחרית נתבאר ענינם בספר שמות פרשה ל' פסוק ל"ד ע"ש ופשוט שלא היה ע"ז פייס ביוה"כ מיהו לתנא דמס' תמיד דמשמע דסבירא ליה דהי' פייס להמחתה אם כן אף ביוה"כ הי' פייס ע"ז ופייס זה הוא פייס השלישי שבכל יום כדאיתא (יומא כ"ו א') ועיין (שם כ"ה א') גמ' ותוס' ועמ"ש בספר שמות בסדר הקטורת ונ"ל דקטורת ש"ש הבאין בכל ימות השנה באין גם היום כדרכן והא דמייתי (יומא מ"ג ב') היינו רק בקטורת דלפני ולפנים והיום דהתם היינו חובת היום והיטיב את הנרות (יומא ל"א ב') והיינו הטבת שתי נרות האחרונות (שם ט"ו א') וערש"י שם ד"ה להיטיב דישון מזבח הפנימי והטבת חמש נרות לא הוזכרו וצ"ל דאינן ע"י כ"ג ועיין תוס' (יומא י"ד ב') ד"ה אמר אביי (שם ט"ו א') ד"ה אורויי דישון מזבח הפנימי והטבת הנרות היה ע"י פייס השני בכל יום ולפי"ז אף ביוה"כ היה פייס שני על דישון המזבח הפנימי והטבת חמש נרות ואימת היו נעשין לאחר דם התמיד קודם לקטורת והיינו כחכמים (יומא י"ד ב') דלאבא שאול שתי ההטבות קדמו לקטורת וההפסק שבין שתי הטבות היה בדם התמיד (שם) ולחכמים דישון מזבח הפנימי ג"כ היה אחר התמיד כדמוכח (יומא י"ד ב') שדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה היו זאח"ז בלי הפסק לכו"ע והקטיר אברי התמיד החביתין ומנסך את היין (יומא. ל"א ב') במשנה ונ"ל דמנחת התמיד עם השמן בכלל האברים ונ"ל דהעלאת האברים מכבש למזבח היה ג"כ ע"י אחרים כמו בכל ימות השנה בכל ימות השנה הפיסו מי מעלה אברים מכבש למזבח ראב"י אומר המעלה אברים לכבש הוא מעלה אותן ע"ג המזבח (תמיד פ"ד) ולפי"ז לת"ק דפליג אראב"י גם ביוה"כ היה פייס על העלאת האברים מכבש למזבח וזהו פייס השני שהיה בכל יום כדאיתא (יומא כ"ה א') מיהו במס' תמיד שם וכן במס' (יומא כ"ו א') משמע דהמעלה היה מקטיר וא"כ ביוה"כ דשלא ע"י הכ"ג לא היה רק העלאה נראה דלא היה פייס ע"ז והרמב"ם כתב שהיה פייס לאברים שנתותרו מערב יוה"כ שהן דוחין את יוה"כ כדאיתא (יומא מ"ו א') אחר העלאת האברים באו הכהנים ועמדו על מעלות האולם וברכו את העם ברכה אחת והיו אומרים את השם ככתבו (תמיד פ"ז) בשעת הניסוך היה השיר יתבאר בספר במדבר פרשה ט"ו לאחר מעשה האברים איכא פלוגתא דתנאי (יומא ע' א') לר"א מחליף בגדיו אז לעבודת היום ולרע"ק מקריב אז את הפר לעולה ושבעה כבשים עולות האמורות בסדר פנחס ונראה שמקריב עמהם מנחותיהם ונסכיהם שהרי בכל יום המנחות והנסכין קרבין עם האברים יחד כדאיתא במס' תמיד פרק ד' וכן מפורש בנוסח הספרדים דעבודות יוה"כ אחר כ"ז מתחיל בענין האמור כאן וכיצד מעשהו הביאוהו לבית הפרוה לטבול שם ובקדש היתה שכל טבילותיו בו ביום חוץ הראשונה היו בקודש כדלהלן פסוק כ"ד (יומא ל"א א' ל"ד ב') פרשו סדין של בוץ כו' קידש ידיו ורגליו ופשט בגדי הזהב לת"ק ולר"מ פשט ואח"כ קידש (שם ל"ד ב') והרמב"ם כתב כת"ק ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן לבש וקידש ידיו ורגליו ובא לו אצל פרו האמור כאן (יומא שם):

שם וכפר בעדו גו' בכפרת דברים הכתוב מדבר שהרי עדיין לא נשחט הפר דלהלן הוא דכתיב ושחט גו' (שם ל"ו ב') כיצד פרו עומד בין האולם ולמזבח (שם ל"ה ב') פי' בין כנגד המזבח כדמוכח (שם ל"ו א') ועיין (שם ל"ז א') ראשו לדרום ופניו למערב מעוקם והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסומך שתי ידיו עליו ומתודה עליו עינו ועון ביתו וכך היה אומר אנא בשם כו' אני וביתי כו' והם עונים אחריו בשכמל"ו (שם ל"ה ב') ת"ר עשרה פעמים מזכיר כ"ג את השם בו ביום ג' בווידוי ראשון ג' בוידוי שני ג' בשעיר המשתלח וא' בגורלות (שם ל"ט ב') ת"ר כיצד מתודה עויתי פשעתי חטאתי כו' דר"מ וחכ"א עונות אלו הזדונות פשעים אלו המרדים פי' להכעיס חטאים אלו השגגות ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות אלא כך היה מתודה חטאתי עויתי פשעתי כו' (שם ל"ו ב') ונ"ל דהא דתנן (שם ס"ו א') גבי ווידוי דשעיר המשתלח והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש יוצא מפי כ"ג היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו היה נוהג ג"כ בשני הווידויים של הפר ובשעת הגרלה:

שם ובעד ביתו. זו אשתו לא היה לו אשה עבודתו פסולה (פ"ק דיומא):

(ז)

ולקח את גו' בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו ושם שני שעירים ומשמע שם בגמרא שהיה עומד בין ב' השעירים:

(ח)

גורלות קלפי היתה שם ובה שני גורלות (שם ל"ז א') אמר רבא קלפי של עץ היתה ושל חול היתה ואינה מחזקת אלא שתי ידים (שם ל"ט א) הא דהיתה של חול היינו משום דכ"ש דעץ לא עבדינן שם גורלות של כל דבר כו' שיהיו שוין שלא יעשה א' של זהב וא' של כסף א' קטן וא' גדול (שם ל"ז א') ובבית שני היה של אשכרוע ועשאן בן גמלא של זהב שם במשנה טרף בקלפי והעלה שני גורלות א' כתוב עליו לשם וא' כתוב עליו לעזאזל אם של שם עלה בימינו הסגן או"ל אישי כ"ג הגבה ימינך אם של שם עלה בשמאלו ראש בית אב או"ל אישי כ"ג הגבה שמאלך נתנן על שני השעירים ואומר לה' חטאת ר' ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא לה' והן עונין אחריו ברוך שכמל"ו (שם ל"ט א') במשנה מתניתין דלא כהאי תנא דתניא רבי יהודה אומר משום ר' אליעזר הסגן וכ"ג מכניסין ידן בקלפי אם בימינו של כ"ג עולה הסגן או"ל אישי כ"ג הגבה ימינך ואם בימינו של סגן עולה ראש בית אב או"ל לכ"ג דבר מליך במאי קא מפלגי מ"ס ימינא דסגן עדיף משמאליה דכ"ג ומ"ס כי הדדי נינהו א"ר ינאי עליית גורל מתוך קלפי מעכבת הנחה אינה מעכבת ור' יוחנן אמר אף עליה אינה מעכבת אליבא דר' יהודה דאמר דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ לא מעכבי כמו שיתבאר להלן כו"ע ל"פ דלא מעכבא כ"פ אליבא דר' נחמיה מ"ד מעכבא כר' נחמיה מ"ד אינה מעכבת ה"מ עבודה הגרלה לאו עבודה היא איכא דאמרי אליבא דר"נ דאמר מעכבא כו"ע ל"פ דמעכבא כ"פ אליבא דר' יהודה מ"ד לא מעכבא כר' יהודה ומ"ד מעכבא שאני הכא דתני ביה קרא אשר עלה אשר עלה תרי זימני שם ל"ט ב' ושם מ"א א' מסקינן מלתיה דמ"ד הגרלה לא מעכבא בתיובתא אלא דאפילו לר' יהודה הגרלה מעכבא מיהו ר"ש ס"ל הגרלה לא מעכבא (יומא מ"א ס"ג ב') לתנאי דהגרלה מעכבא פשיט דמחוסר זמן פסול לשל עזאזל דהא אין הגורל קובע אלא בראוי להשם ולר"ש מייתינן (יומא ס"ג ב') מקרא דמחוסר זמן פסול ישם מייתינן ג"כ לפסול בע"מ וזה אצטריך אף לתנאי דהגרלה מעכבא כשהומם אחר הגרלה וע"ש בגמרא ומשכחת לה ג"כ שנעשה מחוסר זמן אחר הגרלה כגון שנשחטה אמו ביוה"כ לחולה שדחייתו לצוק היא שחיטתו (שם ס"ד א'):

(ט)

ועשהו חטאת אין זה עשיה ממש דלהלן הוא דאומר ושחט גו' אלא הגורל עושהו חטאת (שם מ' ב') קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שילוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו (שם מ' ב') במשנה ומפרשינן שם בגמ' דהאי ולנשחט כו' אקשירה קאי ופי' המשנה דלהמשתלח קשר בראשו ולהנשחט קשר בצוארו לשון זהורית דשעיר המשתלח היה משקל ב' סלעים (שם מ"ב א') ואית מ"ד דאיכא פליגתא דתנאי בשיעור משקלו ומשמע שלנשחט היה קושר לשון אחר ולא הוזכר שיעור משקלו. על מה שעיר. הנעשה בפנים מכפר על זדון טומאת מקדש וקדשיו של ישראל (שבועות ב' ב') ועל מה השעיר המשתלח מכפר ע"ל פסוק ל"ג:

(י)

יעמד חי גו' עד מתי הוא זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חבירו, דברי ר' יהודה רש"א עד שעת ווידוי דברים במק"מ כדתניא לכפר בכפרת דמים הכתוב מדבר כו' דברי ר"י רש"א בכפרת דברים הכתוב מדבר (יומא מ' ב' ס"ה ב')

שם לעזאזל המדברה ת"ר עזאזל שיהיה עז וקשה יכול בישוב ת"ל במדבר ומנין שבצוק ת"ל גזרה תניא אידך עזאזל קשה שבהרים כו' תנא דבי ר"י עזאזל שמכפר על מעשה עוזא ועזאל (שם ס"ז ב') וע"ש פירש"י בביאור הענין דעוזא ועזאל דהיינו עריות:

(יא)

והקריב גו' פר החטאת גו' וכפר גו' בא לו אצל פרו שני' וסומך שתי ידיו עליו ומתודה וכך היה אומר אנא בשם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך אנא בשם כפר נא גו' ככתוב בתורת מ"ע כי ביום גו' והן עונין אחריו בשכמל"ו:

שם. ושחט. א"ר יצחק שתי שחיטות שמעתי שמעתי א' של פרה סי' פרה אדומה ואחת של פרו א' כשרה בזר וא' פסולה בזר ולא ידענא הי מינייהו איתמר שחיטת פרה ופרו רב ושמואל חד אמר פרה פסולה פרו כשרה וח"א פרו פסולה פרה כשרה (שם מ"ב א') ואמרינן עלה דרב הוא דאמר פרה פסולה שחטו וקבל במזרק את דמו ונותנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש הדם (שם מ"ג ב') ופרכינן שם בגמרא והכתיב וכל אדם ל"י בא"מ א"ר יהודה תני של היכל פי' חוץ להיכל (שם):

(יב)

ולקח מלא המחתה גו' נטל מחתה ועלה לראש המזבח ופנה גחלים אילך ואילך וחותה מן המאוכלות הפנימיות וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס בכ"י חותה בשל ד' קבין ומערה לתוך ג"ק והיום חותה בג"ק ובה היה מכניס ר' יוסי אומר בכ"י חותה בשל סאה כו' בכ"י היתה כבדה והיום קלה בכ"י היתה ידה קצרה והיום ארוכה בכ"י היתה זהבה ירוק והיום אדום דברי ר' מנחם בכ"י כהנים עולין במזרחו של כבש ויורדין במערבו והיום כ"ג עולה באמצע ויורד באמצע רבי יהודה אומר לעולם כ"ג עולה באמצע ויורד באמצע כו' בכ"י היו שם ד' מערכות והיום חמש דברי ר"מ ר' יוסי אומר בכל יום שלש והיום ארבע ר' יהודה אומר בכל יום שתים והיום שלש יומא מ"ג ב' במשנה ועמש"ל פרשה וא"ו פסוק ג':

שם ומלא חפניו גו':

בכ"י היתה דקה והיום דקה מן הדקה (שם מ"ג ב') שנשחקה היטב הדק עיוה"כ (כריתות ו' ב') כיצד הביאו לו כף ריקן ומחתה גדושה של קטורת (שם מ"ז א') בגמ' חפן מלא חפניו (שם מ"ז א') במשנה לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות (שם מ"ח א') הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו (שם מ"ז א') במשנה ונתן לתוך הכף שם. נטל מחתה בימין ואת הכף בשמאלו (שם) אבעיא להו מהו שיעשה מדה לחפינה כו' (יומא מ"ז א') בעי ר"פ חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו תיקו (יומא מ"ט א'):

שם והביא מבית לפרוכת נכנס להיכל ומהלך היכל (שם נ"א ב') ממזרח למערב רש"י שם) עד שמגיע לבין ב' הפרוכות המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים וביניהם אמה ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר והבדילה הפרוכת גו' (שם נ"א ב') שפיר קא"ל ר"י לרבנן ורבנן א"ל ה"מ במשכן אבל במקדש שני כיון דלא הואי אמה טרקסין ובמקדש ראשון הוא דהואי ואסתפק להו לרבנן בקדושתיה אי כלפנים או כלחוץ ועביד שתי פרוכות (שם בגמ') והא דלא עבדו בשני אמה טרקסין משום דהיה גבוה יותר מראשון במס' ב"ב ג' א' ב' ע"ש היכן מהלך בין המזבח למנורה דר"י רמ"א בין השולחן למזבח וי"א בין השולחן לכותל (יומא שם) שולחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה מנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא (יומא ל"ג ב') ובסמוך יתבאר שאין זה לכו"ע מאן י"א אמר רב חסדא ר' יוסי היא דאמר פתחא בצפון הוה קאי (שם) פירש"י דר' יוסי לטעמיה דס"ל דלא היתה שם רק פרוכת אחת והכניסה לבית קדשי הקדשים לכו"ע היתה בצפון ורבי יהודה א"ל פתחא בדרום קאי פירש"י דס"ל כת"ק דמתניתין דשתי פרוכות היו ופתח החיצונה היה בדרום כמוש"ל ור"מ כמאן ס"ל כו' כר' יוסי ס"ל ואמר לך שולחנות צפון ודרום מונחים פירש"י עשר שולחנות שעשה שלמה היה חמש מהן מימין שולחן של משה וחמש משמאלו ולמ"ד צפון ודרום היו מונחים לכל שולחן אמתים ארכו הרי עשר אמות לאורך כולן וע"כ היה האחרון אצל הכותל וע"ש רש"י ואב"א לעולם מזרח ומערב מונחין ומשום שכינה לאו אורח ארעא למיעל להדיא ור' יוסי א"ל חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח ור' יהודה נמי ניעול בין מנורה לכותל משחרי מאניה (שם נ"ב א') פירש"י שכותל הדרומי היה שחור מעשן המנורה לר' יהודה דס"ל שתי פרוכות היו שם החיצונה היתה פרופה מן הדרום ופנימית מן הצפון מהלך ביניהם, עד שמגיע לצפון הגיע לצפון הופך פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון הגיע לארון ניתן את המחתה בין שני הבדים (שם נ"ב ב') במשנה משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתיה היתה נקראת וגבוה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן (שם נ"ג ב') משנגנז לא קתני אלא משניטל תנן כמ"ד ארון גלה לבבל דתני ר' אליעזר אומר ארון גלה לבבל שנאמר ולתשובת השנה גו' רשב"י אומר ארון גלה לבבל שנאמר לא יותר גו' ר' יהודה אומר ארון במקומו נגנז (שם נ"ג ב') משנגנז הארון נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של ארון ושקדים ופרחים וארגז ששגרו פלשתים דורון לא"י (שם נ"ב ב') ומי גנזו יאשיהו גנזו (שם) חוזר וחופן הקטורת מן הבזך לחפניו כיצד הוא עושה אוחז את הבזך בראשי אצבעותיו וי"א בשניו ומעלה בגודלו עד שמגעת לבין אצילי ידיו וחוזר ומחזירה לתוך חפניו וצוברה כדי שיהא עשנה שוהה לבוא וי"א מפזרה כדי שיהא עשנה ממהר לבוא וזו היא עבודה קשה מעבודות קשות שבמקדש (שם מ"ט ב') וש"מ דחופן וחוזר וחופן בפנים (יומא מ"ט ב') צבר את הקטורת ע"ג הגחלים ונתמלא כל הבית כולו עשן יצא ובא לו כדרך בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את ישראל (שם נ"ב ב') במשנה המחתה היה מניחה במקומה כדמוכח בגמרא שם ובדף ע' א' תנן כמ"ד צוברה (שם בגמ') תני חדא צוברה פנימה שהיא חוצה לו ותניא אידך צוברה חוצה שהיא פנימי לו אמר אביי תנאי היא ומסתברא כמ"ד פנימה שהיא חוצה לו דתנן במס' תמיד מלמדין אותו הזהר שלא תתחיל מלפניך שמא תכוה (שם בגמ') דרך כניסתו היינו שהולך לאחוריו ואינו מחזיר פניו מפני הכבוד (שם נ"נ א') מאי מצלי רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא תרווייהו משמיה דרב אמרי יר"מ ה"א שתהא שנה זו גשומה אם שחונה רב אחא ברי' דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנסה זה מזה ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים (שם נ"ג ב') תנא דבי ר"י על מה הקטורת מכפרת על לשה"ר (יומא מ"ד א'):

(יד)

ולקח מדם הפר גו'. נטל את הדם ממי שהיה ממרס בו (שם י"ג ב') וצ"ע אם הממרס היה מביאו להיכל או שהוא היה יוצא עד הרובד הרביעי שחוץ להיכל ונטלו נכנס למקום שנכנס פי' מקודם ועמד במקום שעמד פי' מקודם לפני ולפנים (שם נ"ג ב') במשנה:

שם והזה באצבעו גו'. הרי הזיה אחת ולפני הכפורת גו' הרי שבע הרי אחת למענה ושבע למטה ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף (שם נ"ג ב') במשנה מאי כמצליף מחוי רב יהודה כמלגנסא והיינו כסדרן זה למטה מזה (שם נ"ז א') תנא כשהוא מזה אינו מזה על הכפורת אלא כנגד עוביה של כפורת כשהוא מזה למענה מצדד ידו למטה וכשהוא מזה למטה מצדד ידו למעלה (שם נ"ד ב' נ"ה א') וע"ש וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש אחת ושבע (שם נ"ג ב') במשנה דר"מ ר' יהודה אומר אחת אחת ואחת שתים ואחת שלש ואחת ארבע ואחת חמש ואחת שש ואחת שבע ואחת ולא פליגי מר כי אתרי' ומר כי אתרי' (שם נ"ה א') פירש"י באתרי' דר"מ מונין מנין כלל תחלה ואח"כ פרט כגון עשרים ואחד ובאתרי' דר"י פרט תחלה כגון אחד ועשרים יצא והניחו על כן הזהב שבהיכל (שם נ"ג ב') במשנה:

(טו)

ושחט את שעיר החטאת גו' יצא מההיכל הביאו לו את השעיר שחטו וקבל במזרק את דמו נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו א' למעלה ושבע למטה וכך היה מינה אחת כו' יצא והניחו על כן הזהב שני שבהיכל ר' יהודה אומר לא היה שם אלא כן א' בלבד (שם נ"ג ב') במשנה ויתבאר בפסוק שלאח"ז:

(טז)

וכן יעשה לאהל מועד גו' כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל מה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר כך בהיכל וכשם שלפני ולפנים א' למעלה ושבע למטה מדם השעיר כך בהיכל (שם נ"ו ב') לת"ק דלעיל שהיו שם שני כנים הניח של שעיר ונטל דם הפר ולר' יהודה נטל דם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלה ושבע למטה ולא היה מתכוין כו' וכך היה מונה כו' תנא כשהוא מזה אינו מזה על הפרוכת אלא כנגד הפרוכת כו' ואם נגעו נגעו (שם נ"ז א') נטל דם השעיר והניח דם הפר (שם נ"ג ב') והיינו ג"כ לר' יהודה דלא היה שם אלא כן אחד והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלה ושבע למטה כו' (שם נ"ג ב') במשנה כשהיה מזה דם הפר ודם השעיר על הפרוכת כנ"ל היה עומד לפנים מן המזבח (יומא נ"ח ב') היינו בין המזבח לפרוכת הזה שלא לשמן פסולות שלא מכוונות כשרות (מנחות כ"ז ב') שלא לשמן פסולות דחטאת שלא לשמה פסולה ופי' שלא מכוונות היינו שלא כנגד הבדים ע"ש דין הקדים מעשה לחבירו ודיני תערובות דמים יתבארו להלן פסוק ל"ד גם דיני מת א' מהשעירים ונשפך הדם יתבאר בשם:

(יז)

וכל אדם לא יהיה באהל מועד גו' בין בשעת הקטרה דלפני ולפנים בין בשעת הקטרה דהיכל בקטורת הבאין בכל יום שחרית וערבית על המזבח הזהב וכשם שפורשין בשעת הקטרה כך פורשין בשעת מתן דמים בין בשעת מתן דמים דלפני ולפנים ובין בשעת מ"ד דלפנים בפר ושעיר דיוה"כ וכן בפר כהן משוח ופר הע"ד של צבור ושעירי עבודת כוכבים כ"ז מבואר (יומא מ"ד א') ופשוט שם דהייני מה"ת כשם שפורשין מההיכל כך פורשין מן האולם לכו"ע כן מוכח (כלים פ"א מ"ט) ובסוגיא דיומא שם ושם ב' דלא מחלקינן שם רק בבין האולם ולמזבח ובין ההיכל ומספקא מילתא (שם ב') אם היינו מה"ת דקדושה דאולם ודהיכל חדא היא דאף האולם הוא בכלל אה"מ או דשתי קדושות הן ומן האולם אין פורשין רק מדרבנן פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה ספ"ק דכלים ובמס' (יומא שם) מייתינן לה בסתמא מיהו בספ"ק דכלים משמע דהיינו רק לר' יוסי ונ"ל משום דהש"ס ס"ל כן לעיקר מייתי לה בסתמא ומוכח (יומא שם ב') דהיינו מדרבנן משים גזירה דהיכל או דאולם א"ר אלעזר לא שנו אלא בשעת הקטרה דהיכל אבל בשעת הקטרה דלפני ולפנים מהיכל פרשי מבין האולם ולמזבח לא פרשי (יומא שם) ומייתינן שם ברייתא ר' יוסי אומר כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כך פורשין בשעת מתן פר כהן משוח ופר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים הא מה מעלה יש בין ההיכל לבין האולם ולמזבח אלא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה בין שלא בשעת הקערה ומבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה הא דתני ר' יוסי אומר נ"ל משום דרק לר' יוסי פורשין מבין האולם ולמזבח כמוש"ל הא דלא אמר כך פורשין בשעת מתן דמים דפר ושעיר דיוה"כ עיין תוס' ולפי ענ"ד נ"ל דצ"ל כך פורשין בשעת מתן דם פר כהן משוח כו' ופי' בשעת מתן דם היינו דיוה"כ וחוזר ומבאר דה"נ בפר כהן משיח כו' פי' בין בשעת הקטרה ובין שלא בשעת הקטרה מפרשינן שם בגמ' במסקנא לר"א הנ"ל לפי"ד כל המפרשים דהיינו בין בשעת הקטרה דידיה בין שלא בשעת הקטרה דידיה אלא בשעת הקטרה דלפני ולפנים אבל מבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה דהיכל ודין מתן דמים כדין ההקטרה והא דקתני הקטרה ולא קתני שבהיכל פורשין בין בקדושה דידיה ובין בקדושה דלפני ולפנים ומבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בקדושה דהיכל שיהיה נכלל בזה דין הקטורת ודין מתן דמים היינו משום דשם פרישה אחת היא פי' דשם פרישה דבמתן דמים היינו שם פרישה דבהקטרה ודין פרישה דמתן דמים נכלל בדין פרישה דהקטרה ובספרי עוד"ד הארכתי שם קצת בבואיר הסוגיא דשם לפי פי' זה וגם נתתי שם מקום לפרש דלר' אלעזר לפי"ד המתרץ אין פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת מתן דמים אף בשעת מתן דמים דהיכל דעיקר פרישה דקרא בקטורת כתיב או דקטורת חביבא טובא ויש לחוש יותר דלמא אתי לאמשוכי להיכל כמו שצ"ל לפי"ד המקשה כמו"ש התוס' בד"ה מאי לאו בשעת הקטרה כו' והסוגיא מתיישבת עפי"ז על נכון כמוש"ש ומ"מ אין זה נראה לאמת:

(יח)

ויצא גו' עד דנפיק מכוליה מזבח והיינו מזבח הזהב (יומא נ"ח ב'):

שם מדם הפר ומדם השעיר: פלוגתא דתנאי (יומא נ"ז ב') חד אמר מערבן ומחטא מן התערובות וח"א אין מערבן אלא מחטא מכ"א מהן בפ"ע (שם נ"ח א') ולמ"ד מערב עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא בריקן (שם נ"ג ב') כדי לערבן יפה (שם נ"ח א'):

שם על קרנות המזבח גו' מהיכן הוא מתחיל פלוגתא דתנאי (יומא נ"ח ב' נ"ט א') רעק"א מקרן מזרחית דרומית דרומית מערבית מערבית צפונית צפונית מזרחית נמצא שהקיף דרך שמאל והא דאינו מקיף דרך ימין משום דבקרן מערבית דרומית ה"נ למיעבד ברישא דפגע ביה ברישא משום דכי נפיק מבית קדשי הקדשים למ"ד שתי פרוכות היו שם דהכי ס"ל לרע"ק מקרן דרומית מערבית נפיק אלא משום דכתיב ויצא גו' עד דנפיק מכוליה מזבח הלכך הדר מיד לההיא קרן דאתחייב למיתן ליה ברישא וריה"ג וכן סתמא דמתניתין דמתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית ונ"ל לפי ענ"ד דהיינו אפילו לסתמא דמקמי הכי דשתי פרוכות היו שם דנפיק מקרן מערבית דרומית ודלא כפירש"י שם וטעמא דמילתא צ"ל ע"ד מ"ש הל"מ משום דאינהו ס"ל הקפה דרך ימין דווקא בעינן וס"ל דאין לאחר קרן דפגע ביה בין ברישא רק חד זימנא אחר שהתחיל לחטא הלכך מתחיל בקרן מזרחית צפונית כדי שיהיה פעם השלישי בההוא קרן דפגע ביה ברישא וימנע ממנו רק חד זימנא אחר הראשון באופן ההקפה פלוגתא דתנאי שם רא"א עומד במקומו ומקיף ביד ולדידי' איכא תו פלוגתא דתנאי ח"א על כולן היה נותן מלמעלה למטה חוץ מאותה שבאלכסון שרחוקה ממנו נותן ממטה למעלה שכן נוח לו וח"א על כולן היה נותן ממטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו שנותן מלמעלה למטה כי היכי דלא נתווסין מאניה ות"ק דמתניתין ס"ל דמקיף ברגליו הלכך מחטא ויורד בכל קרן וקרן הכל שם. כיצד מחטא טובל אצבעו המיומנת שבימין היינו אצבעו הסמוך לגודל מן הדם שבמזרק ורומר פי' מושך בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה ומחטא כנגד חודו של קרן עד שמכלה כל הדם שבאצבע וכן על כל קרן וקרן (זבחים נ"ג א') ואע"ג דהתם במזבח החיצון איירי נ"ל דדא ודא אחת היא דהכא ג"כ תני לשון מחטא ויורד כמו דתני התם:

(יט)

והזה עליו חותה בגחלים אילך ואילך ומזה על גילויו של מזבח (יומא נ"ט א') והיכן מזה פלוגתא לרע"ק דמסיים בצפונית מזרחית מזה השבע הזיות בצפון המזבח ולריה"ג דמסיים בדרומית מזרחית מזה בדרום המזבח ול"ג שם פתחא בדרום פתחא בצפון אלא מ"ס בדרום קאי ומ"ס בצפון קאי דפלוגתא דריה"ג ורע"ק דלענין היקף המזבח לא תליא בפלוגתא דפתחא היכא הוה קאי כמוש"ל שירי הדם היה שופך על יסוד מזבח החיצון (שם נ"ח ב') ואיכא פלוגתא דתנאי (שם נ"ט א') אי היינו יסוד דרומי אי יסוד מערבי מ"ג מתנות הן ביוה"כ מדם הפר והשעיר ט"ז על הכפורת ט"ז על הפרוכת ד' ע"ק מזבח הזהב שבע על טהרו (מנחות ט"ז א'):

(כ)

וכלה מכפר גו' הקודש זה לפני ולפנים אוה"מ זה היכל מזבח כמשמעו מלמד שכ"א כפרה בפ"ע (יומא ס"א א') פי' שכ"א כפרה בפ"ע היינו דמתנות דלפני ולפנים כפרה בפ"ע מתנות דהיכל כפרה בפ"ע מתנות דמזבח הזהב כפרה בפ"ע וע"ה מש"ל פסוק ל"ג ונ"מ מהא דכ"א כפרה בפ"ע הוא היינו דאם נשפך הדם לאחר שגמר איזו כפרה מביא אחר ושוחטו במקום הראשון ומתחיל ממקום שפסק (יומא ס' א' ס"א א') אבל אם באמצע כפרה נשפך הדם פלוגתא דתנאי (שם) ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל ות"ק ס"ל דיתחיל בתחלה באותה כפרה שלא נגמרה ויובא עוד להלן:

שם והקריב את גו'. בא לו אצל שעיר המשתלח (שם ס"ו א') שהיה עומד בעזרה:

(כא)

וסמך וגו' והתודה וגו' סומך ב' ידיו עליו וכך היה אומר אנא ה' עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל אנא בשם כפר נא כו' ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום גו' והכהנים והעם העומדים בעזרה כו' ואומרים בשכמל"ו (שם ס"ו א'):

שם ושלח גו' מסרו למי שהיה מוליכו הכל כשרין להוליכו אלא שעשו כ"ג קבע ולא היו מניחין ישראל להוליכו (שם ס"ו א'):

שם איש עתי איש להכשיר את הזר עתי שיהיה מזומן לכך פירש"י ומוכן לכך מאתמול עתי אפילו בשבת לפי שאם היה חולה מרכיבו על כתפו ואפילו לר"נ דס"ל חי נושא את עצמו חולה שאני (שם ס"ו ב') ואע"ג דבלא"ה יוה"כ עצמו ג"כ אסור בהוצאה מ"מ שבת אצטריך דיוה"כ שאני דהכשרו בכך ודלא כרפרם דאמר אין הוצאה ביוה"כ (יומא שם כריתות י"ד א') עתי אפילו בטומאה שאם נטמא זה שהוכן נכנס לעזרה ונוטלו (יומא שם):

שם המדברה צוק היה מירושלים י"ב מילין המיל הוא תחום שבת עשר סוכות היו שם בדרך הראשונה מירושלים מיל וכ"א מחברתה מיל ומהאחרונה לצוק ב' מילין דר"מ רי"א תשע סוכות ועשרה מילין רי"א חמש סוכות ועשרה מילין וכולן יכולין לילך זא"ז ע"י עירוב (יומא ס"ו ב' ס"ז א') מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה על כל סוכה וסוכה אומרין לו הרי מזון והרי מים ומלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מהאחרון שבהם שאינו מגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו מה היה עושה חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו קשור בין שני קרניו ודחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך (שם ס"ז א') ת"ר בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין ומתביישין התקינו שיהיו קושרין על פתח אולם מבפנים ועדיין היו מציצין ורואין התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו א"ר נחום כו' בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבפנים וכיון שהגיע שעיר למדבר היה מלבין וידעו שנעשה מצותו שנאמר א"י חטאיכם כשנים גו' (שם ס"ז א') חלה משלחו ישלחנו ביד אחר דחפו ולא מת ירד אחריו וימיתנו (שם ס"ו ב') אבעיא להו אותן האברים מה הן בהנאה רב ושמואל ח"א מותרין וח"א אסורין (שם ס"ז א) ומשמע מעילה י"א ב' דלמ"ד אסורין מועלין בהם מיהו לא הוזכר שם בדיני מעילה ועמש"ל בסדר ויקרא בדיני המעילה אמר רבא מסתברא כמ"ד מותרין לא אמרה תורה שלח לתקלה (יומא ס"ז ב') ועיין (קדושין נ"ז ב'):

(כב)

אל ארץ גזרה אין גזרה אלא חתוכה דבר אחר אין גזרה אלא דבר המתגזר ויורד ד"א גזרה כו' אני ה' גזרתיו כו' (יומא ס"ז ב'):

הכ"ג אחר שמסר את השעיר בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין לקיים בהם את המבואר להלן פסוק כ"ז קרען והוציא את אימוריהן ונתנם במגס להקטירן ע"ג המזבח לכשיגיע זמנן קלען במקלעות שלמין בלי נתוח ובלי הפשט והוציאן לבית השריפה (יומא ס"ז ב') הוציאן פשוט דהיינו צוה להוציאן וכן קלען צוה לקלען דהוצאתן ושריפתן כשרה בגרים כמוש"ל בפר כהן משוח אמרו לו לכ"ג הגיע שעיר למדבר ומנין היו יודעין כו' דירכאות היו עושין ומניפין בסודרין כו' אמר ר' יהודה והלא סי' גדול הי' להם מירושלים ועד בית חדודו שלשה מילין הולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין מיל ויודעין שהגיע שעיר למדבר פי' דבזה נתקיימה מצותו לר' יהודה ר' ישמעאל אומר והלא סי' אחר הי' להם לשון של זהורית הי' קשור על פתחו של היכל וכשהגיע שעיר למדבר הי' הלשון מלבין שנאמר אם יהיו גו' (שם ס"ח ב') בא לו כ"ג לקרות כו' חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת ראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכ"ג וכ"ג עומד ומקבל וקורא אחרי מות ואך בעשור בסדר אמור וגולל ס"ת ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור שבחומש הפקודים היינו שבסדר פנחס קורא ע"פ ומברך עליה שמונה ברכות על 1 התורה ועל 2 העבודה ועל 3 ההודאה ועל מחילת 4 העון ועל 5 המקדש בפ"ע ועל 6 ישראל בפ"ע ועל 7 ירושלים בפ"ע ועל 8 הכהנים בפ"ע ועל שאר התפלה (שם ס"ח ב') ת"ר ושאר התפלה רנה תחנה בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכין להושע וחותם בשומע תפלה ואח"כ כאו"א מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים (שם ע' א') ע"ש רצה הכה"ג קורא בבגדי בוץ רצה קורא באצטלית לבן משלו (שם ס"ח ב') ואז מקדש ידיו ורגליו קודם שפושט או אחר שפושט כמוש"ל בפסוק וא"ו בפלוגתא דר"מ ות"ק דבענין זה כן נראה ממתניתין דשם ע' א' וכ"כ הרא"ש ואם בבגדי בוץ קורא הוא מקדש ידיו ורגליו אח"כ כשפושטן ללבוש בגדי זהב משנה שם אהא דתנינן וכ"ג עומד ומקבל דמשמע שהי' יושב מקודם פרכינן והא אין ישיבה בעזרה אלא למלכות ב"ד בלבד כו' ומתרצינן בעזרת נשים (יומא ס"ט א' ב') הרואה כ"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כ"ג כשהוא קורא ולא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהם שוה כאחת (שם ס"ח ב'):

(כג)

ובא אהרן גו' למה הוא בא אינו בא אלא להוציא את הכף ואת המחתה שהניח מקודם לפני ולפנים יומא ל"א ב' ע' ב' ע"א א') ולימדו חז"ל אותנו בשם שעומק פשוטו של מקרא המתאים עם טעמי וסברות המצות הוא שלא בא הכתוב ללמדנו בזה רק עיקר עבודה זו ושאחריה יניח בגדי לבן שלו שלא ישתמש בהן עוד כמוש"ל אבל לא בא ללמדנו בזה סדר וזמן עבודה זו שתהי' אחרי מה שנתבאר מקודם לפסוק זה אלא זמן עבודה זו היא אחרי מה שיתבאר בסמוך מהכתוב אח"ז דהיינו אחרי אילו ואיל העם ואימורי הפר והשעיר שהיו קרבין עם אילו ואיל העם כמוש"ל והטעם שלא שמר הפסוק בזה את הסדר נ"ל נכון לגמרי שבא הכתוב לסדר ולבאר זאח"ז כל העבודות העשויות בבגדי לבן ודין אחריתן שלא ישתמש בהן עוד ושמר סדרן ולא חשש לסדר העבודות בכלל בערבוב עבודות בגדי לבן עם עבודות בגדי זהב וטעם הדבר שלא יוציא הכף והמחתה אחרי האמור מקודם ולא יפסיק בעבודת בגדי זהב בין עבודות שבבגדי לבן נ"ל שהוא נכון ג"כ ע"ד הפשוט שעבודה שהיא יותר חשובה וודאי ראוי להקדימה והוצאת הכף והמחתה אינה עבודה חשובה כעבודות האמורות לאח"ז שאינה אלא שירי מצוה ועבודה ומה שמקדים הוצאת הכף והמחתה לעבודת תמיד של בין הערבים כדבעינן למימר קמן שאני תמיד של בה"ע ע שאינו חובת היום והראוי הוא להשלים כל עבודות היום מקודם תמיד של בה"ע:

שם ופשט גו' כלומר אחר שהוציא הכוה"מ יפשיט בגדי לבן:

שם והניחם שם מלמד שטעונין גניזה רד"א. מותרות הן לכהן הדיוט רק שלא ישתמש בהן ביוה"כ אחר (פסחים כ"ו יומא כ"ד א'):

(כד)

ורחץ את בשרו במים עפ"י מש"ל מבואר שזה היה אחרי שקרא בתורה ובירך השמונה ברכות כנ"ל בסוף ביאורי לפסוק כ"א וכבר הבאתי שכל טבילה צריכה קידוש לפניה וקידוש לאחריה ועמש"ל נידון הקידוש שלפני טבילה זו כשקרא באצטלית לבן שלו

שם ולבש את בגדיו גו' היינו בגדי זהב (יומא ל"ב א' ע"א א') שאילו ואיל העם בבגדי זהב ועולתו ועולת העם שלאח"ז היינו אילו ואיל העם אשר נזכרו לעיל בתחלת הענין:

(כה)

ואת חלב החטאת יקטיר גו' היינו אימורי פר חטאת שלו ואימורי שעיר הנעשה בפנים שחבירו משתלח שנתנן במגס להקטירן כמוש"ל פסוק כ"א ד"ה המדברה ר' אליעזר אומר יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת פירש"י דפר ושעיר שנתנן במגס כנ"ל אבל פר העולה ושבעת כבשים ושעיר הנעשה בחוץ פי' האמורים בסדר פנחס עם תמיד של בין הערבים ועמש"ל פרשה ה' פסוק ח' ד"ה לחטאת דנ"ע דחטאות המוספין כולן קרבין אחר העולות כדמשמע מלישנא דהכא ושכן מו כלח לרע"ק להלן רעק"א פר העילה ושבעת כבשים עם תמיד של שחר היו קרבין שנאמר מלבד גו' ואח"כ עבודת היום פי' שחיטת הפר והשעיר וקבלת דמן והזאתן והקטורת שלפני ולפנים ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ שנאמר שעיר עזים גו' מלבד חה"כ ואח"כ אילו ואיל העם ואח"כ אימורי חטאת ואח"כ תמיד של בין הערבים מ"ט דר"א עביד כדכתיב עביד ברישא דת"כ והדר עביד דחומש הפקודים ורע"ק כדקתני טעמא מלבד עולת הבוקר גי' אלמא מוספין עם תמיד של שחר עביד להו (יומא ע' א' ב') בגמ' ובביאור כ"ז אימורי חטאת לר"א פשוט לברור שמקריב בהדי אילו ואיל העם בחד לבישה בבגדי זהב דהיינו לבישה שלישית ראשונה בבגדי זהב לתמיד של שחר שניה בבגדי לבן לעבודת היום שלישית לאילו ואיל העם ולרע"ק פירש"י דג"כ בהדי אילו ואיל העם היו קרבין בחד לבישה והתוס' שם פירשו דלרע"ק אימורי חטאת קרבין עם תמיד של בין הערבים ודברי תימא הן לפי ענ"ד דאם נאמר דגם התוס' ס"ל דתמיד של בה"ע היה קרב אחר הוצאת הכף והמחתה וכמוש"ל וודאי תימא דמנ"ל לעקור הכתוב מפשטי' וגם לעקור דברי רע"ק מפשטן ולחדש בזה פלוגתא בין ר"א לרע"ק ואם נאמר דס"ל להתוס' דתמיד של בת"ע היה עושה אחר אילו ואיל העם ואימורי חטאת בחד לבישה כמו"ש בגליון התוס' ג"כ תמוה מאד כמו"ש בסמוך וכל קושיותיהם דשם אינם מוכרחין ולמתניתין אין לנו לחוש כיון שכבר אמר רבא בפי' דלאו מתקנתא היא ומה שכתבו התוס' בתיקונה ג"כ בלתי מעלה ארוכה כלל דגם לפי דבריהם בלתי מתוקן כלל ומה שלא הזכירו בש"ס לעיל ל"ב א' האימורין בהדי אילו ואיל העם משום דל"ח רק עיקר העבודה שבאותה ה הלבישה ושעיר הנעשה בחוץ לרע"ק נעשה ג"כ בהדי אילו ואיל העם בחד לבישה דהיינו בלבישה שלישית ותמיד של בה"ע בלבישה חמישית דלכו"ע הוה אחר הוצאת הכף והמחתה וכפירש"י והא דלא הזכיר בזה הוצאת הכף והמחתה נ"ל משום דלא חשיב רק הני דבבגדי זהב ולקמן נדבר עוד מדין תמיד של בה"ע ר' יהודה אומר משמו פירש"י של רע"ק א' קרב עם תמיד של שחר וששה עם תמיד של בה"ע ר"א בר"ש. אומר משמו ששה קרבין עם תמיד של שחר ואחד עם תמיד של בה"ע שם. ונידון פר העולה ושעיר החטאת לר' יהודה ולר"א בר"ש משמו של רע"ק לא אתפרש בגמ' ונ"ל דהפר לעולה ודאי קרב עם תמיד של שחר לדידהו קודם לכבשים כדאמרינן מקודם לת"ק אליבא דרע"ק דפרים קודמין לאילים ולכבשים (זבחים צ' א') ושעיר הנעשה בחוץ שהוא מהמוסף נראה ה דקרב עם תמיד של בה"ע כמו ר"א דלא מסתבר כלל דשעיר החטאת דמוספין קרב בין הכבשים בהדי אילו ואיל העם כמי לת"ק דרע"ק מנחות המוספין ונסכיהם נראה דהיו באין בהדי אברי המוספין כמו בכל יום, שהיו קרבין עם האברים כדאיתא תמיד פ"ד דכו"ע מיהו דחד איל הוא כמאן כרבי דתניא רבי אומר איל אחד האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים ר"א בר"ש אומר שני אילים הן אחד האמור כאן ואחד האמור בחומש הפקודים שם. ונ"ל דלר"א בר"ש אותו האיל שבחומש הפקודים קרב אחרי הפר לעולה וקודם לכבשים דאילים קודמים לכבשים (זבחים צ' א') חמש עבודות הן תמיד של שחר בבגדי זהב עבודות היום בבגדי לבן עמש"ל פסוק כ"א אילו ואיל העם בבגדי זהב הוצאת הכף והמחתה בבגדי לבן תמיד של בה"ע בבגדי זהב (יומא ל"ב א') מוכח להדיא מכל הנ"ל כמוש"ל דתמיד של בה"ע לכו"ע קרב אחר הוצאת הכף והמחתה וכן הוא בדין עפ"י הכלל ששמענו מדברי ר"א עביד כדכתיב ברישא דת"כ והדר עביד דחומש הפקידים דשארי תנאי לא נחלקו ע"ז רק בענין דמוכחי קראי מיהו בגליון התוס' כתב דלרע"ק תמיד של בה"ע קרב אחר אילו ואיל העם ואימורי החטאת בחד לבישה דהיינו בלבישה שלישית הבאתיו מקודם בדברי וכן כתב הרמב"ם בפירוש סדר היום בבגדי לבן היינו לבישה שניה אילו ואיל העם והמוספין ואימורי חטאת ותמיד של בה"ע בבגדי זהב בלבישה שלישית הוצאת הכף והמחתה בבגדי לבן בלבישה רביעי קטורת חביתין נסכים נרות בבגדי זהב בלבישה חמישית ואף שזה תמוה למאד עפ"י הש"ס שלנו מצאנו בירושלמי אמר ר' יוחנן הכל מודים בהוצאת הכף והמחתה שהיא לאחר תמיד של בה"ע והל"מ הביא ראיות לדברי הרמב"ם ולפי ענ"ד אינם מוכרחין כלל ובנוסח הספרדים כתוב כדעת הרמב"ם ולפי מ"ש העיקר דתמיד של בה"ע היה קרב בלבישה חמישית פשוט שהיה מקריב עמו מנחתו ונסכו ומנחת חביתין של כ"ג שבערב וקטורת של בה"ע ונרות היו באין בין אברים לנסכים (יומא ל"א ב' שם ע' א' ובמס' תמיד) אלא דמ"מ לא אתפרש סדרן בדיוק כל המשנה מעבודה לעבודה צריך טבילה ועל כל טבילה שני קידושין א' לפניה וא' לאחריה חוץ מטבילה ראשונה שלא היה קידוש לפניה כמוש"ל ונגד זה היה לו קידוש בלא טבילה לאחר שגמר תמיד של בה"ע ושארי כל הענינים כנ"ל בבגדי זהב נמצא שחמש טבילות היה טובל כ"ג בו ביום ועשרה קידושין היה עושה בו ביום וכל הטבילות היו בקודש לבד הראשונה כנ"ל יומא ל' א' ל"א א' ל"ב א' ע"א א' י"ט א'):

(כו)

והמשלח גו' מאימתי מטמא בגדים משיצא חוץ לחומת ירושלים רש"א משעת דחייתו לצוק (יומא ס"ז א') במשנה ר' יוסי אומר משהגיע לצוק (שם ב') השעיר עצמו אי נו מטמא בגדים מחיים לא אדם וכלים ואי מטמא אוכלין ומשקין מחיים פלוגתא דתנאי (זבחים ק"ה א') דחכ"א חי אינו מטמא ט"א ור"מ אומר מטמא וע"ש

שם ואחרי כן יבוא אל המחנה היינו למחרת יוה"כ (עיין יומא ס"ז א') אתא משלח פי' רש"י למחר כמו"ש מצאו לכ"ג בשוק או"ל אישי כ"ג עשינו שליחותך מצאו בביתו או"ל מחיה חיים עשינו שליחותו אמר רבה כי מפטרו רבנן מהדדי בפומבדיתא אמרי הכי מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים טובים ומתוקנים (יומא ע"א א'):

(כז)

ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת גו' יוציא גו' ושרפו גו' מנתחם לנתחים בלי הפשט (יומא ס"ח א') ענין זה ג"כ אינו על הסדר שהרי בשעה שכ"ג קורא נשרפין הפר והשעיר וכאן כבר נאמר עשיית אילו ואיל העם שהיה אחרי קריאתו (יומא ע"א א') וצ"ל כמוש"ל גבי הוצאת הכוה"מ שלא בא הכתוב בזה ללמדנו רק עיקר הדבר ולא סדר הדברים היכן שורפן ודיני קבלת טומאה ופסולי דפרים הנשרפין הכל נתבאר לעיל בפרשה ד' בפסוק י"ב:

(כח)

והשורף אותם גו' כל הדינים שבזה נתבארו לעיל פרשה ד' פסוק י"ב:

(כט)

תענו גו' וכל מלאכה לא תעשו יתבאר בסדר אמור:

(לב)

וכפר הכהן גו' אשר ימלא את ידו גו' מה ת"ל לפי שנאמר ש"י ילבשם הכהן גו' (שמות כ"ט) אין לי אלא נתרבה שבעה ונמשח שבעה נתרבה שבעה ונמשח יום א' נתרבה יום א' ונמשח שבעה מנין ת"ל אשר ימשח גו' ואשר ימלא גו' מ"מ (יומא ה' א') ופשוט בכולא תלמודא דריבוי יום א' בני משיחה כלל ג"כ הוה בכלל מכל מקום דהכא היינו דתנן בריש יומא דמתקינין כהן אחר שמא יארע בו פסול בכ"ג דודאי אינו משמש בשמונה בגדים מקמי הכי פשיטא אירע בו פסול קודם תמיד ש"ש מחנכין אותו בתמיד ש"ש פי' שלובש שמונה בגדים דהיינו בגדי זהב שהן בגדי כ"ג וה"ל כהן מרובה בגדים שדינו כדין משוח לכ"ד לבד מפר הבא על כל המצות כדאיתא (הוריות ו' ב') אלא אירע בו פסול אחר תמיד ש"ש במה מחנכין אותו א"ר אדא בר אהבה באבנט הניחא למ"ד אבנטו של כ"ג בשאר ימות השנה שהי' של כלאים זהו אבנטו של כהן הדיוט פי' דאבנט של כהן הדיוט הי' של כלאים שפיר דאיכא היכר באבנט כ"ג ביוה"כ דהוה של בוץ וה"ל כמרובה בגדים אלא למ"ד אבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט פי' דאבנט של כהן הדיוט תמיד אינו של כלאים מאי איכא למימר הא ליכא שום היכר בד' בגדים דכ"ג מד' בגדים של כהן הדיוט אמר אביי לובש שמונה ומהפך בצינורא כו' ור"פ אמר עבודתו מחנכתו מי לא תניא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ה"נ עבודתו מחנכתו (יומא י"ב א' ב'):

(לג)

וכפר את מקדש הקודש גו' מקדש הקודש זה לפני ולפנים אה"מ זה היכל מזבח כמשמעו וכפר אלו עזרות הכהנים כמשמען עם הקהל אלו ישראל יכפר אלו הלוים הושוו כולן לכפרה אחת שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות דברי ר' יהודה רש"א כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו כך דם הפר מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו וכשם שווידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כך ווידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות (יומא ס"א א' שבועות ב' ב' י"ג ב') מקדש הקודש זה לפני ולפנים כו' פירש"י דהיינו אטומאה דלפני ולפנים ואטומאה דהיכל וטומאת המזבח היינו ששימש על המזבח בטומאה והתוס' (שבועות י"ג ב') כתבו דקאי אהזאות דלפני ולפנים ודהיכל ומזבח הזהב ושירי הדם שעל מזבח החיצון ולפי"ז א"ש הא דאיתא שם אקרא דוכלה מכפר גו' כלשון הזה ומסיק מלמד שכ"א כפרה בפ"ע ולפירש"י נ"ל דצ"ל כיון דחשיב החטאים כ"א בפ"ע ממילא דההזיות שכנגדן ג"כ כ"א כפרה בפ"ע הוא חייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהם יוה"כ חייבין להביא אחר יוה"כ (כריתות כ"ה) אבל אשם תלוי יוה"כ פוטרו (שם) וע"ה מ"ש מזה לעיל פרשה ה' בדיני אשם תלוי כפרה דשאר עבירות היינו בין על השגגות בין על הזדונות (שבועות שם) ובענין אי השעיר מכפר בלא תשובה תליא מלתא בפלוגתא דרבי ורבנן בענין כפרה דיוה"כ ויובא להלן פרשה כ"ג דלרבנן גם השעיר אינו מכפר בלא תשובה משום זבח רשעים תועבה (שבועות י"ב ב') ועמש"ש:

(לד)

והיתה זאת לכם לחקת עולם גו'. כל מעשה יוה"כ האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום (יומא ס' א') א"ר יהודה אימתי בדברים הנעשין בבגדי לבן אבל דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי ר' נחמי' אומר בד"א בדברים הנעשין בבגדי לבן בין בפנים בין בחוץ אבל בדברים הנעשין בבגדי זהב בחוץ מה שעשה עשוי (יומא ס"א) בגמ' מת אחד מהם פי' א' מהב' שעירים אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני אם משהגריל מת יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחלה ואם של שם מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לה' יתקיים תחתיו ואם של עזאזל מת יאמר זה שענה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה ר' יהודה אומר תמות ועוד אר"י נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם (יומא ס"ב א' במשנה) מי קרב משנים דשל שם כשמת של עזאזל ומי משתלח משנים דשל עזאזל כשמת של שם כשמת של עזאזל אחר שנשחט של שם דאיכא תרי של שם לכו"ע ישפך הדם לאמה וקרב השני של זוג שני דכולהו הני תנאי ס"ל שחוטין נדחין והא דקתני בדברי ר"י מת המשתלח ישפך הדם אף ת"ק לא פליג עלה ועיין (זבחים ל"ד ב') דרב אשי ס"ל דכל שבידו לא הוי דיחוי והכא ל"ח בידו ע"ש רש"י ובמת המשתלח בעוד של שם חי מי יקרב מהשנים של שם ובמת של שם מי ישתלח מהשנים של עזאזל לר' יהודה וודאי דשל זוג ראש ימות ומתכפר בשני שבזוג שני דהא בפי' אמר נשפך הדם ימות המשתלח משום דס"ל דבע"ח ג"כ נדחין והל א"ש דראשון ימות כדר' אבא אמר רב במס' תמורה כ"ג דהכל מודים בחטאת שאבדה והפריש אחרת תחתיה שאם נתכפר בשאינה אבודה שאבודה מתה ולת"ק דר' יהודה פלוגתא (יומא ס"ד א') רב אמר שני שבזוג ראשון יקרב או ישתלח דס"ל מצוה בראשון ובע"ח אין נדחין שני שבזוג שני בין של שם בין של עזאזל ירעה והא דביחיד כה"ג מתה ול"ד להפריש שתי חטאות לאחריות דאמר ר' אושעיא דמתכפר באחת מהן והשניה תרעה היינו משום דכיון דס"ל מצוה בראשון מעיקרא כי מפריש לאיבוד דמי (שם ס"ה א') ר' יוחנן סבר שני שבזוג ראשון ירעה שני שבזוג שני יקרב או ישתלח (שם ס"ד א') וכ"ז לתנאי דמתניתין אבל חנן המצרי אומר אפילו דם בכוס מביא חבירו ומזוג לו דלית ליה דחויין כלל (יומא ס"ג ב') ור"ש פליג אכל הני תנאי וס"ל דבמת א' מהן מביא חבירו שלא בהגרלה (יומא ב' א' ס"ג ב') אמר עולא שעיר ששחטו קידם מתן דמו של פר פי' לפני ולפנים לא עשה ולא כלום (יומא ס"א א') הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר (שם ס' א' במשנה) ופרכינן (שם ס"א א') לעולא דהא השעיר פסול דנשחט קודם מתן דם הפר ומתרצינן במתנות שבהיכל נתערבו ני דמים בדמים פי' דם השעיר בדם הפר קודם כל המתנות שבהיכל אחר המתנות דלפני ולפנים כנ"ל וכמו"ש התוס' שם עמוד ב' אמר רבא נותן אחת למעלה ושבע למטה ועולה לכאן ולכאן כו' הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר כו' אלא אמר ר' ירמיה נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם הפר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם השעיר (יומא נ"ז א') פי' דבראשונה נותן דם השעיר שבתערובות לשם מים ואח"כ ליתן דם הפר שבתערובות לשם מים נתערבו לו דמים בדמים במתנות האחרונות פי' אחר שנתן אחת למעלה מדם הפר נתערבו הדמים של פר ושל שעיר אמר רבא ניתן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר ובראשונה רואין דם השעיר למטה כמים ובאחרונה רואין דם הפר כאלו הן מים (יומא נ"ז א' ב') ובתוס' שם ד"ה תנא א"ר הקשו לרבנן דר"א (זבחים ע"ט ב') דלא ס"ל רואין כאלו הן מים בכה"ג אמאי מותר בזה ותי' בתוס' דבכה"ג דמעיקרא תרוייהו שוין במתנתן מודו רבנן דעולין לשם מים ואף לפי מש"ש דאיסורא דמתנות שלא במקומן הוא משום לאו הבא מכלל עשה וכי מכוין לשם מים ליכא איסורא רק למ"ד מצית א"צ כוונה ג"כ י"ל בזה ע"ד מ"ש התוס' דבכה"ג ליכא לאו הבא מכלל עשה וכמו"ש התוס' (ר"ה כ"ח ב' ד"ה ומנא תימרא דבעשיית מצוה אחת כמה פעמים ליכא בל תוסיף ועולין לשם מים ויותר נ"ל פי ענ"ד עפ"י מש"ש כנ"ל דבחטאות דשלא לשמן פסולות אף לרבנן דס"ל מצות א"צ כוונה הדין כמו בשארי קרבנות למ"ד מצות צריכות כוונה נתערבו לו כוסות בכוסות נותן וחוזר ונותן וחוזר ונותן שלשה פעמים (שם) פירש"י בכל עבודה ועבודה ניתן א' למעלה ושבע למטה מן הראשון ואח"כ נותן כך מהשני וחוזר ונותן כך מהראשון דממ"נ יצא כי' וכ"ז היינו רק אחר שנתן לפני ולפנים דהא שעיר ששחטו קודם מתן דם הפר לפני ולפנים פסול כנ"ל תוס' שם ב' ד"ה נותן מקצת דמים נתערבו לו ומקצת דמים לא נתערבו לו פשוט כי יהיב מוודאין יהיב מיהי הנך שירים הוו וליסוד אזלי אי דילמא דחויין הוי ואזלין לאמה אר"פ אפינו למ"ד כוס עושה חבירו שירים ה"מ היכא דאי בעי למיתב מצי יהיב אבל הכא דאי בעי למיתב ל"מ יהיב לא א"ל ר"ה ברי' דר"י לר"פ אדרבא יפילו למ"ד כוס אחד עושה חבירו דחוי ה"מ דדחי בידים אבל לא דחי בידים לא (יומא נ"ז ב') אבעיא להו שחט ומת מהו שיכנס אחר בדמו מי אמרינן בפר ואפילו בדמו של פר א"ד בפר ולא בדמו של פר רח"א בפר ולא בדמו של פר ולר"א בפר ואפילו בדמו של פר ר' אמי אמר בפר ולא בדמו של פר ר' יצחק אמר בפר ואפילו בדמו של פר (יומא מ"ט ב') בעי ריב"ל חפן ומת מהו שיכנס אחר בחפינתו (שם מ"ט א') ומפרשינן שם דס"ל בפר ואפילו בדמי ש"פ דאת"ל דצריך לשחוט פר אחר ודאי דאין אחר נכנס בחפינתו דא"ר חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום אר"פ אי חופן וחוזר וחופן חבירו נכנס בחפינתי דקא מקיימא חפינה אי אין חופן וחוזר וחופן תבעי לך א"ל ר"ה בריה דר"י לר"פ אדרבה אי חופן וחוזר וחופן לא יכנס אחר בחפינתו א"א שלא יחסר ושלא יוסיף ואי אין חופן וחוזר וחופן תבעי לך (יומא שם):

תיקונים בנוסח אמיץ כח במוסף יוה"כ נ"ל שכצ"ל נלוים אליו כו' עקב קטורת פייס חדשים לא ישלשו ערך נתחים יחד פייס הרביעי לא ירבעו עלה ברק השחר כי' קרב לבדים מחזיר קטורת לחפניו כו' ועושן ויצא והתפלל תפלה קצרה בהיכל ריבה ממרס כי' חוץ לבודלת בין מזבח הזהב לבודלת כו' יז כמשפט כפורת מדם הפר רגש ושנה והזה מדם שעיר כמשפט כפורת שב ובללן וחיטא מזבח סגור בקרניו ארבע ושבע על טהרי שקד ובא לו כו' כנפץ כלי יוצר אחר שמסר השעיר למדבר שחוזה אחז כו' שאג כו' תכף ועש שעיר חטאת המוספין אילו ואיל העם תרב חטאת היום הקריב כתיק תר וקידש פשט וטבל תכריך בדים עט וקידש כו' וכך היתה תפלתו כו' שתהא שנה זו גשומה אם שחונה ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנסה זה מזה ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים ובכן יה"ר מלפניך ה' או"א שתהא השנה הזאת כו':

ביאורים בנוסח הנ"ל אחר שקיבל וזרק דם תמיד ש"ש הכהנים הדיוטים מעלין האברים לכבש והממונה או"ל ברכו ברכה אחת והן פותחין וקורין א"ע עשרת הדברות שמע והיה ויאמר אמת ויציב רצה שים שלום דישנו מזבח הפנימי והיטיבו חמש נרות ראשונות הכל ע"י כהנים הדיוטים:

שם פעולת כליל השלים ועש כסדר נכלל בזה פר העולה ושבעה כבשים עולות שבסדר פנחס ונסכיהם וחביתי כ"ג:

שם שאג סדרי יום פי' אחרי מות אך בעשור שבסדר אמור ובעשור שבחומש הפקודים ומברך שמונה ברכות על התורה ועל העבודה על ההודאה על מחילת העון על המקדש על ישראל על ירושלים על הכהנים ועל שאר התפלה כיצד תחנה בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכין להושע וחותם בשומע תפלה:

פרשה יז

(ג)

אשר ישחט גו' בעדים והתראה חייב מלקות (מכות י"ג א') עונש שמענו אזהרה מנ"ל (זבחים ק"ו א') פי' התוס' דבלא אזהרה אינו לוקה ול"ת דכתיב להלן פסוק וא"ו ולא יזבחו גו' אע"ג דלפי מדרש חז"ל לא קאי אשוחט לעבודת כוכבים אלא אשחוטי חוץ מ"מ לא איירי רק בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות ושחטן בשעת איסור הבמות ואין מזהירין מן הדין פי' בק"ו בהוקדשו בשעת איסור הבמות ואפילו למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין א"ר יוחנן אתיא הבאה הבאה מהעלאה דלהלן פסוק ט' מה להלן לא ענש אא"כ הזהיר היינו בספר דברים פרשה י"ב דכתיב שם השמר לך פ"ת גו' וכל השמר פן ואל אינו אנא ל"ת אף כאן לא ענש אא"כ הזהיר רבא אמר אתיא שם שם מהעלאה. הכל (זבחים שם ק"ז א') קדשים שנשחטו בחוץ אע"ג דמעילה לית בהו כמו שנתבאר לעיל פרשה ה' בדיני מעילה מ"מ אסור בהנאה וצריך קבורה ואפילו בבכור שהוא ממון כהן הדין כן כדאיתא (בכורות כ"ח) ומשמע שם להדיא דהתם מה"ת ועמש"ל בסדר ויקרא בדיני המעילה המעלה אברי עולה שנשחטה בעזרה וכן אימורי קדשים קלים ואימורי חטאות ואשמות שנשחטו בעזרה ג"כ בכרת ובל"ת כנ"ל שם וכמו שיתבאר להלן אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח רש"א אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב (שם ק"ח א' במשנה) תניא קרן כבש ריבוע יסוד כו' אין מעכבין בבמה קטנה (שם ק"ח ב') ומשמע להדיא שם דלענין העלאת חוץ ג"כ לא מעכבי וחייב אף לרבנן תניא דם יחשב פי' דכתיב בשחוטי חוץ לרבות הזורק פי' הזורק דם קדשים שנשחטו בפנים דברי ר' ישמעאל רעק"א או זבח דכתיב בהעלאה לרבות את הזורק (שם ק"ז א') ת"ר מחוץ למחנה יכול חוץ לג' מחנות ת"ל אי עז במחנה מנין אף במחנה לויה ת"ל במחנה אי במחנה יכול השוחט עולה בדרום יהא חייב ת"ל או אל מחו"ל מה חו"ל מיוחד שאינו ראוי לשחיטת קדשים ולשחיטת כל זבח יצא דרום שאעפ"י שאינו ראוי לשחיטת קדשי קדשים ראוי לשחיטת קדשים קלים (שם ק"ז ב' אמר עולא השוחט על גגו של היכל חייב הואיל ואינו ראוי לשחיטת כל זבח (שם) ורבא פליג עליה וס"ל דפטור כולה בפנים וצוארה בחוץ פשיטא דחייב דאמאי קפיד רחמנא אשחיטה ושחיטה בחוץ הואי (שם) כולה בחוץ וצוארה בפנים לרבא מפורש שם דחייב ולעולא משמע שם דפטור בגמ' זבחים ק"ח ב' ממעטינן מקרא לפטור שוגג אנוס ומוטעה והיינו מחייב כרת דשוגג הא חייב בקרבן וכתבו התוס' קצת קשה אנוס ל"ל קרח כו' ושמא אנוס היינו אומר מותר ותימא שוגג ל"ל קרא למעט פשיטא בר קרבן הוא וי"ל דסד"א אי לא מייתי קרבן ליהוי בכרת כי' (תוס' שם) בכל התירה כולה שלוחו של אדם כמותו (רפ"ב דקדושין) מיהו אין שליח לדבר עבירה אלא המשלח פטור ושליח חייב לבר ממעילה ושליחות יד בפקדון וטביחה ומכירה בגניבה (קדושין מ"ב א') ושמאי הזקן ס"נ דיש שליחות לד"ע והמשלח חייב (שם מ"ג א') ומספקינן שם בגמ' אי היינו חיוב בדיני אדם או חיוב בדיני שמים ואת"ל חייב בדיני אדם מודה שמאי באומר לשלוחו צא בעול את הערוה ואכול את החלב ששליח חייב ומשלח פטור שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב (שם) ולדידן אי יש שלד"ע בשליח שוגג עי' תוס' ב"מ י' ב' ב"ק ע"ט א' ש"ך חו"מ סי' שמ"ח ומש"ש בספרי עוד"ד ב"מ שם תניא אשר ישחט גי' אין לי אלא שוחט בהמה בחוץ שחט עוף פי' תור או בן יונה מנין ת"ל או אשר ישחט יכול אף המולק ודין הוא מה שחיטה שאין דרך הכשרה בפנים חייב מליקה שדרך הכשרה בפנים אינו דין שהיא חייב ת"ל זה הדבר (שם ק"ז א' דברי ר' ישמעאל ורע"ק יליף לה מאו אשר ישחט ע"ש פשוט מזה דבכל שחיטה פסולה פטור משום שחוטי חוץ ומשמע להדיא בזה ושם קי"א קי"ב ב' חילין פ"ב במחוסר זמן דבכ"ז פטיר לגמרי ויש לעיין למה לא תהיה מיתה כמום דעובר משים כל מים ל"י בו כדאיתא (בכורות ל"ד) ונ"ל משום דאין מזהירין מן הדין ואף לפי מ"ש הר"ן (חולין י"ב ב') דחתיכת עיר ובשר הצואר היה מום מ"מ דצורך ותחלת מיתה היא ל"ה מים כמי לענין שחיטה כשירה מיהו איסורא נ"ל דודאי איכא מה"ת משום ק"ו כדמשמע להדיא (מכות י"ז ב') ועוד יש בזה ק"ו ממותיר בקדשים ומאיסור איבוד תרומה עי' בכורות ל"ד א' ועיין מכות י"ד ב' ופשוט בכ"ז דאסיר באכילה ובהנאה מה"ת כדין קדשים שמתו ועמש"ל פרשה ה' פסוק ט"ו ד"ה מקדשי השם ת"ר אשר יעלה עינה גו' אין לי אלא עילה מנין לרבית אימורי אשם חטאת אימורי קדשי קדשים פירש"י כבשי עצרת שהן עצמן נאכלין אימורי קדשים קלים ת"ל זבח מנין לרבות המעלה את הקומץ הלבונה הקטורת מנחת כהנים פת שכולה כליל ומנחת כהן משוח פי' מנחת חביתין המנסך שלשה לוגין יין כי' ת"ל ואל פתח אהל מועד גו' כל הבא לפתח אה"מ חייבין עליו בחוץ ואין לי אלא קדשים כשרים מנין לרבות פסולין כגון הלן והיוצא והטמא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלו פסולין וזרקו את דמו והניתנין למטה שנתנן למעלה והניתנין למעלה שנתנן למטה הניתנין בחוץ שנתנן בפנים הניתנין בפנים שנתנן בחוץ הפסח והחטאת שעשאן שלא לשמן מנין ס"ל לא יביאנו לעשות כל המתקבל פתח אה"מ חייבין עליו בחוץ (שם ק"ט א') ובביאור זה י"ל לפו"ר דהיינו משום שהיו ראויין לפתח אה"מ קודם שחיטה מחיים ורש"י פי' כיון דאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להפך בהם בצינורא או להעלותן מראש המזבח למערכה לעשות קרינא ביה וידובר מזה להלן פרת חטאת ששרפה חוץ מגתה שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ פטור שנאמר ואל פתח אה"מ לא הביאו כל שאינו ראוי לבוא לפתח אה"מ אין חייבין עליו (זבחים קי"ב א') במשנה מאי חוץ מגתה אר"ל חוץ ממקום הבדוק לה א"ל ר' יוחנן והלא כל א"י בדוקה היא אלא אר"י כגון ששחטה לפנים מן חומת ירושלים וכ"ש חוץ לחומה שלא כנגד הפתח במאי קא מיפלגי מ"ס ירד מבול לא"י ולא הוה בדיקה גמורה ומ"ס לא ירד (שם קי"ג א') שעיר המשתלח ורמינהו אי קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן שנאמר במדבר נ"א ונקרב את קרבן ה' ת"ל ואל פתח אה"מ גו' מי שראוי כו' לה' להוציא שעיר המשתלח שאינו מיוחד לה' פי' אלמא דשעיר המשתלח לא מתמעט מפתח אה"מ רק מקרא דלה' ומסקינן ל"ק כאן קודם ווידוי דראוי הוא לפתח אה"מ לווידוי ומתמעט מלה' כאן לאחר ווידוי מתמעט מפתח אה"מ וכתבו התוס' דהיינו דאפשר למעוטי מפתח אה"מ אבל א"צ לכך דלאחר ווידוי אתי בק"ו מקודם ווידוי וקרא דפתח אה"מ אצטריך משום קדשי בדק הבית והרמב"ם היה לו בזה גי' אחרת לחייב קודם ווידוי והל"מ דחה אותה הגי' בטוב טעם הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והמחיר ואתנן והכלאים והטרפה ויוצא דופן שהקריבן בחוץ פטור שנאמר לפני משכן ה' כל שאינו ראוי לבוא לפני משכן ה' אין חייבין עליו (שם קי"ב א') במשנה ופרכינן בגמ' הא נמי ת"ל מפתח אה"מ בשלמא רובע ונרבע משכחת לה דאקדשינהו מעיקרא וכיון דלא דמי לפרת חטאת ושעיר המשתלח אצטריך קרא אחרינא למעטינהו אלא מוקצה ונעבד דבר שאינו שלו בקדשים קלים ואליבא דריה"ג דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא אתנן ומחיר כלאים ויוצא דופן בוולדות קדשים וקסבר וולדות קדשים בהווייתן הן קדושין פי' בשעת לידתן (שם קי"ג ב' קי"ד א') ועיין תוס' שם בעלי מומין בין בע"מ קבועין בין בע"מ עוברין שהקריבן בחוץ פטור רש"א בע"מ קבועין פטיר בע"מ עוברין חייב בל"ת תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן שהקריבן בחוץ פטור רש"א בני יונה שעבר זמנן פטור ותורים שלא הגיע זמנן בל"ת אותו ואת בנו ומחוסר זמן בין בגופו פי' קודם יום שמיני בין בבעליו פטור רש"א ה"ז בל"ת שהיה רש"א כל שהוא ראוי לבוא לאח"ז ה"ז בל"ת ואין בו כרת וחכ"א כל שאין בו כרת אין בו ל"ת איזהו מחוסר זמן בבעליו הזב והזבה והיולדת והמצורע שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורין עולותיהם ושלמיהם בחוץ חייבין (שם קי"ב ב') במשנה ועמש"ל פרשה ה' פסוק ט"ו ד"ה את אשמו בהא דקדשים לר"ש לפני זמנן ועמש"ל בענין שחיטה פסולה לענין איסור תורה דשחיטה ואכילה והנאה באותן הקדשים ועמש"ל פרשה כ"ב פסוק כ"א בענין איסור הטלת מום בקדשים ועמש"ל פרשה כ"ז פסוק י"ב דבע"מ בדוקין שבעין לרע"ק חייב עליו משום שחוטי חוץ (בכורות ט"ז א') ע"ש בגמ' זבחים שם מותבינן הני בני אשמות נינהו אמר זעירי תני מצורע בהדייהו הני בני שלמים נינהו אמר רב ששת תני נזיר בהדייהו דזעירי קבעוה תנאי דר"ש לא קבעוה תנאי (שם קי"ד ב') מ"ט דר"ש א"ר אלעאי אמר ר"ל דא"ק דברים י"ב ל"ת ככ"א אנחנו עושים גו' א"ל משה לישראל כי עליהו לארץ פי' כשתהיו בגלגל י"ד שנים ישרות תקריבו חובות לא תקריבו וגלגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא לגבי חובות וקאמר להו משה לא תעשון אמר רבי ירמיה לר"ז א"ה מלקא נמי לילקי אלמא אמר ר"ז (חולין פ') במחוסר זמן דאותו ואת בנו דלא נקי משום מחוסר זמן משום דהכתוב נתקו לעשה ה"מ לרבנן לר"ש ה"נ דלקי (שם קי"ד א' ב') רב נחמן ב"י אמר פנים דגלגל לגבי שילה כחוץ דמי (זבחים קי"ד א' ב') כ"ז תמוה לפי ענ"ד דמאי פריך מפנים דאיירי ר"ז במס' חולין אחוץ דאיירי ר"ש התם החיוב הוא משום מחוסר זמן והכא החיוב הוא משום שחיטת חוץ ומאי מתרץ רנב"י דלפנים דגלגל כחוץ דמי והא מעיקרא נמי מייתינן לה ללאו בשחוטי חוץ גם לשון אי הכי תמוה ופי' התוס' דחוק למאד והנ"ל דצ"ל כהגי' שהובא בתוס' והא גלגל פנים ארנב"י פנים דגלגל כו' ופי' כ"ז דרבי ירמיה שמע להא דאמר רב אלעאי אמר ר"ל למילתא בפ"ע ולא לפרושי טעמיה דר"ש וס"ד דגלגל הוה פנים ובענין מחוסר זמן בפנים איירי והלכך שאלו לר"ז אלמא אמר דנתקו הכתוב כו' הא מהא דר' אלעאי אר"ל מוכח דאיכא מלקות במחוסר זמן ששחטו בפנים דבלאו מפורש ליכא למימר נתקו כמו"ש התוס' וא"ל ה"מ לרבנן דלא מחייבי בשחוטי חוץ במחוסר זמן אלא לענין פנים איירינן אבל לר"ש בשחוטי חוץ ה"נ דלקי מהאי קרא דר' אלעאי כו' משום שחוטי חוץ במחוסר זמן ואזדא ליה בזה קושיית התוס' (חולין פ' ב') סוד"ה דכמה ע"ש דאף ר"ש לא מחייב מלקות במחוסר זמן בפנים והשתא דמסיק דאשחוטי חוץ קאי ר' אלעאי מקשה הש"ס הא קרא דמייתי בפנים איירי ומתרץ רנב"י דפנים דגלגל כחוץ לגבי שילה הוא ונ"ל דכן היא מסקנת הש"ס בתשובתם אהא דמקשינן בתחילה מ"ט דר"ש ואולי דבתחלת הסוגיא צ"ל מ"ט דר"ש דא"ר אלעאי אר"ל אמר קרא כו' לא תעשון ואמר ר' ירמיה כו' רבה אמר טעמיה דר"ש כדתניא רש"א מנין לזובח פסח בבמת יחיד בשעת איסור הבמות שהוא בל"ת ת"ל לא תוכל לזבוח אה"פ יכול אף בשעת היתר הבמות כן ת"ל באחד שעריך לא אמרתי לך אלא שכל ישראל נכנסין בשער אחד אימת אי נימא אחר חצות כרת נמי מחייב אלא לאו קודם חצות דה"ל מחוסר זמן לעולם לאחר חצות ובשעת היתר הבמות קאי והא בשעת איסור הבמות קאמר איסור במה לו פי' לאחר חצות שאסור להקריב פסח בבמה קטנה כדלהלן שם ובשעת היתר הבמות היינו קודם חצות דאז מותר להקריב פסח בבמה קטנה דקודם חצות הוה שלמים (שם קי"ד ב') עש"ה אמר רב חלקי' דבי רב טובי לא שנו פי' דאשם מצורע בחוץ קודם זמנו פטור לרבנן אלא לשמו דפסול בפנים אבל שלא לשמו דחייב בחוץ הואיל וראוי שלא לשמו בפנים פירש"י לשם עולה דמותר אשם לעולה כמוש"ל פרשה ה' בדיני אשם א"ה לשמו נמי נחייב הואיל וראוי שלא לשמו בפנים בעי עקירה (שם קי"ד ב') וקסבר עקירת חוץ הוה עקירה ולהלן יובא בזה פלוגתא דאמוראי דיומא ס"ג א' מתקיף לה ר"ה וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו והרי פסח בשאר ימות השנה דאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו (שם קט"ו א') ועמש"ל בדין פסח בשאר ימות השנה ששחטו בחוץ המעלה מבשר חטאת מבשר אשם מבשר קדשי קדשים פירש"י כבשי עצרת מבשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם לחם הפנים שירי מנחות היוצק הפותת הבולל המולח המניף המגיש המסדר את השולחן המטיב את הנרות הקומץ המקבל דמים בחוץ פטור ואין חייבין עליו לא משום זרות ולא משום טימאה ולא משום מחוסר בגדים ולא משום שלא רחוץ ידים ורגלים (שם קי"ב ב') במשנה ת"ר מנין למעלה מבשר חטאת כי' שפטור ת"ל עולה מה עולה שהיתה ראויה להעלאה אף כל שראוי להעלאה מנין שאף היוצק הפותת והבולל כי' הקומץ והמקבל בחוץ שפטור ת"ל אשר יעלה גו' מה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהיא גמר עבודה (שם קט"ו ב') ולעיל שם ק"ז א' איתא והא דתנן הקומץ והמקבל בחוץ פטור מנלן ומהיכי תיתי דחייב תיתי משחיטה מה לשחיטה שכן נפסלת שלא לאוכלן בפסח תיתי מזריקה מה לזריקה שכן זר חייב עניו מיתה תיתי מבנינא פי' במה הצד הצד השוה שהיא עבידה וחייב עליה א"כ לא יאמר בזריקה ותיתי מבנינא משחיטה והעלאה כו' להכי כתב קרא למימר דלא אתי מבנינא והתוס' שם תמהו על אותה הסוגיא ולפי ענ"ד י"ל דבאמת אי לאו הא דלא יאמר בזריקה לא היינו ממעטין כל אלה מאשר יעלה דהוה ילפינן במה הצד משחיטה וזריקה דלא הוי עבודה תמה אי משחיטה והעלאה במה"צ אבל כיון דגלי רחמנא זריקה דנא ילפינן במה"צ אמרינן דאינו חייב רק בהעלאה שהיא גמר עבודה ורק בשחיטה וזריקה חייב אעפ"י שאינן גמר עבודה משים דבהו גלי קרא ועיין (יימא כ"ד א') המקריב קדשים ואימורים בחוץ חייב (שם ק"ט ב') במשנה אמאי והא איכא חציצה פי' בבשר שאינו של עולה אמר שמואל בשהפכן ור' יוחנן אמר כו' ה"מ ר"ש היא דאמר אפילו העלה על הסלע חייב רב אמר מין במיני אינו חוצץ (שם ק"י א') מנחה שלא נקמצה והקריבה בחוץ פטור קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ חייב שם במשנה והטעם בהא דסיפא דשירים לא מבטלי לקומץ ואף ע"ג דלכתחלה לא תעלה מ"מ אם הקטיר כשר כמוש"ל פרשה ב' פסיק ב' השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העליה ריה"ג אומר שחט בפנים והעלה בחוץ חייב פי' על העליה שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור פי' על העליה שלא העלה אלא דבר פסיל א"ל אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ כיון שהוציא פסלי (זבחים ק"י א') במשנה השיב רבי תחת ריה"ג מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שהיתה לו שעת הכושר תאמר בשוחט בחוץ ומעלה בחוץ שלא היתה לו שעת הכושר השיב ר"א בר"ש תחת ריה"ג מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שכן קידש מקבלו פי' דהנפסל ביוצא אם עלה לא ירד (זבחים פ"ד א') תאמר בשוחט בחוץ שאין קודש מקבלו מאי בינייהו אמר זעירי שחיטת לילה א"ב פי' שחט בלילה בפנים איכא בינייהו לר"ש דס"ל (שם פ"ד) דאם עלתה לא תרד ושעת הכושר לא היה לה רבה אמר קבלה בכלי חול א"ב והיינו ג"כ לר"ש דס"ל בנשפך הדם דאם עלו לא ירדו והא נמי כנשפך הדם דמי ושעת הכושר לא היה לו (שם ק"ח א') ויש לתמוה למה לא אמרו א"ב נשחטה חוץ לזמנו וחוץ למקומו דלכו"ע אם עלו לא ירדו ועיין תוס' מ"ש בזה יש לתמוה מה השיבו רבנן לריה"ג הא רבנן נמי מודו דלר' יהודה דס"ל בנשחט בלילה ונשפך דמה או נתקבל בכלי חול דאם עלו ירדו פטור על העלאתן בחוץ אע"ג דהיו ראויים מחיים ול"ד לרובע ונרבע כי' משים דלא הי' להם שעת הכושר לאחר שחיטה ואין הקודש מקבלן כדאיתא (זבחים קי"א ב') וכמו"ש התוס' (שם ק"ח א') ד"ה שחיטה ורק לר"ש דס"ל בנשחט בלילה ונשפך הדם דאם עלו לא ירדו היא דמחייבינן הכא נר"א בר"ש וא"כ מאי מדמי פסול יוצא לפסול דנשחטו בחוץ הא בפסול דנשחטו בחוץ לכו"ע אם עלו ירדו ולא הי' להם שעת הכושר לאחר שחיטה ונ"ל דצ"ל דס"ל דשוחט בחוץ כיון דהפסול הוא בחוץ רק משום שחוטי חוץ ובלא"ה היתה כשרה לא גריעא לכל היותר מפסול דאם עלו לא ירדו והיתה לה שעת הכושר לאח"ש ולפי"ז לרבנן דריה"ג י"ל דלא מחייב בשחוטי פנים שנפסלו והעלן בחוץ רק בתרתי לטיבותא שעת הכושר ואם עלו לא ירדו מיהו ממתניתין דלהלן ק"ט א' ומברייתא דשם דקשה לומר דאתיא דלא כרבנן מוכת דכל שאם עלו לא ירדו חייבין עליהם בחוץ וכן מוכח מהא דשם קי"א ב' שהבאתי דרק בתרתי לריעותא פטור אף לרבנן כמוש"ל מיהו ר' יוחנן ס"ל (שם פ"ד ב') דלרבנן דריה"ג אפילו בפסול דתרתי לריעותא חייב כדמוכח שם עפ"י מ"ש רש"י ותוס' (שם פ"ה א') בד"ה לא תהא דמ"מ לא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ ולפי"ז צ"ל דהא דהשיבו לריה"ג מפסול יוצא היינו משום דרבנן ס"ל דאין לחלק רק בין ראוי לפתח אה"מ קודם שחיטה או לא התוס' שם הקשו לר"א בר"ש לריה"ג שחט בפנים וזרק בחוץ אמאי חייב לר' יהודה (שם פ"ד) דס"ל דם שנפסל אם עלה ירד וכן איך מתחייב בהעלאת מנחה בחוץ לריה"ג דס"ל דכל המנחות שנפסלו אם עלי ירדו הא נפסלו ביוצא וי"ל כמו"ש התוס' (יומא ס"ג א') ד"ה שלמים משום שיש לו היתר בשאר זבחים וכמוש"ל פרשה ה' פסיק ט"י ד"ה מקדשי ה' מיהו כוונת התוס' שם היא רק דמשום שיש לו היתר בשאר זבחים הדין אם עלו לא ירדו ועיין תוס' זבחים נ"ט ד"ה עד שנא נבנה ע"כ נראה לפי ענ"ד בזה דר"א בר"ש נמי מודה בהיה לו שעת הכושר לאח"ש דאף באם עלו ירדו מחייב משום העלאה בחוץ אלא דלרבי לא מהני קודש מקבלו בלא היה לו שעת הכושר ולר"א בר"ש אף סברא דקידש מקבלי מהני והיינו דלא אמרינן איכא בינייהו נשפך דמה ויצא דמה חוץ לקלעים לר' יהודה דס"ל אם עלו ירדו דלרבי חייב על העלאתו ולר"א בר"ש איני חייב משים דכו"ע מודו דסברא דהיתה לו שעת הכושר מהני ולפי"ז הא דנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו חייב על העלאתו בחוץ כמוש"ל לרבי לא אתי כריה"ג שחט וזרק לרבנן דריה"ג דמחייבי על העלאה דחוץ דשחוטי חוץ א"ר אבהו לדברי ר' ישמעאל דמפיק זריקה משחיטה כנ"ל חייב אחת לדבר רע"ק דמפיק זריקה מהעלאה חייב שתים אביי אמר אפילו לדברי רע"ק אינו חייב אלא אחת דא"ק שם תעשה הכתוב עשה לכולן עבודה אחת פי' בזולת העלאה דכתיבא להדיא זרק והעלה לדברי ר' ישמעאל חייב שתים לדברי רע"ק אינו חייב אלא אחת אביי אמר אפילו לדברי רע"ק חייב שתים להכי פלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה דהזריקה היא בכלל אשר תעשה אף לרע"ק שחט וזרק והעלה לדברי הכל חייב שתים (שם ק"ז ב') הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים כו' שחסרו כ"ש והקריבו בחוץ פטור (שם ק"ט ב') במשנה פירש"י שחסרו קודם הקטרה ע"י איבוד ושריפה דנפסלו בחסרונם כדאיתא (מנחות ט' ב') כו' והאי וכולן כו' אי אלבונה נמי קאי מיירי שחסרה משיעור הכשרה היינו לר"ש שחסרה בקורט אחד שלם ולר' יהודה שחסרה משני קורטין שלמים הקטורת דתנן משמע לפו"ר בפשיטות דהיינו קטורת שבכל יום שמקטיר פרס בשחרית ופרס בה"ע וידובר מזה להלן התוס' (שם ק"ט א') בד"ה כמאן מהדרינן פוקעין כתבו דקצת תימא קומץ ולבונה שחסרו אמאי לא מחייב עלייהו בחוץ נהי דמפסלי לכתחילה מ"מ אם עלו לא ירדו וא"כ מ"ש מנפסלו ביוצא דמחייב ולמאן דחשיב במס' (מנחות ט' ב') חסרין כבע"מ ניחא דאם עלו ירדו אבל למאן דלא ס"ל הכי קשה ולפי מ"ש מקודם דכו"ע מודו בהיתה לה שעת הכושר דחייב אף באם עלו ירדו אין סברא דבע"מ מספיק ונ"ל דקושיתם היינו רק לר' יוחנן דס"ל (מנחות כ"ו ב') יש הקטרה במנחה בפחות מכזית כמוש"ל ותי' התוס' דהיינו משום דדרשינן לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר כדאיתא (שם ק"ח ב' ק"ט א') בהא דמנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים שחסרו דפטור משום דמפסלו ע"י חסרון בפנים יש לעיין מ"ש ממנחה שנחסרה קודם קמיצה דק י"ל כר"י (מנחות ט' א') דיביא מתוך ביתו וימלאנה דר"ל אתותב שם ממתניתין דנגעים ומ"ש מנסכים דג"כ אין נפסלין ע"י חסרון כמו"ש הרמב"ם בהלכות פסולי המוקדשין פי"ב ה"ה עפ"י התוספתא ונ"ל דצ"נ דאע"ג דאין נפסלין לענין זה שלא יוכל למלאותן מ"מ הא נפסלין להקטרה כמו שהן בלי תשלום אבעיא להו חסרון דחוץ שמיה חסרון או לא שמיה חסרון מי אמרינן כיון דנפיק אפסל ליה ביוצא מה לי חסר מה לי יתר או דלמא יוצא דאיתיה בעיניה אין דליתיה בעיניה לא (שם ק"י א') ולא אפשט הקומץ והלבונה הקטורת מנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ כו' בעוד שהיה המותר קיים חייב ר"א פוטר עד שיקריב את כולן וכולן שהקריב בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב (שם ק"ט ב') במשנה וכול שחסר וכ"ש והקריבו בחוץ פטור שם במשנה והבאתי מקודם תניא יכול המעלה פחות מכזית קומץ ופחות מכזית אימורי והמנסך פחות מג' לוגין יין יהא חייב פי' כשהעלה וניסך בחוץ ת"ל לעשות על השלם חייב וא"ח על החסר שם בגמ' והיינו בלא חסרו קודם העלאה דבכזית היה חייב והיינו כרבנן דר"א במתניתין דלר"א פטור אכזית קומ ייש לעיי מ"ש פחות מג"ל יין דאית ביה כזית דפטור בזה אף לרבנן דמחייבי בכזית קומץ וצ"ל משום דלא מצינו ניסוך יי בפחות מג"ל. ת"ר המקטיר כזית בחוץ פי' מקטורת דהיכל שבכל יום חייב חצי פרס בפנים פטור כו שם בגמ' פטורא דבפנים מפרשינן שם דהיינו ציבור פי' נפטרו ציבור מחובתן וחצי פרס לאו דוקא אלא היינו כזית וטעמא דמילתא דפרס בשחרית ופרס בה"ע אע"ג דה"ל הללמ"מ בכלל כל השיעורין מ"מ אין זה רק לכתחילה ולא לענין דיעבד ואמר רב עלה דבהא אפילו ר"א מודה דחייב בחוץ דלא פטר ר"א רק בענין דכזית לחוד בפנים הוה פסיל משא"כ בזה דציבור פטור בהקטרת כזית ומקשינן עלה בגמרא הא ר"א פוטר במתניתין בקטורת שהקטיר כזית מהן בחוץ וצע"ג לפי ענ"ד אמאי לא מקשינן עלה ג"כ מסיפא דמתניתין דלכו"ע אם חסר מהן כ"ש והקטירן בחוץ פטור אמר רבה מתניתין בקטורת דלפני ולפנים דר"א סבר מלא חפניו דווקא ות"ק סבר מלא חפניו לאו דווקא א"ל אביי והא כי כתיב חוקה בהקטרה דבפנים הוא דכתיב וכתבו התוס' תימא למה ליה למימר לאו דווקא אף אי הוה דווקא בפנים מ"מ יתחייב אכזית בחוץ כמו בכזית קומץ ותי' בתוס' דרק בבשר דבעינן למימר קמן ומנחות דמהני בהו שיעורא דכזית לענין מחשבת פיגול חשבינן הקטרה בכזית בחוץ אע"ג דלא סגי בהכי בפנים אבל בקטורת דל"ש בהו פיגול כלל בשיעורא דהכשר בפנים תליא מילתא ואע"ג דמנחת כהנים ליכא בהו פיגול כמוש"ל בדיני פיגול מ"מ דינה ככל המנחות ודבריהם תמוהין לפי ענ"ד דה"נ נימא בכ"ש כיון דאיכא הקטרה בכזית בקטורת דהיכל דבכל השנה ה"ל ג"כ הקטרה בחוץ אף בקטורת דלפני ולפנים ויותר תימא כיון דלת"ק דר"א מלא חפניו לאו דווקא אף בפנים א"כ איך קתני בסיפא וכולן שחסרו והקטיר מהן כזית בחוץ פטור וי"ל דבאמת יש לתמוה ג"כ וכי רבה לא ס"ל חוקה לעיכובא וצ"ל דרבה ס"ל דאי מלא חפניו דווקא כיון דאף קטורת דהיכל לכתחילה בעי פרס א"כ קטורת דלפני ולפנים פחות מפרס שהקטירן בחוץ פטור כיון דלא מצינו הקטרה בקטורת לכתחילה בפחות מזה ובהן גופייהו אף בדיעבד ליכא הקטרה בפחות ממלא חפניו אבל אי מלא חפניו לאו דווקא אע"ג דבעינן מלא חפניו דווקא משום חוקה מ"מ הוה הקטרה בחוץ כשלא חסרו אבל כשחסרו כיון דמ"מ לא סלקי בפנים משים חוקה פטור בחוץ ואביי ס"ל דאף אי מלא חפניו לאו דווקא כיון דמ"מ בעינן מלא חפניו דווקא משום חוקה הדין לענין חוץ כמו באת"ל מלא חפניו דווקא ולפי כ"ז חסרון דקטורת דלפני ולפנים היינו ג"כ שנחסרו מחצי פרס אלא אמר אביי בהקטרה דלפנים פי' בקטורת דלפני ולפנים לענין דין הקטרתן לפני ולפנים כו"ע ל"פ דמלא חפניו דווקא כי פליגי בהקטרת חוץ פי' בדין הקטרת חוץ דקטורת דלפני ולפנים ביוה"כ דרבנן דמחייבי בכזית ס"ל ילפינן קטורת דפנים מקטורת חוץ פי' קטורת דלפני ולפנים מקטורת דהיכל דכל ימות השנה דמחייב בהו לכו"ע בהקטרת חוץ בכזית כנ"ל ור"א סבר לא ילפינן פנים מחוץ א"ל רבא השתא חוץ מחוץ לא ילפי רבנן דהא פטרי במנסך פחות מג"ל יין אע"ג דאית בהו כמה זיתים כמוש"ל ולא ילפינן להו מקטורת דהיכל אף דהו"ל חוץ מחוץ פנים מחוץ ילפי ומסיק רב אשי שם לתרוצי הא דאביי ניסוך מהקטרה לא ילפי אף דה"ל חוץ מחוץ הקטרה מהקטרה ילפי אף דה"ל פנים מחוץ רבא אמר מתניתין ג"כ בקטורת דהיכל וכגון דקבעינהו שני חצאי פרס במנא פי' שקבע כל הפרס בכלי שרת מ"ס פי' ר"א ס"ל קביעות מנא מלתא היא ומפסלא ע"י חסרון לענין הקטרה בפנים והלכך גם בחוץ לא מחייב בזה אכזית ומ"ס פי' רבנן דר"א ס"ל דקביעותא לאו כלום הוא וגם בזה תמהו התוס' למה ליה למימר דלרבנן קביעותא לאו מלתא אפינו תימא מנתא היא ג"כ שפיר מחייבי אכזית בחוץ כמו בכזית דקומץ ותירצו ג"כ כנ"ל וזה ג"כ ודאי תמוה ביותר ע"ד מש"ל דה"נ נימא כיון דמצינו הקטרה בהיכל בכזית בלא קבעינהו במנא א"כ ה"ל הקטרה בחוץ בכזית גם בקבעינהו במנא כיון דמצינו דמהני בהו כזית וגם תימא כמוש"ל איך קתני ענה וכולן שחסרו כו' פטור אמאי פטור לרבנן דס"ל קביעותא דמנא לאו כלום הוא וצ"ל דאי קביעות מנא מלתא היא כיון דגם בלא"ה ליכא הקטרה בקטורת לכתחילה בפחות מפרס פטור בחוץ בפחות מפרס ואף אי קביעות מנא לאו מלתא מ"מ כשחסרו מחצי פרס פטור בחוץ כיון דלכתחילה לא מצינו הקטרה בפחות מפרס וה' יאיר עיני יש לעיין דהכא אמרינן דר"א ס"ל קביעות מנא מלתא היא ובמס' (מנחות ט') משמע דליכא מ"ד דקביעות מנא מלתא היא ואולי התם קביעות מנא לאו מלתא היא לענין פסול שלא יוכל להשלים והכא לר"א קביעות מנא מלתא היא היינו לענין זה שצריך להשלים השיעור ובלא"ה פסולה להקטרה כמוש"ל אמר רבא השתא למ"ד קביעותא דמנא לאו כלום היא קבע ששה לפר ומשך מהן ארבעה והקריבן בחוץ חייב שכן ראויין לאיל ארבעה לאיל ומשך מהן שלשה והקריבן בחוץ חייב שראויין לכבש חסרו כ"ש והקריבן בחוץ פטור (שם ק"י א') ת"ר המנסך שלשה לוגין יין בחוץ חייב ר"א בר"ש אומר והוא שקדשן בכלי מאי בינייהו א"ר אדא בר יצחק בירוצי מדות א"ב פי' דלכו"ע דווקא קדשו בכלי בעינן אלא דפליגי אי הגודש מתקדש על ידי הכלי או לא ואי אין הגודש מתקדש כשנחסר אח"כ משהו ממה שהיה בכלי והגודש משלים להג' לוגין ה"ל כחסר מג' לוגין ופטור כשנסכן בחוץ רבא בריה דרבה אמר קרבו נסכים בבמה א"ב (שם קי"א א') ופי' דלמ"ד קרבו נסכים בבמה והייני בבמת יחיד ובבמת יחיד ליכא כלי שרת כדאיתא (שם קי"ג) הלכך בשעת איסור הבמות חייב בחוץ אף בלא קידוש כלי ולמ"ד לא קרבו נסכים בבמת יחיד דלא מצינו נסכים בלא קידוש כלי כל שלא נתקדש בכלי בפנים לא מחייב בחוץ ופלוגתייהו בבמת יחיד תלי בפלוגתא אי קרבו נסכים במדבר דלמ"ד קרבו נסכים במדבר קרבו אח"כ בבמת יחיד ת"ר המנסך שלשה לוגין מים בחג בחוץ חייב ר"א אומר אם מלאן לשם חג כו' (שם ק"י ב') כן נראה גי' התוס' מאי בינייהו א"ר ב"י ביש שיעור למים קא מיפלגי פי' התוס' דר"א ה"ק אם מלאן לשם חג אע"ג דליכא ג"ל חייב דאין שיעור למים ר"פ אמר בקרבו נסכים במדבר קא מיפלגי פירש"י דלכו"ע יש שיעור למים ופלוגתייהו דת"ק ס"ל דאף בלי קידוש כ"ש חייב משום דקרבו נסכים במדבר ובבמת יחיד כנ"ל ודין המים כדין היין לכו"ע ור"א ס"ל דלא מחייב עלייהו אא"כ קדשו בכלי דס"ל לא קרבו נסכים במדבר ובבמת יחיד ולפי"ז נ"ל דצ"ל ר"א בר"ש אומר כמו שלפנינו במוסגר דר"א הא ס"ל במשנה שם דאין שיעור למים ועיין תוס' שם רבינא אמר בלמדין ניסוך המים מניסוך היין קא מיפלגי פירש"י דבנסוך היין לכו"ע לא בעינן קידוש כלי ופליגי במים שהוא קרבן צבור ולא הוה בבמה קטנה דלכך לא מצאנו ניסוך מים בלא קידוש כלי אי בעי קידוש כלי בפנים לענין חיוב חוץ או לא המעלה כזית מן העולה ומן האימורין בחוץ חייב (שם ק"ט א' במשנה) ומבואר בגמ' דאע"ג דליכא כזית רק משניהם דשניהם מצטרפין וכתבו התוס' (שם ק"ח ב') ד"ה כמאן מהדרינן פוקעין דאיירי אף בנאבד ונשרף המותר מקודם הקטרה כדמשמע מהברייתא דמייתינן להלן ע"ש ושאני מקומץ ומנחה וכו' שחסרו כ"ש דפטור על הקטר המותר בחוץ כנ"ל משום דהתם נפסלו בחסרון כמוש"ל משא"כ בזה ולפי ענ"ד יש נדין בדבר אי משמע כן מהברייתא וגם אין ראיה מהברייתא להמשנה כיון דאיכא פליגתא דתנאי בהא כדבעינן למימר קמן ואין להוכיח ממתניתין גופא דאין הדין בזה כמו בקומץ ומנחה כו' דלהלן שם ע"ב דאי דינם שוה למה פלגינהו תנא ה"ל למתני העולה והאימורין הקומץ והלבונה כו' שהקריב מהן כזית בחוץ חייב דהכא בעי לאשמעינן דהבשר והאימורין מצטרפין כמוש"ל וכדאיתא בגמ' ויתבאר בסמוך העלה וחזר והעלה וחזר והעלה חייב על כל עליה דברי ר"ש ר' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת (שם ק"ח א') במשנה אר"ל מחלוקת בד' וה' אברים דמ"ס כי כתיב לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אכל בהמה כתיב ומ"ס אכל אבר ואבר כתיב אבל אבר אחד פי' שהקריבו לחצאין ד"ה אינו חייב אלא אחת (שם ב') פירש"י דלר' יוסי אינו חייב רק בהקטר כל הבהמה אבל בשייר ממנה כ"ש או עכ"פ כזית אינו חייב בחוץ ולפי"ז קשה לי הא דמסקינן אבל באבר אחד ד"ה אינו חייב אלא אחת הא לר' יוסי פטור לגמרי כיון שלא העלה כל הבהמה ות' דהא דאמרינן אבל באבר אחד היינו שהקריב אבר אחד לחצאין אחר שהקריב שאר האברים ובביאור זה נ"ל דהיינו שהקריב כל שאר האברים עם החצי הראשון מהאבר האחרון בבת אחת דהשתא לכו"ע חייב אחת על שתי ההקרבות וכ"ז דחוק הרבה גם יש לתמוה ע"ז דע"כ נ"פ רבנן ור"א בהקטיר כזית קימץ ושא"ד דחשיב שם רק בהני דנפסלין בפנים ע"י חסרון אבל בבשר עולה דליכא בזה פסול דחסרון לכו"ע חייב וגם בלא זה קשה דר"ש ור"י כר"א ואין לתרץ דפלוגתייהו דר"א ורבנן דבקומץ מנחה כו' היינו במוקטרי פנים והכא במוקטרי חוץ כדבעינן למימר קמן דאכתי תקשי כמו"ש באוקימתא דר' יוחנן להלן ע"כ נ"ע לפי ענ"ד כפי' התוס' דר' יוסי דס"ל דאכל בהמה כתיב אינו חייב אלא אחת אאבר ראשון אבל אשני לא מחייב דה"ל ככבר נחסר ממנה אבר ונ"ל דא"א לחייב על השני ע"י הראשון מכיון דהראשון הוא חיוב בפ"ע ואם נאמר שיצטרף הראשון לשני הרי אנו מחייבין על הראשון שני פעמים ור"ש דס"ל אכל אבר ואבר קאי חייב על כל אבר ואבר והשתא א"ש דבהקריב אבר א' לחצאין לכו"ע אינו חייב רק אחת היינו אחצי אבר ראשון דעליו ודאי חייב לכו"ע אף למ"ד אכל בהמה כתיב כיון דעדיין לא נחסר מכל הבהמה כלום ולפי"ז אם נאמר דלר"ל איירי במוקטרי פנים פי' שנשחט בפנים והעלה בחוץ הא דתנן המעלה כזית מן העולה ומן האימורין בחוץ חייב ולא תני לה בהדי כזית קימץ אע"ג דה"נ בחסרו קודם הקטרה לכו"ע פטור כמו בקומץ היינו משום דבעי לאשמעינן דהבשר והאימורין מצטרפין כמוש"ל או דבלא נחסר אף ר"א מודה בזה דחייב אכזית כיון דבעולה כזית כשר להקטרה בפנים ול"ד לכזית קומץ מיהו יותר נ"ל דלר"ל ר"ש ור"י ס"ל מוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ חייב בעולה דבפנים כשרה בכזית ופלוגתייהו הכא במוקטרי חוץ היינו בשחוטי חוץ שהעלן בחוץ לרבנן דריה"ג דמחייבי בכה"ג דחילוק גדול יש בזה כדבעינן למימר קמן ור' יוחנן אמר מחלוקת באבר אחד דר"ש סבר מוקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ חייב פי' בעולה דצ"ד למנחה שנפסלת בפנים ע"י חסרון כמו"ש והלכך חייב על כל העלאה והעלאה כשיש בכ"א כזית יר' יוסי סבר פטור והלכך לא מחייב רק ההעלאה ראשונה של האבר אבל בד' וה' אברים ד"ה חייב על כל אבר ואבר דכי כתיב לעשות אותו כו' אכל אבר ואבר כתיב ופליגא דעולא דאמר עולא הכל מודים במוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ שחייב לא נחלקו אלא במוקטרי חוץ שחסרו והעלן בחוץ דמ"ס פטור פי' ר' יוסי ס"ל פטור ור"ש ס"ל חייב פי' רש"י והא דכתיב אותו דלכל הפחות קאי אמוקטרי חוץ היינו למעוטי פחות מכזית ומ"ד פטור נראה שדעת רש"י דלמעט אבר שחסר אתי וג"ז לא קאי רק אמוקטרי חוץ אבל מוקטרי פנים אף אאבר שחסר לא פטרה תורה ולפי"ז י"ל דלר' שמעון דאותו ממעט פחות מכזית במוקטרי חוץ א"כ במוקטרי פנים היינו שנשחט פנים חייב בחוץ אף בפחות מכזית כמי לר' יוסי באבר שחסר ולפי ענ"ד נ"ל דפחות מכזית בבשר ל"צ קרא דודאי ל"ח הקטרה כמו"ש התוס' (מנחות כ"ו ב') ד"ה יש הקטרה וכל דברי התוס' (זבחים ק"ז ב') ד"ה רי"א חייב חיבורי אוכלין כו' לפי ענ"ד אין בהם צורך כלל והא דאמרינן מ"ס פטור ומ"ס חייב נ"ל דהיינו על העלאת אברים שאחר אבר הראשון דר"ש ס"ל שחייב דכי כתיב אותו אכל אבר ואבר כתיב ור' יוסי ס"ל דפטור דכי כתיב אותו אכל בהמה כתיב דעולא כר"ל ס"ל דמחלוקת בד' וה' אברים כו' איכא דאמרי אמר עולא ה"מ במוקטרי חוץ שחסרו והעלן בחוץ שהוא פטור לא נחלקו אלא במוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ דמ"ס חייב פי' ר"ש ס"ל חייב ומ"ס פטור פי' ר' יוסי ס"ל פטיר ונ"ל דהיינו כאוקימתא דר' יוחנן דלכו"ע כי כתיב אותו למעט חסר אכל אבר כתיב והלכך במוקטרי חוץ שחסר מהאבר והקטירו בחוץ לכו"ע פטור ופלוגתייהו באבר חסר ממוקטרי פנים אי חייב שדין מוקטרי פנים אינו כדין מוקטרי חוץ או פטור אמר אבוה דשמואל כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח כמאן דלא כרבי יוסי' והיינו כלישנא בתרא דעולא כרבי יוחנן דלר' יוסי אבר דמוקטרי פנים שחסר והעלו בחוץ פטור והלכך לא מהדרינן פוקעין הכל (שם ק"ח ב') ונ"ל דהיינו דמהדרינן פוקעין לגבי מזבח אף בשבת איתמר המעלה ואין בו כזית ועצם משלימו לכזית ר' יוחנן אמר חייב רל"א פטור רי"א חייב חבורי עולין כעולין רל"א פטור חיבורי עולין לאו כעולין דמו (שם ק"ז ב') בעי רבא המעלה ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו תבעי לר"י תבעי לר"ל תבעי לר"י ע"כ לא קאמר ר"י התם אלא בעצם דמינא דבשר אבל מלח דלאו מינא דבר יונה הוא לא תבעי לר"ל ע"כ לא קאמר ר"ל התם אלא דאי פריש מיניה לאו מצוה לאסוקי אבל הכא דאי פריש מצוה לאסוקי לא א"ד ל"ש (שם ק"ח א') ומוכח מזה דבפחות מכזית אף דה"ל אבר שלם פטור הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהם בחוץ חייב ר"א פוטר עד שיקריב את שניהם אחד בפנים ואחד בחוץ חייב שני בזיכי לבונה שהקריב את א' מהם בחוץ חייב ר"א פוטר עד שיקריב את שניהם אחד בפנים ואחד בחוץ חייב (שם ק"י א' במשנה) ועמש"ל פרשה ב' פסוק ג' הזורק מקצת דמים בחוץ חייב (שם) פירש"י כגון מתנה אחת ואפי' מחטאות הפנימיות שכל מתנותיהן מעכבות אמר רבא מודה ר"א בדמים דתניא ר"א ורש"א ממקום שפסק הוא מתחיל (שם ב') רבי נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב (שם ב' במשנה) א"ר יוחנן ר' נחמיה כדברי האומר שירים מעכבין מיתיבי רנ"א שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב א"ל רע"ק והלא שירי הדם שירי מצוה הן א"ל אברים ופדרים יוכיחו שהן שירי מצוה והמקריבן בחוץ חייב א"ל לא אם אמרת באו"פ שהן תחלת עבודה תאמר בשירי הדם שאינן תחלת עבודה ואם איתא לימא ליה הני נמי מעכבי תיובתא והשתא דאמר רב אדא בר אהבה מחלוקת בשירים הפנימים אבל בשירים החיצונים ד"ה לא מעכבי כי קאמר רבי נחמיה בשירים הפנימים כי תניא ההיא בשירים החיצונים (שם קי"א א') ונ"ל דכל מה שבמוסגר שם אינו מעיקר הש"ס גם הא דאיתא שם שלא במוסגר ור' נחמיה לדבריו דרע"ק קאמר ג"כ צ"ל במוסגר ואינו מהש"ס כי הפי' שכתבו התוס' ע"ז דחוק מאד וכה"ג כתבו (שם ע"ז ב') בדברי ר"א דע"י תערובות יצא ואני פירשתי גם שם בע"א לנכון היטב הבאתי לעיל פרשה א' פסוק ט' ד"ה המזבחה והלשון שהבאתי מקודם נ"ל דכך פירושו כי קאמר ר' נחמיה לדברי ר' יוחנן דשירים מעכבין בשירים הפנימים וכי תניא ההיא דודאי דהוה דלא כר' יוחנן היינו בשירים החיצונים פי' באת"ל דשירים הפנימים מעכבין אתיא ההיא בשירים החיצונים או דהפי' אף בשירים החיצונים דלההיא ברייתא אין חילוק בין דמים הפנימים לחיצונים ולא לתרוצי בזה דברי ר' יוחנן אתי אלא לפרושי דלר' יוחנן לא איירי ר' נחמיה רק בדמים הפנימים אע"ג דהשוחט בפנים בלילה או שקיבל דמה שלא בכלי שרת או נשפך הדם קודם קבלה דלא היה לו שעת הכושר לר' יהודה דס"ל בהני אם עלו ירדו פטור על העלאתן בחוץ כמו"ש לעיל מ"מ השוחט בחוץ בלילה או קיבל בכלי חול בחוץ או נשפך הדם בחוץ ואח"כ העלה בחוץ חייב על העלאתן בחוץ לרבנן דפליגי אריה"ג ומחייבי בשחט בחוץ והעלה בחוץ (שם קי"א ב') בגמרא ועל השחיטה חייב לכו"ע בלילה ואע"ג דמסקינן (מנחות ה' א') דמחוסר זמן לבו ביום ה"ל מחוסר זמן וכן במס' (זבחים קי"ד ב') חשבינן לפסח קודם חצות מחוסר זמן והשוחט מחוסר זמן בחוץ פטור לגמרי לרבנן ולר"ש פטור מכרת נ"ל דצ"ל דלילה כיון דל"ה זמן הקרבה כלל לא חשיב מחוסר זמן ועיין תוס' (מנחות ה' א') ד"ה אלא אר"פ ועיין (זבחים י"ב א' חגיגה ט' ב' מנחות ק' א' נזיר י"ח יומא כ"ט ב' ס"ב ב') המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ חייב מלק בחוץ והעלה בחוץ פטור פי' אף על המליקה כמו"ש לעיל השוחט את העוף בפנים והעלה בחוץ פטור שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב נמצא דרך הכשרו בפנים פטורו בחוץ דרך הכשרו בחוץ פטורו בפנים (שם קי"א ב') במשנה האי כשרו חיובו הוא תני חיובו שם בגמ' ונ"ל דלפי"ז ג"כ ברישא צ"ל נמצא דרך חיובו בפנים כו' פי' מלק בפנים דמתחייב על העלאתו בחוץ פטורו בחוץ שהמולק בחוץ והעלה בחוץ פטור לגמרי דרך חיובו בחוץ דהיינו שחט בחוץ והעלה בחוץ דחייב גם על העלאתו פטורו בפנים דאם שחט בפנים והעלה אח"כ בחוץ פטור אהעלאה דאינו ראוי לפתח אה"מ רש"א כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלה בחוץ חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ (שם קי"א ב') במשנה אמר זעירי שחיטת בהמה בלילה איכא בינייהו וה"ק השוחט בהמה בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור לר' יהודה דס"ל (שם פ"ד) דאם עלו ירדו שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ חייב רש"א כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים והעלה בחוץ חוץ מהשוחט עוף בפנים והעלה בחוץ שאעפ"י שבחוץ חייב בפנים פטור רבא אמר קבלה בכלי חול א"ב וה"ק המקבל בכלי חול בפנים והעלה בחוץ פטור לר' יהודה דאם עלו ירדו המקבל בכלי חול בחוץ והעלה בחוץ חייב רש"א כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים והעלה בחוץ חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ והשתא דתני אבוה דשמואל המולק עוף בפנים והעלו בחוץ חייב מלק בחוץ והעלו בחוץ פטור ור"ש מחייב ר"ש התם קאי ותני כל שחייבין עליו בפנים והעלה בחוץ חייבין עליו בחוץ (שם קי"א ב') חטאת שקבל דמה בכוס אחד נתן בחוץ וחסר ונתן בפנים חייב (שם קי"א ב') במשנה פי' אבל החטאת פסולה שהרי הדם נפסל ביוצא בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב (שם) והיינו כר' נחמיה דשירי הדם שהקריב בחוץ חייב קבל דמה בשתי כוסות שניהם בחוץ חייב פי' על כל אחד אחד בפנים ואחד בחוץ פטור (שם והיינו כת"ק דר"א בר"ש שהבאתי לעיל פרשה ד' פסוק ל' דס"ל כוס עושה חבירו דחוי פי' דלא אזיל ליסוד אלא נשפך לאמה שם בגמ' חומר בשחיטה מבעליה ובעליה מבשחיטה חומר בשחיטה שהשוחט להדיוט חייב והמעלה להדיוט פטור (שם ק"ח א') במשנה פירש"י דמעלה להדיוט פטור משום שחוטי חוץ וחייב משום עבודת כוכבים ואם הזיד בעבודת כוכבים ושגג בהעלאת חוץ אינו מביא על שגגתו חטאת ולטעמיה אזיל דס"ל במס' (שבת צ"ד א') דחיוב מיתה במזיד אינו פיטר מקרבן הבאתי לעיל בדיני חטאת עש"ה והתוס' זבחים שם תמהו ע"ז הא מומר לעבודת כוכבים הוה מומר לכל התורה כולה ולאו שב מידיעתו הוא ולאו בר קרבן הוא וכתבו דמעלה לחבירו אין שייך לחייבו משום עבודת כוכבים כיון דאינו מתכוין לשם עבודת כוכבים וא"צ לאוקמי בשוגג חומר מבעליה שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורין אחזו באבר והעלו חייבין (שם ק"ח ב') במשנה אמר רב חסדא פסח ששחטו בחוץ בשאר ימית השנה פי' דבפנים כשר לשלמים לשמו פטור דפסח בשאר ימות השנה בפנים בעי עקירה וכל כמה דלא עקר ליה מפסח לאו ראוי בפנים הוא שלא לשמו חייב דעקירת חוץ הוה עקירה שחטו בחוץ סתם פטור דסתמא לשמי קאי ולא אמרינן הואיל וראוי הוא בפנים שלא לשמו כיון דבעי עקירה ובלא עקירה אינו ראוי (יומא ס"ג א' פסחים ס"ב) כי אתא רב דימי א"ר ירמיה א"ר יוחנן בין לשמו בין שלא לשמו פטור דעקירת חוץ לאו שמה עקירה כי אתא רבין אמר ר' ירמיה בין לשמו בין שלא לשמו חייב דפסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו יא"צ עקירה והלכך ראוי הוא לפתח אה"מ אמר רבינא השתא דאמר רב חסדא כו' הא דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אה"מ בזמן שהוא פתיח ולא בזמן שהוא נעול שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור מ"ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי (יומא ס"ג א') ונ"ל פי' דבמחוסר מעשה הדין כמו במחוסר זמן מיהו ר"ש דמחייב בל"ת אמחוסר זמן מחייב גם במחוסר מעשה ת"ר שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם משהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על של עזאזל עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם למאי חזי פי' לכולהו תנאי דהגרלה מעכבא א"כ ה"ל מחוסרי מעשה דה"ל כמחוסרי זמן ופטור אמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ול"ד לפסח בשאר ימות השנה דס"ל לרב חסדא שלא לשמו חייב ולשמו פטור ול"א הואיל וראוי הוא בפנים שלא לשמו משום דפסח ס"ל דבעי עקירה אבל הכא לא בעי עקירה ומ"ש לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחסרי עבודת היום קא סבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום פי' ולא חשיב מחוסר מעשה בגופו כמו הגרלה (יומא ס"ב ב' ס"ג א') בשינוי לשון איתמר המעלה בזמן הזה ר' יוחנן אמר חייב רל"א פטור רי"א חייב קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא רל"א פטור קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל (זבחים ק"ז ב') ומייתי שם פלוגתא דתנאי בזה ודחי דכו"ע ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל והתוס' (שם נ"ט א' ב') הקשו מהא דשלמים ששחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור משום דה"ל מחוסר זמן כמוש"ל וזה לק"מ לפי מש"ל פרשה א' פסוק ג דה"מ בזמן דאיכא בית אבל בזמן דליכא בית מקריבין למ"ד קדושה ראשונה קדשה לע"ל כדאיתא (מגילה י' א') מיהו הא ודאי קשיא הא מזבח שנפגם כל הזבחים שנשחטו פסולין כדאיתא (זבחים שם) וכמוש"ל פרשה א' פסוק ה' ד"ה ושחט וה"ל מחוסר זמן ודוחק לומר דהכא פלוגתייהו לר"ש דמחייב מלקות במחוסר זמן ותי' בתוס' שם ובמס' (יומא י"ג א') ד"ה שלמים א) דהכא איירי בהעלאת קטורת דלא בעי מזבח או בהעלאת מנחה דל"ב מזבח. ב) דמיירי כשמזבח בנוי במקומו ועמש"ל פרשה כ"ב פסוק כ"א בענין הטלת מום בקדשים שהקדיש בזמה"ז ובבכור השוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב וחכמים פוטרין (כריתות י"ח א') ונראה עפ"י הסוגיא דשם דמוכחינן מינה דר"מ לא בעי קביעותא לאיסורא דר"מ מחייב היינו באשם תלוי משום דמחייב א"ת אספק ח"א וחכמים פוטרין דבעי ח' מב"ח מיהו רש"י פי' שם דר"מ מחייב בחטאת דה"ל קרבן גמור והא דמוכחינן שם דר"מ לא בעי קביעותא לאיסורא נ"ל לפי ענ"ד משום דאי בעי קביעותא לאיסורא א"כ ספק ח"א מותר מה"ת כמוש"ל בסדר ויקרא כדעת הרמב"ם וא"כ מנ"ל דה"ל קרבן ודאי דלמא ה"ל ספק קרבן ואע"ג דאיכא ספק איסור דחולין לעזרה הא סח"א מותר מה"ת נראה דה"ה בחטאת העוף הבאה על הספק ועי' רמב"ם בפ' י"ט מהל' מעשה הקרבנות ועי' ראב"ד שם קדשי עבודת כוכבים אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא והשוחטן בחוץ פטור דברי ר"ש ור' יוסי מחייב (זבחים מ"ה א') כל הקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות בחוץ הרי אלו בעשה ובל"ת וחייבין עליהן כרת הקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות בחוץ הרי אלו בעשה ובל"ת ואין חייבין עליהן כרת הקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת היתר הבמות הרי אלו בעשה ואין בהם ל"ת (זבחים קי"ב ב') במשנה קי"ט ב' ברייתא בשינוי קצת א"ר יוחנן משים ר"מ אמרה תורה שחוט לי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור (קדושין נ"ז ב') מה שלי בשלך אסור פירש"י אסור בהנאה דמי יתיר הנאה שנאסר בה מחיים אחרי שאין דמו נזרק אף שלך בשלי אסור בהנאה ואע"ג דל"ד כלל דשלי בשלך היו אסירין מקודם ושלך בשלי לא היו אסירין מקודם צ"ל דמ"מ הוקשו זה לזה לענין דינם דלאח"ש ודוחק ואין להקשות על פירש"י דהא קדשים קלים לית בהו מעילה מחיים ועוד דקדשי קדשים שמתו יצאו מידי מעילה וא"כ קדשים שנשחטו בחוץ ליהוו כקדשים שמתו דלית בהו מעילה דפטור מעולה אינו היתר הנאה דקדשים קנים אסורין בהנאה מה"ת מחיים כמוש"ל בסדר ויקרא בדיני המעילה וכן קדשים שמתו אסורים. מה"ת בהנאה כמוש"ש ולפי כ"ז קושית התוס' דבשם בלתי מובן כלל לפי ענ"ד גם מ"ש התוס' שם דנאמר דהשחיטה מתרת איסור אבר מן החי תמוה לפי ענ"ד דוודאי איסור הנאה דחולין שנשחטו בעזרה וקדשים בחוץ אין זה משום אמה"ח דאמה"ח אינו אסור בהנאה ועוד דלאח"ש וודאי ליכא איסור אמה"ח רק איסור נבלה מיהו יותר נראה לי לפי ענ"ד בביאור הגמ' כפי' הר"מ שבתוס' בקצת שינוי וה"פ מה שלי כי נשחט בשלך נפסלו לגבאי ואין לי עוד בהם שום חפץ ריח ניחוח דהיינו שום הנאה אף שלך כי נשחטו בשלי נפסלו לגבך ושוב אין לך בהם שום היתר והנאה כלל אי מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך בשלי ענוש כרת אמר קרא ואל פתח אה"מ גו' על קרבן ענוש כרת על חולין שנשחטו בעזרה אין ענוש כרת (קדושין שם) איכא למפרך מה שלי בשלך שכן ענוש כרת אלא אמר אביי מהכא כו' ונ"ל דר"י ור"מ ס"ל דל"ק דבאמת בלי מיעוטא הייתי לומד אף לכרת אלא שהכתוב מיעטן מכרת ואדרבה כיון דחזינן דהכתוב ממעט דבר אחר מכרת מוכח דיש להשוות דין דשלך בשלי לשלי בשלך לענין איסור ואביי ס"ל דקרא דואל פתח אה"מ גו' לא הוי מיעוטא אלא דמוכח מיניה דא"א לחייב כרת רק בקרבן ואביי מוכיח שם לאיסור אכילה והנאה מקרא דוכי ירחק (דברים י"ב) ומפורש שם דאיסור זה נוהג אף בחיה ועוף שחט חולין בעזרה ונמצאת טריפה איתא (שם נ"ח א') דלר"ש דס"ל שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה לענין אותו ואת בנו ולענין כיסוי הדם ולענין תשלומי ד' וה' בגנב ה"נ לא שמה שחיטה ולא מתסר עי"ז בהנאה ופשוט לפי"ז דבנוחר ומעקר לכו"ע אינו נאסר בהנאה ואיכא תנאי דס"ל חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא (פסחים כ"ב ב' כ"ג ב' נזיר כ"ט א') וכתבו התוס' (פסחים שם) דאף באכילה מותר לדידיה מה"ת ומבואר (נזיר שם) דלדידיה מותר ג"כ לזרוק את הדם שלא לשם מצוה דאורייתא רק לשם מים בעלמא וגם מותר להקטיר אימורים לשם עצים כמו"ש התוס' (נזיר שם) ואע"ג דמכוין לשם מצוה מדרבנן מותר ולמ"ד אסור אם זרק דם חולין שנשחטו שלא בעזרה פשוט דלא נאסר הבשר אמר רב חסדא כו' רבי סבר אסור להכניס חולין לעזרה ורבנן סברי מותר להכניס חולין לעזרה רבא אמר דכו"ע אסור להכניס חולין לעזרה כו' (מנחות ק"ו א') ומשמע קצת דהיינו אסור מה"ת ועי' תוס' (חולין ק"ל ב') ד"ה אי אגוואי ועי' (מנחות מ"ח) דקדשים בפנים מותר לפדותן דליכא בזה משום הכנסת חולין בעזרה דחולין ממילא הויא יעי' מכ"ז מ"ל בפ"ב מהל' שחיטה:

תוכן העניינים

באר היטב (על התורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה