אור ברסלב
באר היטב (על התורה) באר היטב סדר ויקרא

באר היטב (על התורה)· רבי אריה רבינוביץ'

באר היטב סדר ויקרא

ביאורים מלוקטים מספר שמות

סדר ויקרא

פרשה א

(א)

ויקרא גו' למה הקדים קריאה לדיבור למדה תורה ד"א שלא יאמר אדם דבר לחבירו אא"כ קורהו כי' יומא ד' ב') ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באוה"מ רעק"א כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באוה"מ ונשתלשו בערבות מואב (זבחים קט"ו ב'):

(ב)

אדם כי יקריב וגו'. עכומ"ז נודרין נדרים ונדבות כישראל (חולין י"ג ב') ואפילו מינים שבהם (שם ה' א') איש מה ת"ל איש איש (להלן כ"ב) לרבות עכומ"ז שנודרין נדרים ונדבות כישראל א"י לה' לעולה אין לי אלא עולה שלמים מנין ת"ל נדריהם תודה מנין ת"ל נדבותם מנין לרבות העופות והיין והלבונה והעצים ת"ל נדריהם לכל נדריהם נדבותם לכל נדבותם א"כ מה ת"ל עולה עולה פרט לנזירות דברי ריה"ג רעק"א לעולה אין לי אלא עולה בלבד (מנחות ע"ג ב') ומספקא שם בג' לרע"ק אם מייתי ג"כ נסכים להעולה או לא ואת"ל מביא נסכים אם שלח עולה ולא שלה נסכים קרבין הנסכים משל ציבור משום תקנת ב"ד (שם) ומודה רע"ק דמייתי שארי קרבנות בשביל ישראל שהתחייב א"ע ודינם כקרבן ישראל (שם) ומודה בנדר ונדב שלמים שהן קרבין אלא שקרבין עולה ולריה"ג כשנדר ונדב שלמים נתנן לישראל ישראל אוכלן נתנן לכהן הכהן אוכלן ומנחתם שיריהן נאכלים לכהנים ובאת"ל דלרע"ק אינו מביא נסכים לעולה סמי יין מדברי ריה"ג דיין לחודיה לא מייתי לפי"ז אף לריה"ג דת"ר אזרח מביא נסכים ואין עכומ"ז מביא נסכים יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים ת"ל ככה וע"כ ר' יוסי הגלילי הוא באת"ל כנ"ל גמ' שם (ועמש"ל דברים י"ב ח') ישראל מומר לכל התורה אין מקבלין ממנו קרבן. מומר לעכומ"ז ולח"ש בפרהסיא כמומר לכל התורה (חולין ה' ב') ועי' מש"ל בעניני החטאות בדין אם הפריש והומר וחזר בו מהג' (זבחים י"ב א') רש"א כו' כל קרבנות שהוא מביא כו' אינו מביא כשהוא אונן (זבחים צ"ט ב') ובפסח פלוגתא דאמוראי שם ושם ק"א אליביה דר"ש ושארי תנאי שם לא ס"ל כלל הא דר"ש ואפילו לר"ש מנודה משלח קרבנותיו. מצורע אינו משלח קרבנותיו (במס' מ"ק ט"ו ב' ט"ז א') ועמש"ל פסוק ג' ד"ה יקריבנו אין שום קרבן קרב אלא ביום שנאמר (ויקרא י"ז) ביום צוותו (זבחים צ"ח א' מגילה כ' ב') ובכ"ד היינו אף שהיו דלתות ההיכל פתוחות בלילה דאל"כ בלא"ה פסול כמוש"ל פסוק ג' ובדין הזמן דלאחר תחלת השקיעה לשיטת התוס' (שבת ל"ד ב') דשתי שקיעות הן ובדין בהש"מ דר' יהודה לר"י שם וכן לר' יהודה בבהש"מ דידיה באת"ל דיממא הוא עי' תוס' (זבחים ל"ו א') ומש"ש בספרי עוד"ד ועמש"ל פסוק ה' ד"ה וזרקו ומש"ל פרשה י"א פסוק כ"ה ד"ה יטמא עה"ע ומש"ל ספר במדבר פרשה כ"ח פסוק ד' דין הקרבנות קודם שהוקם המשכן ואיסור הבמות משהוקם המשכן ודין הבמות והקרבנות בגלגל שילה נוב וגבעון ומשחרב הבית יתבאר בספר דברים י"ב עש"ה:

שם. קרבן לה' רש"א מנין שלא יאמר אדם לה' קרבן כו' דדלמא לא מסיק דבוריה ומזכיר ש"ש לבטלה כי' (נדרים יו"ד א' ב') ועי' (תמורה ד' א') דאיכא בזה אזהרת עשה מדכתיב את ה' אלהיך תירא גו' ועי' (סוכה ל"ח ב'. ל"ט א'):

שם מן הבקר גו' הצאן גו'. תחלת זמן שהם ראויין להקרבה הוא מיום השמיני. להלן פרשה כ"ב פסוק כ"ג ועמש"ש ולכתחילה אינו קרב עד שלשים יום ס' פ"ק דמס' פרה ויום שלשים כלהלאה שם במשנה ריה"ג אומר פרים בני שתים וחכ"א אף בני שלש רמ"א אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאין זקנים מפני הכבוד ועיין תוס' (ר"ה יו"ד א') ד"ה עגל שכתבו דר"מ דאמר אף כו' אחכמים קאי ולא אריה"ג דאיהו ס"ל שם דפרים בני שלש לכה"פ כדלהלן כבשים בני שנה אילים בני שתים (פרה פ"א משנה א' ומ"ב) שעיר עזים ושעיר סתם נראה דהיינו בני שנה דהא במוספין איתא שעיר עזים ואיתא שעיר ותנן (פרה שם) חטאות הציבור ועולותיהם כו' כשרין מיום שלשים והלאה ומדתני להו בהדי עולותיהם דהיינו כבשים משמע דחד דינא להו דלאחר שנה פסולין וצ"ע ברמב"ם בהל' מעה"ק פ"א הי"ד ועיין מ"ל שם שהביא מהת"כ בפירוש דשעירי הרגלים ושעירי ע"ז ושעיר נשיא הם בני שנה כשבה שעירה היינו ג"כ בנות שנה כדאיתא שם חטאת היחיד כשרה מיום שלשים והלאה (פרה שם) היה ר"מ אומר עגל בן שנה בן בקר בן שתים פר בן שלש (ר"ה יו"ד א') פי' בן בקר היינו עגל בן בקר (תוס' שם) זמן דעגל היינו לענין סוף זמנו וזמנו דבן בקר היינו בין לתחילת זמנו דמקמי הכי הוה ליה עגל בין לסוף זמנו דבתר הכי הוה ליה פר פנ"ל וזמן דפר היינו לענין תחילת זמנו בכל האי דלא כתיב בהו בפירוש בן שנה אי שנים פוסלים בהם מן התורה עיין (סוטה מ"ו א') דמשמע להדיא דמה"ת אין פוסלין מיהו כל שהוא רותת מחמת זקנה נראה דפסול כמו באדם (חולין כ"ד) ועיין זבחים נ"ט א') דפרכינן שם נהרס הא אזקין ליה הני שנים הם מיום ליום (פרה שם נדה מ"ז ב') ומהו שנה ת"ר שנה תמימה רבי אומר מונה שס"ה ימים וחכ"א מונה יב"ח מיום ליום ואם נתעברה השנה נתעברה לי פי' למוכר דשנה מעוברת הוה יג"ח (ערכין ל"א ב') אמר ר' אבא בר ממל נולדו לו שני טלאים אחד בט"ו אדר הראשון ואחד באחד באדר השני זה שנולד באדר השני כיון שבא יום א' באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה וזה שנולד בט"ו לאדר הראשון לא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר של השנה הבאה מתקיף לה רבינא ולימא ליה אנא קדים אכיל ירקא מקמי דידך משום דא"ל את נחיתת לעיבורא אנא לא נחיתנא לעיבורא (ערכין שם ועיין מש"ל בסדר בהר בדיני בית ערי חומה שעות מונין לקדשים (זבחים כ"ה ב' בכורות ל"ט ב') נשלם זמנו עד שלא נזרק הדם פסול (זבחים שם) בני שנה היינו בתוך שנתם בן שתים הייוי בתור נה שניה בן שלש היינו בתוך שנה שלישית כדמוכח מכל הנ"ל ועיין (ר"ה שם. פרה שם. נדה שם) בהני שדינם בני שתים אי בעינן שלשים יום בשנה שניה או ביום א' סגי וכן בהני שדינם שלש שנים אי בעינן שלשים יום בשנה שלישית או ביום א' סגי פלוגתא דתנאי (ר"ה שם) דר"מ ס"ל יום א' בשנה חשוב שנה ור"א ס"ל שלשים יום ועיין מש"ל בסדר קדושים בדיני ערלה בן שלשה עשר חודש אינו כשר לא לכבש ולא לאיל (פרה שם) הקריבו מביא עליו נסכי איל ואין עולה לו לזבחו (שם) רי"א בריה הוא והתורה ריבתה אותו לנסכי איל בר פדא אמר ספיקא הוא (מנחות צ"א ב') ובעי' בג' (חולין כ"ג) אי מספקא ליה לבר פדא ג"כ בברי' או לא אלו הן הפסולין בעלי מומין להלן פרשה כ"ב ופרטי דיניהם בסדר אמור נעשו בעלי מומין אחר שחיטה וקודם הקבלה פסול אחר הקבלה קודם זריקה כשר (זבחים כ"ה ב') חולה מזוהם היינו מעלה סרחון (בכורות מ"א א') רובע נרבע נוגח את האדם עפ"י בעלים או עד אחד דלאו בר קטלא הוא (בכורות שם תמורה כ"ח) ועיין תוס' שם ועמש"ל בסוף סדר קדושים נעבד מוקצה לע"ג (בכורות שם תמורה שם) נולד מן הכלאים יוצא דופן טומטום אנדרוגינוס נדמה טריפה (בכורות נ"ז א' תמורה שם כ"ט א'] אתנן זונה מחיר כלב (דברים כ"ג תמורה כ"ט ל' ע"ש) מחוסר אבר בין מבחוץ בין מבפנים אפילו אינה טריפה (בכורות ל"ט א') מחוסר זמן יתבאר להלן פרשה כ"ב פסוק כ"ז כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין (תמורה ל' ב') במשנה תני עלה ר"א אוסר אר"ה ב"ח אר"ל מחלוקת שעברו ולבסוף נרבעו דר"א סבר עובר ירך אמו הוא ורבנן סברי לאו ירך אמו הוא אבל נרבעו ולבסוף עברו ד"ה ומותר רבא אמר מחלוקת בנרבעו ולבסוף עברו דר"א סבר זו"ז גורם אסור ורבנן סברי זוז"ג מותר אבל עברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורין כו' זו"ז נגחו זו"ז נרבעו דעובר ירך אמו הוא לכו"ע ועמ"ש בספר דברים פרשה י"ד פסוק כ"א לישנא אחרינא אר"ה ב"ח אר"נ מחלוקת שנרבעו כשהן מוקדשין כו' אבל נרבעו כשהן חולין הואיל ואשתנו ד"ה מותרין רבא אר"נ מחלוקת כשנרבעו כשהן חולין כו' אבל נרבעו כשהן מוקדשין ד"ה אסורין (תמורה ל' ב'. ל"א א') פלוגתא דעובר ירך אמו הוא שייך בשני אופנים א) בעברו ונרבעו וילדו אף קידם גמ"ד ב) נרבעו ועברו וילדו לאחר גמ"ד פלוגתא דזוז"ג ליכא רק בעברו לאחר גמ"ד ובעברו לאחר שנרבעו וילדו קודם גמ"ד לכו"ע הולד מותר (סנהדרין פ"א ב') ע"ש:

(ג)

אם עולה וגו'. הרי זה עולה עד שלשים יום ולאחר כן חולין פלוגתא דאמוראי רבא אמר קדושת הגוף לא פקעה אביי אמר פקעה (נדרים כ"ט א') בשינוי לשון שור זה עולה עד ל' יום ולאח"כ שלמים לרבא אינו יוצא מידי עולה ואף שאמר כן תוך כדי דיבור דקיי"ל כדיבור דמי כיון דלא חזר בו ממה שאמר מקודם ומודה באמר שור זה לאחר ל' יום שלמים ועד ל' יום עולה שדבריו קיימין ואפילו תכ"ד כמו"ש (נדרים שם) באת"ל קדושת הגוף לא פקעה בכדי איכא פלוגתא בקדושת דמים אי פקעה בכדי (נדרים שם) הקדיש זכר לדמיו לעולה קדוש קדושת הגוף (תמורה י"א ב') ת"ר יכול האומר רגלה ש"ז עולה תהא כולה עולה ת"ל כל אשר יכול תצא לחולין ת"ל יהיה קודש הא כיצד תמכר לצרכי עולה ודמיה חולין חוץ מדמי אבר שבה דברי. ר"מ ור' יהודה ופרכינן בגמ' והא מייתי מחוסרת. אבר אמר רבא באומר הרי עלי עולה בחיי' פירש"י להקריב עולה בכל האברים שבהמה חיה מהם וע"ש עוד ברש"י ועיין עוד בזה בדברינו ר"י ור"ש אומרים כולה עולה (תמורה שם) אר"ח מודה ר' יהודה בדבר שעושה אותה טריפה רבא אמר שעושה אותה נבלה וא"ב טריפה חיה ר"א ס"ל טריפה אינה חיה ורבא ס"ל טריפה חיה והא דאמר רבא לעיל באומר ה"ע עולה בחיי' לטעמיה בזה רב ששת אמר בדבר שהיא מתה וא"ב דאמר ר"א נטלה הירך וחלל שלה ניכר נבלה מחיים דר"ש לא ס"ל דר"א בעי רבא בעוף מהו פירש"י דמבעי ליה לר' יוסי אי פשטה קדושה בכולה בעי רבא הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחול עליה קדושת הגוף משום תרי מגו דנימא מגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף ומגו דנחתא לחד אבר נחתא לכולה (שם) אמר ר' יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה שלו וחזר ולקח חציה השניה והקדישה קדושה ואינה קרבה כו' ש"מ תלת ש"מ קדושת דמים נדחה וש"מ בע"ח נדחין וש"מ דיחוי מעיקרא הוה דיחוי (תמורה כ"ו א' ב') ועיין רש"י שם דפשוט דבכה"ג אין קדושה מתפשטת בכולה לכו"ע ועיין (יומא ס"ד א' ב') ומש"ל בדיני החטאת בענין בע"ח נדחין הקדיש ולד שבמעי בהמת חולין בתם במעי תמימה מסקינן בגמ' (שם י"א א') דלכו"ע קדוש קדושת הגוף ובתם במעי בעלת מום פלוגתא דאמוראי בר פדא אמר אין קדושה חלה על עוברין (שם י' א') והיינו קדושת הגוף אבל קדושת דמים וודאי חיילא (שם ב') הלכך האומר מה שבמעי' של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה (שם) ורי"א קדושה חלה על עוברין אף במעי בעלי מומין (שם) וטעמיה דעובר לאו ירך אמו הוא (שם) הקדיש נקבה לעולה כו' עושה תמורה דנחתא לה קדושת הגוף ולכך לא תמכר שלא במום רק תרעה עד שתסתאב) תמורה כ' א') ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש אינה עושה תמורה (שם ב') ונראה דפשוט דלפי"ז תמכר בלא מום ועיין תוס' (שם י"ט ב') ד"ה רש"א הפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה רא"א הוא עצמו יקרב עולה (שם י"ח ב') במשנה והיינו בנתעברה אח"כ ואם היתה מעוברת בשעת הקדש כבר נתבאר מקודם אמר על בהמה טמאה ועל בע"מ הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה (תמורה כ"ז ב') העולה מכפרת כדלהלן בפסוק שלאח"ז ונרצה לו לכ"ע על מה היא מכפרת על עון לקט שו"פ ומ"ע דריה"ג רעק"א אין עולה באה אלא על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה (יומא ל"ו) וע"ש במאי פליגי ומשמע שם דהיינו אף בעבר במזיד ועיין רש"י שם והיינו אף שחטא כמה פעמים (זבחים ו' א') ומשמע שם דהיינו כפרה גמורה ודלאף כהתוס' ב"ב מ"ח א' ד"ה יקריב ועיין רש"י (ערכין כ"א א') ד"ה ממשכנין ועמש"ל פרשה ד' פסוק כ"ח ד"ה או הודע אם מכפרת על חטא דלאחר הפרשה ועל חטא דלאחר שחיטה קודם זריקה עיין זבחים שם די"ל דדינה כחטאת וי"ל דשאני מחטאת משום דחטאת בעי לאתויי אכל חטא וחטא משא"כ בעולה ועיין (שבת ע"ב א') ולהלן בדברינו יתבאר דמקופיא וודאי מכפרת לאחר הפרשה עכ"פ. נשים ועבדים מביאין קרבנות דה"ל מ"ע שלא הז"ג עיין (כריתות ז' ב') שנים מביאין קרבן א' ואפילו עוף דלהלן (מנחות ק"ד ב') מת והניח קרבנו עונה או שלמים יורשו מביאו מוכח להדיא (מנחות צ"ב א') ובכ"ד הניח בהמה לשני בניו ומת קריבה ואין ממירין בה (זבחים ה' ב') דשותפין אין ממירין לאחד ממיר (שם ו' א') ומוכחינן שם מזה דאף עולה קנויה ליורש והיינו דמכפרת מקופיא ואף דה"ל לאחר הפרשה מיהו מקיבעא לא מכפרה כדמוכח מהא דהניח מנחה נשני בניו דקריבה:

תמים וגו' הקדיש בע"מ ה"ז בל"ת (תמורה ה' ב') ועיין (מנחות פ"ה ב') בענין חיטים שהתליעו אם חי"ב כשהקדישן:

שם יקריבנו ערל וטמא משלחין קרבנותיהם ואין טומאת בעלים מעכבת רק בנזיר ועושה פסח (פסחים ס"ב א') וזקני דרום ס"ל דבדיעבד אף עושה פסח משלח קרבנותיו (זבחים כ"ג א') ומוכח שם ושם דאף בט"מ משלחין קרבנותיהם בזולת נזיר ופסח כנ"ל ועי' תוס' יבמות ק"ד ב' ד"ה דאמר דאף זב ומצורע משלחין קרבנותיהם מיהו לר"ש מצורע אינו משלח קרבנותיו (במס' מ"ק ט"ו ב' ט"ז א') וכמוש"ל פסוק ב' ד"ה אדם ועי' רש"י שם דאף ט"מ אינו משלח קרבנותיו וכ"כ הרמב"ם בהל' ביאת מקדש פ"ב הל' י"ב אבל התוס' שם דחו פירש"י זב ומצורע ונזיר טמא אין משלחין קרבנות כפרותיהם עד שיטהרו מטומאת ס"י של טומאתן (נזיר מ"ד ב' מ"ה א') ועי' (נדה ל"ז א') רש"י שם ד"ה ולא מנגעה מיהו יולדת נראה דמשלחה קרבנותיה אף שלא טבלה מקודם ועי' מה שאכתוב מהם במקומן. כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות שור הנסקל אפילו א' ברבוא ימותו כולן משום דאסירי אף להדיוט נתערבו באיסורי מזבח הנ"ל פסוק ב' ד"ה מן הבקר ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין (זבחים ע"ב) והיינו משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי (גמ' שם) והיינו רק מדרבנן דמה"ת בכ"ע חד בתרי בטל פר"ח ביו"ד סי' ק' ס"ק ג' בשם הראשונים ואע"ג שהפסול אינו מתהוה קרבן כשר שיעלה לרצון ע"י ביטול ברוב דליכא ביטול רק לאיסור בהיתר ומצוה ברשות וכה"ג כמו"ש תרומות פ"ד מ"ח בביאור הירושלמי (ע"ג ע"ג חולין ק"א מנחות כ"ג) ובכ"ד מ"מ איסור הקרבתו בטל ודמי עולה לשם מים והבשר עולה לשם עצים כמו"ש במס' סנהדרין ע"ט ואם נתערבו מחצה על מחצה הדין מה"ת כנ"ל ובדין כהן שלא נמלך והקריב עמש"ל פרשה ה' בדיני תערובות עופות דתליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי אי בע"ח נדחין (יומא ס"ד) ע"ש ולמ"ד בע"ח נדחין אף בדיעבד פסולין כדמוכח (זבחים ע"ג ב') נתערבו בחולין תמימין ימכרו החולין לצרכי אותו המין והיינו מה"ת במע"מ אבל ברוב רונין מה"ת כולן מותרין רק שבעל החולין צריך ליתן דמים להקדש דדמי לא בטל כדמוכח (ביצה ל"ט) וכמו"ש (נדרים נ"ח א') ע"ש קדשים בקדשים מין במינו זה קרב לשם מי שהוא וזה קרב לשם מי שהוא שם במשנה ופרכינן בגמ' שם ע"ה א' והא בעי סמיכה א"ר יוסף בקרבן נשים או בעוף ועי' תוס' שם מנידון דסמיכה לא מעכבא אלא דבעינן ראוי לבילה ועמש"ל בדיני תערובות עופות מנידון דין דכל הראוי לבילה כו' ואין להקשות בתערובות חטאות איך קרבין למ"ד אין שנים מביאין חטאת א' על תנאי כמוש"ל בדיני חטאת יחיד דאין זה רק כששום אחד מהן לא נתחייב משום וודאי רק מספק ע"י הספק שהיה בין שניהם אבל בכה"ג שבוודאי שניהם חייבין ושתיהם הנה חטאות רק שצריכין ליקרב על תנאי וודאי א"ש אף שמקרי כן בזאח"ז ועיין נגעים פי"ד מי"ג ועי' מש"ל פרשה ה' פסוק י' סי' ג' קדשים בקדשים מין באינו מינו כגון חטאת בעולות או להיפוך ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה ויפסיד המוחר מביתו והנה לפו"ר אף בתערובות דמע"מ מה"ת יש לדון כמו בדמים של חטאת שנתערבו בדמים של עולה או להיפוך כוס בכוס שיתבאר להלן פרשה ה' פסוק ל' דאף לר"י דס"ל אם אין בשר אין דם ואף אם נאמר דפסול מספק ה"ל כוודאי פסול לגמרי כמו"ש להלן פסוק ה' ד"ה וזרקו מ"מ הכא הדם כשר משום האימורין כדאיתא (פסחים ע"ז) ובעולה הבשר ג"כ כשר לר"א (זבחים ע"ז) לתנא דמתניתין ולכו"ע לתנא דברייתא שם והא דחנן בזה ירעו כדי שלא להצריך לכתחילה מהן דמים שלא במקומן ועוד שלא נפסול בשר החטאת דאפילו באשם ושלמים שנתערבו הדין לחכמים דר"ש שירעו דחיישינן להבאת קדשים לבית הפסול (שם ע"ה ב') ואף דבשם נראה דאין זה מה"ת מכיון דנ"ה פסול גמור רק מיעוט בזמן האכילה מ"מ בענין זה י"ל דאיכא איסור תורה מיהו בעולת העוף וחטאת העוף שנתערבו יש לומר דאין לאסור משום זה דכיון דאף אם לא יקריבו אזלי לאיבוד דעוף אין לו פדיון (מנחות ק' ב') אין לחוש לפסול הבשר מיהו י"ל דלהפסד שחוטין חיישינן טפי מלהפסד חיין ולענין הא דאם אין בשר אין דם בעופות עיין מש"ל פסוק ה' ד"ה וזרקו ועמש"ל פרשה ה' פסוק י' בדיני תערובות עופית נתערבו בבכור ומעשר שנאכלין במומן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כבכור ומעשר ובדמים שלהם יקנו הזבחים (שם):

שם אל פתח אהל מועד יקריב אותו אין זה מקום שחיטה דהא עולה בעי צפון כדלהלן פסוק י"א ופני אהל מועד היינו העזרה כולה כדלהלן בשלמים אלא שהבעלים חייבין בטיפולו עד העזרה כפי' רש"י בשם הת"כ פי' דמשהביאו אל פתח אהל מועד נפטרו בעלים מטיפולו וע"ה מש"ל פרשה כ"ב פסוק י"ז ד"ה לכל נדריהם ונ"ל דמ"מ מלשון פתח דרשינן כמו דדרשינן בשלמים דלהלן בזמן שפתח אהל מועד פתוח כו' דקודם שראוי לשחיטה לא מפטרי בעלים מטיפולו:

שם יקריב אותו לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני (ערכין כ"א א') והובא בכ"ד ועי' רש"י (ערכין שם) ומש"ל ד"ה אם עולה ומש"ל פרשה ד' פסוק כ"ח ד"ה או הודע המוצא בהמה שידוע שהיא עולה וא"י של מי היא תקרב עולה (שקלים פרק ז' מ"ד) הובא קדושין נ"ה א' וכתבו התוס' (נדרים ל"ו א') ד"ה גופא משום דוודאי ניחא לבעלים שתקרב. הפריש עולה או שלמים בשביל חבירו שהיה חייב עולה ושלמים פלוגתא דאמוראי שם אם צריך דעת המתכפר בשעת הפרשה או בשעת כפרה. ובענין הכפיה מוכח לפי ענ"ד ריש מס' סנהדרין ובמס' גיטין (פ"ח ב') דדווקא דיינים סמוכין בעינן ועמ"ש ריש סנהדרין ד"ה לבעי נמי מומחין ענין וא"ו שדעת קצה"ח נראה דבדבר חיוב הידוע לכל לא בעינן סמוכין:

(ד)

וסמך ידו חמשה שהביאו קרבן א' כולן סומכין (מנחות צ"ד א') והיינו בזה אחר זה רמב"ם מהתוספתא. יורש אי סומך פלוגתא דתנאי ריש מס' תמורה וריש מס' ערכין הכל סומכין חוץ מחשו"ק סומא עבד שליח (מנחות צ"ג א') אין בנות ישראל סומכות ר"י ור"י אומרים בנות ישראל סומכות רשות (חגיגה ט"ז ב') סמיכה בכל כחו (שם) במקום שסומכין שוחטין שתיכף לסמיכה שחיטה (מנחות צ"ג) במשנה ובגמ' (שם ב') סמיכה לא מעכבא דהוה שירי מצוה שם במשנה וגמ' ועי' היטב תוס' (זבחים ע"ד ב' ע"ה א') ד"ה והא בעי סמיכה כיצד סומך הזבח עומד בצפון ופניו למערב והסומך עומד במזרח ופניו למערב ומניח ב' ידיו בין שתי קרניו ולא יהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח ומתודה על עולה עון לקט שו"פ כו' כנ"ל פסוק ג' ד"ה אם עולה (יומא נ"ו א') ועי' (זבחים ז' א') כיצד מתודה עויתי פשעתי חטאתי דר"מ וחכ"א חטאתי עויתי ופשעתי וכתב הרמב"ם שפורט החטא ועי' (יומא ס"ו א') קרבנות ציבור אין טעונין סמיכה חוץ מפר הע"ד של ציבור ושעיר המשתלח (מנחות צ"ב א') הבכור והמעשר והפסח א"צ סמיכה (שם צ"ג א') ערל וטמא משלחין קרבנותיהם ומבטלין מצות סמיכה לכתחילה (פסחים ס"ב א') ועי' תוס' יבמות ק"ד ב' ד"ה דאמר (גיטין כ"ח ב') ותוס' פסחים שם ד"ה ערל הסמיכה והשחיטה וכל העבודות דווקא ביום (מגילה כ' ב') ובכ"ד:

(ה)

ושחט דיני שחיטה יתבארו בספר דברים פרשה י"ב תיכף לסמיכה שחיטה (מנחות צ"ג א' זבחים ל"ג א') וע"ש אי היינו דאורייתא רי"א דב"ש ס"ל דלא בעינן תיכף לסמיכה שחיטה (ביצה כ' א') ועמש"ל בדיני אשם מצורע נפגם המזבח כל הזבחים שנשחטו אח"כ פסולין (זבחים נ"ט א') ואף אותן שנשחטו מקודם ג"כ פסולין דמכיון שנדחו ידחו אף לאחר תיקון המזבח ואם הוקדשו מקודם ולא נשחטו פלוגתא שם אי בע"ח נדחין ועמ"ש (זבחים ע"ח ב') ד"ה אם לא נמלך ונתן השחיטה כשרה בזרים נשים ועבדים (זבחים ל"א ב' ל"ב א') והיינו אף לכתחילה (שם) טמא לא ישחוט לכתחילה שמא יגע בבשר לאחר שחיטת רוב שנים שאז היא מטמאה טומאת אוכלין אעפ"י שהיא מפרכסת כדאיתא חולין קי"ז ב' קכ"א ב' ואע"ג דדם קודש אינו מכשיר חיבת הקודש מכשיר או שהעבירה בנהר ומשקה טופח עלי' כדאיתא (פסחים כ' א') שחט ולא נגע כשר אפילו בקדשי קדשים (זבחים שם) ועי"ש תוס' היכא משכחת לה שחיטה בטמא הא טמא אסור במחנה שכינה שחט בקדשים במתעסק פסול וכן השוחט משום חולין פי' שהיה סבור שהיא חולין דה"ל כמתעסק (זבחים מ"ו ב' מ"ז א') השחיטה צריכה שתהיה בכלי (זבחים צ"ז ב' מנחות פ"ב ב') ול"ד בעולה אלא ה"ה בכל הקרבנות ואפילו בקדשים קלים (שם) ומשמע כמו"ש התוס' דהיינו כלי שרת והקשו ע"ז מהא דריש חולין דמוקמינן להא דטמא במוקדשין דבדק קרומית של קנה ושחט בה ועי' תוס' חולין שם ד"ה סכין זבחים מ"ז א') ד"ה איזהו מ"ש בזה וי"ל דלא בעי כלי שרת רק לכתחילה וכ"כ הרמב"ם בהל' מעה"ק פ"ד ה"ז ועמ"ש (מנחות צ"ו א') כל הזבחים צריך לשחטן לשמן היינו לשם אותו הזבח (זבחים מ"ו ב' שם ד' א') כל הזבחים זולת הפסח והחטאת לכו"ע והאשם שנחלקו בו תנאי כמו שיתבאר בדיני האשם ששחטן שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה (ריש מס' זבחים) ופשוט הוא דנשאר בשם אותו הזבח שהיה בתחילה דא"א לקדשים קלים שיתהוו קדשי קדשים ולא להיפך ועוד דאל"כ איך כשר לשם חטאת ולשם פסח לכולהו תנאי דלא ס"ל דיוסי בן ח ני ואיך כשר לשם אשם לכו"ע וכן מפורש ריש זבחים בגמ' דבקדושתייהו קיימי ואסור לשנות בהן אח"כ שנית כמוש"ל וכן מוכח שם וא"ו א' מבעיא דכפרו על מה שבאו או לא וכן מוכח נזיר מ"ו ב' במשנה ובגמ' גבי גלח על הזבח ונמצא פסול ולשון רש"י (זבחים קי"ד ב') ד"ה אבל שלא לשמו תמוה לפי ענ"ד יוסי בן חוני אומר הנשחטין לשם פסח ולשם חטאת פסולין שמעון אחי עזריה אומר קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים כשרין מפני ששחטן לשם גבוהין מהם קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים פסולין מפני ששחטן לשם נמוכין מהם שלמים ששחטן לשם בכור ומעשר פסולין מפני שהן נמוכין מהם ריש מס' זבחים וערש"י שם ובגמרא מבעיא להו להאי תנא בשחט לשם גבוהין מהם דכשרים אם היינו כשרין ומרצין דהיינו עלו לשם חובה ודלא כת"ק או לא מרצין וכת"ק בהא מלתא שחטן סתם כשרין ועלו לבעלים לשם חובה שם בגמ' שחטן לשם חולין היינו שידע שהם קדשים ושחטן לשם חולין כשרה (שם מ"ו ב') בחטאת ואיתא שם דלא מרצה ונראה פשוט דבעולה ג"כ כשרה מיהו צ"ע לפי ענ"ד אם עלו לשם חובה ושאני מחטאת או דלא עלו לשם חובה כמו בחטאת אי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או אינה לשחיטה אלא בסוף פלוגתא דאמוראי (זבחים ל' א') ובכ"ד כשם שהשחיטה צריכה להיות לשמה לכתחילה ובדיעבד כשרה בשינוי קודש אלא שלא עלה לשם חובה כמו כן הדין בקבלת הדם וזריקתו (זבחים ד' א') ובהולכת הדם פלוגתא דתנאי שם (י"ג א') בחטאת וה"ה בכל הזבחים לענין עליה לשם חובה ויתבאר עוד להלן בד"ה והקריבו שינה במחשבת שינוי קודש באיזו עבודה אעפ"י כן אסור לשנות בעבודה שלאח"כ ריש זבחים בגמ' ועי' מש"ל בדיני החטאת אי מחשבין מעבודה לעבודה דזריקה ואי מחשבין בא' מד' העבודות להקטיר בשינוי קודש. כשם שצריך מחשבה בשחיטה לשם אותו הזבח כמו כן צריך מחשבה לשם בעלים. שם (מ"ו ב') דבעי כוונה לשם זובח וכן בעינן בקבלה הולכה וזריקה לחכמים ולר"ש בקבלה וזריקה ואם שינה לא עצו לשם חובה שם (ד' א' ב') מיהו יש חילוק בין דין שינוי קודש לדין שינוי בעלים דדין שינוי בעלים אינו נוהג בקרבנות ציבור [זבחים ד' א') ע"ש ועמ"ש בדיני חטאת דדין דשינוי בעלים משונה מדין דשינוי קודש דבעבודות דמקמי זריקה אין המחשבה דשינוי בעלים פוסלת רק במחשב לזרוק דמה לשם בעלים אחרים עש"ה. ונראה פשוט דה"ה בכל הזבחים לענין עליה לשם חובה וכ"כ התוס' ריש זבחים אי איכא ביורש דין דשינוי בעלים פלוגתא בגמ' זבחים ז' ב' והיינו בכל הזבחים דחטאת ואשם אין יורש מקריבם עקירה בטעות אי הוה עקירה לענין שלא יעלו לבעלים לשם חובה בכל הקדשים ולפסול בפסח וחטאת פלוגתא דאמוראי. מנחות (מ"ט א') ועיין פסחים (ע"ב א') לשם ששה דברים הזבח נשחט לשם 1 זבח פירש"י אותו זבח לשם 2 זובח לאפוקי שינוי בעלים. לשם 3 השם לשם מי שאמר והיה העולם. לשם אישים לאפוקי כבבא פרש"י ע"מ לעשותו חתיכות צלויות לשם 4 ריח לאפוקי אברים שצלאן והעלן דאין בהם משום ריח והיינו ג"כ בחישב ע"מ כן לשם 6 ניחוח לשם נחת רוח, זבחים (מ"ו ב') במשנה וגמ' אר"י אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי ב"ד (שם) שינה במחשבת הארבע דברים האחרונים כשר ומרצה היינו שעלו ג"כ לשם חובה תוס' ריש זבחים. מיהו בשינוי דלשם השם נראה דלא משכחת לה דא"כ ה"ל לשם ע"ג אין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה (מנחות ה' ב') בסיומא דמלתיה דרבא וע"ש בסי' כ"ז מחשבה שאמרנו לענין לכתחילה ולענין דלא עלו לשם חובה ולפסול דבעינן למימר קמן בדיני פיגול וחטאת אי היינו מחשבה בלא דיבור או דוקא דיבור עי' תוס' ב"מ (מ"ג ב') ד"ה החושב שכתבו דהיינו דיבור כדמוכח (זבחים נ') (מנחות כ') (פסחים ס"ג) (גיטין נ"ד) ועי' תוס' (זבחים ד' ב') ד"ה מחשבה (בכורות נ"ט) ד"ה במחשבה (חולין נ"ט) ד"ה אלא זביחה ועמ"ש במס' (ר"ה כ"ח א') ד"ה שכפאוהו:

שם והקריבו וגו' היינו קבלת הדם שצריכה כהונה (זבחים נ"ב א') אר"ה בריה דר"י הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ושליח מצי עביד (קדושין כ"ג ב' יומא י"ט א') ובמס' נדרים ל"ה ב' בעיא דנא אכשטא ונ"מ לענין מודר הנאה אי מצי מקריב וכתבו התוס' דהא דאר"ה בריה דר"י דוודאי שלוחי דרחמנא נינהו היינו גם שלוחי דרחמנא. הקבלה בכלי שרת קבל פחות מכדי הזיה בכלי א' ופחות מכדי הזיה בכני שניה לא נתקדש הדם (מנחות ז' ב' זבחים צ"ג ב' ועיין זבחים ל"ו ב') דרק מתנה א' מעכבת ועיין מ"נ בהל' מעה"ק פ"ד ה"ח אין כפרה רק בדם הנפש (כריתות כ"ב א') וע"ש מהו דם הנפש ויתבאר להלן פרשה ז' פסוק כ"ו ולכתחילה צריך לקבל כל הדם (זבחים כ"ה א') וצריך שיתן הוורידין לתוך הכני שם וע"ש עוד כמה פרטים. קדשי קדשים ששחיטתן בצפון קיבול דמן ג"כ בצפון (שם מ"ז א') כל הזבחים שקבלו דמן זר אונן טבול יום מחוסר כפורים מחוסר בגדים שלא רחץ ידים ורגלים ערל טמא יושב עומד שלא על הרצפה פסולין (זבחים ט"ו ב') בפי' טמא עמ"ש בספר שמות פרשה כ"ח פסוק ל"ח אונן אמר רבא דבציבור הציץ מרצה (שם ט"ז ב') ומסקינן שם דלא כוותיה קיבל בשמאל פסול ור"ש מכשיר (שם ט"ו ב') משום דלא כתיב יד בקבלה דכ"מ שנאמר יד אינו אלא ימין (שם כ"ד א') (מנחות י' א') מיותר בגדים כמחוסר בגדים (שם י"ח א') קרוע בגדים כמחוסר בגדים. כ"ג שלבש בגדי כהן הדיוט ה"ה כמיותר בגדים:

כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ה"ה כמחוסר בגדים (שם) ויש עוד פסולין אחרים והן נשים (קדושין ל"ו) כהן שעבד ע"ג במזיד (מנחות ק"ט ב') ע"ש שתוי יין (זבחים י"ז ב' י"ח א') פרוע ראש היינו לאחר שלשים יוה משגילח (סנהדרין כ"ב ב' תענית י"ז ב) ואינו מחלל עבודתו בעל מום מחלל (קדושין ס"ו ב') עי' רש"י שם. חלל עבודתו כשרה (קדושין שם) (פסחים ע"ב ב') והיינו בשוגג כדמוכח שם וכפירש"י מיהו ת"ק דשם פוסל בכ"ע קבל הפסול ולא זרק עדיין אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל דקבלה לחוד וודאי לא משוה שיריים כן מוכח ממתניתין (זבחים ל"ב א') וכ"כ התוס' בפירוש (שם ל"ד ב') ד"ה פסול וכן מוכח (מעילה ה' ב') קבל כשר במחשבה הפוסלת וזרקו בכשרות אפילו יש דם הנפש לא יחזור ויקבל דנעשו שיריים אבל כ"ז שלא זרקו נראה מהא דאמרינן (שם ל"ד ב') דאין עושה שיריים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו דאם יש דם הנפש יחזור ויקבל קבל פסול בלי מחשבת פסול וזרקו פסול בעי מיניה ר"ל מר"י (זבחים שם) (מעילה שם) ופשוט לו דאינו עושה שיריים וכן בקבל פסול וזרק כשר כמוש"ש ובטמא שקיבל וזרק מסקינן (מעילה שם) דעושה שיריים ועמש"ל בדיני פיגול קבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר לא החזירו לכשר וזרקו הפסול נעשה מה שנשאר במזרק שיריים כן משמע שם בג' ועי' (זבחים צ"ב א') תוס' ד"ה ושקבלו פסולין וזרקו א"ד (מעילה ו' א') קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו. קיבל בכלי קודש ונתנו בכלי חול יחזיר לכלי, קודש נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר (שם ל"ב א') נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול (שם כ"ה א') היה מקבל ונפחת שולי מזרק קודם שיגיע הדם לאויר המזרק בעי' (שם כ"ה ב') אי אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא ומוכח מזה דאם הגיע לאויר הכלי וודאי כמונח דמי לענין זה ונ"מ לענין אם אספו אח"כ מהרצפה (רש"י שם) כל הפסולין לקבלה פסולין לזריקת הדם (שם י"ד ב') וכן הולכת אברים לכבש פסולה בפסולים לכ"ע (שם ל"ה א') ובדין הולכת הדם למזבח ידובר בסמוך הזבח נפסל בארבעה דברים פי' ע"י מחשבה הפוסלת היינו במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו בכל הזבחים לפסול לגמרי וע"י מחשבת שינוי קודש ושינוי בעלים בפסח וחטאת לפסול לגמרי ובשארי זבחים לענין עלי' לשם חובה בשחיטה בקבלת הדם ובהולכת הדם ובזריקה ור"ש מכשיר בהילוך שהיה אומר אי אפשר בלי שחיטה ושלא בקבלה ושלא בזריקה אבל אפשר בלא הילוך שוחט בצד המזבח וזורק וע"ה מש"ל (פרשה ז' פסוק י"ח) ד"ה ואם האכל ר"א אומר המהלך במקום שהוא צריך להלך מחשבה פוסלת. במקום שאין צריך להלך אין מחשבה פוסלת. (שם י"ג א') כיצד קבלו בחוץ פי' רחוק מהמזבח והכניסו לפנים פי' להמזבח זהו הילוך שצריך להלך קבלו בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שאין צריך להלך. חזר והכניסו זהו הילוך שצריך להלך (שם ט"ו ב') ופירש"י שם דלפי"ז לא פליג ר"א אחכמים דוודאי מודו בהילוך דלחוץ לא חשיב הולכה אלא אר"ש אבוה קאי ופליג בדין הולכה בזר רב חסדא אמר הולכה בזר כשרה לכו"ע (זבחים י"ד ב') ואתותב שם רבה ור"י דאמרי תרוייהו הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן עולא אמר ר"א הולכה בזר פסולה אפילו לר"ש שם הוליכו זר והחזירו כהן וחזר והוליכו פליגי בה בני ר"ח ור' ינאי ח"א כשר מ"ט אפשר לתקונה וח"א פסול לא אפשר לתקונה. הוליכו כהן והחזירו וחזר והוליכו זר א"ר שימי ב"א לדברי המכשיר פסול לדברי הפוסל כשר (שם ט"ו א') והא דאמרינן לעיל גבי מחשבה דחזר והכניסו ה"ל הילוך שצריך להלך ולת"ק ולר"א מחשבה פוסלת צ"ל דלא שמיעא לי' ההיא ברייתא רבא אמר אף לדברי הפוסל פסול מ"ט דהא צריך לאמטויי והיינו ע"פ ברייתא דלעיל אף כרבי אליעזר מיהו רבא שם לא ידע מעיקרא מההיא ברייתא וס"ד דר"א דמתניתין לא ס"ל סברא דצריך לאמטויי ואתותב שם מההיא ברייתא אבעיא להו הולכה שלא ברגל שמה הולכה או לא שמה הולכה (שם י"ד ב') פי' אי שמה הולכה והובא למזבח בענין זה ונזרק כשר או לא שמה הולכה ואם נזרק ע"י הולכה זו פסולה וצ"ע אם היינו רק למ"ד הולכה בזר פסולה או לכו"ע ובאת"ל דלא שמה הולכה צ"ל דהא דתנן (פסחים ס"ד) שחט ישראל וקבל הכהן נתנו לחבירו כו' היינו דניידי פורתא פי' בנתיקת רגלים ממקומן והא דתנן כמוש"ל קיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר היינו להכשר שנטל ממנו ומסקינן עולא אר"י הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה שוב מבעי שם אם אפשר לתקונה או לא אפשר לתקונה. והא דקתני יחזיר לכשר היינו בקאי זר בראי פי' רחוק מהמזבח יותר מהכהן והא דקתני נשפך מהכלי על הרצפה כשר הייני בגומא שלא נתפשט להמזבח או בסמיכה פי' דם עבה ומסקנא דאפשר לתקונה הלכך הוליכה שלא ברגל במחשבה כשרה ונזרק פסול לא נזרק אף שהוליכה במחשבה פסולה אפשר לתקונה דה"ל כמו מחשב שלא בשעת עבודה:

שם את הדם. דם שבשלו או שמלחו נפסל (מנחות כ"א א') שיעור המליחה כמו לקדרה (שם) והיינו שאינו נאכל מחמת מלחו ובדבר צלול כיון שנימס המלח חשוב מליחה ול"ב כדי שיעמוד כו' כמו"ש הח"ד בסי' צ"ז ס"ק י' דם שנקרש עי' מנחות שם לחלק בין נקפא ע"י האור דלא הדר לנקפא ע"י חמה דהדר לכמו שהיה ושיש לחלק בין חטאות החיצוניות לפנימיות. דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר (זבחים ע"ז ב') ובפי' מראית דם משמע להדיא להלן ע"ח דאם דיהה מראה הדם אעפ"י שיש שם צבע אדמומית ל"ח כלום כמו"ש התוס' (מנחות כ"ב א') ד"ה אם יש בו מראית דם (חולין פ"ז א') ד"ה רואין ועמש"ל פרשה י"ד פסוק ה' ד"ה על מ"ח. אר"ח ב"א אר"י לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם אבל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל (שם ע"ח א') אר"פ ולענין כיסוי אינו כן אין דיחוי אצל מצות (שם) נתערב ביין רואין אותו כאלו הוא מים (שם ע"ז ב') פי' כאלו היין הוא מים (שם ע"ח ב') ואית מ"ד שם דברובא בטל. נתערב בדם בהמה וחיה רואין אותו פי' לדם הבהמה והחיה כאלו הוא מים ודם החולין והיין והמים מותרין שלא לשם הקרבה כמו שאור ודבש לשם עצים תוס' (זבחים ע"ז ב' ד"ה) בדם בהמה רי"א אין דם מבטל דם (שם ע"ז ב' ע"ח א') והיינו ר"י משום ר"ג אבל ר"י דידיה ס"ל דבתר רובא אזלינן (שם ע"ח ב' ע"ט א') ולכו"ע עולין אין מבטלין זא"ז נתערב בדם פסולין יתבאר להלן בדם חטאת החיצונה וע"ש תשלום דינים אלו. נתערב כוס בכוסות מה"ת בטל ברובא ועי' (שם ע"ט ב') ועי' מש"ל בדיני דם חטאת בתשלום דינים אלו:

שם וזרקו את הדם וגו'. זרק בשמאל פסול ור"ש מכשיר (זבחים כ"ז ב') בברייתא. הכהן עומד על הרצפה וזורק רש"י (זבחים נ"ג א') בד"ה עלה בכבש גמ' (שם ס"ב א) מה דם אויר קרקע מפסיקו ועי' תוס' (שם פ"ז ב') ד"ה אויר והזריקה היא ע"י המזרק שקבל בו הדם דל"ב אצבע רק בחטאת עי' רש"י זבחים י"ג ב') ד' עבודות הן שחיטה קבלת הדם הולכת הדם זריקת הדם נתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ורע"ק ס"ל דלא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה (פסחים קכ"א א' זבחים ל"ז א') וע"ש בזה בדברי התוס' מבוכה רבה בדעתי' דר' ישמעאל:

ועשית וגו' הבשר והדם. (דברים י"ב) ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר אין בשר אין דם רא"א דם אעפ"י שאין בשר (פסחים עז א' זבחים ק"ד) ולר' יהושע באין שם בשר ויש שם חלב יזרוק הדם (פסחים ע"ז ב') וכדבעינן למימר קמן מיהו בפסח אם אין שם בשר אף שהחלב קיים לא יזרוק הדם (פסחים ע"ח ב') ור"י היא (שם ע"ט א') אמר ר' יהושע כל הזבחים שנשתייר מהן כזית בשר אי כזית חלב זורק את הדם. כחצי זית בשר וכחצי זית חלב אינו זורק דאכילה והקטרה לא מצטרפי ובעולה אפילו כחצי זית בשר וכחצי זית חלב יזרוק מפני שכולה כליל. היותרת הכבד ושתי הכליות כיון שעולין למזבח דינם כחלב (שם ע"ט א') נטמא הבשר או שנפסל בט"י ומחו"כ או שיצאו חוץ לקלעים דמפסל בהכי כנ"ל (פרשה ו' פסוק י"ט) רא"א יזרוק רי"א לא יזרוק ומודה ר"י שאם זרק הורצה (פסחים ע"ז ב' ע"ח א') ופשוט דאיירי בנטמא ג"כ החלב או שנאבד דאל"כ הא וודאי יזרוק כנ"ל והא דמודה ר"י דאם זרק הורצה היינו רק בנטמא הבשר או שיצא אבל באבוד ושרוף פוסל אף בדיעבד (פסחים שם) בנטמא משום דס"ל לענין דיעבד כר"א דהציץ מרצה על האוכלות. וביוצא משום דס"ל כרע"ק דזריקה מועלת ליוצא. תוס' (פסחים ל"ד ב') ועי' (שמות כ"ח) מש"ש בענין ריצוי ציץ. נפסל הבשר והאימורין בהיסח הדעת כדלהלן (פרשה ז' פסוק י"ט) ד"ה באש ישרף לר' יהושע לא יזרוק הדם וע"ה (פסחים ל"ד א' ב"ן נתערבו בפסולין דקיי"ל יצאו לבית השריפה (זבחים ע"ז ב') נראה ג"כ דלר"י לא יזרוק ואפילו דליכא היסח הדעת כגון שא' שלא ידע מהפסולין דעתו עליהן וכמו שהדין בקרבן פסח אף לר"א כדמוכח (פסחים פ"ח ב') בחמשה שנתערבו פסחיהם וכמו"ש התוס' (זבחים ע"ה א') ד"ה והא בעי סמיכה עפ"י הסוגיא דב"ב פ"א ע"ש דכיון דל"ח משום ספק ה"ל כמו ל"ח משום וודאי ובענין חטאת העוף הבאה על הספק צ"ל לפי"ז דלכו"ע אעפ"י שאין בשר וצ"ע בחטאת וודאי ואת"ל דאף בחטאת וודאי דם אעפ"י שאין בשר צ"ע בעולת העוף והא דכשר (במס' קנים) בתערובות בכהן שלא נמלך י"ל משום דלכהן שלא נמלך לפי טעותו היה ראוי גם הבשר של עולה להקטרה ושל חטאת לאכילה ויותר נ"ל לפענ"ד דפסול מספק מקרי לא חזי ואינו ראוי. אבל מ"מ לא הוה כמאן דליתי' ממש והלכך בכה"ג לכו"ע יזרוק הדם דם קדשים אי מקבל טומאה פלוגתא בפ"ק דפסחים (טז) ועי' (שמות שם) לן הדם נשפך חוץ לעזרה הקרבן בשריפה (פסחים פ"ב ב') קבל בשתי כוסות ויצא א' מהן לחוד השני כשר (זבחים פ"ב א') הדם נפסל בשקה"ח (זבחים נ"ו א') ופירש"י שם דאע"ג דבלילה וודאי לא יזרוק דליכא עבודה בלילה מביום צוותו כמוש"ל פסוק ב' ד"ה אדם מ"מ נ"מ לענין שלא יזרוק למחר. והתוס' הקשו ע"ז דהא למחר וודאי נפסל כדין האברים דמפסלי בלינה. וכמוש"ל בדין האברים ותירצו דלמ"ד אין לינה בראשו של מזבח כמוש"ל (פסוק ט') א"ש והיינו כשעלה לראשו של מזבח לאחר שקה"ח ולן שם עד לאחר עה"ש וזריחה ואע"ג דבכה"ג וודאי אם עלו לא ירדו כדאיתא (שם פ"ז א') מ"מ נ"מ בירדו אח"כ כדאיתא (שם) מיהו למ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח קשיא ותי' התוס' שם אינו עולה נכון לשיטת החסיד בענין בהש"מ לר' יהודה (שבת ל"ד ב') באת"ל דכולו לילה כמוש"ש (נ"ו א') ועי' מש"ש בישוב הקושיא בשם ספר הנפלא ש"א ועי' מש"ש בבאור הענין דשקה"ח אם היינו שקה"ח או צה"כ באת"ל דבהש"מ יממא הוא לפי תי' של הש"א ועמש"ל (פרשה י"א פסוק כ"ה) ד"ה יטמא עה"ע בבאור ענין בהש"מ. ועמש"ל ספר במדבר פרשה כ"ח.

שם על המזבח וגו' אשר פתח אהל מועד המזבח שהיה בזמן הבית השני היה ל"ב אמות על ל"ב עלה אמה וכנס אמה זה היסוד נמצא שלשים על שלשים עלה ה' וכנס אמה זה הסובב נמצא כ"ח על כ"ח מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה נמצא כ"ו על כ"ו מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה נמצא כ"ד על כ"ד מקום המערכה אר"י מתחלה לא היה אלא כ"ח על כ"ח כנס ועלה במדה זו עד שנמצא מקום המערכה כ' על כ' וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד"א מן הצפון וד"א מן המערב כמין גאם (מדות פ"ג משנה א') כיצד בונין המזבח מביא מלבן ל"ב על ל"ב וגבהו אמה ומביא חלוקי אבנים מפולמות כו' סיד וזפת קוניא כו' וזהו יסוד ומביא מלבן ל' על ל' גבהו ה' אמות ומביא אבנים כו' וזהו סובב ומביא מלבן כ"ח על כ"ח וגבהו שלש אמות ומביא אבנים כו' וזהו מקום המערכה פי' בגובה ומביא מלבן אמה על אמה וגבהו אמה לכל קרן וקרן (זבחים נ"ד א') ועי' מנחות (צ"ז ב') בשיעורי האמות ושהיה שם שתי אמות וחוט של סיקרא חוגר באמצע הבדיל בין דמים עליונים לדמים התחתונים והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון וע"פ כל המערב ואוכל בדרום אמה ובמזרח אמה מדות שם ונמצא שקרן מזרחית דרומית לא היה לו יסוד (זבחים נ"ג ב') מאי לא היה לו יסוד רב אמר בבנין לפי שמותר המלבן התחתון גייז לי' ולוי אמר בדמים (זבחים נ"ד א' ב') וע"ש ובקרן מערבית דרומית היו ב' נקבים כו' שהדמים הנתנין על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי יורדין בהן כו' ומתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון (מדות שם מ"ב) וכבש הי' לדרומו של מזבח ל"ב על רוחב ט"ז (מדות שם מ"ג) נמצא פורח אמה על היסוד ואמה על הסובב ולכך הכבש והמזבח ס"ב (זבחים ס"ב ב') ונמצא שבכל אורך אמה מהכבש עולה 9/32 אמה ובכל גובה אמה נתארך 32/9 אמה = 32. 9 = 5/9 3 היינו שלש אמות וחצי אצבע ושליש אצבע (זבחים ס"ג א') ועי' רש"י ותוס' שם שאל רשב"י כו' את ר"י אומר היה רשב"י אויר יש בין כבש למזבח כו' שם ועי תוס' שם ד"ה אויר ושם (פ"ז ב') ד"ה אויר ולפי חשבון העליה נגד האורך דלעיל צ"ל דהאויר הוא בכלל גובה ואורך הכבש ועי' תוס' שם אמר רב יהודה שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן פונין ליסוד ולסובב (שם ס"ב ב') היכן היה המזבח עומד לר' יוסי ולריה"ג כוליה מזבח בחצי הצפון של העזרה היה עומד נמצא חמש אמות מקצה הדרום של המזבח כנגד חצי הפתח של ההיכל שהיה רחב י' אמות ומהן 1 אמה יסוד 2 אמה סובב 3 אמה קרן 4 אמה הילוך רגלי הכהנים 5 אמה ממקום המערכה ר' יהודה אומר מזבח ממוצע ועומד באמצע עזרה ראב"י אומר כולי' מזבח בדרום קאי (זבחים נ"ח א' ב' נ"ט א') מתן דמי העולה מחצי המזבח ולמטה (זבחים נ"א א') מק"ו משיריים קנים (פ"א מ"א) כיצד סביב שתי מתנות שהן ד' (זבחים נ"ג ב') ופירש"י מזרחית צפונית ומערבית דרומית דמתן דמיו צריכין להיות כנגד היסוד (שם נ"א נ"ג ב') וקרן מזרחית דרומית לא היה לו יסוד כנ"ל וכן מפורש במס' תמיד לענין קרבן תמיד היכי עביד רב אמר נותן וחוזר ונותן היינו פיסוק וד' מתנות ושמואל אמר מתנה אחת כמין גאם בכ"א מהב' קרנות (זבחים שם) ובקרבן תמיד איכא מ"ד דבמזרחית צפונית נותן מזרחה צפונית ובמערבית דרומית נותן שתי מתנות בפיסוק והיינו בתחלה מערבה ואח"כ נותן דרומה (יומא י"ד ב') וע"ש ט"ו ב' בש"א כל הנתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה אחת כיפר ובחטאת שתי מתנות ובה"א אף חטאת נתנה במתנה אחת כיפר (זבחים ל"ו ב') ועי' מש"ל בעניני פיגול מתנה אי צריכה שיעור פלוגתא דתנאי (זבחים ע"ה א') שירי הדם הי' שופך על יסוד המזבח (זבחים נ"א א') והיינו יסוד דרומי כמו שמפורש בחטאת החיצונה (שם נ"ג א') ואית מ"ד שם דהיינו יסוד מערבי בענין שיריים אי מעכבי עמש"ל בדיני חטאת דכל שיריים דמזבח החיצון לכו"ע לא מעכבי (זבחים ל"ח ב') ובכ"ד (ושם קי"א א') שיריים אי בעי רצפה הייני שטח עליון של היסוד או דסגי ליתן על זוית ודופני המזבח למטה מחציו פלוגתא דאמוראי (זבחים פ"א א') נתן את הדם ע"ג הכבש או שלא כנגד היסוד נתן את הנתנין למטה למעלה ואת הנתנין למעלה למטה את הנתנין בפנים בחוץ ואת הנתנין בחוץ בפנים פסול ואין בו כרת (זבחים כ"ו) אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו מ"ס שלא במקומן כבמקומן דמי (שם ב') ופשוט ברש"י ותוס' שם דהיינו אף בעולה ועי' תוס' שם אי קאי ג"כ אנתן ע"ג הכבש או רק אהני דבתר הכי ומשמע דאנתנין בפנים שנתנן בחוץ ג"כ קאי ע"ש בתוס' ומוכח שם בגמ' ממתניתין דשם (נ"ב) דלדידי' צ"ל דפסול אינו עושה שיריים ור' יוחנן אמר שלא במקומן לאו כבמקומן דמי ולא נתכפרו בעלים (שם כ"ז א') ור"ל ס"ל כשמואל שם והא דמבעי לי' מר"י פסול מהו שיעשה שיריים כמוש"ל בד"ה והקריבו צ"ל דאבעי לי' לטעמי' דר"י ועי' תוס' (זבחים ל"ד א') דיה פסול מהו שיעשה שיריים אר"י ב"י אר"י הכל מודין בנתנין למעלה שנתנן למעלה למטה שנתנן למטה שלא למצותן לא יאספנו לא נחלקו אנא בניתנין למעלה שנתנן למטה למטה שנתנן למעלה שרי"א לא יאספנו ור"ש אומר יאספנו ור"ח אמר אבימי ה"מ בניתנין למטה שנתנן למעלה שלא יאספנו וכ"ש בניתנין למעלה שנתנן למטה הואיל ודמים העליונים למטה הן באין לא נחלקו אלא בניתנין לפנים שנתנן בחוץ בחוץ שנתנן לפנים (שם כ"ז א' ב'):

(ו)

והפשיט גו' ונתח אותה לנתחיה' לנתחיה ולא נתחי' לנתחים (חולין י' א') הפשט ונתוח כשרים בזר (יומא כ"ו ב') אין הפשט קודם זריקה (זבחים ק"ג ב') מיהו בדיעבד ליכא פסולה שם ושם (ק"ד א') תחלת ההפשט מהרגל תמיד פ"ד ומשמע דהיינו מרגל הימין היה מפשיט ויורד היינו לצד הראש עד שמגיע לחזה חתך את הראש היינו בלי הפשט דהראש אינו בכלל הפשט (חולין כ"ז א') חתך ד' הכרעים השנים להפשיט קרע את הלב והוציא את דמו (שם) וצ"ע איך היה מגיע להלב אם ע"י פתיחת הגוף למעלה מהחזה דהא החזה לא היה חותך כדלהלן או דרך הצואר חתך שתי הידים חתך רגל הימיני וב' ביצים עמה שהכיס הוא מהעור שניטל ע"י הפשט קרעו ומצא את הכל גלוי לפניו נטל את הפדר ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלה הכרס והקרבים נתן להדיחם כדלהלן הפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד ומניחם במקומם נוקב את החזה היינו שמפריד החזה מהדפנות והצלעות והחזה עצמה היא כעין עצמות בלתי קשות עם בשר ושומן חתך דופן הימיני וכיצד חותכו מניח ב' צלעות של צד הראש ונ"ל דהיינו צלע א' שמתוך החוליא הראשונה מהי"ח חוליות וצלע א' למטה ממנה לצד הראש שיוצאת מהכתף ואינה מגעת לחוליא ושתי צלעות דקות לצד הרגלים וחותך את שביניהם היינו י"א צלעות גדולות וצלע אחת קטנה ולא היה נוטל עמהן מהשדרה כלום והכבד תלוי בה אח"כ חתך את הגרה היינו הצואר עם ב' צלעות מכאן וב' צלעות מכאן הקנה הלב והריאה תלויין בה אחר כך חתך את הדופן השמאלי היינו ג"כ י"א צלעות גדולות וצלע א' קטנה שכנגד הצלעות של דופן הימיני עם השדרה והטחול תלוי בה חתך את העוקץ מרגל השמאלי העוקץ הוא העצם הארוך שמחובר לחוליא האחרונה מהי"ח חוליות וחוט השדרה מתפשט בו ולכ"א מב' צדדיו מחובר עצם א' ארוך אשר בו האסיתא אשר הבוכנא דהיינו קצה עצם הראשון מהרגל תחובה שם והעצם האמצעי נקרא בלשון הגמ' קליבוסת והיינו הענקא עיין (חולין צ"ג א' זבחים י"ח ב') פירש"י שם ועיין רש"י שבת (קנ"ב א') ד"ה זו קליבוסת ועמש"ל פרשה ג' פסוק ג' וג' חוליות בלי עצמות עליו ועליהן ב' חוליות עם עצמות קטנות לכ"א מהן מכאן ומכאן האליה ואצבע הכבד וב' כליות עמו וצ"ע בחצר הכבד שהוא המפסיק בין הב"מ להריאה אם נשאר אצל הכבד או אצל אצבע הכבד או אצל הריאה ונשאר הרגל השמאלי יחידי (מס' תמיד פ"ד) קרבן יחיד קרב בלי פייס ואף בכהן יחידי (יומא כ"ו ב') וקרבן ציבור היה קרב ע"י פייס לכל בני בית האב שבאותו היום וע"י כמה כהנים כמו שמפורש במס' (תמיד שם יומא שם) וכיצד הוא קרב פי' איך מוליכין אותו בן עזאי אומר משום ר"י דרך הילוכו כיצד הראש והרגל החזה והגרה שתי הידים שתי דפנות העוקץ והרגל ר' יוסי אומר דרך הפשטו הראש והרגל העוקץ והרגל וב' דפנות ושתי הידים החזה והגרה רעק"א דרך נתוחו הראש והרגל ושתי הידים החזה והגרה ושתי דפנות והעוקץ והרגל ריה"ג אומר דרך עילויו הראש והרגל החזה והגרה ושתי הדפנות והעוקץ והרגל ושתי הידים (יומא כ"ו ב') ומשמע שם ושם כ"ז ב' דהיינו רק בקרבן ציבור ונתח אותה יכול אף הפסולה ת"ל אותה ולא פסולה (זבחים פ"ה א') ומוכח שם דאף הפשט אינה צריכה והיינו בעלתה בפסול דאם עלו לא ירדו כדאיתא שם ואם היה לה שעת הכושר להפשט צריכה הפשט ונתוח לר"א בר"ש ועיין להלן פרשה ז' פסוק ח':

(ז)

ונתנו וגו' אעפ"י שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט (יומא כ"א ב') מה מזבח משל ציבור אף עצים ואש משל ציבור דברי ר"א בר"ש ר"א בן שמוע אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בו הדיוט מ"ב א"ב חדתי (מנחות כ"ב א') דין עריכת העצים והצהח אליתא עמש"ל פרשה וא"ו:

(ח)

וערכו גו'. מה דם בזריקה אף אברים בזריקה (זבחים ס"ב ב') ופלוגתא דתנאי שם אי עומד בצד המערכה וזורק או עומד בסוף הכבש וזורק משום דצריך שיהיה אויר קרקע מפסקת דאויר יש בין כבש למזבח (זבחים שם) כמוש"ל בפסוק ה' ד"ה על המזבח כיצד עושין אחר הנתוח מעלין האברים לכבש ונתנום מחצי כבש ולמטה במערבו ומלחום שמה (מס' תמיד פ"א מנחות כ"א ב') ואח"כ מעלן או לסוף הכבש למ"ד מכבש הוא זורק או לצד המערכה למ"ד עומד בצד המערכה וזורקן על העצים כדלעיל ואח"כ חוזר ועורכן על האש לשון הרמב"ם מהספרא:

(ט)

וקרבו וכרעיו ירחץ במים הכרס והקרבים לא היו מדיחין יחד ועי' מזה במס' (תמיד פ"ד) במים ולא ביין ולא במזוג אבל כל המימות כשרין (זבחים כ"ב):

שם והקטיר הכהן פשוט דאם נטמא ונפסל הבשר יצא ידי נדרו (עי' זבחים ק"ד מנחות מ"ו פסחים כיצד צולין) בכ"ד הקטר חלבים ואברים כל הלילה (ריש מס' ברכות) עד עלות עמוד השחר שם ועי' (חגיגה יו"ד ב') עה"ש היינו האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השחר רמב"ם בפי' המשנה דפ"ק דברכות וכמה הוא קודם הזריחה ועי' פסחים צ"ד א') ומש"ש ומש"ל פרשה י"א פסוק כ"ה ד"ה יטמא עה"ע וזריזין מקדימין (פסחים ז' א' יומא כ"ח ב') אי מהני הלנה בראשו של מזבח פלוגתא דאמוראי (זבחים פ"ז א') ואע"ג דלן אם עלה וודאי לא ירד אע"ג דלן למטה כדאיתא (זבחים פ"ד) מ"מ נ"מ בירדו אם יעלו אברים שפקעו מע"ג המזבח קודם חצות יחזיר לאחר חצות לא יחזיר (זבחים פ"ו א') ומוקמינן שם פלוגתייהו בשרירי ועי' מש"ל פרשה ה' פסוק ט"ו ובספר שמות פרשה כ"ט פסוק ל"ז דין אברים ופדרים שעלו ולא נתעכלו עי' מש"ל פרשה ו' פסוק ג' לא העלן עד עלות עמוד השחר נפסלו ושורפן אבית הדשן שהיה בהר הבית כמו שיתבאר להלן פרשה ד' פסוק ל"ב צלאן והעלן אין בהם משום ריח ניחוח (זבחים ע"ו ב') ועי' מש"ל פסוק ה' ד"ה ושחט:

שם את הכל הלב קורע ומוציא את דמו בשעת נתוח (מס' תמיד פ"ז) הובא לעיל גיד הנשה חולצו בראשו של מזבח לתפוח הדשן שהיה על המזבח (חולין צ"ב) וע"ש א' פלוגתא דאמוראי בזה תניא את הכל לרבות העצמות הגידין הקרנים והטלפים ואפי' פירשו ואלא מה אני מקיים ועשית גו' הבשר והדם (דברים י"ט) לומר לך עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות רבי אומר כו' מחוברין יעלו פירשו אפילו הן בראשו של מזבח ירדו (זבחים פ"ו א') ועי' מש"ל בדיני מעילה אכל בשר עולה לוקה (מכות י"ז ב' י"ח א' ב') וכתב המ"ל בהל' מעילה פ"א ה"ג דפשוט דשיעור אכילה בכזית ואם היה בו שוה פרוטה לוקה

ג"כ משום מעילה ואם היה בו ש"פ ולא היה בו כזית לוקה משום מעילה לבד:

שם המזבחה פלוגתא דתנאי (זבחים נ"ט א') אם כל החצר כולו נתקדש בימי שלמה להקטרה מיהו

זריקת דם לכו"ע מזבח דווקא (שם) אברי חטאת שנתערבו באברי עולה רא"א יתן למעלה ורואה אני את בשר החטאת למעלה כאלו הן עצים (זבחים ע"ז א') ומפרשינן שם בגמ' דיליף משאור ודבש דלריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים ופשוט דהיינו אף ברוב אברי חטאת או במחצה ע"מ דאל"כ מה"ת וודאי בטל ברובא לרבנן דר"י ואפילו לר' יהודה דמין במינו במשהו צ"ע ביבש ביבש כמו"ש התוס' (זבחים ע"ג א') ד"ה ר"י אומר ובמס' (מנחות כ"ב ב') ע"ש וחכ"א תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה (זבחים ע"ז ב') במשנה דס"ל מיעט רחמנא בשאור ודבש אותם איתם אתה מעלה לשם עצים אבל מידי אחרינא לא (שם) אברין באברין בע"מ רא"א אם קרב ראש אחד יקריבו כל הראשים (שם ב') ומפרשינן (זבחים ע"ד א') דס"ל דאפי' שחוטין אין נדחין אבל למ"ד שחוטין נדחין לא יקריבו לכתחילה מיהו אם עבר ונתן נ"ל דעולין לרצון דכ"ז שיכולין ליקרב ע"י כהן שאינו נמלך לא חשוב דחוי גמור לענין דיעבד רק לענין לכתחילה כמו"ש (זבחים ע"ח ב') ד"ה אם לא נמלך ונתן כשר ע"ש ומש"ל פרשה ה' פסוק ל' בדיני תערובות דמים ויש נ"מ לדינא בזה בזרק הדם אחר שנאבדו האימורין ואחר שנעשה התערובות והקריב אח"כ התערובות למ"ד אם אין בשר אין דם ומשמע להדיא דאף ר"א מודה דבע"מ לא יעלו לשם עצים דאינו מכשיר בזה רק בקרב אחד מהם אר"א לא הכשיר ר"א אלא שנים שנים (שם בגמ') והפי' לגי' הרמב"ם שהקריבו שנים שנים היינו שנים שנים ממיני האברין שנתערבו ולפי הגי' שלפנינו היינו להקריב שנים שנים ולפו"ר נראה שדין זה אינו מה"ת דה"ד בתערובות דחד בתרי הא בטל מה"ת ואי בתערובות דחד בחד כי נפל חד הא ליכא לאקרובי רק חד וכן בתערובות דמחצה ע"מ כי נפל כשיעור הפסולין כי מקריב אח"כ הא ליכא וודאי היתר והנ"ע לפענ"ד בזה יתבאר בסו"ד בזה ובגמ' (שם א') איתא מתניתין דלא כהאי תנא דתניא אמר ר' יהודה לא נחלקו ר"א וחכמים על איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה שיקריבו ברובע ונרבע שלא יקריבו על מה נחלקו על איברי עולה תמימה שנתערבו באיברי עולה בע"מ שרא"א יקריבו ורואה אני איברי בע"מ למעלה כאלו הן עצים וחכ"א לא יקריבו ופרכינן (שם) ור"א מ"ש רובע ונרבע דלא חזו בע"מ נמי לא חזו ומסקינן מיעט רחמנא מום בם לא ירצו הא ע"י תערובות ירצו ורבנן מום בם לא ירצו הא עבר מום ירצו ור"א מבם בהם ורבנן בם בהם לא דרשי א"ה רואה אני כו' הא רחמנא אכשרי' לדבריהם דרבנן קא"ל לדידי רחמנא אכשרי' לדידכו אודו לי בשר בע"מ כעצים דמי מידי דהוה אבשר חטאת ורבנן הני מאיסי התם לא מאיסי ובביאור זה עי' תוס' שדבריהם דחוקין למאד והנ"ל לפיענ"ד דצ"ל בברייתא לא נחלקו כו' על איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה שיעלו ברובע ונרבע שלא יעלו כו' ופי' יעלו היינו יעלו כולן ורואה אני את איברי החטאת כאלו הן עצים ומדאמר ר"א בבע"מ יקרבו ע"כ היינו משום ע"י תערובות ירצו והא דאמר רואה אני כו' היינו לטעמייהו דחכמים דעכ"פ יש להם. לדרוש לא ירצו הא לשם עצים יעלו והשתא ל"ק מ"ש רובע ונרבע משום דיש לדרוש מבם בהם הם הוא דיעלו לשם עצים ולא רובע ונרבע כענין דדרשינן (יומא ס"ד א') לענין בע"ח נדחין ועמ"ש זבחים שם) לתרץ זה בע"א ג"כ ועמש"ל (פרשה י"ז פסוק ג') בענין שירי הדם לר' נחמיה ובביאור דברי ר"א דמתניתין באיברי בע"מ לפו"ר נראה דלית לי' כלל ע"י תערובות ירצו מיהו במס' (יומא ס"ד א מבואר לפי הגמ' שלפנינו (שם) דאף ר"א דמתניתין ס"ל דרשא דע"י תערובות ירצו וצ"ל דס"ל להש"ס דאל"כ לא היה מיקל ר"א מדרבנן ע"י שקרב אחד מהם ועי' תוס' (זבחים ע"ד א') ד"ה, רב ולפי מש"ל בביאור הגמ' והברייתא דלעיל נראה לי דאי לא הוה ס"ל לר"א דרשא דע"י תערובות ירצו לא היה אומר במתניתין יקרבו אלא יעלו ורואין כו' באם לא קרב הבע"מ מקודם ולפי"ז נ"ל דס"ל לר"א דמתניתין דהא דאכשר רחמנא ע"י תערובות היינו שלא יקרבו מהן רק כשיעור הכשרין או בנפל לים כשיעור הפסולין או בשכבר הקריבו כשיעור הפסולין ובזה אזדא לה קושית התוס' (זבחים ע"ד א') ד"ה רב ע"ש ולפי"ז א"ש טעמא דלא התיר ר"א אלא שנים שנים כי היכי דלהוי בוודאי היתר בכל הקטרה ולפי כ"ז דהיינו מה"ת דאפילו ברוב היתר אי לאו טעמא דע"י תערובות ירצו אינו רשאי לכוין בכולם לשם הקרבה דמשום רובא א"א שהבלתי מצוה יתהוה מצוה כמו שכתבתי לעיל ואם כיון לשם ריצוי לא היה מועיל אבל משום ריבויא דע"י תערובות ירצו עולה לרצון ומכוין בכולן לשם קרבן כשכבר קרב כשיעור איברי הבע"מ שנתערבו כשיקטיר שנים שנים:

(יא) על ירך וגו' צפונה קדשי קדשים שחיטתן בצפון (זבחים מ"ז א') ובכ"ד ומיהו צפון המזבח לצפון מקיר צפונו של המזבח עד כותל העזרה כנגד כל המזבח ממערב למזרח דר"י בר"י ר"א בר"ש מוסיף למערב עד סוף בין האולם ולמזבח רבי מוסיף למזרח מקום דריסת רגלי הכהנים ודריסת רגלי ישראל (שם כ' א') קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח ר' יוסי אומר כאלו נשחט בצפון ר"י בר"י אומר מחציו לדרום כדרום מחציו לצפון כצפון (זבחים נ"ח א') וע"ש דפלוגתייהו לאו משום מקום מזבח הוא ת"ר קדשי קדשים שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון עמד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט שחיטתו כשרה ואפילו לא הכניס ידו ואפילו עמד חוץ לעזרה ושחט ע"י סכין ארוך כשר (זבחים ל"א ב' ל"ב א') ועי' תוס' שם קיבל קבלתו פסולה הכניס ראשו ורובו כאלו נכנס כולו (שם כ"ו א') משא"כ בקדשים קלים דאם לא הכניס רק ראשו ורובו לפנים כאלו לא הכניס (שם) היה הקרבן בצפון ורגליו בדרום פסול (זבחים כ"ו א') והא דנקט שם פנים וחוץ נראה מרש"י ותוס' והרמב"ם שם דל"ד בחוץ לעזרה אלא ה"ה בקדשי קדשים חוץ לצפון וכהרמב"ם שם דפסול בדיעבד ודלא כרש"י ותוס' שם יצאו רגליו אחר שחיטה וקודם הקבלה עמש"ל פרשה וא"ו פסוק י"ט ד"ה בחצר אה"מ בעי מיניה אבוה דשמואל משמואל כו' תלה ושחט מהו א"ל כשרה א"ל אשתבשת בעינן שחיטה על ירך וליכא (שם) והיינו בקדשי קדשים אבל בקדשים קלים כשרה (שם) נתלה ושחט מהו א"ל פסולה א"ל אשתבשת שחיטה על ירך ולא שוחט על ירך נתלה וקיבל מהו א"ל כשרה א"ל אשתבשת אין דרך שירות בכך ואפילו בקדשים קלים פסול כדמסקינן שם תלה וקיבל מהו א"ל פסולה א"ל אשתבשת שחיטה על ירך ולא קבלה על ירך הכל שם:

(יד) מן התורים וגו' תורין גדולים בני יונה קטנים והן ב' מינים (חולין כ"ב א') תחילת הציהוב שבזה ושבזה פסול (שם) תסיל פסול משום תורין וכשר משום בני יונה דאציפי ותורין של רחבה כשרין משום תורין ופסולין משום בני יונה (חולין ס"ב א') וע"ש אין תמות וזכרות בעופות (מנחות כ"ה א') ובכ"ד יכול אפי' מחוסר אבר ת"ל מן העוף (קדושין כ"ד) מחוסר אבר מבפנים עיין (בכורות ל"ט א') טריפה פסולה (זבחים ס"ט) במשנה נרבע פסול אף שאינם ברובע (זבחים פ"ה ב') הנרבע המוקצה הנעבד אתנן מחיר טומטום ואנדרוגינוס מטמאין בגדים בבית הבליעה במליקה ר"א מטהר בטומטום ואנדרוגינוס (יבמות פ"ג ב') ועיין (זבחים פ"ה ב') ענין טומאה זו להלן פרשה י"ז פסוק ט"ז ע"ש תורין שלא הגיע זמנן ב"י שעבר זמנן חסרין אבר מטמאין בבית הבליעה (זבחים ס"ח ב') והיינו אף שנפסלה אחר שהוקדשה עי' (נדה מ"א ב') ומש"ל ספר שמות פרשה כ"ט פסוק ל"ז מלק ונמצאה טריפה רמ"א אינה מטמאה רי"א מטמאה (שם ס"ט):

(טו) והקריבו הכהן גו' עלה בכבש ופנה לסובב דרך כבש קטן שהיה שם בא לו לקרן דרומית מזרחית שקרובה לבית הדשן להשליך לשם מוראתה (זבחים ס"ד ב') וכשהיא רבה בשם בקרן מערבית דרומית (שם ס"ג א') ונראה דבכל מקום כשרה למליקה כמו בחטאת שם.

שס ומלק גו' בעצמו של כהן היינו בצפרנו ולא בסכין (שם ס"ה א') יכול ימלקנו בסכין כו' היה מולק את ראשה ממול ערפה שם (ס"ד ב') אמר רב כהנא מצות מליקה קוצץ ויורד וזו היא מצותה סבר ר' אבין למימר מוליך ומביא לא א"ל ר' ירמיה כ"ש מוליך ומביא ומאי זו היא מצותה אימא אף זו היא מצותה (חולין כ"א) ואינו חושש לעיקור. סימנים (שם ושם ב') וחותך שדרה ומפרקת היינו חוט השדרה ועצם המפרקת בלא רוב בשר דאל"כ ה"ל נבלה מחיים מקמי מליקה (שם כ' ב' כ"א א' זבחים ס"ה ב') בחטאת וה"ה בעולה ואח"כ חותך במליקה רוב שנים לר"א בר"ש דווקא רוב ולא כל השנים וכל השנים דווקא לרבנן (חולין כ"א א' כ"ב א') הא דכל השנים אסור לר"א בר"ש היינו רק קודם המיצוי אבל אח"כ וודאי אין קפידא עי' פוס' (חולין שם זבחים ס"ה ב' אם השהיה פוסלת בין סי' לסי' פלוגתא לאביי לכו"ע פוסלת ולרבא פלוגתא דתנאי לת"ק אינה פוסלה לר"א בר"ש פוסלת (זבחים ס"ה ב') הבדלת העור לכו"ע לא מעכבא כיון דאינה בשחיטה (חולין כ' ב') חתיכת רוב בשר אחר המליקה בעולה נראה קצת שהדין כמו בחטאת ובחטאת לכתחילה וודאי בעי' ולענין דיעבד פלוגתא דאביי ורבא דלאביי לת"ק אינו מעכב ולר"א בר"ש מעכב ולרבא לכו"ע מעכב (זבחים שם) המליקה בראשו של מזבח (שם ס"ה א') מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח:

שם והקטיר גו' היינו לאחר מיצוי דלהלן סופגו במלח ומקטירו ע"ג האישים (שם ס"ד ב'):

שם ונמצה דמו ממצה דם הגוף ודם הראש ע"י שמקיף מקום המליקה לקיר המזבח (זבחים ס"ד ב') בראש וה"ה בגוף מיצוי דם הגוף מעכב מיצוי דם הראש אינו מעכב (שם ס"ד ב' ס"ו א') וצריך שימצה כל הדם (זבחים ס"ה א') דמו כולו וכתבו התוס' ס"ו ב' ד"ה ואלא במיצוי דלא מסתבר שאם נשפך מעט מהדם שיפסל ונ"ל לפי ענ"ד דצריך שלא ישאר עוד דם שאפשר למצות ובזה איירי דבעי כל דמו ואף בדיעבד נ"ל דמעכב ועמש"ל פרשה ה' פסוק יו"ד:

שם על קיר גו'. מה הקטרה בראשו של מזבח אף מיצוי בראש המזבח ואם עשה למטה מרגליו שעל הסובב למעלה מחוט הסיקרא שהיה באמצע המזבח פשרה ר"נ וראב"י אומרים כל עצמה אינה נעשית אלא בראש המזבח (שם ס"ה א') וטעמיה דת"ק מפרשי אביי ורבא שם דס"ל דעושה מערכה ע"ג הסובב ומקטירה:

שם והסיר גו'. דבי ר"י תנא בנוצתה בנוצה שלה קודרה כמין ארובה בסכין (שם ס"ה א') ומסיר את המוראה היינו הזפק ואת הנוצה שע"ג ואת בני המעים שיוצאין עמה שם ס"ד ב' במשנה:

שם והשליך גו'. לא בעי בגדי כהונה תוס' (יומא נ"ט) ד"ה והרי בית הדשן שהוזכר בזה היינו שלשם תורמין המזבח ודישון המנורה ומזבח הפנימי וכולן נבלעין שם במקומן (יומא כ"א א') ודינם שנקברים דאסורין בהנאה מיהו יצאו מידי מעילה לאחר מיצוי הדם (תמורה ל"ד א'):

שם אותה. אותה ולא חטאת העוף ת"כ וכן מוכח תמורה שם דנקט שם עולת עוף ולא נקט ג"כ חטאת והטעם דחטאת כיון דנאכלת לית בה לא מעילה ולא איסורא וברמב"ם שכתוב חטאת העוף הוא ט"ס וצ"ל עולת העוף:

שם ושסע אותו גו' ביד (זבחים ס"ה ב') והיינו שסע הגוף בין אגפיה רש"י שם:

שם בכנפיו נוצה ועיין (שבת ק"ח א'):

שם לא יבדיל א"צ להבדיל בשסוע הגוף ואם הבדיל כשר (זבחים ס"ד ב'):

שם והקטיר אותו וגו' היינו לגוף סופגו במלח ומקטירו ע"ג האישים (זבחים ס"ד ב') וצ"ע למ"ד דהקטרה בעינן בהפסק אויר כמוש"ל פסוק ח' איך היה מקטיר בזה דמשמע דמהמקום שהיה מולק היה מקטיר ובמליקתו היה עומד על הסובב וצ"ל כמו ששמעתי דהא דבשר בזריקה כדם לאו היינו דילפינן הקטרה מזריקה אלא דילפינן בשר מדם וכיון דהכא הדם אינו בזריקה גם הבשר אינו בזריקה לא הסיר מוראתה ולא הנוצה ולא בני מעיים לא ספגן במלח כל ששינה בה אחר שמיצה את דמה כשרה (זבחים שם) עולת העוף שעשה למטה פי' שעשה מיצוי דמה למטה או שלא מלק רק סי' אחד או שלא מיצה דמה אלא הזה פסולה ואינה מטמאה בבית הבליעה (שם ס"ו א' ב') כל הפסולין שמלקו מלק בשמאל או בלילה פסולה ואינה מטמאה בבית הבליעה (שם ס"ח א') ובביאור זה כתבו התוס' (שם ס"ח א') ד"ה מלק בשמאל דהיינו רק לר"ש דס"ל בכה"ג אם עלו לא ירדו אבל לר' יהודה דס"ל בכה"ג דאם עלו ירדו מטמאה ודבריהם תמוהין לפי ענ"ד דא"כ איך פליגי להלן ר"מ ור"י בטריפה הא בטריפה לכו"ע ירדו אלא וודאי לכו"ע אין מטמאין והא דאמרינן בגמ' (שם ס"ט א') יצאה מליקה שמתרת את האיסור היינו מליקה דכוותה מלק בסכין חולין בפנים קדשים בחוץ מטמאה בבית הבליעה (שם ב') מלקה זר רב אמר מטמאה בבית הבליעה ורי"א אינה מטמאה שם ותניא כוותיה שם:

פרשה ב

(א)

קרבן מנחה וגו' כל המנחות באות מן החיטין חוץ ממנחת העומר ומנחת סוטה שבאין מן השעורין מסכת סוטה י"ד) כל מנחה אינה פחותה מעשרון (מנחות ק"ג ב') כיון דאמר מנחה איחייב בעשרון ומיעוטו מעכב את רובו (שם כ"ז א') במשנה ובגמ' מסלתה שאם חיסר כ"ש פסולה ומשמע (שם פ"ז א') דאף שמביא מביתו צריך למודדה בעשרון שבמקדש כלומר באותה כלי עצמה וכ"כ הרמב"ם ולפי ענ"ד הדבר צריך תלמוד כמו"ש מנחות שם די"ל דלא צריך רק מדה מכוונת לעשרון שבמקדש. שיעור העשרון בספר במדבר פרשה ט"ו פסוק ד' ויכול להרבות בעשרונות כמה שירצה (שם ק"ג) הפריש חצי עשרון ודעתו להוסיף רב אמר אינו קדוש רי"א קדוש (שם ח' א') אין שנים מביאין עשרון אחד (שם ק"ד ב') וצ"ע אם שנים מביאין ב' עשרונות בשותפות הניח מנחה לשני בניו ומת קריבה (זבחים ה' ב') כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה פירש"י שמוליך ומביא בפיסת ידו עליהן וחמש מאות בעיטות פירש"י בגבות אצבעותיו ואגרופו בחוטין ורי"א בבצק (מנחות ע"ו א') ונ"ל דהיינו אף במנחת סולת דלת"ק וודאי אין סברא לחלק ומת"ק נשמע לר"י בשעת לישה לאחר הקמיצה ת"ר קרבן מלמד שמתנדבין עצים וכמה שני גזרין וכה"א (נחמיה י') והגורלות גו' קרבן העצים רבי אומר עצים קרבן הם וטעונים מלח וטעונים הגשה אמר רבא לדברי רבי עצים טעונים קמיצה אר"פ לדברי רבי עצים טעונים עצים (מנחות ק"ו ב') האומר הרי עלי לבונה לא יפחות מקומץ (שם) מתנדבין יין וכמה שלשה לוגין לפחות (שם ק"ז א) אין מתנדבין שמן דברי רע"ק רט"א מתנדבין שמן (זבחים צ"א א' מנחות ק"ד ב') לא יפחות מלוג רבי אומר שלשה לוגין (מנחות ק"ז א') אמר שמואל לדברי ר"ט המתנדב שמן קימצו ושיריו נאכלין וכן ס"ל לר"ז שם ואביי ס"ל דכולו לאישים (זבחים צ"א ב')

שם ויצק וגו'. תרי מתנת שמן א' לשם יציקה והיציקה מעכבת (מנחות י"ח) והא דתנן שם לא יצק כשר היינו לא יצק כהן אלא זר גמ' שם ומקודם לזו נותן עליה שמן לבלילה כדאיתא להלן פרשה ז' פסוק יו"ד וכ"מ בלילה כשמן דהיינו מנחת סולת ופשוט במשנה וג' (מנחות ק"ג ב') ובכ"ד הרי כאן שתי מתנות שמן ומתן שמן בכני קודם להסולת דאיכא במחבת ומרחשת דלהלן משמע להדיא במס' (סוטה י"ד ב') דא"צ בזה וכן משמע (מנחות ס"ז ב') במנחת העומר וכמוש"ל פסוק י"ד מיהו רש"י ותוס' (מנחות ע"ד ב') כתבו דסולת צריכה שלש מתנות שמן ועמש"ש הבלילה אינה מעכבת רק שתהא ראויה לבלילה (שם ק"ו ב') ששים נבללין יותר אין נבללין מיהו מתן שמן לשם בלילה נראה דמעכב דבלא"ה, ה"ל אינה ראויה לבלילה ועיין (מנחות י"ח א') ביציקה כמו"ש מקודם בללה חוץ לחומת עזרה רל"א כשרה רי"א פסולה דאע"ג דלא בעי' כהונה פנים בעי (שם ט' א') ומוכח שם דלכו"ע צריכה להיות בכלי שרת ובלאה"כ פסולה לכו"ע ונ"ל דלאו בבלילה תליא מלתא אלא בהמתן שמן לשם בלילה ת"מ דהא הבלילה אינה מעכבת ועמש"ל ד"ה וקמץ מדין כהונה ביציקה ובלילה ועי' תוס' (שם י"ח ב') ד"ה ור"ש:

שם שמן לוג לעשרון ומשמע (מנחות ס"ח א') דמודדו בלוג שהיה במקדש ר"ל באותה הכלי עצמה ועמש"ל בעשרון נתרבו העשרונות או נתרבו הלוגין פלוגתא דתנאי שם שמן שהפרישו לשם מנחה זו פסולה לשם מנחה אחרת (שם ע"ט ב') מיהו כ"ז שלא נתקדש ע"י כלי שבמקדש כדבעינן למימר קמן יפדה (שם ק"ב) מה יעשה בדמים נ"ל דתלוי בפלוגתא דרש"י ותוס' בענין לחמי תודה (פסחים י"ג ב') דלפירש"י שם יכול לקנות בהם מנחה או שמן למנחה אחרת ולהתוס' המעות יוליך לים המלח ותועלת הפדיון שפודה בש"פ ודיו ע"ש השמן והסולת מעכבין זה את זה (שם כ"ז א') ריבה שמנה חיסר שמנה פסולה מנחות י"א א') חסר הלוג קודם קמיצה וקודם הקטרה עמש"ל ד"ה וקמץ בענין חסרון בעשרון.

שם. לבונה. קומץ לכל המנחה (שם ק"י ב') אר"י ב"י אמר ר' יוחנן ג' מחלוקות בדבר ר"מ סבר קומץ בתחילה קומץ בסוף רי"ס קימץ בתחילה וב' קורטין בסוף ור"ש סבר קומץ בתחילה וקורט א' בסוף חסר אותו הקורט כ"ש פסולה (שם י"א ב') הפריש לה לבונה יותר מקומץ כשרה הפריש שני קומצין פסולה שם:

(ב)

והביאה מביאה מתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב או בשארי מיני כלי מתכת לאפוקי של עץ למ"ד דאין עושין ממנה כלי שרת ולאפוקי כלי חרס וכה"ג לכו"ע דבעינן כלי ראויה לכ"ש (סוטה י"ד ב') סמך לדבר ישעיה ס"ו כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור כשבא למקדש מודד להסולת בעשרון של מקדש והשמן בלוג של מקדש רמב"ם בהל' מעה"ק ע"פ המשנה דמנחות (פ"ז א' פ"ח) וכבר כתבתי מזה לעיל בד"ה ק"מ ובד"ה שמן שדבר זה צ"ע נותן את הסולת לתוך כ"ש לקדש בו סוטה (שם) וצריך לכוין לקדש למ"ד דאין כ"ש מקדש שלא מדעת (שם) ונראה דלמ"ד הסולת והשמן קדושין זה בלא זה (מנחות ח' א' ב') כדבעינן למימר קמן למ"ד דמדת היבש מקדש (שם נ"ז ב') דכבר נתקדשה המנחה ע"י העשרון שמדדה בו בהכרח לפי דעת הרמב"ם אינה נותנה לכ"ש רק משום דגנאי לשומו בכלי חול אחר שנתקדשה כמו"ש התוס' (מנחות צ"ה ב') ועוד דצריך לבוללה בכ"ש כמוש"ל ד"ה ויצק ולמ"ד מדת היבש לא נתקדשה ולכך אינה מקדשת כשבא לקדשה נותן לביסא שהיא כלי העשויה לבלילה והיא מקדשת לכו"ע (מנחות נ"ז) גם במזרקות היו יכולין לקדש כדשמואל (זבחים פ"ח א') אי מקדשין בכלי שע"ג קרקע עי' (מנחות ז' א' ב') הסולת השמן והלבונה אי מקדשין זבל"ז פלוגתא דרב ור"ח (שם ח' א' ולמ"ד דאין קדושין זבל"ז אף שישנם לכולם כיון שאינם בכלי אחת אין מתקדשין כדמוכח שם בג' להדיא ועי' רש"י שם שכתב בפירוש דכל השלשה בעינן שיהיו בכלי א' דאף הלבונה מעכבת ועי' (מנחות ז' ח') אם העשרון מתקדש לחצאין המנחות עד שלא קדשו בכלי יש להם פדיון קדשו בכלי אין להם פדיון (שם כ' ב') המנחות מועלין בהם משהקדישו קדשו בכלי הוכשרו לפסול בט"י ומתו"כ ובלינה (מעילה ט' א') וביוצא אין נפסלין קודם קמיצה כמו"ש התוס' (מנחות ט' א') ובכ"ד אלא דמגניא מלתא להוציא לחוץ אחרי שנתקדשה בכלי (תוס' שם) קודם שקדשו בכלי דינם כתרומה לפסול בט"י ולא במחו"כ תוספתא טהרות פ"א וע"ל פרשה י"א פ' ל"ג מש"ש והא דתנן משקדשו בכלי הוכשרו לפסול בט"י היינו משום דמקמי הכי יש להם פדיון אחר שנתן הסולת לכלי שרת נותן עליו שמן לבלילה ואח"כ נותן עליו שמן ליציקה ונותן עליו לבונתה ומוליכה אצל כהן (סוטה י"ד ב') אלא דלא הוזכר שם בלילה ויציקה והכהן מוליכה אצל המזבח דכתיב להלן פסוק ח' והגישה אצל גו' ולהלן פרשה ו' פסוק ז' הקרב אותה בני אהרן גו' ההלכה בכלי שרת (סוטה שם) מגישה בקרן דרומית מערבית (סוטה שם מנחות י"ט ב') והיינו למ"ד כוליה מזבח בצפון קאי דלפני ה' היינו מערבו ופני המזבח היינו דרומו (סוטה שם) ומגיע הכ"ש לחודו של קרן המזבח ומסלק לבונתה לצד אחד שלא יקמוץ מהלבונה הכל (סוטה שם) א"צ תנופה (מנחות ס' א'):

שם וקמץ משם גו' בקמצו להלן פ' ו' שלא יעשה מדה לקומץ (יומא מ"ז א'). מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשרה בזר (מנחות י"ח ב') ורק ההגשה היא בכהן כמוש"ל היציקה והבלילה שכשרה בזר היינו אף במנחת כהנים שאינה נקמצת (שם) ור"ש ס"ל דיציקה ובלילה בכהן אף במנחת ישראל שם ועי' תוס' שם ד"ה ור"ש ומש"ל ד"ה ויצק אעפ"י שההגשה בקרן מערבית דרומית הקמיצה בכ"מ בעזרה (זבחים ס"ג א') קומץ מתוך הכלי שרת (מנחות כ"ו א') ומשמע שם דלכו"ע קומץ מתוך כלי שרת קומץ ממקום שנתרבה שמנה ונותן הקומץ לתוך כ"ש לקדשו ומלקט את הלבונה ונותנה ע"ג ומעלהו בכ"ש להקטירו ומולחו ונותנו ע"ג האישים (סוטה י"ד ב' טו א') ההקטרה בימין כמו זריקה ור"ש דמכשיר בשמאל בזריקה מכשיר ג"כ בהקטרה דשמאל (מנחות י' א' כ"ו א') שלא בכלי שרת פסול ור"ש מכשיר (מנחות כ"ו ב') במשנה רנב"י אמר הכל מודין בקומץ שטעון קידוש שם בגמ' וכי מכשיר ר"ש בשלא הקטירו בכ"ש ואתותב במסקנא אלא דלר"ש אף שלא קידש הקומץ בכ"ש כשר כיון שקמצו מתוך כ"ש ובהקטרה פליגי אמוראי אליבא דר"ש ר"י בריה דר"ח ס"ל או כאשם בכלי שרת ואפילו בשמאל דר"ש מכשיר בזריקה דשמאל או כחטאת ביד ימין דכתיב במנחה להלן ס' ו' כחטאת וכאשם ור' ינאי ס"ל דפלוגתא דתנאי אליבא דר"ש אית מ"ד כר"י בריה דר"ח ואית מ"ד דאפילו שלא בכלי שרת ובטמא מכשיר ר"ש (מנחות כ"ו א' ב') קמן מכלי שע"ג קרקע קידש הקומץ בכלי שע"ג קרקע עי (מנחות ז' א' ב') קומץ שחלקו בשני כלים אי קדוש פלוגתא דר"נ ורבא (שם ז' ב') הקטיר קומצה פעמים כשרה (שם כ"ו א') ובביאור זה פלוגתא דאמוראי ריב"ל ס"ל אין קומץ פחות משני זיתים ואין הקטרה פחוחה מכזית הלכך פעמים ולא פעמי פעמים ור"י ס"ל יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחותה מכזית הלכך פעמים ואפילו פעמי פעמים ואע"ג דבבשר וחלב לכו"ע אין הקטרה פחותה מכזית כדאיתא (שם כ"ו א'). הכא שאני דרבי קרא חצי קומץ תוס' (שם כ"ו ב') ד"ה אין הקטרה מיהו בהקטר שומשום י"ל דמודה דאין דרך הקטרה בכך תוס' שם מהא דלעיל (שם ע"ז ב'). קרב הקומץ חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא ואין מועלין בשירים אבל מועלין בקומץ עד שיצא לבית הדשן (מעילה ט' א') ולאחר שנקמצה נפסלת ביוצא כמו לחמי תודה שקדשו בשחיטת הזבח עיין תוס' (מנחות ט' א') ועיין תוס' שם נידון פסול יוצא במנחת כהן וחביתי כ"ג שאין נקמצת ארבע עבודות הן במנחה כנגד ד' עבודות שבקרבן קמיצה כנגד שחיטה אלא שטעונה כהונה נתינת הקומץ לכ"ש כנגד קבלת הדם העלאה כנגד הולכת הדם הקטרת הקומץ כנגד זריקת הדם (מנחות י"ג ב') דין מחשבת שינוי קודש ושינוי בעלים במנחות כמו בזבחים דהבאין בנדר ונדבה כשרות אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ ממנחת חוטא דלהלן פרשה ה' פסוק י"א ומנחת קנאות במדבר פרשה ה'. מנחות ריש מכילתין במשנה רש"א כל המנחות אף מנחת חוטא כשרין ועולין לבעלים לשם חובה שמעשיה מוכיחות עליה בגמ' שם ולהלן מ"ט א' ובכ"ד וע"ש כמה חלוקים מחשבת חוץ לזמנה וחוץ למקומה פוסלת במנחה כמו בזבחים בכל הד' עבודות (מנחות י"א ב' י"ב א') ועמ"ש פרשה ז' פסוק י"ח בדיני פיגול ומ"ש בדיני מעילה אחד מנחת חוטא וא' כל המנחות שקמצן זר אונן טבול יום מחו"כ מחוסר בגדים שלא בריחוץ ידיו ורגליו ערל טמא יושב עומד שלא על הרצפה פסול כמו בזבחים קמץ בשמאל פסולה ואפילו ר"ש דמכשיר בקבלה זריקה והקטרה דקומץ בקמיצה מודה דפסול ואפילו במנחת חוטא (מנחות י' ב') בן בתירא אומר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח פי' שנפל לשם לאחר המדידה או קורט של לבונה שסלק לצד אחר פסול משום חציצה ומשום חסרון משנה (מנחות ו' א') ובגמ' שם י"א א' ובגמ' איכא פלוגתא דתנאי אליבא דבן בתירא דלעיל אי מכשיר אפילו. בקידש הקומץ אי דווקא בלא קידש הקומץ עדיין ופרכינן בגמ' למ"ד דדווקא בלא קידש מכשיר למ"ד כלי שרת מקדש שלא מדעת עכ"פ לפסול א"כ איך יחזיר מה שקמץ כיון שהחזירו לתוך כ"ש הא מתקדש וממילא נפסל ומתרצינן דמחזירו לכלי שע"ג קרקע למ"ד דאין מקדשין בכלי שע"ג קרקע או דאיירי שקמץ מתוך כלי טפופה ומחזיר הקומץ על הסולת שלא במקום הגומא דה"ל בגודש הכלי ולא מתקדש וכי הדר נפיל קומץ להגומא ממילא ה"ל כהניחו קוף דלא קדיש והדר חוזר וקומץ בן בתירא דמתיר בשמאל ע"י חזרה מחיר כמו כן בכל הפסולין שם ו' ב' חסרה קודם קמיצה רי"א מביא מתוך ביתו וימלאנה דקמיצה היא דקבעה לה (מנחות ט א') כמו שחיטה בשתי הלחם ותודה ר"ל אומר לא יביא מתוך ביתו קדושת כלי קבעה לה לזה כמו שקובעת לשארי פסולין ואתותב ר"ל שם ממתניתין דנגעים פי"ד מ"י דהלוג שמן מצורע שחסר קודם שיצק ימלאנו אלמא קדושת כלי לא קבעה ועי' (זבחים ק"ו א') ומש"ש ומש"ל פרשה י"ז פסוק ג' ונראה דה"ה לענין שמן במנחה בקמיצה תליא מלתא לא יביא עשרון בב' כלים ויקמוץ (מנחות כ"ד א') חלקו בכלי א' אם הכלי מצרפן לקמיצה בעי' בגמ' שם נטמאו שירי' נשרפו או שאבדו קודם הקטרת הקומץ כמדת ר"א דלעיל פרשה א' פסוק ה' ע"ש כשרה כמדת ר"י פסולה (מנחות כ"ו א') חסרו שירי' קודם הקטרה לר"י דפוסל בנשרפו כולן ר' יוחנן אומר מקטיר קומץ עליהן דכיון דאשתייר (שם ט' א') ומודה ר' יוחנן שהשירים אסורין באכילה ולא דמי לקרבן דסגי בכזית שם ב' ורל"א אין מקטיר קומץ עליהן שם א' לדברי ר' יוחנן דמקטיר קומץ והשירים אסורין באכילה אבעיא להו שם י"ב א' אי מהני הקטרת הקומץ להשירים למקבעינהו בפיגול ולאפקינהו ממעילה דבהקטרה תליא מילתא כמו שיתבאר בדיני פיגול ומעילה רה"א אפילו לרע"ק דזריקה מועלת ליוצא כנ"ל פרשה ה' פסוק י"ט ה"מ יוצא דאיתי' בעיניה אבל חסרון לא מהני ליה הקטרה רבא אמר אפילו לר"א דאין זריקה מועלת ליוצא הכא דהמותר הוא בפנים מודה דמועלת ואפילו לר"י דס"ל מעילה ו' ב' דפלוגתייהו ביוצא מקצתו דא"כ לר"א זריקה אינה מועלת ליוצא אע"ג דאיכא מקצת בפנים היינו דס"ל דאע"ג דאיכא מקצת בפנים אינה מועלת למה שיצא אבל הכא על כל מה שבפנים אנו דנין והדר ביה רבא שם מכח ברייתא דמייתי שם אביי אמר כמו שנחלקו שם ר"א ורע"ק ביוצא נחלקו ג"כ בחסרה ועמ"ש פרשה כ"ד פ"ח נתערב קומצה בקומץ חברתה במנחת כהנים במנחת כהן משיח במנחת נסכים שכולן כליל כשרה ר' יהודה אומר במנחת כהן משיח במנחת נסכים פסולה שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה והן בולעות זו מזו (מנחות כ"ב ב') פירש"י דמנחת נדבה לוג לעשרון ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שלשה לוגין לעשרון כדאיתא שם נ"א וכשהעבה בולעת שמן מהרכה הרי השמן מתבטל בה וה"ל רכה חיסר שמנה והעבה יתר שמנה דפסולות כדלעיל (שם י"א א') אבל בשוות צ"ל דאין השמן מתפשט מאחת לחברתה בלי חמין ות"ק ס"ל דעולין אין מבטלין זה את זה אפילו באינן מינן ופרכינן בגמ' (שם ב') וכי עוחר זו מזו מאי הוה מין במינו הוא ומין במינו הא לא בטל פי' ואין שמן העבה מבטל לשמן שנבלע בה מהרכה ני אמר רבא קסבר ר"י מין ומינו וד"א סלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו פי' הסולת של העבה מבטל להשמן שנבלע בה מהרכה בביאור סברת המקשה שהוצרך להא דמין במינו לא בטל יש לעיין דנהי דהקומץ נתערב במחצה על מחצה ולא ביותר ממנו אכתי לא יכנס להעבה שמן מהרכה יותר משמן העבה דמכיון דשמן העבה הוא שליש מהרכה א"כ לא יבלע ממנו לפי חשבון רק שליש ואיך יתבטל השמן בשמן אף למ"ד מין במינו בטל ואף בלא סברא דעולין אין מבטלין זה את זה גם בביאור התי' יש לעיין איך הסולת של העבה מבטל להשמן שנבלע בו מהרכה הא אין בו כדי לבטל שהרי לפי חשבון עולה לוג לעשרון ובוודאי הוא שלוג שמן ניכר הוא בעשרון והנ"ל בזה הדאין שמן הרכה נבלע בהעבה לפי חשבון אלא פחות מכן והלכך אי לאו הא דמין במינו לא בטל היה בדין שהשמן שנבלע בהעבה מהרכה יתבטל בשמן העבה שמרובה ממנו מיהו אכתי אין זה מספיק כ"כ לישוב מ"ש בסברת המתרץ ונראה לי לפי"ז דצ"ל דאין שמן הרכה נכנס להעבה רק משהו בעלמא ואם לא נאמר כן צ"ל דאף דליכא בהעבה כדי לבטל את כל השמן שנכנס בתוכו מהרכה מ"מ הוא מבטל משהו ממנו כמו"ש במס' (עבודת כוכבים מ' א' פסחים מ"ד) ע"ש ולפי כ"ז נ"ל דלר"י אין כשר קומץ בקומץ רק כשהשמן שבהן שוה והקומצין שוה שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפ"ע כשרות ואם לאו פסולות (מנחות כ"ג א') ופירש"י דאיתא בת"כ מסלתה ולא מסלת חברתה ובהא דכשרות ביכול לקמוץ מכ"א בפ"ע אף אם היה בהתערובות רוב ממנחה אחת מוכח בגמ' (שם ב') דאם היה בדין שהמיעוט בטל ברוב ה"ל אותה שהיא המיעוט חסרה ואינו מפריש עליה קומץ אלא דהכא ליכא ביטול וביאור זה דקודם קמיצה לכו"ע לא בטל לר"י משום מין במינו ולרבנן משום דעולין אין מבטלין זא"ז והכא כולן עולין הן דכל פורתא חזי למקמץ כדאיתא בגמ' שם בהא דקומץ שנתערב במנחה ואע"ג דמהתערובות א"י לקמוץ כנ"ל מ"מ כיון דאי לא נתערב חזי למקמץ הוה ליה עולין כפירש"י שם ומנידון אי איכא ביטול לאחר קמיצת הראשונה קודם קמיצת השניה פרכינן שם בגמ' והא הכא כיון דקמץ לה מחדא אידך ה"ל שיריים ולא קא מבטלי שיריים לטבלא מני אי רבנן הא אמרי עולין אין מבטלין זה את זה הא מין במינו בטל אלא פשיטא ר' יהודה בשלמא למ"ד בתר בטל אזלינן שפיר דבטל ה"ל כמבטל דלכי קמץ מאידך ה"ל שיריים כי הני אלא למ"ד בתר מבטל אזלינן שיריים מי הוו טבלא לימא לרב חסדא דלא כר' חייא ובביאור כ"ז נראה לי דכשקומץ מאותה שהיא מעוטה בתערובות אין לחוש שהשיריים מתבטלין בהטבל וה"ל חסרה בין קמיצה להקטרה דלכו"ע השיריים אסורין באכילה כדאיתא (מנחות פ' ב') ע"ש וכן דתהוי אידך יתר סלתה דאי אפשר להחולין שיתהוו טבל ע"י תערובות כמוש"ל פרשה א' פסוק ג' בענין תערובות דבע"ח דאין הרשות מתבטל במצוה להיות מצוה והלכך ל"ה חסר סלתה וכן אידך לא הוי יתר סלתה כיון דהיתרין אינו טבל אלא דהקושיא הוא דמשמע דיכול לקמוץ בתחילה מאיזו שירצה והיינו אף מאותה שהיא מרובה בהתערובות וא"כ קשיא לרבנן וכן לר' יהודה למ"ד בתר מבטל אזלינן איך המעוטה כשרה אחר קמיצת המרובה הא הטבל מתבטל בהשיריים ומתרצינן בגמ' כדר"ז נאמר הקטרה בקומץ ונאמר הקטרה בשיריים מה קומץ אינו מבטל חבירו אף שיריים אין מבטלין שיריים וכן אין מבטלין לטבלא קומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר פי' אף כולה לא יקטיר משום דאותה שלא נקמצה אסורה למזבח ונ"ל דהיינו רק לרבנן דמתניתין (זבחים ע"ז א') באיברי חטאת דלא אמרינן בכה"ג דעולה לשם עצים אבל לר"א דשם וכן לתנא דברייתא דשם לכו"ע ה"נ יקטיר לכתחילה ואם הקטיר אף לחכמים דמתניתין דשם כשרה זו שנקמצה (שם) והא דלא אמרינן בזה הואיל ונדחה ידחה עיין מש"ש (זבחים ע"ט ב') ד"ה אם לא נמלך ונתן כשר והא דאין הקומץ מתבטל בהמנחה היינו כדרבי זירא כנ"ל נתערב הקומץ בשיריים לא יקטיר ואם הקטיר כשר דאין הקומץ בטל כדרבי זירא כנ"ל אמר רבא עשרון שחלקו ואבד א' מהם והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון והרי שלשתן מונחים בביסא כו' קמץ מן האבוד שיריו וראשון נאכלין מופרש אינו נאכל קמץ מן המופרש שיריו וראשון נאכלין אבוד אינו נאכל קמץ מן הראשון שניהם האחרים אינם נאכלין דשניהם שייכים לראשון בשוה וכיון דאינו ניתר רק חד מינייהו ולא ידיע מאן מינייהו שניהם אסורים אביי אמר אפי' קמץ מאחד מהם שניהם אינם נאכלין מ"ט כולהו נמי בני ביקתא דהדדי נינהו מתקיף לה ר"פ שיריים דידי' מיהו נאכלין הא איכא דוקא דקומץ דלא קריב מתקיף לה כו' וקומץ גופיה היכי קריב הא איכא תלתא חולין רב אשי אמר קומץ בדעתא דכהן תליא מלתא וכהן כי קמץ אעשרון קא קמץ (מנחות כ"ד ב')

תוכן העניינים

באר היטב (על התורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה