באורי מהראי· רבנו ישראל איסרלן
ויקרא · פרק א פסוק ג
אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו וגו':
פירש רש"י, זכר ולא נקבה כשהוא אומר זכר למטה שאין ת"ל זכר ולא טומטום ואדרוגינוס. תימה קצת בשלמא אדרוגינוס איצטריך למעוטי דבריה בפני עצמו היא אלא טומטום אמאי אצטריך קרא למעוטי ספיקא, ועיין בפ"ק בתוספות דחולין (כב, ב ד"ה איצטריך) גבי תורים ובני יונה ובגמרא סוף פרק אלו מומין בבכורות (מב, א): אל פתח אהל מועד:
פירש רש"י, מטפל בהבאתו עד העזרה וכו', יכול אפילו נתערבה בפסולין או בשאינו מינו ת"ל יקריבנו (הראוי להקרבה). פירוש בשאינו מינו שאר קרבנות כולן שאינן כליל דאי אפשר לתקן אלא מצי לידע איזו כליל ואיזוהי יהא נאכל, אבל לקמן (פסוק ה) גבי זריקות הדם מרבה אפילו שאינו מינו רק שתרוייהו למטה מן הסיקרא הן: