באורי מהראי· רבנו ישראל איסרלן
בראשית · פרק לה פסוק יב
ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ: תימה איך יתיישבו שתי נתינות הללו ואיך נתקיימו נתינות הארץ לו והלא לא מצינו שהיה לו שום כה וזכות בחייו בארץ רק שבניו ירשו אותו, ויש לומר דגם בחייו זכה בו שהרי קבר את רחל בדרך אפרת ואין דרך כלל שיניחוה בני המדינה לקבור מתים בדרך כבושה לרבים אלא מפני שידעו שלו נתנה הארץ לא עכבו על ידו וטעם זה מצאתי בפשטים על מתה עלי רחל ואקברה שם בדרך אפרת לפי שכתב כבר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (לקמן מח, ה) כלומר ליטול שני נחלות רצה יעקב לברר את דבריו שלא על תוהו הוא מבטיח את יוסף שיטלו בניו את נחלתו שמנחיל להם שהרי ודאי יש לו כה וזכות בארץ כנען דאם לאכן לא היו מניחין לו לקבור מת בדרך כבושה לרבים ואע"ג דרש"י פירש [ב]פרשת ויחי (מח, ז) דלאו מארץ ישראל היה מקום קבור מ"מ סמוך ממש לארץ ישראל היתה והיה לו יד וכח שם בארץ: