אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) שבת - פרק ראשון › דף יז.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

שבת - פרק ראשון · דף יז.

דף טז:

גזרו שמאי והלל ולא קיבלו מינייהו ואתו תלמידייהו וגזרו וקיבלו מנייהו. לכאורה ה"ה הוי מצי למימר דשמאי והלל גזרו לקדשים ותלמידייהו גזרו לתרומה. ואף דבקדשים הא בלא"ה קיי"ל דחיבת הקדש מכשיר מ"מ משכחת דבשעה שנגעו בטומאה לא היתה עדיין קודש ואסור הקדישן לאחר כך:

שם כלי טמא חושב משקין. וק"ל הא תניא כריתות (דף ט"ו) זב וטמא מת שירדו גשמים על ראשו ועל כסותו טהורין. ופירשו התוס' משום דה"ל שלא לרצון ע"ש. והתם טהור לגמרי מטומאה ומהכשר כמ"ש לקמן (דף קמ"ג) ע"ש והתם הא דמיא ממש לעריבה שירד הדלף לתוכה דתניא בתוספתא שהביאו התוס' דבטומאה בכי יותן למאן דס"ל כלי טמא חושב משקה. אולם הר"ש במכשירין (פ"א) מייתי לה בשם ר' יוסי וכן ראיתי בהתוספתא דמכשירין (פ"א) וי"ל דר"י לשיטתו כמ"ש התוס' דר"י ס"ל בתוספתא אין כלי טמא חושב משקין. וכן בט"א בחגיגה (דף י"ט) הביא תוספתא דטמא אינו חושב משקין ופליג גם אמתניתין דמכשירין (פ"א) משקין טמאים מטמאין לרצון ושלא לרצון. ולא ידעתי מדוע לא הביא סוגיא דכריתות הנ"ל. ועדיין צריכין למודעי:

ואעתיק לך מה שכתבתי בענין זה בחידושי למשניות טהרות במכשירין (פ"א) אהא דתנן משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון. וכתב שם הגר"א הכא במשקין של זב וזבה כגון רוקו ומימי רגלים שמטמאין מחמת עצמן דאי במשקין שנטמאו מאחר שלא לרצון היכי משכחת לה הא משקין נמי לא מקבלי טומאה אא"כ חשב אותן [כוונתו אמי גשמים (דפ"ב) כמש"ש] וה"ל תחילתו לרצון. ותחילתו לרצון כל משקין נמי מכשיר עכ"ל. ודבריו צ"ע דתנן טבול יום (פ"ג) גבי טהור שנגס מן האוכל דלא הוכשר ברוק דלא אחשביה רמ"א טמא בטבול יום שמשקין של טמא מכשירין שלא לרצון וחכמים אומרים אין ט"י טמא ע"ש הא שאר כל הטמאים טמא שאינן זב וזבה והא התם אינן טמאים מחמת עצמן דתנן התם ומייתי לה חולין (דף פ"ח) כל הטמאים משקין היוצאים מהן כמשקין שנוגע בהן חוץ ממשקה שהוא אב הטומאה כגון זב ע"ש. ולהגר"א צריך לדחוק דמיירי בט"י דזב וזבה ולא משמע כן ויותר מזה תנן כלים (פ"ח) היתה גורפתו התנור ונכוה ונתנה אצבעה לתוך פיה נטמא ופירש שם הגר"א בעצמו שהידים מטמאין המשקה אף שלא לרצון ע"ש. וכן איכא למ"ד שבת (דף י"ז) דאפילו כלי טמא חושב משקין ע"ש. ומה שהקשה שם הגר"א (ופ"ד) במי שירדו עליו גשמים אפילו אב הטומאה אינו בכי יותן ע"ש. לע"ד לא קרב זא"ז דמי גשמים שלא לרצונו אין עליהם שם משקין בעצמם כלל ואינם מקבלין טומאה כלל כמו חלב בהמה שלא לרצון וכדמפרש טעמא במכשירין (פ"ו) דרוב מי גשמים לארצות ולאילנות ולא לאדם ע"ש. והכא במשקין טמא מכשירין שלא לרצון הא מיירי בענין אחר בדבר שהוא משקה בעצם ומקבלין טומאה שלא לרצון כגון דם מגפתו וחלב אשה או בהמה לר"ע ומי רגלים דתנן מכשירין (פ"ו) דגם שלא לדעתו יקראו משקה וטמאין. ומ"מ לענין הכשר זרעים בעינן דניחא ליה כדמשמע בתוס' שבת (דף קמ"ג) ובזה איירי מתניתין היכא דנפלו דם מגפתו וכיוצא בו שלא לרצונו אם הם טהורין שלא נגעו בטומאה אינן מכשירין אבל בטמאין מכשירין שלא לרצונו וכן כתב הרמב"ם הל' טומאת אוכלין (פ' ט"ו) מים שבכלים מטמאין שלא לרצון ושם (הל' ה') כתב דשמן ושארי משקין ה"ה בקרקע כמו שהן בכלים. כלומר ומתטמאין שלא ברצון. וא"כ אם חזרו ונפלו על אוכלים מכשירים שלא לרצון. וכן הוא שיטת הר"ש והט"א חגיגה (דף י"ט) דכל המשקין מתטמאין ומכשירין שלא לרצון ועי' מה שאכתוב לקמן (דף קמ"ג):

בתוס' ד"ה. גוזרני טומאה. לא גזרו על המסיקה דמוהל היוצא מהן לא חשיב משקה. לכאורה אין מספיק זה לפי הטעם דבעי למימר דכלי טמא חושב משקה. אולם לפמ"ש בסוגיא דהיכא שאין עליה שום משקה בעצם לכ"ע אין כלי טמא חושב משקה י"ל קצת. ובעיקר הדבר שכתב דגבי זיתים לא שייך גזירה דפעמים שהולך לידע אם הגיע לבצור. תמיהני הא פלוגתא דתנאי היא לקמן (דף קמ"ה) זב המפצע בזיתים וכו' לא הוכשר ר"י אומר הוכשר ע"ש וא"כ קשה לר"י דאמר גם בזיתים הוכשר מדוע לא גזרו גם בזיתים. ואדרבה משמע שם בסוגיא דזיתים וענבים דין אחד להם דקאמר דמחלוקת ר"י ורבנן בהמחלק בענבים דהוא משקה הבא לאיבוד אם הוכשר תליא במחלוקת בזיתים לידע אם הגיע למסוק אם הוכשר ע"ש. אולם התוס' בפסחים ד' ג') הוסיפו עוד דבזיתים אין דרך לעשות כן. משמע אף דחשיב משקה לא גזרו משום דאין דרך:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה