אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) שבת - פרק ראשון › דף טז:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

שבת - פרק ראשון · דף טז:

דף טז.

לא נצרכה אלא לטומאה ישנה. לפי פשוטו צריך ביאור איך נכלל בזה הלשון גזור טומאה. דהיינו בדבר שכבר היה טמא וה"ל למימר דגזר דלא תהני שבירה ולתקן. ולע"ד הוכחה מזה לשיטת הראב"ד הל' כלים (פ"ח) דסתם כלי הנעשה משברי כלי שהיו ראוים לקבל טומאה אף שאין ידוע להם שום טומאה חיישינן שמא טמאים היו וחזרו לטומאה ישנה ע"ש וע"ז שייך שפיר לשון גזור טומאה:

שם איכא בינייהו דרצפינהו וכו'. והקשה המהרש"א דהוי מצי למימר דאיכא בינייהו כלי שהעריב שמשו ולא הטבילו דליכא למיגזר ביה שמא יאמרו טבילה בת יומא כו'. ולע"ד י"ל דבזה איכא למיגזר טפי שיאמרו הערב שמש בלא טבילה עולה לה ובזה בקל יוכל לטעות דהא עיקר טבילה בכל מתכות ידעינן מגיעולי מדין ואמרינן ע"ג (דף ע"ה) דכלי סעודה אמורין בפרשה. וכשיראו כשנטמא בתחילת הלילה מותר להשתמש בו בליל מחרתו בלא טבילה יאמרו דעיקר חששה התורה משום גזירת בליעת איסור ומש"ה לאחר מעת לעת מותר דה"ל נותן טעם לפגם:

שם אמר ר"מ נמנו ורבו ב"ש אב"ה ר"י אומר וכו'. ופסק הטור בהל' מקואות (סי' ר"א) כר"י דר"מ ור"י הלכה כר"י אבל הרמב"ם בהל' מקואות (פ"ד) פסק כר"מ וכתב הכ"מ טעמו דר"ט ס"ל כוותי' ע"ש. ונלע"ד להביא ראיה לדבריו מדפריך בסוף השיטה במנין י"ח דבר א"ה לר"מ נמי תשסרי הויין. ולכאורה קשה מאי פריך דלמא כמו דס"ל לר"ט כר"מ ה"נ ס"ל ר"מ כר"ט ואפיק מרדע וצ"ל דלא ניחא לי' לאוקמא ר"מ כר"ט דלא תיקשי הלכתא אהלכתא דהלכתא כר"מ וגבי מרדע אין הלכה כר"ט כדפסק הרמב"ם הל' טומאת מת (פ' י"ב) במרדע דלא כר"ט. ועי' בביאורי הגר"א הל' מקואות (סי' ר"א):

ברש"י ד"ה תחת הצינור. שקבעו ולבסוף חקקו שוב אינו פוסל. וק"ק דרש"י לשיטתו ב"ק פ' מרובה (דף ס"ו) גבי צינור שקבעו וכו' דקאמר שאני שאיבה דרבנן ופירש"י דג' לוגין הוא דרבנן. משמע דכולו שאוב פוסל מה"ת וכן כתב הב"י הל' מקואות (סי' ר"א) בשמו. [ובזכרוני כי בספר עצי אלמוגים הקשה לשיטת הפוסקים דכולו שאוב מה"ת מהא דצינור שקבעו ולבסוף חקקו דמשמע דכל המקוה נעשה ע"י הצינור וכמדומה לי שנעלם ממנו הרשב"ם הנ"ל ואינו כעת ת"י] ופירש רשב"ם ב"ב (דף ס"ו) דלשון פוסל את המקוה משמע שהיה מקוה מעיקרא ופוסל בג' לוגין ע"ש. וז"א אלא בסוגיא דהתם דלשון פוסל קאי אצינור. אבל סוגיא דהכא דפוסל קאי אכלים הניתנין תחת הצינור משמע דכל המקוה נעשה ע"י הצינור. וקשה הא צינור שקבעו ולבסוף חקקו אינו כשר אלא בג' לוגין דרבנן. ועי' ברשב"א שפירש בע"א דלא כרש"י ועי' מ"ש בחיבורי שם ישראל (פ"ב) דברכות:

בתוס' ד"ה אקפח את בני. לשון שבועה הוא. ולא ניחא להו לפרש כפירש"י דהוא לשון קללה. דהא תנן שבועות (דף ל"ה) המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלא תעשה ואפילו בלא שם הא מבואר בח"מ (סי' כ"ז) דאיסורא מיהא איכא ולכאורה י"ל קצת פירש"י לפמ"ש הרמב"ם הל' סנהדרין (פ' כ"ו) דהמקלל קטן הנכלם היה לוקה בזה"ב משמע הא קטן שאינו נכלם לא עבר ואפשר דאפילו איסורא ליכא ואולי בני ר"ט היו אז קטנים שאינם נכלמים. אולם ממ"ש הרמב"ם שם ובח"מ (סי' כ"ז) משמע דאפילו המקלל את המת פטור אבל איסורא איכא. ובוודאי לא גרע קטן שאינו נכלם ממת. אולם מצינו כה"ג לר"ע דאמר ב"ק (דף צ') אין אדם רשאי לחבל בעצמו ויליף שם (דף צ"א) מקראי ע"ש ואפ"ה מצינו לר"ע סנהדרין (דף ס"ח) שחבל בעצמו עד שדמו שותת במיתת ר"מ וצ"ל כמש"ש התוס' דמשום כבוד התורה מותר ואין בו משום שרט לנפש ע"ש ועי' בערוך לנר יבמות דף י"ג:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה