אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) שבת - פרק ראשון › דף טז.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

שבת - פרק ראשון · דף טז.

דף טו:

כלי חרס וכלי נתר וכו' ושבירתן מטהרתן כל הכלים נמי שבירתן מטהרתן אלא כלי חרס שבירתן בלבד הוא מטהרתן שאין להם טהרה בטבילה. הר"מ והר"ש (פ"א) דכלים. וק"ל א"כ אמאי לא פריך מטבילה גופה כלי חרס וכל"נ הוא דשבירתן מטהרתן הא כלי זכוכית יש להן טהרה במקוה. אולם הגר"א שם פי' דקמ"ל עוד דשבירתן מטהרתן עולמית דאפילו אם עשה מן השברים כלי טהור ע"ש וא"כ ליכא למיפרך מטבילה. אולם לפי המסקנא דמתרץ הואיל דכי נשתברו יש להן תקנה שוינהו ככ"מ לענין טומאת גבו. נראה דעשאן ככ"מ ג"כ לענין טבילה דמטהרתן. דאל"כ מאי פריך אלא מעתה יחזרו לטומאה ישנה. ופשוטיהן מיהא ליטמא. דלמא לענין זה לא עשאו ככ"מ כמו דלא עשאו ככ"מ לענין טבילה. אלא ע"כ צ"ל דעשאו ככ"מ לכל מילי. וכה"ג מצינו להדיא בע"ג (דף ע"ה) דקאמר שם לענין טבילת כלים חדשים דכלי זכוכית הואיל דכי נשתברו יש להן תקנה ככ"מ דמי. וכן נראה מפירש"י שפירש בהא דפריך יחזרו לטומאתן ישנה להטעינן טבילה ועי' בפ"י ובמהר"ם שיף. אולם הרמב"ם בהל' כלים (פ"א) פסק דלא מהני טבילה בכלי זכוכית דפסק כמסקנא דרב אשי דלעולם לכלי חרס דמי. ולכאורה קשה איך יפרש המשנה דשבירתן מטהרתן לשיטתו בפירוש המשנה דלא מהני להו טבילה כנ"ל. וי"ל דלא תני כלי זכוכית בהדי כלי חרס משום טומאת גבן ואוירן:

שם אלא מעתה יחזרו לטומאתן ישנה ככלי מתכות. ק"ק הא בשעה שגזרו טומאה על כלי זכוכית דהוא בימי יוסי בן יועזר לא היה טומאה ישנה נוהג גם בכלי מתכות דהוא תקנת שמעון בן שטח שהיה אחר יוסי בן יועזר כמבואר באבות. וי"ל:

שם כלי עץ וכו' וכלי זכוכית פשוטיהן טהורים ומקבליהן טמאים. דע אע"ג דכליל בעץ ובזכוכית בחד לישנא מקבליהן טמאים אין פירושן שוה דבכלי זכוכית בעינן דוקא שיש להם תוך כבכלי חרם. כדתנן כלים (פ' ל') טבלא שולחן של כלי זכוכית טהורין אם יש להן לבזבז טמאין. וכן תנן שם כלים (פ"ב) גבי כ"ח ע"ש. משא"כ בכלי עץ קיי"ל בב"ב (דף ס"ו) דפשוטי כלי עץ טמא מדרבנן ע"ש. והיינו בדבר רחב שראוי לקבל מה שמניחין עליו כמו שולחן דקיי"ל חגיגה (דף כ"ו) ומנחות (דף צ"ו) דטמאין אפילו באינן מקבלין ופירשו התוס' שם ובעירובין (דף ל"א) משום דהוא רחב ע"ש. וכן תנן כלים (פט"ו) המעריך טמא. ופירש שם הגר"א כהרמב"ם דהוא דף מיוחד לערוך עליו ונקרא בית קיבול אף בלא תוך ע"ש. אף שא"ז שיטת התוס' ב"ב (דף ס"ו) מ"מ היא מוחוורת בש"ס כמ"ש בחידושי על המשניות סדר טהרות אי"ה ומש"ה לא קתני הכא דינם שוה כמו בכלי חרס ונתר דהתם דינם שוה ממש בכל מילי כמ"ש הגר"א כלים (פ"ב) משא"כ הכא כנ"ל. כן בכלי עץ ועצם איכא למ"ד חולין (דף כ"ו) לענין גולמי כלים דבעץ טמא ובעצם טהור ע"ש] אולם קשה לפ"ז בהא דמשני הגמרא גבי פשוטיהן מיהא ליטמא עבדי בה היכירא וכו' א"כ היה די אם היו מטהרין משום היכר פשוטי לגמרי ר"ל שאינו ראוי לקבלה כלל כבכלי עץ. אבל למה טהרו גם בראוי לקבלה רק שאין להן תוך כבכלי חרס. והכא לא שייך מ"ש התוס' דלא הוי היכירא בטומאה ישנה דהיא דרבנן. ופשוטי כלי עץ נמי דרבנן כנ"ל בסוגיא דב"ב (דף ס"ו) דהא מדין כלי מתכות קאתינן עלה ופשוטי כ"מ לגמרי טמא מה"ת אם כן הוי היכירא מעליא:

שם עבדי בהו היכירא כי היכי דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים. ולעיל גבי הא דפריך לא תהא להן טהרה במקוה. לא ניחא ליה לתרץ דעבדו היכירא וכו' דא"כ לאחר טבילה לא נתקיים תקנת חכמים לגמרי ומה הועילו בתקנתם אבל במה דעבדו היכירא בפשוטיהן נתקיים תקנתם במקבלין ולפמ"ש התוס' דמה שטמא מתורת כלי חרס שורפין את התרומה א"ש בלא"ה:

בתוס' ד"ה ה"ג. דאינו טמא כשמקבל טומאה מאחוריו אלא גבו אבל תוכו לא. ולכאורה יש להביא ראיה לזה מכלים (פ"ב) בטבלא מלאה קערות שנטמא אחת מהן לא נטמאו כולם דתוכו של זה נעשה גב לחבירו ואין כלי חרס מטמא מגבו ע"ש. הא הקערות יש להן תוך ומטמא מגבו וכן תנן כלים (פ"ד) כלי חרס שיש לו שלשה שפיות הפנימי עודפת הכל טהור יקשה ג"כ כנ"ל. וצ"ל דלא נטמא תוכו ואולי יש לחלק בין כלי א' דאחוריו בטל להכלי אבל בשני כלים דכל אחד יש לו שם בפני עצמו לא נטמא השני. ולשיטת הר"ש כלים (פ"ב) דאחוריו לא מטמא אלא בנגיעה ולא באויר י"ל דהתם מיירי שנטמא באויר:

בתוס' ד"ה אלא כיון ל"ג אלא דלא הדר ביה ממאי דאמר שוינהו ככלי חרס. ולפמ"ש בסוגיא דלשיטת רש"י שוינהו ככלי מתכות לע"ז דמהני להו טבילה שייך שפיר למגרס אלא דהדר ביה מהאוקימתא קמא דמיירי שניקבן והטיף לתוכן אבר.

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה