אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) שבת - פרק ראשון › דף יב:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

שבת - פרק ראשון · דף יב:

דף יב.

בתוס' ד"ה שאין ותימא דאפי' מחשבה שבלב יודעים וכולם תמהו מנין להם שמכירין מחשבה שבלב ומצינו בבראשית רבה (פ' וירא פ' נ"ג) אמרו מלאכי השרת וכו' אמר להם השעה צדיק או רשע. א"ל צדיק. א"ל באשר הוא שם הביא רש"י ר"ה (דף ט"ז) ומזה מוכח להדיא דיודעין אף המחשבה. דאל"כ מנא הוי ידעי דהוא צדיק באותה שעה הא תנא בקדושין פ' כ' (דף מ"ט) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני רשע אפילו צדיק גמור מקודשת שמא הרהר דבר עו"ג בדעתו. אלא ש"מ דגם המחשבה גלויה להם כדברי התוס'. ועי' בהרא"ש (רפ"ב) דברכות:

בגמרא. קד הוא דלא ליקרי הא תרי ש"ד. והקשה המ"א (סי' רע"ה) דא"כ יהיו שנים מותרין לרכוב ע"ג בהמה דאם בא לחתוך זמורה יזכירנו חבירו ותירץ התם גזרינן שמא יחתוך זמורה קודם שישב על הסוס כדי הנהיגו. ולא ידעתי מה יענה בענין עולין באילן שיהיו שנים מותרין שאם יבא לתלוש יזכירנו חבירו. אולם מצינו עוד כה"ג לקמן (דף קמ"ז) עשרה מסתפגין באלונטית אחת ומביאין בידם ולא חיישינן שמא יסחוט כיון דרבים נינהו מדכרי הדדי ועי' מש"ש. ולע"ד י"ל דהתם באילן ובהמה דמי למדורה דאפילו עשרה אסור ולא שייך שאחד יזכיר חבירו דערבך ערבא צריך שמא יתלוש זה בפני עצמו בצד זה. וחבירו יתלוש בפ"ע בצד אחר. וגדולה מזו מצינו בסוכה (דף כ"ו) גבי שינת עראי בתפילין דלא מהני במוסר שינתו אחרים שלא יישן קבע דערבך ערבא צריך ע"ש. אף שחבירו ער לגמרי ולא שייך למיגזר כלל שמא יישן בהם דא"כ יהא לכל אדם אסור לילך בתפילין שמא יישן. וצ"ל דערבות שהערב יהא בטוח שלא יכשל בזה אף בדבר שבאדם דעלמא לא גזרינן אבל הכא בנר מהני גם במוסר לאחרים לשומרו כמבואר בש"ע (סי' רע"ה) וצ"ל כיון דהוא בנר אחד דלא שייך למיגזר רק שמא אחד יטה וחבירו יושב בטל ורואה ודאי יזכירו ומזה הטעם במדורה אפילו עשרה אסור דה"ל כאילן דזה יתקן בצד זה והשני בצד זה:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה