אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
שבת - פרק ראשון · דף יא.
יפה תענית לחלום ואפילו בשבת. בטוש"ע (סי' רפ"ח) מבואר שני טעמים א' משום כפרה וב' שהתענית עונג הוא לו שחושב שבזה יכופר. ונלע"ד ששני הטעמים אמת דהנה הרמ"א בהל' יוכ"פ (סי' תר"ד) פסק דאין להתענות בערב יוכ"פ אפילו תענית חלום. והוא מסוגיא דפסחים (דף ס"ח) דמר בר"ב הוי יתיב בתעניתא בר מעצרתא ופוריא ומעלי יוכ"פ ופירש הב"י בשם הרשב"א (סי' רפ"ח) דהיינו ת"ח. והקשה המ"א א"כ למה פסק הרמ"א הל' מגילה (סי' תרצ"ה) דבפורים מתענין ת"ח ע"ש. ולע"ד דברי הרמ"א נכונים דלכאורה קשה ההיא דפסחים (דף ס"ח) דקאמר לעיל מזה הכל מודים בשבת ובעצרת ובפורים דבעינן לכם. מדוע לא חשיב נמי מעלי יוכ"פ דבעינן לכם. ומצאתי בתו' ר"ה (דף ט') שעמדו בזה ולע"ד י"ל דמצות אכילה בשבת ועצרת ופורים הוא משום מצות עונג והיינו דוקא ביש לו הנאה בהאכילה ונקרא לכם אבל ערב יוכ"פ לאו משום לכם הוא דאפילו אם אין לו הנאה כלל בהאכילה גזירת הכתוב הוא שמצוה לאכול ובזכרוני דאיתא בזוהר כי באכילת ערב יוכ"פ מקיים תענו נפשותיכם שמענה הנשמה ואינו כעת ת"י]. ולפ"ז י"ל הא דבגמרא בחדא מחתא מחתינהו עצרתא ופוריא ומעלי יוכ"פ דאסור תענית חלום הוא מצד חיוב התענית בגברא שהתענית צער הוא לו אבל הרמ"א מיירי באדם שהתענית עונג הוא לו ובזה חלוק ערב יוכ"פ מפורים דבערב יוכ"פ לא מהני שעונג הוא לו דגזירת הכתוב הוא לאו משום לכם אבל בפורים דמשום מצות משתה ושמחה הוא ואם התענית שמחה הוא לו מותר:
בתוס' ד"ה כגון. עדיין לא היתה שעה עוברת. וכן שיטת הר"ן דביש שהות אין מפסיקין. והקשה השער המלך הל' חמץ (פ"ב) בשם מהארנ"ח אמ"ש הטור (סי' תל"א) גבי בדיקת חמץ דאם התחיל ללמוד מבעוד יום פוסק והא בדיקה הוא דרבנן ובדרבנן אינו פוסק והא דאנו מפסיקין בד"ת לתפילה הוא דוקא בדליכא שהות ע"ש. ולא הבנתי הא חזינן דבדיקה הוא חמור אפילו מק"ש כדמשמע שם בפסחים (דף ד') לא לפתור בעידנא. ר"ל משום חיוב בדיקה אבל משום ק"ש ותפילה לא חייש אף דעדיין לא קרא דהא שיטת כמה פוסקים (סי' רל"ה) דזמן ק"ש הוא מצאת הכוכבים. אבל באמת בק"ש מותר אפילו להתחיל בדאיכא שהות כמ"ש הר"ן. וכן הוא לשון הגמ' ברכות (דף ד') שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ויאמר אוכל קימעא וכו' אלא אם רגיל לקרות קורא ושונה וכו' וקורא ק"ש ומתפלל ומשמע אפילו במי שאין תורתו אומנתו כדקאמר שלא יהא בא מן השדה. ר"ל ממלאכתו. ובבדיקה אסור (בפסחים ד' ד') להתחיל לכ"ע. ועי' במ"א וביאורי הגר"א (סי' תל"א):
תוס' ד"ה שמא ישכח. ולבסוף כשיזכור את המחט ישכח שהוא שבת. וק"ל א"כ מ"ט שרינן לקמן (דף י"ב) גבי תפילין משום דחייב למשמש ומדכיר דכיר מה מהני שיזכור התפילין הא עיקר חששא הוא משום שמא ישכח שהיום שבת. ולכאורה י"ל דטעמא דמדכיר דכיר לא איצטריך אלא לאביי אבל לרבא בלא"ה שרי דהא תנן לקמן (דף ס') דאם יצא בתפילין בשבת אינו חייב חטאת וא"כ ה"ל גזירה לגזירה. אבל א"ז שיטת הפוסקים דכתבו טעמא דתפילין חייב למשמש אף דקיי"ל כרבא. ואין לומר דאף אם ישכח שהוא שבת יזכור שהוא לילה וס"ל כמ"ד במנחות (דף ל"ו) דאין מניחין אלא עד שתשקע החמה. דא"כ לא תליא מידי במה דממשמש בתפילין דהא גם בשאר חפצים בעינן שיזכור החפץ. ועוד הא אמרינן במנחות (דף ל"ו) דלשמרן מותר וא"צ לחלוץ. ועוד דהא קיי"ל שם דהלכה דא"צ לחלוץ רק שאין מורין כן לאחרים ע"ש. והנלע"ד בזה דאיסור היסח הדעת בתפילין הוא לאו משום קלות ראש לחוד אלא מכל הדברים הצריכין להזהר בהן ובכללם גם איסור הנחתם בשבת דכתיב בתפילין והי' לאות יצא שבת וי"ט שהן גופן אות ואפי' בביתו צריך לחלוץ ומחויב לפקח ע"ז בזכרונו ותו ליכא למיגזר משו' הוצאה: