אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) שבת - פרק ראשון › דף י.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

שבת - פרק ראשון · דף י.

דף ט:

בגמרא התם דשכיחא שכרות וכו'. והקשה בקרבן נתנאל אמ"ש הרמב"ם הל' ק"ש (פ"ב) דלק"ש אינו מפסיק ומשמע אף דערבית הא שכיחא שכרות וכל הלילה זמנה ואתי למפשע ע"ש. וכמדומה לי שנעלם ממנו מ"ש הר"ן דרק בשרי המיניה מפסיק אבל באמצע אכילה א"צ להפסיק אף בערבית ע"ש והא הרמב"ם מיירי באכילה ממש [ומ"ש עוד מסוגיא דלקמן דפריך הא תנא ליה ברישא ולא פריך אמפסיקין לק"ש עי' בביאורי הגר"א (סי' ע') שמישבו] ולע"ד ראיה לזה מההיא דפסחים (דף ק') גבי מחלוקת במפסיקין לשבתות ובערב פסח אף דהתם הא בלילה שכיחא שיכרות ובשלמא בקידוש זמנה גם ביום למחר אבל בהגדה והלל דהוא בלילה מדוע לא חיישינן לשיכרות אלא ע"כ דמשום חששא דשיכרות א"צ להפסיק רק בשרי המיניה:

ומזה יש להביא ראי' למ"ש המג"א (סי' רל"ה) דטעימה מותר קודם ערבית ע"ש דאל"כ היה צריך להפסיק כדמוכח בסוגיא דכ"מ שאסור טעימה צריך להפסיק:

תוס' ד"ה התם לענין נשיאת כפים שאני דאפילו לא שתה אלא רביעית וכו'. וק"ל הא בעירובין (דף ס"ד) גבי שתוי אל יתפלל משמע דגם בתפילה אם שתה רביעית אסור בתפילה ואף דבדיעבד קאמר שם אם התפלל תפילתו תפילה. מ"מ הא אם בא לשאול אין מתירין לו להתפלל א"כ ה"ל למיגזר [ולא דמי לההיא דחולין (דף ג') גבי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן דכתבו הפוסקים דמותר לו ליתן על סמך שיבדקנו בסוף ולא חיישינן דלמא משתלי ואכיל בלא בדיקה כיון דבדיעבד כשר בלא בדיקה. וכן כתבו הפוסקים בדוכתי טובא. דהתם אם בא לשאול בדיעבד מתירין לו לאכול בלא בדיקה. משא"כ הכא דאוסרין לו להתפלל לאחר ששתה] אולם באמת שיכרות דהתם גבי נשיאת כפים אין הכוונה ממש שיכרות. דהא אפילו אכילה בעלמא שידוע שלא שתה יין עשאוהו כשיכור לענין נש"כ משום גזירה דשיכרות כמבואר שם בתענית (דף כ') משא"כ הכא בתפילה דבעינן שיכרות ממש. ויותר מזה כתב המ"א (סי' צ"ט) דאפילו שתה רביעית בתוך הסעודה מותר להתפלל דאינו משכר ושיכרות ממש ודאי לא שכיחא וחילוק ממש כזה בין אכילה סתם לאכילה דשכיחא שיכרות מצינו בתענית (דף כ"ה) גבי הלל דיצאו ואכלו ושתו ובאו בין הערבים וקראו לפי שאין אומרים הלל אלא על נפש מלאה. ופריך שם מהא דקראו הלל ואח"כ אכלו ומשני שאני בני מחוזא דשכיחא שיכרות. ובתענית (ד' כ"ו) כתבו התו' בד"א:

בגמרא דין אמת לאמיתו. עי' מ"ש ע"ז מורי זקני הגאון ר' חיים ברודא ז"ל בהקדמתו לחיבורו תורה אור ודרך חיים:

שם עד מתי יושבין בדין עד זמן סעודה. ופסק הרמב"ם הל' סנהדרין (פ"ג) דהוא סוף שעה ששית ותמה עליו הכ"מ דה"ל למכתב עד תחילת שש. וכן בטור ח"מ (סי' ה') כתב עד חצות ותמה עליו ג"כ בב"י ע"ש ולע"ד יצא להם מההיא דתענית (דף כ"ה) גבי היו מתענין וירדו להם גשמים קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו ופרש"י הואיל שהתחילו להתענות בזמן סעודה. וע"כ היינו סעודת ת"ח שהוא בשש משמע דהוא סוף שש [ועי' בסמ"ע (סי' ה') דצריך שיהא שהות בשעה שש שיתחילו הסעודה]. אולם לכאורה צ"ע לפ"ז לרבי יוסי דאמר שם בתענית עד ט' שעות לא ישלימו שכן מצינו באחאב מלך ישראל שהתענה עד ט' ע"ש ולכאורה הא רבי יוסי לשיטתו סנהדרין (דף פ"ח) דסנהדרין גדולה היו יושבין מתמיד של שחר עד של הערבים א"כ ה"ל עד ט' ומחצה שהוא זמן מנחה אולם לר"י י"ל שהיו יושבין עד שחיטתו שהוא שמנה ומחצה כדתנן פסחים (דף נ"ח) אולם לרבי יהודה דאמר עד חצות ישלימו עדיין יקשה דמסתמא לא פליג אר"י שהיו יושבין עד תמיד של ערבים ואולי דבאמת היו אוכלין בשעה שש והיו גומרין ישיבתן אחר אכילה דאל"כ הא הוא כזורק אבן וכו'. והא דאחאב היה אוכל בט' הוא משום דהיה עומד בג' שעות כדפרש"י שם בתענית ועי' במ"ק (דף י"ד) בענין אתו מצפרא ומעיינו והדר אכלו כולא יומא והדר אתו בין הערבים:

שם והא מבעיא בעי ליה הזמינו לבית הכסא מהו. לפום רהיטא י"ל מאי פריך דלמא פליגי בהזמנה מילתא דאשכחן דפליגי בזה אביי ורבא בסנהדרין (דף מ"ח) באורג בגד למת ע"ש. ומספקא לרבינא הלכה כמי ורב אדא פשיטא ליה כדקיי"ל באמת הלכה כרבא דהזמנה לאו מילתא היא. ויותר מזה צ"ע דפריך כה"ג ברכות (דף כ"ז) לרב חסדא דאמר מותר להתפלל כנגד בה"כ חדתא מהא דרבינא מבעי ליה אי יש זימון ע"ש והא ר"ח א"ל בהדיא שם ובברכות (דף כ"ג) גבי האי סודרא דאזמניה למיצר ביה תפילין דהזמנה ל"מ היא ע"ש. ולפמ"ש התוס' בסנהדרין (דף מ"ח) דבדיבור בעלמא בלא מעשה מודה אביי דהזל"מ י"ל דהזמינו במעשה. וכן הא דבעי בנדרים (דף ז') אי יש יד לבה"כ כגון דאמר הדין ביתא לבה"כ והדין נמי משכחת לה דעשה בה מעשה לבית הכסא. הן אמת דהראב"ד הל' ק"ש (פ"ג) כתב עלה דהא קיי"ל הזמנה ל"מ היא ומשום גזירה או בזיון הוא דאיבעיא לן:

אולם לע"ד יצא לו כן משנויא דסוגיין דמחלק בין בה"כ למרחץ ובהזמנה מלתא ולא שייך לחלק אבל לפי הס"ד קשה מנ"ל להקשות דלמא תליא בהזמנה מלתא:

ואף שכתבו התוס' בנדרים (דף ז') דבה"כ שאין בו צואה אינו אסור אלא מדרבנן. וא"כ לא שייך הזמנה מלתא. ז"א דהא כיון דמ"מ אסור מדרבנן שייך לומר הזמנה מלתא. ואין לומר דיוצא לו מהא דאמר שם בסנהדרין (דף מ"ח) רבינא לרבא מי ארגו בגד למת ופרש"י למה פלגיתו בדבר דלא עבדי אינשי ואם איתא הא נפ"מ לענין הזמנת בה"כ. ז"א דבל"ז נמי איכא נפ"מ לענין סודרא דאזמניה למיצר ביה תפילין ולענין כפה שטמא מדרס ונתנו על הספר ועוד כ"ד דחשיב שם. אלא ע"כ דפריך ליה דה"ל לפלוגי טפי בדבר דעבדי אינשי והדק"ל:

בגמרא מאן דאמר לי שמעתתא חדתא משמי' דרב יהיבנא ליה. וקצת צ"ע הא אסור ללמוד בשכר. ואפילו אגדתא אסור כדמשמע נדרים (דף ל"ה) גבי הנודר הנאה מחבירו לא ילמדנו הלכות ואגדות ומפרש בגמרא שם (דף ל"ז) משום דאסור ליטול ע"ז ע"ש. ועי' בהגהות מיימוני הל' ת"ת (פי"א) דכל חידוש ספור מותר ליטול שכר כמו פיסוק טעמים למ"ד נדרים (דף ל"ז) דההיא לאו דאורייתא ע"ש. וי"ל דהאי מילתא דהנותן מתנה חידוש סופרים הוא ולאו הל' למשה מסיני ומותר ליטול שכר וצ"ע:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה