אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) שבת - פרק ראשון › דף ח.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

שבת - פרק ראשון · דף ח.

דף ז:

בגמרא זרק כוורת רחבה ששה טפחים פטור. לשיטת ר"ת ברא"ש דעירובין (דף נ"א) דבכ"מ שאמרו ד' על ד' בעינן הן ואלכסונן דהיינו חמש טפחים וג' חומשין על חמש טפחים וג' חומשין ע"ש א"כ אין נפ"מ בין דבר עיגול לריבוע דלעולם בעינן רחבו ה"ט וג' חומשין מכל צד והוא פשוט והפ"י הניח שיטת ר"ת בצע"ג מסוגיא זו דבעיגול ליצרך קרוב לח' אמה ע"ש. ובל ידעתי על מה:

שם. בגמרא כפאה על פיה. פרש"י דנקרא מחיצה ואמרינן לבוד בתוך ג'. וק"ל טובא מי עדיף מחיצה זו באויר העומדת לירד לפחות מי'. מהא דאמרינן סוכה (דף כ"ד) אפילו במחיצה ממש המגיע לארץ כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה ע"ש וכל שכן הכא דבודאי תרד ותבטל ממילא שם מחיצה מעליה. ובפרט לשיטת התו' דבעינן הכא דוקא רחבה דנקרא מחיצה מעליתא כדין הא לא"ה לא אמרינן לבוד. וקשה הא בלא"ה לא הוי מחיצה ע"פ דין וההלכה דכל פחות מג' כלבוד י"ל באופן שקבעה בחבלים ומסמרות באויר שתוכל להתקיים כך:

ובחידושי לסוכה (דף כ"ג) הקשיתי גבי העושה סוכתו בראש העגלה וע"ג ספינה דקאמר היכא שאינו יכול לעמוד ברוח מצויה דיבשה ד"ה דלא כלום ופירש"י דאפי' דירת עראי לא הוי ע"ש. ולכאורה קשה ת"ל דלאו מחיצה היא כלל. וחלקתי בין מחיצה לרשות שלם היכא דהרוח לא יפריד המחיצות רק שיכול לעקור כל הרשות ולהביא למקום אחר לא שייך בזה דלאו מחיצה היא דהרשות לא יבטל ירק דירה לא מיקרי ושם הארכתי בזה:

שם. שבעה ומשהו חייב. וק"ל מדוע לא פליג רבא גם בזה דאי אפשר לקרומיות של קנה וכו' וכיון שהגיע לפחות מג' לארץ כמונח דמי ה"ל הקרומיות למעלה מעשרה וי"ל דרבא לשיטתו לקמן (דף ק') דבתוך ג' צריך הנחה ע"ג משהו ומסיק התם אפילו בסופו לנוח בעינן הנחה ע"ש. וא"כ בלא"ה לא ס"ל כאביי [ומ"ש הרמב"ן דבסופו לנוח א"צ הנחה כבר תמה עליו בחידושי רעק"א ז"ל] ואפי' לפי הצד דבסופו לנוח כמונח דמי יש מקום לומר דאין הכוונה דכמונח שם באויר דמי אלא כיון דמצד סופו לנוח בארץ קאתינן עלה א"כ כמונח על הארץ ממש דמי. ולפ"ז לא שייך הכא לעשותו בלבוד זה עשרה גובה דהוי תרתי דסתרי ועי' בח"ר. ולפמ"ש הרשב"א דבכפאה על פיה אין כאן קרומיות. של קנה ע"ש בלא"ה א"ש:

שם מחיצות לתוכן עשויות. אע"ג דר' אשי גופיה לית ליה הך סברא סוכה (דף י"ט) גבי סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצימין כשר דאמרינן לבוד ודלא כמ"ד התם כיון דלא נעשה בשבילו לא אמרינן לבוד ע"ש. י"ל דהתם נעשה עכ"פ בשביל מחיצה אבל הכא דלא נעשה בשביל מחיצה כלל גרע טפי והנה הפ"י לקמן בסוגיא דאיסקופה הקשה מברייתא דלעיל (דף ה') בנעץ קנה ובראשו טרסקל דאמרינן גוד אחית אף דמחיצות לתוכן עשויות. וכי פליג ר"א אברייתא ע"ש. ולע"ד הא וודאי ליכא לאקשויי גבי כוורת דנימא גוד אחית דהא אמרינן בסוכה (דף ד') ובעירובין (דף פ"ט) דבעינן מחיצות הניכרות. והכא בכוורת ודאי לא שייך למימר דבאותו הרגע בפחות מג' לארץ הוי מחיצות הניכרות לעין דלא שלטא בה עינא והוא רק ברעיון. ועוד כתב הרשב"א בסוכה (דף י"ח) דסוכה הוי דירת עראי ולא אמרינן בה גוד אחית ע"ש ואין לך דירת עראי יותר מזה כשהיא באויר ועומד לנפול למטה. ובלא"ה הא משמע מקרומיות של קנה. דהשוורת אינה חלקה אלא קנה יוצא וקנה נכנס והוי כמלא פגימות שכתבו התו' עירובין (דף פ"ו) דאין בה דין גוד אחית ע"ש. אולם זאת קשה עדיין מאי שנא דין לבוד מדין גוד אחית. דאמרינן אף דהמחיצות לתוכן עשויות. ואשר אני אחזה דהחילוק בזה דהא חזינן דגוד אחית אמרינן אף כשלא הפכן כמבואר בטרסקל. ועי' מהרש"א עירובין (דף ל"ג) בענין טרסקל הדרן מחיצות. אבל בענין לבוד דבדלא הפכן לא אמרינן לבוד כמבואר לא מהני ג"כ הפכן וזהו דקאמר מחיצות לתוכן עשויות ולא להפכן וא"כ אף כשהפכן דינו כלא הפכן דמודית דלא אמרינן לבוד:

ברש"י ד"ה רחבה. ופטור שהיו זורקין מחטיהן. עי' מ"ש לקמן פ' הזורק (דף צ"ו). ויתר הדברים בסוגיא זו עי' בספר מי נפתוח בקדם לעין (סי' ל"א ול"ז):

בתוס' ד"ה רחבה. והוי כזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר. עי' מ"ש לקמן ריש פ' הזורק:

שם.ברש"י ד"ה מכתפי עילויה בין רחב ובין קצר. והקשה בדרוש וחידוש דרעק"א מלקמן (דף צ"א) אי נימא איסקופה רה"ר דשם כתב רש"י ז"ל גבוה ט' ברחב ד' ע"ש. ולענ"ד ליישב שיטת רש"י דלא סתרי הדדי. דהנה הרמב"ם (פ' י"ד) דהל' שבת פסק ג"כ כרש"י דאין משגיחין בין רחב ובין קצר. וכתב ע"ז המ"מ אבל הראב"ד כתב בפרושו דוקא רחב ד' ע"ש. ובביאורי הגר"א (סי' שמ"ה) הוכיח כהרמב"ם נגד הראב"ד מההיא דלעיל (דף ז') גבי כרמלית דאקילו בה רבנן מקולי רה"ר וכו' וקולי רה"י דאי איכא ד' וכו' ולא קאמר ג"כ מקולי ר"ה דבעינן ד' ש"מ דר"ה לא בעינן ד' ע"ש. ואני תמה אם הראב"ד חולק על הרמב"ם מדוע שתיק ליה בהשגות. לכן אני אומר דא"כ מחלוקת כלל ותרי עניני נינהו דהרמב"ם לא מיירי אלא בענין איזהו נקרא ר"ה וע"ז כתב דמצד רשות הרבים הרי הוא כר"ה בין קצר וכו'. ודיני הוצאה והנחה כבר ביאר הרמב"ם (פ' י"ג) דבעינן ד' ויד אדם חשובה ד'. ודיני מחשבתו משוי ליה מקום. ומסתמא כוונתו ג"כ כאן דמצד הנחה בעינן ד' או מקום חשוב כד'. וגם הראב"ד מודה לזה דמצד ר"ה א"צ ד' כהרמב"ם. ובפרושו דבר מע"א דמצד הנחה בעינן ד'. ולפ"ז גם מסוגיא דלעיל דהקשה הגר"א דלא קאמר מקולי ר"ה גם לענין ד' אינו סתירה לדברי הראב"ד דהתם הא מיירי מדיני רשות ולא מדיני הנחה. ובזה גם שיטת רש"י יבא בשלום דהא לקמן (דף צ"א) גבי המוציא אוכלין ונתנן על האיסקופה דמיירי בדיני הנחה מוכרח רש"י לפרש דמיירי רחב ד':

ובעיקר הדבר מה שהחליט הגר"א דעמוד ט' נקרא רה"ר בפני עצמו אף שאינו מחזיק ד' אני תמה אף ביותר מד' מי איכא רה"ר פחות מט"ז אמה ואף דמכתפי רבים עליה. מ"מ מי עדיף מרה"ר ממש דדרסי רבים דבעינן ט"ז אמה כדגלי מדבר והא דעמוד ט' הוי רה"ר אף בפחות מט"ז ע"כ הוא משום שעומד ברה"ר שמחזיק ט"ז כמ"ש התוס' לעיל (דף ז') גבי בין העמודים אע"פ שאין בין עמוד לעמוד ט"ז הוי רה"ר כיון שחוץ העמודים הוי ט"ז אמה:

ברש"י ד"ה פחות מכן. וא"ת כרמלית היא וכו' הואיל וכלי הוא. ופירש בהג"א דהוא מקום פטור והמ"א (סי' שמ"ה) פירש דהוי כרה"ר. ולע"ד משמע להדיא לעיל (דף ז') כהג"א גבי לבנה זקופה ברה"ר דע"ג פטור דהוא מ"פ וע"ש ברשב"א. ובהגהת הרש"ש הקשה הא מוכח בגמרא לעיל (דף ה') ובתוס' שם ד"ה כאן דהוי רה"ר ולא מ"פ והניח בצע"ג. ולע"ד יש לחלק דהכא הא הקופה בעצמה מחזיק ג"ט דמדאורייתא מ"פ הוא אבל התם גבי טרסקל הא הטרסקל בעצמו אינו מחזיק ג' רק דהיד גבוה ג' מהקרקע וא"כ אין הטרסקל חולק רשות מהיד כלל כהיד עצמו דהוא רה"ר כמ"ש התוס' לקמן (דף ק"ב) דהיד בטל לרה"ר וא"כ דינו כאלו הטרסקל בעצמו שאינו מחזיק ג' היה מונח ברה"ר דהוי רה"ר לכ"ע. אולם בתוספתא (פי"א) מוכח להדיא דהוי רה"ר דה"ג דתניא מנורה ברה"ר גבוה עשרה ורחב ד' ונטל הימנה חייב פחות מכן בתוך ד"א פטור חוץ לד"א חייב וכן קתני התם (הי' ז') בקופה פחות מכן וכו' חוץ לד"א חייב דהוי רה"ר וע"ש בע"ב. וא"כ הדק"ל בההיא דלבנה. ולשיטת ריב"א שם דא"צ שיהא בפניה למעלה ד' י"ל דמיירי שאין בפניה ד' ופטור על גבה מחסרון הנחה במקום ד' אף דהוי רה"ר אבל לשיטת ר"ת דצריך שיהא בפניה ד' קשה ואולי י"ל דמיירי בלבנה מחוברת:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה