אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
שבת - פרק ראשון · דף ז:
מקולי רה"י דאי איכא ארבעה הוא דהוי כרמלית. וק"ק מדוע לא הקילו מקולי רה"ר דליבעי ט"ז אמה כרה"ר. והא דמשמע לקמן גבי עמוד תשעה דהוי רה"ר אף שאין ט"ז אמה עמש"ש ע"ז:.
שם ואי חקק בו ד' על ד' והשלימו לי' מותר לטלטל בכולו מכאן ק"ל אמ"ש התוס' בסמוך (דף ח') ד"ה רחבה דעובי חולית הבור מצטרף לחלל הבור להשלימו לארבעה והבין הט"ז (סי' שמ"ה) דגם בתוכו בין הדפנות הוי רה"י ע"ש. א"כ למה הצריך הכא לחוק ד' דאפילו בפחות מד' נמי דהדפנות שמחזיקים ד' ישלימו לד'. אולם שיטת האבן עוזר שם דבהצטרפות הדפנות אינו נעשה רה"י רק ע"ג ולא בתוכו ע"ש וא"ש. ובאמת אין אני רואה הפרש בין ענין גבהותו דלא מהני הגג שמשלימו לי' לעשות תוכו רה"י דבעינן רואות מחיצות י' ובין ענין רחבותו ליבעי נמי מחיצות רואות ד':
בתוס' ד"ה והלכה. ואין צ"ל כפרש"י דפריך מכח סתם מתניתין ר"מ. ולע"ד י"ל דרש"י לשיטתו לקמן (דף ח') גבי עמוד תשעה דכיון דצריך לרבים רשות הרבים היא. בין רחב בין קצר ע"ש. וי"ל דה"ה בחורי רה"ר דרבים משתמשין בו א"צ ד' לשיטת רש"י וליכא לאוכוחי מרישא. וראיתי לחכם אחד שהרגיש בזה. אולם לקמן כתבתי דגם רש"י מודה גבי עמוד דבעינן הנחה ע"ג ד'. מיהו בלא"ה לא ידענו מאי קושיא הא הכא לא איירי אלא דלמטה מי' הוי ר"ה. ובענין הנחה לא איירי. וי"ל דמיירי באופן דלא בעינן מקום ד' כגון שהיה בחור יד אדם או באופן דמחשבתו משוי ליה מקום כדלקמן (דף ק"ב):
בגמרא נעץ קנה ברה"י וכו'. אפילו גבוה מאה אמה חייב שרה"י עולה עד לרקיע. משמע אפילו למעלה מהמחיצות. וכן משמע להדיא בגיטין (דף ע"ט) דקאמר עלה ה"מ לענין שבת אבל לגיטין הא לא מינטר. ובתוך המחיצות הא אמרינן שם גבי מחיצות התחתונות עודפות דאמרינן קלוטה גם בגיטין ע"ש. ולא זכיתי להבין מ"ש התוס' בסוגיין ד"ה אמר דטעמא דר"ח דאמרינן ביתא כמאן דמליא ובחוץ למחיצות האיך שייך לומר דכמאן דמליא. ובאמת ק"ל בסוגיא גופא בפלוגתא דרבי ורבנן בשדי נופו בתר עיקרו דפירשו בעצמם לעיל (דף ד') דעיקר מחשב לנוף לרה"י אף שאין בעיקרו ד' וא"כ ע"כ לא הוי טעמא דביתא כמאן דמליא וכן כתבו בעצמם גיטין (דף ע"ט) דלא אמרינן כמאן דמליא רק בתוך המחיצות. וכן ההיא דיבמות (דף ק"ג) גבי מצורע שכתבו התו' דבבית דאיכא מחיצות כאלו יושב תחתיו ע"ש. ודאי לא שייך רק בתוך המחיצות דלא תליא כלל בדין רה"י ועי' מ"ש לעיל (דף ד'):