אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
שבת - פרק ראשון · דף ו.
אלא מידי דהוי המעביר מתחילת ד' לסוף ד'. אע"ג דמשכחת לה בקופץ ונהי דכתבו התוס' לעיל דתלמודין לא חש לקושית הירושלמי דד"א בר"ה הלכתא גמירי לה. מ"מ הא גם הוכחה לא מצי למיעבד מזה כיון דמשכחת בקופץ. מסתבר להש"ס דההלכתא היתה בכל גווני אף במהלך:
שם אמר ר"י מודה בן עזאי בזורק. והקשה בדרוש וחידוש הא ע"כ ר"י לא ידע הברייתא דלקמן א"כ מנא לי' לר"י דמחייב בע"ז בזורק דלמא ס"ל כר"ע דקלוטה כמי שהונחה ע"ש שנדחק בזה. ולע"ד יצא לו לר"י מברייתא דעירובין (דף צ"ח) (שהבאתיה לעיל) דתניא היה קורא בספר על האיסקופה ונתגלגל חוץ לד' אמות הופכו על הכתב לתוך ד"א גוללו אצלו ופריך לתוך ד"א נמי נגזור דלמא מעייל מרה"ר לרה"י דרך האיסקופה ומשני בן עזאי היא. ופריך ודלמא זריק ליה מזרק. ומשני זאת אומרת אין מזרקין כתבי קודש ע"ש. וי"ל דס"ל לר"י דאין לחלק לספר בין שאר דברים משום בזיון כמש"ש התוס' מסוגיא דעירובין (דף ק"ג) דשבות דמקדש במדינה לא התירו ע"ש וע"כ צ"ל הא דנקט ספר משום דבשאר דברים חיישינן לזריקה דאתי לידי חיוב חטאת אף לבע"ז משא"כ בספר:
אולם עדיין ק"ל בההיא סוגיא דמשני דאין מזרקין כ"ק הא עדיין איכא למיגזר דלמא יושיט להו לרה"י דרך האיסקופה דהא להאי שנויא מיירי באיסקופה שאינה רחבה וא"כ יכול להושיט [כדמצינו בעירובין (דף ק"א) מביא מפתח מע"ש ומניח באיסקופה למחר עומד בר"ה ופותח ומחזירו בחלון ואם יש בחלון ד' על ד' אסור] דבמושיט חייב לכ"ע אפילו לר"ע דאית לי' קלוטה כהונחה. כדכתבו התוס' לעיל (דף ד') ד"ה אבל כשהחפץ בידו לא שייך קלוטה וע"ש ברא"ש וי"ל בדוחק:
שם אמר מר זו היא רה"י למעוטי הא דר"י מי שיש לו שני בתים בשני צדי רה"ר וכו'. וק"ל מנלן דלר"י הוי שני מחיצות רה"י מה"ת דלמא לא הוי אלא כרמלית ומותר מה"ת בלא הכשר כלל ומדרבנן צריך הכשר לחי וקורה. ובפרט לשיטת הרמב"ם (פי"ז) גבי מבוי שהכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור דג' מחיצות הוי כרמלית וקורה משום היכר ע"ש במ"מ א"כ י"ל דב' מחיצות לר"י כמו ג' לרבנן. ולשיטת הפוסקים דג' מחיצות הוי רה"י א"ש טפי די"ל דמסתבר להגמרא דלא התירו בהכשר קורה ולחי אלא ברה"י דאורייתא וא"כ ע"כ ס"ל לר"י דב"מ הוי רה"י: