אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) רבי אליעזר - פרק יט › דף קלב:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

רבי אליעזר - פרק יט · דף קלב:

דף קלב.

בגמרא. הא תינח נגעים טמאין טהורין מאי איכא למימר. ופירש"י טהורין ממש כגון בוהק. והתוס' בשבועות (דף ד') פירשו כגון שעמד בזה ובזה או שכהה ע"ש. ובאמת גם נגעים טהורין פסולין לעבודה כדתנן בכורות (דף מ"ה) דבעלי נגעים טהורין פסולין ע"ש. אולם ק"ל מנלן באמת דנגעים טהורין דוחין עבודה דהא פירש"י לעיל דידעינן מדטומאת מצורעים לא הותרה בציבור. והא בפסחים (דף ס"ז) ילפינן לה מוישלחו כל צרוע וכי יש לך שעה שמצורעין משתלחין ואין טמאי מתים משתלחין ע"ש. והא נגעים טהורין אין משתלחין כלל כדפירש"י שם בכורות חביבים עלי דברי דודי הרב וכו' מו"ה דוב בער ברודא נ"י מהוראדנא אשר שלח לי:

בסוגיא דמילה דוחה שבת במס' שבת (דף קל"ב). אשר היה לי פלפול בזה עם דודי הגאבד"ק לובלין. אשר השיבני באורך על אשר כתבתי בשולי מכתבי אליו. מלתא זוטרתא בסוגיא הנ"ל. וזה אשר כתבתי אליו שנית:

(א) אשר כתב כ' דודי מעכת"ה נ"י. ליישב קושית התוס' על רש"י בסתירת דברי רבא בהא דמילה בצרעת. וז"ל שם. דדוקא בתר דילפי' מקרא דמילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת אע"ג דדוחה צרעת הוא דיליף רבא לעיל דשבת חמורה מצרעת וממילא מוכח דהא דצרעת דוחה עבודה ושבת נדחית מפני עבודה. לאו משום חומרא דצרעת הוא. רק משום גברא הוא דלא חזי. אבל אי לא הוה כתיב לבדו להורות דמשל"ב אינו דוחה שבת. היה מקום לומר כרב ספרא דמדדחי צרעת עבודה. מוכח דצרעת חמורה משבת. וממילא הוי אתיא בק"ו דמשל"ב דוחה שבת והניח בצ"ע על התוס' שדחו לגי' רש"י בשתי ידים. הנה לכאורה אין מקום לדברי מעכ"ת בזה כלל. דלפ"ז לא יתכנו דברי רבא לא בהא ולא בהא. דכיון דמזה ידעי' דשבת חמורה מצרעת. מהא דמשל"ב אינו דוחה שבת ודוחה צרעת. אבל לולא זה הייתי אומר דצרעת חמורה משבת. א"כ מאי קאמר רבא מילה בזמנה ל"צ קרא דאתיא בק"ו. וע"כ אתי קרא למשל"ב. הא אי לאו קרא לא היינו יכולין לידע ק"ו משבת. דה"א צרעת חמורה. ואפילו מילה בזמנה אינו דוחה אותה (ואי דהי' מיותר לבדו. ע"כ הוי מוקמי' לדרשא אחריתא. או להוא ולא מכשירין לבד) ויותר מזה תיקשי לקמן דמאי קאמר רבא לבדו ולא משל"ב דאתיא בק"ו. והיינו דאי לא הוה כתיב לבדו ה"א דמשל"ב תידחי שבת מק"ו מה צרעת דחמורה משל"ב דוחה אותה כו'. הא אי לא הוה כתיב לבדו ה"א כרב ספרא דצרעת חמורה משבת. ולא הוה ידעי' כלל דמשל"ב דוחה צרעת. ואיך הוה ילפי' מזה דמשל"ב תידחי שבת. ואולם ת"ח דאמר מילתא כו'. נ"ל ליישב דבריו בטוב. דזה ודאי לקושטא דמילתא דידעי' דמשל"ב דוחה צרעת ואינו דוחה שבת. ע"כ דשבת חמורה מצרעת. והא דקאמר רבא מילה בזמנה ל"צ קרא דאתיא בק"ו. היינו נמי דהא עכ"פ הוה ידעי' מקרא דמשל"ב דגדול דוחה צרעת. ובשבת הוה ידעי' מלבדו דאף בגדול משל"ב אינו דוחה (דשפיר הוה שייך למידרש יתורא דלבדו ע"ז. דלא נימא כסברא החיצונה דצרעת חמורה משבת. ועכ"ז משל"ב דגדול דוחה אותה. כ"ש שבת) וע"כ דשבת חמורה מצרעת. ומ"מ מילה בזמנה דוחה אותה כ"ש דתידחי צרעת. ולקמן נמי שפיר קאמר רבא דאי לאו לבדו ה"א דמשל"ב דגדול תידחי שבת דאתיא בק"ו מצרעת. דה"א דצרעת חמורה. ולכן איצטריך לבדו. והשתא דכתיב לבדו וידעי' דמשל"ב אף בגדול אינו דוחה שבת אף שדוחה צרעת ממילא מוכח דשבת חמורה. וקרא אתי למשנ"ב דקטן. וא"ש היטב. (אחר זמן רב שכתבתי זה.ראיתי להפ"י בשבת שם ונראה שכיון לדברינו הנ"ל). ומה שכתב מעכ"ת דעדיין תיקשי על דברי רש"י חולין (דף פ"ד) שכתב שם. דאתיא בק"ו מה צרעת שדוחה עבודה כו'. אלולי דמיסתפינא לחומר הקושיא שתמה הגרע"א ז"ל על דב' רש"י הנ"ל. שהוזכר בדב' מעכ"ת דזה נגד מסקנת הגמ' דילפי' מביום. הייתי אומר דדברי רש"י הנ"ל נדפסו שלא במקומם. והם שייכים למטה שם אחר שכתב דילפי' מלבדו דמשל"ב אינו דוחה שבת. בכאן שייכים דב' רש"י הנ"ל דאתיא בק"ו. ורש"י לטעמי' אזיל דגריס הכי בסוגיין וא"ש (וזה מקרוב אמרתי זה לא' מגדולי זמננו וקלסוה) וממילא ל"ק גם קושית מעכ"ת:

(ב) ולפי דברינו הנ"ל יתיישב על נכון קושית התוס' בפ' הדר שכתבו תימא דברייתא לעיל מסיק איפכא דלאו משום דצרעת חמירא אלא משום גברא לא חזי. ורבא גופי' סבירא לי' הכי לקמן. וכתבו בשם ר"י דצ"ל דגרסי' רבה הכא כו' ע"ש. ולפי הנ"ל י"ל דשפיר גרסי' רבא. דהא דקאמר רבא לקמן דשבת חמירא מצרעת. היינו אחר שידעי' מבשר דמשל"ב דגדול דוחה צרעת. ומלבדו ידעי' דאינו דוחה שבת. וגם הברייתא דלעיל הוא לפי האמת. ושפיר קאמר הברייתא כדברי רבא לקמן. משא"כ בברייתא השני' אמר רבא שפיר. האי תנא כו' מ"ט דאתיא בק"ו כפי שידעי' באמת דשבת חמורה מצרעת הדר אמר ממאי דשבת חמירא כו'. היינו הא השתא עדיין לא ידעי' כלל דמשל"ב בין דגדול בין דקטן דוחה צרעת. וע"ז אנו דנין. וא"כ ממאי דשבת חמירא דילמא צרעת חמורה כסברא החיצונה. וכיון דכתיב בשר בגדול דמשל"ב דוחה אותה שפיר אמר רבא לקמן מילה בזמנה כו' וא"ש היטב:

ג ולפמ"ש יש ליישב קושית מעכת"ה באות ג' שהניח בצע"ג דלמה לא אמר רבא הק"ו בפשיטות ממשל"ב דגדול שדוחה צרעת ואינו דוחה שבת. מילה בזמנה שדוחה שבת לא כ"ש שתדחה צרעת. ולפ"מ שביארנו לעיל יש לומר דרבא לטעמי' אזיל כדאמר לעיל בפי' דברי הברייתא האי תנא כו' מ"ט דאתיא בק"ו. ואם הי' אומר כאן הק"ו ממשל"ב דגדול. הי' צריך לבדות הק"ו מלבו דזה לא נאמר בהברייתא כלל. ולזה לא אמר כאביי דיליף מבינייהו דהו"ל להברייתא לבאר זה. ולכן קאמר רבא מילה בזמנה ל"צ קרא דבאמת יש ק"ו כמו שאמר לעיל בביאור דב' הברייתא מילה דוחה צרעת מ"ט דאתיא בק"ו כו'. ואך אי לאו דכתיב בשר כלל לא הוה אמרי' הק"ו. ומביא מבשר דמשל"ב דוחה צרעת וממילא מילה בזמנה דדוחה אתיא בק"ו וא"ש על נכון:

ד ובזה יתיישב מה דקשה לי לכאורה לרבא דאמר מילה בזמנה ל"צ קרא וכו' וע"כ איצטריך קרא דימול בשר ערלתו דקטן למשל"ב. א"כ אמאי איצטריך לן בשר דכתיב בגדול נילף מק"ו ממשל"ב דקטן אף דאינו חייב כרת דוחה צרעת כ"ש בגדול. ובשלמא לאביי דיליף מבינייהו א"ש. אבל לרבא קשה כנ"ל. ודוחק לומר דאי לא הוה כתיב בגדול. ה"א דבשר דכתיב בקטן הוא באם אינו ענין לגדול. דזה דחוק דקרא איירי כאן בחיוב האב. וגם רק מ"ע ולא בחיוב כרת. ומסתבר יותר לומר לשלא בזמנו דקטן. וכעין דאמרי' בעלמא קאי בראי' כו'. ועוד היכי הוה אמרינן כן. הא א"כ למה לא כתיב בשר בגדול גופא. אבל לפמ"ש א"ש דאי לאו דכתיב קרא בגדול לא היינו יכולין לומר דאתיא בק"ו. וה"א דקרא אתי למילה בזמנה:

ה כ"ז ביארנו לשיטת רש"י ז"ל דעולה הסוגיא על נכון בלי שום קושיא. ועתה נדבר לפי שיטת הר"י פורת בתוס' (ד' כ"ה) שם שדחה לגירסת רש"י וכתב דל"ג דאתיא בק"ו. ונראה מזה דלא ס"ל ככל הדברים הנ"ל. ונשארו לפי שיטתו קושיות הנ"ל על מכונם ונראה לע"ד להצדיק גם שיטת הרי"ף בזה כאשר אבאר בעז"ה דהנה לכאורה קשה לי עוד לשיטת הר"י פורת דל"ג דאתיא בק"ו. א"כ מנ"ל לרבא ללמוד מלבדו. דמשל"ב אינו דוחה יו"ט לא דגדול ולא דקטן. דילמא הא דמיעט רחמנא ולא משל"ב. היינו דקטן דקיל דאינו בכרת. אבל משל"ב דגדול דחמור תדחה יו"ט. ובשלמא לשיטת רש"י ז"ל א"ש. דלא מיבעיא לפמ"ש דכל מה שידעי' דמשל"ב דקטן דוחה צרעת. הוא רק אחר שידעי' דגדול דוחה צרעת ואין דוחה שבת ויו"ט בודאי א"ש. ואף בלא דברינו הנ"ל כיון דהא דאיצטריך לבדו הוא רק דלא נילף מק"ו. א"כ אף דנימא דקאי על משל"ב דקטן. הא ממילא בטל הק"ו. דמשל"ב דקטן יוכיח. וכן לפי שיטת הר"י ז"ל שכתבו התוס' שם דגריס דאתיא בק"ו ופי' מנדרים ונדבות ע"ש לק"מ מטעם הנ"ל דבטל הק"ו. אבל לשיטת הר"י פורת דל"ג דאתיא בק"ו קשה כנ"ל:

ו והנלע"ד בישוב קושייתנו הנ"ל הוא. בהקדם ליישב קושיית התוס' שם שהקשו לשיטת הרי"פ הנ"ל דלמה איצטריך לרבא ללמוד מלבדו. הא רבא בעצמו ס"ל בפ"ק דביצה דיו"ט עשה ול"ת הוא. וא"כ בלא לבדו לא הוה אמינא דתידחי משל"ב ליו"ט וכדרב אשי. וכן הקשו התוס' בפ"ק דביצה. ותירצו בדוחק ע"ש. ונלע"ד ליישב קושייתם הנ"ל ע"פ דב' התוס' בזבחים (דף ל"ג ע"ב) שכתבו שם וז"ל והקשה הר"ר חיים דאכתי איכא לאקשויי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה כו' וי"ל דעשה שיש בו כרת חמיר ודחי להו כדאשכחן בפ' תמיד נשחט דעשה שיש בו כרת דוחה עשה דהשלמה אע"ג דבעלמא אין עשה דוחה עשה ובלמדי מס' זבחים הי' קשה לי בדבריהם דלמה להם להביא ממרחק דעשה שיש בו כרת דוחה עשה. הא בהך ברייתא דעסקי בה מבואר כן ע"ש וכעת ראיתי שיתכנו דבריהם ע"פ דב' התוס' שם (ל"ב ע"ב) ד"ה ור' יוחנן ע"ש] והקשו ע"ז מהא דמצורע דחמיר משום שלום בית ועכ"ז לא דחי עול"ת. ותירצו דשאני פסח דאיכא כרת ע"ש (ואולם לא כן כתבו התוס' בחולין (דף ע"ח) כמו שציין ע"ז הגרי"ב ז"ל ע"ש). ולכאורה קשה לי טובא על דב' תוס' הנ"ל מסוגיא דידן. חדא מהא דרב אשי דאמר דלכן אין משל"ב דוחה יו"ט משום דהוי עשה ול"ת. ותקשה התינח משל"ב דקטן דליכא כרת. אבל משל"ב דגדול דעשה שיש בו כר הוא. ותידחי עשה ול"ת. ועוד קשה מהלישנא אחרינא דלעיל דאמרי' ומאי או אינו כו' אימר דאמרי' דאתי עשה כו' ל"ת גרידא האי עשה ול"ת הוא ופרכי' תינח גדול כו' ולפ"ד התוס' דזבחים הנ"ל תיקשי ל"ל בשר דכתיב בגדול. הא עשה שיש בו כרת הוא. ובל"ז דוחה עשה ול"ת. ואין לחלק בזה ולומר דשם בפסח מצוה עוברת היא וזה לא הוי מצוה עוברת. חדא התינח לענין יו"ט י"ל דימול אחר יו"ט אבל בהא דצרעת מי יימר שיטהר. (ועי' בחי' מהרש"א בסוגיין) ועוד דא"כ למה לא תירצו התוס' כן על קושייתם מהא דמצורע. (והי' לתמי' בעיני. אשר לא מצאתי לא' מן המחברים שיעמדו בזה על דב' התוס' הנ"ל. ושוב אחר זמן הוגד לי שנמצא הקושיא הנ"ל בס' מעין החכמה ואינו ת"י גם אחר זמן רב מצאתי בס' שושנת העמקים להג' בעל פרמ"ג שהקשה כן והשאיר בצ"ע):

ז וצריך לומר לענ"ד בזה. דבאמת בהא פליגי הלישנא קמא והלישנא בתרא. דהלישנא קמא לא רצה לפרש כהלישנא בתרא דסובר כדב' התוס' דזבחים דעשה שיש בו כרת דוחה עול"ת. ותיקשי ל"ל בשר בגדול. ולכן קאמר דסד"א דצרעת חמורה שדוחה עבודה כו' וה"א דלא תידחי מילה אותה. והלישנא בתרא סובר כדב' התוס' דחולין. דאף עשה שיש בו כרת אינו דוחה עול"ת. והתוס' בזבחים שפיר כתבו לענין קושייתם שם. די"ל דריש לקיש סובר כן. ובחולין תפסו כהלישנא בתרא ובהא דרב אשי דאמר יו"ט עול"ת הוא. י"ל ג"כ דסברי התוס' דזבחים כשיטת הר"י פורת דל"ג דאתיא בק"ו. ובזה פליגי רבא ורב אשי. דרבא סובר דעשה שיש בו כרת דוחה עול"ת (ואם בעל הלישנא קמא דלעיל הוא רבא. אזיל בזה לטעמי' וזה יבואר לקמן) ורב אשי ס"ל דעשה שיש בו כרת אינו דוחה עול"ת. ושפיר קאמר רב אשי. עכ"פ מבואר מדברינו הנ"ל דל"ק קושיית התוס' שהקשו לגירסת הר"י פורת. דלמה לרבא לומר מלבדו. הא רבא בעצמו ס"ל דיו"ט עשה ול"ת הוא. דז"א דאיצטריך למשל"ב דגדול דעשה שיש בו כרת הוא וכמש"ל. וא"כ ל"ק גם קושייתנו דלעיל דמנ"ל לרבא ללמוד מלבדו דמשל"ב דגדול אינו דוחה יו"ט. דילמא אתי לבדו למשל"ב דקטן וכמש"ל באות ה' דז"א דלמשל"ב דקטן ל"צ קרא דבל"ז הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה. וע"כ דאתי קרא לגדול:

ח אמנם לכאורה יש סתירה לדברינו בישוב הקושיות הנ"ל על הר"י פורת דהא מדנאיד הרי"פ מגירסת רש"י ז"ל וכתב דל"ג דאתיא בק"ו. נראה דלא ס"ל כדברינו שכתבנו לעיל באות ב' לפי שיטת רש"י דשפיר גרסי' בהל"ק רבא כ"א כדברי התוס' דע"כ גרסי' רבה ורבא דאמר מילה בזמנה ל"צ קרא דאתיא מק"ו כו' וחזי' דס"ל דשבת חמורה מצרעת. ע"כ מפרש הברייתא כהלישנא אחרינא וכמ"ש בתוס' ד"ה רבא וכפי אשר כתבנו לעיל הלישנא בתרא סובר דעשה שיש בו כרת אינו דוחה עול"ת ואיך יכול רבא להעמיד הברייתא כהלישנא בתרא הא רבא ס"ל לקמן דעשה שיש בו כרת דוחה עול"ת וכמש"ל. לכן נלע"ד לומר גם לשיטת הר"י פורת כמ"ש לעיל דשפיר גרסי' בהל"ק רבא. וא"ש טפי דלא אמר רבא כהלישנא אחרינא רבא לטעמי' אזיל דס"ל עשה שיש בו כרת דוחה עול"ת ואי דתיקשי למה נאיד הרי"פ מגירסת רש"י. הא לפי דברינו הנ"ל לא קשיא כלל בסתירת דב' רבא ועולה שפיר גירסת רש"י ז"ל. ז"א דהמעיין בדברי הרי"פ שהביאו התוס' לעיל מבואר דלא מחמת הקושיא דסתירת דב' רבא דחה לגירסת רש"י. שכתבו שם וז"ל והר"י פורת לא גריס דאתיא בק"ו דהא בלאו ק"ו נמי אתיא. דדחי עשה ודחי ל"ת. ורב אשי הוא דמשני דיו"ט עול"ת הוא עכ"ל והיינו דלמה לי' לרב להזכיר בכאן דאתיא בק"ו. כיון דלא בא רק לתרץ קושיית הגמרא דמנה"מ דמשל"ב אינה דוחה י"ט. וע"ז סגי התירוץ דידעי' זה מלבדו. והשתא לפי מה שביארנו גם לשיטת הר"י פורת לק"מ כל הקושיות שהזכרנו לעיל. וכמש"ל לפי שיטת רש"י. וא"ש הכל על נכון בס"ד:

וזה תשובתי לדודי הרב הנ"ל נ"י:

דודי שלח ידו וכו' מ"ש מעכ"ת באות ב' ליישב קושית התוס' מברייתא דלעיל דהברייתא דלעיל הוא לפי האמת. תמיהני א"כ האיך בעי למיעבד ק"ו למילה בזמנה תידחי שבת מדדחי צרעת הא איכא למימר משל"ב תוכיח שדוחה צרעת ואינו דוחה שבת. ודוחק לומר דזהו באמת כוונתו במאי דקאמר דילמא משום גברא דלא חזי ר"ל דהא משל"ב תוכיח דע"כ טעמא משום גברא דלא חזי דמסתמא בכ"מ דקאמר תוכיח איכא טעמא ולא מפרש לה ומה שהקשה באות ג' בשם דודנו הגאב"ד דק"ק לובלין נ"י דלמה לא קאמר רבא הק"ו בפשיטות ממשל"ב דגדול. תמיהני הא איכא למידחי מה למשל"ב דגדול שדוחה צרעת דאיכא כרת אף דלא מהני החומרא דכרת לגבי שבת מ"מ מצינו כה"ג בזבחים (דף י') דעביד ק"ו ומה במקום שאם אמר הריני שוחט חוץ לזמנו שהוא כשר וכו' ודחי מה לחוץ לזמנו שכן כרת ע"ש אף דלא מהני החומרא דכרת באומר הריני שוחט חוץ לזמנו ועי' בתוס' ב"ק (דף כ"ו) ומכתב דודנו לא ראיתי אולי ביאר יותר ואין להאריך יותר בפלפול לחדודי בעלמא:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה