אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) רבי אליעזר - פרק יט › דף קלב.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

רבי אליעזר - פרק יט · דף קלב.

דף קלא:

מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת ומה מילה שהיא אחת מאבריו של אדם וכו'. לכאורה הוי מצי למיעבד טפי ק"ו ומה פ"נ דוחה מילה כמבואר ביבמות (דף ע"ב) דארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא מלו וכן בפסחים (דף צ"ו) פירש"י הא דכל ערל לא יאכל בו דהיינו שמתו אחיו מחמת מילה. ומילה דוחה שבת כדיליף בסמוך מקרא אינו דין שפ"נ דוחה שבת וכה"ג קא עביד ביומא (דף פ"ה) ק"ו מעבודה:

שם ואי ס"ד הלכה ק"ו מהלכה מיקאתי. והקשה המהר"ם שי"ף דילמא ס"ל כר"א דיליף מכשירין מביום ויליף ק"ו ממכשירין. וכן קשה ארש"י בסמוך דלר"א מילה הלכה ולא יליף לפ"נ ק"ו ממילה ע"ש. ולק"מ דלר"א לא שייך כלל ומה מילה שהיא אחת מאבריו (וביומא (דף פ"ה) פירש"י הואיל שחייבין עליה כרת) ולר"א הא אפילו מכשירי מצה ולולב וסוכה ושופר דוחה שבת ואף ציצית ומזוזה היה דוחה לולא שבידו להפקירן. ואינו ענין כלל לפ"נ:

שם אלא היינו טעמא דרבי אליעזר וביום השמיני ואפילו בשבת. לכאורה נראה דנקט דרשה דר"י לקמן לרבנן מביום ולא נקט דרשה דר"א מאות אות משום דרשה דאות ליכא למימר אלא לרבנן דלא צריכי שיהא מופנה אבל לר"א ליכא למילף מאות דהא אינו מופנה דדרשינן מינה דשבת פטור מתפילין שהן גופן אות וכן ההיא דלעיל גבי לולב דרבנן צריכי ביום ולא בלילה. דסד"א נילף שבעת ימים מסוכה. היינו נמי דרבנן לשיטתם דלא צריכי מופנה ולר"א לא צריך ביום לאפוקי דלא נילף מסוכה דצריך מופנה. אולם שיטת התוס' בסמוך ד"ה תניא אינו כן:

שם בגמרא. האי נמי מביום צוותו נפקא. מכאן הקשה הש"א (סי' נ"ג) אמ"ש התוס' פ"ק דזבחים (דף י"ב) גבי קרבן דכתיב שבעת ימים יהיה עם אמו ומיום והנאה ירצה לילה לקדושה יום הרצאה. והקשו התוס' הא מביום צוותו נפקא. ותירצו דאי מביום צוותו. אם עלה לא היה יורד כשאר הלילות אבל השתא מיום השמיני ה"ל מחוסר זמן ואם עלה ירד. והקשה הש"א בשמעתין א"כ למה ליה לדחוקי כולי האי לישני דאי מביום צוותו ה"א אם עלה בליל ח' של מחוסר כפרה לא ירד. אבל השתא דכתיב וביום ה"ל ליל ח' מחוסר זמן ואם עלה ירד וסיים דזה בוודאי קושיא על התוספות ותמיהני איך לא זכר סוגיא דכריתות (דף ז') בענין המפלת אור לשמונים ואחד ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין אמרו להם ב"ה לב"ש מ"ש אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד א"ל ב"ש מה ליום שמונים ואחד שיצאה בשעה שראוי' לקרבן תאמר בליל פ' ואחד שאינה ראויה לקרבן א"ל ב"ה והלא המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח שאינה ראויה לקרבן וחייבת ע"ש. הרי מבואר דליל שמונים ואחד שייך ליום שלאחריו. רק שהלילה לאו זמן קרבן הוא. דאל"כ מה מייתי ב"ה ראיתם מהמפלת בשבת הא התם הוא לאחר זמנו רק שהיום אינו ראוי. וכן בשאר מחוסרי כפרה מחלוקת היא שם בסוגיא (דף ח'). ור"י גופא דהוא מרא דשמעתין א"ל התם דלילה לאו מחוסר זמן דקאמר חזקיה בנזיר נטמא ביום מביא. בלילה אינו מביא ע"ש ואפ"ה אם עלה ירד דאי ס"ד לא ירד א"כ כיון דבדיעבד כשר בוודאי נקרא יציאה בשעה שראוי' לקרבן:

בגמרא דאי מחד ה"א שביעי הוא דלא מטי זמניה אבל משמיני ואילך זמניה הוא. לכאורה טפי ה"ל להיפוך דה"א דעד שמיני כל יומא זמניה דאימתי שירצה ימול אבל בשמיני זמניה דמחוייב למול ואסור לשהות עוד:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה