אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) רבי אליעזר - פרק יט › דף קלא:

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

רבי אליעזר - פרק יט · דף קלא:

דף קלא.

בגמרא הואיל ובידו להפקירן. המ"א הל' ציצית (סי' י"ג) הוכיח מכאן מדלא קאמר שבידו ליתן לאינו יהודי או לקטן דאסור ליתן מתנה בשבת ומותר להפקיר אולם השער המלך הל' לולב (פ"ח) הביא פוסקים דגם הפקר אסור מדרבנן כמתנה והא דקאמר הכא הואיל ובידו להפקירן הא מיירי לענין חטאת דאורייתא ע"ש. ולהמ"א צ"ל דניחא ליה למינקט טפי מילתא דשייך גם השתא. ולע"ד מבואר בהדיא עירובין (דף ע"א) כהמ"א דמתנה אסור והפקר מותר דתנן מאימתי נותנין רשות ב"ש אומרים מבע"י ובה"א משחשיכה. ומפרש בגמרא דב"ש סברי מקני רשות הוא ואסור וב"ה סברי אסתליקי רשות הוא. ובשבת ש"ד ע"ש והפקר הא סילוק רשות הוא. ואין לדחות דמהתם אין ראי' דהא מסקינן עירובין (דף ס"ה) דגם שוכרין בשבת והא שכירות ודאי אסור וצ"ל כמש"כ התוס' (דף ס"ו) ד"ה יפה ולא דמי למקח וממכר דלא הוי אלא כמתנה להתיר הטלטול ז"א דא"כ מ"ט דב"ש דאסרי משום דס"ל דמקני רשות הוא וע"כ צריך לחלק משום דאמרינן שם (דף ס"ב) דדירת א"י לא אסרי ושכירות רעועה בעינן ע"ש משא"כ בישראל בעינן קנין ממש דמתנה אסור והפקר מותר. אולם תמיהני הא המ"א (סי' ש"ו) כתב בעצמו דלצורך מצוה שרי ליתן מתנה ע"ש. ואין לך דבר מצוה יותר מזה להפקיע עצמן מאיסור ציצית ומזוזה דאורייתא. ובאמת לא ידעתי למה ליה להמ"א לדחוק כ"כ בשמעתין דמיירי במילי דרבנן מדלא קאמר שבידו ליתן וכו' דהא תינח בציצית שהוא בתלוש אבל במזוזה שהבית מחובר הא בלא"ה אסור ליתנן מה"ת כדתנן פ"ק דע"ג (דף י"ט) אין מוכרין במחובר ואף בתלוש משמע שם דמתנה אסור מה"ת ע"ש. וגם ליתן לקטן לא מהני דאם עד שלא הגיע לפעוטות הא לית ליה זכייה כלל ומשהגיע לפעוטות הא שיטת רש"י בגיטין (דף ס"ד) משמע דאין לו זכייה רק מדרבנן ע"ש. ולשיטת התוס' שם דבדעת אחרת מקנה אותו יש לו זכייה מה"ת הא משהגיע לחינוך חייב בציצית כמבואר סוכה (דף מ"ב). וכן לענין מזוזה תנן ברכות (דף כ"א) דחייבין ע"ש ברש"י ותוס' ואף שהוא מדרבנן מ"מ יותר טוב להפקיר שאין כאן חיוב כלל. ועכ"פ אין להוכיח מכאן לחלק בין מתנה להפקר:

שם אי מעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה. וק"ל ניסוך המים בחג שהוא צורך גבוה דר"א לשיטתו בזבחים (דף ק"ו) דניסוך המים מה"ת והמנסך מי חג בחוץ חייב. ובהדיא תנן סוכה (דף מ"ח) דבשבת היה ממלא בע"ש בחבית שאינה מקודשת נשפכה היה ממלא מן הכיור ובעי למימר בסוגיא דס"ל אין שיעור למים ע"ש. ושיטת התוס' בזבחים שם ומעילה (דף י"ג) דר"א הוא דא"ל אין שיעור למים:

שם סוכה וכל מכשיריה וכו' אי מלולב שכן טעון ארבע מינים. לכאורה לר"י דיליף מק"ו בסוכה (דף נ"ה) דאין סוכה נוהג אלא בד' מינים שבלולב ע"ש א"כ נילף ג"כ מהק"ו שיהא טעון ד' מינים דוקא וא"כ מאי קושיא דילמא ר"א ג"כ כר"י ס"ל. ואין לומר דפשיטא ליה דלא מסתבר שיהא סוכה טעון ד"מ א"כ קשה להיפוך האיך יליף ר"י שאין סוכה נוהג אלא במין לולב. הא איכא למדחי מה ללולב שכן טעון ד' מינים משא"כ בסוכה כדדחי הכא:

ברש"י ד"ה וניכתוב רחמנא בהדיא במצה וניתו הנך. וק"ל דזה הוי מצי למיפרך ג"כ בעומר ושתי הלחם דניכתוב בהדיא בשתי הלחם וניתי עומר מינה בק"ו ומה שה"ל שאם מצא קצור אינו קוצר דוחה עומר שאם מצא קצור קוצר א"ד שדוחה ולא נצטרך קרא דבחריש וקציר תשבות וג"ש המופנה ועי' במהרש"א:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה