אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין
רבי אליעזר - פרק יט · דף קלא.
לא לכל אמר ר"א דמכשירי מילה דוחה שבת עד סה"ס. מכאן הוכחתי דקידוש על היין הוא דרבנן דלשיטת רש"י נזיר (דף ג') דהוא מה"ת ה"ל לאשמעינן הכא דין מכשירי יין של קידוש אם דחי שבת דאף יין מגיתו כשר כדאמר רבא ב"ב (דף צ"ז) סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קה"י. דהכא לא שייך סבר דבידו להפקירן וא"כ איכא למילף ממצה דגם קידוש נוהג בנשים ואכמ"ל:
שם מה לעומר שכן אם מצא קצור קוצר. וכתב המהר"ם שי"ף אין להקשות מנ"ל שאר מכשירין דדחו שבת בעומר דלמא דוקא קצירה שהיא בעצמה מצוה. דמה תועלת בקצירה אם לא יטחנו וירקדו. וק"ל הא תינח מכשירין דלאחר קצירה אבל מכשירין דקודם קצירה כגון לעשות ולהביא מגל לקצור אי אפילו שלאחר קצירה רק שיכול לעשות מאתמול כגון לעשות כלי טחינה והרקדה מנ"ל דדחי והא במילה דחי גם כה"ג לר"א. וכן במכשירי פסח קאמר פסחים (דף ס"ט) גבי הזאה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר פריך לר"א ניעבריה דהא אמר ר"א מכשירי מצוה דוחין שבת ואין לומר דלקצירה עצמה אין צריכין קרא דבחריש וקציר תשבות דילפינן מקרא פסחים (דף ע"ז) דעומר והקרב עמו דחי שבת. וקצירה נמי היא בעצמה מצוה. ז"א דהא במנחות (דף ע"ב) מסיק דרבי דדריש התם קראי ס"ל דקצירה ביום כשר ואינו דוחה שבת ואפילו לר"א דכל שאפשר לעשות מע"ש אפ"ה דוחה מ"מ צריך קרא ועוד הא קרי לקצירה מכשירין וטעמא נ"ל משום דעדיין לא נתקדש בכלי כמ"ש בסמוך:
בגמרא מיום הביאכם למה לי ש"מ לאפנויי. וק"ל הא דרשינן מינה מנחות (דף ס"ו) יכול יקצור ויספור ויביא בלילה ת"ל מיום הביאכם קצירה וספירה בלילה והבאה ביום:
שם שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי ר"א. מ"מ מודה ר"א אף דא"ל במילה דמותר להביא הסכין דרך ר"ה אפילו במקום דיכול להביא דרך חצירות או שיכול להביא התינוק להסכין דהחי נושא את עצמו כמ"ש התוס' לעיל מ"מ אסור לילך עם השופר אצל בקי ללמוד כדמשמע בר"ה (דף כ"ט) דקאמר ר"א לא התקין ריב"ז דתקיעת שופר דוחה שבת אלא ביבנה ע"ש. והיינו כמ"ש התוס' לעיל היכא דיכול בדרך היתר גמור א"ד לר"א:
ברש"י ד"ה שמעינן לר"א ומשנינן אוזן אוזן מופנה. ואע"ג דרבי יוחנן דהוא מרא דשמעתין אמר שם ביבמות (דף י"ד) מוחלפת השיטה. מסתבר דההיא דרציעה מוחלפת שהיא ברייתא כדפירש"י עירובין (דף מ"ז) ד"ה אבל בברייתא לר' יוחנן גופא דאין לסמוך על ברייתא דדלמא איחליף רבי יוסי לר' יהודה:
בתוס' ד"ה לא לכל דמילה דין הוא וכו' דהיא עצמה דוחה שבת וכו'. וכתב המהרש"א והתלמודא לקמן דלא פריך הך פירכא אלא פריך מה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות היינו משום דלא ליתו מינה עומר וב' הלחם דהן עצמן נמי דוחין שבת. ולא ידעתי היכן מצא בשתי הלחם דדוחין שבת זולת קראי דהכא דהבאה. דשתי הלחם ליכא בעצמן איסור שבת כלל דהקרב' אין בו ולישה בכלל מכשירין כדתנן מנחות (דף צ"ה) דלישתן בחוץ. וא"כ לא בעינן כלי שרת כדתנן שם מנחות (דף צ"ו) דאין מעשה כלי בחוץ. ולא נתקדשו קדושת הגוף. והאפיה לר"ש כשירות בבית פאגי שהיו חוץ לעזרה דתנור אינו מקדש ואפילו לת"ק דאפיתן בפנים מ"מ אינן דוחין את השבת והתוס' כתבו דתברא מי ששנה זו לא שנה זו. והרמב"ם (פ"ח) מהל' תמידין פסק לתרוייהו ועכ"פ להלכה אינו דוחה כסתם משנה מנחות (דף ק"א) ולר"א דדחי הוא משום דלדידיה גם מכשירין דחי וההיא דמנחות (דף ע"ב) גבי תקריב אפילו בשבת עומר והקרבה וש"ה לאפיה אינה הלכה כנ"ל:
בתוס' ד"ה תאמר. תימא דהיא גופא נילף וכו' אף שתי הלחם אם מצא קצור. לכאורה הא עיקר מצות קצירת העומר דהיא מתרת קצירה ונקרא ראשית קצירכם וזה לא שייך בשתי הלחם דגם תקרא ראשית דהא כבר נקצר העומר ותרי ראשית לא משכחת. ואולי כונתם שתהא נקראת ראשית קצירכם במקדש דתנן מנחות (דף ס"ח) העומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש ותהא אסור לקצור למקדש קודם עצרת ודוחק:
בגמרא אמר ליה אביי אדרבה מדאין קבוע להם זמן כל שעתיה זמניה הוא. והכא לא שייך כדקאמר לקמן שכן אם עבר זמנה בטלה. ומילה אינה בטלה וה"נ בציצית ומזוזה אינה בטילה דהתם במילה אינה אלא פעם אחת בחייו ואם ימול היום לא ימול למחר אבל ציצית ומזוזה מצותה היום ומחר וציצית ומזוזה דהיום אם עבר זמנה בטלה: