אור ברסלב
אשי ישראל (שבת) רבי אליעזר - פרק יט › דף קל.

אשי ישראל (שבת)· רבי ישראל איסר איסרלין

רבי אליעזר - פרק יט · דף קל.

רבי אליעזר - פרק יט

במשנה. כלל אמר ר"ע כל שאפשר לעשות מע"ש אינה דוחה את השבת. מכאן הוכיח הש"ך בי"ד (סי' רס"ב) דמילה תוך ח' פסול דאי ס"ד כשר אמאי דוחה שבת וכה"ג דייק במנחות (דף ע"ב) בקצירת העומר דאס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דוחה שבת. והש"א (סי' נ"ב) השיג עליו דאין מזה ראיה דלדבריו יקשה נמי הא לאחר ח' כשר ואמאי דוחה ואין לחלק בין קודם זמנו לאחר זמנו דלא אמרינן לידחיה עד למחר דזריזין מקדימין למצות. הא ליתא דמשום זריזין מקדימין לא דחי שבת דהא מדמי התם בקצירת העומר להדדי דקאמר רבי סבר לה כאידך דר"ש דאמר בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים כשרין כל הלילה ולא ממתינן לה עד שתחשך עד דמסיק ש"ה דניתנה שבת לדחות. וא"כ במילה דלא ניתנה שב לדחות ה"ל למידחי למחר אלא ש"מ דלא אמרינן כיון דכשר שלא בזמנה אינו דוחה שבת אלא בעומר כמש"ש התוספות דמסתברא דדומיא דתמיד בעינן והיינו משום דילפינן עומר מתמיד אבל מילה דלא ילפינן מתמיד אע"ג דבדיעבד כשר שלא בזמנה מ"מ כיון דלכתחילה בעינן בזמנו דוחה שבת עכת"ד. ולע"ד דברי הש"ך ברורין ודברי הש"א תמוהין מ"ש לחלק בין מילה לקרבן. מלבד כי הסברא בעצמה דחוקה ובלא ראי' עוד לא משמע כן בסוגיא דכללא במילה דכל שאפשר לעשות מע"ש א"ד שבת ילפינן מקדשים מלא תותירו עד בקר ומעולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת. ולא מחלק כלל בין קדשים למילה. ובעיקר קושיתו דלהש"ך נמי הא לאחר ח' כשר ואמאי דוחה. איני רואה שום דמיון דמה ענין קודם זמנו כיון דאפשר להקדים אשר בדיעבד בהגיע זמנו מקיים מצותו למה ידחה שבת משום מצות לכתחילה אבל לאחר זמנו דבח' הוא ערל ואינו מוהל ועובר על מ"ע דמילה בח' במעוות שלא יוכל לתקון לעולם אף לבדיעבד והא דכשר בדיעבד לאחר זמנו אינו תקנה על לשעבר שאינו בידו אלא על להבא שלא יהא ערל ובודאי דוחה שבת. והא דמדמי במנחות (דף ע"ב) קודם זמנו לאח"ז. הא התם בהקטר חלבים ואברים דלכתחילה כשר אף בלילה רק משום חביבה מצוה בשעתה או זריזין מקדימין מדמי לה שפיר לקצירת העומר דבדיעבד כשר קודם זמנו. ומה שהוכיח לזה מדאיצטריך לקמן (דף קל"ב) שמיני למעוטי שביעי והא ידעינן מדכתיב ביום דדוחה שבת ואי ס"ד דכשר בשביעי אמאי דוחה אלא ש"מ אף דכשר בשביעי דוחה. לע"ד אינה שום הוכחה דהוכחת הש"ך הוא אליבא דאמת לדידן כיון דמילה בזמנה דוחה שבת ושלא בזמנה אינה דוחה ידעינן מזה גופא הכלל דכל שאפשר מע"ש א"ד. ומזה הוכיח גם בש"ס במנחות בקצירת העומר מדדחי שבת פסול שלא בזמנה כדחזינן במילה מקראי ומזה הוכיח הש"ך שפיר במילה אבל בגמרא הא לפי ה"א אי לא הוי כתיב קרא למעוטי שביעי ה"א אף דכשר בשביעי אפ"ה דחי שבת לא הוי אמרינן כלל האי כללא דכל שאפשר בע"ש א"ד שבת בין במילה בין בעומר. וכן הא דקאמר לעיל מזה גדול דכתיב ביה ברית לידחי שבת אף דאפשר בע"ש. היינו נמי כיון דמצינו דדחי אע"ג דאפשר בע"ש א"כ לא נימא האי כללא דכל שאפשר וכו'. ומש"ש הש"א עוד ממשניות דלקמן (דף קנ"ז) כתבתי שם בעז"ה:

בתוס' ד"ה ר"א אומר. וגם אמו שהיא מסוכנת לא תוכל לבוא אצל התינוק. לכאורה הא יכול להביאה במטה כפירקין דלעיל אמטיה ערסא בתריה דרבא. ובסוף פ"ק דר"ה מוליכין אותו אפילו במטה. ותנן לעיל בפ' המצניע המוציא את החי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפילה לו:

בגמרא במקומו של ר"א היו כורתין עצים. משמע דלאו דרך מקרה הוא אלא כן היה דרכם תמיד ולא היו מהדרין להכין מע"ש. ויתכן שעשו כן בכוונה שתהא בפרסום משום חביבה מצוה ומזה הוכחה למ"ש בסמוך בשם מורי זקני דלר"א הכשר מילה הותרה בשבת. ובזה מיושב קושית התוס' ד"ה רבי אליעזר:

שם בגמרא. ועל אותה העיר לא גזרה. ויתכן כדי שיוכל להביא הסכין מגולה ולא יצטרכו בסכנה לכסהו ע"פ עדים:

שם בגמרא. כל מצוה שמסרו ישראל עצמם וכו'. עי' מ"ש לעיל פ' במה טומנין (דף מ"ט):

בתוס' ד"ה שלא ברצון. קשה לרשב"א הא אמרינן לקמן בפירקין כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים וכו'. וכתב המהרש"א לעיל דבתירוצם שכתבו כדי למהר המצוה לא ניחא להו לתרץ הך דר"ל דכיון דיכלו לקיים שניהם משום כדי למהר לא אמרינן ליה לעבור עברה ולולא דבריהם כיון דברגע זו בנו הוא ערל ואינו יכול למולו אין לך שאין יכול לקיים שניהם יותר מזה. ועוד לע"ד חמור בע"ז מילה משאר מצות. ד"מ לולב מצותו פעם אחת שחרית או בין הערבים וכ"ז שנוטל מקיים מצותו אבל מילה עד מילתו הוא ערל ומשעת מילה אינו מקיים אלא להבא אבל על לשעבר שהשהה ערל אינו יכול לתקן ואף דלא עבר במה ששהה דאינו אלא זריזין מקדימין. הא כלאים בציצית נמי לו אם ילך כל היום בלא טלית המחוייב בציצית אין בזה איסור אעפ"כ דוחה ל"ת דכלאים לקיים מצותה וה"נ כיון שבשעה שהוא מהול מקיים מצותה שאינו ערל דוחה ל"ת ולא דמי לכל הני מקומות דמייתי לר"ל כגון בכלאים בציצית ובנזיר בענין הקפת כל הראש וכיו"ב שיכול לקיים שניהם בשעה אחת אולם זה נדחה מהא דלקמן גבי אם צייץ טליתו חייב הואיל שבידו להפקירן אף שלא מהני זה לענין הלאו דכלאים וציצית דוחה אותה. אולם לע"ד יש להוכיח דבשיהוי לא נקרא אפשר מדפריך לקמן במילה שלא בזמנה דאינה דוחה י"ט מנה"מ וכן פריך לעיל פ' במה מדליקין גבי נותר ופירש"י דיבא עשה וידחה ל"ת אע"ג דיכול לדחותו עד למחר כמ"ש התו' בפ"ק דיבמות. ולא הוי רק שיהוי אפ"ה ה"א דדחי ועי' מ"ש לקמן מזה. ומורי זקני הגאון ר' חיים ברודא ז"ל בחיבורו תורה אור ודרך חיים בסוף ספרו כתב לתרץ קושיתם דדבר זה תליא אי שבת דחויה אצל מילה מהדרינן אהיתרא ואי שבת הותרה במילה לא מהדרינן. והנה הר"ן כתב (פ"ב דביצה) לענין ריבוי בשיעורא שהשבת דחויה אצל חולה ונא הותרה משא"כ אוכל נפש ביו"ט הותרה היא משום דאפילו אפשר מערב י"ט שרי ע"ש. וא"כ ר"א דס"ל במכשירי מילה דאפילו אפשר מע"ש שרי א"כ ממילא ס"ל דמילה הותרה בשבת ולא מהדרינן אהיתרא. משא"כ מילה בצרעת עכ"ד ז"ל ועוד האריך שם כחריפותו ובקיאותו ע"ש. וההכרח זה אינו אלא דלמאן דשרי באפשר מע"ש ע"כ ס"ל דהותרה אבל גם בהיפיך דכמה תנאים ס"ל פ"ק דיומא (דף ז') ועוד כ"ד דהותרה ואח"ה מכשירין שאפשר מע"ש אינו דוחה שבת:

בתוס' ד"ה ומי שרי דאי היתה מעורבת לא ה"ל למימר שכחו וכו' אבל כי ברצון ר"ש א"ש דפליגי רבנן עליה. וק"ל לפ"ז הא אפילו בחצר המעורבת שייך למימר שכחו דהא ע"כ ר"מ פליג עלה מגג לחצר דאפילו בבית אסור גזירה משום תל ברה"ר. ועי' במהר"ם שי"ף בסמוך בתוס' ד"ה ברצון ר"ש:

ברש"י ד"ה מותר לטלטל בכולה. שהוציאן מן הבית לתוכן דרך מלבוש פושטן ומטלטלן. והקשה בחידושי רע"ק אייגער מהא דאית' בעירובין (דף צ"א) בכומתא וסודרא דמבואר בהוציאן לחצירו דרך מלבוש אסור להוציאן משם לחצר חבירו דהוי כמוציא מביתו לחצר חבירו וא"כ ה"נ במכ"ש דאסורים לטלטל בחצירו שלא ע"י עירוב עכ"ל וטחו עיני מראות הדמיון טלטול בחצירו שלא עירבו להכנסת לחצר אחר. והגע עצמך אם הכניסן דרך מלבוש לחצר חבירו או לביתו האם נמי נימא דאסור לטלטל ד"א דהוי כמוציא מביתו לבית ולחצר חבירו. והוא מבואר הביטול דבטלטול דבחד רשות לא שייך כלל מוציא מרשות לרשות בין בחצר המעורב בין שאינו מעורב. וכן נראה שיטת המ"מ הל' שבת (פ' י"ט) בענין תכשיטי אשה שאסורין לצאת לחצר שאינו מעורב שכתב ואלו שהן דרך מלבוש בדין שיהיו מותרין שהרי אפי' בר"ה לא נאסרו אלא מפני חשש שמא יטלטלם ד"א בר"ה ובחצר אין בו אותו חשש עכ"ל. הרי דבחצר שאינו מעורב אין חשש טלטול ד"א בתכשיטין שהן כלי בית כשיטת רש"י. ולא דמי להא דאמרינן עירובין (דף צ"ד) בענין מחיצה שבין שתי חצירות שנפלה לרב דס"ל לא אמרינן שבת כיון שהותרה הותרה אין מטלטלין אלא ד"א ע"ש. כבר נזהר רש"י שם דפירש דהתם הי' שני רשויות האסורות זה עם זה ונמצאת נפרצה במלואה למקום האסור לה ע"ש. וזה לא שייך הכא:

תוכן העניינים

אשי ישראל (שבת)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה